אולי תספר לנו סוף סוף, מי זה ה'מנהיג עם שכל', שהיה מצליח לא להיכנע לביידן שנה שעברה, לשנות את כל מפת המזרח התיכון, לאיין את הכח של חיזבאלה, להחזיר את רוב החטופים בחיים להשמיד את רוב מנהיגי הטרור. כל מה שלא נעשה עשרות שנים.

תכנית המאה, כמו כל התכניות שטראמפ מציע, גם עכשיו, היא תוכנית של נתניהו עצמו ולמעשה זהה לנאום בר אילן. טוב מאוד שנפל לו האסימון שצריך לגנוז אותה, תמורת קצת ריבונות בבלונים על חוטים, היינו מקבלים שטחים עצומים, שחלקם הגדול מיושבים היום ביהודים - שאסור להתיישב בהם. ההסכם עם האמירויות, שנמכר לעולם כתמורה לריבונות, השיג דה-פקטו הרבה יותר מריבונות, הוא הוכיח שאפשר לעשות שלום עם העולם הערבי שבחוץ בלי וויתורים ובלי 'פתרון לסוגיה הפלסטינית'.

בנתיים בצלאל עובד יומם ולילה על ריבונות דה-פקטו, משנה את המפה במציאות. יותר ויותר בניה, יותר ויותר ישובים מוכרים יותר שטח בידיים יהודיות. E1 יוצא לבניה, כביש אלון יהודי מכל הכיוונים. השטחים הפתוחים (בזכות הרבה מסירות של החבר'ה בגבעות ובחוות ובתמיכה אקטיבית של המנהל/סמוטריץ') הרבה יותר בידינו, כולל כאלו שרגל יהודי כנראה לא דרכה בהם מאות שנים.

עזה מזורבבת כך שפחות משנה מה התכניות - לשלושה קילומטר משדרות או שלוש מאות מטר מכרם שלום - הם כבר לא יחזרו.

האירופאיםהאנטישמים יכולים להכיר במדינה פלסטינית, כמו שהם יכולים להכיר בזה שהירח עשוי מגבינה, כשהמדינה הזאת לא קיימת, אין לה כח אמיתי, אין לה גבולות שהיא שולטת בהם - זה חסר משמעות.

יוסי דגן עובד קשה בשומרון, אבל ארץ בנימין פחות מעניינת אותו, אם בכלל.

E1 יוצא לבניה, אבל אף דירה על הניר עדיין לא מוצעת שם למכירה.

דיבורים כמו חול על הרחבת השטח המוניציפלי של גבעת זאב, והכרזתה כעיר ואם בישראל, אבל בינתיים... אין מה לאכול.

יוסי דגן שהוזכר קודם, רוצה ריבונות, אבל בלי רמאללה, ובלי ג'נין, ובלי שכם, והלכה למעשה הוא מקדם את תכנית המאה של טראמפ בשינויים קלים. שבצלאל מקבל עכשו בהסכמה שבשתיקה.

מיליון יהודים יעברו מישראל הקטנה ליהודה ושומרון, אם יהיו שם מקומות תעסוקה שלא יחייבו הגעה לגוש דן. אפילו המכון הישראלי (הקפלניסטי) לדמוקרטיה מודה בזה.

ביום שהתלות של עם ישראל במדינת תל אביב תהפוך לנחלת העבר, הכח הפוליטי הקפלניסטי יתאדה כאבק פורח וכחלום יעוף.

אנטנה סלולרית פה ושם, משאת חייו של בצלאל, זה סבבה, אבל לא מספיק כדי לסמן לאויב הערבי שמקומו מחוץ לנחלת אבותינו.

גמר חתימה טובה.

בעצם זה שהוא נתן סמלי ישוב לאביתר ומלאכי השלום ומעודד את החוות בכל האזור. כך בבניית חומש ושא נור, כך בהרחבת ציר שישים, הציר הראשי של בנימין (משום מה אתה מתעלם ממנו) ובתמיכה אקטיבית בהרחבת הבניה בישובים ובגבעות סביבו. כך גם בגוש עציון ובהר חברון - זו ריבונות דה-פקטו לכל דבר ועניין, גם אם דה-יורו, צריך חתימה של אלוף הפיקוד.

אתה מאוד מוטרד דווקא מגבעת זאב, אז למרות שאני פחות מכיר טרחתי למענך לעשות גוגל ויצאו לי כמה וכמה פרוייקטים חדשים שם, של אלפי יח"ד, כולם אושרו בקדנציה הנוכחית. לדוגמא זה:

https://www.google.com/url?sa=t&source=web&rct=j&opi=89978449&url=https://www.nadlancenter.co.il/article/11718&ved=2ahUKEwjSoeS47_WPAxVh4AIHHXZmI8MQFnoECFkQAQ&sqi=2&usg=AOvVaw1AR5F0VQ6dIroP2g_5VYXs

על 443, סמוך לכניסה החדשה. עוד תלונות? רק רע כל היום?

בקדנציה הקודמת אלפי החסידים הצביעו לסמוטריץ' בהוראת הרבי, אבל אחר שפער את פיו ויצא נגדם בחרב ובחנית, הוא הפך בעיניהם למוקצה מחמת מיאוס, וכף רגלו לא תדרוך שם עוד.

