לשאלתך זה כאב פחות מבדיקת דם ובטח פחות מזריקה. בסוף זו דקירה שטחית של חצי שניה, שואבים מעט מאד מים (הרגיש לי פחות ממבחנה של בדיקת דם) וביי.

נשארים ליתר ביטחון שעתיים במרפאה, הולכים הביתה ונמנעים ממאמץ יומיים.

תשובות קיבלתי תוך שבועיים.

לק"י

רק בשנים האחרונות הורידו את הגיל.

כשהייתי בת 32 ההמלצה היתה מגיל מבוגר יותר.

לק"י

מה בדיוק הבדיקה בודקת.

ואם עשית את שאר הבדיקות כמו חלבון עוברי ושקיפות, אם הן תקינות, מה אחוזי הסיכוי שבדיקור יעלו בעיות.

והאם זה חשוב לך ולבעלך לדעת מראש.

יש חלופה כמעט זהה, שיש לה אחוז גבוה שהיא צודקת (אבל לא 100% כמו דיקור מי שפיר), בדיקה שנקראת ניפט.

רוב הרופאים יגידו שמומלץ, כי זה תפקידם וזו אמונתם - שצריך לוודא בכל האמצעיים האפשריים שלא יהיו אנשים חולים/פגועים בעולם.

רבנים מן הסתם יגידו שכל מקרה לגופו, ורק אם יש כאן אפשרות ממשית לסכנת חיים מסוג כלשהו יש לעשות את הבדיקה.

אני אישית לא חשבתי אפילו לעשות. ב"ה מעבר לגיל (שבעיניי 32 זה גיל ממש צעיר, וכך זה היה בעיני הרפואה בעבר) לא היו בעיות בהריונות שלי, ובסופו של דבר יש סיכון במי שפיר, שלא לדבר על חוסר נוחות ודאגה נוספת בתקופה שגם כך מלאה בדאגות...

הבנתי שבימינו אצל רופא מומחה הסיכון הוא מזערי. ובכל זאת לא ראיתי סיבה להסתכן אפילו קצת.

ובכל אופן אצלי משמעותי יותר הקושי בפרוצדורות רפואיות ובמתח שנלווה אליהן. זו סיבה רצינית מבחינתי לוותר על כל בדיקה שלא ממש נצרכת.

מלנסוע במכונית

לא לעשות שעלת

לאכול סלטים קנויים

לא להניק

או שלל סיכונים אחרים

משום מה ההילה 'המסוכנת' שיש לבדיקה הזו היא הרבה יותר גדולה מהסיכון עצמו

ובכל זאת, אם יש אפשרות לחסוך בסיכונים בחיים זה עדיף... לא?

(בכל אופן, זו לא הסיבה העיקרית שאני לא עושה מי שפיר)

תועלת

אם לא רואים בבדיקה שום יתרון אז אכן אין טעם לקחת סיכון

אבל לבדיקה הזאת יש לא מעט יתרונות שאי אפשר להתעלם מהם

לק"י

כי אני מבינה שיש בעיות שרואים אותן בסקירות. אם לא במוקדמת, אז במאוחרת.

לפחות את הבעיות הקשות (אלה שמסכנות את החיים של העובר). הבנתי נכון?

(ברור שמי שרוצה לדעת את מגוון הבעיות שיכולות להיות, זה מועיל לו. השאלה על מי שחשוב לו לדעת רק דברים שאפשר לטפל בהם או גרועים מזה חו"ח).

אולי באמת אשאל את הרופאה שלי בהזדמנות מה בדיוק היתרונות.

סקירה בודקת מומים פיזיולוגים בלבד

זה שני דברים שונים לגמרי שלפעמים יש בניהם ממשקים

יש מחלות גנטיות עם תוחלת חיים נמוכה מאוד או תפקוד נמוך מאוד שאין להם ביטוי פיזיולוגי שניתן לראות בסקירה

(דרך אגב גנטי זה לא בהכרח תורשתי)

לפי מה שהרופאה הסבירה לי

הדי אן אי זה כמו ספריה

פעם בדקו ברמת הספרים- אם יש ספר פגום

היום יודעים לבדוק ברמת האותיות בכל ספר וספר

הידע הזה לא בהכרח טוב

כי לפעמים רןאים מוטציה' אבל לא כל מוטציה יודעים להגיד אם ומה ואיזה נזק היא יכולה לגרום

וגם אם יודעים להגיד מה היא גורמת לא לכל מוטציה יש מענה רפואי (זה יכול להיות מחלה נוראית כמו טייזקס או כמו לדוג עיוורון צבעים)

אבל בדיוק בגלל זה אפשר לבחור מה המידע שאת רוצה לקבל

אנחנו בחרנו לדעת רק מה שיודעים בוודאות איך הוא בא לידי ביטוי

ושיש לו טיפול או להבדיל תוחלת חיים נמוכה/גורם לסבל רב

כל הספקים והסימני שאלה- בחרנו שלא לדעת

ועוד משהו ממש מגניב שגילינו

ניתן היום לזהות מחלות תורשתיות שמתפרצות בגיל מבוגר וגילוי וטיפול מוקדם יכולים להיות משמעותי עבורינו ההורים

רק לשם הדוג- אם יש מחלה כמו פרקינסון/אלצהימר/ניוון שרירים כל שהוא

שיודעים שהיא תורשתית והמקור שלה הוא מאחד ההורים

ואז אם היא מתגלה במי שפיר וזה אומר שאנחנו ההורים יכולים להתחיל טיפול מונע

דיסקליימר- אני לא אשת רפואה!!!!!

