יצא למישהו פה להחקר? איך זה היה? הזמינו אותי לחקירה. אני רועד מפחד.
יש לי תלונה נגדית להגיש אך נמנעתי בגלל הרגישות שלי
האם המשטרה חוקרת באמת או סתם ולמה היא קיימת
האם לחקר האמת או רק סתם לשחק אותה?
האם זה כזה מפחיד להחקר ולהגיש תלונה כשבאמת פגעו בך?
האם יש דרך אחרת? מה ההשלכות של תיק במשטרה?
באירוע מסוג תאונת דרכים בו הייתי מעורב
נקודת המוצא לעבור בשלום - ללכת עם האמת, להיצמד לעובדות ונקודות שאתה משוכנע באמיתותן.
בהנחה שאין לך אינטרס להמציא דברים שלא היו ולא נבראו ואז להסתבך בשקרים ובסתירות - ברגע שאתה דבק באמת, אין ממה לחשוש
בהצלחה!
לא נעים, אך לגמרי לא נורא 🙂
הביטחון העצמי שלך זה דבר אחד. אני לא יודע מה קרה שם אבל כנראה שלא גנבת משהו או פגעת במישהו. אם כן זה כבר סרט אחר. אבל מהכירותי עם רגישים הם נוטים יותר לספוג ופחות לתקוף.
אם זה אכן הסיטואציה, אז צריך לקחת איש מקצוע שמתמחה בתלונות שווא, וב"עובדות". ובמקביל לעשות עבודה כדי שיהיה לך ביטחון עצמי והבטן שלך לא תתפרק כשהגרושה (אני מנחש נכון) מאשימה אותך בכל מיני דברים.
ואם תרצה באישי אני יכול לשלוח לך עוד חומר.
בגדול צריך להתכונן לזה רגשית. כמו לכל דבר מאיים (ראיון עבודה וכו'). עבודת כתיבה קטנה שתעזור לך להבין ממה אתה מפחד באמת.
האם עשית את מה שטוענים שאתה עושה? אם כן, יש עורכי דין שזה המקצוע שלהם. אתה צריך אותו בשביל שירגיע אותך ויכין אותך. אם לא עשית שום דבר - גם אז כדאי להתייעץ עם עו"ד (בכנות, זה לא המקצוע שלי) כדי להבין איך להתמודד.
אם יש לך אליבי (כלומר שהיית במקום אחר בזמן שטוענים שבו עשית עבירה פלילית) - כדאי לאסוף אותו ולארגן אותו מסודר.
אם יש לך צורך להגיש תביעה כנגד כנראה שאין מנוס ותצטרך להתמודד עם זה. ייעוץ מקצועי זה טוב. אבל חוץ מזה צריך להבין מה כל כך מפחיד אותך שם.
אגב, זה קשור לסיפור גירושין? כלומר להתמודדות זוגית-לשעבר.
שם יש שפע של תלונות ותלונות שווא ויש אנשים שיודעים להכין אותך לחקירה כזו.
אבל שם יש יותר חשיבות לתיקים מתנהלים מאשר בשוק הפרטי.
אם זה נניח על "אלימות במשפחה", במסגרת סכסוך גירושין, שמשום מה יש כאלו הבטוחים שזה כמעט חלק מהנוהל (כדי "להשיג" צו הרחקה, וכך "לנסות לקבוע עובדות" עם הילדים, לגנוב את הרהיטים בבית המשותף וכו').
לפחות מהחוויה שלי אם אתה פועל נכון זה לא משהו כזה מטריד בדרך כלל.
זה בדרך כלל סוג של "פרוטוקול" שהחוקרים צריכים לעבוד לפיו, למרות שהם בעצמם יודעים שזה בבל"ת בגדול.
יצא לי אבל לא על משהו רציני...
זה תלוי מה הצד שלך. אתה מתלונן? אין מה להילחץ פשוט לעשות נשימות לפני ולהבין שאתה בסדר גמור וזה לטובתך...
בהצלחה!!!
להבין שזה לטובתך ואתה בא נטו כדי שיהיה לך טוב
להירגע, אם עוזר נשימות (מניסיון, עוזר ממש)
היחסים עם אמא ומאז ומתמיד אפ-דאון ...
היא אישה מאוד קשה, עברה גירושים ואז התאלמנה והיום גרה לבד. על כל פנים יש לה התנהגות מאוד פוגענית ,קשה לי להכיל אותה..ובכלל ציניות זה דבר מעצבן בעיניי כשזה פוגע בצד השני.
