קווים, כיוונים וכוונות מאברהם אבינו ועד דוד המלך
עדן (?) - גלעד(?) - קבורת רחל (?) - הר המוריה - קבר רחל - מערת המכפלה - סיני (?)
מאת: אורן מס
קו אזימות מדהים קיים בעולמנו, והוא מכיל את שבעה האתרים הנזכרים בכותרת המשנה למאמר זה: עדן (?) - גלעד(?) - קבורת רחל (?) - הר המוריה - קבר רחל - מערת המכפלה - סיני (?). כן, כל האתרים האלו נמצאים על קו ישר אחד (!). אין ליחס מקריות לעובדה מדהימה זאת, והבה ננסה להציע הסברים.
גם אם אין דיוק מדעי מלא, והרי יש גם להתחשב בכך שכדור הארץ עגול, ואין יכולת מדידה מדויקת על ידי העברת קו ישר על פני כדור המתבטא במפה דו-ממדית, בכל-זאת יש לראות חשיבות בכוונה של אבותינו על-ידי הכיוונים הכלליים המותווים במאמר זה.
נתחיל באתר הנקרא קובור בני ישראיל, הנמצא בחבל בנימין מצפון לירושלים, בין חיזמא ליישוב אדם, בצמוד וממזרח לכביש "עוקף רמאללה", כביש מס' 60. לפי שמואל הנביא בדבריו אל שאול (שמואל א', י' 2), הבא אליו מביתו בגבעה (היא תל אל-פול, או "הוילה של חוסין") לרמה (היא הכפר של היום א-רם), בשליחות אביו לחפש את האתונות האבודות, ושמואל מכוון אותו ל"קבורת רחל בגבול בנימין", והנמצא באזור שבדרך מרמה לביתו בגבעה. האתר המכונה "קובור בני ישראיל" מתאים מאד למקום זה. המקום בנוי מכמה מבני-אבן גדולים, מלבניים ומאורכים (רוחב כ4- מטר, גובה כ2- מ', אורך בין 28 מ' ל- 120 מ').
לפחות 2 המבנים הסמוכים לכביש 60 הנם מכוונים לכיוון ירושלים, ובו זמנית גם לחברון. יעקב קובר את רחל בדרך, דרך אפרת, היא הדרך לאפרת (כמו "דרך חברון" היא הדרך לחברון, "דרך שכם" היא הדרך לשכם), כיון שלפי התנצלותו ליוסף (בראשית, מ"ח, 10) הייתה עוד "כברת-ארץ" לבא (לעיר הגדולה הסמוכה) אפרתה, ולפי הרמב"ן (פירושו לבראשית ל"ה, 16) מפרש מנחם בן-סרוק הביטוי "כברת ארץ" כדרך רבה, "כברת" מלשון כביר, הרבה.
המקום מתאים להיות מקום קבורת רחל גם מן הטעם ששם עשויים לעבור בני ישראל בדרך לגלות בבל ושם "רחל מבכה על בניה" ו"קול ברמה נשמע" ו"רמה" הוא שם עירו של שמואל, הסמוך למקום, לפי עדותו של שמואל. ואם נרצה למצוא דרך מירושלים לגולה דרך "קבר רחל" אשר בסמוך לעיר בית-לחם של היום לא נמצא, כי אין דרך היורדת משם למעברות הירדן. יעקב מיקם את הקבר וכיוון אותו בהתאם להלכה לכיוון הר המוריה, ולפי שעשה אברהם אבינו בקוברו את שרה במערת המכפלה (כך מדד וצילם והעיד הרב יעקב משה שירד לקומת הקבורה שבמערת המכפלה). הר המוריה כבר היה מקום ידוע בקדושתו מאז עקידת יצחק, שהרי ה' כיוון את אברהם אל "המקום אשר אראך", כלומר המקום כבר נודע בקדושתו. וכן כיוון יעקב את הקבר לכיוון חברון, שהרי היה ברצונו להביאה לקבורה במערת המכפלה, כפי שהבנו מהתנצלותו ליוסף, כדלעיל. מכאן הבנו מדוע שלש הנקודות האלה הן על קו ישר אחד: קבורת רחל, הר המוריה, מערת המכפלה.
ונשאלת השאלה, איך קרה שהמסורת קובעת כי קבר רחל נמצא מדרום לירושלים ליד בית-לחם?