הרופאה שלי גנטיקאית והכל על סמך זיכרון של מה שהיא הסבירה לי

אבל אני אישה אחרי 3 לידות, שבעלה במילואים, חסרת שעות שינה וצמחו לי כבר קרניים- כך שהזיכרון שלי בהתאם

נוכח התקדמות הרפואה ועליית האחוזים להליך תקין.

(לשאלתך - סיכון מזערי להפלה כשנכנסים עם מחט לשאוב טיפה מים משק ההיריון. בהתחשב בזה שבימינו הרבה רופאים כבר מנתחים את העוברים עצמם, אז כשרופא מיומן ומנוסה שואב טיפה מים שמתחדשים מאליהם מהסביבה בה שוהה העובר, החשש מהבדיקה עבורי, כמי שאין לה מתח מעצם הבדיקה בניגוד למשל לניק מתואמת שענתה לך למטה, הפך להיות כאין וכאפס לעומת הביטחון שבתוצאות).

אחוזי הסיכון כל הזמן יורדים (ולכן גם יורד הגיל המומלץ ע"י רופאים, כאמור) בטח אצל רופא מנוסה ובטח בישראל שבה יש הרבה ילודה, ולכן לגבי אחוזי הסיכון ממליצה לך לשאול מישהי שביררה לאחרונה או את הרופא שלך, אבל נשים בפורום שעשו את הבירור מזמן (לרוב - לפני הלידה הראשונה שלהן) פחות יידעו לענות לך על המספרים העדכניים. בהצלחה רבה!

והמימון

ההמלצה הרפואית לאישה בת 32 (שהיא זכאית למימון)

ולאישה בת 25 (שהיא לא זכאית למימון)

היא זהה

לפחות ככה הרופאה שלי אמרה

אפשר להמליץ, גם אם זה בתשלום.

בקיצור אין לדעת (כי גם את כתבת שאת לא לגמרי זוכרת) אולי אחרות פה ממכבי שביררו על הנושא בשנתיים האחרונות יידעו יותר.

לק"י

זה לא שאני יושבת ואומרת לו מראש מה אני עושה ומה לא.

לא זכור בהריונות שאמרו לי שכדאי לעשות מי שפיר. אולי ציינו שיש בדיקה כזאת בתשלום.

(אפילו בהריון של הקטן ראו מוקד אקוגני בלב, ועשיתי חלבון עוברי, שב"ה יצא בסדר. ולא אמרו לי לעשות מי שפיר).

כנראה שהרופא שלה ספציפית ממליץ.

זוכרת שהרופא אמר לי לפני 3 שנים בגיל 33 שאסור לו להמליץ אם לעשות מי שפיר... עולם מצחיק

רק פעם אחת בחודש תשיעי כי העובר היה גדול ואולי גם ריבוי מי שפיר, לא זוכרת

ואני בת 31 ולא המליצו גם בהריון הנוכחי

בדברים גנטיים באמת אין הבדל שקשור לגיל האישה. אבל הם באופן כללי די נדירים.

לתסמונת דאון הסיכון עולה עם הגיל.

ומעל גיל 35 בצורה די משמעותית (הגרף של הסיכון נהיה די תלול משם).

אז פעם הפנו כל אישה מעל 34 כי הרף שנתנו למימון של דיקור מי שפיר היה מסיכון של 1 ל-380, ובגיל 35 זה הסיכון לפי גיל.

ועם הזמן הורידו את הרף של הגיל (אולי כי יש לזה יותר תקציב, אולי כי הסיכון של הבדיקה ירד, אולי בגלל שניהם....).

אבל זה נכון שהתועלת של הבדיקה היא הרבה יותר מאשר לדעת רק על תסמונת דאון.

(ואם רוצים רק לדעת אם יש תסמונת דאון או לא, אז יש היגיון לעשות דווקא ניפט, שאין בה שום סיכון, והוודאות של התוצאה לגבי תסמונת דאון הוא כמעט 100%. רק שזה יותר יקר ולא בסל עדיין...).

(הבייבי בן 8 חודשים ב"ה) הרופא אפילו לא המליץ לי.

שאל אותי מראש איזה בדיקות אני רוצה לעשות וזהו.

אם אין סיבה מיוחדת או חשש ספציפי

אני הייתי ממליצה לך לעשות ניפט. היא ללא סיכונים ואחוזי וודאות גבוהים

אני חושבת שלא אעשה רק בגלל הגיל, אלא רק אם יש סיבות נוספות.

