סמוטריץ' אומר שלא סומך על נתניהו, אז איך הוא נשאר בממשלה???
איך הוא יכול להיות שר במשרד הבטחון ולשלוח חיילים לקרב כשהוא לא סומך על התכנית???
באמת מנסה להבין הכי פשוט שרק אפשר.
אני לא מביע דעה אם הוא צריך לפרוש או לא או כל דעה אחרת על הנושא, אני רק מנסה להבין את ההגיון (אם יש).
להצהיר בריאיון למקור ראשון שאם יכנס גרגר של אורז לחמאס, ואז להעביר כשר אוצר 3 מיליון שקל לטובת הכנסת הסיוע (שמגיע, כמובן, בעיקר לחמאס) - את זה אתה כן מבין?
בניגוד לשקרים שעוצמה מפמפמים כהרגלם, השלושה מליון אינם 'לסיוע שמגיע לחמאס', אלא להקמת מרכזי החלוקה האלטנרנטיביים, אלו שמרעידים את שלטןן חמאס. אם הצבא היה עומד במה שהדרג המדיני הציב לו - החמאס היה במצוקה גדולה בגללם.
בלי קשר, הסיוע שכן מגיע לחמאס הוא חרפה והעובדה שהממשלה לא מצליחה למצוא לו חלופות או לא מצליחה לאכוף את הצבא לשתף פעולה עם החלופות הקיימות - זה מחדל. (וכן, את המאמץ שלי בכוחותי הדלים לחסום את המשאיות - משתדל לעשות וקורא לכולם להצטרף. היו כבר משאיות שלא נכנסו וגם אם כן - לפחות צעקנו כמו הנערה בעיר)
לא בטוח שהיה חכם לאיים בפירוק הממשלה ולא בטוח שזה חכם גם עכשיו. המקסימום שאפשר לצפות ממנו בבחירות כעת - הוא פחות או יותר אותה ממשלה, אולי במאמץ מטורף, להגיע לעוד מנדט מצ'וקמק. מערכת בחירות עלולה לגרום דה-פקטו או דה-יורו לסיום המלחמה בתנאים הכי גרועים והפסקת המומנטום של ההתקדמות האדירה ביו"ש.
ועוד לא דברנו על זה שביום שיוכרז על הו"א של בחירות, היועמ"שית תכריז על ממשלת מעבר וההשתלטות של הפקידות על נבחרי העם תחמיר עוד יותר.
בס"ד
אם זה לא היה קשור, סמוטריץ' לא היה מכחיש את זה במשך שבועות ארוכים, ורק אחרי שגם בכאן 11 עשו על זה כתבה, הוא פרסם איזה נרטיב שהכסף מיועד למטרות ספציפיות. בינתיים, למרות שזה קרס, הכסף ממשיך לזרום וקצב המשאיות רק ממשיך לעלות.
אני מזמין אותך לחפש באתר גלצ את הריאיון של סמוטריץ' לירון וילנסקי ביומן הערב ביום הראשון שהסיוע חזר לעזה. הוא מסביר שם על החלטה להפציץ משאיות מהאוויר עם חמאס השתלט עליהם ועל כניסה של משאיות בודדות ביום. שלשכת נתניהו אמרו שאין הנחייה שכזאת וזה לא מספר המשאיות שעליהם דובר, אמר סמוטריץ' שבלשכת נתניהו משקרים והוא לא מבין למה.
אגב, אתה מוזמן להאשים כמה שאתה רוצה את עוצמה יהודית, אבל זה לא נכון. מי שפרסם את זה (בניגוד לצנזורה ובאופן מסריח) היה אביגדור ליברמן. הוא זה שמנהל נגד סמוטריץ' את הקמפיין בנושא. גם אחרי הפרסום, מי שהפיץ את הדיווח בתפוצות מסרונים היה משה פייגלין ותנועת זהות. בעוצמה יהודית לא התייחסו לזה בכלל. מוזמן לעבור על הרשתות של כל חברי המפלגה ולא תראה שם דבר על זה.
אגב 2, בעבר דיברנו על כך שגם סמוטריץ' יודע לתדרך מהקבינט הביטחוני כשהוא חושב שזה נכון ביטחונית כדי לסכל מהלך שבעיניו נוראי למדינת ישראל. אז ביום שישי ראינו לכך דוגמה נוספת.
דיברנו על הדלפות. ההדלפות ביום שישי בבוקר היו הפוכות לגמרי, כולל הטענה שההצבעה נגד היתה רק על הסיוע. אם כבר, ההדלפות הוציאו טוב את אריה דרעי שיודע להתנצל על דבריו (אגב, הוא לא פרש מהקואליציה?!).
הפעם סמוטריץ' החליט שנחצה גבול, אז הוא התייצב בקולו ואמר את הדברים, לא התחבא מאחורי הדלפות אנונימיות שמוציאות אותו טוב.
נ.ב.
אין לי מושג מי צודק בוויכוח הנוכחי והאם באמת הגבול נחצה.
כלומר ברור שעדיף לגייס מחדש את כל המילואים ולעשות את מה שהיו צריכים לעשות בכ"ג בתשרי הקודם - לעשות בליץ' שכובש את כל עזה, להעלות את כל התושבים על אוניות ולשלוח לאינדונזיה.
בהינתן שמכל מיני סיבות, מוצדקות יותר או פחות, אין כרגע את היכולת לקבל החלטה כזאת - באמת לא ברור לענ"ד איזו החלטה עדיפה.
המקור להדלפות מהקבינט ביום שישי בשעות הצהריים המוקדמות היו ממקור אחד - סמוטריץ'. אגב, מידיעה, הוא לא תדרך רק עיתונאים אלא גם ארגונים שונים שלא יברכו את נתניהו על החלטת הקבינט.
ההתייצבות בקולו הייתה רק במוצאי השבת.
(לא אגיד שעדיין 'מחכה לתשובות', כי חיכיתי מספיק והדברים כשלעצמם כבר לא רלוונטיים, אבל...)
בס"ד
אבל זאת ההודעה שיצאה ב13:21 בטלגרם של עמית סגל. בדיוק 20 דקות אחרי שסגל ומיכאל שמש פרסמו ציטוטים של סמוטריץ' מתווכח עם דרעי והרמטכ"ל, לצד חשיפת הפער (לכאורה) בין החלטת הממשלה להודעת ראש הממשלה באותו הבוקר. כך בדיוק נראית הדלפה לתקשורת.
*בסביבתו של סמוטריץ' מתארים אכזבה מצידו מראש הממשלה נתניהו:*
ההצעה שהוביל נתניהו ושאושרה בקבינט אולי נשמעת טוב אבל היא בעצם *עוד מאותו הדבר.*
לא מדובר בפעולה לכיבוש הרצועה, שליטה צבאית מלאה בשטח וחתירה להכרעה - הדרך היחידה להבטיח ניצחון, ביטחון בר קיימא ואת השבת החטופים, אלא פעולה נקודתית ומסוכנת שמטרתה היחידה היא להחזיר את חמאס לחדר המו"מ - מטרה שאיננה מטרת מלחמה.
