עבר עריכה על ידי מתוך סקרנות בתאריך ב' באלול תשפ"ה 15:41

בינתיים אומר את דעתי מהניסיון שלי.

1. אני מאמין שלפני החלטה משמעותית כל כך, הגיוני לנסות קודם להיפרד לתקופה ולראות איך זה. הבעיה, בפועל - הרבה פעמים דברים קורים שלא לפי ההיגיון בהכרח, ולפעמים הצד השני יכול לחשוב שאת מתכננת נגדו מלחמת גירושין עוצמתית, וינסה לפעול לפנייך, ומשם התהום הוא הגבול.
2. גילוי נאות, זה מה שאני ניסיתי לעשות (אחרי שגרושתי יצרה פרידה בתוך הבית במשך שנים, ניסיתי בסך הכול לבצע את הפרידה ב-2 בתים ולמשך תקופה מוגדרת עליה הודעתי, ואפילו לא לקחתי את הרהיטים שלי).
   אבל בשל חוסר המוכנות שלה לתקשר אתי בנושא "יחסינו לאן", היא תקשרה אתי בתוך ראשה כתחליף, והחליטה שאני בטוח "רוצה גירושין", ומשם קרה מה שקרה (כפי שפורט בקטע הקודם). 
   עד היום,  מסיבה שאינה ברורה, ב"נרטיב" שלה אני זה שיזמתי את הגירושין, למרות שגם במעמד הגט (המהיר) וגם קודם לכן, הבהרתי שזאת לא מטרתי.
3. לגבי הילדים - בלי להתייחס למקרה האישי שלך. התפיסה המקובלת כיום בחוק וכן במחקר, היא שכשברירת מחדל 2 ההורים אפוטרופוסים לילדים, והילדים ניזוקים הכי פחות במודלים של משמורת משותפת, אני מבין שזה מבאס, ואני מאמין לך שבשנות הנישואין זה היה אחרת.
   אבל עדיין, כפי שכתבתי לך באשכול אחר, לפעמים בנישואין, האבא לוקח על עצמו לדוגמה הרבה עול מחוץ לבית, אבל רוחו שורה בבית גם אם מגיע רק בלילות ובשבתות. אחרי גירושין, הדינמיקה משתנה, והמציאות מובילה לפעמים לכך שהאבות מעורבים יותר ביום יום של הילדים, מתוך הכרה שאם זה לא יהיה, הקשר יהיה הרבה יותר חלש.
   
   מה שכן, אם באמת בעלך לא בנוי להיות עם ילדים הרבה, ובכל זאת "מתעקש" על כך כעת מסיבות כאלו ואחרות, גם את זה אפשר אולי לבדוק בתקופת הפרידה, לאפשר לו להיות אתם הרבה ולראות אם זה באמת מסתדר לו לטווח ארוך (כמובן כדאי להתייעץ קודם עם בעלי מקצוע, כי אם הילדים יהיו אצלו הרבה, ואז פתאום יפחיתו הם עלולים לכאורה להרגיש פגיעה ונטישה).

וליבנו איתך על מה שעברת (בלי לדעת ובלי להכיר ולץכמובן בלי להצדיק שום צד).

אני רק חייב להעיר, שלא נראה לי שאדם שפוי ייקח אליו ילדים הביתה אם הוא לא יכול לחתל אותם (או שהוא יביא בייביסטר צמודה שזה כבר "בסדר" לכל הדעות, אבל לא נרטה לי מציאותי במיוחד).

מניח שבאחת ההזדמנויות אפשר פשוט להגיד לו "הרי אתה לא יכול אפילן לחתל אותם, אז בוא ננסה להגיע לפשרה טובה כדי שגם לך יהיה קל/טוב יותר".

אנחנו לא מכירים את בן זוגך לדעת אם יסכים או לא ...

בית משפט יכול לקבוע משמורת משותפת אם הוא כשיר וגר קרוב כן

יש את חזקת נגיל הרך אמנם אבל הבנתי שהיום בית המשפט כבר יותר מקל בזה

יהיה

בגדול יש חזקת גיל הרך שהיום כבר לא ככ הולכים לפי זה

על פניו כן יכולים לתת לו משמורת

הכי כדאי לנסות לשבת ולהגיע להסכמות איתו בהסכם ולא לקוות שבית משפט יקבע לכם מה שטוב עבורכם

וגם מה הסיבה שאת לא רוצה שיהיו גם עם האבא? לילד המצב הבריא הוא 2 הורים מגדלים ומתפקדים

אם הוא לא יצליח להתמודד מהר מאוד הוא לא ירצה בכך...

ושוב מצב של נשואים זה לא מצב של גרושים

את לא יכולה לבחון דברים לפי ההתנהלות העכשווית

במצב כזה בדכ כן נוטים לחזקת הגיל הרך

אבל אני לא עו"ד

ואין לו למי להעביר אחריות. זה שאת מתנגדת זו לא באמת סיבה, צריך להוכיח אי כשירות הורית או שתהיה סיבה מוצדקת כנו נניח תינוקת יונקת אבל זה לא יהיה לנצח ואם הוא אדם נורמטיבי אין סיבה שלא יגדל את ילדיו וילונו איתו

והאמת, קראתי אותך ורוצה לכתוב רגע כמה נק שעלו לי.

