ולפי הרמבם יש איסור למנות מלך שלא מבית דוד, בירושלים

אגב, בפרשה שלנו הרמב"ן דווקא כותב שבדרך הפשט - אפשר למנות כל מלך שאיני גוי ומשמעות "אשר יבחר ד"א" זה שמי שיבחר מתברר שהוא בחר.

מישהו שלא מבית דוד, וכותב שחשמונאים חטאו ונענשו. משמע ממנו שזה גדר ב"אשר יבחר ה בו" ולא יסור שבט מיהודה זה רק אסמכתא. שהרי יעקב היה לפני מתן תורה. או שזה שמשה כתב זאת בתורה זה הפך להיות גדר במצווה, כשם שלומדים דיני ברית מילה ממילה של אברהם, למשל מ"וערל זכר". או וכבשוה בפריה ורביה

ואומרים חזל מצאתי דוד עבדי בסדום, וכבר יעקב אמר לא יסור שבט מיהודה, וה' בורא אורו של משיח מבריאת העולם. וה ידע ששאול יחטא כקורא הדורות מראש.

לא יתכן שברית נצחית תקרה רק בגלל מעשי האדם המקריים. עיין מהרל

וידוע שלרמב"ם ולמהר"ל יש גישה שהאדם אינו מרכז העולם ומאד פסיבי.

עיין שמואל יב,יב כמדומני שם מובא שכיבכול היה פוטנציאל נצחי למלכות שאול.

אגב, מלכות דוד התממשה רק לאחר מפלתו של  שאול, חז"ל אומרים במקום אחר שעוד מהמלכתו הראשונה של שאול נפסלה מלכותו דווקא מעצם היותו צדיק מדי.

והרב גם מזכיר זאת בקבצים א פסקה תמד כמדומני

גם לפי הרמבם, האדם לא המרכז, אבל הברית עם דוד היא מצד ה אז היא אלוקית. ועם היא נצחית אז לא ייתכן שתהיה מדבר מקרי כמו בחירה חפשית. ה יודע מראש מה אנשים יבחרו, אילו שאול לא היה חוטא, אז ה היה בורא את העולם בצורה אחרת שתאפשר לדוד לקבל את מלכות שאול. הסיבה שדוד ממונה רק אחרי חטא שאול, זה כי דוד מקים עולה של תשובה, הוא מגחה שהבדיעבד שלנו זה הלכתחילה של ה

"עד שלא נבחרה ארץ ישראל, היו כל הארצות כשרות לדברות, משנבחרה ארץ ישראל יצאו כל הארצות. 

עד שלא נבחרה ירושלים, היתה כל ארץ ישראל כשרה למזבחות, משנבחרה ירושלים יצאת ארץ ישראל. שנאמר 'השמר לך פן תעלה עולותיך וכו' כי אם במקום אשר יבחר' [דברים יב]. 

עד שלא נבחר בית עולמים, הייתה ירושלים ראויה לשכינה, משנבנה בית עולמים יצאת ירושלים שנאמר (כי בחר ה בציון) ואומר 'זאת מנחתי עדי עד' [תהילים קלב]. 

עד שלא נבחר אהרן היו כל ישראל כשרים לכהונה, משנבחר אהרן יצאו כל ישראל שנאמר 'ברית מלח עולם היא לפני ה' ' [במדבר יח] ואומר 'והייתה לו ולזרעו אחריו' [שם כה]. 

עד שלא נבחר דוד היו כל ישראל כשרים למלכות, משנבחר דוד יצאו כל ישראל שנאמר 'הלא לכם לדעת כי ה' אלקי ישראל נתן את הממלכה לדוד' [דברי הימים ב יג]"

בסוף ה כרת ברית עם דוד ברית עולם, למה זה היה צריך לחכות 400 שנה?

בסוף השאלה למה ירושלים לא נבחרה בתורה נשאלת בידי רבים מהראשונים

'המקום אשר יבחר' אומר שה' יבחר

אבל אולי לפני דוד בכלל לא היה הכרח שה' יבחר דווקא שושלת אחת

"לא פירש המקום לפי שהשכינה שרתה בכמה מקומות כמו גלגל שילה נוב וגבעון ובית עולמים"

שאר הראשונים חשבו שהמקום אשר יבחר ה' זה דווקא ירושלים

מקומות לא צריכים מעשים טובים...

דבר אחר: עקידת יצחק וכו'...

הבריתות עם אברהם היו לפני עקת יצחק.

יצחק נבחר לפני שעוד נולד.

אהרון לא נבחר בגלל מעשיו הטובים אלא כי לוי נבחר קהת נבחר עמרם נבחר משה ואהרון נבחרו.

יוסף לא נבחר בגלל מעשיו הטובים, וגם יהודה למלכות. וכן שם בן נוח. וישי.

