לשאלתך זה כאב פחות מבדיקת דם ובטח פחות מזריקה. בסוף זו דקירה שטחית של חצי שניה, שואבים מעט מאד מים (הרגיש לי פחות ממבחנה של בדיקת דם) וביי.

נשארים ליתר ביטחון שעתיים במרפאה, הולכים הביתה ונמנעים ממאמץ יומיים.

תשובות קיבלתי תוך שבועיים.

לק"י

רק בשנים האחרונות הורידו את הגיל.

כשהייתי בת 32 ההמלצה היתה מגיל מבוגר יותר.

לק"י

מה בדיוק הבדיקה בודקת.

ואם עשית את שאר הבדיקות כמו חלבון עוברי ושקיפות, אם הן תקינות, מה אחוזי הסיכוי שבדיקור יעלו בעיות.

והאם זה חשוב לך ולבעלך לדעת מראש.

יש חלופה כמעט זהה, שיש לה אחוז גבוה שהיא צודקת (אבל לא 100% כמו דיקור מי שפיר), בדיקה שנקראת ניפט.

רוב הרופאים יגידו שמומלץ, כי זה תפקידם וזו אמונתם - שצריך לוודא בכל האמצעיים האפשריים שלא יהיו אנשים חולים/פגועים בעולם.

רבנים מן הסתם יגידו שכל מקרה לגופו, ורק אם יש כאן אפשרות ממשית לסכנת חיים מסוג כלשהו יש לעשות את הבדיקה.

אני אישית לא חשבתי אפילו לעשות. ב"ה מעבר לגיל (שבעיניי 32 זה גיל ממש צעיר, וכך זה היה בעיני הרפואה בעבר) לא היו בעיות בהריונות שלי, ובסופו של דבר יש סיכון במי שפיר, שלא לדבר על חוסר נוחות ודאגה נוספת בתקופה שגם כך מלאה בדאגות...

הבנתי שבימינו אצל רופא מומחה הסיכון הוא מזערי. ובכל זאת לא ראיתי סיבה להסתכן אפילו קצת.

ובכל אופן אצלי משמעותי יותר הקושי בפרוצדורות רפואיות ובמתח שנלווה אליהן. זו סיבה רצינית מבחינתי לוותר על כל בדיקה שלא ממש נצרכת.

מלנסוע במכונית

לא לעשות שעלת

לאכול סלטים קנויים

לא להניק

או שלל סיכונים אחרים

משום מה ההילה 'המסוכנת' שיש לבדיקה הזו היא הרבה יותר גדולה מהסיכון עצמו

ובכל זאת, אם יש אפשרות לחסוך בסיכונים בחיים זה עדיף... לא?

(בכל אופן, זו לא הסיבה העיקרית שאני לא עושה מי שפיר)

תועלת

אם לא רואים בבדיקה שום יתרון אז אכן אין טעם לקחת סיכון

אבל לבדיקה הזאת יש לא מעט יתרונות שאי אפשר להתעלם מהם

לק"י

כי אני מבינה שיש בעיות שרואים אותן בסקירות. אם לא במוקדמת, אז במאוחרת.

לפחות את הבעיות הקשות (אלה שמסכנות את החיים של העובר). הבנתי נכון?

(ברור שמי שרוצה לדעת את מגוון הבעיות שיכולות להיות, זה מועיל לו. השאלה על מי שחשוב לו לדעת רק דברים שאפשר לטפל בהם או גרועים מזה חו"ח).

אולי באמת אשאל את הרופאה שלי בהזדמנות מה בדיוק היתרונות.

סקירה בודקת מומים פיזיולוגים בלבד

זה שני דברים שונים לגמרי שלפעמים יש בניהם ממשקים

יש מחלות גנטיות עם תוחלת חיים נמוכה מאוד או תפקוד נמוך מאוד שאין להם ביטוי פיזיולוגי שניתן לראות בסקירה

(דרך אגב גנטי זה לא בהכרח תורשתי)

לפי מה שהרופאה הסבירה לי

הדי אן אי זה כמו ספריה

פעם בדקו ברמת הספרים- אם יש ספר פגום

היום יודעים לבדוק ברמת האותיות בכל ספר וספר

הידע הזה לא בהכרח טוב

כי לפעמים רןאים מוטציה' אבל לא כל מוטציה יודעים להגיד אם ומה ואיזה נזק היא יכולה לגרום

