לשאלתך זה כאב פחות מבדיקת דם ובטח פחות מזריקה. בסוף זו דקירה שטחית של חצי שניה, שואבים מעט מאד מים (הרגיש לי פחות ממבחנה של בדיקת דם) וביי.

נשארים ליתר ביטחון שעתיים במרפאה, הולכים הביתה ונמנעים ממאמץ יומיים.

תשובות קיבלתי תוך שבועיים.

לק"י

רק בשנים האחרונות הורידו את הגיל.

כשהייתי בת 32 ההמלצה היתה מגיל מבוגר יותר.

לק"י

מה בדיוק הבדיקה בודקת.

ואם עשית את שאר הבדיקות כמו חלבון עוברי ושקיפות, אם הן תקינות, מה אחוזי הסיכוי שבדיקור יעלו בעיות.

והאם זה חשוב לך ולבעלך לדעת מראש.

יש חלופה כמעט זהה, שיש לה אחוז גבוה שהיא צודקת (אבל לא 100% כמו דיקור מי שפיר), בדיקה שנקראת ניפט.

רוב הרופאים יגידו שמומלץ, כי זה תפקידם וזו אמונתם - שצריך לוודא בכל האמצעיים האפשריים שלא יהיו אנשים חולים/פגועים בעולם.

רבנים מן הסתם יגידו שכל מקרה לגופו, ורק אם יש כאן אפשרות ממשית לסכנת חיים מסוג כלשהו יש לעשות את הבדיקה.

אני אישית לא חשבתי אפילו לעשות. ב"ה מעבר לגיל (שבעיניי 32 זה גיל ממש צעיר, וכך זה היה בעיני הרפואה בעבר) לא היו בעיות בהריונות שלי, ובסופו של דבר יש סיכון במי שפיר, שלא לדבר על חוסר נוחות ודאגה נוספת בתקופה שגם כך מלאה בדאגות...

הבנתי שבימינו אצל רופא מומחה הסיכון הוא מזערי. ובכל זאת לא ראיתי סיבה להסתכן אפילו קצת.

ובכל אופן אצלי משמעותי יותר הקושי בפרוצדורות רפואיות ובמתח שנלווה אליהן. זו סיבה רצינית מבחינתי לוותר על כל בדיקה שלא ממש נצרכת.

מלנסוע במכונית

לא לעשות שעלת

לאכול סלטים קנויים

לא להניק

או שלל סיכונים אחרים

משום מה ההילה 'המסוכנת' שיש לבדיקה הזו היא הרבה יותר גדולה מהסיכון עצמו

ובכל זאת, אם יש אפשרות לחסוך בסיכונים בחיים זה עדיף... לא?

(בכל אופן, זו לא הסיבה העיקרית שאני לא עושה מי שפיר)

תועלת

אם לא רואים בבדיקה שום יתרון אז אכן אין טעם לקחת סיכון

אבל לבדיקה הזאת יש לא מעט יתרונות שאי אפשר להתעלם מהם

לק"י

כי אני מבינה שיש בעיות שרואים אותן בסקירות. אם לא במוקדמת, אז במאוחרת.

לפחות את הבעיות הקשות (אלה שמסכנות את החיים של העובר). הבנתי נכון?

(ברור שמי שרוצה לדעת את מגוון הבעיות שיכולות להיות, זה מועיל לו. השאלה על מי שחשוב לו לדעת רק דברים שאפשר לטפל בהם או גרועים מזה חו"ח).

אולי באמת אשאל את הרופאה שלי בהזדמנות מה בדיוק היתרונות.

