כל הנקה מחדש אני ממש סובלת מפצעים וכאבים איומים וממש מתעסקת באיך להתרפא במקביל להנקה.. וכמעט ששום דבר לא עוזר לי. ועדיין הנקתי קרוב לשנה כל אחד. ניסיתי בחלק מההריונות להתכונן ולמרוח לנסינו אבל לא ראיתי ישועות.
עכשיו בסוף שביעי והפטמות שלי ממש ממש יבשות ואני תוהה מה לעשות. אין מצב שמתחילה להניק ככה.
מה עשיתן ועזר לכן לפני הלידה? כל עצה תעזור,!
למצוא יועצת הנקה מקצועית ועם הרבה ניסיון
שתלווה אותך בכל התהליך...
חודש שביעי זה מספיק זמן לעשות בירורים ולחפש את האחת שקרובה אליך.
ככה את יכולה למרוח משחות בלי שצריך לנקות בין הנקה להנקה.
חוץ מלנסינו ניסית עוד דברים? כי יש מלא....
מה יכול עוד לעזור?
שמן קוקוס. פחות סבון במקלחת.
ובאמת מעקב עם יועצת הנקה לוודא שאת מניקה נכון....
אבל מחפשת משהו לעכשיו, להתכונן לפני..
לגבי יועצת גם הייתי ולא ראיתי ישועות
זה לא רגיש מידי?
אחד זכרתי לעשות זאת והיה הבדל משמעותי, כל התשיעי מרחתי לנסינו או ואזלין אחרי מקלחת.
יש כאלו עם נטיה ליובש ואז זה כאבי תופת.
ולא לנסינו
עוזר מאוד לפצועים ויובש
שמן קוקוס נספג יותר מהר ופחות אוטם
והם לא הרבה וכבר די גדולים,
מרגישה מפונקת ממש וגם אמא לא נחמדה ולא משקיעה, אוף,
עכשיו רבתי עם ילד אחד ואז הלכתי לשבת לי בשקט בחדר, וילדה חמודה אחרת באה להציע לי רעיון ממש ממש נחמד מבחינתה, לעזור לי לסדר משהו בבית שהיא יודעת שרציתי, ואני כזה 'אוף מה עכשיו' והיא נעלבה, ובצדק מבחינתה, היא מצד אחד ילדה שמעסיקה את עצמה יפה, ומצד שני היא כל הזמן מסתובבת לה בבית ממקום למקום ויוצא שגם שהיא כביכול עסוקה אני לא יכולה לשבת לי בשקט בפלאפון כי היא באה הרבה ומסתכלת מה אני עושה.
וכנראה שורש רוב הצרות זה באמת הפלאפון, שככל הנראה אני מכורה אליו.
ואני לא משקיעה בלהזמין להם חברים ואין לי כוח לסדר את הבית ולהכין שוב אוכל.
בפעמים הדי נדירות שאני מצליחה פשוט להניח את הטלפון בצד הרבה יותר קל לי עם הילדים...
לא יודעת אם יש לי מה להציע חוץ מהזדהות
אני מנסה לשים את הטלפון במטען או לסגור (עם מצב ריכוז בטלפון וכזה) לכמה זמן, אבל זה לא מחזיק ליותר מדי זמן😐
?
לנו אין מנעול, וזה באמת מעצבן.
פיזור, עצבים, אפס מנוחה, ראש לא מרוכז ואז כל דבר מפריע. ועוד ועוד.
שקל לנו להאשים את הטלפון בבעיות
במקום להסתכל על שורש הבעיה
ילדים משועממים/ בית מבולגן/ להכין שוב אוכל
זה לא כיף
לכן אין כוח ואין חשק
לכן בורחים לטלפון
שם יותר מעניין/ קל/ כיף
זה לא הפתרון
אבל פתרון מתחיל מהבנת הבעיה
לפחות אצלי,
ברור שזה מתיש ולכן אין כוח ואין חשק והכי קל וכיף בטלפון.
אבל, כשאין לי טלפון / לפני שהיה טלפונים חכמים / כשאני מצליחה להשאיר אותו בחדר -
יותר קל לי להיות נחמדה למרות שמתיש לי.