כן, הרבי ביוזמתו פנה אל סמוטריץ' למטרת קידום בניה עוצמתית בגבעת זאב, אבל כעבור זמן הודיע לו: לא מעוקצך ולא מדובשך, מה שלא מפריע לסמוטריץ' למחזר את הרגלו הנקלה לקחת קרדיט על עשייה של אחרים.

לא בכדי מקבל סמוטריץ' בכל סקרי הבחירות, בין 3.5 ל- 4.5 מנדטים. 

אם לא יפרוש מהמירוץ בעוד מועד, ידידיו בנט ויאר גולן יהיו ברוטציה ראשי הממשלה הבאים. 

ויחד עם זאת, משער ששום מנהיג אחר לא היה יותר טוב מביבי. גם בנמצא אין אדם שיכול להיות ראש ממשלה וגם מעוניין לבצע את החזון של טראמפ (חוץ מפייגלין כמובן, שככל שתתרחב הלגליזציה יותר אנשים יאמינו שהוא בכלל אלוהים).

היה לנו כבר את הבוחדוזר, הימני, התקיף וה"משלנו", אריק שרון. היו גם ימניים ממש רציניים, אולמרט ובנט. ראינו מה יצא...

בסוף זה בעיקר כמה נכוון בתפילה לשלום המדינה. עובדתית כל אלה לכאורה עושים טעויות קשות וממש מטופשות....

למעשה, הוא הביא לבד מעל 100 אלף קולות, מה ששום פוליטיקאי מז'אנר הימין הלא ליכודניק לא הצליח מעולם .

(באותן בחירות, בנט ושקד יחד הביאו בסך הכול 15 אלף קולות יותר ממה שהוא הביא לבדו).

כוונתי שבסופו של דבר, פייגלין או סמוטריץ וכדו לא באמת יכולים לדבר באום ולשכנע ראשי מדינות ומנהיגים שונים. הם טובים כפוליטיקאים מקומיים והם בטח מקדמים דברים טובים ויפים, אבל בינתיים אין ממש תחליף טוב לביבי שגם אפשר לסמוך עליו (אם כי הרבה אנשים היו אומרים שאפשר מאוד לסמוך על שרון).

פייגלין, במקרה המאוד טוב, נמצא בקטגוריה של הפוליטיקאים המקומיים

שים לב לכמות הצפיות (והתגובות בשפות שונות) בסרטונים הבאים

אל תשכח שיש היום גם הערכה מחודשת דווקא לאנשים המדברים מתוך אמונה דתית (במיוחד כשהיא מתוקנת).

הוא הביא איתו עוד אנשים, עם מסרים שונים שדיברו לציבורים שונים. בסופו של דבר מה שאיחד את הרשימה שלו (ואת חבריה כולל זה שמתנגד לברית מילה) זה הליגליזציה לסמים. זה גם התנאי היחיד שהוא הציב להצטרפות לקואליציה - כנראה שזה גם היה הנושא שהביא את רוב המצביעים.

מעבר לזה ויותר חשוב מזה -

פייגלין הוא אלוף ברעיונות, אלוף בתיאוריות מבריקות. חלקן מדהימות, חלקן צריכות דיווק וליטוש, מה שטוב בהן זה שאף פעם הוא לא היה צריך להעמיד אותן במבחן המציאות. קל מאוד להציג תוכניות לניצחון מהיר, כשאתה לא אחראי לתוצאות. קל מאוד לדבר על איך צריך לפעול, כשלא אתה מטפל במקביל בכמות האמל"ח שיש לנו, או כשבכלל אין לך מושג כמה יש וכמה צריך כדי להלחם כמו שאתה מציע. קל לדבר על זה שעזה היתה צריכה להראות כמו דרזן יומיים אחרי שמחת תורה - כשלא אתה תצטרך להתמודד עם ההשלכות של אי הטלת ווטו במועצת הביטחון או של חרם יבוא תרופות של ארגון הבריאות העולמי שעלול להקריס כאן את מערכת הבריאות.

הרבה לפני שאדם הולך להיות ראש ממשלה, הוא צריך לעבור בתפקידים וצמתים של קבלת אחריות והחלטות תחת לחץ. לצבור נסיון במציאות שמצריכה שכלול נתונים וקביעת סדרי עדיפויות בהקשרים ציבוריים, כשהרבה פעמים המציאות היא שצריכים להחליט בין דחוף לחירום, בין חשוב מאוד לחשוב מאוד מאוד, בין יציאה למהלך עם מחירים כבדים לבין המחירים של וויתור על המהלך.

פייגלין, עם רעיונות חשובים מאוד, אבל גם עם מלוגמניה, ביטחון שהוא גדול מהרעיון וממילא הוא מדבר בגוף שלישי על 'מפלגת זהות והמועמד שלה לרשות הממשלה'. ממילא הוא התמודד שוב ושוב בהתמודדות עקרה מול נתניהו על ראשות הליכוד וגם היום הוא רק מחכה לרגע שיכתירו אותו לראשות הממשלה, בלי מוכנות להשתפשף במה שזה דורש בדרך (והרוב, לא מגיעים לפסגה וזה בסדר).

גם מי שהגיע בגלל הלגליזציה, זה הגיע עם חיבור בעיקר לפייגלין.

הוא כן היה חבר כנסת וסגן יו"ר הכנסת, צודק שהוא לא עמד הרבה בדברים מעשיים.