וגם אם יודעים להגיד מה היא גורמת לא לכל מוטציה יש מענה רפואי (זה יכול להיות מחלה נוראית כמו טייזקס או כמו לדוג עיוורון צבעים)

אבל בדיוק בגלל זה אפשר לבחור מה המידע שאת רוצה לקבל

אנחנו בחרנו לדעת רק מה שיודעים בוודאות איך הוא בא לידי ביטוי

ושיש לו טיפול או להבדיל תוחלת חיים נמוכה/גורם לסבל רב

כל הספקים והסימני שאלה- בחרנו שלא לדעת

ועוד משהו ממש מגניב שגילינו

ניתן היום לזהות מחלות תורשתיות שמתפרצות בגיל מבוגר וגילוי וטיפול מוקדם יכולים להיות משמעותי עבורינו ההורים

רק לשם הדוג- אם יש מחלה כמו פרקינסון/אלצהימר/ניוון שרירים כל שהוא

שיודעים שהיא תורשתית והמקור שלה הוא מאחד ההורים

ואז אם היא מתגלה במי שפיר וזה אומר שאנחנו ההורים יכולים להתחיל טיפול מונע

דיסקליימר- אני לא אשת רפואה!!!!!

הרופאה שלי גנטיקאית והכל על סמך זיכרון של מה שהיא הסבירה לי

אבל אני אישה אחרי 3 לידות, שבעלה במילואים, חסרת שעות שינה וצמחו לי כבר קרניים- כך שהזיכרון שלי בהתאם

נוכח התקדמות הרפואה ועליית האחוזים להליך תקין.

(לשאלתך - סיכון מזערי להפלה כשנכנסים עם מחט לשאוב טיפה מים משק ההיריון. בהתחשב בזה שבימינו הרבה רופאים כבר מנתחים את העוברים עצמם, אז כשרופא מיומן ומנוסה שואב טיפה מים שמתחדשים מאליהם מהסביבה בה שוהה העובר, החשש מהבדיקה עבורי, כמי שאין לה מתח מעצם הבדיקה בניגוד למשל לניק מתואמת שענתה לך למטה, הפך להיות כאין וכאפס לעומת הביטחון שבתוצאות).

אחוזי הסיכון כל הזמן יורדים (ולכן גם יורד הגיל המומלץ ע"י רופאים, כאמור) בטח אצל רופא מנוסה ובטח בישראל שבה יש הרבה ילודה, ולכן לגבי אחוזי הסיכון ממליצה לך לשאול מישהי שביררה לאחרונה או את הרופא שלך, אבל נשים בפורום שעשו את הבירור מזמן (לרוב - לפני הלידה הראשונה שלהן) פחות יידעו לענות לך על המספרים העדכניים. בהצלחה רבה!

והמימון

ההמלצה הרפואית לאישה בת 32 (שהיא זכאית למימון)

ולאישה בת 25 (שהיא לא זכאית למימון)

היא זהה

לפחות ככה הרופאה שלי אמרה

אפשר להמליץ, גם אם זה בתשלום.

בקיצור אין לדעת (כי גם את כתבת שאת לא לגמרי זוכרת) אולי אחרות פה ממכבי שביררו על הנושא בשנתיים האחרונות יידעו יותר.

לק"י

זה לא שאני יושבת ואומרת לו מראש מה אני עושה ומה לא.

לא זכור בהריונות שאמרו לי שכדאי לעשות מי שפיר. אולי ציינו שיש בדיקה כזאת בתשלום.

(אפילו בהריון של הקטן ראו מוקד אקוגני בלב, ועשיתי חלבון עוברי, שב"ה יצא בסדר. ולא אמרו לי לעשות מי שפיר).

כנראה שהרופא שלה ספציפית ממליץ.

זוכרת שהרופא אמר לי לפני 3 שנים בגיל 33 שאסור לו להמליץ אם לעשות מי שפיר... עולם מצחיק

רק פעם אחת בחודש תשיעי כי העובר היה גדול ואולי גם ריבוי מי שפיר, לא זוכרת

ואני בת 31 ולא המליצו גם בהריון הנוכחי

בדברים גנטיים באמת אין הבדל שקשור לגיל האישה. אבל הם באופן כללי די נדירים.

לתסמונת דאון הסיכון עולה עם הגיל.

ומעל גיל 35 בצורה די משמעותית (הגרף של הסיכון נהיה די תלול משם).