בכל זאת יש בבדיקה סיכון, גם אם הוא נמוך.

עשיתי בגיל צעיר יותר בגלל שהיה צורך.

נדבקתי בשבוע מאוחר, וזה גרם ללידה מוקדמת.

בגיל 36. ההריון לפני כן היה לפני שהייתי בת 32 (ובכל מקרה באותם שנים ההמלצה הייתה רק מגיל 35).

עשיתי בהדסה עין כרם ציבורי אצל דר ינאי. לא כאב בכלל. ב"ה התוצאות היו טובות וזה הוריד לי משמעותית את הלחץ בהריון.

עשיתי רק בגלל הגיל (הלא מאד מבוגר).

אני מבינה שבמקומות מסודרים היום הסיכון הוא אפסי. מאד מאד שמרתי על עצמי בימים אחרי הבדיקה.

מומלץ זה תלוי את מי שואלים- אני ממש בעד לעשות את כל הבדיקות שמסובסדות ע"י המדינה ולא פולשניות. מי שפיר היא כן בדיקה קצת שונה במובן הזה (שיש בה סיכון כלשהו) אז מבינה מי שבוחרת לא לעשות אותה רק בגלל הגיל. בסוף זה גם תלוי חברה ומה מקובל אצל הסובבים אותנו.

אני שמחתי שעשיתי אותה וכנראה שאם הייתי מתכננת עוד הריון הייתי עושה אותה שוב

הרןופאה שלי גם גניטיקאית

אחרי הסבר שלה- היה לי די ברור שאני עושה

עם המכשור הרפואי והמומחיות שיש היום - הסיכון כמעט ולא קיים

והתועלת רבה מאוד

וזה עוד מבלי לקחת בחשבון את הפן הנפשי של גילוי מוקדם-

(ועוד הערה- בחרנו במודע איזה מידע אנחנו רוצים לקבל ואיזה לא)

 מה שיודעים בוודאות איך הוא בא לידי ביטוי

ושיש לו טיפול או להבדיל תוחלת חיים נמוכה/גורם לסבל רב

כל הספקים והסימני שאלה- בחרנו שלא לדעת

לק"י

גם אצלי בהריון של בן הכמעט 3 לא המליצו, והייתי בת יותר מ-32.

ולא עשיתי עוד בדיקות שבודקות בעיות

עשיתי רק סקירה מאוחרת והרופא שעשה לי אמר שבוודאות גבוהה (בלי התחייבות) הכל תקין

כלומר אפשר לראות כמעט הכל בוודאות גבוהה בסקירה מאוחרת ועדיין שולחים נשים לעשות רשימות של בדיקות

מי שרוצה לעשות מלא בדיקות סבבה

אבל ההמלצה שנראית להרבה נשים מחייבת היא בעיניי רפואת יתר

ולא זוכרת אם המליצו

למרות שעכשיו אני 36

הבנתי שיש בדיקת דן שמקבילה למי שפיר, זה נכון?

אבל הגיל זאת לא סיבה שתגרום לי לעשות (ולא יודעת איזה סיבה כן 😅)

ממליצים על כל מיני דברים.

אני בעד לברר למה זה מומלץ.

לדוגמא, מומלץ לקחת ברזל כל היריון בלי קשר לבדיקות דם.

אני לא לקחתי באף היריון ולא אחריו כי הבדיקות שלי היו תקינות ולא נרשמו בעיות.

כששאלתי למה לקחת אמרו לי כי זאת ההמלצה, בלי הסבר הגיוני. אז הפעלתי שיקול דעת ושאלתי אם הבדיקות תקינות, כל עוד הן תקינות אני לא רןאה סיבה לקחת.

כיוון שאת יכולה לבצע בדיקת דם ולראות אם חסר לך ברזל, מה שאי אפשר לומר על מי שפיר

ולא רק כי זאת המלצה, כי יש עוד הרבה המלצות שלא לכולן יש סיבה טובה (במקרה הזה, לסכן את העובר צריך סיבה טובה)

לא עשיתי בכלל, הריון ראשון הייתי 34, היה לפני הגיל המומלץ

הריון שני העדפתי NIPT

בשלושת ההריונות שלי עשיתי

ואני הכי בעד לעשות

חשוב לציין שאפילו לא קיבלתי המלצה לעשות מי שפיר או משהי כזה

אבל אני לא רואה סיבה לא לעשות בדיקה כל כך אבל כל כך חשובה, שאפילו לא קשורה לגיל

הבדיקה בודקת מאות תסמונות

ולי זה נותן שקט נפשי וממליצה מאוד לכולן 

אבל מגיל 32 המדינה מממנת את הבדיקה.

אם עושים לפני, צריך לשלם לבד.

אלא אם יש המלצה רפואית לעשות.

או מאוחדת שיא

אז הבדיקה עולה רק 400 שקל

כך אני עשיתי

זה מסובסד

אבל למה לא לנצל את זה כבר לגמילה?