כי הילד מפריע לברוח לטלפון
זו כבר בעיה נוספת
אבל הבעיה המקורית היא לא הטלפון
והפתרון שלה לא קשור רק אליו
להנות עם הילד
כשלי אין מחשב והוא סגור
אני הרבה יותר נהנית להיות עם הילדים
חווה אותם ועם מלא סבלנות
כשהמחשב פתוח ובסביבה פתאום יש חשק לברוח אליו
(פלאפון יש לי כשר אז הוא לא מהווה הסחת דעת)
רוצים להיות עם הילד בנוכחות מלאה
ברור שאי אפשר עם טלפון
אבל זו לא הסיבה העיקרית/ היחידה להיות בחוסר סבלנות מול ילדים/ עבודות בית
לנכוח עם ילדים ולטפל בבית
זה יותר קשוח מאשר הנאה
אם מודעים לזה אפשר לגשת לזה ביותר סבלנות ובתכנון נכון של נוכחות/ עשייה/ הפסקות
אבל הרבה פעמים להיות עם הילדים
וגם לעבוד בבית
נותן הרבה הנאה
(סיפוק, נחת..)
ואם יש הסחות דעת פחות חווים את זה בטוב
כי הרבה פעמים יותר קל לברוח למחשב
אבל יותר כיף להיות עם הילדים
רק שזה דורש מאמץ
אם יש את הסבלנות לזה
זה יכול להיות מספק
אם זה סיזיפי ימים שלמים אחד אחרי השני
בלי הפסקות נורמליות
בלי מודעות לצורך במינון/ בזמן עצמי
זה לא כיף
בלי קשר למסך
(גידלתי ילדים טרום סמרטפונים וגם בלי מחשב בכלל
עם הרבה פחות סבלנות והנאה משנים אחרות עם סמארטפון
בגלל חוסר מודעות לקושי ולצורך בתכנון/ בהפסקות)
ופשוט מסתגרת בו לשעה-שעתיים. לרוב לא ממש ישנה אלא עושה כל מיני דברים שאני לא יכולה לעשות כשהם ברקע (לא עבודה. תחביבים), וזה ממש נותן לי כוחות...
אם הילדים שלך גדולים מספיק בשביל להישאר לבד (אני עושה את זה לרוב כשהקטנה ישנה בצהריים) אז את לגמרי יכולה לעשות את זה גם כן...
וחוץ מזה, להסביר להם שלפעמים אמא עייפה או רעבה או סתם מותשת, ולכן נהיית עצבנית, ושזו לא אשמתם. זה כבר מרגיע אותם...
משהו שאני עושה פעם באף פעם בערך (רק בקצה של הקצה, כי זה לוגיסטיקה שלמה. אבל כשהילדים יגדלו עוד קצת אני מתכוונת לעשות בתדירות גבוהה יותר בע"ה)
זה לקחת יום חופש לעצמי כולל מהעבודה ובונה לעצמי יום שלם של דברים שעושים לי טוב, חלק ממש לבד וחלק עם בעלי/חברות אם בא לי ואם זה מסתדר.
יום כזה ממש משחרר ומטעין.
וגם למדתי להתארגן לקיץ עם אוכל במקפיא ורשימת ארוחות שילדים יכולים להכין וגם משחררת מבחינת תזונה ומכינה פעם בשבוע ג'אנק-פוד.
כבר כמה שנים חופשה לעצמי בספטמבר
של כמה ימים
להתאוורר בצורה עמוקה מהחופש ובדרך לחגים
במהלך היום שאני נכנסת לחדר נועלת את עצמי, נגיד רבע שעה. תלוי כמה הילדים זקוקים לנוכחותי וכמה אני זקוקה לנוכחותי הפרטית 😉
נגיד כשהם יושבים לאכול , מוזגת להם, הם יושבים לאכול, מפטפטים בארוחה ואני הולכת.
אם מישהו רוצה משהו הוא דופק... לפעמים אני מבקשת מראש לא להפריע כי אני רוצה קצת שקט, לא תמיד הם מצליחים אבל זה בסדר, כי כן אני רוצה שתהיה להם גישה אליי ושאני אהיה זמינה בסך הכל.
בסוף, כמה שאני אוהבת אותם, להיות בנוכחות אמהות 24/7 זה חופררר! טוב, יש כמה שעות בלילה של שקט אבל לצערי הלילה פה מתחיל מאוחר בעקבות בחופש.
אז תני לעצמך את השקט שלך באופן מבוקר, וכך לא תצטרכי לצאת עליה אוף, מה עכשיו ?
בכל אופן, לא נורא, מה שהיה היה, העיקר להתחיל מהתחלה.
אי אפשר כל היום להיות רק קשובים לילדים
ואי אפשר לצפות מהם להבין לבד מתי אין לך פנאי רגשי לשמוע את הרעיונות שלהם.
הכי טוב אם אין לך קטנטנים מראש להגדיר זמן ומקום שאת לא איתם,
ואז כשאת חוזרת זה באמת בכוחות מחודשים.