הבוקר היא באה אליי לקפל כביסה, אמרה לי תקני שולחן לסלון כדי שיהיה לי איפה לשים את הכביסה, אמרתי לה שהיא יכולה לשים על גב למעלה הספה ושתקפל בעמידה,זה יותר נוח.
היא אמרה לי לקפל כביסה בעמידה? אני חושבת שאת מפגרת, האיי קיו שלך נמוך ..כאילו בחצי חיוך .
לא יודעת למה היא חשבה שזה מצחיק?
נעלבתי עד עמקי נשמתי ולא מצאתי אפילו מה להגיד.
שתקתי. והיא בתגובה "לא נמאס לך להתהפך עליי? מה את עכשיו ברוגז?... סיימה לקפל והלכה..
מה אתם הייתם מרגישים? מעניין אותי אם אני נסחפת או שזה באמת פוגע.
ציניות זה דבר פוגע ממש
🫂
כדאי לוותר על העזרה של אמא, אם היא מלווה ב"רעל"?
אמא שלך, כמו כל אמא, וכל אבא היא בן אדם שעבר כנראה דברים, או שלא ידע איך לעבוד
על עצמו..... הורים שפוגעים זו הפגיעה הכי קשה, לענ"ד.
אם היא היתה על כסא גלגלים עם הערות מרות כאלה, האם היית נפגעת באותה מידה?
אולי קצת פחות? האדם - מר לו אז הוא משפריץ את זה החוצה, מה לעשות...
כשמתבגרים יותר, לא אומר שאין צלקות ומרירות וכעס, אחרי הכל, זה פגע לנו בחיים,
בשמחת החיים, בבטחון העצמי - אבל יש אולי קצת יותר חמלה: היא אמנם אמא
שלנו אבל היא גם אדם בפני עצמו עם כל ההיסטוריה שלו. זה, אני סבורה, עוזר
לנו להרגיש קצת יותר חמלה, הבנה, סליחה....
מיכל ולנשטיין , באחד משיעוריה, מסבירה נפלא מערכת יחסית כזו. היא קושרת
את זה לתיקון. תיקון רוחני. מהשם. כדאי מאוד לראות את השיעור, הוא נותן
נקודה למחשבה. (אמנם זה נשכח אחר כך אבל בכל זאת...)
ואגב, באמת יותר נוח לקפל כביסה בישיבה וגם יותר טוב לרגליים...
וזה לא אומר שמשהו פגום באי קיו שלנו אם אנו רגילים אחרת....
יש הרבה דברים שיכולים לגרום לנו (או לאחרים) לפקפק באי קיו
שלנו....לא רק קיפול כביסה בעמידה....
מפאת כבודי וכבוד הציבור, לא אביא דוגמאות...
אגב, למה לא לשתף אותה בהרגשה שלך? אפילו אם
היא תתעלם ולא תתייחס....במשך הזמן היא תפנים את
זה, אני חושבת.
ובכל זאת, היא באה לעזור. אז אמרה. העיקר שהכביסה קופלה!
אומר לך דבר נוסף. לא כהטפה. מהנסיון שלי.
אחרי שהורי נפטרו, היו לי הרבה חרטות ויסורי מצפון
שהגבתי בכעס, בזלזול, בחוסר כבוד, שעניתי בחוצפה
כשנפגעתי, וכאלה....
עד כמה שאת יכולה (וזה לא סותר את השיתוף שלך
בהרגשת העלבון שלך!), נסי לכבד אותה קצת,
להבליג (מתוך התאפקות של כח ובגרות) להערותיה
המרות. מסכנה, אם קח היא מגיבה. היא אולי משליכה
עלייך את מה שהיא חשה כלפי עצמה. מסכנה.
ואם אפשר, לאמר לה מילה טובה לפעמים, אפילו
אם תגיב בדחיה וציניות. אדם הוא אדם.
שבת שלום!!
לא תהיי הקרבן המושפל אלא המבוגר החומל, המבין...
באמת פוגע.
זה קורה הרבה?
אם כן, אולי לצמצם זמני מפגש איתה.
מצד שני לקראת כל פגישה איתה ושיחה לבוא מוכנה, בעיקר בפן הנפשי, לקחת בערבון מוגבל.
זה הרבה עבודה עצמית, בסוף העניין מול אמא מוכר לרבים וטובים
וקשה לי לנהל אותו.