ידידי, חגי בן-ארצי, מציע הסבר מעניין: בימי התפלגות המלוכה, בימי ירבעם ורחבעם, היה אזור קבורת רחל אזור ספר ולחימה, והרי ידוע שרמה עברה מיד ליד כמה פעמים בתקופת המלוכה, ואולי חל איסור לתושבי יהודה להשתטח על קברה של רחל, הן מצד ירבעם, שרצה למנוע עבודת ה', והן מצד אמצעי הביטחון של מלכות יהודה וסביר שאף נעבדה במקום עבודה זרה כפי שעשה ירבעם בבית-אל, ולכן הקים אחד ממלכי יהודה, אולי כבר רחבעם, ציון לקבר רחל ליד בית לחם, ומיקם אותו גם הוא בכיוון מצד אחד לירושלים, ומצד שני לחברון, כפי שעשה יעקב. וכך מצטרף גם קבר רחל (בהבדל מ"קבורת רחל" לפי דברי שמואל) לקו הישר הנזכר.
אגב, גם אחרי ביטול מלכות ישראל ושיבת יהודה בימי כורש לא חודשה התפילה במקום קבורת רחל, כיוון שכנראה נעבדה שם עבודה זרה, ומגמת עזרא ונחמיה הייתה להשכיח מקומות כאלה, לכן גם לא חודש היישוב בבית-אל, שם נעבדה עבודה זרה, ולכן נשתכחה העובדה הזאת שקבורת רחל הייתה מצפון לירושלים ולא מדרומה, ומכאן שזאת מסורת כה עתיקת יומין ומושרשת.
אגב, מן הזוהר משתמע (לא ידוע לי מקור), כי דוד המלך גם הוא קבור בקו ירושלים-חברון, שהרי עירו הייתה חברון ובה מלך 7 שנים, ועיקר מלכותו הייתה בירושלים (33 שנים), ולכן קיברו מוקם בקו זה. מכאן יוצא שמקום קבורתו הסביר הוא דווקא בהר-ציון, ולא בעיר-דוד או ליד "מגדל דוד", שאינם נמצאים בקו האמור.
ועוד בדרך אגב אעיר, שאולי מכאן נוכל לפתח שיטה לזיהוי ערים או קברים. אם השיטה היא לקבור את המת בקו ירושלים ועירו של הנפטר, הרי שאם ידוע קברו של מי הוא, נוכל לזהות את עירו, או אם ידועה עירו של הנקבר נוכל לזהות של מי הוא הקבר הדורש זיהוי.
יש בארצנו הקטנה אתר אחד בלבד נוסף, המכונה בשם "קובור בני ישראיל". האתר נמצא ברמת הגולן, כ500- מטר ממערב ליישוב נוב, במורדות לכיוון תחילת האפיק של נחל אל-על. לא ידוע מי קבור שם, ולא ניכר מן המקום שהיה שם אתר קבורה. אני בא להציע זיהוי למקום זה כ"גלעד", אשר לבן קרא לו "יגר שהדותא". אם נתבונן בכתובים (בראשית, ל"א 25) הרי לבן "תקע את אחיו בהר הגלעד" (הנמצא מדרום לירמוך) ואילו יעקב "תקע את אהלו בהר", אולי בהר המכונה היום תל פרס, שהוא הבולט בשטח שמצפון לירמוך. לבן בא לאוהליו של יעקב לחפש את תרפיו, ושם נערך "הסכם השלום" ביניהם. יעקב מזכיר בדבריו ללבן פעמיים את המושג "פחד יצחק" ומקים מצבה. יעקב מזכיר את אביו, כי ממנו הוא שואב את הכוחות להתמודד עם לבן, הוא נשבע "בפחד אביו יצחק", כלומר הוא מכוון אליו לחברון את מחשבותיו, ולכן גם מכוון את מיקום האבן אשר הרים למצבה בכיוון חברון, אך גם לכיוון הר המוריה, המקום הקדוש לעם ישראל.
מדוע נקרא המקום, אם כן, קובור בני ישראיל ולא גלעד? שהרי יעקב ולבן לא הסכימו על שם המקום. זה קרא לו כך וזה קרא לו אחרת. נותר המקום ללא שם מוסכם. בדורות שלאחר מכן קיבל המקום את הכינוי אשר קיבל מקום קבורת רחל, "קובור בני ישראיל", על-שם האתר שבנה יעקב בחבל בנימין, כפי שהאתר שבגולן נבנה על ידי יעקב.
מן האמור לעיל, גם קובור בני ישראיל אשר בגולן מצטרף להיות על האזימות הנזכר.