אז פעם הפנו כל אישה מעל 34 כי הרף שנתנו למימון של דיקור מי שפיר היה מסיכון של 1 ל-380, ובגיל 35 זה הסיכון לפי גיל.

ועם הזמן הורידו את הרף של הגיל (אולי כי יש לזה יותר תקציב, אולי כי הסיכון של הבדיקה ירד, אולי בגלל שניהם....).

אבל זה נכון שהתועלת של הבדיקה היא הרבה יותר מאשר לדעת רק על תסמונת דאון.

(ואם רוצים רק לדעת אם יש תסמונת דאון או לא, אז יש היגיון לעשות דווקא ניפט, שאין בה שום סיכון, והוודאות של התוצאה לגבי תסמונת דאון הוא כמעט 100%. רק שזה יותר יקר ולא בסל עדיין...).

(הבייבי בן 8 חודשים ב"ה) הרופא אפילו לא המליץ לי.

שאל אותי מראש איזה בדיקות אני רוצה לעשות וזהו.

אם אין סיבה מיוחדת או חשש ספציפי

אני הייתי ממליצה לך לעשות ניפט. היא ללא סיכונים ואחוזי וודאות גבוהים

אני חושבת שלא אעשה רק בגלל הגיל, אלא רק אם יש סיבות נוספות.

בכל זאת יש בבדיקה סיכון, גם אם הוא נמוך.

עשיתי בגיל צעיר יותר בגלל שהיה צורך.

נדבקתי בשבוע מאוחר, וזה גרם ללידה מוקדמת.

בגיל 36. ההריון לפני כן היה לפני שהייתי בת 32 (ובכל מקרה באותם שנים ההמלצה הייתה רק מגיל 35).

עשיתי בהדסה עין כרם ציבורי אצל דר ינאי. לא כאב בכלל. ב"ה התוצאות היו טובות וזה הוריד לי משמעותית את הלחץ בהריון.

עשיתי רק בגלל הגיל (הלא מאד מבוגר).

אני מבינה שבמקומות מסודרים היום הסיכון הוא אפסי. מאד מאד שמרתי על עצמי בימים אחרי הבדיקה.

מומלץ זה תלוי את מי שואלים- אני ממש בעד לעשות את כל הבדיקות שמסובסדות ע"י המדינה ולא פולשניות. מי שפיר היא כן בדיקה קצת שונה במובן הזה (שיש בה סיכון כלשהו) אז מבינה מי שבוחרת לא לעשות אותה רק בגלל הגיל. בסוף זה גם תלוי חברה ומה מקובל אצל הסובבים אותנו.

אני שמחתי שעשיתי אותה וכנראה שאם הייתי מתכננת עוד הריון הייתי עושה אותה שוב

הרןופאה שלי גם גניטיקאית

אחרי הסבר שלה- היה לי די ברור שאני עושה

עם המכשור הרפואי והמומחיות שיש היום - הסיכון כמעט ולא קיים

והתועלת רבה מאוד

וזה עוד מבלי לקחת בחשבון את הפן הנפשי של גילוי מוקדם-

(ועוד הערה- בחרנו במודע איזה מידע אנחנו רוצים לקבל ואיזה לא)

 מה שיודעים בוודאות איך הוא בא לידי ביטוי

ושיש לו טיפול או להבדיל תוחלת חיים נמוכה/גורם לסבל רב

כל הספקים והסימני שאלה- בחרנו שלא לדעת

לק"י

גם אצלי בהריון של בן הכמעט 3 לא המליצו, והייתי בת יותר מ-32.

ולא עשיתי עוד בדיקות שבודקות בעיות

עשיתי רק סקירה מאוחרת והרופא שעשה לי אמר שבוודאות גבוהה (בלי התחייבות) הכל תקין

כלומר אפשר לראות כמעט הכל בוודאות גבוהה בסקירה מאוחרת ועדיין שולחים נשים לעשות רשימות של בדיקות

מי שרוצה לעשות מלא בדיקות סבבה

אבל ההמלצה שנראית להרבה נשים מחייבת היא בעיניי רפואת יתר

ולא זוכרת אם המליצו

למרות שעכשיו אני 36

הבנתי שיש בדיקת דן שמקבילה למי שפיר, זה נכון?

