אבל עם מה שאת מתארת.. (כמובן שזה הקול שלך והוא נשמע)

הייתי קמה ופותחת תיק גירושין.

איך הוא יקבל את זה?

- גרוע.

אבל יהיה תהליך כלשהו.

לפעמים "הכרזת מלחמה" יכולה לעזור בשלום בית או בהבנת הסיטואציה עבור שני הצדדים.

איך אפשר לחיות כך?

לא מבינה

ולא כל כך מפריע לי אם יזרקו עלי עגבניות.

אני הייתי שולחת אותך לייעוץ נקודתי - איך לצאת משם וכמה שיותר מהר.

מגיע לך לחיות, מגיע לך לאהוב, מגיע לך להיות בשמחה אמיתית!

מזבח בוכה על כל נפש עצובה שמתה בחייה - אני המצאתי את המשפט, אבל אני בטוחה שהוא נכון.

קשה להסביר.. בעיקר לא יודעת איך אסתדר לבד אין ממש רשת תמיכה מסביבי ..אני יתומה גם

והוא לא בדיוק הטיפוס שאפשר להתגרש ממנו בקלות יודעת שהחיים שלי יכולים להיות גרועים יותר..

מפחדת לפגוע בבנות אחת ממש קטנה שלא רוצה משמורות עליה כי אני מאוד קשורה אליה ומוכנה לספוג רק לא להתנתק ממנה..

אולי שיהיו גדולות יותר.. יש לי מחשבות כאלו  ..

הכי קל זה להתגרש.   

ואז את נושמת לרווחה.

אבל:

את בטוחה שאת רואה את הדברים נכון? 

אולי יש לך איזו תמונה שכך צריך להתנהג ולא כמו הגולם הזה (סליחה)?

האם את חושבת שתמצאי מה שאת רוצה? או מה שאת חושבת שמתאים לך?

קראתי לא מזמן את ספרו של רן וובר "בודאי ישנה אהבה" והתחלתי לחשוב (אחרי המון המון שנים

של אחרי גירושין), אם...אם  נהגתי נכון.

כדאי לעיין בספר כדאי לקבל מושג איזה קשר צריך להיות והכי חשוב, איך איך עובדים על זה

אפילו כשנמצאים כבר לאחר יאוש.

בכנות, חושבת שבכלל לא ידעתי אז מה זה נישואין ובמה זה כרוך. כל דבר שלא מצא חן

בעיני היה אסון (וכמובן ביטאתי את זה....), לא הצלחתי לראות את הטוב, לא להתווכח,

לתת באמת...

ישנה אשה מוכשרת מאוד הנקראת זלטי רוזנטל, ששמעתי שנשים שהגיעו אליה

במצב קשה מאוד (בעלים אלימים, סגורים, ילדותיים) והיא מצליחה להביא את

האשה למצב שהיא כן יכולה לחיות אתו. היא מלמדת כיצד להתנהל נכון.

יש לה סדנאות רבות בזום וכמובן אפשר גם באופן פרטי. היא עובדת על 

נושאים רבים: דימוי עצמי נמוך, רגשי אשמה, תוקפנות....ועוד ועוד ועוד.

כרגע איני יכולה למצוא את מס' הטלפון שלה, אולי בהמשך.

ישנו הרב אבנר קוואס שהוא נהדר.

המיוחד אצל זלטי שהיא לא מבקשת שהבעל יגיע. היא מטפלת באשה כך

שיהיו לה הכלים להתמודד, לבנות, כן, וגם להתקרב, לאהוב...

וכן. הילדות, בלי ספק, ייפגעו קשות מהפירוד. וזאת אני יכולה לאמר

לך מנסיוני.

ילדים צריכים אבא ואמא. איך שהם (לא מדובר על בעל מכה

או סוטה, חס וחלילה).

אם בעלך הוא לא בחזקת "יהרג ועל יעבור", אנא, עשי  ה כ ל,

הכל, כדי לא לפרק את הנישואין.

ברגע שתקבלי את הכלים המתאימים, גם הוא ישתנה. זה כמו

גלגלי שיניים. את מזיזה אחד וכל השאר זזים גם.

מציעה לך לעיין בספר וליצור קשר עם זלטי. היא נהדרת.

גם הרב קואס (למרות שאיני מכירה אותו אבל שמעתי

אותו קצת ברדיו (קול חי או קול ברמה, לא זוכרת בדיוק) והוא

עושה רושם טוב.

