שבלילה כהה אחד, חודש בדיוק לפני הגיעה לגיל שנתיים -
הצליחה לצאת לראשונה מהמיטה שלה!
וזו לא סתם מיטת תינוק, אלא לול קמפינג! האמינו לי שאין לי מושג איך היא צלחה את המשימה...
אז בפעם הראשונה היא נפלה ובאה בוכה. בפעם השנייה היא כבר הספיקה להוריד לפני כן את הטיטול, ולרדת בצורה חלקה ואלגנטית - עד כדי כך שפתאום ראינו אותה עומדת בסלון, ולא פחות ולא יותר - פספסה צואה כל הרצפה...
ובכן, אני כבר יודעת בשכל מה צריך לעשות.
הגיע הזמן (מוקדם מדי!😱) לעבור למיטת מעבר. וזה אומר שאחותה שמעליה תצטרך לוותר על מיטת המעבר שלה. ויש לקוות שהיא תשרוד את השינוי הזה. וזה אומר שיהיו לנו שתי ילדות נחמדות, בשני חדרים נפרדים, להרדים בכל לילה ולוודא שאין נשארות במיטה. (וזה בנוסף לגדולים יותר, שרואים בהוראה שלנו ללכת למיטות רק המלצה
)
ואולי זה אומר שגם הגיע הזמן לגמול אותה מחיתולים? (גם זה מוקדם מדי😱 מעולם לא התחלתי עם זה לפני גיל שנתיים וחצי, ורק בגיל שלוש הכי מוקדם התהליך צלח, ולרוב נגרר עוד גם אחר כך...) תכל'ס היא יודעת לומר (במילים הבודדות שלה ובג'סטות) כשהטיטול שלה מלא ולבקש להחליף אותו. והיא גם אוהבת מאוד את חדר השירותים (מי אמר 'מי(ם)' ולא קיבל?? הכוונה למי האסלה🤢), אבל לא יודעת אם יש לי כוח לזה, רגע לפני תחילת שנת הלימודים, כשאני גם ככה אמורה לתת למטפלת שתהיה לה משימה אחרת (לתמלל לה כל דבר שהיא עושה, זה מה שקלינאית התקשורת הציעה)...
בקיצור, סתם בליל מחשבות מבולבל שמנסה להיות משעשע🤭