ראה ערך סגולה בכוזרי

שזה נאמר על ניסיון עקידת יצחק, שבזכותה אברהם זכה לעוד ברכות. ואילו הבחירה של אברהם הייתה בזכות מעשים טובים קודמים שהוא עשה 

על יוסף לא מוזכר שבגלל מעשיו הטובים, ומן הסתם בגלל שהיה הבן של רחל והרי יעקב העדיף אותו כבר שהיה בן 17.

האם זה מקרי שלוי נבחר ולא מוזכר מעשיו הטובים, קהת כנ"ל, עמרם כנ"ל, ואהרון במקרה אח של משה?

כנ"ל לא מוזכר על מעשיו של ישי, וגם לא של שלמה. כתוב שה אהבו ישר כשנולד שלמה

זה שירושלים נבחרה בכוח כולם מודים. גם דוד המלך נבחר בכוח כבר, לכן נחשון מקריב ביום הראשון. וגם כלב שיצא מזרעו דוד רומז על זה וייתכן שחור בן כלב ובצלאל , אהרון וחור תמכו בידי משה, הכהונה והמלכות.

השאלה למה ירושלים ודוד לא נבחרו גם בפועל

ואז הוא יקרא את הפסוק בשמואל כפשוטו: "ויאמר שמואל אל שאול נסכלת לא שמרת את מצות ה' אלהיך אשר צוך כי עתה הכין ה' את ממלכתך אל ישראל עד עולם")

גם בירבעם וגם ביהוא - שנמשחו ע"י נביא.

זה לא קשור לעובדה המציאותית שאין איתם ברית וממילא המלכות לא תחזיק.

אגב, לדברי הר"ן כפי שמרן הרב זצ"ל מבאר בתשובתו, בכל שלטון שאנו מקימים מתקיימת מצוות מינוי מלך (אלא שאיני קבוע)

לא קבעה מראש שרק נחשון וזרעו כשרים למלכות, ואילו מלכים אחרעם יהיו רק בהוראת שעה של נביא.

ב. אם למדינת ישראל יש גדר של מצוות מינוי מלך, לפי הרמבן מדינת ישראל חוטאת שהרי ראשיה אינם מבית דוד, ולפי הרמבם אסור לשים את מוסדות השלטון בירושלים? לא מצינו שהרמבם בדבריו שאין ממנים מלך שלא מבית דוד בירושלים חילק בין תחום העיר המקודשת לקדשים קלים לבין שאר העיר, שהרי דוד וירושלים נבחרו לפני קידוש ירושלים לקדשים קלים,  ושלמה נמשח בגיחון שזה מחוץ לחומה של קדשים קלים וגם עדיין לא התקדש, כך שנראה שירושלים לעניין שאין מושחים מלך שלא מבית דוד,  זה  כולל את מגרשי העיר 2000 אמה, וכיום את כל מה ששם ירושלים עליו לעניין שושן פורים ונפילת אפיים. ואגב תמיד הרציה מזכיר שמדינת ישראל זה מצוות ירושת הארץ, למה הוא לא מזכיר שזה גם מצוות מינוי מלך ואז זה גם לרמבם מצווה?

יש מציאות - שהקב"ה כרת ברית רק עם זרע דוד, לכן כל מלכות אחרת במציאית מתחסלת. גם מלכות דוד היתה על סף חיסול כמה פעמים - רק שהברית שמרה עליה ובניסי ניסים יואש ניצל ובהמשך יהויכין מוליד נגד הטבע בבית הכלא וכו'.

לשום עניין הלכתי אין משמעות של ירושלים לשטח שאינו מקודש, חוץ מאולי לעניין 'הכל מעלין' שאינו נובע בירושלים ממצווה (אין כזאת) אלא מהשיכות לקדושה.

עם נחשון וזרעו על ידי משה, כמו שכרת עם אהרון וזרעו על ידי משה בתורתו. או שלחלופין שדוד היה נולד בימי משה.

הברית עם דוד היא גם ברית של בחירה ולא רק עניין טכני של שמירה מחיסול. כשם שהברית עם האבות על זרעם היא לא רק שמירה מחיסול אלא להיות לך לאלוקים ולזרעך אחריך.

ב. חובת ההוכחה שגבולות ירושלים לעניין מלוכה היא ירושלים של קדשים קלים. קדשים קלים נלמדים מ"לפני ה אלוקיך תאכלנו". ואילו ירושלים של מלוכה נלמדת לפי המאירי מ"למען היות ניר לדוד בירושלים" וייתכן שנלמדת מדברי אחיה לירבעם "למען היות ניר לדוד בירושלים. ואתה תמלוך בכל אשר תאווה נפשך" כלומר בכל עיר חוץ מירושלים. מכיוון שירושלים נבחרה לפני בניין המקדש, חובת ההוכחה של הטוען שירושלים של מלוכה חייבת לחפוף בדיוק לירושלים של קדשים קלים ששם זה לפי חנוכת לחמי תודה, שהיו בגבעון בימי דוד ולא בירושלים

הדבר הפשוט וההגיוני הוא שכשאין צאצא לבית דוד, יהיה שלטון בירושלים והיא לא תופקר לאנרכיה.