את  עוד   יכולה להיות מאושרת עם הבעל הזה. מבטיחה לך!

אני אנסה להשיג את הספר..

אם היית יודעת כמה אני מנסה בליבי לעורר אהבה אבל זה פשוט לא מצליח לפעמים אני פשוט מבינה שאני עשיתי טעות

לא מאשימה אותו הוא ידע לתפוס אותי וקלט שאני מישהי שתתאים לשריטות שלו שאני מכילה וקצת פרייארית ואני לא אפתח פה דיון עכשיו שלא יתנפלו עליי הנשמות הטובות פה..

אבל יודעת שאני משלמת  מחיר על החלטה פזיזה שעשיתי ואני לא אחת שעושה החלטות פזיזות.. בגלל זה מבינה שממש אלוקים רצה שאני אעשה פה תיקון מסוים.. השאלה מהו והאם הוא הסתיים

כי אנחנו נראה לי סתם סובלים.. 

בטח לא זה מה שאת מתכוונת.

אם את סובלת את אמורה ללכת לטעמי, כמובן שבכפוף לחשיבה שלך אם יש סיכוי לתקן.

אז דבר ראשון, הכאב שלך מאוד מורגש בכתיבה שלך ומאוד נוגע ללב, ממש, שלי ובטח שלך כולנו. אני מאוד מאמין שהמשמעות עושה את התוצאה וחא הפוך, כלומר אם מבחינתך אבחנת אותו כתלותי ועצלן ונצלן (בשלושת התיאורים אני מתכוון ביחס לחיים המשותפים בבית), אז ככה את תחווי את זה, ותסבלי, ואף אחד מאיתנו לא רוצה שתסבלי!!

מצד שני, מרגיש קצת שאת שופכת כאן את הכאב שמתצבר אצלך בלב, אבל לא כל כך בטוח שזו החווייה האולטימטיבית של הבן אדם הזה. לא כי הוא כזה או לא כזה (את מכירה אותו, לא אני..), אלא פשוט כי מרגיש שאת מאוד כאובה ומתבחבשת עצמך במקום לעבד עם עצמך את הדמות שלו ואת האפשרות לחוות אותו אחרת.

אני זוכר שכתבת כמה דברים על טיפול, אבל האם הלכת למטפל/ת בנושא הזה עצמו וניסיתם לעבד את הדמות שלו וההשפעה שלה עלייך? האם את באמת בטוחה שזה הצעד הנכון ואין שום אפשרות אחרת? (כי אם כן, למה עדיין לא פתחת תיק גירושין, כמו שכתבה לך שדמות?).

אני הקטן, חושב שאם יש לך עוד קצת זמן וכוח לנשום, תעשי עוד תהליך קטן עם עצמך (ואין הכוונה לבכות בפורום. זה מצוין וחשוב וחיוני אבל לא נראה לי שזה יעזור לתהליך הזה ספציפי). ואם אין לך כבר שום כח, תלכי על כל הקופה, תפתחי תיק גירושין ותתקדמי, ותקווי שה' ייתן לך כמה שיותר מהילדית המתוקות. בסופו של דבר את לא יכולה/אמורה להישאר בבוץ רק כי את מפחדת על ספק חצי משמורת על בת אחת, נכון?

זו דעתי ואני מקווה שאת מסוגלת לא לכעוס עליי אם זה נראה לא מספיק אמפתי...

כמובן שקשה להבין מכמה פוסטים ובאמת לכל אחד יש את השריטות והדפקות שלו . אבל כבר תקופה מאוד מאוד ארוכה שקשה לי להתמודד איתו.. הפרעות קשב או וואטבר שטוען שיש לו..

בנאדם קצת קשה  ..כתבתי בפוסט קודם קצת ocd כזה מדייק בכל דבר מדי .. חופר כזה אבל לא בצורה מצחיקה בצורה לא בריאה.. וחשדתי שהוא על הסקפטרום או  משהו..

אז לשאלתך למה אני לא מתגרשת מזמן ניסיתי להסביר בהודעה הקודמת למה לא אעשה את הצעד כנראה כרגע..  בתקופה הזאת

אני לא בנויה למלחמות כרגע והפרדות ודברים כאלו.. שוב אני רואה סביבי סיפורי גירושים כל כך מגעילים שמרתיע כן מרתיע אותי מאוד..