סקירה בודקת מומים פיזיולוגים בלבד

זה שני דברים שונים לגמרי שלפעמים יש בניהם ממשקים

יש מחלות גנטיות עם תוחלת חיים נמוכה מאוד או תפקוד נמוך מאוד שאין להם ביטוי פיזיולוגי שניתן לראות בסקירה

(דרך אגב גנטי זה לא בהכרח תורשתי)

לפי מה שהרופאה הסבירה לי

הדי אן אי זה כמו ספריה

פעם בדקו ברמת הספרים- אם יש ספר פגום

היום יודעים לבדוק ברמת האותיות בכל ספר וספר

הידע הזה לא בהכרח טוב

כי לפעמים רןאים מוטציה' אבל לא כל מוטציה יודעים להגיד אם ומה ואיזה נזק היא יכולה לגרום

וגם אם יודעים להגיד מה היא גורמת לא לכל מוטציה יש מענה רפואי (זה יכול להיות מחלה נוראית כמו טייזקס או כמו לדוג עיוורון צבעים)

אבל בדיוק בגלל זה אפשר לבחור מה המידע שאת רוצה לקבל

אנחנו בחרנו לדעת רק מה שיודעים בוודאות איך הוא בא לידי ביטוי

ושיש לו טיפול או להבדיל תוחלת חיים נמוכה/גורם לסבל רב

כל הספקים והסימני שאלה- בחרנו שלא לדעת

ועוד משהו ממש מגניב שגילינו

ניתן היום לזהות מחלות תורשתיות שמתפרצות בגיל מבוגר וגילוי וטיפול מוקדם יכולים להיות משמעותי עבורינו ההורים

רק לשם הדוג- אם יש מחלה כמו פרקינסון/אלצהימר/ניוון שרירים כל שהוא

שיודעים שהיא תורשתית והמקור שלה הוא מאחד ההורים

ואז אם היא מתגלה במי שפיר וזה אומר שאנחנו ההורים יכולים להתחיל טיפול מונע

דיסקליימר- אני לא אשת רפואה!!!!!

הרופאה שלי גנטיקאית והכל על סמך זיכרון של מה שהיא הסבירה לי

אבל אני אישה אחרי 3 לידות, שבעלה במילואים, חסרת שעות שינה וצמחו לי כבר קרניים- כך שהזיכרון שלי בהתאם

נוכח התקדמות הרפואה ועליית האחוזים להליך תקין.

(לשאלתך - סיכון מזערי להפלה כשנכנסים עם מחט לשאוב טיפה מים משק ההיריון. בהתחשב בזה שבימינו הרבה רופאים כבר מנתחים את העוברים עצמם, אז כשרופא מיומן ומנוסה שואב טיפה מים שמתחדשים מאליהם מהסביבה בה שוהה העובר, החשש מהבדיקה עבורי, כמי שאין לה מתח מעצם הבדיקה בניגוד למשל לניק מתואמת שענתה לך למטה, הפך להיות כאין וכאפס לעומת הביטחון שבתוצאות).

אחוזי הסיכון כל הזמן יורדים (ולכן גם יורד הגיל המומלץ ע"י רופאים, כאמור) בטח אצל רופא מנוסה ובטח בישראל שבה יש הרבה ילודה, ולכן לגבי אחוזי הסיכון ממליצה לך לשאול מישהי שביררה לאחרונה או את הרופא שלך, אבל נשים בפורום שעשו את הבירור מזמן (לרוב - לפני הלידה הראשונה שלהן) פחות יידעו לענות לך על המספרים העדכניים. בהצלחה רבה!

והמימון

ההמלצה הרפואית לאישה בת 32 (שהיא זכאית למימון)

ולאישה בת 25 (שהיא לא זכאית למימון)

היא זהה

לפחות ככה הרופאה שלי אמרה

אפשר להמליץ, גם אם זה בתשלום.

בקיצור אין לדעת (כי גם את כתבת שאת לא לגמרי זוכרת) אולי אחרות פה ממכבי שביררו על הנושא בשנתיים האחרונות יידעו יותר.

לק"י

זה לא שאני יושבת ואומרת לו מראש מה אני עושה ומה לא.

לא זכור בהריונות שאמרו לי שכדאי לעשות מי שפיר. אולי ציינו שיש בדיקה כזאת בתשלום.