היא גרה גיאוגרפית קרוב אליי מאוד. נסיעה של חמש -7 דק. אני אחרי לידה ויש לה רצון טוב לעזור ,היא פשוט מצלצלת בשעה 7 וחצי בבוקר ואני עוד עם חוסר שינה של הלילה מטפלת בתאומים בני חודשיים.. אני מתעוררת עם דפיקות לב חזקות מהצלצול הלא מתואם הזה ,היא מביאה לי אוכל שהיא עושה, מתחילה לקפל כביסה והיא כאילו רוצה שאני אשב איתה עכשיו לדבר וכאלה .. מי יסביר לה שאני בקושי יש אותי ? אחרי טיפול של לילה שלם, זה קם לאכול, טיטול, נרדמת לחצי שעה ,השני קם טיטול הנקה מטרנה גזים וכו וכו . הרבה אני לא מעירה את בעלי כי צריך להיות ערני לעבודה.. היא מגיעה בלי להודיע תמיד, בהפתעה.. מעירה לילדים למה הם עושים רעש וצועקים ושהם לא מחונכים וכל מיני דברים מגעילים. מי מדבר על כך שהיא לא מזמינה לשבתות או חגים כי היא טוענת שהיא חולת ניקיון .. וכשלא מזמינים אותה אז למה לא מזמינים אני רק אדם אחד... לא מפריעה... כאילו נמאס לי כבר לנסות להבין את הבן אדם וללמד זכות ולהיות רק אני הבסדר. שלא לדבר על סכסוכים שהיא עושה בין האחים ... שקרים המצאות וכו .. קשה להבין את המניעים שלה אבל התוצאות בכלל לא מזהירות. בכל מקרה, לקפל כביסה בעמידה או ישיבה זה בחירה של אדם מה שנוח לו, וזה לא קשור בשום צורה לרמת משכל . ולהגיד לבן אדם שהוא מפגר ,קל וחומר לבת או לבן שלך, נשמע לי דבר נוראי ....
שהיא שאלה רב גדול מה לעשות כשאמא אומרת לה.... (משהו מדכא ולא נחמד, בלשון המעטה).
הוא אמר לה: זה לא בגדר מצוות כיבוד הורים ( לספוג או להכיל את זה).
למה שלא תנתקי את הטלפון כך שלא תעיר אותך מוקדם?
למה שלא תגידי לה שאת ממוטטת ושאין לך כוח?
אם כי לא נעים לך, אז את מ שלמת מחיר...
שימי לזה גבולות, אני חושבת. זה גם לא
לטובתה שהיא מעוררת עלבון ופגיעה.
סליחה על ההטפה קודם. כשפירטת, הבנתי יותר.
וכשהיא מעירה, להגיב בקרירות. כדי שתבין.
(את זה שמעתי במו אוזני בתכנית רדיו, כשזו שעלתה לשידור התלוננה
על התנהגות והתייחסות לא יפה מצד האם. הוא אמר: תראי לה
קרירות ומילים קרירות, שתבין. אין מצווה להיות אסקופה נרמסת..)
ומזל טוב! ובלי עין הרע, תאומים! איזו מתנה!
וכן. זה מאוד קשה.
סתם רעיון, אולי לא מתאים: אפשר אולי במשך הלילה לתת להם
מטרנה או משהו כזה?
השינה שלך גם חשובה. את צריכה כוח!
מקווה שלפחות את מצליחה לישון במשך היום.
יודעת שיש משפחות שלוקחות שמרטפית לילית
למשך הלילה? אם זה מתאפשר לכם כלכלית...
שווה הכל.
באמת. לא חושבת שזה נורא שהקטנים
ינקו רק במשך היום. הבריאות שלהם אמנם
חשובה מאוד, אבל....גם של אמא שלהם!
תזכו לגדלם לתורה, חופה ומעשים טובים!
עוד שני יהודים. כיף!
בס"ד
בעצם מטרנה בלילה לא כל כך תעזור לך כי בין כך ובין כך את צריכה לקום...
אפשר אולי להעיר את התאום השני כשהראשון מתעורר כדי לאכול?
אם פעם אחת יקום בעלך, זה יהיה נורא קשה לו למחרת?
אני בעד. גם נפשית, שיתוף פעולה, יכול להועיל. לשאת
עול עם חברו....
זה רק את יכולה לדעת; אם זה נובע מאיזו קושי מצידך
לעמוד על צורך שלך, או שבאמת יהיה למחרת ממוטט....