הבעיה שאת מתארת היא לא בזה שאת רוצה זמן שקט לעצמך, והיא לא בזה שהיחדה רצתה לעשות משהו.
לדעתי הבעיה שלא ברור מתי כן ומתי לא.
ואף אחד בעולם לא יודע עליו חוץ מהמטפלת הרגשית שאני הולכת אליה.
אפילו לא בעלי, שהוא מדהים ומתוק, אבל אני לא מצליחה לספר לו על זה.
ואף אחד גם לא יכול לנחש.
בהרבה ימים מאוד קשה לי לאכול (כבר ירדתי די הרבה במשקל), וגם היום.
אני רוצה סלט, אבל אין לי כוח להכין אותו.
הלוואי שמשיהו פתאום היה מכין לי סלט, אבל אף אחד לא יודע כמה קשה לי, אז זה לא יקרה.
הלוואי שאני אצליח לאכול משהו.
איזה קשה!
בא לי להכין לך סלט גדול
מה עם להזמין מוולט?
יום...
שתעזור לך לעלות מעט ומשם לפעול לפתרונות לטווח ארוך יותר.
אפילו אם חודש שלם תזמיני כל יום.
כל עוד את אוכלת את הסלט, זה שווה כל שקל.
אני לא רוצה לייעץ בנושא שאני לא מבינה בו, אבל דיברת עם המטפלת שלך על עניין ההסתרה? את מנסה לפצח את זה או מקבלת כעובדה גמורה שאת לא מוכנה לספר לאף אדם קרוב?
זה לא חייב להיות בעלך אם את לא מרגישה מסוגלת אבל לפחות בן אדם אחד שיכול לתמוך בך במציאות לפחות לתקופה מסויימת.
את החולשה הנפשית.
אני מנסה לפצח את זה כבר הרבה מאוד זמן, אבל זה מדי עמוק אצלי, הבושה מהמצב החלש הזה.
אני לא מצליחה לחשוב על אף אחד במציאות שאני מעזה שידע שעובר עליי משהו.
אבל אני כל כך מפחדת שמישהו ידע על הדיכאון, שאני לא מוכנה לסבול את תקופת ההסתגלות לכדור,
כי גם אם עכשיו אני עוד מחזיקה בשיניים כדי שאף אחד מבחוץ לא יראה כלום (ולא תמיד מצליחה...),
אם המצב יחמיר זה יהיה עוד יותר קשה...
לי לא היה כלום עם ציפרלקס חוץ מעייפות. גם זה חלף תוך כמה ימים כשעברתי לקחת בערב. ועכשיו הוסיפו לי עוד משהו ולא היו שום תופעות
זה יכול לשנות את חייך
הדיכאון?
אוף, אני נורא רוצה לקחת, ומפחדת.
כבר נמאס לי שאני לא מצליחה לצאת מזה, ולפעמים זה כבר קשה מדי.
שנים פחדתי
ואחרי שהתחלתי ככ הצטערתי שסבלתי כל השנים האלה
אני ממש ממליצה להתגבר על הפחד וכן לנסות
וואו איזו השראה שהיא
הלוואי ויעזור לך קצת
וחיבוק ענק❤️
איך אני יכולה להגיע לזה בדרך אחרת?
תחשבי כמה אנרגיות את משקיעה בהסתרה הזאת.
האמת שקצת קשה לי להבין מהמטפלת רגשית למה היא לא מעודדת אותך לשתף אותו
תחשבי כמה הכל יהיה יותר קל אחרי שהוא יהיה שותף לסוד הזה!!
מתואמתאני חושבת שהצעד הראשון לריפוי הוא לשתף את האדם הקרוב לך ביותר. את בעלך.
למה בעצם את לא מסוגלת?
ומה המטפלת הרגשית אומרת על זה?
יכולה לומר לך שאני לא הייתי יוצאת מהדיכאון שלי לולא בעלי. (תכל'ס גם לא יכולתי להסתיר ממנו אותו... אבל היה לי דיכאון די חריף). בעלי תמך בי, מצא בשבילי טיפול, טיפל בילדים, הוציא אותי לטיולים כדי שאתאוורר ואראה עולם, הכין לי אוכל... הוא באמת הדבר הכי טוב שהיה לי בתקופה הזו (ובכל שנות נישואינו, בעצם
).
מחזקת אותך לנסות לשתף את בעלך, במיוחד שאת אומרת שהוא מדהים ומתוק...
