במוצ"ש האחרון, נסענו 3 בנות לעשות שמח לצביה מול נווה-תרצה. רק שהיינו היחידות. אז שרקנו קצת במשרוקיות שהבאנו, קנינו גלידה בזול-פה, והסתלבטנו על הערבים שעברו. היה מצחיק ממש, שיעשענו את עצמינו בהצלחה, אבל היי, זה ניראה לכם בסדר? צביה יושבת קורבן בכלא על המבח העקרונות שלנו, ואנחנו, את התמיכה המינימלית אנחנו לא מוציאים לפועל? הדבר היחיד שאנחנו עושים למענה, שהיא בעצם ה'שעיר לעזעזל' שבמובן מסוים אנחנו שלחנו, זה לבוא פעם בשבוע לתמוח ולהזדהות, וגם זה לא?
אז בבקשה, שבוע הבא.



