אם זה בא ממנה, הייתי מנסה עכשיו. אולי ילך בקלות.

היא עדיין מצליחה להוריד?

גם הבן שלי מוריד הרבה פעמים, אבל אם יש לו מכנסיים מספיק מסודרות עליו הוא לא עושה את זה... לפעמים אני בבוקר מגלה שהילד בלי טיטול 😲 יש לו גירודים על הישבן מבחוץ מסכן... אז הוא מוריד לעצמו..

היא בת שנתיים. הייתה לי מחשבה לנסות לגמול אותה (אף שמעולם לא ניסיתי בגיל הזה), אבל מרגיש לי שזה יהיה מסובך מדי (היא גם לא ממש מדברת).

תחתונים ומכנסיים היא מורידה. גופייה עם תיקתקים - היא לא פותחת את התיקתקים, אבל מצליחה להשחיל את החיתול מהצד.

עוד לא ניסינו האמת אוברול רגיל, כי יש לנו רק של חורף. בכל אופן - איך אפשר להלביש הפוך בלי שזה יחנוק אותה?

(ואולי באמת הטיטול מציק לה בגלל האטופיק שלה? לא חשבתי על זה...)

חולצה עם תיקתקים ולסגור אותם מעל המכנסיים?

הכוונה שהסקוצ'ים של הטיטול יהיו מאחורה. ואז היא לא מוצאת אותם ולא מצליחה לפתוח ולהוריד את הטיטול.

אצלנו זה עזר לתקופה (עד שהיא מצאה את הסקוצ'ים מאחורה🤦🏼‍♀️)

תכלס זה עוד שלב מתוק ומתיש (אומרת זו שמצאה ממש לפני כמה ימים קקי במיטה כי הגברת החליטה שוב להוריד את הטיטול😅) בדרך לעצמאות של הילד💪🏻

וטוב, לנו היה סיפור מגעיל יותר ממה שתיארת כאן🤭 לא אפרט אותו מפאת כבוד ההיריוניות המבוחלות שכאן, רק אומר שזה היה עם התאומים, ושהם אהבו לשחק מסירות בכדור באותה תקופה🙈🙈🙈

אבל כשאני מסתכלת על התאומים היום אני אומרת שיש תקווה גם לשובבה הנוכחית...

אלא כמו מכנס קצר.

בהנחה שהיא לא יודעת לפתוח תקתקים

ולא תצליח להשחיל מהצד כי זה מכנס..

אפשר לגמול ילדים שלא מדברים (גם ילדים מיוחדים)

צריך אורך רוח לפספוסים. הזמן משתנה מילד לילד אבל הם מבינים את הקטע לגמרי

מוזמנת לפרטי אם תרצי לשמוע את הניסיון שלי

כזה שסגור מהצדדים. ועל זה גופיית תיקתק

הייתי מחכה שהרווח הכי ארוך יהיה 5 דקות למשך שעה. אלא אם הלידה הראשונה הייתה מהירה.

אצלי בלידה השלישית, היה יום שלם של צירים לא סדירים. אחר כך היו לי שעה וחצי של צירים סדירים כל 5 דקות, ואז חזר להיות לא סדיר.

במצב הזה הגעתי לפתיחה 5 והתפתחה לידה.

אם את קרובה הייתי מחכה ל5 דק' בין הצירים

לק"י

בהריון האחרון קרה לי כמה פעמים שהיו לי צירים כמה שעות, ואז הם נעלמו לגמרי.

וצירים צפופים.

נסענו ואני בחדר לידה ב''ה

בשורות טובות בע''ה וגמר חתימה טובה לכולם❣️

ובידיים מלאות

בבריאות ובשמחה

גמר חתימה טובה

איזו מתנה מתוקה לשנה חדשה

מתרגשת איתך ומתפללת

זוכרת שהייתי במרפאה שהיא מקבלת בשביל משהו אחר ומזכירה אמרה שתור אצלה עולה 1000 ומשהו ש"ח

כדאי לבדוק מול הקופה במידה ויש ביטוח משלים

(לא מכירה את הרופא או את הנושא)

לגבי מה הכמות אני לא זוכרת להגיד, בזמנו הרב שלנו הנחה אותי. אני כן זוכרת שהשתייה היה רק מים ולגבי אוכל אכלתי לשיעורין עוגיות מלוחות (משהוא שלא יעשה לי בחילה)

הריון עם המטומה שהרב אמר לאכול ולשתות שיעורים.

היה לי כוסיות לשתיה בגודל של פחות משיעור וקופסא קטנה למדוד כמות של אוכל.

שתיתי מים, תה ומיץ ענבים.

אכלתי- ענבים, קרקרים, גבינה, בייגלה, מעדן, כל פעם מדדתי כמה נכנס בקופסא ואת זה אכלתי. יש גם שעון חול עם הזמן שצריך לחכות בין אכילה לאכילה אז כל פעם שאכלתי מנה מדודה או שתיתי הפכתי את השעון.

