מחיר ההתנחמדות
מעטים הם האנשים שיתמכו בגלוי בתופעת ה’תג מחיר’. עברו השנים שבהן חיבקנו את טובי
בנינו מהמחתרת היהודית, כולל אנשים שרצחו, הטמינו מטענים באוטובוסים, גרמו לפציעת
חבלן מג”ב וניסו לפוצץ את הר הבית. היום נוח לנו להתנחמד, להיות במיינסטרים ולגנות את
קיצוני הגבעות הפוגעים בפלשתינים תמימים. אנו מוקיעים אותם בכל במה אפשרית, דוחים
אותם מעלינו ומותירים את מחננו טהור בעיני עצמנו.
ואכן, לפגוע בחפים מפשע זה רע, ולקיחת החוק לידיים רעה שבעתיים. רק שהתופעות האלו
לא הופיעו בחלל ריק, אלא הן תוצאה ברורה ומיידית של טירוף מערכות מתמשך, חוסר הבחנה
בין אוהב לאויב, התנכלות עקבית מצד השלטון כלפי המתיישבים והתפרקות הדרגתית מכל
ערך יהודי וביטחוני שהיה פעם בקונצנזוס. קשה להניח שהצתת שדות של ערבים תשיג משהו,
אבל מרגיזה לא פחות הנטייה המגזרית להיות גיבורים גדולים על מתיישבים צעירים וחסרי
אונים לחלוטין מול השלטון. במקום למקד את המאבק באחיהם המתנחלים, על ההנהגה ביש”ע
להילחם עד חורמה ב’תג מחיר’ המקורי – זה שגובים הפוליטיקאים הקיצוניים ברק ונתניהו
כתגובה ליישוב הארץ ובניינה.
אני אשמח לשמוע את תגובותיכם
החברה לפיתוח גבעות ארץ ישראל