*שוב* גיוס מילואים נרחב, *עוד פעם* נבטיח למילואימניקים ולעם ישראל שהפעם הולכים עד הסוף *ועוד הפעם*, ברגע האמת, ניסוג מהשטח אחרי עשרות גיבורים הרוגים וללא הישגים מבצעיים אמיתים.
ההחלטה הזו לא מוסרית, לא ערכית ולא ציונית.
ולסיום, תמונה למזכרת:
גם אתה הגעת למסקנה המתבקשת שסמוטריץ' הוא השר הכי ציני והכי מסוכן בממשלת ישראל.
נחמה פורתא שאת הכנסת הבאה הוא יראה בדיגיטל, או מקום 8 ברשימת בן גביר
קשה לעשות
הראשון זה ההצלחה של סמוטריץ' ביו"ש שהיא מטורפת ממש אבל מאפשר להתעלל בו במישורים אחרים בידיעה שהוא לא יפרוש.
השני זה הזרבוב של עזה. זה לא רומנטי וזה לא מגניב אבל זה תהליך שלוקח הרבה זמן ולדעתי הוא התחיל בעיקר בגלל הסיפור של העסקאות המופקרות. כלומר אם הרסת את עזה אז גם אם תיסוג בהסכם חטופים אז אין להם לאן לחזור...
המבצע הצבעי האחרון היה במידה רבה פשוט צה"ל עבודות עפר ולחימה שתומכת את עבודות העפר.
העולם לא מושלם. זהו. אפשר לפרק את הממשלה בידיעה שממשלה אחרת כנראה תסיים את המלחמה בהסכם מופקר שהתקשורת תחגוג עליו ותתעלם מהמחיר שלו. אפשר להשתמש במערכת כדי להפעיל עוד לחץ? כנראה שכן.
ביבי לחיץ ורוצה לא לעשות כלום? בטוח נכון
יש לנו דרך להיפטר מביבי?
בוא נראה. הממשלה הקודמת הייתה עדיפה על הנוכחית בהרבה במובנים מסויימים (כלכליים ותחבורתיים, בגדול). אבל במובנים של ביטחון והתיישבות ממשלה אחרת יכולה להיות אסון.
ביבי יודע את זה. ולוחץ עלינו בגרון בדיוק על זה.
החל מעצם העובדה שממשלה בישראל תלויה בקולות מועצת השורא (עבאס אמר בפירוש, שאת המבצע המוגבל מאוד שעשו בעזה, אחרי ההכרזה על בחירות הוא היה מונע אם עדיין היו תלויים בו), דרך הכנסת המרגלים מעזה, ההבטחה לאבו מאזן שצה"ל לא יפעל בצפון השומרון שיצרה את גדודי גוב האריות ועד העובדה שאת כל ראשי המערכת, אלו שידעו בליל שמחת תורה והרדימו - הם מינו, כולל רמטכ"ל בתקופת בחירות תוך דריסת כל נוהל מקובל.
לא היה שם שינוי גדול מדי מהמדיניות של הממשלה שקדמה לה, לטוב ולרע.
וכמו שאמרתי, ניהלו את הכלכלה טוב בהרבה מהממשלה שקדמה לה. מה שכתבת לגופו של עניין נכון.
אבל כן, כפי שציינתי, בממשלה הקודמת היו הקלות משמעותיות מהמדיניות של שנים גם ביו"ש ('כיסוח הדשא' זה מעט מידי אבל עדיף על כלום) וגם בעזה. שהביאו להחמרה משמעותית מאוד במצב הביטחוני ובמידה רבה היו 'המסמר האחרון' שהביא אותנו לטבח.
לטענתו, היה בקנה מהלך משמעותי וגדול שנבנה כבר כמה חודשים שהיה מקדם אותנו בצעדי ענק לסיום לשביעות רצוננו. עכשיו, בגלל שזה מתמסמס אז הוא יצא לתקשורת.
בס"ד
שוב, תחזור לראיון של סמוטריץ' בגלצ. הוא אומר שם דברים מאוד מאוד ברורים שאי אפשר לבוא עכשיו וליפות אותם כאילו הם משל. כך גם נאמר בריאיון למקור ראשון וכך גם נאמר בועידת האנשים של המדינה ב-ynet מה-07.04.25. אגב שם נאמר שהראיון הוא של הצבא ולא של סמוטריץ'
הריאיון ב-ynet
סמוטריץ' ענה לקהל: "קודם החטופים ואז הכרעת חמאס? זו סיסמה, אין היתכנות"
נניח ומישהו היה מכניס רק גרגר אחד ויחיד של אורז, ושום דבר אחר או נוסף, אז להבנתך סמוטריץ היה צריך להחליט שכלו כל הקיצין?! יש מגוחך מזה?
ברור שזו אמירה. ולטענתו היו מהלכים גדולים שהיו אמורים לקרות, ולכן למרות כניסת המשאיות הוא נשאר בממשלה.
עכשיו השאלה היא מה הלאה.
השאלה היא אם זה נכון. בזה. צריך להתעסק.
רק שעות ארוכות אחרי שגם ליאל קרייזר פרסמה את זה בכאן חדשות, הוא הוציא סרטון שבו הוא מסביר למה בעצם לכסף הזה יש מטרה טובה.
אתמול פרסם יובל קרני ב-ynet על סכום נוסף שהאוצר מבקש להעביר לצורך הסיוע, אבל אף אחד כבר לא התעסק בזה - אלא כולם התעסקו רק במשבר הפוליטי שסביב סמוטריץ'. לדעתי, ממה שהצלחתי לעקוב, הוא לא נשאל על הנושא לא בריאיון אמש לפטריוטים, לא בריאיון הבוקר לקלמןליברמן ולא ביומן הערב של גלצ.
עכשיו כשלא נותרה ברירה אז הוא שחרר איזה רמז בנושא.
אם הכסף נכנס למתחמי הסיוע - אז התוכניות היו גלויות לכל, ולא היה מתגלה דבר או חצי דבר אם הוא היה מאשר את זה כבר שליברמן חשף את הדברים.
אם הכסף לא מגיע למתחמי הסיוע - אני חושב שמגיע לאזרחי ישראל לדעת לאן המיסים שלהם הולכים.
מכיוון שלטענתו יש תוכניות גדולות ומשמעותיות על השולחן, אז העברת הכספים (במסווה האוכל) היא מהלך אפשרי כי הוא משתיק (ואולי אף משלם) כל מיני אנטישמים בעולם.
אם זה קונה שקט בשביל לאפשר דבר באמת גדול אחר כך אז הוא רואה צעד נכון.
שוב, השאלה שתחזור כל הזמן היא האם אכן מתבשל דבר ראוי מאחורה ואם זה אכן יקום עור וגידים. כשם שלוחמים מוכנים לשלם מחיר יקר *ובלבד* שזה לא יהיה לשווא, כך בעצם בעניין הכנסת ה"סיוע". זה מה שאני מבין, כמובן, ואני לא מתיימר להיות המדברר הרשמי שלו.
אבל כך אני מבין את בצלאל.
ד"א מעניין שדווקא הפעם בן גביר תומך בנתניהו
להזכירך גם בן גביר פרש ואחר כך חזר
שינה משהו?
אני לא מאמין שהוא אמר את הדברים המיוחסים לו.
חחחה.