הרבה כוח!❤️
שאין לי מושג אם מתאים לך, אז תזרקי אם לא
אבל לפעמים הכי קל פשוט לקפוץ למים ולעבור את זה. לכתוב לבעלך פתק או הודעה ופשוט להביא, או להראות לו את השרשור הזה, או כל דרך אחרת
אבל יש סיכוי שאם תעשי את זה זה פשוט יפרוץ לך דרך, כי בעיני קודם כל חלק משמעותי בהחלמה מדיכאון
זה תמיכה של הסביבה, וגם נשמע לי הגיוני שחלק מהסיבה לדיכאון זה הפחד מלהיות חלשה, חוסר יכולת להסתמך על הסביבה וכל הרגשות שעומדים מאחורי זה. ולהתמודד עם זה יכול להיות שיעזור לך להתמודד עם הכל.
מקווה שהצלחתי להסביר למה התכוונתי🙈
מצטרפת למה שכתבו - לכתוב פתק לבעלך.
להסתיר משהו כל כך משמעותי מאדם קרוב זאת חווית בדידות עצומה וריחוק שהיא בפני עצמה מגבירה דיכאון.
שבלילה כהה אחד, חודש בדיוק לפני הגיעה לגיל שנתיים -
הצליחה לצאת לראשונה מהמיטה שלה!
וזו לא סתם מיטת תינוק, אלא לול קמפינג! האמינו לי שאין לי מושג איך היא צלחה את המשימה...
אז בפעם הראשונה היא נפלה ובאה בוכה. בפעם השנייה היא כבר הספיקה להוריד לפני כן את הטיטול, ולרדת בצורה חלקה ואלגנטית - עד כדי כך שפתאום ראינו אותה עומדת בסלון, ולא פחות ולא יותר - פספסה צואה כל הרצפה...
ובכן, אני כבר יודעת בשכל מה צריך לעשות.
הגיע הזמן (מוקדם מדי!😱) לעבור למיטת מעבר. וזה אומר שאחותה שמעליה תצטרך לוותר על מיטת המעבר שלה. ויש לקוות שהיא תשרוד את השינוי הזה. וזה אומר שיהיו לנו שתי ילדות נחמדות, בשני חדרים נפרדים, להרדים בכל לילה ולוודא שאין נשארות במיטה. (וזה בנוסף לגדולים יותר, שרואים בהוראה שלנו ללכת למיטות רק המלצה
)
ואולי זה אומר שגם הגיע הזמן לגמול אותה מחיתולים? (גם זה מוקדם מדי😱 מעולם לא התחלתי עם זה לפני גיל שנתיים וחצי, ורק בגיל שלוש הכי מוקדם התהליך צלח, ולרוב נגרר עוד גם אחר כך...) תכל'ס היא יודעת לומר (במילים הבודדות שלה ובג'סטות) כשהטיטול שלה מלא ולבקש להחליף אותו. והיא גם אוהבת מאוד את חדר השירותים (מי אמר 'מי(ם)' ולא קיבל?? הכוונה למי האסלה🤢), אבל לא יודעת אם יש לי כוח לזה, רגע לפני תחילת שנת הלימודים, כשאני גם ככה אמורה לתת למטפלת שתהיה לה משימה אחרת (לתמלל לה כל דבר שהיא עושה, זה מה שקלינאית התקשורת הציעה)...
בקיצור, סתם בליל מחשבות מבולבל שמנסה להיות משעשע🤭
הבן שלי בן 4.5 למד עד עכשיו בגן עם אחיין שלי בן גילו.
בכללי אני מאוד מאוד נגד לימוד של בני דודים באותו גן/ כיתה.
אבל לא עשיתי כלום בשנתיים עד עכשיו.
בשנה האחרונה התחלתי לא לאהוב את הקשר ביניהם.
הבן שלי כל הזמן היה אומר שרק X (הבן דוד) חבר שלו בגן
ואף אחד אחר לא חבר שלו
והרבה זמן רצה להזמין רק אותו לשחק אחה"צ.
ובגלל שיש ביניהם פער משמעותי במאזן הכוחות, הבן שלי ממש חזק ומוביל והבן דוד הרבה פחות
אז יצא שאחיין שלי יצא מכאן בוכה ולא רציתי שימשיך להזמין אותו (עם חברים אחרים הוא משחק ממש ממש יפה)
דיברתי עם הגננת ושאלתי אם הם חברים בגן ולא הבינה על מה אני מדברת
שהם בכלל לא חברים בגן ולכל אחד מהם יש מעגל חברתי משל עצמו.
כן אמרה שיש ביניהם קשר שהבן שלי כאילו דואג לבן דוד ועוזר לו. גם במקומות שהוא לא באמת צריך עזרה...
גם לאחותי היא אמרה שהקשר שלהם לא כ"כ טוב.