ברור שצריך שלטון ריכוזי. אבל מי אמר שמוסדות המדינה הם מצוות מלך ממש הלכתית, ולא רק בחינת מלך אמונית ללא קיום מצווה הלכתית.

אם זה מצוות מלך ממש, לשיטתך אסור לשים את מוסדות המדינה בעיר העתיקה לפי הרמבם?  ממתי פרלמנט זה מלך ולא רק "מלכות" כמו גדעון ויהושע?

מעולם לא שמעתי שהגר"א צאצא של דוד. זה על המהר"ל מהאבא, ועל רש"י מהאמא

צריך לשעו תתשובה גם על כוונות לא טובות בלב, לא על המעשה. על זה נאמר "על חטא שחטאנו לפניך בהרהור הלב". פשוט להצטער על הכוונה הרעה, לא על המעשה. ולחשוב שאם הייתי באותה סיטואציה היית ימסגירו למשטרה רק מטעמים טובים. זה נקרא חרטה. לחשוב שהייתי חזר לעבר ועושה אחרת

כי זה היה מוצדק (לא קראתי את הסיפור לפרטים)

"ומה מי שנתכוון לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר טלה טעון כפרה וסליחה המתכוון לעלות בידו בשר חזיר ועלה בידו בשר חזיר על אחת כמה וכמה"

=> מסקנת הגמרא במסכת נזיר היא:

– אם התכוון לאיסור ועלה בידו היתר, צריך כפרה

– גם אם התכוון לספק ועלה בידו היתר, צריך כפרה

"כי ישרים דרכי ה' וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם משל לשני בני אדם שצלו את פסחיהן אחד אכלו לשום מצוה ואחד אכלו לשום אכילה גסה זה שאכלו לשום מצוה וצדיקים ילכו בם וזה שאכלו לשום אכילה גסה ופושעים יכשלו בם אמר ליה ר"ל האי רשע קרית ליה נהי דלא קא עביד מצוה מן המובחר פסח מיהא קא עביד אלא משל לשני בני אדם [...]

ואחד אכלו לשם אכילה גסה - או מחמת תאוה שאכלו ברעבון:"

=> כאן היות ואין שום צד של איסור במעשה אלא פגם בכוונה אז אמנם לא עשה מצווה מן המובחר אבל בהחלט עשה מצווה

ולדעתי החתולית הזמנית זה המקרה הכי דומה, אין שום צד של איסור במעשה הדיווח / איום עצמו, זה שהכוונה כזאת או אחרת אמנם פוגע במצווה מן המובחר אבל עבירה אין כאן

והקו שלו, כל אחד והפסיקה שלו, כל אחד והדרך שלו, אפילו כל אחד והכת שלו, נמשיך לחיות עם ערב-רב (ובאלאגן) במנהגים ובהנהגות הדתיות. 

קודם כל כמו שנאמר כאן, שבת זה הזמן בדיוק בשביל סיטואציות כאלה של סיטואציות כמו שלך, 

בנוסף אני ממליץ לך גם סוג של לעשות 'מבחן' לעצמך האם יש זמנים ארוכים שאתה משתמש בטלפון\מחשב\טכנולוגיה כזו או אחרת והזמן הזה מתבזבז לשווא, הרבה פעמים קורה לנו בלי שאנחנו שמים לב וזה יכול להיות אחלה של זמן לעשות בו את הדברים שאנחנו באמת רוצים, בהצלחה  

אם ה' יתברך רואה שכשיש לך זמן אתה כן פותח ספר
ולא סתם מתבטל, ניצחת.

ספר נפלא לעובדי ה', אבל תובעני
זה לא ספר שקוראים בשבת לפני השנ"צ

קשה לקריאה?

או תובעני מבחינת עבודת השם? 

יכול להיות שרצו לעדן את הנוסח. כשהספורנו מביא את זה על תשובת האחים ליוסף "האלוקים מצא את עוון עבדיך" - הם לא מועמדים למוות, אבל המשמעות זהה. אנחנו יודעים שלא עשינו את מה שאתה מעליל עלינו ואתה רק אחד מהשליחים של הקב"ה להביא עלינו את הדין שמגיע לנו בין כך.

בהשראת המכילתא

"משה דברן את! אין לי שלוחין אין לי גדודים אין לי שרפים אין לי אופנים אין לי מלאכי שרת ואין לי גלגלי מרכבה שאשלח ואוציא את בני ממצרים שאתה אומר לי שלח נא ביד תשלח?"