להפיל ממשלה בזמן מלחמה זה לא דבר זניח. המשמעות של זה ביחס לחטופים אינה דבר קל בכלל. עתיד המלחמה והשגת המטרות במצב מעבר אינו דבר פשוט. וכמובן שהאלטרנטיבה של שמאל מטורף שילקק כל מגף שהפריץ האירופאי יגיש לו גם היא דבר שיש לקחת בחשבון.
זו החלטה כבדה ונוראית, וטוב שהיא לא נלקחת בפזיזות. מה גם שסמוטריץ אמר במפורש שיש (או יותר הייתה) תוכנית משמעותית בקנה של הממשלה, אבל זה הולך לביטול. אם יצליח להחזיר בתשובה - מוטב. אם לא - בלב כבד יצטרך לנקוט פעולה.
מה שקורה בפעול זה שפעם בשבועיים הוא מאיים בפרישה, ובשבועיים שהוא לא מאיים אז משהו אחר מהסיעה מאיים (סטרוק במאהל פצועי המלחמה, סוכות הבוקר בציוץ). איום אחרי איום, התייעצות אחרי התייעצות - ובפועל זה תמיד נגמר ב"יקרו דברים גדולים בקרוב".
השאלה היא כמה אשראי עוד ניתן לו.
אבל לדעתי הוא הוכיח במלחמה הזו שהוא שוקל שיקולים אמיתיים ולכן היה מוכן אפילו לשנות את דעתו בנוגע לעיסקאות בפעמים הקודמות. אני עדיין מאמין לו שיש סיבות טובות למה הוא נשאר
מה שאני כן יודע שלאיים כל שבוע שני זה לא משדר שיקולים רציניים.
דווקא בן גביר, בכל ראיון צריך לאיים וכבר יותר מפעם גם הציק לקואליציה עם העדרויות ופעם אחת אפילו פרש תקשורתית, למרות שהפרישה הזאת היתה חסרת משמעות ורק החלישה את המהלכים החיוביים שהוביל במשטרה ובשב"ס. בסוף חזר בלי להרוויח כלום מהפרישה.
לכאורה הוא האחרון שצריך להוביל לפירוק הממשלה, מה שיוביל אותו אל מחוץ לכנסת הבאה לפי רוב מוחץ של הסקרים. אם יתמודד עצמאית.
אלא אם כן ( בסבירות גבוהה) הוא משת"ף של בנט, שהבטיח לו מקומות ריאליים ברשימה שמתגבשת לכנסת הבאה.
זה אותו בנט שצבר ניסיון בחיפוש אחר פתקים דימיוניים בועדת הבחירות המרכזית.
בס"ד
10 ליולי - תדרוך למיכאל שמש מפגישה אצל הרב יהושע שפירא
13 ליולי:
28 ליולי - תדרוך לישירית אביטן כהן על פגישה מכרעת (בסוף היא נדחתה ב-24 שעות בגלל ישיבת קבינט)
29 ליולי תדרוך לעמיאל ירחי אחרי הדחייה
https://x.com/amiel_y/status/1950199553283461167?t=bCCoetg5SBT1WVAkmTmMKw&s=19
מוצש האחרון
במוצאי שבת האחרון, הוא דיבר בקולו ולא איים אלא הבהיר את עמדתו וקרא לראש הממשלה לחזור בו. אמנם הקבינט עוד לא כונס מחדש, אבל אם ביום ראשום ראש הממשלה עדיין גמגם, אז אתמול הוא בהחלט חזר בו.
מה שנכון וכנראה על זה בנויות הפרשנויות, היא שהאמון בראש הממשלה מצד עצמו מאוד מוגבל (ואם כבר, סמוטריץ' נזהר בכבודו של רה"מ, חברי עוצמה אומרים זאת בפירוש). העמדה העקבית של סמוטריץ', שאינה 'פעם בשבועיים' אלא עקבית לגמרי - כל עוד שהוא רואה שנוכחותו בממשלה פועלת לטובת הניצחון, יש לו מה לעשות שם למרות שהוא לא מרוצה מהרבה צעדים ואם אינו יכול להשפיע, אין לו מה לעשות שם. פשוט מאוד.
בס"ד
שמיכאל שמש מדווח במהדורה של כאן חדשות-27 ביולי: 'על רקע הכנסת הסיוע לעזה: סמוטריץ' מכנס הערב התייעצות על המשך דרכו בממשלה", נכון שאין פה איום מפורש - אבל ברור שזאת המטרה.
שבעשירי לאותו החודש הוא שולח תמונה בכניסה לבית של הרב שפירא, זה לא כי הוא בא לעשות הקבלת פני רבו ובגלל זה גם הבריז מחתונה שאליה הוזמן לבת של חבר קרוב. יש פה מסר ברור.
גם לתדרוכים יש משמעות. לרוב יותר מאשר לאמירות ישירות. ואגב, זה ממשיך גם הערב -
אתה יודע יותר טוב ממני, שלחברי קואליציה, יש שלל מנופים לפני פרישה וההתייעצות יכולה להיות על זה. עוצמה עשו זאת הרבה יותר והרבה יותר בבוטות לאורך כל הקדנציה, כולל להבריז מהמשכן לעיני כל העיתונאים, ברגעים שקריטיים לקואליציה. והם כן איימו שוב ושוב בפירוש וגם פרשו כשבכלל לא ברור מה עם ישראל הרוויח מהפרישה הזאת...
בס"ד
לבסוף אנחנו רואים שכל הדיווחים התכנסו לכדי איום מפורש. בהתחלה על ידי השרב סטרוק במאהל ההכרעה של פצועי המלחמה ובמוצ"ש גם בקול שלו. לכן ברור שכל התדרוכים האלה קשורים לאיום לפרוש מהממשלה.
וחשוב להבהיר -
אין לי שום בעיה שהוא מאיים או מערער את הממשלה. אני כבר ממזמן לא מחזיק בדעה שהכל כשר - העיקר לשמור על ממשלת ימין. אני רק חושב שזה כבר מגוכח.
זה התחיל בריאיון לשלזינגר בישראל היום שהם יפרשו עם תהיה עסקה - לא קרה. המשיך בריאיון למקור ראשון (ווועידת ynet) על הגעת הסיוע לחמאס - לא קרה. עכשיו, כאמור, סבב תדרוכים שהמשמעות העיקרית שלהם - היא אחת. זה בדיוק המשל של 'זאב זאב'.
זאת הסיבה למה בן גביר לא התבטא בנושא. הוא כבר הבהיר מה הקו האדום שלו. לפי מה שהסביר אסטרטג מגזרי בשיחה פנימית, כל עוד אין עסקה חלקית, אלא לחימה - הוא בפנים. ברגע שיצביעו על עסקה חלקית אז מכיוון והוא כבר קבע עבורו ועובר מפלגתו רף, אז במילא הוא לא יכול לזוז ממנו. לכן, כרגע שאין שום עסקה חלקית, הוא לא מתבטא בנושא, אלא נותן אור ירוק להוציא את התוכנית. לכולם ברור מה הוא יעשה בזמן אמת, והוא לא צריך להוכיח או לפזר איומים/תדרוכים.