אבל הגיל זאת לא סיבה שתגרום לי לעשות (ולא יודעת איזה סיבה כן 😅)

ממליצים על כל מיני דברים.

אני בעד לברר למה זה מומלץ.

לדוגמא, מומלץ לקחת ברזל כל היריון בלי קשר לבדיקות דם.

אני לא לקחתי באף היריון ולא אחריו כי הבדיקות שלי היו תקינות ולא נרשמו בעיות.

כששאלתי למה לקחת אמרו לי כי זאת ההמלצה, בלי הסבר הגיוני. אז הפעלתי שיקול דעת ושאלתי אם הבדיקות תקינות, כל עוד הן תקינות אני לא רןאה סיבה לקחת.

כיוון שאת יכולה לבצע בדיקת דם ולראות אם חסר לך ברזל, מה שאי אפשר לומר על מי שפיר

ולא רק כי זאת המלצה, כי יש עוד הרבה המלצות שלא לכולן יש סיבה טובה (במקרה הזה, לסכן את העובר צריך סיבה טובה)

לא עשיתי בכלל, הריון ראשון הייתי 34, היה לפני הגיל המומלץ

הריון שני העדפתי NIPT

בשלושת ההריונות שלי עשיתי

ואני הכי בעד לעשות

חשוב לציין שאפילו לא קיבלתי המלצה לעשות מי שפיר או משהי כזה

אבל אני לא רואה סיבה לא לעשות בדיקה כל כך אבל כל כך חשובה, שאפילו לא קשורה לגיל

הבדיקה בודקת מאות תסמונות

ולי זה נותן שקט נפשי וממליצה מאוד לכולן 

אבל מגיל 32 המדינה מממנת את הבדיקה.

אם עושים לפני, צריך לשלם לבד.

אלא אם יש המלצה רפואית לעשות.

או מאוחדת שיא

אז הבדיקה עולה רק 400 שקל

כך אני עשיתי

זה מסובסד

לק"י

אולי מגש פירות לא גדול.

רק לברר מראש אם יש מקרר למאושפזים. 

חוץ מאוכל גם חומר קריאה יהיה רעיון טוב

לא נעים אבל ביום חול הטלפון מעסיק אותי

בשבת- קצת משעמם...

זה.

אולי צריך להתחיל עסק, ספרייה ניידת עם משלוחים או משהו 😅

בבית חולים עצמו…

זה נשמע הזוי, אבל גם וולט מגיע עם ספרים 

עברה שם מישהי ביום שישי והציעה לי לשאול ספרים ומגזינים חרדיים לשבת מספריה ניידת שיש בבית החולים (שערי צדק).

זה לא היה הכי הטעם שלי, אבל בהחלט היה במקום...

באמת שבת אחר כך אח שלי וגיסתי באו לבקר ביום שישי ושאלו מה להביא, אז ביקשתי ספר וזה היה ממש נחמד... (תודה @לפניו ברננה!🩷)

וחיבוק לך על האשפוז... לא כיף להיות בשבת בבית חולים❤️

אם ממילא את מכינה לבית, אפשר קצת להגדיל כמויות ולתת לה קצת מכל דבר.

לא יודעת מה הרמה של האוכל שם, אבל אם הוא לא משהו, אז סלטים ולחמניות ממש משדרג.

ובקבוק מיץ ענבים קטן אם יש לכם, זה ממש נוח שלא תלויים בזמני הקידוש של בי"ח.

ודברים נפתחו ממש אחרי החתונה

גם אצלי זה היה הקשר הכי יציב והבנתי על עצמי שאני מעדיפה מישהו ללכת איתו יחד במיוחד שהיו לי לפניו קשרים מרגשים אך כמו שהם עלו מהר כך הם נגמרו

זה לא שהיום הכל מושלם אבל מי שהוא, מה שהוא עבורי ובעיקר הדרך שעשינו יחד מחפה על הכל

חשוב לי להדגיש- זה היה נכון לי

אני הבנתי שמבחינתי נישואין זו עבודה משותפת וראיתי בבעלי אדם שעונה על ההגדרה הזו,  זו לא הייתה החלטה שכלית,  היה בקשר מציאת חן והיה לי כיף, חיכיתי לפגישות. עם זאת, היו לי קשרים מרגשים יותר, אך הבנתי שמבחינתי  אני מעדיפה את מה שיש לי עכשיו מאשר לדמיין לעצמי מציאות אחרת.  