בהצלחה רבה ושיעבור בקלות❤️

לי ידוע שזה מוקצה. שווה לבדוק..

שבסוף בפועל פשוט חיכיתי עשר דקות, עבר כבר זמן מאז...

קיבלנו ערכה ממתנת חיים ליום כיפור עם שעון חול של 9 דק' אז כנראה שזה מותר.

גם ראיתי לא מזמן איזה דיון שהסביר למה אין בעיה בשעון חול במשחק

יכול להיות שיש לארגונים כמו עזר מציון או יד שרה.

שיעורין ומדדתי עם מזרק ושפכתי לכוס חדפ וסימנתי עליה עם טוש ארטליין. הכנתי כמה כוסות חדפ שקופות כאלה לפני כיפור לשימוש

אכילה לא יצא לי

בהרבה מקומות

שווה לברר

הוא מסביר בסוף בדיוק איך למדוד את השיעורים

*הלכות יום כיפור לנשים* /הרב טל מרום - סוגה בשושנים

כידוע יום הכיפורים הוא יום צום מדאורייתא, החמור ביותר מבין כל הצומות ואיסור אכילה ושתיה בו כרוך בכרת.

נחלק את הפסיקה למספר מצבים נפוצים:

*יולדת -*

1. *בתוך* 72 שעות מרגע הלידה - ברור שאין חיוב לצום. אוכלת ושותה כרגיל

2. *לאחר* 72 שעות עד שבוע לאחר הלידה - אם אומרת שצריכה לאכול, מאכילים אותה. ואם אינה צריכה - צמה כרגיל.

3. לאחר שבוע ימים מהלידה - נחשבת כאדם רגיל וצמה כרגיל.

*מניקה -*

להתכונן לצום כראוי בימים שלפני - לאכול ולשתות היטב.

להתחיל את הצום וגם בצום עצמו - להיות במקום ממוזג, לנוח, לוותר על התפילות (ובמידת הצורך אם הבעל צריך לעזור, יוותר על התפילות - חלקן או כולן - כדי להישאר לעזור לאשתו)

במידה ורואה שיש חולשה משמעותית שלא עוברת, מעבר לצום רגיל (סחרחורת שלא חולפת גם אחרי מנוחה, חשש לעילפון או בחילות והקאות שלא מפסיקות) אפשר לשתות לשיעורין.

*הסבר על שיעורין בהמשך הדברים*

מי שיכולה להניק לסירוגין או לשלב מזון נוסף לתינוק (חלב שאוב או מוצקים) - כמובן שהדבר עדיף.

במידה ויש התמעטות בחלב והתינוק לא רגוע - לשתות לשיעורין.

מי שיודעת על עצמה מצומות קודמים שיש פגיעה לאחר הצום בכמות החלב באופן משמעותי ובלתי הפיך עד כדי הפסקת החלב לגמרי - לשתות לשיעורין.

*מעוברת -*

הדברים אמורים בהריון תקין ורגיל, במידה ויש חוות דעת של רופא לגבי הצום, יש להיוועץ ברב.

מעוברות חייבות בצום ולכן עליהן להתכונן היטב לפני הצום (לאכול ולשתות היטב) לנוח במהלך הצום, במקום ממוזג, לוותר על התפילות (להיעזר בבעל במידה ויש צורך).

להתחיל את הצום ובמידה ויש בחילות, הקאות משמעותיות ו/או מתפתחים צירים (אפילו קטנים) יכולה לשתות לשיעורין. מעוברת בחודשי הריון מתקדמים שלא מרגישה תנועות עובר תנסה לשכב על הצד במשך 10-15 דקות ואם לא מרגישה תנועות יכולה לשתות שתיה מתוקה פחות מכשיעור בכדי להרגיש את תנועות העובר.

אדם קרוב אצל עצמו, לב יודע מרת נפשו וברגע שאישה מרגישה שהמצב מתדרדר ואי אפשר להחזירו לאחור - לא להחמיר ולשתות לשיעורין מיד.

*אכילה לשיעורים* – *ברוב המקרים ניתן להסתפק בשתייה מזינה לשיעורים, ואין צורך באכילה. במקרים כאלו האכילה אסורה מכיון אשכילה ושתייה הם שני איסורים נפרדים ביום כיפור*, וגם כשהותר אחד מהם, לא הותר השני.

אם הרופא אומר שלא מספיק רק לשתות, ויש צורך גם באכילה, והרב פסק כך למעשה – יש למדוד ולהכין קודם הצום מאכלים בכמות של פחות מכשיעור. השיעור של אכילה ביום כיפור נקרא 'ככותבת הגסה', ובניגוד לשיעור של שתייה, הוא שיעור קבוע שאינו תלוי באדם עצמו.

באופן מעשי, שיעור זה הוא מעט פחות מ-30 סמ"ק (הכוונה שניתן להכניס את המאכל לתוך קופסה בנפח כזה), ואם שיעור זה אינו מספיק, ניתן להגדילו למעט פחות מ-33 סמ"ק. אם גם שיעור זה אינו מספיק, ניתן להגדיל עד למעט פחות מ-40 סמ"ק, אך לא מעבר לכך.