סמוטריץ' היה הכי נאמן ומפלגת הציונות הדתית היה המפלגה שעשתה הכי פחות בעיות לכל אורך הקדנציה. הגיע הזמן, בנקודה הכי עקרונית, שנתניהו לא יקח אותם כמובנים מאליהם.
נ.ב.
האתר החדש של בשבע, הרבה פחות נח מהאתר של הערוץ...
בס"ד
אני מדבר על החודשיים האחרונים.
אבל למעשה, לאור העובדה שארבעה מתוך שישיה מפלגות הקולאליציה פרשו - זה לא קשה להיות הכי נאמן. זה לא סותר את איומי הסרק שלהם כעת.
גם בן גביר עם ההצגה שעשה סביב העסקה וגם החרדים עכשיו - יפה מאוד כל הכוורת נשארת, יפה מאוד כמעט לא מינו שרים חדשים, אלא הקיימים חותמים בנתיים - ככה לא נראת פרישה. אריה דרעי אפילו לא התבייש להופיע בקבינט, כמושיע ישראל שקטע את חופשתו בשויייץ (חצי מהמשפחה והחברים שלי כרגע בעזה/לבנון/סוריה וכד' והוא מתגאה בחופשה הזאת?!) מעולם לא נכח נציג אופוזיציה בקבינט. זו לא באמת פרישה, אלא הצקה.
אבל זה ממש לא רק, הם גם בשום שלב לא ברחו מהצבעות של הקואליציה, לא נעלמו מהכנסת ברגע הקריטי, לא גרמו למשוך הצעות חוק וממילא להוביך לדינמיקה חמוצה, שעלולה גם להדרדר לבחירות בלי כוונה.
בס"ד
שהוא באמת הודיע שיעזוב בקרוב את הממשלה לאור הפערים מול ראש הממשלה.
אגב, ההודעה הזאת היא שקר מוחלט. בדיווח של ירון אברהם בחדשות 12 לא נאמרה מילה אחת על סמוטריץ'.
זה לא מזיז לנתניהו את הכסא, סמוטריץ' כן. אם יש לו תקווה לשרוד עד מועד הבחירות המקורי, הוא צריך את שבע האצבעות של סמוטריץ'.
לא יודע מה דיווחו וכל דיווח בחדשות 12 הוא בחזקת שקר עד שיוכח אחרת.
במציאות, בקבינט נתניהו נשבר מול הרמטכ"ל/דרעי (מישהו מבין מה דרעי עשה שם, הוא לא פרש מהקואליציה?) וחזר בו ממה שכבר סוכם בינו לבין סמוטריץ'. הוא כנראה חשב שסמוטריץ' יבלע זאת, כמו פעמים קודמות.
כשסמוטריץ' כן יצא החוצה ונתניהו הבין שהמילואימניקים, המשפחות, הציבור בבייס שלו, משתכנע מסמוטריץ' יותר מאשר מהגימגומים שלו - שינה לגמרי את דבריו.
בנתיים ההתעקשות של נעם לטעון שרצים עד הסוף, לא רק שלא מחזקת אותם, אלא רק שוברת את ההגמוניה בקו. כבר לא מדובר רק על 'מקווקוים' כמו הרב יהושע שפירא או הרב חיים גנץ - שאמנם קשורים אבל תמיד היו עצמאיים פוליטית וגם לימודית.
הציטוטים מהרב קלנר והמכתב של הרב רודריגז, הם רעידת אדמה:
מפתיע שהוציאו את זה וצילמו את זה לערוץ 7, אני מקווה שזה היה באישור של הרב יוסי אבל לא נפלתי מהכסא בכלל.
הרב גנץ בעבר לא כתב עם כל הגינונים ותארי הכבוד האלה אלא פשוט אמר "אנחנו לא מבינים את הרב טאו".
הרב גנץ זה לא חידוש, הוא כבר שנים במעגל המצומצם של סמוטריץ'. החידוש שגם במיניסטרים של הקו - מתנגדים לנעם.
(דביר עמר טוען שמהבדיקות שלו עוד לפני המכתבים הללו - ברב מוחלט של מה שנחשב 'ישיבות הקו', הרוב המוחלט יצביעו לציונות הדתית ואחרים יתחלקו בין עצמה לליכוד ורק מעטים מאוד יצביעו באמת לנעם על הפרנציפ.
כלומר, אתם זוכרים. אף אחד בכלל לא רצה באמת את המפלגה הזו. רק כדי לכפות על אמצעי הפרסום את הקמפיינים נגד הלהט"ב.
איך משם הגענו לכאן?
שמתיימרת להתמודד על אמת...
עוזר לסתום את פיות המשטינים והמקטרגים על הר המור שהם כת. הנה הוכח שלא
כמה ח' שנשים לא יספיק להגיב על מה שכתבת כאן.
(מעדיף לא להתחיל עם סיפורים על תלמידי הרב צבי יהודה שהושתקו, כי לא היו בקו שרק אחד קובע. פשוט לא נסיים...)
קבוע על הרב טאו. לא מכיר כת שבה הסגנים חולקים קבוע על ראש הכת.
אגב, האם לשיטתך ישיבת הר ברכה היא כת? כי שום רב שם לא יעז לחלוק על הרב מלמד.
ב. האם מישהו במרכז חלק על הרצי"ה? זה אומר שמרכז היתה כת?
אבל שאיפה להגמוניה והשתקה של תלמידים רבים של הרב צבי יהודה - בהחלט היתה.
סיפורים - אבל בהחלט השתיקו רבים מתלמידי הרב צבי יהודה, כי לא יישרו 'קו' עם זרם מאוד ספציפי.
מי לנו גדול כהרב צבי יהודה, אבל מותר לחלוק עליו כאשר המחלוקת היא לשם שמיים.
זה הפוך מפוליטיקה קטנה שעושים שועלים קטנים מחבלים בכרמים.
אבל שחברותא בוגר, יסביר לחברותא הצעיר שלו, שלא כדאי להכנס לשיעורים באמונה של הר"מ שלו, כי 'הוא לא באמת תלמיד של הרב צבי יהודה', זה משהוא אחר.
איכס.
פיצולישיבות זה כמו גירושין
אבל למה להעתיק את זה לפוליטיקה.
למה מותר לעשות בלוק עם עוצמה שלא כולם מקפידים שם על קלה כבחמורה, ולמה מותר עם זהות...
ולמה אסור עם מעוז ששם שמים נישא בפיו על דרך השגרה.
כרגע, להבנתי בלי שום ידע פנימי, לעשות בלוק עם נעם רק יזיק ולא יועיל כלום לא למפלגה ולא לגוש. הוא כמעט לא יביא מצביעים (והמעטים שכן - יצביעו לשאר מפלגות הגוש) ולעומת זאת יבריח רבים יותר, שיזלגו למפלגות ה'מרכז'.
אתה לא צריך אותי, תקשיב לרב קלנר שהוא עצם מעצמם ובשר מבשרם:
מצפה שאבי מעוז ברגע האחרון יודיע שפורש
גם הוא מבין שמפלגת נעם היא פיקציה, שאבי מעוז ארבע שנים בכנסת סיפר סיפורים, אבל לא קידם שום דבר ממשי. למה כן לבזבז עליו מנדט?!
בשביל להפריש את נועם צריך לתת להם תמורה, ו/או פרס ניחומים, כי אין מתנות חינם.