אם את יכולה לישון למחרת לשבעה, אין בעיה...
שכנה שלנו, נתנה את התאומים למעון כדי שתוכל
לנוח בבוקר. יש ילדים נוספים והיא הרגישה שאי
אפשר להכיל ולטפל בהם כך.
העיקר, תחשבי באמת מה כן יכול לעזור לך,
ואם זה אפשרי, לעמוד על זה בנעימות.
שבת שלום!
אולי תפני את הקושי שלך לפורום של
לידה והריון? נשים שם בטח יוכלו
לתת עצה טובה.
לא רק הטלפונים, היא פשוט מופיעה לי בבית מצלצלת בזמזם של הדלת .... אמרתי לה על זה והיא הבינה ושמה לי ליד הדלת את האוכל ..
ניסיתי להעיר באלפי דרכים על ההתנהגות
אבל היא מתקרבנת והופכת את זה עליי ...
לגבי התאומים ברור , אני משלבת גם הנקה וגם מטרנה ,אחרת זה בית משוגעים 😅
על לידת התאומים. ברוך ה שיהיה רק נחת.
תיארת פה מציאות באמת קשה. מאתגרת.
יש כאן ממש חיבוק דב לפעמים והוא מאוד קשה. מבין אותך לגמרי. לצערי מכיר את זה מקרוב וזה ממש מאתגר בטח אם זה מגיע יחד עם הטפות וציניות פוגעת כמו שסיפרת בהתחלה.
אני מבין ממך שגם לשאר האחים קשה איתה?
ניסית להפחית תקשורת? או לומר לה לא להתקשר בשעות מוקדמות כשאת בעצמך מותשת מלילות ללא שינה?
תכלס היא יכולה לעזור (אם מתאים לך) והיא לא צריכה שתעבירי לה את הזמן.
מצד שני, אולי הבדידות באמת קשה לה והיא מנסה להפיג אותה איתך, הבעיה שהיא עושה את זה בדרך לא מתאימה לך ולא בכלל. מובן ממש ממש התיסכול שלך
זאת בעיה בדפוס ההתנהגות.
יש לה בעיות בקשרים עם כולם. אחים, ילדים, שכנים, בעבודה.
תמיד היא מוצאת את הרע ומגדילה ומנפחת. כל טלפון שלה ששואלים לשלומה תמיד היא מרגישה לא טוב, היה לה לילה גרוע וכו' ,מרגיש שהיא מתעקשת כל הזמן להיות בעמדה של קורבן. אף פעם לא שמעתי ממנה שהיה לה יום טוב.
זה מאוד מאוד משפיע עליי לרעה לכן ניסיתי בכמה דרכים לצמצם, אני לא עונה לכל שיחה שלה. מתוך 4 פעמים שהיא מתקשרת ביום אני עונה רק לטלפון אחת וכל השאר בווצאפ. .
השם יעזור.
התופעות האלה היו גם לפני שאבא נפטר והיא התאלמנה?
תמיד היתה כזאת?
יכול לגמרי להבין. זה באמת קשה מאוד ולאנשים רגישים על אחת כמה וכמה, ואת עוד אחרי לידה אז זה גם לא פשוט.
בעניין הדלת שכתבת בהמשך, פשוט להמשיך להעיר לה. פייר, בכלל לא מנומס.
אולי העלית פה משהו
אבי נפטר שהייתי ילדה ואני לא זוכרת איך אמא התנהגה לפני. יכול להיות שההתנהגות שלה החריפה לאחר מכן .
אני כאילו יודעת מה אני אמורה לעשות ואיך להתנהג איתה אבל בזמן אמת אני רואה רק את עצמי ואת העלבון שלי.
היא אישה טובה בבסיס שלה כעיקרון
היא גידלה אותי לבד מגיל 8, לא החסירה דבר ודאגה לי להכל . אבל משהו בציניות ובעקיצות ויציאות ללא כניסה שלה לא עובד לי. אני אדם רציני שיודע לצחוק ,אבל לא על חשבוני אם זה משהו שאין מה לצחוק עליו וזאת ירידה . מקווה שהשם יתן לי כוחות להסתכל עליה בחמלה ופחות בהאשמה כי היא באמת חסרת כלים . תודה על התגובה!