מאכל זה יש לאכול ברווחי הזמן המפורטים לעיל לעניין שתייה.

*אכילה ושתייה אינן מצטרפות*, ולכן מותר לאכול מעט פחות מכשיעור ומייד לשתות מעט פחות מכשיעור ולהפך. *העיקר הוא להפריד בין אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה*.

*טבילה ביום כיפור -*

המקוואות סגורים בליל כיפור מכיוון שתשמיש המיטה נאסר. מי שצריכה לטבול בליל כיפור דוחה את הטבילה למוצאי הצום. את רוב ההכנות אפשר לעשות לפני כניסת הצום בערב יוהכ"פ ובסיום הצום לחפוף, לרחוץ את הגוף היטב, לנקות את הפה ובין השיניים ולעיין שאין חציצות.

*הפרדת מיטות ומגע -*

יום כיפור אסור בתשמיש מיטה. בליל כיפור צריך להפריד מטות ולנהוג כדין הרחקות של נידה, לגבי הרחקות ביום, יש מקום להקל במגע שאינו של חיבה ובהושטה מיד ליד.

*נטילת גלולות ביום כיפור -*

אם אפשר ליטול את הגלולה לפני ואחרי הצום - עדיף.

במידה ואין אפשרות - ליטול אותה בלי מים

ומי שלא יכולה - ליטול עם שתיה מאוד מרה (2 שקיות תה קמומיל במים ולהשרות עד שהמים יספגו היטב) ופחות מכשיעור. אין צורך לברך לפני או אחרי.

חולה שאוכל או שותה ביום כיפור - אין צורך לעשות קידוש.

*איך מחשבים שיעורין?*

ממלאים לפני הצום את כל חלל הפה במים (שתי לחיים מלאות). פולטים את המים לכוס, מחלקים את הכמות לשתי כוסות (חצי-חצי). חצי מהכמות היא מלוא לוגמיו אותה אסור לשתות ביום כיפור ולכן אישה שותה *פחות* מחצי הכמות. כדאי לסמן על הכוס את קו גובה המים והכוס הזו תלווה אותה במהלך הצום.

בין שתיה לשתיה הפרש של 9 דקות.

בשעת הצורך אפשר לרדת מ9 ל-7 ול-5 ואפילו ל2 דקות.

עדיף לשתות מיץ ענבים כי יש בו סוכרים שיכולים לחזק את הגוף ולתת אנרגיה הרבה יותר משתיית מים. דוגמאות נוספות למשקאות מזינים: מיצי פירות טבעיים, יוגורט נוזלי, מרק מזין נוזלי, שהוכן לפני הצום.

כל שתיה כזו היא היתר בפני עצמו כך שאם האישה התאוששה, מפסיקה לשתות לשיעורין ובמידת הצורך - תחזור שוב לשתות לשיעורין.

להגדיל עד למעט פחות מ-40 סמ"ק, אך לא מעבר לכך.

מאכל זה יש לאכול ברווחי הזמן המפורטים לעיל לעניין שתייה.

*אכילה ושתייה אינן מצטרפות*, ולכן מותר לאכול מעט פחות מכשיעור ומייד לשתות מעט פחות מכשיעור ולהפך. *העיקר הוא להפריד בין אכילה לאכילה ובין שתייה לשתייה*.

לשאלות נוספות והצטרפות לקבוצת סוגה בשושנים - שות הלכתי בטהרת המשפחה

נתנאל ובת-חן ווייל

לגבי הזמן בין לבין. וגם לגבי זה שניתן כל שתיה ולא כל שתיה צריכה היתר בפני עצמה.

לכן נראה לי עדיף שכל אחת תשאל אצלה...

מותר לשתות כל משקה נוזלי כולל יוגורט שוקו וכו

אכילה נמדד לפי נפח לכן תכיני לך מראש מזון כמה שיותר דחוס כמו שקדים תמרים וכו.

פעם ראיתי טבלה ממש כמה שקדים זה שיעור כמה פתיבר אבל אני לא יודעת איפה למצוא

אני קיבלתי היתר בזמנו רק לשתיה בשיעורים, אז לא יודעת לגבי אוכל

אבל בשביל השתיה חילקו מטעם הקופת חולים כמו שלוקים של מים, שכל שלוק זה השיעור שמותר

ועקבתי בשעון וכל 9 דק' שתיתי שלוק של מים

בדרך כלל שתיה לשיעורים מאפשרת גם נוזלים אחרים שמזינים את הגוף טוב יותר בצום

אחרי לידה, שתיתי מיץ נראה לי או מים, ואכלתי ענבים.