הרב קלנר אשר כבודו במקומו מונח לא מציע כלום.
בזמנו שתפסו את הישיבה ביצהר בשביל לעשות שם נקודת מג"ב חשבתי שאם מדינת ישראל הייתה מקימה תחנת משטרה בפוניבז' היו מוחאים לה כפיים.
בפועל היו שתי ישיבות במוסד אחד. זה לא הוגן.
זה כמו בית ערב גירושין.
לא מביאים דוגמא מזה.
האם כיום בישיבות הקו ר"מ יאמר כאלו דברים?
האם הרב גנץ יאמר לא לשמוע שיעור של מרכזניק?
האם אין רמים בישיבת רמת גן תלמידיו של רב אברום? הנה הרב אברהם וסרמן נראה לי כזה.
האם בעלי כולם מסכימים? הרב נתנאל אלישיב חולק מהותית על דברים.
לא כת ולא דומה
כמו בפעם הקודמת - אני לא אכנס לשמות. אלו שהזכרת הם בהחלט לא כאלו וגם אם הם בקשר - הם מעולם לא היו 'קו' שרוף.
החידוש החיובי עכשיו, הוא שהריצה העקרה של מפלגת נעם גורמת שגם שרופים לחלוטין מצטרפים לשבירת ההגמוניה. כאן יכול להתחיל התיקון.
כמו בני זוג גרושים נפשית אך נשואים ממסדית באותו בית.
לא מביאים ראיה ממקרה כזה
או לא.
רב אחד חושב שלא, רב אחד חושב שכן, ולא נכנס למחלוקת בין גדולי החכמים.
ברור שזה היה רע, אבל באופן כללי בחיים עושי םדברים הכרחיים גם אם לא נעימים. גם לרבן גמליאל לא היה נעים לנדות את רבי אליעזר, ורשב"ג לנדות את רבי מאיר ורבי נתן, או לגרא לא היה נעים לצאת בחריפות נגד החסידים
כשאדם מחליט (על דעת עצמו) להורות הלכה בפני רבו+ להקים לעצמו ישיבה ולדאוג לו לקהל, זה לא "לא נעים", זה מביש.
היתה מחלוקת אידאולוגית לשם שמים בשני הצדדים. חלק מרבני מרכז סברו כרב טאו והלכו איתו. זה לא חסידות שמתפלגת בין אחים. לא זה המקרה
זה שונה ,
הבעיה קורית אם יורדים לפסים אישיים כתוצאה מזה
אינלי מושג ולא הייתי שם
אבל ככה מלמעלה, קשה לי לעבור על הדבר הזה כאילו זאת מחלוקת הלל ושמאי
הרציה עדיין היה בראשות הישיבה אז.
זה לא הזמן למשחקי כבוד וכיאולוגיה
מי שלא ידע להתאחד שיתפוגג בעה
מקווה שגם 100 קוחות לא יהיו לו
לא מבין את הבעיה שיש בלאחד 4 מפלגות הרי כל הכיסאות בכנסת תלויים אחד בשני בלי הרביעי גם הראשון לא נכנס
יש גם את אחי של הרב אברגל
לא מצליח להבין איך לא מצעלים מעל הפוליטיקה הקטנה..
מה סמוטריץ עשה כדי לעצור את הדהירה הפרוגרסיבית שקוראת בתוך צהל? מה הוא עשה לגבי הקטע של חילופי גננות ערביות בקטע הלברלי שהילדים לומדים לומר אללה אכבר ומורות לתנך ערביות בחינוך?
נראה שסמוטריץ מכוון מטרה בקטע של היישובים ביוש וכל הכבוד לו, אבל זה גורם לו להזניח את השאר. גם מפלגת בן גביר לא עושה כלום בנושא.
ואם תאמר שאבי מעוז לא עשה, הרי הוא היה אדם אחד ואין לו כוח לאדם אחד ח"כ. אבל מפלגה של 4 זה דבר אחר.
בכל מקרה אני לא מצביע נועם כי זה סכנה לגוש כולו והם חיים בסרט שיעברו את אחוז החסימה, מעריך שהם עושי םזאת כדי לצבור פרסום ולנסות בבחירות הבאות
, והם יפרשו שבועיים לפני הבחירות
לשרוף את הקול על מי שעשה 0 עגול בתחום הזה, כמו בכל התחומים האחרים?!
ולכן לא אצביע להם.
לגבי זה שהוא לא עשה. מה אתה רוצה שח"כ אחד יוכל לשנות? עכשיו הם רוצים 4 כמפלגה עצמאית, זה כבר משהו שיצליח לשנות. אלא שהם לא יעברו
בשיתופי פעולה, אבל לא, הוא בנה במות לעצמו ונהנה לספר סיפורים במליאה.
עכשיו הוא כנראה (אם באמת לא יפרוש) ישרוף כמה אלפי קולות. אם היו נותנים לו מקום, היו שורפים מנדט שלם...
הסיכוי שנתניהו יתן לו את התיק הוא אפס מוחלט, ולא סביר שמאיזנקוט בדווקא הוא יקבל את מבוקשו.
בלי פייגלין אין קואליציה אפילו לשיטת פילבר.
צודק איפוא נתניהו שמעוניין, לכאורה, בממשלה עם איזנקוט.
בס"ד
הוא כמובן לא יקבל את תיק הביטחון (גם אחרי הפיצול הוא נותר עם מנדט אחד או שניים ביום טוב), אך עם זאת אני לא חושב שעד שהוא הצליח להתקרב שוב לכנסת, הוא יחסל את זה פעם נוספת בגלל התנהלות לא חכמה ושל אגו (מה שהכשיל אותו בעבר). לכן השאלה האמיתית היא כמה הוא הבין מה הכשיל אותו והוא בא לעבוד שונה הפעם, או שהוא נשאר ראש בקיר ואז באמת תסתיים הקריירה הפוליטית שלה.
אפשר לנהל מו"מ. זה קרה בעבר בממשלות 61. כך למשל אברהם נגוסה דאג לכך שיעלו עוד כמה פלאשמורות תמורת כל מיני הצבעות.
ועדיין. פייגלין עצמאי.
אני מקווה לפחות. אז הוא יסחט קצת את התקציב כמו כל חבר כנסת (למרות שזה נגד המצע שלו). זה התקווה.
השאלה היחידה היא אם הוא התבגר (פוליטית), אני בהחלט חושש שלא...
בס"ד
אני רוצה להאמין שעצם האיחוד, כבר מסמל נקודה של התבגרות. נמתין 40 יום כדי לגלות מה הלאה.
כמו שלא משליכים קליפת בננה ברחוב, כך לא דורשים שר בטחון עם מנדט וחצי, וראש ממשלה עם ששה מנדטים.
קוראים לזה גם: תקינות פוליטית. מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך.
ונתניהו לא יצא יותר טוב מאחרים...
הפתרון הפשוט והדמוקרטי, הוא ביטול אחוז החסימה - מה שיגרום שלמפלגה הגדולה יהיה יותר אפשרויות ולא כל מפלגה תחזיק את השלטאר.