1. גם בעלי עם בעיות קשב וריכוז. יש בזה גם המון יתרונות כשמשחררים ביקורת. יותר מחסרונות.. בעלך לא מוצא את עצמו בשוק החופשי כי לאנשי הקשב קשה לעמוד בזמנים והרבה פעמים הם גם אנשי לילה. בעלי עם קשב, היה מחליף יום ולילה ולא מצליח להחזיק עבודה כשכיר. הוא פנה לדרך עצמאית וב"ה הוא המפרנס העיקרי והוא שומר על הילדים יותר ממני אפילו. והוא לא מטופל בשום צורה.  אולי בעלך צרחך עבודה שמותאמת לצרכיו?

2. את לא תגיעי איתו לשום מקום אם תמשיכי להסתכל עליו בעין עקומה וגירושין זה עסק מכוער, מאוד. וכבד כלכלית. ורגשית. להישאר לבד סופש כשהוא לוקח את הילדים זה קשה. וחגים שלא נדבר. אני לא אומרת לך לא לעשות צעד אם את מרגישה שאין ברירה, אבל קראי בבקשה את הסעיפים הבאים

3. ניכר שאת לא סומכת עליו. כתבת שהיית בקשר ארוך ומשמעותי רגשית. יש מצב שהקושי שלך מול בעלך יושב על ההשוואה הזו, בין היתר. את מצפה לאותו סטנדרט ואכזבות נוצרות מהר ככה. והמעגל הזה של ביקורת- ריחוק רגשי לא פוסח עליכם. אבל אפשר גם לצאת מהמעגל

4. את רווית אכזבות, זה נכון. אבל לרוב, חוויות רגשיות קשות שאנחנו חווים לא קשורות בהכרח להווה, אלא יותר קשורות לפתיחת פצע חוזר מהעבר. למה הקשר ההוא מהעבר נגמר? יכול להיות שזה קשור לזה? אם את שואלת אותי, יש מצב גדול שכן למרות שאינני אשת מקצוע ומכאן לסעיף הבא

5. לדעתי, למען הילדים, בריאותם הנפשית ורווחתם, וגם עבורך, את צריכה ללכת לטיפול אישי ושניכם צריכים ללכת לטיפול זוגי. לא מנטור, לא יועץ, מטפל עם תעודות והסמכה. לפני שאת עושה את זה,או כל זוג עושה את זה,בעיניי זה פשע כלפי הילדים וכלפיכם להחליט לפרק את הבית ולגזור עליכם ככ הרבה קשיים.

אז לדעתי, אל תרוצי קדימה לשום צעד עכשיו. תפסיקי לבקר אותו, תתעסקי בעצמך, תהדפי ביקורת מצידו, ותפני לטיפול עמוק.

כאמור, דעתי איננה מקצועית ואפשר לזרוק אותה לפח 

מסכימה עם חלק למרןת שאת באמת לא מכירה לעומק את הסיטואציה ואותנו.. כתבת פה שרשור נוסף תחפשי יותר עמוק..

ברור שאני לא ממהרת לפרק אני שוקלת בכובד ראש..

פשוט לי נשבר ממש כבר ןקשה לי ברמה שאני ממש מרגישה על סף שבירה נפשית.. יש פה דברים שכמובן לא פותחת

דבר נוסף כתבת שבעלך יש לו קשב וריכוז בעלי טוען שיש לו נזכר אחרי מלא שנים פתאם שיש שלו.. אמרתי לו למה לא תלך לאבחון.. טוען שאין טיפול לזה.. והבנאדם לא צעיר בכלל התחתנו ברווקות מאוחרת והוא היה רווק מבוגר ממני בכמה וכמה שנים..

אז מה הסיכוי לשינוי.. ?

אגב ביקורת הוא מלא ביקורת עליי בלי סוף בגלל זה חשבתי שיש לו משהו אחר מקשב וריכוז ocd או משו כזה... אפילו על הספקטרןם..

והלןואי שיפנה לעבודה עצמאית הוא פשוט פחות עם משמעת עצמית לדעתי בשביל זה.. כי כרגע ממש לא מוצא עבודה .. 

בכלום רשמי, חוץ מזה שלא יהיה לך טוב,יבקרו אותך גם אז תתקוף בביקורת חזרה, או שיתנו לך להשתלח ללא רסן

קראתי גם את השרשור השני, ובהתחשב גם בו כתבתי את תגובתי

אני ודאי לא יודעת הכל והתייחסתי רק למה שרשמת. ושוב, בהתייחס לזה בלבד - מי שמחפש להילחם על הבית, מניח את כלי הנשק ושם כפפות כי יש עבודה שחורה לעשות

לא לזרוק האשמות ולהשלמך ,לקחת אחריות על ה50 אחוז שלך בקשר. זו הדרך לנסות לצלוח קשיים במערכות יחסים

אני עדיין סוברת שאת צריכה טיפול אישי אגב, גם אם הוא לא בסדר כביכול, כי צד אחד שלא בסדר שמור לאנשים עם בעיות שזה חלק לא גדול מהאוכלוסייה (שאולי הוא בתוכו ואולי לא. כרגע לא נראה ככה בכל אופן ממה שאת כותבת אבל כתבת שלא פתחת הכל ) אבל קודם כל את סובלת וצריך תמיכה והכוונה, וגם - הרוב המוחלט הוא תוצאה של דינמיקה ותקשורת לקויה והבאה של חולאים מהעבר לתוך ההווה שהיא טנגו של 2

אגב 2 - אני מקווה שאת מונעת הריון כרגע. 

גם בתחילת הנישואים הלכתי למטפלת שהכירה אותי כבר ברווקות .. אז ברור שצריך טנגו לשניים.. אני לא זורקת הכל עליו אבל יש לו חלק מאוד נכבד בהגיענו עד הלום..