בזוגיות תמיד יהיה משהו מאתגר, זוגיות היא חלק מהתיקון שלנו (במובן החיובי, אתגר שמפתחת אותנו)

מקווה שזה עזר ולו במעט

בהצלחה🙏🏻

זה עוזר לשמוע..

אצלי זה קצת שונה

כיף לי בזמן הפגישה, אבל בין לבין אין ציפיה כל כך וגם מציאת החן בשאלה.. 

אבל באמת יש פחד שאין הרבה אפשרויות אחרות וגם בבחור אחר אמצא משהו שמפריע..

מההתחלה היו כמה דברים ש"קפצו" לי במראה שלא היו כמו שציינתי, וגם לא ממש הייתי "מאוהבת".

אבל היה כיף יחד, היה "קליק" מיידי והתקשורת הייתה מאוד זורמת.

אחרי החתונה דברים ממש נפתחו.

עדיין אולי היה לי כיף אם בעלי היה קצת יותר גבוה למשל, אבל זה, ושאר הדברים החיצוניים, כ"כ שוליים וחוורים בחיים האמיתיים. וברור לי שבעלי, כמו שהוא, הוא המתנה הכי גדולה שיש לי בחיים...

מה שכן, אם מחליטים שכן, אסור שזו תהיה 'התפשרות' אלא החלטה שלמה ושמחה, לקבל אותו על סך חלקיו הטובים ואלו שפחות.

אבל בשלב שלך- קודם כל לפתוח עוד את הלב, זה הבסיס לתת למשהו לקרות

אם יש דחיה אז לא.

מה שהפריע לי חיצונית בבעלי מפריע לי עדיין היון אחרי הרבה שנות נישואים ואהבה גדולה ובוערת.

היה לי מאד מאד טוב איתו מבחינה נפשית ורגשית וזה מה שבסוף עזר לי לקבל את ההחלטה.

והלב נפתח והיום רואה בו מלא יופי שלא ראיתי אז 

ונשיאת חן כן נבנית גם מקרבה רגשית.

אבל, 

בנישואים יש כל מיני תקופות

ולפעמים יש בלב גם עוד דברים לצד האהבה

ואז פתאום מאד בולט

האף הבולט/השין השורקת/הצורה שבה הוא נוגע באף או ווטאבר.

ומציק.

ועוד יותר כשזה עובר לילדים.... זה עוד יותר מעצבן... (במיוחד אם את אוהבת את איך שאת נראית)

סגנון לבוש אצלי זה משהו שהתאזן ביננו מאד עם השנים וזה לדעתי זניח.

זהו זה השיתוף הכי כנה שאני יכולה לתת לך...

אם אין משיכה אבל גם אין רתיעה, מניסיוני זה עובד לגמרי. כלומר לגמרי קיימת משיכה (עכשיו, אחרי החתונה וכו). המשיכה לא חייבת להתבסס על מכלול הפרטים שלו - גובה, משקל, רמת שיעור, צבע עור, צבע עיניים וכו' וכו. אבל אני מרגישה ששילוב של משיכה רגשית יחד עם פרטים שכן יפים בעיניי (גם אם אובייקטיבית הם קטנים), זה לגמרי עובד, והמשיכה חזקה. לא כאיזו פשרה, אלא כעובדה בשטח. לשם הדברים התגלגלו.

אבל מהתגובה הנוספת שכתבת, אני תוהה האם המראה נותן לך "סיבה טובה" לחתוך כי גם ככה את בסימן שאלה לגבי הקשר ביניכם, או שבאמת המראה הוא מה שמקשה כרגע על הקשר להתקדם. (שני הדברים לגיטימיים לחלוטין, כן? רק כדי לדייק לעצמך את המצב בשביל שתחליטי מה שנכון ומתאים לך❤️)

המראה עדיין חוסם אותך?
גם הקול עדיין
הלבוש? (למרות שלבוש אפשר לשנות בהמשך, מה שכן יכול שמפריע לך למשל סגנון- פשוט מידי, ציציות בחוץ...

בעיקר כשאני רואה אותו "מבחוץ" יותר.. מרחוק.  בזמן שיחה כשיושבים אחד ליד השני אני פחות ממוקדת בזה.

הקול די מעצבן אותי בטלפון, אבל פנים מול פנים יותר טוב.  הלבוש מציק כי הוא בסגנון ממש שונה משלי..