שגם אם היו תופעות כאלה לפני שאבא שלך נפטר אז אולי זה החמיר מאז. הרגשת הבדידות משפיעה מאוד, למרות שעדיין הייתם כילדים בבית איתה וזה לא שהיא היתה לגמרי לבד, ועדיין.
בכל זאת את מוצאת בה גם נקודות חיוביות וזה מאוד חשוב לראיה שלך אותה, ואני לגמרי יכול להבין את הקושי בהתמודדות מולה עם ההתנהגות שלה, זה בהחלט קשה, קל וחומר לאנשים עם רגישות גבוהה.
צריך המון סבלנות. עבודה עצמית.
המודעות שלך למצב חשובה מאוד דווקא עבורך. אולי גם לנסות לראות איך את מצידך מצליחה להתמודד מולה, בהכנה נפשית ואישית שלך לפני מפגשים איתה.
וכמו שכבר חשבת בעצמך אולי גם ריחוק גיאוגרפי ממנה יכול להיות פתרון אבל עדיין לא להשאיר אותה לגמרי לבד.
זה טוב מאוד שאת מודעת
וחשוב לשים גבולות
האמת הייתי שוקלת להתרחק אם זה אפשרי
לעבור לגור רחוק יותר
יודעת לשמור גבולות; זה טוב מאוד.
ווטסאפ זה הכרחי? כלומר, אפשר גם איתו לעשות לפעמים כמו עם הפלאפונים שאת מסננת?
היא פשוט כנראה רואה תמיד את חצי הכוס הריקה. זה אולי מהילדות שלה או גם אופי..
שמעתי שיעור מאוד מאלף על כזה דבר מהרב יואב אקריש (אם אני לא טועה); הוא קישר
את זה להבדיל אלפי הבדלות לגישה של המן שהיה לו כל כך הרבה ובכל זאת אמר:
"וכל זה אינו שווה לי..." - תמיד מתמקד על מה שאין, על מה שחסר..
כמובן הוא התכוון לכולנו, במיוחד לאלה בינינו שמתמקדים תמיד על החסרון,
על כמה שהכל נורא, כמה שהעולם נורא, כמה שהחיים קשים...
שיעור מאלף, לדעתי. (גם אני צריכה ללמוד את זה....)
השאלה איך אפשר לעזור לאמא להגיע למודעות הזו לגבי התכונה הזו.
אולי בדרך עקיפה? למשל, אם אחת ל...היא כן אומרת משהו חיובי
(אפילו לגבי התינוקות - כמה הם חמודים או משהו אחר), לשקף
לה את זה: אמא, כמה נחמד שאמרת את זה, זה עושה לי כל כך
טוב. זה כל כך משמח..
או אפילו על ההופעה שלה: איזו שמלה יפה אמא, יש לך
טעם מעולה!
על האוכל שלה: אמא, אני כל כך מעריכה שאת מביאה לנו
אוכל, זה כל כך מקל! וזה כל כך טעימממממממממממ!
היא בודאי תבטל את זה בהנף יד מזלזל, אבל אל
תתייאשי ותמשיכי כך. עם סבלנות ולנסות להוריד
כמה אחוזים מהרגשת הפגיעה שלך. הרי את רואה
וזה ברור לגמרי שמה שהיא אומרת זו השלכה שלה
מעצמה;
איך נאהב אחרים כשאיננו יודעים לאהוב את עצמנו?
מה עוד שהילדים - אנו רואים אותם כבבואה שלנו
אז כמו שאנו מתייחסים לעצמנו, כך גם אליהם...
זה קלאסי. לצערי.
זה לא יעבור מהר; תביני, זה מושרש ולא פשוט לשנות
את זה. אבל טיפין טיפין...
נראה שהיא מחפשת תשומת לב, אבל בצורה שלילית,
שירחמו עליה...
כנראה שהיא רואה את עצמה ככישלון. גם הנישואין
שלא הצליחו. כנראה גם בהם חיפשה תשומת לב
שלילית.
אדם מאושר, אדם שטוב לו, לא מתנהג כך. לא?
אפשר גם (בחיוך אבל באסרטיביות - אני מקווה
שזה לא נוגד כיבוד הורים), כל פעם שמתחילה
שיחה שלילית שלה, לאמר: אמא, קודם כל
אני מבקשת שתגידי משהו טוב. משהו חיובי.
בלי זה, אני לא יכולה להקשיב למה שאת אומרת.
האם אפשר לפעמים להעניק לה חיבוק
כשהיא מביאה אוכל או דבר מה אחר
ולאמר: אמא. את נהדרת. את אמא נהדרת!