בזה שהוא יןדע יפה מאוד לסובב את החלק שלו ולהקטין את הבעיות שלו.. ולהוציא אותי לא בסדר כרגע נפרדנו למס' ימים כדי לחשוב בנפרד מה הלאה..

אגב 2 אנחנו בקושי מקיימים יחסים כך שאין חשש.. 

חשובה במה שכתבתי

כשזוגיות במצב מקרטע, זה תמיד של 2, גם אם מישו איכזב,טעה,פגע, השני נגרר רוב הפעמים ולא מתעלה מעל זה. וזה טבעי. כשפוגעים בנו אנחנו נפגעים

אבל כדי לנסות להרים אותה ייתכן שיספיק צד אחד בתור התחלה ויהיה אפשר להתחיל לראות את האור

אני מבינה שאת פגועה וקשה לך, זה ניכר, ואני מאמינה לך כשאת אומרת שיש לו אחריות וגם אם הוא יגיד שהוא פגוע, אני אאמין לו. כי זה כדור שלג.. אבל גם לצד שנפגע יש אחריות לתקשר ולהנכיח פגיעה בצורה נכונה, לכבד (גם אם מציבים גבול, אפשר לעשות את זה בצורה מכבדת.), ולעשות את שלו, את ה50 אחוז האלה שדיברתי עליהם.

אני כרגע כותבת לך ולא לו, ולכן -

אם את מרגישה והתייעצת ואת בטוחה ב100 אחוז שאת החלק שלך עשית ואין עם מי לדבר - צאי לחופשי על אף הקושי. קשה מאוד להיות בזוגיות לא בריאה וזה באמת קשה מאוד נפשית

אבל אם יש סיכוי (והרבה פעמים יש סיכוי. לא מדברת רק עלייך עכשיו כי אני לא יודעת הכל אלא בכללי) ששינוי שלך יעשה הבדל, והרבה פעמים שינוי של צד אחד עושה הבדל אבל צריך להניח את הפנקס בצד- לדעתי כדאי להתאמץ על זה

שיהיה לך רק טוב יקרה❤️

למה כולם אומרים ששווה את המאמץ כדי לשפץ מצב גרוע.

הייתי במקום שחושב כך עד לפני כמה חודשים. עכשיו כשהגעתי להכרה שאני מוותרת על הנפש שלי בתוך המציאות הזאת - גם אם זה לא אלימות ולא מזעזע, עדיין אני לא חיה את השתוקקות הנפש שלי וזה ויתור עצום.

להמשיך להתמודד עם זה זה אומר חיים שלמים של ניסיונות לייצב מערכת לא נעימה.

למה? למה לא לשאוף להגיע לזוגיות של לכתחילה עם מישהו אחר? - תגידו הילדים. אבל - איפה אני??

למה צריך לבחור בחיים של פשרה? בעיני זה מוות בחיים. בעיני זה גם לא רצון השם!!

אני לא מכירה אותך ולא יועצת זוגית

אבל בואי נגיד ככה - זוגיות מוזנחת היא לא נחלתו של פרק א בלבד. אם כבר, זוגיות פרק ב לפי סטטיסטיקה מתפרקת באחוזים גבוהים יותר ולא סתם. יש גם את המורכבות של איחוד משפחות, אבל גם את החולאים מהקשר הקודם שמגיעים איתנו ואם הם לא מטופלים - זה ישחזר את עצמו, רק עם אדם אחר ועם מורכבות גדולה יותר

וברור שיש הרבה זוגות שגם מאוד מאושרים בפרק ב. אין ספק בכלל..

ובכל זוגיות, כדי שהיא תהיה טובה ומיטיבה ל2 הצדדים,נצטרך לוותר

אין לכתחילה שממשיך ככה כל החיים. לדעתי מי שחושב ככה חי באשליה. אנחנו לא חיים בסרט הוליוודי. החיים עמוסים ושוחקים, הילדים דורשים, עבודה, בית, עולם פנימי.. זה מאתגר את תחזוק הזוגיות. ואז גם האשליה שהיא תמיד תהיה לכתחילה.  היא לא. נקודה. אנחנו משתנים. האהבה משתנה, מקבלת עומק אחר, אבל יש בסיס שחייב שיהיה כמובן.

זוגיות זה לעבוד. לתחזק. לוותר. להעביר על המידות. לתקשר נכון.

ברור שאם זה כולל ילדים אז מומלץ גם עבורם לנסות ככל היותר לשמר את הבית.

עד איפה לנסות זה כבר תלוי במצב, במורכבות, בנכונות של שני בני הזוג. בסיבה בגללה רוצים להיפרד. לצאת בהצהרות שזה לא רצון השם.. ייתכן ולא. וייתכן וכן. וייתכן שהמאמץ לא מופנה לכיוונים הנכונים. או שאין שיתוף פעולה גם.  אין ספק שבחלק מהמקרים זה הכרחי ונצרך

אני רוצה להאמין שלפחות ניסיתם טיפול זוגי לפני צעד כזה דרמטי..

שלאחר גירושין גילו את האבהות שלהם.

לא רואה סיבה שתינוק שלא יונק לא ישן אצל אבא שלו.

ואם לא יודע לחתל- שילמד.

כולנו לא ידענו לחתל לפני שלמדנו.

לא מכירה דבר כזה (וגם לא בהגיון בריא) שבימ"ש לא נותן משמורת לאבא כי "האמא ממש מתנגדת..."