בעבר הלא רחוק, שותפה קואליציונית לא היתה מעיזה אפילו לחשוב על אחד משלושת התיקים המרכזיים: בטחון, חוץ, ואוצר, והיום כל ממזר מלך, ומפלגה עם ששה מנדטים מעמידה ראש ממשלה מטעמה, וכל ח"כ בודד יכול שיהיה לשון מאזניים, ועוד בטרם נבחר דורש לעצמו את תיק הבטחון.
לו היו לנו שתי מפלגות גדולות עם 50 מנדטים כל אחת- ניחא, אבל במציאות שלנו שהמפלגות הגדולות עם 25 מנדטים כל אחת, וצריכות לנהל משא ומתן עם שבע מועמדות, וכולן מתחרות על אותם תיקים, זה מצב לא נורמלי.
והנה אתה ברוב חכמתך מציע לבטל את אחוז החסימה, ולחשוף את המועמד להרכיב ממשלה מול מציאות ריאלית של ניהול משא ומתן עם 30!!! סיעות.
יש גבול לכל תעלול.
התיקון הנדרש הוא להעלות את אחוז החסימה ל- 5, ובהמשך ל- 10 אחוז. בתרחיש כזה יהיו לנו לכל היותר 12 מפלגות בכנסת, וגם זה די והותר.
וכן יש לחייב כל רשימה מתמודדת שלא נבחרה לכנסת היוצאת להפקיד סך 10 מיליון ש"ח במזומן שיחולטו לטובת המדינה אם היא לא תעבור את אחוז החסימה.
במציאות של היום, מצביע נכנס לקלפי, ורואה לנגד עיניו מגש עם 45 פתקים, ולא מוצא את ידיו ואת רגליו, ומצביע למפלגה שהאג'נדה שלה קוטבית לעולמו הפנימי. זה חייב להפסק.
וממילא היו יותר מפלגות קטנות, ולמועמד לראשות הממשלה היה יותר מרחב תמרון.
אחוז החסימה יוצר מציאות שבה יש פחות מפלגות, אבל הן בינוניות והממשלה תלויה בכל אחת מהן.
או שאני רוה"מ או שאין לכם ממשלה.
בגלל אחוז החסימה הבינוני, יש "רק" 5 שותפות קואליציוניות, ואתה מציע להוריד את הסף, כדי... כדי שיהיו יותר מתחרים על אותם תיקים?
בסיבוב הקודם לא נכנסו מר"צ ובל"ד, מה שהוסיף לגוש הימין 4 מנדטים מן ההפקר, וביטל את הצורך בסיבוב בחירות נוסף.
הפעם הם למדו לקח, והגבילו את עצמם בהתנדבות.
ועשו עוד דבר, הם השליכו את הרעה החולה הזו למפתנו של הימין, והימין הרים מהרצפה כמוצא שלל רב.
אני כן מבין שאתה דואג לעתידו הפוליטי של סמוטריץ'. אדרבא- שיתפקד לליכוד עם נושאי כליו, ויגיע לאחד המקומות הגבוהים ברשימה. נכון לעכשו, נתניהו סומך עליו יותר מאי פעם.
העניין הוא עקרוני שיורד למציאותי. כשאחוז החסימה יותר נמוך יהיו יותר מפלגות - יותר מדויק כשהיו יותר מפלגות* הכנסות מילאו ימיהן.
ככל שהעלו את אחוז החסימה, הממשלות פחות יציבות והכנסות פחות ממלאות את ימיהן.
עם התאוריות שלך יש שתי בעיות - המציאות וחוסר הדמוקרטיה...
בן גביר בטוח שהנצחון מונח בכיס של נתניהו, וחושש שנתניהו יעדיף ממשלה עם אייזנקוט כאשר הוא עצמו נשאר בחוץ. נתניהו מכחיש תיאומים עם אייזנקוט, ואייזנקוט שותק.
מישהו כאן יודע לפרשן את האירוע?
אנשים שרוצים ממשלה בראשות נתניהו, אבל רוצים את הסגנון והוולגריות של בן גביר. הוא איבד לליכוד את אלמוג כהן, שהוא בדיוק הפרופיל של המצביעים הללו ו'קיבל' את טלי גוטליב, שבדיוק מושכת סגנון כזה.
לא חושב שהוא בטוח בשום דבר, הוא פשוט רוצה קולות.
מן הסתם הכל נבדק היטב בסקרי עומק.
ובן גביר מבין שכדי להצליח הוא חייב להיות גדול
אם הוא יהיה קטן הוא יקבל תיקים שוליים שדרכם לא יוכל "להשפיע"
אבל לא יותר
גודל הגוש קובע, אבל לא פחות מזה מאזן האימה של ראש הגוש מול השותפות בפוטנציה. אם השותפה הראשית, הליכוד, לא תהיה גדולה בפער משמעותי מול כלל השותפות המשניות, היא תוחזק בגרון כל שני וחמישי, והקואליציה תקרוס בתוך זמן קצר.
ואכן צריך את בן גביר עובר, ומוטב שלא יהיה לשון מאזניים, ואם יאיים בפרישה יאמרו לו: אל תפל דבר מכל אשר דיברת.
שהמטרה היא גם לעשות הייפ גדול ולהוציא את אדישי מעוזי הימין להצביע.
כלומר ככה הם לא יסמכו על זה שלביבי יהיה 61 בכל מקרה (לדעתם) ויצאו להצביע ויצביעו בן גביר.
אם ביבי רוצה לשבת עם אייזנקוט זה בכל מקרה לא יזיק לו יותר מדי שבן גביר יהיה חזק יותר, אז אין לו מה להפסיד.
ולבן גביר ברור שיש רק מה להרוויח.
הוא מכוון את כל הקמפיין שלו לראש של מצביעי הליכוד, ולא מפתיע שהליכוד מחזיר מלחמה.
ואם המתמטיקה לא תאכזב- בן גביר ישאר מחוץ לממשלה, ללא קשר מי ירכיב אותה.
אלה הם כללי המשחק.
הפוך
בס"ד
קיבלתי עכשיו לענות על סקר, לדעתי מניסוח השאלות הוא יצא מטעם הליכוד, ואכן אחת השאלות בסקר עסקה בשאלה של צירוף בן גביר לממשלה הבאה וכן בשאלת ממשלת האחדות עם אייזנקוט. אני חושב שאם הדברים לא היו על הפרק, כפי שטוענים הליכוד (ובניגוד לתדרוכים הרבים בנושא) כלל לא היה צריך לשאול על זה, אבל נראה שבליכוד כן בוחנים מה נכון להם בקרב אזרחי ישראל.
מיותר לציין שאני לא מאמין להכחשות של נתניהו בנושא. הוא רואה בסקרים שהליכוד נמצא בעדיפות שנייה אצל מביעי עוצמה יהודית (זה היה ניכר גם בפינת הניתוח סקרים שפורסמה פה בערוץ 7 לפני שבועיים-שלושה) ולכן הוא החליט ללכת לו על הראש. זה התחיל מקמפיין האנטי אחדות שכל בר דעת הבין שהחיבור הזה יעשה יותר נזק מתועלת, וממשיך עכשיו בתדרוכים שלו.