איך המשפט אומר ... במילים כאלו או אחרות לא זוכרת בדיוק... אז אל תתפסו אותי במילה בדיוק.  לא צריך לדעת עם מי להתחתן צריך לדעת ממי אתה עלול להתגרש.. 

התלבטתי מאוד אם לכתוב אבל שלג ניסח כזה יפה (שלג כל הכבוד על האמפתיות) אז אולי אצליח לנסח גם כמה דברים שרציתי לומר לך.

קודם כל אני מאוד מבינה את הקושי שלך, את הכאב, את תחושת התקיעות החוסר אונים.

אני מבינה שאת סובלת, וזה ממש לא פשוט אבל אולי יש כמה נקודות להאיר, הלוואי יהיה לתועלת.

א. בולט ממה שכתבת שיש לך עליו בטן מלאה, את כועסת עליו, מתוסכלת ממנו וממש לא מעריכה אותו.

כשלא רואים אותך באור חיובי והכל בך רע זה גורם לאדם להתנהג עוד יותר "רע", זה חונק את האדם (במיוחד גברים), וזה לא מאפשר לכם לצאת מהביצה הזאת.

חשוב שתשימי לב שחלק גדול מהקשיים נובעים מדינמיקה זוגית לא בריאה ולאו בהכרח בגללו.

דפקות יש לכולם...

כרגע את ממוקדת בקושי שלך וזה בסדר שאת פורקת אותו אבל יכול להיות שההתמקדות שלך בכאב מביאה אותך למקום שבו את מרגישה שאי אפשר לצאת מזה וזה טבעי ומובן אבל בשלב כלשהו כדאי במקום לראות את עצמך כקורבן, אולי אפשר לחשוב גם על איך את או אתם ביחד יכולים ליצור שינוי במצב.

ב. לא ברור ממה שכתבת האם את או אתם הולכים לטיפול  זוגי או אישי, זה חשוב לעצמך בגלל הקושי שאת נמצאת בו, זה חשוב בשביל להבין אחד את השני יותר טוב ולבדוק האם ומה אפשר לעשות בשביל הנישואים האלה במיוחד לאור זה שאמרת שכרגע את לא הולכת להתגרש.

גם אם הוא לא יהיה מוכן ללכת לטיפול חשוב שתלכי בעצמך לעזור לך ולברר.

בד"כ הדברים יותר מורכבים מאשר "הוא רע, אני סובלת, אני חייבת ללכת".

צריך לבחון את הדברים בצורה ריאליסטית יותר בעזרת איש מקצוע.

ג. הכי חשוב לי לומר שלא כל זוג עם בעיות תקשורת משמע שאחד או 2 מבני הזוג אוטיסטים.

צריך ממש להזהר מתוויות כאלה.

כולנו על הרצף איפה שהוא ולכולנו יש קשיים לתקשר לפעמים במיוחד עם בני זוג, זה יכול להיות קשור לדינמיקה, לפחדים להתניות מהילדות, למלא דברים.

אם בכ"ז עולה חשד כזה יש מקומות ומומחים שיאבחנו ויתנו כלים.

זו דעתי... מקווה שתרגישי שיחד עם מילים אולי קשות אני גם מחבקת אותך מאוד ובאמת מבינה אותך.

אם קראתם עד לכאן אז כל הכבוד וכפרס אספר על איש יקר לי באופן אישי, אם מותר לומר על אדם שהוא אהוב ליבי חוץ מה' ומהרב'ה, אהוב ליבי ד"ר מורדי בן חמו שאין מילים בעולם לתאר את הלב הענק הזה, הפלא, האמן, הרוקסטאר, הגאון וגם אוטיסט.

שווה לכם לשמוע אותו אם בא לכם.

ברור לי לגמרי.. אף פעם לא אמרתי שהוא רע.. הוא טוב לפעמים זה טוב מדי כזה שהוא רע אז יוצא ממנו ממש ארסיות כזאת שאני לא מבינה מאיפה באה מבינה,?

כאילו מרגישה שהדפקות של שנינו מביאות את העצבים האלו אחד על השני... כי אנחנו בצורה דומה מדי בדברים השלילייים שלנו.. דומה מדי.. וזה מדי מציק

קשה להסביר.. כי יש פערים ביננו מצד אחד מצד שני כנראה שיש הרבה דברים בנפש שאנחנו בקונפליקט איתם והם שגורמים לפיצוצים.. ובגלל זה חושבת שאנחנו לא מתאימים..לא משלימים אחד את השני.. אלא להפך מוציאים את הרע אחד מהשני..