תינוקת יונקת קודם כל ודבר שני לא כל תינוק רגיל לישון עם האבא ויש אבות שלא יודעים להתמודד עם גידול בגיל כל כך צעיר .. זה באמת בעייתי אחרת לא היתי מעלה את זה...

אין מצב שהתינוקת לא תהיה איתי פשוט לא מסוגלת להעלות תסריט כזה.. היא ישנה איתי קשורה אליי.. בוכה שלא איתי.. 

אני רואה שקשה לך, ובאופן אישי אני מאוד מזדהה עם הכאב הזה.

אבל את חייבת להבין שכשאת מחליטה להתגרש- את שמה החלטות קריטיות כגון החלטות על הילדים שלך בידיים של בית דין.

זה כבר לא יהיה בידיים שלך.

אם האבא רוצה ומסוגל (ובית דין יקבע את זה, לא את)

אני לא רואה מצב שימנעו ממנו.

אם היא לא רגילה לישון עם אבא שלה, בע"ה היא תתרגל, זה אבא שלה.

גם אם תהיה תקופת למידה והסתגלות.

בכל מקרה אני דוקא רואה שתינוקות ופעוטןת יש נטיה ללכת לחזקת הגיל הרך בייחוד יונקים..

לא חושבת שאת צודקת בגיל כזה רך שהם לא מבינים לתת להם להתנדנד בין שני בתים.. בייחוד שהאמא המטפל העיקרי..

ההחלטה להתגרש תאמיני לי שזה סיוט רק להגיע להחלטה.. זה קריעה

בנושא, לדוגמה, כאן:

לינת לילה גם אצל אבות - לטובת כולם:

לינת תינוקות מסמך ההסכמה - פרופ' ריצ'רד וורשאק - גירושין - הורים גרושים

וחושבת שכן אמא בשנים הראשןנןת דמות  מטפלת עיקרית יותר .. לפחות אצלי זה ככה.. לחתל להאכיל או להרדים... לבשל אוכל חם וכו... לא חושבת שהוא ידע להסתדר עם כל זה.. שברגיל הוא שואל שאלות על כל דבר..

וגם סובייקטיבי בוא.. בקושי עם ילד אחד הוא מסתדר לבד.. 

ויכול להיות שבמקרה שלך זה אכן ככה.

עדיין, אני ממליץ לקחת בחשבון שאולי פתאום הןא יפתיע אותך וילמד לטפל גם בילדים קטנים.

יכול להיות שבסוף אולי אפילו תיהני מזה, גם כי יהיה לך זמן לעצמך, וגם כי הילדים שלך ירוויחו קשר משמעותי עם 2 ההורים...

הכל נכון ונוגע ללב.

רק חשוב מאוד להתפכח ולהבין שכשבאים לבית משפט שמים את ההחלטות הכי חשובות בידיים של בית המשפט.

לא את תחליטי ולא בעלך.

וזה שורש הבעיות של לסמוך על הבן זוג אז זה מה שקורה... היתי רוצה לסמוך עליו...

ממש ממש היתי רוצה.. אבל אני לא...

ויש לי המון סיבות למה לא ... הפרעות קשב ודברים לא ברורים באופי שלו... אכזבות כל הזמן

איך אסמוך??

כן, זה קיים.

אבל- זה קרה בהסכמת האב בתהליך גישור, לפני פתיחת תיק ברבנות.

הרבה פעמים צריך צד ג' שישקף את האינטרסים של שני הצדדים כדי שדברים כאלה יקרו.

עזבתי את הבית.

(אני האישה)..

בעלי כהן.. אז היה חשוב באמת לא להזדרז..

אבל, גם בלי קשר, באמת יצאתי עם הבנה שהנפש היא דינמית ולכן צריך לתת לה זמן כדי לבסס את ההחלטה.

לקחתי את הזמן כדי לעשות תהליכים בנפש שלי במרחב נקי ורגוע - וזה גן עדן!

מצד שני, היתה צפייה מסויימת שבעלי יצור מצב שיזמין אותי חזרה וזה לא קרה..

אז אני יותר בכיוון של להמשיך הלאה בחיים...

בכתיבה שלך ממש מורגש חבלי לידה מחדש. עזבת אבל לא מיהרתם, היו לך ציפיות ונתת לזמן להכריע. כל הכבוד!!

רק שתי הערות קלות לעניות דעתי (ובבקשה לא חקחת את זה בקטע שיפוטי ומתריס, סתם מחשבות ניטרליות שאולי יעניינו אותך):

1. קראת לעזיבה גן עדן, רק צריך לשים לב שכל שינוי רצוי שנעשה בצורה מתונה ייראה בהתחלה כמו גן עדן. הייתי מציע לך שאם את עדיין רוצה להיות בטוחה, תני להתנסות שלך עוד טיפה זמן, כשזה יהיה שגרה ממש ולא רק כיף ראשוני.

2. כתבת על ציפיות מבעלך. כמובן שיש אינטראקציות ונסיבות ורק את יודעת מה היחסים שלכם, אבל ככלל כדאי בחיים פחות לצפות מאחרים ויותר לפעול בעצמי. הרי יכול להיות שהוא מבין ממך שאת רוצה ספייס והחלטה בשקט, או שפשוט, בדיוק כמוך, הוא עדיין מוקסם מגן העדן.

ופחות לצפות מאנשים

ומה קורה כאשר אני מרגישה שבעלי מחליט החלטות על דעת עצמו?

אבל יש להחלטות השלכות גם אלי.

אני עובדת על זה ממש

פחות ציפיות

ויותר לקחת אחריות

אבל לפעמים זה מאתגר כשמישהו פועל על דעת עצמו.