אןלי כדאי לתת לו כוח מעשי, וככה הוא יוכל גם "להשתפשף", סתם זורק רעיון מהפכני...

אם היתה לו את יכולת ההשפעה בכיוונים האלו, הוא היה נשאר בליכוד ומתמודד שוב בפעם הבאה.  אם היתה לו קצת פחות מלוגמניה, הוא היה מבין הרבה קודם, שבמקום התמודדיות עקרות ראש בראש על תפקיד יו"ר המפלגה, שגם מציגה יומרה להוביל מערכת שבכלל לא הכרת מבפנים וגם אוטומטית מסמנת אותך כאויב - היה צריך להתברג מלמטה ולהשפיע, כמו שעשו ועושים היום כמה וכמה שאינם 'אמוניים' פחות ממנו.

מה שכתבת בסוף, מגוחך בעיני. אין לי שום סיבה לבזבז את הכח שיש לי בזכות ההצבעה, על מישהו שאולי בזכות זה הוא ישתפשף ואולי יתברר יום אחד שהוא מצליח להזיז משהו.

כשיש לי זכות הצבעה וזה לא משנה אם זה לוועד הבית, למפלגה בכנסת, לראש מועצה, או בפריימריז פנימי של מפלגה שאני חבר בה - אצביע למועמד/מפלגה שאני חושב, שההצבעה לו תקדם באופן מעשי הכי טוב את העולם האידאלי אליו אני שואף.

לדוגמא היו בחירות מקומיות שאחד המועמדים היה הרבה יותר קרוב אלי ולדעותי מאחרים, אבל הצבעתי לאחר, שלהבנתי אף שהוא יותר רחוק, בחירה בו תקדם את המציאות יותר מבחירה בזה שיותר קרוב.

כך גם מועמד לכנסת/ממשלה. לא רואה שום סיבה לבחור במי שכל מה שיש לו להציג זה כתיבה פובלציסטית, גם אם מוצלחת ורעיונות תיאורתיים, גם אם יפים - כשהדבר היחיד שהוא הצליח באמת 'להרים' בלמעלה משלושים שנות ציבוריות, זה חסימת כבישים אי אז.

פייגלין, כמו גם מורי הרב ד"ר מיכאל בן ארי, לא מצליח בפוליטיקה. אלא שבן ארי הבין זאת וכיום השפעתו כאקדמאי על עולם הדעות, באמצעות פרסומיו בכתב ובע"פ גדולה ממה שהיתה השפעתו כח"כ. אין שום חובה לפעול דווקא מהעולם הפוליטי מפלגתי.

פייגלין תקוע. למעלה מחצי יובל, הוא עוסק באובססיביות ברעיון (שאגב, יזמו אחרים והוא הצטרף) של "הרצת מועמד אמוני לראשות הממשלה". בניגוד לפרסומים הראשונים בעלוני 'לכתחילא' שבהם דובר על מנהיג שיצמח מלמטה, מנהיג שהציבור יבחר כשיראה את הצלחתו בהובלת חיי המעשה לאור האידיאלים האלוקיים, מנהיג שכגדולי אומתנו, ייסרב להצעת השררה ויסכים רק ככניעה להפצרות הציבור - פייגלין נתקע ב'הרצת מועמד אמוני ששמו הפרטי משה ושם משפחתו פייגלין לראשות הממשלה'. הוא משוכנע שהכל תלוי בו, שרק הוא יכול לעשות זאת.  תשאל את כל שותפיו, למהלך של 'לכתחילא' למה עזבו אותו? למה הם כבר מזמן לא תומכים בו?

פייגלין הוליד, או לפחות הדהד הרבה רעיונות, שבהמשך, גם בזכותו קנו שביתה בדעת הציבור. בהחלט ראוי להוקיר אותו על כך. כשמצביעים, חבל לבזבז את הקול, כדאי להצביע למי שהרז'ומה מראה שיש לו הכי הרבה סיכוי - לממש את הרעיונות בזכות הכח שניתן לו.

1. אם לא נבצע שינוי רדיקלי אחרי ה7 באוקטובר, מתי נעשה?

יש גם מעלה במי שלא נמצא במערכת הקיימת ועדיין לא "השתפשף" בקונספציה.

2. פייגלין קיבל בהתמודדות מול ביבי מעל 30%, שזה בערך מה שסער קיבל בזמנו.

3. אל תתפלא אם בסוף פייגלין ירוץ עם בן ארי, יש רמזים לכך...

1. בוודאי שצריך שינוי ולכן אני מקווה שרבים יצביעו לאלו שכבר הוכיחו יכולות עשיה לטובת העם והארץ. העובדה שפייגלין 'לא היה במערכת' (למרות שכבר שלושים שנה הוא מנסה באובססיה), רק מדגישה את זה שהוא לא האדם המתאים לפעול בתוכה.

2. אז מה? אנשי פייגלין פקדו באגרסיביות רבה רבים שיצביעו לו.

כמעט כל מי שהתפקד אז, או עזב או התפקח והיום דוחף לרשימה אנשים כמו אביחי בוארון או עמית הלוי - שמביאים לוועדות ולחקיקה את העמדות האמוניות, אך לא מבזבזים את הזמן והכחות על התנגחות ראש בראש עם רה"מ והד.נ.אי הליכודי. (אגב, לענ"ד היה הרבה יותר משמעותי מכמה יחסית 'אמוניים' בליכוד, אם היו עוד ח"כים במפלגות הלויין, להן כח אמיתי מול רה"מ, אבל זה כבר דיון אחר).