כאילו משהו בי כבר נהיה כזה אנטי אליו..גם שאני מנסה כאילו לאהוב אותו.. לא מצליחה.. אולי זה פשוט לא זה? כאילו למה בכח.. מוזר לי שזה צריך להיות ככה..

כל הכבוד על האומץ והכנות לומר דברים חשובים- שהוא בעצם טוב, שיש דפקות לשניכם, שהדינמיקה הזוגית משפיעה על שניכם, שנהיה לך אנטי אליו.

לא פשוט להמשיך ככה כשיש כעסים לא מטופלים בינכם ותחושה של חוסר התאמה שהיא מחסום שעומד בינך לבינו.

גם אם עכשיו זה מרגיש תקוע זה לא אומר שזה חייב להשאר ככה.

תשאלי את עצמך- היית רוצה שדברים יהיו אחרת?

אבל אני חושבת שמאוד קשה לי להתמודד איתו הוא מאוד מאוד מתנהל בצורה איטית ולא מתוכננת..

אני מתקשה להבין איך הראש שלו פועל אבל קשה  מאוד לנהל ככה בבית..הוא טועו שכל הגברים ככה אבל לא נראה לי..

בגלל שעושה דברים בצורה מדי מדןיקת ויסודית פרפקציוניסטית בלשוננו.. אז דברים נראים כך..

Ocd בדת מכירה?

דוגמא חיה משבת שביקש שאעשה משהו בדיוק איך שהוא חושב שצריך מבחינה הלכתית משהו פעוט שקשור לניקוי השולחן ואני התפוצצתי מזה  ואמרתי שלא יגיד לי איך לנקות ומה לעשות בדיוק שאני יודעת  מה אני עושה..משם שזה התדרדר...

לא אפרט מדי

לא יכולה כבר לסבול את זה.. שהוא כופה עליי את הדברים האלו כבר דיברנו על זה ןזה לא עוזר..

אני חושבת שיש אנשים שאצלם ההלכה והדת וכל הטקסים זה סוג של או סי די ולא בדיוק שהם איזה צדיקים גדולים...

זו העובדה שאת, כבן אדם, לא מסוגלת יותר.

וזה הכי חשוב למקרה הזה, כי יכול להיות שיש והיו ויהיו או מחכים הרבה מאוד פתרונות, ובטח יימצאו הרבה זוגות שונים ומשונים שיספרו כמה הם מסתדרים/ אוהבים למרות ולמרות וכו וכו. אבל במציאות, אצלך, תשש כוח הסבל. את נמצאת עכשיו בשלב שכבר לא מסוגלת יותר, ולכן את כבר לא תעשי את אותם מאמצים של פלוני ואלמוני ולא תלכי ו/או לא תאמיני ו/או לא תצליחי להיעזר בכל מיני טיפולים שונים ומשונים. ולכן זה חייב להיגמר מבחינתך.

אז מה שנותר, זה לאחל לך המון בהצלחה! ולפחות לדעתי תחתרי לאיך להגיע לזה, כי לבזבז זמן או להפריח תקוות, לא אמור לקדם אותך או אותו או את הילדים לשום מקום (איך בדיוק פועלים? את זה תשאלי את המומחים שכאן ).

מה שכן, את צריכה לדעת שבשביל העתיד שלך עם בעלך הבא, כדאי לך לדייק יותר מי את, מה חשוב לך ומה מפריע לך, ואיך את מובילה בצורה טובה ששניכם תהנו ואת תקבלי את מה שאת צריכה. כי לצערי, אני קצת מרגיש שהדברים האלה לא ברורים לך.

לגבי משהו שעולה אצלך, אבל באמת לא בגללך (בעיקר בגלל התכתבות שהייתה לי לאחרונה עם מישהי באישי).

השיח הכאילו קליני, שאנחנו מחפשים להגדיר את מחלת הנפש או ההנהגות הסוטה-חברתית של בן/בת הזוג, לא נראית לי כמו משהו שמשרת את האינטרסים שלנו במצב הזה.