לקראת שנת הלימודים הנוכחית, הגננת המליצה להנהלה להפריד ביניהם בגנים
אני גם הייתי מאוד בעד. וזה גם הסתדר כי אחותי מאוד רצתה גננת מסוימת ואני לא.
בקיצור אתמול הבן שלי שמע ששנה הבאה הוא לא ממשיך באותו גן עם הבן דוד והוא במשבר רציני.
הכריז שבשום אופן לא מסכים ללכת לגן ששיבצו אותו והוא הולך רק לגן השני, איפה שהבן דוד.
מחר הם מתחילים את שנת הלימודים וממש מבאס אותי שיתחיל ככה את השנה על צד שמאל.
וכמה שאני בטוחה שעשינו את הצעד הנכון קשה לי שככה קשה לו
וגם מפחדת שעכשיו כל השנה הוא לא יאהב את הגננת ואת הגן...
לק"י
לבן שלי יש חבר טוב שעולה לגן חובה, והבן שלי נשאר עוד שנה בגן טרום. אני כבר מזמן סיפרתי לו על זה, ומזכירה לו שהם לא יהיו יחד.
ב"ה יש לו עוד חברים חוץ ממנו.
מקווה שהבן שלי יסתדר בטוב עם המצב החדש!
תחכי כמה ימים, קודם הוא יצטרך להתרגל לרעיון ואז יצטרך עוד כמה ימים כדי להתחיל לקבל את הגננת הידשה, הגן והחברים.
זה בסדר שקשה לך לראות שקשב לו, אבל אל תתערערי על עצם ההחלטה.
בהצלחה והלוואי וילך לו בקלות!
מניחה אמנם שזה קשר שונה, וקשר בין תאומים ובמיוחד זהים הוא יותר סימביוטי,
אך עדיין יש קשר חזק.
בחוויה שלי, אמנם הן קבלו הכנה מוקדמת
וכבר לאורך כל השנה בגן חובה דברנו על כך שיפרדו בכיתה א'
ההפרדה עצמה היתה להן מאד קשה.
הן ממש הרגישו כאילו חתכו מהן חתיכה ושמו במקום אחר.
כמובן בהפסקות הם רצות אחת לשנייה כאילו לא התראו שבועות.
זה תהליך
צריך להבין את הילדון החמוד, שעד כה הרגיש שיש לו מישהו שתמיד יהיה בצד שלו
ועכשיו לקחו לא אותו
זה קצת הרגשה של קרקע נשמטת מתחת לרגליים
וזה מפחיד אותו
והגיוני שזה כך.
תנו לו זמן
דברו איתו בגובה העיניים.
תספרו לו איזה גננת נפלאה תהיה לו השנה ואיזה ילדים חמודים וחברים חדשים.
תגידו לו שגם לכם השינוי הזה קשה.
חבקו אותו חזק
ותבינו אותו.
ותתנו לו עוגנים- נכון בגן אתה לא תהיה עם שמוליק אבל מחר שבת ונפגש אצל סבתא/אחה"צ נצא ביחד לגינה וכו'
ואל תשכחו להיות חזקים ורגועים - אתם עושים צעד חכם ונבון.
בהצלחה רבה והרבה נחת
מאמא שהבינה שאפשר גם אחרת......
תודה שקראתן והתייחסתן!
הוא הלך היום לגן בקושי רב מאוד
בכה מלא מלא מלא ולא הסכים שאני אעזוב אותו בגן.
אוף נשבר לי הלב לחשוב עליו ככה לבד...
אפילו שבאמת הוא עם כל החברים שלו, כל הקבוצה המשיכה יחד למעט בודדים
בעיניי הוא סתם נכנס ללופ שהוא לא רוצה את הגן הזה וזהו
אבל כלום לא עוזר לשכנע אותו
על הבוקר קם בשש הגיע אלי למיטה ואמר שלא רוצה ללכת לגן הזה.
מפחדת שזה יתקבע לו ועכשיו כל השנה או לפחות תקופה ארוכה ככה יבכה ולא ירצה ללכת לגן.
את הפחדים, המחשבות?
אפשר לכתוב סיפור בAI
דומה אבל שונה משלו.
תוך כדי הסיפור להציף חששות ותחושות,
אבל גם להראות שיש תקווה ויש אלטרנטיבות ולסיים במסר אופטימי.
אני חושבת שהחשש שלך שזה עשוי להתקבע עלול להיות מחשבה שיוצרת מציאות.
תאמיני בו שהוא מסוגל לצלוח את תהליך הפרידה ולהסתגל לגן, וכשהוא בא לבכות אצלך להכיל את הקושי שלו מצד אחד, מצד שני להיות בטוחה שהתהליך הוא נכון עבורו וצריך לעבור דרך הקושי כדי להתחיל מחדש והוא יעשה את זה.