3. כבר שנים מופצות שמועות על כל מיני איחודים שלא מגיעים למימוש. הפערים בסגנון ובדעות גדולים מאוד. גם אם כן, מסתבר שלא יעברו את אחוז החסימה ואם יעברו, יצערו מהאופוזיציה ויהיו חסרי משמעות...

גם פייגלין, בשעה וחצי שהיה בכנסת, היה חבר לכל דבר ועניין בקואליציה, גם כשצוק איתן הסתיים בתיקו שמקבע את הקונספציה לכל דבר ועניין. אין לי ביקורת עליו על כך - פוליטיקה היא אומנות האפשר והיכולת להשפיע במגרש הפוליטי דורשת את המסוגלות להשיג את המקסימום, בלי לקרוע את החבל.

מבחוץ מאוד קל להכריז באיזה ממשלות הוא לא ישב. כשהוא לא היה שותף לממשלות קונספציה, כלומר לא הזיק באותה מידה שלא הועיל בכלום. בזמן הזה סמוטריץ' וסטרוק שינו מציאות.

בן גביר הבין זאת, כש'חצה את הרוביקון' של תנועת כ"ך וומשיכה בפוליטיקה והסכים להכנס לקואליציה למרות...

פייגלין, במשך קדנציה שלמה פמפם שבגלל חוסר הסכמה על האידיאולוגיה מא-ת "תנועת זהות תתמוך לראשות הממשלה רק בעומד בראשה" (מדהים כמה אדם יכול להיות מלוגמן, כדי לדבר על עצמו בלשון נסתר פעמיים באותו משפט, כל אדם סביר הבין את המשפט כ "משה פייגלין שמחליט בתנועת זהות, יחליט לתמוך רק במשה פייגלין לראשות הממשלה"). ואז, כששניה וחצי לפני הבחירות מישהו הבהיר לו, שגם אם יעבור את אחוז החסימה הרי 61 לא יהיו לו, הוא פתאום החליט שיתמוך בראשון שיכריז על לגליזציה. כלומר אם הוא היה האצבע ה-61 בקואליציה של מירב מיכאלי, יאיר גולן ומנסור עבאס, הוא היה תומך תמורת לגליזציה.

ליחיד שצועק "המלך הוא עירום" 30 שנה רצוף, (והיום, דווקא החלק הכי "הזוי" במצע שלו שלבושתי גם לי עצמי היה נראה מעט הזוי, נהפך כמעט למיינסטרים) וגם מציג חזון מקיף לכלל הנושאים הציבוריים.

בן גביר ושות' אכן פועלים קצת, אבל אני לא בטוח שהם עושים שינוי מהותי במערכות כך שיישאר גם אחרי עזיבתם את עמדות ההשפעה בהן הם נמצאים.

לגבי פייגלין בכנסת, היו דברים שגם אז הוא עמד עליהם, וכולם כעסו על "הילד שלא מבין את הכללים", ואחר כך די הודו שצדק.

הנה דוגמה:
פייגלין מחרים: לא מסוגל לשמוע גרמנית בכנסת

פייגלין לחברי הבית היהודי: למה בכלל ישבתם שם מלכתחילה?

כדי להביא את העולם הערבי להסכם סילוק חמאס היה צריך להעלות רעיונות גרועים יותר עבורם, וטראמפ עשה את זה יפה, בכיוון מה שהוא רצה לעשות בלאו הכי בזמנו עם הנורמליזציה עם סעודיה.

יש דברים שאפשר לדרוש רק מהמשיח. כל מי שחשב שיהיה פה שינוי תפיסה מטאורי. על אחריותו בלבד.

הרבה דורשים לעצמם כעת בקמפיין כי הם חושבים שהקהל שלהם רוצה שינוי לכיוון שלהם עם ההתנהלות בביטחון.

מעורר מחשבה אודות התפיסה הציבורית אודות ההצלחה הביטחונית בממשלת הימין על מלא...

פעם הנושא הכלכלי היה במרכז הבחירות, עכשיו זה הביטחון

ברור שהמלחמה השפיע על הציפיות שלנו מההתנהלות הביטחונית,

אבל לא ראיתי את הליכוד מבטיח שכץ יהיה שר הביטחון הבא.

ואני בטוח שעוד מעט נתניהו יכריז שתיק הבטחון ישאר בליכוד

הוא אומר בעת ובעונה אחת דבר והיפוכו. מצד אחד לדבריו גודל הגוש קובע, והמטרה להגיע יחד ל- 61 מנדטים לפחות, ומצד שני הוא נוטל לעצמו את עור הדוב למפרע, כאילו ה- 61 מנדטים העתידיים הם כולם שלו.

בס"ד

איתמר הבין שנתניהו בדרך להקים ממשלה עם אייזנקוט. הוא שומע את התדרוכים, ולא מאמין להכחשות. לכן הוא בא ומתחיל להכין את הקרקע לרגע שהתניהו יזרוק אותו.

אם זה יקרה, בכנסת הבאה הוא יהיה אופוזיציה לוחמנית לממשלת אייזנקוט-נתניהו, והתוכניות אותן הוא הציג אתמול יהיו הבסיס לכל זה.