רק משהו חשוב, זוכרת שטעיתי, אז אומרת לך שלא תעשי את הטעות שלי, אני הייתי אמורה לצום בעצם בין ביס לביס לא זוכרת כמה דקות נגיד 5 דקות, והפאדיחה שעשיתי היתה ששתיתי שלוק ואז אחרי 2 דק אכלתי ענב וספרתי 5 דקות בנפרד, כאילו בין השליה לשתיה 5 דק' ובין האוכל לאוכל 5 דק' ואז למעשה לא היה מקום של 5 דק' ברצף.. אחרי כמה זמן קלטתי ועצרתי. בקיצור, טפשות, לא מבינה למה חשבתי ככה, טוב, הייתי 4 ימים אחרי לידה 🫣

בכל אופן, להתחיל את השיעורים מיד, לא לחכות שתהיי צמאה או רעבה , כי אז זה ממש גרוע ותצטרכי לשבור הכל .

יודעת, לא מחברים בין השתייה לבין האכילה. ככה שזה דווקא נשמע בסדר גמור

ההפסקה צריך להיות בין שתייה לשתייה ובין אכילה לאכילה

לא בין אכילה לשתייה.

וואי כבר עברו שנים ואני עדיין במצפון על כך... אז מה הרעיון? אני בעצם לא תמה ברצף כמעט בכלל...

השיעורים לא מצטרפים

אז אפשר שיעור אכילה ושיעור שתיה אפילו יחד

כדי להספיק לשתות (ולאכול) את הכמות הדרושה לבריאות הגוף...

(לפחות ככה זה היה אצלי. הרופאה אמרה כמה ליטר אני צריכה להספיק לשתות כל היום, ולכן לקראת הסוף אפילו הייתי צריכה לקצר את פרק הזמן בין שיעור לשיעור...)

שתיה ואכילה זה בנפרד

היה שנה שבה עשיתי שיעורים בעקבות צירים מוקדמים בשבוע 32

הרב אמר שעדיף לשתות דברים שהם גם אוכל.

משקה יוגורט, מיץ ענבים, מרק, איגלו שזה בדיוק המדידה.

לגבי הזמנים, לחכות 9 דקות.

אבל במקרה שמרגישה צירים, מספיק לשתות לפי השיעור, העיקר שיהיה הפסקה ו"לא רגיל" מספיק גם לספור עד 20

אני בשבוע 30 והמצב שלי הוא צוואר מחוק ופתיחה

ואני בשמירה..

הרב נתן לי היתר לשתות לשיעורין ואני ממש חוששת מזה שלא נתן היתר גם לאוכל

מה הייתן עושות? שואלות רב נוסף?

אני ממש בלחץ

לק"י

יצא לך לשאול רופא מה הוא ממליץ?

אם כן, תגידי גם את זה לרב.

יוגורט חלב מיצים מרק טחון

תכיני לך מראש דברים מזינים לשתות

אבל למיטב ידיעתי מחבור בשתייה הוא זה שגורם לצירים, לא? ולא מחסור באוכל.

לכן הגיוני שאת צריכה רק לשתות לשיעורים.

בכל אופן, תשאלי את הרב מה את יכולה לשתות. זה לא רק מים, בעיקרון...

זה היה בט' באב והרב אמר לי רק לשתות

שתיתי ושתיתי ושתיתי

והיו מלא צירים

עד שבסוף אכלתי וזה נרגע לאט

אבל כדאי שזה יהיה רב שאת סומכת עליו

ושמבין את התמונה הרחבה

עבר עריכה על ידי אורוש3 בתאריך ט' בתשרי תשפ"ז 8:24

הרופא!! את ממש במצב חירום...

וגם לשאול מתי את רשאית להפסיק שיעורים ולשתות רגיל... נגיד לא הייתי מחכה ליותר מציר אחד במצב הזה. אם הרב לא קיבל תמונה ברורה מהרופא שווה לשאול שוב עם נתונים.

אני במצב קצת ביניים ושאלתי כמה רופאים כדי לקבל פסיקה שאני והרב נהיה שלמים איתה...

לגבי שתיה, תתארגני על כמה סוגים- נגיד מרק טחון, מיץ טבעי, משקה יוגורט, אפשר לטחון חלב שקדים ותמרים, כאלה. יש גם תמיסת מינרלים באבקה ששותים להתייבשות, את יכולה לקנות בבית מרקחת להכין ולשמור במקרר. לא הכי טעים אבל מועיל. וכמובן הרבה מים. יש דעות כמה צריך להמתין בין שיעור לשיעור. בין תשע דקות לדקה. אני לא סמכות (הכי טוב לשאול) אבל נראה לי שבמצב שלך אפשר ללכת על הכי מקל.... מצבי הרבה הרבה פחות דרמטי וזה התכנון... ושתי בעיקר מלא מים. זה הכי משפיע.

הרב הנחה אותי לשתות שתיה מזינה ולא לאכול. שתיה מזינה זה יוגורט נוזלי (אפשר גם פרילי, אקטימל וכו), מרק קר, מיצי פירות ועוד.

מה שכן, לי אמרו לשתות כרגיל ולא לשיעורין.

אבל נשמע באמת שהיא הבעייתית כאן...