הרי גם אם נניח שזה הגיוני לתייג בנאדם ולהחליט שהוא סובל ממחלה xyz, סבבה. אז מה? זה אומר שהוא לא יכול לחיות בזוגיות? זה אומר שבהכרח תמיד יהיה רע ובלתי נסבל להיות איתו? - ברור שלא, ואתם תמצאו הרבה מאוד גברים ונשים עם מחלות נפש וגוף שונות ומשונות שחיים בזוגיות מדהימה!!!

(וזה עוד לפני הערה מאוד חשובה לטעמי, שכל הנושא של אבחנות הוא מורכב, לא לחינם פסיכיאטרים לומדים הרבה מאוד שנים ויש מעט מאוד פסיכיאטרים ואבחנה יכולה להיות תהליך של כמה שנים טובות. מה גם שיש תיאוריות, כמו התיאוריה הפסיכוביזרית של יעקב רופא, שטוענות שמחלות נפש נובעות מבחירות של אנשים וניתן לשנות את הבחירה או לבחור בסוג ההפרעה).

תכלס, אם קשה לי עם בנאדם, אני מעדיף להגיד בכנות "אני לא מסתדר עם ההתנהגות שלו". ככה ברור מה קשה לי ולמה אני לא יכול לחיות איתו. כי לאמיתו של דבר, האבחנות דווקא נועדו כדי שנמצא פתרונות איך בכל זאת להסתדר... אז זה נראה לי לא נכון ולא חכם ולא יעיל להשתמש בכלים האלה.

ושוב, זה לא בקשר לדברי איילה היקרה.

ברור צריך שניים לטנגו וכו וכו...

אני לא מתיימרת להיות פסיכיאטרית אבל באה ממקצועות הטיפול וקצת ה

באיחור הבנתי עליו דברים..  פשוט התחתנתי בצורה די פזיזה לא נישואי בוסר ההפך אולי יש נישואי בוסר ברווקות מאוחרת.. אבל עם הזמן רק בנישואים ודי מהר פשוט הדחקתי

שהוא לא מה שחשבתי ויש פה בעיה יותר קשה.. באופי אחרי שהכרתי את אמא שלו הבנתי איך גודל וזה צרה צרורה..

לא רוצה להרחיב מדי.. 

כן, מכירה ocd, ptsdc, מכירה asd וגם lsd . מכירה הרבה אותיות.

ממה שסיפרת לא ברור מה בדיוק הבעיה מלבד שניכר שיש בעיות תקשורת בינכם וחשוב לברר את זה.

כרגע נראה שיש זריקת ססמאות ונרטיבים ואבחונים לא אובייקטיבים ומשפטים שאת חוזרת עליהם שוב ושוב שמצמצמים אותך ומגדילים את הבעיה.

אם היית רוצה שדברים יהיו אחרת, כדאי לגשת לבירור מה בדיוק הקושי, ואם אפשר לטפל בקשיים שלכם או חלילה אם לא.

איתו או בלעדיו, תלכי לברר.

זה שווה את זה.

גם אם חלילה בסוף תחליטי להתגרש תעשי את זה ממקום שלם.

חיבוק❤

מבינה את הקושי שלך.אבל מאוד צורם לקרוא את כל האבחנות שאת מאבחנת אותו- הפרעת קשב, אוטיזם, ocd... ואת עוד אומרת שאתם דומים בצורה השלילית שלכם.אבל את עצמך את לא מאבחנת ככה...

את לא מוכנה לעזוב את הקטנה, ואת מעריכה את עצמך כאמא אוהבת, אבל כשהוא מתקשה להפרד מהגדולה את קוראת לזה אובססביות.את מבחינתך חוששת להתגרש כי אין לך תמיכה ואין לך כח למלחמות, אבל כשאת חושבת שהוא לא ירצה להתגרש- את קוראת לזה "הוא לא ישחרר אותי כי הוא תלותי.גם את מסיבותיך שלך תלותית ולכן לא ממהרת להתגרש.כך או כך את צריכה טיפול פרטני דחוף.אחרת בכל זוגיות אחרת את תקלעי מאוד מהר לאותם סיטואציות.מחילה אם התגובה לא כזו מכילה.לפעמים צריך לשים את המראה מול הפרצוף.

יש לי הרבה מה לענות על זה..

את לא מכירה את הסיפור וכתבת פה עם קצת יומרה. מי שמך לומר לי מה אני חושבת על עצמי?

דבר נוסף לא איבחנתי שומדבר... הרבה רואים מסביב שיש משהו פשוט לא נעים להם לומר.. אבל יש פה משהו.. זה די ברור ..