"כך אמר יונה אלך בחוצה לארץ מקום שאין השכינה שורה ונגלית... אמר לו הקב"ה, יש לי שלוחין כיוצא בך שנאמר וה' הטיל רוח גדולה אל הים"

על שלל הלכותיה והרעיונות הפילוסופים שכרוכים בה.

אבל מי יקרא את זה?

בהנחה שהיית רציני , אז כוונתך בין היתר שמצצות מעקה קשורה לנושא ביטחון והשתדלות, השגחה?

אשמח לחידוד..

זה חיבור מאוד מעמיק ושיטתי על מדרש רבה + אגדות ירושלמי. לא כמו עץ יוסף או אפילו יפה מראה אלא יותר סגנון מהרש"א. או טוב יותר, כמו הפירושים הממש ממש ארוכים של מראה הפנים על אגדתות מסוימות.

או: ספר שיאגד את כל אגדתות ירושלמי (קיים כבר) אבל יביא את כל המפרשים הקלאסיים של הירושלמי (קורבן העדה / פני משה / רידב"ז כו'). אולי גם חיבור כזה שמביא רק אגדתות ירושלמי מקוריות שאין להן מקבילות במדרש רבה / בבלי.

ויום אחד הוא נתקל בפירוש 'תפארת ציון' מלפני מאה ומשהו שנה והתרשם ממנו מאוד

(יש בהיברובוקס את הכרך על מדרש רבה אסתר. אני לא מכיר את הפירוש בעצמי)

אכתוב ב"נ בהמשך

שומרת את השרשור

כמו ברכון רק של שחרית מקוצרת ליחיד (יחידה למען הדיוק).

לימים שהזמן דחוק. וגם זה יותר נוח (חוברת קטנטנה במקום סידור שצריך לדפדף).

ותכלס אולי גם למנחה (גם ככה קצר)

ממש בשביל הימים הלחוצים שיוצאים מהבית מוקדם ואין זמן בכלל בכלל.

ובנפרד בשביל הפרקטיות…

אגב, גם ככה יש מלא דברים שנשים לא אומרות, בטח בתפילת יחיד, גם כשזמנן בידן (תפילין, קורבנות…)

הרי יש הלכות על דילוגים ומה המינימום שכן חייב בשחרית וכו. אז כזה. מאוגד במשהו קטן כמו ברכון של כמה דפים (האלו בלי השירים החסידיים, שזה נטו ברכת המזון)

וגם אם אני לא טועה

מנחה, ראש חודש, חגים... 

פרשת השבוע לפי התלמוד הירושלמי

ידעו..

זכור לי במעורפל שיש התעסקות בזה בכתבי

האדמור מפיאסצנה היד..

הרבה מפיאסצנה מביא שם הרבה על עבודה עם דמיון ומסביר למה חשובה התלהבות זה די ארוך ועבודה תהליכית לא משהו שאני עכשיו יכתוב פה בדקה.

בחבד אגב יש הרבה דיבור על התלהבות מתוך התבוננות תוכלי למצוא אצל אדמור הזקן הרבה התבוננויות על זה

אז תחילת פרק כו בתניא מדבר על שמחה ועצבות..

אבל שוב זה קצת שונה..

שווה לעיין שם בכל מקרה😃

על שמחה ועצבות יש מלא!

אבל ספציפית על הנקודה של התהלבות פחות מצאתי..

תודה

ואמנם כבר ידעת, שהנרצה יותר בעבודת הבורא, יתברך שמו, הוא חפץ הלב ותשוקת הנשמה. והוא מה שדוד המלך מתהלל בחלקו הטוב ואומר (תהלים מב, ב): כאיל תערג על אפיקי מים כן נפשי תערוג אליך אלקים, צמאה נפשי לאלקים וגו'. (תהלים פד, ג): נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה'. (תהלים סג, ב): צמאה לך נפשי כמה לך בשרי. ואולם האדם אשר אין החמדה הזאת לוהטת בו כראוי, עצה טובה היא לו שיזדרז ברצונו, כדי שימשך מזה שתולד בו החמדה בטבע, כי התנועה החיצונה מעוררת הפנימית, ובודאי שיותר מסורה בידו היא החיצונה מהפנימית.

אך אם ישתמש ממה שבידו, יקנה גם מה שאינו בידו בהמשך, כי תולד בו השמחה הפנימית והחפץ והחמדה מכח מה שהוא מתלהט בתנועתו ברצון. והוא מה שהיה הנביא אומר (הושע ו, ג): ונדעה נרדפה לדעת את ה', וכתוב (הושע יא, י): אחרי ה' ילכו כאריה ישאג.

בהצלחה!