אני לא חייבת לקבל כל החלטה.

מדברים מדברים כל הזמן

ועדיין לפעמים הוא בוחר לעשות משהו

ו- וואלה זה ממש לא מתאים וממש לא הזמן

ולא אני לא מחליטה בשבילו.

למשל מה ללבוש זו החלטה של כל אחד מבני הזוג באופן עצמאי

גם מה לאכול ומה לשתות

כל עוד מתלבשים אוכלים שותים בגדר הסביר

אם מישהו מחליט להיות אלכוהוליסט לדוגמא

אז כן יש לזה השלכה לזוגיות.

אז אם מישהו מחליט שזה הזמן עכשיו לא יודעת לצאת לטייל שעתיים בחוץ

אבל רגע זה סתם לדוגמא שעתיים לפני שבת עכשיו

אז כן יש לזה השלכה לזוגיות

אז מה הכוונה לא כל החלטה אני צריכה לקבל

כמובן שלא כל פיפס שבעלי עושה אני מתערבת

רק מה שיש לו השלכה

ולא תמיד אכפת לי אם יש השלכה

רק אם זה ממש מזיק או מקשה על הסיטואציה אני מבקשת שיתחשב

אלכוהוליסט זה מקרה קצה. ואישה לא חייבת להישאר נשואה לבעל אלכוהוליסט לכל הדעות

אני מתקשה להבין למה את מתכוונת כי את נותנת קצוות של דברים שאו שהם סופר משפיעים או שמדובר בדברים שניתן לגשר עליהם באמצעות שיח והתגמשות, תלוי של מי הצורך גובר וכמה התאמות נדרשות מבן הזוג השני

לגבי הסיטואציה שלה. היא נפרדה, ואחרי הפרדה היא חוותה את מה שהיא תיארה כך: "היתה צפייה מסויימת שבעלי יצור מצב שיזמין אותי חזרה וזה לא קרה.. אז אני יותר בכיוון של להמשיך הלאה בחיים..." על זה כתבתי, שכשהיא נפרדה אולי הוא מבין משהו ופעם לפי ההבנה שלו, ושהיא לא אמורה לצפות ממנו להבין מה שהיא רוצה.

לגבי זוג נשוי, ברור שצריך לתאם ציפיות ולהגיע להבנות, לא על זה דיברתי. אבל אם כבר העלית, לטעמי גם בקרב נשואים צריך לדברר רגשות ולהיות ברורים. אי אפשר לשבת בצד לחכות שהוא יבין רמזים ויזום לבד ויעשה ויחשוב ויגיד ויפעל (תופעה שלצערינו קורת הרבה, אולי בעיקר אצל נשים).

אז בוודאי שצריך שהציפיות תתממשנה, אחרת כל הצדדים מפסידים. אבל גם כדאי לדבר.

זו דעתי, אבל כאמור לא דיברתי על זה.

דיבור רגשי בין בני זוג זה הבסיס הכי בסיסי של הקשר והחיות של האישה.

איך זוגות מתקיימים בלי זה?

צדיקים במיתתם קרויים חיים

ויש שבחייהם קרויים מתים....

זה לא חיים!

דבריי עסקו בזוג שרוצה להוביל לקשר טןב וזוגיות מוצלחת ונעימה. וזה אכן בסיס מאוד להצלחה של זוגיות.

כוונתי הייתה, שיש תפיסה כזו, שדווקא נובעת משמרנות, כאילו הגבר אמור ליזום 100% והאישה תשב בצד, תסרב ותעיר כשנוח לה (כמובן שיש גם גברים עצלנים שמצפים להרבה יוזמות אבל זה פחות מעוגן בתרבות ובסימבוליות של גבר ואישה). אישית אני חושב שזה לא נכון ולא חכם ולא עובד, אבל נניח את זה בצד. גם אם יחסים בים בני זוג יכולים להתקיים שאחד פועל והשני מגיב, זה חייב לניות עם דברור מתמיד. אם אחד כל הזמן ייזום והשני לא ייחס לזה חשיבות ויחכה שיקרה רק מה שהוא ציפה מלכתחילה, התוצאה תהיה שהצד היוזם יתעייף ויתייאש מהסיכוי להנות מהזוגיות.

בכל מקרה אני מדבר על מי שכן רוצה להישאר בזוגיות, ואכן ללא שיח מאוד קשה להנות ביחד באמת...

לגבי הציפייה שבעלך יצור מצב שתחזרו.

אולי אני טועה, אבל נראה שלפעמים נשים מנסות לעשות פוזות של ריחוק, כדי "לראות" אם הבעל יתאמץ בכל זאת להתקרב אליהן.

לענ"ד, זה משחק מסוכן שמרחיק את הגברים, לפני שגבר משקיע הוא צריך להרגיש שיש מי שרוצה את ההשקעה שלו ושמח בה, אם הוא מבין (בטעות?), שכאן זה לא המקום להשקעת האנרגיות שלו, הוא יחפש מקום אחר להשקיע אותן...

אני יצאתי מתוך בהירות מוחלטת ואפילו בלי כעס, שזה הדבר הנכון.

מצד שני, יצאתי בכוונה לפירוד ולא לגירושין, כדי לתת צ'אנס לשינוי

והשינוי לא הגיע ואף לא רמזים אודותיו...

ייתכן שיש בזה סיעתא דשמייא לצעד שלי וגם סייעתא להתרת הספיקות שלי...