(אפילו בהריון של הקטן ראו מוקד אקוגני בלב, ועשיתי חלבון עוברי, שב"ה יצא בסדר. ולא אמרו לי לעשות מי שפיר).

כנראה שהרופא שלה ספציפית ממליץ.

זוכרת שהרופא אמר לי לפני 3 שנים בגיל 33 שאסור לו להמליץ אם לעשות מי שפיר... עולם מצחיק

רק פעם אחת בחודש תשיעי כי העובר היה גדול ואולי גם ריבוי מי שפיר, לא זוכרת

ואני בת 31 ולא המליצו גם בהריון הנוכחי

בדברים גנטיים באמת אין הבדל שקשור לגיל האישה. אבל הם באופן כללי די נדירים.

לתסמונת דאון הסיכון עולה עם הגיל.

ומעל גיל 35 בצורה די משמעותית (הגרף של הסיכון נהיה די תלול משם).

אז פעם הפנו כל אישה מעל 34 כי הרף שנתנו למימון של דיקור מי שפיר היה מסיכון של 1 ל-380, ובגיל 35 זה הסיכון לפי גיל.

ועם הזמן הורידו את הרף של הגיל (אולי כי יש לזה יותר תקציב, אולי כי הסיכון של הבדיקה ירד, אולי בגלל שניהם....).

אבל זה נכון שהתועלת של הבדיקה היא הרבה יותר מאשר לדעת רק על תסמונת דאון.

(ואם רוצים רק לדעת אם יש תסמונת דאון או לא, אז יש היגיון לעשות דווקא ניפט, שאין בה שום סיכון, והוודאות של התוצאה לגבי תסמונת דאון הוא כמעט 100%. רק שזה יותר יקר ולא בסל עדיין...).

(הבייבי בן 8 חודשים ב"ה) הרופא אפילו לא המליץ לי.

שאל אותי מראש איזה בדיקות אני רוצה לעשות וזהו.

אם אין סיבה מיוחדת או חשש ספציפי

אני הייתי ממליצה לך לעשות ניפט. היא ללא סיכונים ואחוזי וודאות גבוהים

אני חושבת שלא אעשה רק בגלל הגיל, אלא רק אם יש סיבות נוספות.

בכל זאת יש בבדיקה סיכון, גם אם הוא נמוך.

עשיתי בגיל צעיר יותר בגלל שהיה צורך.

נדבקתי בשבוע מאוחר, וזה גרם ללידה מוקדמת.

בגיל 36. ההריון לפני כן היה לפני שהייתי בת 32 (ובכל מקרה באותם שנים ההמלצה הייתה רק מגיל 35).

עשיתי בהדסה עין כרם ציבורי אצל דר ינאי. לא כאב בכלל. ב"ה התוצאות היו טובות וזה הוריד לי משמעותית את הלחץ בהריון.

עשיתי רק בגלל הגיל (הלא מאד מבוגר).

אני מבינה שבמקומות מסודרים היום הסיכון הוא אפסי. מאד מאד שמרתי על עצמי בימים אחרי הבדיקה.

מומלץ זה תלוי את מי שואלים- אני ממש בעד לעשות את כל הבדיקות שמסובסדות ע"י המדינה ולא פולשניות. מי שפיר היא כן בדיקה קצת שונה במובן הזה (שיש בה סיכון כלשהו) אז מבינה מי שבוחרת לא לעשות אותה רק בגלל הגיל. בסוף זה גם תלוי חברה ומה מקובל אצל הסובבים אותנו.