גם הוא יכול, למעשה כל אחד יכול. לכן הוא מכין את המשבר הפוליטי הראשון עוד לפני הבחירות. זה האירוע.

לגבי ממשלה עם איזנקוט, לפי כל הסקרים הם מביאים במצטבר, 50 מנדטים פלוס מינוס, ומשכך, הם זקוקים לעוד 11 מנדטים לפחות כדי להקים ממשלה, וזה לא ריאלי.

לגבי אופוזיציה בכנסת, היא טובה בקריאות ביניים. הרפורמה המשפטית נבלמה בגלל הפגנות רחוב, ומיליארדים שנשפכו על זה בכל מקום.

בכל הכבוד לבן גביר, מיליארדים אין לו.

נראה בעיני שבמקום להערך לממשלת חלומות ימנית, ללא קלקולים, הוא נערך להטריל את הכנסת הבאה. אין לי אלא לאחל לו הצלחה.

נראה שבן גביר מכוון לנהל את ענייני המדינה, והיריב שלו הוא נתניהו, ולא השמאל.

יריבים נוספים שלו הם כל שותפיו הקואליציניים בממשלה היוצאת: דרעי, סמוטריץ', גולדקנופף, וגפני.

אף אחד מהם לא יצטער אם את הכנסת הבאה הוא יטריל מספסלי האופוזיציה.

מערכות חינוך מעולות, ליד שירותי תרבות, רפואה ברמה גבוהה.

זו הסיבה לצפיפות המטורפת באזור המרכז - והסיבה המרכזית מדוע הפריפריה לא מושכת אליה מספיק אנשים ומשפחות.

כי בדרום אין את האפשרויות הרבות שיש במרכז.

אפילו אנשי צבא הקבע של יחידות המודיעין והתקשוב, שהבסיסים שלהם במרכז, לא מוכנים לעבור לדרום. ופינוי הבסיסים מתעכב מזה שנים.

ביטוח לאומי הוא ענף של המדינה. והוא בעיקרו חברת ביטוח לנושאים שאף חברת ביטוח פרטית שפועלת על בסיס עסקי, למקסם רווחים, לא היתה מבטחת. נכים, סיעודיים, מובטלים …

חלקו ממומן ממיסים ישירים וחלקו האחר ממומן ע"י המדינה, מחלק קצבאות מכספים של המדינה, מכובה ומבוטח אקטוארית מול תקציב המדינה.

המדינה מזרימה לביטוח הלאומי מימון גמלאות לא-ביטוחיות: קצבאות שהמדינה החליטה להעניק לפי מדיניות סוציאלית, כגון השלמת הכנסה, קצבת ניידות, קצבאות מזונות וקצבאות ילדים.

כאשר הממשלה מחליטה להקל על מעסיקים או עובדים ולהפחית את שיעורי דמי הביטוח, היא משפה את הביטוח הלאומי על אובדן ההכנסה הזה.

להפוך את הביטוח הלאומי לחברת ביטוח פרטית - משמעותו שרבים מאוד מהזקוקים לביטוח, הנכים, הסיעודיים, כל מי שלא יכול לממן את עצמו, לחברת הביטוח הפרטית לא יהיה משתלם לבטח אותו.

הסיפא, הכשרה מקצועית - זו באמת רפורמה שמאוד נחוצה. לפתוח מחדש את בתי הספר המקצועיים שהיו בישראל עד שנות ה-80 של המאה הקודמת.

שהפיצול בין מס הכנסה לביטוח לאומי לא הגיוני

את הביטוח הלאומי.

לא לייעל ולאחד את המנגנונים עם מס הכנסה.

ישראל באמת בין המדינות היחידות בעולם עם הפיצול.

לא שזה פסול. יש הגיון רב להשאיר אותו.

ולעומת הבעיות הקשות בעבר בגלל הפיצול, כיום שהכל ממוחשב ונגיש דרך האינטרנט- הרבה הרבה יותר פשוט להתנהל ולקבל את השירות.

אגב, ישראל גם בין הבודדות בעולם, במבנה שירותי הבריאות - קופות חולים.

וזה מודל מצויין.

לא כל דבר במערכת הציבורית בישראל הוא מודל גרוע….

המודל אומץ מגרמניה, ע"י העולים מגרמניה שעלו לכאן לפני השואה בעקבות עליית הנאצים.

מעניין שהמודל הזה קיים במדינות בודדות בעולם - גרמניה, הולנד, בלגיה, שוויץ, אוסטריה וצ'כיה.

הם רק קיימים כדי לדפוק את הימין ובמקרה את בן גביר?

בס"ד

גם את הודעות המעקב אחרי מספר ההרוגים הם החלו עוד לפני כניסתו לתפקיד.

הקמפיין שלהם בעד הערבים בהרבה מישורים התחיל הרבה לפני. ספציפית פה הם עשו קמפיין נגד בן גביר (קצת בצדק) במקום למשל קמפיין לעודד את האנשים שלהם לא לשטוף את הרצפה ולשרוף את המצלמות לפני שבאה משטרה.

מתי השבכ נכנס לתמונה?