יוצאים כבר זמן מכובד.. יותר מ4 חודשים

שאין אינטימיות רגשית

יותר קשה להתחבר לבנאדם אם אין מספיק חיבור רגשי

הייתי ממליצה לך לנסות לדבר איתו שתעבדו על זה

שיהיו יותר שיחות עומק

בעיני זה דבר שלוקח הרבה יותר מארבעה חודשים

מה גם שיש דברים שמרגישים בנוח לומר רק אחרי החתונה

אבל יתכן מאוד שכל אחת מאיתנו מגדירה אינטימיות רגשית באופן אחר

חשוב לשים לב שיש גם את השוני הטבעי בין גברים לנשים בעניין

יש לך מישהי להתייעץ איתה? יועצת שמבינה בתחום, במיוחד על רווקות מאוחרת?

משיכה לא חייבת להיות, יכולה להגיע גם לאחר הישואין.

אבל אסור שתהייה דחיה.

את לא מתארת דחיה, את מתארת חוסר חיבור לקול, ללבוש, לחיצוניות.
תנסי לחשוב עם עצמך, האם זה דוחה אותך, מגעיל אותך, לא מסוגלת לשמוע אותו. או פשוט חוסר נשיאת חן למראה, לקול.
יכולה לשתף שגם אצל בעלי לא אהבתי דברים מסויימים (סגנון דיבור, משהו נוסף בחיצוניות)אבל זה לא דחה אותי, פשוט לא נמשכתי לזה כל כך והיום זה כלל לא מפריע לי (אגב, מפריעים לי דברים אחרים...חחחחח).
הייתי אומרת לך להמשיך לנסות,לחשוב עם עצמך מה לא מוצא חן בעינייך בדיוק. 

להתפלל ואם מרגישה שיש חיבור אבל מה שציינת מציק עדיין, להתייעץ עם מישהי שאת מכירה.
 

תחשבי אם יש איברים מסויימים שכן מושכים אותך בו- פנים/עיניים/ ידיים/ מבנה גוף וכו'. אם אין שום דבר כזה אלא להיפך- יש דחייה, לדעתי עדיף לסיים. אם את כן מוצאת אפילו משהו אחד או שתיים שמושך אותך במראה- תמשיכי.

אחרי החתונה כנראה יהיו דברים שיפריעו לך

דברים שלא ראית קודם/ שיתפתחו עם הזמן/ שיגיעו בעקבות שינויים שלך/ שלו/ של החיים

יש אשליה שבוחרים בן זוג

אבל רב הנסתר על הגלוי

מה שכן בוחרים

זה עם מי לעשות את הצעד של החתונה

זה צעד שכנראה עושים אחרי שהמעלות עולות על החסרונות (או שנמצאים תחת האשליה הנ"ל)

גם כשנשואים

טיב הקשר תלוי בהסתכלות

אם מתמקדים ביתרונות ומתמודדים נכון עם החסרונות

הזוגיות תהיה יותר טובה

אם מתקשים להתמודד עם קיום החסרונות

הזוגיות תהיה פחות טובה

(כולנו אנשים פגומים

גם לאנשים עם תכונות מרשימות

יש פגמים משמעותיים שקשים להכלה)

אני חושבת שהמיקוד צריך להיות

1. בבשלות שלך להתמקד ביתרונות ולהתמודד עם חסרונות

(גם שלך וגם שלו)

2.  בהתפתחות הקשר לשלב שנראה/ מרגיש שהיתרונות שלו עולים על החסרונות 

שלא מסתכלים על חתונה כזה האדם שאיתו אני רוצה לחיות לנצח, זה נורא מלחיץ ככה.

חתונה זה החלטה שזה האדם שאיתו אני רוצה לעשות יחד עבודה כדי לבנות את הזוגיות שתהיה הכי טובה עבור שנינו (ברור שהשאיפה היא שזה יחזיק תמיד)

בעלי לא מושלם אבל גם אני לא מושלמת. התחתנו עם רגש אבל ממש לא היינו מאוהבים עם פרפרים, בהתחלה זה קצת הלחיץ אבל היום אני יודעת שאני פשוט לא הבנאדם שמתאהב כמו בסרטים. אני אוהבת אותו מאוד מאוד ומקורקעת לא פחות.

לגבי סגנון לבוש זה הדבר שהכי קל לשנות בערך.