אני שמחתי שעשיתי אותה וכנראה שאם הייתי מתכננת עוד הריון הייתי עושה אותה שוב

הרןופאה שלי גם גניטיקאית

אחרי הסבר שלה- היה לי די ברור שאני עושה

עם המכשור הרפואי והמומחיות שיש היום - הסיכון כמעט ולא קיים

והתועלת רבה מאוד

וזה עוד מבלי לקחת בחשבון את הפן הנפשי של גילוי מוקדם-

(ועוד הערה- בחרנו במודע איזה מידע אנחנו רוצים לקבל ואיזה לא)

 מה שיודעים בוודאות איך הוא בא לידי ביטוי

ושיש לו טיפול או להבדיל תוחלת חיים נמוכה/גורם לסבל רב

כל הספקים והסימני שאלה- בחרנו שלא לדעת

לק"י

גם אצלי בהריון של בן הכמעט 3 לא המליצו, והייתי בת יותר מ-32.

ולא עשיתי עוד בדיקות שבודקות בעיות

עשיתי רק סקירה מאוחרת והרופא שעשה לי אמר שבוודאות גבוהה (בלי התחייבות) הכל תקין

כלומר אפשר לראות כמעט הכל בוודאות גבוהה בסקירה מאוחרת ועדיין שולחים נשים לעשות רשימות של בדיקות

מי שרוצה לעשות מלא בדיקות סבבה

אבל ההמלצה שנראית להרבה נשים מחייבת היא בעיניי רפואת יתר

ולא זוכרת אם המליצו

למרות שעכשיו אני 36

הבנתי שיש בדיקת דן שמקבילה למי שפיר, זה נכון?

אבל הגיל זאת לא סיבה שתגרום לי לעשות (ולא יודעת איזה סיבה כן 😅)

ממליצים על כל מיני דברים.

אני בעד לברר למה זה מומלץ.

לדוגמא, מומלץ לקחת ברזל כל היריון בלי קשר לבדיקות דם.

אני לא לקחתי באף היריון ולא אחריו כי הבדיקות שלי היו תקינות ולא נרשמו בעיות.

כששאלתי למה לקחת אמרו לי כי זאת ההמלצה, בלי הסבר הגיוני. אז הפעלתי שיקול דעת ושאלתי אם הבדיקות תקינות, כל עוד הן תקינות אני לא רןאה סיבה לקחת.

כיוון שאת יכולה לבצע בדיקת דם ולראות אם חסר לך ברזל, מה שאי אפשר לומר על מי שפיר

ולא רק כי זאת המלצה, כי יש עוד הרבה המלצות שלא לכולן יש סיבה טובה (במקרה הזה, לסכן את העובר צריך סיבה טובה)

לא עשיתי בכלל, הריון ראשון הייתי 34, היה לפני הגיל המומלץ

הריון שני העדפתי NIPT

בשלושת ההריונות שלי עשיתי

ואני הכי בעד לעשות

חשוב לציין שאפילו לא קיבלתי המלצה לעשות מי שפיר או משהי כזה

אבל אני לא רואה סיבה לא לעשות בדיקה כל כך אבל כל כך חשובה, שאפילו לא קשורה לגיל

הבדיקה בודקת מאות תסמונות

ולי זה נותן שקט נפשי וממליצה מאוד לכולן 

אבל מגיל 32 המדינה מממנת את הבדיקה.

אם עושים לפני, צריך לשלם לבד.

אלא אם יש המלצה רפואית לעשות.

או מאוחדת שיא

אז הבדיקה עולה רק 400 שקל

כך אני עשיתי

זה מסובסד

זה קרה אתמול בערב מתישהו

לא להאמין כמה אני מכורה😂

אצלי מתעדכן רק בכניסה ויציאה מהפורום ולא מריפרוש הדפדפן

@משה

רציתי לכתוב מה קרה שהפורום כל כך שקט

עד שהבנתי שיש מלא שרשורים שהוא מסרב להראות לי אותם

לי היה אחרי שבועיים בערך דימום כמו מחזור שאסר

כלאמר ההוצאה עצמה והימים הבאים אחריה, לא היה כלום?

אבל הרופאה אמרה לי שזה יכול גם להיות באותו היום

אוסרת אצלנו כך שהשאלה מתייתרת אצלי....