כן. זה קשה, אבל שווה להתאמץ בשביל זה,
אני חושבת. היא ואתם נמצאים עכשיו
בדפוס שלילי בינה לביניכם - תקועים באותו
דפוס.
חושבת שאם מושכים חוט קטנטן מהפקעת
הלא נחמדה הזו, קטנטן ככל שיהיה -
הביקורת תפחת, אני חושבת.
כי היא תרגיש אהובה. שווה. מוערכת.
כי כמו שזה עכשיו, זה אותו דפוס חוזר:
היא מתנהגת בצורה מעצבנת, את מתרגזת
ונעלבת, אז היא שוב מרגישה כישלון
(אפילו שהיא לא אומרת את זה) וזה
גורם להיות שוב מעצבנת, מן מעגל
כזה שלא נגמר וחוזר על אותו דפוס שוב
ושוב (ואת שוב נעלבת ואז היא שוב....)
כמו שעכשיו, רע לך וגם רע...לה.
למרות ההערות הלא נעימות
הרי ברור שהיא לא חושבת ברצינות
שאת עומדת בשעת קיפול כביסה
כי האי קיו שלך לא משהו...
ברור שהיא עושה השלכה
ומשפריצה את המרירות שלה.
בא נהיה חומלים ונדייק:
את הכאב שלה.
זה יהיה חסד עצום איתה
אם תוכלי להחמיא לה טיפה.
קצת. קצת.
תגידי, מה בדבר ללכת שתיכן
למשהו שאתן אוהבות? לפחות
את? (ייתכן שהיא תגיד שהיא לא
אוהבת דבר, אבל אין ספק שהיא
כן יכולה להינות ממשהו)
בית קפה, רק שתיכן? (עם בייביסיטר לתינוקות)
גלידה ביחד?
מוזיאון?
קניית בגדים (לה או לה ולך - אפילו משהו קטן,
איפור לא יקר, בושם....אבל ללכת לבחור יחד!)
בלי הילדים. רק היא ואת.
אפשר לשוחח. אולי היא תפתח את ליבה,
אולי תרגע במפגש נעים ביניכן, בבית קפה
או מקום נחמד, אחר, אולי מוזיאון אם היא
אוהבת, ספריה, כל מקום שאפשר להיות
רחוק מהלחצים היומיומים של הבית...
ולקחת את הזמן שלכן , מספיק
זמן, שלא תרגישו לחץ לשוב מהר הביתה..
כל מה שאת יכולה לעשות, מצידך.
כי אי אפשר להוריד את החומות
שלה בבום!
וגם מן הסתם אי אפשר לאמר
לה ללכת להעזר בזה. לא כל אחד
פתוח לזה.
היא צריכה יחס. היא צריכה שיבינו
אותה ולא ישפטו אותה. היא שופטת
את עצמה כנראה מספיק, על אף שאת
לא רואה את זה והיא לא מראה את זה.
אולי מאוד ביקרו אותה פעם וזה
הפך לה לטבע שני?
להתראות. פורים שמח! בשורות טובות!
על הטיפים ועל התגובה הארוכה, ממש מעריכה את ההצעות
אין ספק שחלק מהדברים שכתבת ניסיתי לא פעם, יש לה לצערי כנראה אופי נורא נורא שונה משלי, נורא פרימיטיבי עד כדי כך שלפעמים אני מרגישה דחייה ממנה . אני מבינה שאני בן אדם מאוד רגיש ולכן אני לוקחת את הדברים בצורה הרבה יותר אינטנסיבית מכל אדם אחר רגיל. זה משהו שאני צריכה לעבוד עם עצמי, פשוט לקבל אותה ולא להתבייש בה אולי... להבין שהיא באמת דור אחר ולא אצליח לשנות אותה . אולי רק אצליח לגרום לה להרגיש קמת יותר טוב, קצת יותר אהובה. תודה רבה על הדברים ❤️
להודיע שהיא מגיעה או לבקש אם אפשרי זה לא משהו שהיא מכירה. אני ממש סובלת מזה.
היא גם לא מחכה שניה שיפתחו, היא פותחת את הדלת ,הדלת אצלינו ביום לא נעולה ..
הערתי לה על זה מס פעמים . אין עם מי לדבר.
מרגישה שיהיה לי טוב פשוט לעזוב לעיר אחרת, גם כך אני גרה במקום נורא יקר
אז אולי זאת הזדמנות .