אולי כדאי ללכת יחד לפגישה עם מטפלת לפני החתונה, יש זוגות שזה מאוד עזר להם להחליט.

שייך לארגן חופשה לשניכם לכבוד היומולדת? זה גם הפקה שווה וגם משהו שכנראה יקל עלייך אם את שחוקה...

יש לי שני קטנים צפופים שדבוקים אלינו ממש (אחד יונק) והגדולים יותר גם דורשים סידור ראוי… לא רואה כל כך אופציות למי לתקוע אותם

עשיתי את זה לפני כמה שנים כשהיו לנו פחות ילדים והתינוק התורן היה בבטן אז חמותי זרמה

(תינוק יונק אולי יכול להצטרף)

למשל - חדר בריחה או ניווט זוגי.

ולהזמין לו מתנה באינטרנט, כדי שלא תצטרכי להתרוצץ.

(בתקווה שמבחינה כספית אתם יכולים לאפשר את זה...)

אם יש לכם בוקר חופשי בלי הילדים אז ניווט זוגי זאת חוויה מהממת בעיניי (יש עוד אפשרויות כמובן, אפשר גם צניחה חופשית אם אתם בעניין 😅)

סדנא זוגית (בבית/בחוץ)

בריכה

לא יודעת מה הרף שלכם, אני ביומולדת הראשון של בעלי הכנתי עוגה שווה וזהו, אפילו על מתנה לא התארגנתי, וזה היה יומולדת עגול 🙈

אז בעצם הצבתי רף כזה נמוך שהכל טוב יותר ממנו... (אם כי עדיין אוכלת את עצמי על ההזנחה ההיא)

רעיונות מהממים אשמח ממש להמלצות ספציפיות

סדנא/בריכה/ניווט

לא מכירה מומלצים בתחום אבל נשמע לי כיף.

יש לי תקציב לזה אבל ממש אין לי ראש.

חלק ממה שעשיתי עד היום כלל בתי מלונות בהפתעה, מתנות יקרות וכמובן ארוחות משוגעות ועוגות מעוצבות מעשה ידי. קיצר די השתגעתי על זה

תחפשי בגוגל.

ובהצלחה!

לדבר על זה מתישהו והחליט להוריד את הרף.

זה מאוד מלחיץ החובה הזאת לארגן משהו רציני כל שנה.

אני לא אוהבת הפתעות

הם יוצרות ציפיות מוגזמות שלא תמיד ניתן לממש

נשמע לי סיוט לעשות הפקה בהפתעה ועוד פעם בשנה אבל כי זה האופי שלי, כנראה שאתם אוהבים את זה.

בכל מקרה, נראה לי גם כשיש רף וציפיות גבוהות אפשר לדבר על זה ביניכם.. את יכולה לשתף אותו בקושי ואולי תורידי טיפה את הרף

פתאום לראות איך הוא התבגר, ולקצור את הפירות שעבדתם עליהם כל כך קשה.

משמח מאוד!

הוא נשמע מותק ממש.

שרק יהיו לכם עוד ועוד נחת ושמחה

וטוב שיש תמיד תקווה

תודה על השיתוף!!!

נותן כוח ותקווה. משתדלת להתפלל גם על הילדים אחד אחד בהדלקת נרות. וזה ממש מחזק ונותן כוח  ותקווה לשמוע. ואני צריכה את זה..

בע"ה שתמשיכו לקצור את הפירות על כל העבודה הקשה שלכם.

קור יכול לגרום לזה,

אם את רואה שינוי בזמן האחרון אולי זה באמת קשור.

ואני מכסה בשמיכה ופוך

השמיכה הרבה פעמים נופלת להם.

אם הייתה יבשה לפני כן - התיאור קלאסי לקור ולחורף.

בגן?  גננת אחרת?
בבית- תינוק חדש?
משהו אחר?
בד"כ הם חוזרים להרטיב כשקורה משהו לאו דווקא שלילי.
מציעה לאחר ששלת דברים אחרים, ללחוש לה בלילה מה שנקרא לחישות לילה.
אצלנו רק זה עזר

ללחוש לה דברים טובים ועוצמתיים באוזן.
את בוגרת, את יכולה ממש לתאר לה את ההצלחה שלה.

כמו שאמרו כאן, מעבר לחורף או קור היה גורם לזה, אז את כבר מלבישה חם, לודא חימום.

דבר שני אצלינו תולעים(!) היו גורמים לפספוסים.