הגיוני שאחרי שבועיים יהיה דימום כי הרירית נבנית ואז מתחילה להתפרק

השרשור נועד לכל מי שחפצה בפרקי זמן של -

התאוורורות,

מנוחת הראש, הגב, העיניים ואצבעות הידיים,

נוכחות עם עצמה ועם היקרים לה,

מיקוד, ריכוז ויעילות 🙂

אנחנו מקדישות זמן איכות לעצמינו / בן הזוג / הילדים / כל מי שיקר לנו, ומתנתקות מהפלאפון ומהמחשב על מנת ללהתאוורר - ולהתחבר שוב למה ולמי שחשוב לנו.

איך זה עובד? כל אחת שרוצה כותבת בשרשור מתי היא מתכוונת להיות בלי מסך.

מוזמנות להתעניין, לשאול "איך היה?" לפרגן ולתמוך אחת בשנייה ❤️. וגם לנחם ולעודד כשלא הלך (קורה...). ההתעניינות ההדדית נותנת מוטיבציה וכוח!

הפרויקט מוקדש לעילוי נשמתן של רנה שנרב הי"ד, רעות שוורץ ז"ל, הודיה מעודד ז"ל וקרן אורה יוסקוביץ ז"ל.

מי שרוצה תיוג כשיש שרשור חדש - תכתבו לי בתגובה להודעה הזאת בבקשה 🙂❤️

ל3 שעות וחצי!

זה לא היה לגמרי מתוכנן מראש, אבל זה היה כל כך כיף ומשחרר.

הייתי רק בקשר עם הבית למה שהיה צריך וזהו.

מבחינתי זה היה מושלם!!

אני רוצה לקחת הבוקר לאיזה זמן אבל עוד לא תכננתי לגמרי איך הולך הבוקר שלי.. יש כמה טלפונים שאני צריכה לעשות וכזה.. אז אעדכן בע"ה בהמשך 😀

יש משהו ממש פותח את הראש כשהגלישה היא לא אפשרות בכלל.

איך היה לך הבוקר?

אבל כשאני בנסיעה זה פחות גלישה.. אבל נהניתי שהיה שקט מצד כל הווטסאפים וההתרעות..

(במחשבה שניה נגיד לפורום אולי כן הייתי נכנסת פה ושם בתור בחנות או משהו כזה.. או כשחיכיתי במרפאה.. וזה שזה לא בקיצורים ולא מחובר למשתמש שלי בהחלט הפחית גם שם..)

הבוקר בשעה שלקחתי ישנתי. היה נפלא. ואז גם הפעלתי שיעור ורק הקשבתי לשיעור כשעשיתי דברים, בלי לעצור לפתוח דפדפן ווטסאפ.

גם עם הילדים לקחתי קצת זמן פה ושם וגם היה מעולה ב"ה!

אני חשבתי קצת לשנות קונספט, עד עכשיו לקחתי הרבה בזמן שאני עם הילדים ואז בלילה מצאתי את עצמי שקועה במסך. אז ברור שלא כדאי להיות שקועה במסך בזמן עם הילדים אבל אני רוצה לנסות את הגמילה בשביל עצמי יותר, חושבת להחליט על שעה שממנה אין אינטרנט עד הבוקר, אולי תשע וחצי?

כמובן שגם בצהריים אני אשתדל להיות יותר פנויה לילדים, אבל היום אני בעזרת ה' מכבה את האינטרנט מתשע וחצי בלילה עד הבוקר

מאוחרת יותר. בהנקה זה דווקא קשה לי כי כשהוא ישן עלי נוח לי להיות בפלאפון כשזה בגבולות הטעם הטוב..

לי עלתה מחשבה שבמקום להגדיר מתי לא אנסה להגדיר מתי כן.. אנסה להפוך בדעתי אם ואיך לעשות את זה.