מה שעובר לך בראש, עובר דרך הידיים שלך לגוף שלו ומשם ללב שלו.
בהצלחה רבה לשניכם!
תני לו שבוע שבועיים, לאט לאט. אם אחרי זה עדיין יהיה לו קשה יהיה כדאי לחשוב מה עושים כדי לעזור לו לעבור את זה
אבל ילדים הם סתגלנים ויכולים לאהוב גם גן שהם הבטיחו בהתחלה שהם שונאים
ובמיוחד בנים, הם הרבה יותר פתוחים לשינויים מאיתנו הנשים הבוגרות.
היום הוא שונא את הגן, מחר הוא יאהב אותו נורא כי מחלקים בו סוכריה...
לדעתי כדאי להדגיש את מה שכיף בגן. לא כתגובה לבכי שלו, אלא סתם לזרוק מדי פעם- איזה כיף הגן החדש שיש בו מתקנים שווים בחצר! או משהו כזה.
ואפשר גם להגיד במפורש- זה גם עצוב שאתה לא עם הבן דוד, וגם שמח שאתה בגן שבו הגננת מרשה להוריד סנדלים בחצר.
לתמלל את הגם וגם.
ולסמוך עליו שיצלח את זה. נשמע שעשיתם החלטה הכי טובה ונכונה. גם אם הוא לא מבין את זה, ב''ה הוא יהנה מהפירות של ההחלטה הזו לאורך השנה.
וכדבריו: בהתחלה חשבתי שזה גן מעצבן אבל אח"כ ראיתי שזה גן נחמד....
איזה מתוק. שיהיה הרבה נחת והצלחהאמהלהאז יש לי ילדה בת 12 שבשנה האחרונה כמעט לא גבהה
היא ממש נהיתה נמוכה לגילה
עשינו ב. דם והכל תקין ב"ה
מבחינה גנטית אני ובעלי גבוהים אבל המשפחות יש הרבה נמוכים ממש הייתי רוצה לנסות לעשות משהו שהיא תגבה לפני שתקבל מחזור
מבחינת אוכל היא באמת לא אוכלת הרבה ואין לי כל כך מה לעשות עם זה
למישהי יש המלצות מה לעשות
שמעתי על מישהי בקרית ספר שמביאה לעשות תרגילים שמגביהים
אשמח לשמוע עוד דברים חוץ מזה
מה נחשב גובה תקין לילדה בת 12?
ומה נחשב גובה סבבה או ממוצע לאישה בעצם?
כאילו מי שיזרום לה לשתף בגובה שהיא מכירה לילדות וגם לנשים שמכירה ואיך זה להן בחיים עם זה?
זה 1.62 בערך
גובה ממוצע של ילדה בת 12 זה אזור 1.5
לק"י
חשבתי שהוא די גבוה.
שלבנים הממוצע הוא שונה...
אבל האמת פשוט בדקתי בגוגל...
לק"י
והוא נראה לי יחסית גבוה😂
לק"י
נזכרתי שבאמת אומרים שהרבה פעמים בנים תופסים גובה אחרי בר המצווה.
אולי אפשר ללכת לדיאטנית.
איך היא ישנה?
אני יודעת ששינה טובה משפיעה על הגובה.
אולי בגלל שאתם גבוהים הגובה שלה נראה לך חריג?
אני אישית בגיל 12 עוד הייתי נמוכה (1.48) ועד גיל 14-15 הגעתי ל1.61
איזה גובה היא?
תכלס זה לא כזה משמעותי אבל היא יכולה בבת אחת לתת קפיצות גדילה משמעותיות.
היא עדיין קטנה יחסית .
זה נכון שהיום בנות מתבגרות מהר אבל גם אחרי שמקבלים מחזור ממשיכים לגבוה בקצב מסחרר חלקן,וחלקן לא.
הבת שלי עד גיל 16 עוד גבהה.
אם את באמת רוצה לדעת מה הגובה הפונטציאלי שלה אפשר לעשות רנטגן שורש כף יד ואז אנדוקרינולוג או רופא ילדים יכולים להעריך כמה נשאר לה עוד לגבוהה.
חוץ מיזה:
תתפללי .
תרגילים יגביהו אותה אם תתמיד רק בעוד 20 שנה ורק אם תתמיד וגם זה בסנטימרים ספורים,לא מאמינה שזה באמת יעזור.