דבר שלישי וירוס, או מחלה לפעמים קודם היה פספוס ומצברוח עצבני ואז שאר התסמינים.  אבל אל אין שום תסמין אחר לא הייתי קופצת לזה.

היא לא מצאה כשהיא קמה, נכון?

פרקטית, וזה למדתי מהפורום, לשים מגן מזרון/שעוונית+סדין+שעוונית+ סדין, ככה בלילה מורידים סדין ושעוונית ויש מיטה יבשה מוכנה.

הייתי מחכה קצת רואה שזה עובר ואם זה עובר לא נראה לי בגיל הזה הייתי מייחסת לזה חשיבות. גם אם כבר גמולה

מה שאלת במשפט

"היא לא מצאה שהיא קמה"?

איך תולעים גורמים לפספוסים?

ובאמת אאמץ את העניין של השכבות במיטה לא חשבתי על זה 

הולכים לישון.

אחרת בוודאות מפספס. נראה לי תקין לחלוטין לגיל הזה.

לפני חודש היתה ישנה לילה שלם וקמה יבשה?

וזה הקטע שנניח ופספסה פעם אחת א זזה כאילו עשתה בשירותים

מאיפה יש לך מלאי שאת יכולה לפספס עוד פנמיים??

בעז''ה שיהיה כמה שיותר קל!

וידיים מלאות

זה באמת מרגששש

ולא מחייב שיהיה לך גם ההיריון הזה היפרמאזיס.
לי לא היו בכל ההריונות...
הריון קליל ומשעמם.

אמנם בעוצמות משתנות אבל קשה לי להאמין שלא יהיה בכלל.
בהריונות הקודמים תמיד אמרו לי:
תחשבי טוב, אולי הפעם זה לא... ותמיד היה קשה.
אז מעדיפה לא להשלות את עצמי ולהיות מוכנה לבאות...

רוצה הריון ובלחץ מהריון. זה תמיד הולך יחד.

והעיקר בשעה טובה וידיים מלאות בע"ה! 

מתה על אלו של "תחשבי טוב" כאילו אם אחשוב טוב לא יהיה היפרמאזיס

ככה הגוף שלי וזהו.
דווקא בהריונות שהייתי בהם הכי הכי בהיסטריה והתכוננתי נפשית ופיזית להיפרמאזיס- זה לא הגיע.

היו לי הריונות עם היפרמאזיס, הריונות עם בחילות והקאות סבירות ממש, והריון אחד מושלם בלי כלום

או שהיה לך רק קל?

כי בדר"כ מי שיש לה היפראמזיס קשה זה חוזר שוב ושוב...

אצלי היה בכולם וכל פעם רק החמיר

וככה היפראמזיס רציני מתנהג בדר"כ...

באחרון היה קל יותר (לא התאשפזתי, קבלתי עירויים רק בקופ"ח... כזה...)

והיינו בטוחים שזה מין אחר חחחח
אבל בסוף ילדתי מהמין הקבוע אצלנו בבית.
אולי הפעם יפתיע...

לי היה בחלק מההריונות ברמה של עירוי, ורק במיטה בלי יכולת לעשות כלום (בכל קימה הייתי חייבת לרוץ להקיא, לדבר לא יכלתי).
ובחלק מההריונות היה לי סתם בחילות רגילות כמו של כל אישה סטנדרטית בתחילת הריון.
לא הבנתי מי החליט מה זה היפרמאזיס רציני?
היפרמאזיס לא מחייב להגיע בכל הריון לאותה האישה. עובדה.

אם את אומרת שיש ..

פשוט ממה שאני מכירה ומניסיון אישי, נשים שיש להן היפראמזיס קשה, נדיר מאד מאד שיש להן גם הריונות בלי בכלל...

זכית😉

אבל עברתי הרבה הריונות בלי עין הרע, אז אולי זה גם סטטיסטיקה בסוף, אם יהיו לי 4 הריונות למשל, יהיה לי בכולם, אם יהיו לי יותר מ-4 הריונות, סיכוי גדול יותר שיהיו לי גם הריונות בלי היפרמאזיס.

קשה לדעת כי לרוב מי שיש לה היפרמאזיס לא יולדת הרבה.

אצלי בראשונים לא היה לי היפרמאזיס
התחיל לי בכל האחרונים...

ובקלות!

כל תגובה משמחת ומחזקת..