הייתי מנסה לענות תגובה מתנצלת ואסרטיבית, בסגנון "אני מתנצלת שנפגעת, זו לא הייתה כוונתי, מאחלת לך המון הצלחה וברכה"

בלי להשאיר פתח להמשיך...

בן אדם בוגר תיקני לא שולח "אני עדין שונא אותך"

אני בכלל לא עונה לכל אדם שפונה אלי, גם ברחוב ולא רואה בזה שום בעיה.

לק"י

או שתלטנית.

ואם לא הכרתן במציאות בכלל, אז מוזר מצידה לנסות לכפות עלייך להפגש.

מסכימה עם מי שאומרת להתעלם.

ואני הייתי משתפת בסיפור מישהו קרוב שיתמוך בי ויחזק אותי.

בנוסף, הייתי חוסמת את המספר שלה בפלאפון שלי.

שתהיה שנה טובה וגמר חתימה טובה!!

בעיניי יוכ לא מביא מחילה לדברים שבאמת קשה לסלוח עליהם

אפשר לסלוח רק שמקבלים מרפא

ונשמע שאת עדיין לא שם

כדאי לחפש את הדרך לשם

ועד אז אפשר להניח לסליחה

היא לא באמת תעזור למשהו אם היא בכוח

רק בגלל שכיפור

את לא חייבת לסלוח לו עכשיו

יודעת שזה נשמע קצת כפירה אבל אסביר

מציעה דווקא עכשיו לא לחשוב שבגלל שעכשיו כיפור ותסלחי כלפי חוץ הכל ייפתר

זה לא עובד ככה (הלוואי)

יש תהליכים שלוקחים זמן ולדעתי טוב שכך.

זה בסדר אם את עדיין פגועה ואל תדחקי בעצמך להתפייס ולשחק אותה שהעל בסדר והכל עבר רק כי כיפור הגיע. הלב שלנו הנשים ןא עובד לפי זמן ( בכלל עבודת השם של האישה בנויה ככה שהיא פטורה ממצוות שהזמן גרמא כי העבודה שלה יותר פנימית)

אז אני במקומך לקראת כיפור הייתי לוקחת על עצמי - להתחייב להתהליך שאתם נמצאים בו. לא לשנוא אותו חלילה אבל לאפשר לעצמך להישאר מאוכזבת ועדיין לכבד אותו ככל הניתן

ואם כבר לשחרר כעס - הרבה פעמים הכעס עולה במקרים כאלה באופן פרדוקסלי - על עצמנו

אז אם כבר, תסלחי לעצמך. שכביכול "נתת" לזה להגיע למימדים האלה, שסמכת עליו וכו

חיבוק♥️

אני לא זוכרת שרשורים קודמים ולא מכירה כ"כ את הרקע, אבל אם הפוגע לא ביקש סליחה ( בצורה אמיתית וכנה) ולא שינה ממעשיו הרעים ולא פיצה על מעשיו הרעים- אין חובה לסלוח.

וזה שאדם מטפל בעצמו זה יפה, זה צעד לטיפול במחלה, אבל לא צעד לסליחה של הסובבים אותו.

כך שזה ממש לא כפירה.

וגם אם הוא ביקש סליחה הקב"ה לא יצר אותנו כמו רובוט וקשה למחול אוטומטית וגם זה בסדר.

אם הפוגע בקש סליחה והיא אמיתית

לא תמיד אפשר לסלוח

סליחה זה עניין רגשי שאי אפשר להפעיל בכוח

אבל נשמע קשוח

אל תדחקי בעצמך

בעז"ה עד שנה הבאה תוכלי להגיע בלב שלם

היית בטיפול בשביל עצמך? אם מדובר בהתמכרות להימורים אני יודעת שיש תוכנית לווי מיוחדת לנשות המכורים

לא מנסיון אבל שמעתי עליה

לק"י

אבל אם את לא יודעת בוודאות, אז לא כדאי לקחת סיכון.

אולי מוקד אחיות טלפוני ידעו לדייק אם צריך או לא.

אם לא היה כלום חוץ מהטיפה הזאת לא הייתי הולכת להיבדק בשבוע כזה (לא רוצה לקחת אחריות אבל ככ. אני הייתי עושה)

יתכן ותצטרכי אנטי D

וגם אם לא- הייתי הולכת להבדק

ולו רק בשל הרוגע ערב יו"כ.....

בשורות טובות

לי היה בול ככה בשבוע 37

הלכתי להיבדק ומסתבר שהייתי כבר פתיחה 5 וב"ה ילדתי מהר אבל הסתבר בדיעבד שהיתה היפרדות שלייה.

מאז שראיתי את הטיפת דם עד הלידה עבר פחות מיום. קצת יותר מחצי יום.

בקיצור לא להלחיץ ח"ו רק לספר מניסיון מה היה לי. הייתי הולכת להיבדק בהקדם.

אה ולשאול רב על יום כיפור ולקבל הוראה מרופא ורב. חשוב

כל דימום בהריון נבדקים