נתניהו רוצה לסיים את מערכת הבחירות עם 50 מנדטים, ולתת לשותפות שלו להזיע על 3 משרדים לענייני כלום, אבל זה לא ריאלי. הסקרים הכי מפנקים, של פילבר, מנבאים לו 30 מנדטים, וזה אומר שבכל מקרה הוא יהיה מיעוט בכל קואליציה, אם אכן יקים אותה.
כולנו זוכרים את המשא ומתן הקואליציוני הקודם, ואיך "השותפות הטבעיות" מרטו את נוצותיו, וביתר שאת זוכר הוא עצמו.
הלקח שהוא הפיק, והמתבקש, זה ממשלה לאומית רחבה, ולא ממשלת סחטנים צרה, ולשם הוא חותר.
במרחק 40 ימים מהבחירות, פייגלין מאיים שבלי תיק הבטחון הוא בחוץ. סמוטריץ' בטוח שתיק הבטחון תפור על פי מידותיו. בן גביר רוצה את משרד המשפטים עבור גוטליב, וגם רוטמן רוצה אותו. וינטר אם יעבור את אחוז החסימה, ידרוש גם הוא את תיק הבטחון, וגם גיוס מלא לפי מתווה ליברמן, שהחרדים יתנגדו לו, ובמילים אחרות זה או וינטר בפנים, וחרדים בחוץ, או להיפך.
ככל שהמפלגות הקטנות יהיו גדולות יותר, סל הדרישות שלהן יגדל באופן לא פרופורציונאלי, ולכן נתניהו מתלבט אם ללכת להם על הראש. אוי לי מיצרי, ואוי לי מיוצרי.
גם אם יקרה נס בגודל ים סוף, ואיזנקוט יסכים לשבת עם נתניהו, הסך המשולב של שניהם הוא כ- 50 מנדטים, ועדיין חסרים 11 לפחות, ואין מאיפה להביא אותם. כי בנט, גולן, וליברמן לא ישבו עם נתניהו.
במצב אידיאלי כל השותפות בפוטנציה צריכות להתכנס ולחלק את עור הדוב בטרם ניצוד, אבל זה לא יקרה, כי חרב איש ברעהו.
סוף דבר, כולם ביחד וכל אחד לחוד קוראים לשמור על גוש הימין, אבל אף אחד לא יודע לספר לנו איך עושים זה.
משחק סכום אפס.
בס"ד
אפילו שיריונים הוא לא הצליח להביא. יוסוף חדאד ונטלי שם טוב הלכו לוינטר, דדי שמחי הלך לגלעד ארדן (הייתה תקופה שהוא חיזר אחרי צביקה מור שהלך לסמוטריץ'). מה בסוף הוא הביא? את ברדוגו?
גם מבחינת קמפיין, חוץ מלהתריע שאייזנקוט יקים ממשלה עם רע"מ, וללכת על הראש של וינטר ובן גביר - אין שום דבר אחר.
לא סתם בחלק מהסקרים הליכוד צונח על חשבון התחזקות של הגוש (שאגב, מתחזק גם בגודלו ככל שהליכוד יורד).
כשנתניהו פנה ליוסוף חדאד ולשם טוב נודע לו שהם סגורים עם וינטר.
דדי שמחי לקח לעצמו יועץ איסטרטגי קפלניסט בשם אלדד יניב, שכוון אותו לדרך אחרת, וגם הפיל אותו.
כל זה אירע בחודשים האחרונים ולכל היותר בחצי שנה האחרונה. הלקחים שנתניהו הפיק היו עם הרכבת הממשלה היוצאת כפי שצויין קודם, כלומר, מוקדם יותר.
לעניין הסקרים, לפי פילבר סוקרים אחרים עושים מניפולציות ומרימים מלאכותית את וינטר כדי לגמד את הליכוד. בסופו של יום אין יותר מ- 120 מנדטים. אין לי כלים לבדוק את ההערכות של פילבר.
בס"ד
כל אלה העדיפו ללכת למפלגות שלא בטוח עוברות את אחוז החסימה, מאשר לקבל שריון מובטח במפלגת השלטון. כל ניסיונות השכנוע של נתניהו לא הצליחו (למעט טליק גויאלי, שלפי פרסומים הייתה במגעים גם עם בן גביר) אז כן, זה מעיד אך ורק על נתניהו.
…."דל כבודנו בגויים ושיקוצנו כטומאת הנידה".
כמו שאשה נטמאת כל 28 יום שלא באשמתה כך הגענו למצב שנטמאנו שלא באשמתנו.
כדאי שנתעורר משנתנו. לא במקרה הדברים קורים.
הצללים של ה-7 באוקטובר: השאלות הקשות שחייבות להישאל על תפקוד יחידות העילית
תחקור אירועי ה-7 באוקטובר אינו יכול לפסוח על שרשרת קבלת ההחלטות בזמן אמת בדרגים הטכנולוגיים והמבצעיים של אגף המודיעין. עולה תהייה קשה הדורשת מענה: האם כוחות מיומנים מיחידות כגון 8200, שהיו אמורים לקחת חלק פעיל במענה הראשוני בשטח, חוו כשל תפקודי, סירוב פקודה או קבלת פקודות הפוכות שאינן עולות בקנה אחד עם צורכי השעה?
חמורה מכך היא האפשרות המדאיגה, לפיה ננקטו לכאורה מהלכים מודעים ומשלימים שנועדו לטשטש את מחדל אי-ההתייצבות או המענה המאוחר. בהקשר זה, קיימת סבירות כי אותם פרסומים והפקות מדיה שהטיחו האשמות קשות והכפישו את לוחמי וחיילי צה"ל, לא נולדו מקריות – אלא הוכוונו ונוהלו כמהלך תודעתי מתוכנן, שנועד להסיט את האש, לייצר מסך עשן ולכפות על אותה סרבנות פנימית.
ללא חקירה אובייקטיבית ובלתי תלויה של היקף הפקודות, התגובות בתוך היחידות הללו, והקשר המסתמן בין כשלי השטח לבין מהלכי ההסברה והמדיה שליוו אותם, לא ניתן יהיה לרדת לשורש האמת ולתקן את הדרוש תיקון.
ליברמן ויפן במלחמת העולם השנייה: מה הקשר?
הקשר הוא פרדוקס דומה.
יפן במלחמת העולם השנייה הציגה סתירה בולטת. מצד אחד, היחס של השלטונות היפניים לפליטים יהודים בשטח שבשליטתם היה הוגן יחסית. הם סירבו לבקשות נציגי גרמניה הנאצית להסגיר יהודים שהגיעו לתחום שליטתם. מצד שני, בזירה האסטרטגית הם היו בעלי ברית של גרמניה הנאצית. כלומר: במבחן היחס המקומי ליהודים הם לא התנהגו כנאצים; במבחן הברית הגדולה הם חיזקו את הצד הנאצי.
אותו מבנה מופיע אצל ליברמן. מצד אחד הוא מדבר ימינה: ביטחון, תקיפות, "רק לא שמאל". מצד שני, במבחן הקואליציה הוא נמצא שוב ושוב בצד של מי שמונע ימין מלהרכיב שלטון יציב. הדיבור הוא ימני; הברית בפועל היא שמאלנית.