כשיוצאים מהבית לפרידה זה יוצר עוד יותר ריחוק ניתוק רגשי ולא תיקון, כל אחד שוקע ברגשות שלו ומתבצר בעמדה שלו.

וזה גם מתפרש כוויתור, והכנה לגירושים.

שינוי בד"כ קורה כששניהם באותו בית ורוצים לתקן ביחד.

תקשורת, דינמיקה.

קצת בעייתי בעיני שצד אחד יוצא מהבית וחושב/מצפה שהשני ישתנה

והשינוי שאני מוכן לעשות זה לתת לו צ'אנס.

ברמת העיקרון וודאי שאתה צודק.

אני לא יצאתי כדי לתת לו צ'אנס להשתנות.

יצאתי כדי לעשות את העבודה הפנימית שלי במרחב נקי ומאפשר.

האנרגיות בבית לא איפשרו תיקון והיו אינספור נסיונות!!

כשאני בתוך מקום שלא טוב לי בו, אין שמחה כי יש אנרגיות לא טובות ושיח לא נעים והחיים מתנהלים רק מסביב למה שאני -צריכה- לעשות למען המערכת - זה לא חיים, זה עבודות שרות.

מי שמכיר מה זה חיים מתוך חיבור אל הנפש פנימה - יבין אותי. מי שלא - לא.

לא נורא...

דיברתי בגדול על היעילות של לצאת מהבית לפרידה במטרה לחזור.

לא עליך ספציפית, אנחנו לא מכירים את כל הפרטים.

חוץ מזה צריך לומר שיש מקרים שבהם הכרחי להפריד כוחות. 

היא היחידה שרצתה לשנות.

והצד השני אמנם לא יצא פיזית מהבית

אבל לא היה שותף לעבודה?

אולי רק היא עבדה ועבדה כדי לשפר את עצמה

אבל הוא לאי

לפעמים בכיתה המורה פתאום שמה לב שילד אחד מרביץ לחבר שלו

אבל היא לא ראתה מה שהיה לפני

מה לעשות

רואים את מי שעושה משהו

שומעים את מי צועק

אבל יש אנשים שגורמים למישהו אחר לצעוק

אבל את זה לא רואים כי הוא עושה את זה בשקט בשקט.

כתבתי על פרידה לצורך חזרה.

אם נפרדים למען תיקון

זה צריך להיות מודרך ומכוון כמה שיותר ועם הרבה מאוד תקשורת.

צריך לדבר בבירור שהמרחק הוא זמני לצורך חיבור מחדש, כי קשה להשתנות בתוך ערפל של מריבות למשל, חשוב להבין מה הציפיות של כל אחד, ומה כל אחד צריך בשביל להתקרב מחדש.

@מישהי נשואה את מדברת על אשה שמרגישה לבד במאמץ, שרק היא ניסתה והצד השני לא.

ואולי לפני הכל האשה צריכה קודם לחשוב עם עצמה אם היא סוגרת את הדלת או רוצה לדבר איתו על זה ולהמשיך לנסות ביחד.

ואם היא עייפה ונמאס לה להלחם זה גם מובן מאוד.

הלוואי והוא היה מקיים אתי את מה שכתבת בחיים המשותפים,
 

על הפרוד שלי

לא היה אכפת לו משום אירוע.

זה חלק מהסיבות לפרוד שלא אכפת לו מכלום רק....

למה אני חושבת שאני פראיירית כשאני משלמת חצי משכנתא...

כי הוא זה שגר בבית המשותף וצריך לשלם לי שכר דירה. אז זה מתקזז

תהליך גירושין זה ממש לא זמן להיות תמימה!

לא הבנתי מה את מחכה? שהוא יבחר איפה יותר נוח לו שהתיק יתנהל וזה ידפוק לך בדלת עם דרישות מצידו??

שאננות לא מתאימה לסיטואציה

דבר ראשון תפתחי תיק (הרבה פעמים לאישה עדיף בבית הדין בעיקר אם הילדים שלך קטנים אבל תתייעצי עם עו"ד)

את מחכה שדבריפ יקרו באופן פאסיבי וזה לא המקופ ולא הזמן

דבר ראשון זה לפתוח תיק ליישוב סיכסוך אחכ זה להתחיל לחפש עו"ד והלוואי ותגיעו להסכם..

פתיחת תיק

אסל מי שפותח את התיק ראשון אפילו בדקה בוחר איפה כל התיק גירושין שלכם יתנהל

אם זה אכן כך

ואיפה אני אמורה לעשות את זה

על מה את מתכננת לא לוותר בני כמה הילדים שלך?

איזה מתכונת משמורת את רוצה להשיג

את התשובה הנכונה רק עו"ד יידע לומר לך

אם תפרטי נוכל לכוון אותל אבל הכי נכון זה ללכת לעו"ד זה החיים שלך וכל החלטה או אי עשייה כאן אחכ יכולה לעלות ביוקר

אל תמתיני עם זה

לאיזה עו"ד ללכת.

שדמות בחולות שלחה אותי לשליח נאמן ויקר.

בכלל ה' יתברך מלווה אותי בחסד ורחמים מרובים...

זה כמעט מסתכם עם זה.

נתתי לילדים לבחור ( איך אפשר שלא) והם בחרו להישאר בסביבה הטבעית שלהם.

תכלס זה היה נכון גם לי. אני נבראת מחדש וצריכה את הלבד הזה.

ויתרתי על הההכל, חוץ מחצי דירה. זהו.

הוא - את כבודו האבוד מבקש

המחיר - דחיית הגט....