מה שכן כדאי לבדוק אם אין לה עקמת,את יכולה פשוט להסתכל אם הכתפיים שלה באותו הגובה.זה בהחלט יכול להשפיע על הגובה שלה ובמקרה כזה תרגילים יעזרו מאד לגובה הסופי שלה אבל אם את רואה עקמת תרוצי לאוטופד ילדים כי עד,שיקבעו לך תור יכול לקחת המון זמן( זה יכול להיות משמעותי ברמה של 10 ס'מ )
בצילןם ניתן לראות את גודל העצמןת ואת הפוטנציאל גדילה
מקווה שאני לא מטעה, אותנו שלחו עכשיו בגיל 3 וחצי לילד לוודא שלא מפספסים משהו כי הוא קטנציק
ואז הרופאה אמרה שיש פעם של חצי שנה
או שאני כבר מבולבלת צריכה ברמת לבדוק את העניין
אם היא לא נמוכה באופן בולט וחריג, לא הייתי עושה כלום, מקסימום היא תהיה אישה נמוכה.
אם זה כן ברמת החריג הייתי הולכת להתייעץ עם אנדוקרינולוג
שינה ממש ממש משפיעה על הגובה. לא פחות מאוכל.
אבל בגדול, מצטרפת למרגיעות.
הבת שלי היתה אחוזון 3 בכיתות ז-ח, בכל התמונות מהבת מצוות של החברות הן נראות כמו האמהות שלה.
היום היא 1.60.
ולא יקרה כלום אם הבת שלך לא תהיה גבוהה אלא רק ממוצעת.
אני בשבוע 6+4
הריון קודם בסיכון ולא שרד
קבעתי תור לרופא נשים שאני רוצה אבל הכי קרוב זה רק בשבוע 10+3.
לעניין ללכת לבדוק דופק ושהכל תקין במוקד?
אני במאוחדת
אם לא, מה הייתן עושות במקומי?
באפליקציה
ולקבוע תור לטכנאית או"ס
אצלי לרוב הרופאים לא עשו אולטרסאונד.
אז או שביקשתי הפניה לטכנאי בתור הראשון, או שביקשתי באפליקציה.
אני פשוט לא מסוגלת!
בהריון הקודם הייתי רק באולטרסאונט בלי רופא כי לא היה לי תור
ואז היא ראתה שיש בעיה רצינית
ולא היה לי למי לפנות כי לא היה לי תור לרופא
היית צריכה להתחנן שיכניסו אותי לרופאה כלשהי וזה לקח זמן - והמון חוסר וודאות והמון דמעות
חוויה נוראית!
הבטחתי לעצמי שאני לא הולכת לאוטרסאונד בלי רופאה במקביל.
אני מנסה להבין מה נשים עושות במעקב הריון? כל פעם תור לרופא ותור לאולטרסאונד? זה לא מליון תורים ומליון פעמים להגיע למרפאה??
למה כל החיים צריך לרדוף אחרי תורים? עייפתי..
אפשר לקבוע לטכנאית בבית אגד, ששם יש גם את המוקד.
ואז אם יש בעיה, אפשר לבקש שיכניסו אותך לרופא שבמוקד.
אם הולכים דרך המוקד, זה לוקח הרבה יותר זמן.
צריך ללכת קודם לאחות, שתיתן לך הפניה לאוטרסאונד, ואחר כך גם לרופא. ובדרך כלל יש תור.
אצלי תור לרופא ואולטרסאונד זה שני דברים נפרדים. לא כל פעם שאני הולכת לרופא אני צריכה גם אולטרסאונד.
ובכל מקרה יש שקיפות וסקירות שזה עושים בנפרד.
ובסוף ההריון אני בכל מקרה צריכה מעקב צפוף, אז אני הולכת לאוטרסאונד יותר מלרופא.
לא ידעתי שאפשר לקבוע תור לטכנאית בבית אגד. האם נדרש הפניה מיוחדת?
אני לא מוצאת אפשרות באפליקציה לקבוע תור לשם
יכול להיות שצריך להתקשר?
ואולי אפשר גם במרפאה עצמה.
אפשר גם דרך הצ'אט באפליקציה.
צריך להגיע עם הפניה לאוטרסאונד שליש ראשון. תבקשי הפניה באפליקציה מרופא נשים או רופא משפחה.
הפניה לאו"ס דחוף
אם אני זוכרת נכון
וצריך לקבוע בטלפון
אם אני מבינה נכון זה צריך להיות אוטרסאונד דחוף בגלל שזה מוקד?
ככה זכור לי
אני מקווה שאני לא מטעה אותך
יש את המוקד נשים ויש מכון אולטראסאונד.
את יכולה לבקש הפניה לאוטרסאונד רגיל, זה נקרא שליש ראשון, ולקבוע תור למכון אולטרסאונד. לא יודעת מה הזמינות של התורים, יכול להיות שאין אפשר לקבוע להיום או מחר.