זה מתחיל בתחושת תסכול על כמה אני לא יעיל ולא מצליח לעשות, ולוקח כמה שעות או ימים עד שאני מרשה לעצמי להיות חולה.
מאותה נקודה מהר מאוד אני חוזר לעשות.
אפשר לנוח?
ואם לא מצליחים להיות בשמחה באדר, בזכות הנס, בזכות שאנו יהודים, בזכות שאו טו טו מגיע משיח,
למה לא להביא שמחה ממקום אחר?
בכל אופן, לי זה עושה מצב רוח טוב!
אמנם מצד שני כשאני צופה בזה אני מרגישה נורא פילית אבל בכל זאת...
שבליל שבת המשפתי הדתי הראשון שלהם, הם פיזזו ושרו באושר סביב שולחן השבת, ואז הוסיפו בהתלהבות גם תוף וגיטרה. השכנים נחרדו
ממש שימחת
נעתקה נשימתי
ולא הצלחתי להפסיק באמצע!!
אבל איך הבאת את זה לפה כסרטון?
חשבתי: אולי זה לא מתאים לפורום הזה. אולי זה לא.... צנוע מספיק או משהו...
אני כל כך נהנית מזה. במצב רוח עגום אני צופה בזה שוב ונהנית....עד הגג!
אז קודם עני לי אם ענית ממקום טוב ואחר כך אגלה לך איך הבאתי...
שבת שלום!
אוי באסה שלא היה ברור.
נהניתי מאוד. כתבתי בפרוש שלא יכולתי להפסיק באמצע
זה ביוטיוב. לפעמים עולים דברים יפים. ואת המכוערים - חוסמים.
שמחה שנהנית. כבר חשבתי שהעליתי משהו לא שייך ואף אחד כמעט לא מגיב מתוך נימוס.......
את רוצה לעשות טוב. זה העיקר!
כסרטון ולא קישור
אם הכוונה ללינק המופיע מעל המופע למעלה, אז את בטח יודעת:
מדגישים באמצעות העכבר, לוחצים קונטרול C עוברים למקום
הרצוי, לוחצים קונטרול V וזה כל הסיפור.
אולי את מתכוונת מדוע לא הופיע הלינק בתגובה?
אין לי מושג. המכשף שלי מאוד מוזר ויש לו אישיות
משלו...
אני אוהבת לשתף בדברים שאני אוהבת ושמחה
מאוד שנהנית!
המעט שאני יודעת הוא שכשרוצים להעביר משהו - לוחצים על הכותרת של ה"משהו" למעלה (לא השם המופיע מתחת לתמונה/מופע,
אלא למעלה ממנה, לוחצים CTRL C וכך מדגישים באמצעות העכבר, לוחצים קונטרול C , עוברים למקום שאליו רוצים להעביר ולוחצים
קונטרול V. וזהו!
קישור ברור שאני יודעת להעתיק.
ולגבי זה: אני אוהבת לשתף בדברים שאני אוהבת ושמחה
אני הכי כזאת בעולם. אספר לך משהו באישי
הפיכת קישור (URL) פשוט לסרטון שניתן לצפייה ישירה בתוך פורום או אתר (תהליך שנקרא Embedding) מבוססת על כמה טכנולוגיות שעובדות מאחורי הקלעים.
איך זה עובד: כשמשתמש מדביק את הקישור בתיבת הטקסט ושולח את ההודעה, השרת של הפורום מזהה שמדובר בכתובת של יוטיוב.
הפנייה ליוטיוב: השרת של הפורום שולח שאילתה אוטומטית לשרת של יוטיוב ואומר לו: "היי, יש לי פה את הקישור הזה, תביא לי את הקוד להצגה שלו".
התשובה: יוטיוב מחזיר קובץ (בפורמט JSON או XML) שכולל את כותרת הסרטון, שם הערוץ, ובעיקר את קוד ה-IFrame (המסגרת) שמאפשר להציג את הנגן.