לי קשה להתמודד עם משהו שהוא לא ברור לי אם היתי יודעת היה יותר קל להבין ולנסות להתמודד..

קשה לי איתו מאד ואין לך מושג מי אני ביומיום אני לא בנאדם שקשה להסתדר איתו ..

ואין לך מושג מי אני בכלל.. ומה עברתי בחיים.. אז קצת ענווה גברת.. יכלת לכתוב בצורה קצת יותר רגישה..

לא תמיד תשובה רגישה עוזרת.לפעמים צריך להציב מראה אמיתית מול הכותב.גם אם לא נעים לקרוא.כי באופן טבעי אדם מתקשה לראות את מומי עצמו וקל לו לראות את מומי האחר.

לא מכירה אותך.ואם תקראי היטב את מה שכתבת ואת תגובתי,תראי שבסך הכל חזרתי על דבריך שלך עם הכוונה שלי להסתכלות ולפרשנות השונה שלך לאותם דברים.גרושין זה לא משחק ילדים.במיוחד כשיש ילדים.ואם את רוצה עיצות -צריך לדעת לקבל גם תגובה שפחות מוצאת חן בעיניך.

בס"ד

מצאתי את מס' הפלאפון של זלטי רוזנטל, היא מטפלת ומומחית לדינמיקה זוגית (זוכרת שהזכרתי אותה?)

היא מאוד חכמה, ממליצה. יש אנשים נוספים. תראי מה מדבר אלייך.

בכל אופן: 029999577

              0548496761

מייל: zlaty.rosental.office@gmail.com

המיוחד בה שהיא עובדת עם האשה מבלי שהבעל צריך לבוא.

אני חושבת, שכדאי אפילו לקחת הלוואה כדי לשלם לטיפול/יעוץ.

זה כל כך חשוב. זה אקוטי - למשפחה שלכם, לילדות...

אל תמהרי לחתוך. נסי קודם. 

כשאני התגרשתי הייתי בטוחה שהצדק אתי. במאה אחוז! ועכשיו, אינני כל כך בטוחה...

אני רואה שאי אילו (המ..מ..) תכונות לא סמפטיות ותגובות לא נחמדות, עדיין נמצאות

אצלי, כך שאני כבר לא בטוחה כל כך שאני הייתי הקרבן הצודק....

אגב, זה שבעלך מוכן ללכת ליעוץ......זה פלא. מגיע לו על זה צל"ש. באמת!

את יודעת איך מגיבים בעלים כשרק רומזים על משהו כזה?....

אז ככה:

א. פניהם מוריקות...

ב. "מה, אני לא טוב לך? אני היועץ הכי טוב בשבילך!"

ג. "חשבתי שהתחתנתי עם אדם שפוי...."

ד. "זה מקח טעות!" (הנישואין איתך...)

ה.  "אני לא משוגע!"

וגם, הוא נועל את הדלת ומוציא את המפתח כדי שאם   א   ת   רוצה ללכת....

אז מבחינה זו, בעלך מיוחד.

אני מעריכה מאוד את כל מי שהבין אותך ושידר אמפטיות (זה עוד דבר שקשה לי)

ורוצה לאמר לך, שבאמת איני מכירה אותך ואותו, ואולי זה באמת נורא ובלתי אפשרי,

א ב ל:  תני צ'אנס. באמת. מי יודע?

בהצלחה רבה רבה בכל מה שתעשי!

מצדיעה לך!

התגובה שלך:

א.  מכילה

ב.  מציעה בעדינות רבה הסתכלות אחרת. מורכבת יותר.

ואת צודקת. במאה אחוז!

יישר כויח!

כמה שזה נוגד את האינטואיציה, ולמרות הכאב הגדול על התנפצות החלום.

עדיין, בהרבה מובנים מצבם של גרושים טוב יותר משל רווקים, לפי מה ששמעתי זה גם מגובה מחקרית.

קודם תורם.

תחשבי על זה.

יש הבנה מאוד חזקה בזוגיות.

כשאנחנו פוגשים את החולשות של הצד מולנו.

האם זה בעיה שלא, אנחנו הרי הטובים, הוא הבעייתי. שיסתדר. מקסימום אני צדיק על שאני מנסה לעזור.