במאמר מוסגר, אזכיר כאן שיעקב עשה לו כשיטה קבועה לקנות ולבנות אתרים בארץ ולכוון את מיקומם לפי אתרי הקדושה של עם ישראל. יעקב בא לשכם וקנה בה שדה במאה קשיטה (בראשית, ל"ג, 19), ועל שדה זה נקבר אחר-כך יוסף הצדיק. מיקומו של השדה נבחר על-ידי יעקב כך שהוא נמצא בקו ישר עם בית-אל (המזוהה עם בורג' בייתין בכפר בייתין), שם נגלו לו אלוקים, ועם הר המוריה. גם שלוש נקודות אלה נמצאות על קו ישר אחד: קבר יוסף, בית-אל, הר המוריה. מכאן אנו למדים על שיטתיות במעשיו של יעקב: הגלעד, השדה בשכם וקבורת רחל.
ועוד במאמר מוסגר, מניין יעקב ידע לחשב ולכוון בדיוק רב כל-כך, ללא מפות? ובכן, התורה מספרת כי ליעקב היו יכולות מיוחדות, שנאמר (בראשית, מ"ה, 27) "ותחי רוח יעקב אביהם", משמע שהייתה לו רוח מיוחדת, ויכולת נבואה והסתכלות שלא הייתה מצויה לכל אדם.
להפתעתנו הרבה, אם נמשיך את קו הר המוריה - מערת המכפלה הרבה דרומה, נגיע לג'בל מוסה, או מנזר סנטה קתרינה, הידוע בכינויו "הר סיני". משה ועם ישראל קבלו את התורה במדבר בחוץ-לארץ, ודווקא על הר זה, אשר אינו הגבוה מכל ההרים אשר סביבותיו כפי היה ראוי אולי לקבל עליו את התורה, כדין בית-כנסת שצריך להיות ממוקם במקום הגבוה והבולט שבעיר. לכן אולי מכוון ה' את מיקום ההר בקו הקדושה של ארץ-ישראל, הלא הוא קו ירושלים-חברון, ובכך כביכול התגברה קדושת ארץ-ישראל על טומאת חוצה לארץ, וזהו המקום בחוץ-לארץ שראוי לקבל בו את התורה, בטרם כניסתם לארץ-ישראל.
ועוד הפתעה נכונה לנו. אם נמשיך את הקו האמור הרבה הרבה צפונה נגיע לאזור אגם קבן במזרח תורכיה. מן האגם הזה יוצא נהר הפרת, ובמרחק כשעה נסיעה ממנו יש אגם אחר שממנו יוצא נהר החדקל. כלומר כאן המקום האפשרי של עדן, אשר ממנו יוצא נהר אשר ייפרד לארבעה ראשים, פישון, גיחון, חדקל ופרת (בראשית, ב' 10). אולי כל הרעיון של יעקב אבינו לבנות ולקנות לפי קווים וכיוונים נולד ממה שלמד מסבו אברהם, שהצטווה (בראשית, י"ג, 17) ל"התהלך בארץ לארכה ולרחבה". ומשמעות הדבר שאברהם מיפה את הארץ בקווי אורך ורוחב, ומדד אותה היטב ובמדויק כדי למצוא את המקום בו פוגע קו עדן - הר המוריה בעיר חברון, שכבר אז הייתה ידועה בגודלה ובחשיבותה (עיר בעלת כמה שמות, "קרית ארבע היא חברון", אשר נבנתה שבע שנים לפני צען מצרים, ועוד), והתעקש לקנות דווקא את מערת המכפלה אשר בקצה השדה אשר לעפרון החתי, והרי בו לפי המסורת נמצא פתחו של גן עדן, ובו קבורים אדם וחוה, אם לא בגופם, הרי ברוחם. כך מצא אברהם את המקום המדויק הקושר בין גן עדן לארץ-ישראל, ובו קבר את שרה אשתו, וכרה את קיברה כאמור לעיל לכיוון הר המוריה, ובעצם גם לכיוון גן עדן.
מכאן, הקו הישר (אזימות) המיוחד הקושר את האתרים הקדושים לעם-ישראל: עדן, גלעד, קבורת רחל, הר המוריה, קבר רחל, מערת המכפלה והר סיני, הנמצאים כולם על קו ישר אחד.
וקו הקדושה הנוסף שנזכר: קבר יוסף, בית-אל, הר המוריה, מביאים אותנו למסקנה בדבר קדושתה המיוחדת של ירושלים, שבה נפגשים שני הקווים האמורים, שאליה כוונו כל התפילות, הכוונות והכיוונים של גדולי האומה.
הבה נייחל לגילוי הכוונות האמיתיות, למען הרבות תפילה במקומות הנכונים לכיוונים הנכונים, ובלבד שנכוון את ליבנו לאבינו שבשמים.
© כל הזכויות שמורות, תמוז תשס"ב All rights reserved, June 2002