אבל ההבדל שאני רציתי את נפשי ואת נפש ילדיי

ילדים צריכים אמא שימי לב שכשאת בוחרת בעצמך הם לא נעלמים לך בין הידיים..

לא כדאי לך לדעתי להתרחק מהם וגם לא לוותר עליהם

בהצלחה רבה

כל הכבוד על ההתקדמות, הלוואי שתשחררו מהר זה מזה לחיים טובים ולשלום.

אם אני מבין נכון, השיקול לרוץ לבית משפט או בית דין, זה בעיקר בשביל מזונות. השאלה אם מזונות זה נושא משמעותי אצלכם.

אם הנושא הוא חלוקת הרכוש, לכאורה גם בבית הדין יפסקו חצי חצי, אז לא אמור להיות הבדל (אגב  אין לי מושג מה הבסיס ההלכתי לזה. עד כמה שזכור לי ממסכת גיטין דף עז, אפילו את הגט אישה לכאורה לא הייתה יכולה לקבל לעצמה 😳. אז אולי כדאי לשאול רב האם מותר לבצע את הוראת ביה"ד וזה לא גזל).

אם מה שאת רוצה זה בעיקר שחרור ושקט, אולי תקבעי איתו זמן ובהנחה שהוא יסכים תיפגשו, ותתני לו את הכבוד "להחליט" על כל מה שתכלס די ברור מה ההחלטה... אולי כדאי להתייעץ פסיכיאטר או מטפל שמבין בלקויות שונות ומשונות, והוא יוכל לסייע לך איך מקדמים אנשים כאלה להחלטות בצורה נעימה ומכובדת. אם לא יסכים להיפגש, אז תפני לבית משפט/דין לפי רצונך ומצפונך וכדו'. בסופו של דבר, הכבוד שאת נותנת לו הוא המפתח ליחסים טובים שלך עם הילדים.

המון הצלחה יקרה!!

תדעו שיש גם תסריטים אחרים ממה שאתם מכירים.

הבינה האישה מה מפעיל את האיש

הדמימה את המערכת

עד לקבלת דרישה לתשלום

(שכן היא זאת שיצאה מהבית...)

הציבה אולטימטום

פגישה עם מגשר

חתימת הסכם, תוך ויתורים והליכה לקראתו

שכן, היא רק שקט נפשי רוצה.....

אז זהו.

יש התחייבות לגט תוך 10 ימים

בעזרת ה' יתברך!

שתהיינה בשורות טובות לכל עם ישראל!!

ואגב - לא(!) צריך להגיע לבית הדין עם עד. יש שם עדים שלהם.

לא ברור איך יש לכם סיפורים אחרים.

מלאא הצלחה!!

ומה זה משנה הסיפור של כל אחד, הסיפור שלך הוא אחר ומיוחד והוא שלך, וזה הכי חשוב.

שיהיה לך רק טוב!

כוונתי היתה יותר להתייחס לתגובות המאוד נחרצות שכך וכך מתנהלים הדברים...

אז לא.

לא תמיד...

מה יבינו?

עם ניסיון בעניין

בקיצור, אם אשמיע את ההקלטות יאמינו למה שאמרתי שזה מה שנאמר בפגישות שלי עם העו"ס.

מצד שני, מסוגלים מעכשיו להיוצ לגמרי לרעתי היות ואני מכיזה להקליט(למרות שיש מצב שנם מקליטים )

זה אושר עילאי.

קשה להסביר.

לראות אותם מתכתשים.

זה תענוג גדול ואושר עילאי.

ולאאאא, לא. אללל תשווי את זה לפרודה שקוראת

בפורום של גרושים. 

 לא דומה ולא מתקרב.

גרוש בפורום.

זה הדבר האמיתי (:

מדהים ומיוחד

לחיות את החלום!

גרושייך הם מתכתשים כעניים ודלים...

נא עזור להם לצער זה את זו, שוכן מעולים...

אוייי כי אתה רב סליחות....

ואווויייי ובעל הרחמים..

שערי... בית הדין פתח..

ואת הגט הפירוד והניכור ההורי..  לשונאים תשלח..

ואת ההתכתשויות הבלתי פוסקות מהם תיקח

שערי.. בית הדין פתח (: (: (:

תודה על ההאזנה

המשך לילה טוב

היו עימנו..

אתם כתבתם??

לא. לא אני כתבתי.

פגשתי, התחברתי ושיתפתי

ריאלי לסיים יפה זה ריאלי עובדה שחלק מצליחים

אבל צריך 2 צדדים בשביל זה ולצערנו לא תמיד יש...

אני גם חושבת שיש קושי בלסגור קשר בככ הרבה אהבה..

א. כי באמת זה גורם למחשבות לשוט הרבה לזמנים הטובים כי גם עכשיו אתם בטוב ..אמנם לא כזוג אבל בטוב

ב. זה יוצר קשר יותר מחייב

כשאתם בטוב אתם לא יכולים ללכת דוך לפי ההסכם (לטוב ולרע) המערכת ביניכם מתנהלת שונה...ששוב יש לזה יתרונות והרבה אבל גם לא מעט חסרונות

אני שמעתי על זה כתיאוריה, מעניין אם מישהו מצליח בפועל (אני לא מדבר על המגזר החילוני, שם גירושין זה כמעט שגרה, וגם כל המושג "נישואין" ו"גירושין" קצת איבדו ממשמעותם לכיוון של "רצף").

 ואם אני מבין נכון, את אומרת שמייצרים שנאה ומלחמה  כדי שהמחשבות לא ישוטו לזמנים הטובים?