ולגמרי שכחתי מהזמן רנה, ונגררחי ועוד דברים לא נצרכים...

מנסה שוב, מעכשיו עד 16:00 בלנ"ד.

מה המרחק מהבית? 

אני חשבתי להיות כמה ימים אצל אמא שלי עם התאומים, בסוף ברחנו אחרי לילה אחד הביתה

היה צפוף ולא נוח, והמזגן לא הגיע לחדר, היה חם נורא

גרים רחוק. אזור השעה נסיעה... 

לא יודעת אם החוסר סדר אצל הגדול יהיה שווה את העזרה של אמא...

אם לא יסתדר אז נחזור לפני, אבל אז זה אומר שאני מוותרת על העזרה מאמא.

לגבי 2, הכנתי תיקים לילדים אבל ליומיים שאני בבי"ח. אחכ חזרתי הביתה

כמה זמן את מתכננת להיות אצל ההורים? זה משמעותי להחלטה בעיני

וגם של התנהלות

למשל, חמותי מעדיפה שיביאו לה 2 בגדים של הילדים ובערב היא פוט משה במכונה במייבש ומלביהש למחרת. עדיף לה מאשר לנסות להתאים חולצה למכנס וכו...

אני הולכת לביח עם כלום פחות או יותר כי אין לי כמעט בגדים בסוף ההריון ולא מתאים לי שישבו בתיק לידה, אבל גרים ממש קרוב, ובעלי עם רכב, ובכיף יוצא אחרי הלידה להביא לי מה צריך, 40 דקות גג הוא אצלי חזור.

הז סתם אני אישית אבל כוונתי לומר שיש כל מיני פרמטרים טכניים שמשפיעים על הענין.

עוד נקודות

כמה מקום יש אצל ההורים וכמה נח לאחסן שם חפצים

האם יש שם ואצלכם מייבש

מי עוד חוץ ממך מתמצא בפריטים האלו )בעלי בלידה ראשונה לא ידע להוציא מהארון שלי גרב. אחותי באה לארוז לי בגדי החלפה למחלקה...(

אנחנו גרים רחוק אבל יש הרבה מקום אצל ההורים, גם מייבש וגם אני די סומכת על בעלי שיבין איזה בגדים להביא לילד (במקסימום הוא מביא הרבה מדי, שזה עמוס אבל לא נורא)

תלוי מה היה לך הנסיון בלידה קודמת

אני באחת הלידות כן שאבתי כבר בבית חולים

אלא אם כן בעלך ממש בעניינים, ויודע מה להביא.

2. מנסה להרבות אהבה ולהרגיש שהיא קרובה אלי. הרי אם אחותי תזכה עכשיו במיליון דולר בטוטו, לא אשמח בשבילה? כי שמחתה זו שמחתי ואין מה לקנא. אז גם אם יש משהו לחברה ומקנאים, להתחבר יותר ולאהוב יותר, ומתוך כך שמחתה זו שמחתי!

נותנת לעצמי להרגיש הכל, מגיעה עד לתהומות העצב. גם אם זה כולל לחשוב מחשבות רעות על מי שאני מקנאת בו.

ואחרי זמן מה הדברים נרגעים ואני מצליחה לראות את המצב טוב יותר ולהרגיש יותר טוב.

קוראת דברי אמונה. מה ששלי שלי

ומתפללת להצלחתו

פשוט להגיד אני ממש רוצה ש... ולהכיר בזה שיש משהו שאת מאוד רוצה וכואב לך שאין לך אותו. זה לא קשור לזה שלאחרים כן יש, ואם יש משהו שאני רוצה אני מפרגנת אותו גם לאחרים, שיהיה להם, למה לא🤷🏻‍♀️ זה לא לוקח ממני. זה רק מציף לי את הכאב וזה בסדר.

ואם זה רלוונטי לנושא שאני מקנאה בו- להזכיר לעצמי שבחרתי בבחירות מסוימות ולמה בחרתי בהם, גם אם הם מבאסות אותי.