השבכ

בס"ד

ההודעות אלו יוצאות בכל פעם שיש רצח בחברה הערבית. מי שעקב אחרי ההודעות האלו שיוצאות לתקשורת ראה לאט לאט את האחוזים עולים לעומת אותו יום אשתקד, מה שהצביע על עלייה בהיקף התופעה. אלא שפתאום לאחרונה יש היפוך במגמה ואנחנו פתאום רואים בהודעות האלו ירידה בהשוואה לשנה שעברה. כשמנסים לשים אצבע איפה מונח השינוי, אז זה מקביל לכניסת השב"כ לנושא.

אם כי בסך הכל לטענתך יש פה חודשיים וחצי, כדאי לראות קצת יותר זמן, מה עוד שמניח שההשפעה של הכנסת השבכ לוקחת יותר מיום כך שצריך להפחית מתוך החודשיים וחצי זמן מה.

(לא המדברת)

זה פשוט להפעיל לחץ חיצוני כדי שהמלחמה תיפסק. BIDEN HELP US סטייל. ועכשיו כשיש ממשל אחר באמריקה הם מנסים להפעיל לחץ מכיוון ארופאי, כל עוד היבשת הזו קיימת ולא נחרבה על ידי החברים שלהם.

ערב הסעודית חתמה על ברית הגנה עם שתי אויבות ישראל מובהקות. שתפנה אליהם בבקשת עזרה.

יכולים לנשום לרווחה...

והברית הזו לא תעבוד תכל'ס...

ע"מ לייצר ביטחון אזורי?

כדי שנדע במה מדובר.

ניסינו להתקדם עם הלבנונים, וכלום לא יצא מזה.

אולי בעוד 50 שנים יקום אצלם מנהיג אמיץ שישנה את המשוואה.

אחרי החיסולים המהדהדים בצמרת שלהם.

ולכן הם מפחדים לתקוף אותנו ולא מטילים מצור ימי על ספינות שנוסעות לישראל.

כך שנראה לי שטות להתערב בסכסוך פנים ערבי רחוק אלפי קילומטרים ממנו.

אם יש מידע ביטחוני לא ידוע על סיכונים סיכויים וכו' כמובן יש לשקול בהתאם

אנחנו צריכים את איראן קיימת.

בס"ד

הוא כמובן לא יקבל את תיק הביטחון (גם אחרי הפיצול הוא נותר עם מנדט אחד או שניים ביום טוב), אך עם זאת אני לא חושב שעד שהוא הצליח להתקרב שוב לכנסת, הוא יחסל את זה פעם נוספת בגלל התנהלות לא חכמה ושל אגו (מה שהכשיל אותו בעבר). לכן השאלה האמיתית היא כמה הוא הבין מה הכשיל אותו והוא בא לעבוד שונה הפעם, או שהוא נשאר ראש בקיר ואז באמת תסתיים הקריירה הפוליטית שלה.

אפשר לנהל מו"מ. זה קרה בעבר בממשלות 61. כך למשל אברהם נגוסה דאג לכך שיעלו עוד כמה פלאשמורות תמורת כל מיני הצבעות.

ועדיין. פייגלין עצמאי.

אני מקווה לפחות. אז הוא יסחט קצת את התקציב כמו כל חבר כנסת (למרות שזה נגד המצע שלו). זה התקווה.

השאלה היחידה היא אם הוא התבגר (פוליטית), אני בהחלט חושש שלא...

בס"ד

אני רוצה להאמין שעצם האיחוד, כבר מסמל נקודה של התבגרות. נמתין 40 יום כדי לגלות מה הלאה.

כמו שלא משליכים קליפת בננה ברחוב, כך לא דורשים שר בטחון עם מנדט וחצי, וראש ממשלה עם ששה מנדטים.

קוראים לזה גם: תקינות פוליטית. מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך.

ונתניהו לא יצא יותר טוב מאחרים...

הפתרון הפשוט והדמוקרטי, הוא ביטול אחוז החסימה - מה שיגרום שלמפלגה הגדולה יהיה יותר אפשרויות ולא כל מפלגה תחזיק את השלטאר.

בעבר הלא רחוק, שותפה קואליציונית לא היתה מעיזה אפילו לחשוב על אחד משלושת התיקים המרכזיים: בטחון, חוץ, ואוצר, והיום כל ממזר מלך, ומפלגה עם ששה מנדטים מעמידה ראש ממשלה מטעמה, וכל ח"כ בודד יכול שיהיה לשון מאזניים, ועוד בטרם נבחר דורש לעצמו את תיק הבטחון.

לו היו לנו שתי מפלגות גדולות עם 50 מנדטים כל אחת- ניחא, אבל במציאות שלנו שהמפלגות הגדולות עם 25 מנדטים כל אחת, וצריכות לנהל משא ומתן עם שבע מועמדות, וכולן מתחרות על אותם תיקים, זה מצב לא נורמלי.

והנה אתה ברוב חכמתך מציע לבטל את אחוז החסימה, ולחשוף את המועמד להרכיב ממשלה מול מציאות ריאלית של ניהול משא ומתן עם 30!!! סיעות.

יש גבול לכל תעלול.

התיקון הנדרש הוא להעלות את אחוז החסימה ל- 5, ובהמשך ל- 10 אחוז. בתרחיש כזה יהיו לנו לכל היותר 12 מפלגות בכנסת, וגם זה די והותר.

וכן יש לחייב כל רשימה מתמודדת שלא נבחרה לכנסת היוצאת להפקיד סך 10 מיליון ש"ח במזומן שיחולטו לטובת המדינה אם היא לא תעבור את אחוז החסימה.