עצוב, אבל כנראה שככה זה.

אם עוד לא שמת לב מהקריאה בפורום אני והאבא של הילדים שלי בקשר מצויין ונפרדנו יפה

אני כן חושבת שזה יוצר יותר כואב בפרידה

כי בסוף שנפרדים באהבה ונותנים לרגעים היפים מזכרת ומקום זה יוצר כאב מסויים

להגיד ששווה בגלל זה ליצור מלחמות לא..להגיד שבגלל זה אנשים יוצרים מלחמות..אני לא בטוחה...

אני חושבת שאנשים נלחמים כי הם לא סומכים אחד על ה2 יותר והאנשי מקצוע (בדגש עו"ד) ממש לא תורמים על זה

ברור שזה יוצר כאב, אבל שנאה ומלחמה לא ידועים כמשהו שלא יוצר כאב.

אבל זה משתיק את האהבה שהייתה

אתה מבין שיותר כואב לדעת ולחשוב שאהבת מישהו ועכשיו הוא פשוט לא רלוונטי בחיים שלך יותר?

שאתם במלחמה אתם שורפים אחד את השני לגמרי

ושוב אני לא חושבת שזה עדיף..אני פשוט חושבת שכשנפרדים יפה הכאב על הבית יותר גדול

ושנפרדים במלחמות הכאב הוא מהמלחמה עצמה

אם הצלחתי להסביר את עצמי נכון

ועוד דבר שנפרדים יפה יש כמו קשר מחייב הדדי סוג של...

ושנפרדים במלחמה יש 0 ציפייה מהצד ה2 לבוא לקראת

מקסימום שורפים את החלק בלב שיודע מה זה לאהוב, ואז כמובן מתקשים גם בהמשך.

אבל אולי זה רק אני.

אבל נראה לי שפשוט אין פנאי לחשוב על זה

ואיך אומרים ההיפך מאהבה זה אדישות

אז כנראה מי ששונא מחביא רגשות מתחת..

אז זה חלק ממה שתוקע, עדיף הכאב של להכיר במה שהיה ושזה נגמר עליו דיברת.

הנושא של התחשבות הדדית אחר כך אכן נשמע מאתגר, אבל נראה לי מחיר ששווה לשלם.

כשמכירים בכאב אפשר לעבד אותו ואחרי שמסיימים את התהליך אפשר להתקדם הלאה בלב נקי

לגבי ההתחשבות תלוי באיזה יום תשאל אותי יש ימים שזה מעיק ממש ויש ימים שאחלה

אבל אם הילדים שלי יגדלו בריאים ומאושרים בזכות זה אני מוכנה לשלם את זה

אפשר להיות מודע וער לעבר שלך, בסופו של דבר זה מה שהוביל אותך להווה. אבל גם לדעת שהעבר במשמעות המוחשית שלו כבר לא ממש רלוונטי.

זה כמו מריבות של אנשים, על מי עוקף ברמזור ותור מי בסופר. יש פרק זמן שלגיטימי (חברתית) לכעוס ולריב, אבל כולנו מבינים שמגיע רגע (במובן של זמן) שזה נראה ממש מטומטם אם המריבה הזו ממשיכה. (שמעתי מתידהו הרצאה בנושא הזה והיה לזה שמות ומושגים, אבל שכחתי...).

מספרים שפעם שאלו את שמעון פרס, איך הוא היה מסוגל להישאר בפוליטיקה ככ הרבה שנים ולהתמודד כל פעם מחדש על כל מיני תפקידים בכירים, למרות שתמיד תמיד הוא הפסיד. והוא ענה שהוא קם כל בוקר מחדש ושאל את עצמו "מה עומד לפניי כעת". כי מה היה - אין לי איך לשנות וזה לא רלוונטי לעתיד.

לקוצר הבנתי, הדרך היחידה להתקדם בחיים, בפרט אם אתה רוצה לסגור משהו משמעותי ולהמשיך הלאה, זה למסגר אותו ולהניח בצד. אם תסחב את העבר שלך כל הזמן על הגב, בסוף תקרוס מהעומס, וחבל.

נ", זה בלי קשר לפרדים בן ארי. אף פעם לא התחברתי לשירים שלו, ואני לא ככ מבין את הקטע שלה.

מדובר ב2 צדדים שגם נמצאים בתוכי, ורוצה ללבן אותם.

גם לעשות "שלום" עם מה שהיה,

(וזאת הדרך הטובה)

להשלים שגם הטעויות שעשית נבעו מזה שלא ידעת אחרת ולכן לא יכלת אחרת.

היו דברים שסימאו את עיניך, הבנות שגויות, הנחות שגויות. חוסר ידע, אגו, גאווה. כולנו ככה..

להבין ששניכם טובים ורציתם טוב, לא הייתם מודרכים נכון ולא התיעצתם עם יעוץ טוב בזמן.

זה היה שביל הלמידה שלכם.  

או כל מיני הסברים שאפשר להסביר על מטענים שהבאתם אתכם מהעבר.

אפשר ללמוד מזה ולגדול מזה ולעוף על החיים הלאה.

תרכך הכל

לא חייב להיות או או.

ולפעמים זה בא בגלים

יש יום שאתה יותר סוער ויותר חושב על מה שהיה ומתחבט בתוך עצמך, ואז חושב על זה ומרגיע את עצמך וממשיך עם החיים הלאה.

למחרת אתה מרגיש אחרת.

אני חושבת שיש לך עוד עיבוד והשלמה לעשות.

אתה בדרך ☘❤