למה אני רוצה מה שיש לו/ לה?

זה בר השגה? אם כן, יוצאת לדרך

אם לא, אז אמונה. מה ששלי שלי ומה שלא אז לא.

זה דורש כנות פנימית. האם מדובר בחסמים שלי או באמת המציאות היא כזו שאין באפשרותי לשנותה או שבחרתי דרך מסוימת שיש לה מחירים כאלה ואחרים

רואה בקנאה רגש מצוין להעלאת המודעות

מה חסר/ כואב לי

ולמצוא דרך לענות על הצורך/ לטפל בכאב

גם אם בלידה נראה שיצא הכל, יכול להיות שנשארו שאריות שגורמות לדימומים.

נבדקת אחרי הלידה?

מכירה אישה שיש לה דימומים וכתמים בתקופת ההנקה )קבוע( לא יודעת את ההסבר במדויק אבל בעצם בהנקה רירית הרחם לא מתעבה תקופה ממושכת וכנראה שאצלה הרירית ככ דקה שיוצר כתמים.

מטפלת בזה ברפואה אלטרנטיבית אבל זה לא עוזר 100%

גם כדי לבדוק שאין שאריות ברחם

וגם אם הרחם נקיה - שתבדוק ממה זה - מה מצב רירית הרחם, מה המצב ההורמונלי ואם יש לה עוד רעיונות ממה זה יכול להיות.

גם אם אין לזה משמעות רפואית, דימום לא מוסבר במשך 3 חודשים אחרי הלידה, זה בהחלט מצריך יחס ופתרון רפואי היות שזה מפריע.

שאריות שליה.

חשוב ללכת שוב לאולטרה סאונד ואם לא רואים מספיק טוב אז להיסטרוסקופיה

איך היה בהנקות הקודמות?

בפרט אם זה קורה לאחרכ שאתם ביחד...ולפני לא היה.
אם היא מוצאת פצע- אתם מותרים וזה מקל עלייך,כי אז יודעים שיש לך פצע בצוואר הרחם וזה מקור הדימום.
אם אין פצע- זה אוסר אתכם, (כמובן היא גם מתקשרת לרב ומסבירה והוא אומר את דעתו ההלכתית) וכדאי ללכת לרופאה כי יאז מקור הדימום הוא מהרחם, או הורמונאלי מהנקה...

תשאלי קודם כל את מכון פועה תתקשרי אליהם

הם טובים ומקצועיים.

דבר שני

יש לפעמים הפרשות דמיות בהנקה

צריך להיות כל הזמן עם תחתון שחור

אפשר לשים תחתונית שחורה

ולא להסתכל בניגוב

ראיתי גם שיש נייר לניגוב שחור ואז זה גם מגניב כי את לא רואה את.ההפרשות האלו

דבר נוסף כמו שאמרו ממש תבקשי אולטרסאונד לראות שהכל נקי בבטן

והיתה פעם שלא היו כתמים אך כן נשארה שארית והרופאה פספסה, כדאי לוודא.

זה מרגיז שנאסרים בטעות גם לי קרה, זה באמת קשה לא לדעת בדיוק מה קורה. אל תעשי לך מצפון..

בעייני כלום.

או שמביאים משהו מכולם ואז אפשר לפנק במשהו קטן או ארוחת בוקר נחמדה וצנועה.

או כלום.

הכוונות טובות. אני בטוחה. אבל זה יוצר מתח במודע או שלא במודע מול הורים אחרים ומול הצוות שאחרי דברים כאלה הם סוג של משוחדות...

אם לילדים טוב, תפרגני להם בהודעות. תכתבי מכתב להנהלה/למפקחת. הרבה הרבה יותר משמעותי מעוד כוס עם שוקולד. 

אני כבר מאבדת את הראש

האנשים סביבי לא ככ עשירים ולמרות זאת התפיסה שגננות ומורות חייבות לקבל כל הזמן מתנות.