במציאות של היום, מצביע נכנס לקלפי, ורואה לנגד עיניו מגש עם 45 פתקים, ולא מוצא את ידיו ואת רגליו, ומצביע למפלגה שהאג'נדה שלה קוטבית לעולמו הפנימי. זה חייב להפסק.

וממילא היו יותר מפלגות קטנות, ולמועמד לראשות הממשלה היה יותר מרחב תמרון.

אחוז החסימה יוצר מציאות שבה יש פחות מפלגות, אבל הן בינוניות והממשלה תלויה בכל אחת מהן.

או שאני רוה"מ או שאין לכם ממשלה.

בגלל אחוז החסימה הבינוני, יש "רק" 5 שותפות קואליציוניות, ואתה מציע להוריד את הסף, כדי... כדי שיהיו יותר מתחרים על אותם תיקים?

בסיבוב הקודם לא נכנסו מר"צ ובל"ד, מה שהוסיף לגוש הימין 4 מנדטים מן ההפקר, וביטל את הצורך בסיבוב בחירות נוסף.

הפעם הם למדו לקח, והגבילו את עצמם בהתנדבות.

ועשו עוד דבר, הם השליכו את הרעה החולה הזו למפתנו של הימין, והימין הרים מהרצפה כמוצא שלל רב.

אני כן מבין שאתה דואג לעתידו הפוליטי של סמוטריץ'. אדרבא- שיתפקד לליכוד עם נושאי כליו, ויגיע לאחד המקומות הגבוהים ברשימה. נכון לעכשו, נתניהו סומך עליו יותר מאי פעם.

העניין הוא עקרוני שיורד למציאותי. כשאחוז החסימה יותר נמוך יהיו יותר מפלגות - יותר מדויק כשהיו יותר מפלגות* הכנסות מילאו ימיהן.

ככל שהעלו את אחוז החסימה, הממשלות פחות יציבות והכנסות פחות ממלאות את ימיהן.

עם התאוריות שלך יש שתי בעיות - המציאות וחוסר הדמוקרטיה...

והיום פחות משליש.

ככל שאחוז החסימה יגדל, לקטנות לא יהיה סיכוי ממשי להכנס לכנסת, וממילא ינהרו המצביעים אל הגדולות, שיחזרו להיות בנות 47-48 מנדטים.

או אז די בשותפה קואליציונית אחת כדי להרכיב ממשלת 61, ובשתי שותפות כדי להסיר כל חשש להתהוות לשון מאזניים.

המציאות שאתה מתאר היתה, כשאחוז החסימה היה נמוך. בניגוד גמור לתאוריה שלך - ככל שהאחוז עלה, המפלגות הגדולות קטנו והכח של הבינוניות עלה והפך לכזה שבלעדיהן אין ממשלה.

לא עובר את אחוז החסימה. סמוטריץ נתן לו מתנה. ופייגלין בשלו. חוגר כמפתח. מתנהג כאילו הוא בעל הבית. אף פעם לא טועה ולא מתנצל.

מה השתנה?

אנשים שרוצים ממשלה בראשות נתניהו, אבל רוצים את הסגנון והוולגריות של בן גביר. הוא איבד לליכוד את אלמוג כהן, שהוא בדיוק הפרופיל של המצביעים הללו ו'קיבל' את טלי גוטליב, שבדיוק מושכת סגנון כזה.

לא חושב שהוא בטוח בשום דבר, הוא פשוט רוצה קולות.

מן הסתם הכל נבדק היטב בסקרי עומק.

ובן גביר מבין שכדי להצליח הוא חייב להיות גדול

אם הוא יהיה קטן הוא יקבל תיקים שוליים שדרכם לא יוכל "להשפיע"

אבל לא יותר

גודל הגוש קובע, אבל לא פחות מזה מאזן האימה של ראש הגוש מול השותפות בפוטנציה. אם השותפה הראשית, הליכוד, לא תהיה גדולה בפער משמעותי מול כלל השותפות המשניות, היא תוחזק בגרון כל שני וחמישי, והקואליציה תקרוס בתוך זמן קצר.

ואכן צריך את בן גביר עובר, ומוטב שלא יהיה לשון מאזניים, ואם יאיים בפרישה יאמרו לו: אל תפל דבר מכל אשר דיברת.

שהמטרה היא גם לעשות הייפ גדול ולהוציא את אדישי מעוזי הימין להצביע.

כלומר ככה הם לא יסמכו על זה שלביבי יהיה 61 בכל מקרה (לדעתם) ויצאו להצביע ויצביעו בן גביר.

אם ביבי רוצה לשבת עם אייזנקוט זה בכל מקרה לא יזיק לו יותר מדי שבן גביר יהיה חזק יותר, אז אין לו מה להפסיד.

ולבן גביר ברור שיש רק מה להרוויח.

הוא מכוון את כל הקמפיין שלו לראש של מצביעי הליכוד, ולא מפתיע שהליכוד מחזיר מלחמה.

ואם המתמטיקה לא תאכזב- בן גביר ישאר מחוץ לממשלה, ללא קשר מי ירכיב אותה.

אלה הם כללי המשחק.