וכאן עיקר ההשוואה. במלחמת העולם השנייה עם כל הכבוד איך יפן התייחסה ליהודים בשטחה, השאלה המכרעת הייתה באיזה צד היא עמדה במערכה הגדולה. הברית עם גרמניה האריכה את המלחמה ודחתה את ההכרעה. כך גם כאן: המערכה היא לא רק על סיסמאות, אלא על מי מרכיב קואליציה. מי שמדבר ימינה אך בפועל מונע הכרעה ימנית, דוחה את הניצחון הפוליטי ומחזק את הצד שכנגד.
נראה לי שגם באיטליה אצל מוסוליני וספרד אצל פרנקו מצב היהודים היה עדיף מהמצב במדינות שנכבשו על ידי הנאצים.
השוואה קיצונית אם כי מעוררת מחשבה.
לא אוהב את ההשוואה כי הקמת ממשלה שאני לא אוהב היא לא מתקרבת בשום צורה לשואה
לא השוויתי לשואה, אלא למדינות שלא עשו שואה, אבל התעלמו מהתמונה הגדולה ואפילו שיתפו פעולה.
אבל ככלל. היו גרועים ואכזרים מהנאצים
כך שמעתי ממקור ראשון שניצל מהתופת בכיבוש היפני
אבל כן על היחס ליהודים - קישור לדמות של אחד מגדולי חסידי אומות העולם שעשה עבודת הצלה שפשוט לא תיאמן:
בויקיפדיה המידע מאד קונקרטי, יש גם פרק בפודקאסט של יובל מלחי עליו עם פרטים וסיפורים מרגשים.
הלוגיקה ההרסנית של טרור, תעמולה ועידוד הלחימה
מתקפת ה-7 באוקטובר מעלה שאלה מתבקשת: מה היה החשבון של המחבלים שפתחו במלחמה מול צבא החזק ממנו פי כמה? התשובה טמונה בהבנת ה"אסטרטגיה הבלתי-סימטרית" שלהם. חמאס מעולם לא בנה על ניצחון צבאי בשדה הקרב; הוא בנה על לגיטימציה בינלאומית, לחץ מדיני ושימוש באזרחים כמגן אנושי.
החישוב של ארגוני הטרור מתבסס על כמה הנחות יסוד:
* שימוש באזרחים כנכס: מבחינת חמאס, ה"בלתי מעורבים" והסבל של אוכלוסיית עזה אינם נזק היקפי, אלא כלי עבודה מרכזי שנועד ללחוץ על הקהילה הבינלאומית לעצור את צה"ל.
* הסתמכות על המערכת הבינלאומית: הארגון סומך על הגינויים באו"ם, על בית הדין בהאג ועל דעת הקהל במערב שיכפו על ישראל הפסקת אש עוד לפני הכרעת הטרור.
כאן נכנס לתמונה הטרגדיה שבדה-לגיטימציה:
יוצרי סרטים, ארגונים ופעילים המפיצים תעמולה המכפישה את חיילי צה"ל חושבים אולי שהם פועלים למען זכויות אדם, אך בפועל הם משמשים כחוד החנית של הטרור. כשהם מעניקים לטרור את גלגל ההצלה ההסברתי, הם מעלים את מחיר הדמים של האזרחים בעזה. ככל שחמאס רואה שהשימוש באזרחים כבשר תותחים "משתלם" לו ומניב גינויים נגד ישראל, כך גובר התמרור להמשיך להשתמש בהם כמגן אנושי ולסרב להרים ידיים.
המבט לעתיד:
אם המלחמה הזו תסתיים בתחושה שהתעמולה הבינלאומית והסרטים הללו הצליחו לבלום את ישראל, ארגוני הטרור יסיקו את המסקנה המתבקשת: הטרור משתלם. בסיבוב הבא, הציפייה לתמיכת אותם גורמים ויוצרי סרטים תהיה חלק מרכזי בשיקולים שלהם לצאת למלחמה חדשה – מלחמה שגבות מחיר כבד מכל הצדדים.
בברכת שבת שלום וגמר חתימה טובה
פקח חילק דוחות - רק למי שאינם מוסלמים
בעקבות הכתבה הזו נזכרתי שבירושלים בימי שישי יש רחוב ראשי (עאבד אל חמיד שומאן, בין פסגת זאב למחלף בנציון) שנחסם קבוע על ידי חניה כפולה ליד מסגד. והמשטרה שלנו והעיריה שלנו?
צרצרים.
בסלחנות ובהבנה ובהכלה
בס"ד
הדיווח הבוקר על הלחץ של נתניהו לאיחוד בין אבי מעוז לבין בצלאל סמוטריץ' - הוא טעות בעיניי
מפלגה שפעם אחר פעם רצה ומתאבדת בשביל בסוף להצליח להיכנס - זה בעיניי סביר. יש אחוז חסימה גבוה שצריך לצלוח וזו הדרך היחידה בסוף לעשות חיבורים, וזה אכן מה שעשו נעם בתחילת דרכם. אבל זה לא הסיפור כעת. אבי מעוז קיבל פעמיים את הצ'אנס שלו ולא עשה כלום! העשייה שלו בכנסת מסתכמת בנאומים נגד הפרוגרס ושני חוקים וחצי שעברו בקריאה טרומית.
למה צריך לעזור לבן אדם כזה, שקיבל את ההזדמנות שלו להוכיח את עצמו, להיבחר שוב פעם?! בן גביר לדומה, הצהיר כל הזמן שברגע שהוא יכנס לכנסת הוא יוכיח את עצמו וייצור לו בייס - מה שאגן קרה. אבל אצל מעוז זה לא קרה והוא עדיין מייצג את עצמו ולא הרבה מעבר לזה.
אתמול פרסם דביר עמר, פה בערוץ 7, שגורם בסביבת רוה"מ אומר לו "מהסקרים שלנו גם אם אבי מעוז ירוץ לבד ישרוף בגג כמה אלפי קולות בודדים. לעומת זאת אם יתחבר עם סמוטריץ יבריח קולות שינדדו לאופוזיציה - יותר מהקולות שיביא". מוטב שכך ינהג נתניהו גם הבוקר.
ואגב, אצל חילונים הכי מחפיצים נשים. כמה דברים מזעזעים שמעתי מחילונים על נשים. שלא לדבר על מה שהקפלניסטים עשו בהפגנות עם הבובות.
השני, עיוות מוסרי חמור, שנובע מאי אמונה בצדקת הדרך. אבל גם אם נגדיר את זה כערך, אני לא רואה שהם מקריבים את עצמם בשביל הערך הזה. את הילדים שלהם הם לא שולחים למות בצבא בשם הערך הזה. הם שולחים אותם בעיקר למודיעין, לחיל האוויר, ליחידות מיוחדות, או בכלל למקומות לא קרביים.
זה לא נקרא להאמין בערך.
כשיש מסתננים בדרום תל אביב זה ערך להכיל אותם, אבל ברגע שהם מגיעים לבריכה שלהם בצפון תל אביב- חחח.
מדינה חילונית זה לא ערך. כי חילונות זה לא ערך.
הציבור הדת"ל בכללותו מראה שאפשר להיות דתי ועדיין להיות פעיל בכל הגזרות והמישורים ולעשות המון טוב. מה שנשאר מהחילונות כתפיסה היום זה בעיקר רצון לנהנתנות ורצון לכבוד.