גם כשזה מטפלת פרטית שאני משלמת לה טבין ותקילין כל חודש.

כל ראש חודש יש מתנות בגן, א. בוקר/שוקולדים וכו.

טו בשבט חנוכה ראש השנה תחילת שנה חזרה לשגרה.. בפורים יש משלוח מכל ההורים אבל בנוסף ככככלללל האמהות שולחות עוד משהו.

מעבר לעלות אני סתם לא טובה בהפקות האלה ולמצוא כל פעם ברכה בחרוזים ולנסח יפה ולכתוב בכרטיס מעוצב... ממ משתגעת מזה

וגם לא מרמינה שהגננות כבר מוחמאות, כי זה ברור לי נאבד בסך הכל הכללי..

כמורה- מרגישה שזה ממש לא המצב

מחנכות כן מקבלות פרגונים, אבל כמורה מקצועית- וואו אף אחד לא רואה אותךך

אם מתקשרים זה רק כדי להתלונן;)

לצורך העניין, היום יום המורה וההתייחסות היחידה הייתה שוקולד בקערה בחדר צוות- מבית הספר! לא מההורים/תלמידים...

כנראה צריך לגעת איפה לעבוד

גננות מקבלות גם יותר מסיעות

למרות שסיעות לא פחות משמעותיות בחויה של הילד

ועובדות קשה ומתוגמלות פחות.

כנל מורה לא מחנכת יכןלה להעביר שנה בלי לקבל פתקון אבל מחנכת מוצפת ברמה שגיסתי ספרה לי שהיא שונאת ימים כאלו כי אין לה איך לחזור הביתה עם מליון שקיות קטנות...

גם אני וגם אני רואה עוד הורים שנותנים משהו מדי פעם ואני לא חושבת שזה גורם למתח והשוואות.

אפשר גם לארגן מכל הגן וזה עוד יותר מהמם אבל דורש הרבה יותר כוחות.

ולא עולה שקל

לבעלי יש קבוצה שבה הוא שומר את כל הודעות המרגשות של הורים, קורא בזמנים קשים

ולא מהבינה......

זה הכי נותן כח והכי מחמם את הלב.

לא עוד כוס או קרם לחות לארון....

בחנוכה זה חג החינוך

זה אותם מילים

אני אוהבת לעצור ולהגיד תודה

והם מתרגשות מאוד משוקולד

או שיש לך ליד הבית זולסטוק או מקס ותמצאי משהו סמלי לחנוכה ארוז יפה

ממש סמלי

ופתק

זה מהמם

וגם אז הייתי מביאה, רק אם הייתי בטוחה שיסמכו על זה.

וגם הכשרות של שאר המצרכים.

(בהכללה) בישובים או בקהילות סגורות שכולם מכירים את כולם ואותה אוכלוסיה פחות או יותר, זו באמת לא בעיה

בעיר שהגן מורכב מכל מיני סוגי משפחות, זה בהחלט כן..

אני עובדת במקום לא דתי, ולא אוכלת מכל אחת, גם אם היא מצהירה שהיא שומרת כשרות (כי אין לי מושג מה זה כשרות מבחינתה....).

ואמזה כיף לשמעע שהילדים נהנים ומרוצים, זוכרת ששנה שעברה היו קשיים מול הילדים עם צוות הצהרון

משהו בנוסף.

אם לא הביאו ואת באמת רוצה לתת אז חבילה של שוקולד כמו עד חצות עם פתק לכל הצוות שיהיה בגן

ממש לא צריך להשתגע..

בגן שלי הועד הורים הביא לכולם וזה ממש לא ברור מאליו ומאוד מוערך, אבל באמת שאין צורך..

הזמינו אז סופגניות מעוצבות באריזה

אז זה ממש שונה כי אצלי בגודש אני ממש מטפטפת...

בהצלחה יקירה!