או שבגלל שתחת החופה קשרתי את גורלי בגורל נשמת בן זוגי והפכנו לגוף אחד וזה נכון לכולם, גם למי שחושב.ת שזה היה בטעות, אז זה בעיה שלי בדיוק כמו שזה בעיה שלו!!

בלי שום הבדל!!

אני מקנאה בך.

וגם באשתך!

בוגר, מתמיד, לא מתייאש - כל הכבוד לך!!!!!!!

החלק במוח שעוסק בהגיון, ערכים אישיים וכדו, הוא כל כך קטן ונזיח בקבלת החלטות...

אף אחד לא מקבל החלטות רק בגלל שזה נכון לוגית, ובינינו, אף בנאדם לא יכול בשום אופן לחיות כמו מרטיר (אני מודע לאוקסימורון 😉), רק בגלל שזה טוב וחשוב. - להיפך, המרטירים, להבדיל חסידי אשכנז וכדו', הם אנשים שמראש אהבו לסבול ולהתנזר. הקרבה בשבילם הייתה חיי תענוגות.

להגיד לאדם שיום יום רע לו וסובל, "תקשיב נשמה, יש כאן איזה ערך של גוף אחד וסוד הזיווג" - מה הוא יעשה עם זה? יסבול כל חייו, יתנוון, יהיה רע ועצוב ומדוכא רק כי יש איזה ערך עליון אמורפי, מין "חומר אפל" כזה, שניזון מהסבל שלו?!

דבר ראשוו, המוח (=רציונל, שכליות) צריך להיות שליט על הלב. זה לא אומר שזה מה שהוא תמיד.

דבר שני, אני חושב שברוב המקרים הרציונליות מגיעה אחר כך. כלומר כשלא נעים אז מוצאים הרבה הסברים שכליים, ובהחלט לכל דבר אפשר למצוא הסברים בשכל...

אבל אין ספק שהשכל הכרחי בכל דבר. כשאדם עושה דברים שהוא לא מבין את מהותם או חושב שהם מטומטמים, בסוף הוא יפסיק (אני חושב שזה מה שגורם לרובם מתישהו להפסיק לעשן למרות שזה מאוד קשה. כי לאורך זמן א"א לעשות דברים חסרי היגיון).

אני מקשיבה לפודקאסטים רבים וגם שם זה עולה.

תכנס לרשתות החברתיות ותראה ששם הנושא עולה לא מעט ואף דוחף לגירושין (גם בחברה החרדית)

אני לעולם לא אעודד גירושין- אבל אם מישהו/י יבואו אליי לייעוץ, אסביר מה ההשלכות.

אבל לא אדחוף לשם.

מלבד שני מיקרי אלימות - שבהם עירבתי את הרווחה והרשויות. כי היו מעורבות ילדות קטנטנות שהאבות התקיפו גם אותן ופה לא יכולתי לשתוק.

אני למשל התגרשתי בלי להוציא שקל על עורכי דין ויש כאלו פה ששילמו מאות אלפים, חבל... אם כבר להתגרש, אז עדיף באופן חכם, לקבל ייעוץ גירושין חינם מעורך דין ואז לעשות החלטות חכמות וללכת לגירושין בהסכמה או בתשלום נמוך ע"י גישור, אפילו אפשר לעשות הסכם גירושין לבד כמו שחברה שלי עשתה ולקחה הכל מהאינטרנט.

בתור גרושה, או רווקה מחדש, אני יכולה להגיד שגירושין זה גהנום עלי אדמות, ואני עוד נעזרת באתר שעושה מצווה בשם גירושים וגם אז ההתמודדות לא קלה בכלל, באמת לא ניסו לקחת כסף על כלום. לא מומלץ להתגרש, רק אם ממש ממש היה משהו נוראי ממש ממש

שקיבלת ספר כריתות. הספר מספר את הסיפור.

ספר יכול לסיים הכל.

ואם קשה לה, שתפתח חומש

זה לא משנאה. זה ספר שכורת את הברית.

מנין שחובת האבא ומדינת ישראל לזון אותך ואת הילדים שלך.

אולי גימיני יכול לעזור לך?

תרד ממני בבקשה.

אני מחפש מקורות הלכתיים לטיעונים ופעולות שלך. זה די בסיסי.

לא מבין את ההשתבללויות וההתחמקויות וההתקרבנויות. אם אין לך מה לענות - תכתבי את זה ותפעלי לפי זה.

לילה טוב.