רק מדבר את השפה שלו (:
כבר עכשיו שמתחילים להתנגן שירי פורים, ושיש פרסומים על מסיבות וכזה, אני מתחיל להיות מוצף. פשוט המפגש הזה עם אנשים שתויים גומר עלי. אני לא מסוגל לגעת בטיפה ככה שתמיד יוצא שאני השפוי הכמעט היחידי ואני שם לב להכל. פשוט דוחה אותי לראות אנשים שמדברים שטויות, מקיאים, או סתם יוצאים משליטה. אני רק חושב על זה זה מעורר בי חלחלה. לא סובל את כל הרעש והבלאגן. אני נמנע מהרקדות ומסעודה עם חברים. אני חוטף רעדות רק מהמחשבה של לשבת שוב בסעודה עם אנשים שתויים. אפילו פעם יצאתי עם מישהי ואיכשהו הגענו לדבר על פורים, וכשאמרתי לה שאני לא שותה היא חייכה ואמרה שדווקא היא ממש היתה רוצה לנסות פעם. באותו רגע הרגשתי כלפיה דחיה שאני לא מסוגל לתאר. זה מרגיש לי כל כך לא יהודי מה שעשו מהחג הזה. למה חכמים לא יכלו לתקן פשוט עוד חנוכה? עוד קצת ניצחון הרוח במקום ניצחון הגוף....
לתומי, חשבתי תמיד ש"חג" פירושו סיבוב-ריקוד (כמו מחוגה, יחוגו ינועו כשיכור). החגים נקראים כך משום ששמחים ורוקדים בהם.
הקורבנות וכל הטקסים קשורים לחג, כמו ששנת היובל והשופר קרואים יובל למרות שיובל זה בכלל האיל שממנו מייצרים שופר.
(כעת, חיפשתי ומצאתי שכך בערך כתב הרשב"ם, שמות יב,יד)
למותר לציין, שטם זו המשמעות של חג, הרי שחנוכה, פורים, יום העצמאות ויום האישה הם לחלוטין חגים.
אשמח שאדוני יוכיח ויסביר לי איפה הטעות שלי (ושל הרשב"ם).
ומתחילים לחיות את החיים עצמם?
וזה יתן לך משמעות.
ברור שאנחנו פירור קטן, אבל לכל בורג במכונה יש תפקיד וככל שהתפקיד שהוא ממלא ברור לו ככה הוא מוצא את עצמו
למרות שאנחנו לא מכונות..
אני מנסה להגדיר זמני בסיס לחשוב בהם.
באמת , אם אני יודעת שאתן לעצמי זמן לזה
אז המחשבות האלה קצת פחות טורדניות.
לדוגמה, תראה מה יכול לעבוד לך:
רק ככה מצליחה לתחזק לו"ז ובנסיעות לבד/ ששותה קפה/אחרי פעילות שבועית ספציפית להגדיר זמן לחשוב..
וגם להקדים את המחשבות ולחוות אותן בצורה מסודרת,
אם זה בתחילת שנה לכתוב מה הייתי רוצה לפעול בשנה הזו,
או אפילו בחלוקה לפי חודשים/ תקופות
בדברים רגילים של יום יום ובמה שאוהבים.
מיינדפולנס (קשיבות) - לחיות ולהרגיש כל רגע ורגע.
יש גם ביוטיוב (הרב רן ובר אם אינני טועה ועוד)
יש גם ספרים בנושא כמו של אקרט טולה.
להתנדב בדבר מה שמביא סיפוק ותחושת משמעות וערך עצמי.
( אגב, אין כמו משפחה וילדים כדי לקרקע... אין אפילו זמן לחשוב על החיים..)
דבר נוסף
למה לא לקרוא, להקשיב לשיעורים (יוטיוב וכאלה) העוסקים בכך?
אולי לנסות להקשיב לד"ר יחיאל הררי "התבוננות פנימית" - יוטיוב.
אם לא מפריע מישהו מאוד שכלתני - הרב אהרן לוי. "
מאמינה שאנשים רבים חושבים לפעמים על החיים. במיוחד שאיננו עסוקים מספיק ו/או לא מרגישים מסופקים ושבעי רצון מאורח חיינו.
מותר וצריך, חושבתני, לחשוב לפעמים על החיים ולא רק להישאב אליהם, אבל באופן כללי, צריך לחיות אותם. לא לחשוב עליהם יותר מדי.
נראה לי.
בהצלחה!
שמעתי ממישהי רעיון:
אם למשל מטריד אותי משהו או שאני רוצה לעצור ולחשוב עליו, להקדיש לכך שעה או חצי שעה ביום.
למשל, בין 1200 ל1230 בצהריים, ואחר כך...להרפות.
מה הם בעצם החיים ומה הם החיים עצמם?
לבין לחיות אותה (או משהו ממנה) בפועל