זה בקומה 4.
אפשרות שנייה זה להגיע למוקד.
אפשר להוציא לשם הפניה דרך מוקד ההריון הטלפוני, ואולי אפשר להגיע גם בלי הפניה.
במקרה כזה מגיעים למזכירה בקומה 8, משם לאחות, והיא נותנת הפניה לאולטרסאונד. אחר כך צריך לחזור לאחות עם התוצאות של האולטרסאונד, ואחר כך לרופא.
מתוך הבנה שלוקח זמן עד שיש תור לרופא נשים
ולהדביק למה את לא רוצה תור רק לא''ס, בדרך כלל הם יכולות להכניס בין התורים או על ביטולים או כל מיני בסגנון
תנור של חברת זנוסי ZOHXF1X1A
מדיח של חברת בוש -SMS2ITI09E
שואב שוטף- ROBOROCK דגם F25 ACE
מי שיש לה מה לספר עליהם מניסיון, אשמח לשמוע.
יש לנו מדיח של בוש, לא בדיוק הדגם הזה.
יש לנו אותו כבר שנתיים, עושה את העבודה מצויין, שקט. בוש זו חברה טובה
שקט, עובד מעולה בלי עניינים.
מייבש מצויין גם את הפלסטיקים
הדגם שכתבתי מומלץ? או שיש חברות טובות יותר?
לא יודעת איזה דגם.
ת'אמת אני לא כ"כ מרוצה וגם לא כ"כ משתמשת, בעלי כן משתמש לפעמים.
יש לו ריח ממש לא נעים, כנראה כי לא תיחזקנו אותו מספיק טוב (יש לי מספיק דברים לנקות ואין לי סבלנות למכשירים עם תחזוקה מסובכת...)
כשאני משתמשת בו אני שמה אקונומיקה במיכל המים המלוכלכים ואז הריח שלו זה פשוט ריח של אקונומיקה ואז זה סבבה
כן מנקה טוב את הרצפה ומאוד נוח לשימוש (פחות לתחזוקה)
יש לו קטע מעצבן שאת שמה במיכל של החומר את החומר אבל הוא לא יוצא
בהתחלה במשך איזה 3 חודשים של שימוש החומר לא נגמר וגם לא היה נראה שהוא מתרוקן
היום אני שמה את החומר ישר בתוך המים הנקיים
אבל בגלל שאני שמה אקונומיקה אז לא מרגישים את הריח של החומר.
בקיצור הוא שואב שוטף נחמד, יותר טוב במחיר מהמותגים המוכרים יותר
אבל נראה לי שבפעם הבאה שנקנה נשקיע יותר.
כן מסייגת שאני לא יודעת איזה דגם יש לנו, אולי יש הבדל בין הדגמים...
בשואב הזה שמים חומר במים המלוכלכים?
לא נשמע לי הגיוני
תמיד החומר במיכל המים הנקיים. ויש חומרים שהריח שלהם לא מורגש ככ כמן החומר של הטינקו אבל אפשר לקנות את זה של ליאור קוקה ואחרים שכן משאירים ריח
אני שמה קצת אקונומיקה כי אחרת יש ריח מסריח....
ובדיטק מתעניינת ברובוטי, מבינה שלא משנה כמה רובוטי טוב ויקר - הוא לא טוב כמו הידני.
ככה גיםיטי אומר, כי אין לו את היכולת להפעיל לחץ על הלכלוך כמו ידני.
בינתיים לא קניתי. מחכה למבצעים של נובמבר או דצמבר (באיזה מהם יותר שווה? נובמבר סייל או דווקא סוף דצ?)
החזיק מעמד הרבה שנים יחסית ועבד טוב מאד
אבל אנחנו קנינו שואב שוטף שלהם וממש לא אהבנו
מסרנו אותו אחרי כמה חודשים
הבת שלי בת שמונה שאלה אותי כבר כמה פעמים איך יודעים שבהריון. בהתחלה עניתי בדיקת דם וכדומה, אבל זה לא סיפק אותה. לבסוף הסברתי מלמעלה על מחזור, כל התהליך עם זרע וביצית, ועל זה שרואים שאין דימום.
ואז היא שאלה איך הזרע מגיע לביצית. אני ממש בדעה שצריך לענות ולהסביר את האמת אבל לא ממש יודעת איך להתנסח. תעזרו לי?
אם זה מטריד אותם ושואלים, אין בעיה לענות.
אבל זה לא בראש של ילדים בכלל, אז אין סיבה להוסיף את התיאור של נעים בגיל הזה.