הפוך

בס"ד

קיבלתי עכשיו לענות על סקר, לדעתי מניסוח השאלות הוא יצא מטעם הליכוד, ואכן אחת השאלות בסקר עסקה בשאלה של צירוף בן גביר לממשלה הבאה וכן בשאלת ממשלת האחדות עם אייזנקוט. אני חושב שאם הדברים לא היו על הפרק, כפי שטוענים הליכוד (ובניגוד לתדרוכים הרבים בנושא) כלל לא היה צריך לשאול על זה, אבל נראה שבליכוד כן בוחנים מה נכון להם בקרב אזרחי ישראל.

מיותר לציין שאני לא מאמין להכחשות של נתניהו בנושא. הוא רואה בסקרים שהליכוד נמצא בעדיפות שנייה אצל מביעי עוצמה יהודית (זה היה ניכר גם בפינת הניתוח סקרים שפורסמה פה בערוץ 7 לפני שבועיים-שלושה) ולכן הוא החליט ללכת לו על הראש. זה התחיל מקמפיין האנטי אחדות שכל בר דעת הבין שהחיבור הזה יעשה יותר נזק מתועלת, וממשיך עכשיו בתדרוכים שלו.

נתניהו רוצה לסיים את מערכת הבחירות עם 50 מנדטים, ולתת לשותפות שלו להזיע על 3 משרדים לענייני כלום, אבל זה לא ריאלי. הסקרים הכי מפנקים, של פילבר, מנבאים לו 30 מנדטים, וזה אומר שבכל מקרה הוא יהיה מיעוט בכל קואליציה, אם אכן יקים אותה.

כולנו זוכרים את המשא ומתן הקואליציוני הקודם, ואיך "השותפות הטבעיות" מרטו את נוצותיו, וביתר שאת זוכר הוא עצמו.

הלקח שהוא הפיק, והמתבקש, זה ממשלה לאומית רחבה, ולא ממשלת סחטנים צרה, ולשם הוא חותר.

במרחק 40 ימים מהבחירות, פייגלין מאיים שבלי תיק הבטחון הוא בחוץ. סמוטריץ' בטוח שתיק הבטחון תפור על פי מידותיו. בן גביר רוצה את משרד המשפטים עבור גוטליב, וגם רוטמן רוצה אותו. וינטר אם יעבור את אחוז החסימה, ידרוש גם הוא את תיק הבטחון, וגם גיוס מלא לפי מתווה ליברמן, שהחרדים יתנגדו לו, ובמילים אחרות זה או וינטר בפנים, וחרדים בחוץ, או להיפך.

ככל שהמפלגות הקטנות יהיו גדולות יותר, סל הדרישות שלהן יגדל באופן לא פרופורציונאלי, ולכן נתניהו מתלבט אם ללכת להם על הראש. אוי לי מיצרי, ואוי לי מיוצרי.

גם אם יקרה נס בגודל ים סוף, ואיזנקוט יסכים לשבת עם נתניהו, הסך המשולב של שניהם הוא כ- 50 מנדטים, ועדיין חסרים 11 לפחות, ואין מאיפה להביא אותם. כי בנט, גולן, וליברמן לא ישבו עם נתניהו.

במצב אידיאלי כל השותפות בפוטנציה צריכות להתכנס ולחלק את עור הדוב בטרם ניצוד, אבל זה לא יקרה, כי חרב איש ברעהו.

סוף דבר, כולם ביחד וכל אחד לחוד קוראים לשמור על גוש הימין, אבל אף אחד לא יודע לספר לנו איך עושים זה.

משחק סכום אפס.

בס"ד

אפילו שיריונים הוא לא הצליח להביא. יוסוף חדאד ונטלי שם טוב הלכו לוינטר, דדי שמחי הלך לגלעד ארדן (הייתה תקופה שהוא חיזר אחרי צביקה מור שהלך לסמוטריץ'). מה בסוף הוא הביא? את ברדוגו?

גם מבחינת קמפיין, חוץ מלהתריע שאייזנקוט יקים ממשלה עם רע"מ, וללכת על הראש של וינטר ובן גביר - אין שום דבר אחר.

לא סתם בחלק מהסקרים הליכוד צונח על חשבון התחזקות של הגוש (שאגב, מתחזק גם בגודלו ככל שהליכוד יורד).

כשנתניהו פנה ליוסוף חדאד ולשם טוב נודע לו שהם סגורים עם וינטר.

דדי שמחי לקח לעצמו יועץ איסטרטגי קפלניסט בשם אלדד יניב, שכוון אותו לדרך אחרת, וגם הפיל אותו.

כל זה אירע בחודשים האחרונים ולכל היותר בחצי שנה האחרונה. הלקחים שנתניהו הפיק היו עם הרכבת הממשלה היוצאת כפי שצויין קודם, כלומר, מוקדם יותר.

לעניין הסקרים, לפי פילבר סוקרים אחרים עושים מניפולציות ומרימים מלאכותית את וינטר כדי לגמד את הליכוד. בסופו של יום אין יותר מ- 120 מנדטים. אין לי כלים לבדוק את ההערכות של פילבר.

בס"ד

כל אלה העדיפו ללכת למפלגות שלא בטוח עוברות את אחוז החסימה, מאשר לקבל שריון מובטח במפלגת השלטון. כל ניסיונות השכנוע של נתניהו לא הצליחו (למעט טליק גויאלי, שלפי פרסומים הייתה במגעים גם עם בן גביר) אז כן, זה מעיד אך ורק על נתניהו.