לדאווני נכנסתי היום לאתר הנודע להשמצה "וואלה".
ישר קפצה לעיני כותרת אשר גרמה להעלאת גבה.
"צ'ה גווארה ומסרים לאומיים בקייטנות הערביות"
זה מיותר לפרט את העיוות הגדול בכתבה זו.
איך הם מייפים את הקייטנה וקוראים לה "קייטנה עם מסרים לאומיים" [= קייטנה אנטי ציונית].
להלן הכתבה:
ישר קפצה לעיני כותרת אשר גרמה להעלאת גבה.
"צ'ה גווארה ומסרים לאומיים בקייטנות הערביות"
זה מיותר לפרט את העיוות הגדול בכתבה זו.
איך הם מייפים את הקייטנה וקוראים לה "קייטנה עם מסרים לאומיים" [= קייטנה אנטי ציונית].
להלן הכתבה:
גם ילדי טירה הולכים לקייטנות, שרים שירים וקופצים ראש לבריכה. ניר יהב ביקר בזו של חד"ש ובזו המזוהה עם בל"ד ונזכר בימיהן של תנועות הנוער הפוליטיות, כגון "השומר הצעיר" או "בית"ר"
דגלי המדינות המשתתפות במונדיאל, שהיו תלויים
ברחבי העיר טירה, כבר ירדו ממרפסות הבתים. רק דגל תכול של נבחרת ארגנטינה
עוד נותר תלוי על אחת המרפסות בכיכר הראשית, כאילו לא עודכן בתבוסת נבחרתו
וסיום חודש המונדיאל. מתחת לדגל עמד ילד כבן עשר, הלום-חום וצרוב-שמש,
וניסה למכור סברס טרי לנוסעי המכוניות הממוזגות, שנכנסו לעיר. אפשר רק
לתהות אם הוא לא היה מעדיף להתלוות לחבריו מבית הספר ומהשכונה, שבאותה השעה
בילו בבריכה המקומית, במסגרת הקייטנות הפועלות בעיר.
התקשורת עוסקת בימים אלו בעיקר בקייטנות
במגזר היהודי, ונוטה לשכוח שגם ההורים הערביים זקוקים לסידור לילדים בקיץ.
בטירה, למשל, פועלות בחודשי הקיץ ארבע קייטנות. הראשונה פרטית, השנייה
מזוהה עם מפלגת חד"ש וברית
הנוער הקומוניסטי הישראלי, השלישית פועלת תחת חסות של עמותה המזוהה עם בל"ד
והרביעית מזוהה עם התנועה האיסלמית. משהו בקייטנות ה"מפלגתיות" בטירה
מזכיר במעט את ימיהן של תנועות הנוער הפוליטיות, כגון "השומר הצעיר" או
"בית"ר". מהתקופה שבה מושגים כמו "ז'בוטינסקי", "סוציאליזם", ו"אחד במאי"
עוד לא הפכו ל"פייסבוק", "אייפון" ו"יון תומרקין".
שרים שירי
עם ומולדת
השבוע ביקרנו בשתי קייטנות,
זו של חד"ש וזו המזוהה עם בל"ד. בקייטנה של חד"ש משתתפים כ-70 ילדים, מגיל 4
עד כיתה ו'. בין בילויים בבריכה, בטבע ובלונה פארק משתדלים המדריכים
והמדריכות להחדיר קצת תורה סוציאליסטית-קומוניסטית לילדים. "אנחנו רואים
בקייטנות דרך להעביר את המסר החינוכי והפוליטי שלנו כתנועה פוליטית", מסביר
אמג'ד שביטה, רכז הקייטנה בטירה ומזכ"ל ברית הנוער הקומוניסטי הישראלי.
"יש כאן ניסיון להטמיע ערכים לדמוקרטיה, לשוויון, לשייכות לעם שלהם, לחברה
שלהם, לארץ שלהם".
את תחושת
השייכות לעם ולחברה מנסים המדריכים להחדיר לילדים בין השאר על ידי מציאת
שמות סמליים לקבוצות. "מאחורי כל שם יש סיפור", מחייך שביטה. "אחת מהן
נקראת 'ספורייה' (כפר ערבי שתושביו נעקרו ב-1948 ועל אדמותיו שוכן כיום
מושב ציפורי – נ.י), שנייה נקראת 'נאג'י עלי' (קריקטוריסט פלסטיני שיצר
דמות של ילד שהפכה לאייקון המאבק הפלסטיני לעצמאות – נ.י) וכך הלאה. אנחנו
משוחחים עם הילדים על השמות האלה. לכל גיל אנחנו מתאימים את המסרים
המתאימים, לעיתים בשירים, לעיתים בשיחות עמוקות".
אפילו השירים שהילדים שרים טבולים בניחוח
פוליטי-חברתי: "את הצעירים שלכם תשלחו לחד"ש!", הם חוזרים בשאגה אחרי
מדריכיהם. "אנחנו נמצאים בכל מקום: ביום האדמה! באחד במאי! שרנו לארצנו את
השירים הכי יפים! קוראים תיגר על הכובש! אנחנו הצעירים! הקומוניסטים!".
שביטה עוקב אחר שירת הילדים במבט ספק-גאה ספק-נבוך ומבהיר: "אנחנו לא
שוטפים את המוח כמו קייטנות אחרות. הילדים האלה צריכים לדעת איפה הם חיים
ובאיזו חברה הם גדלים. הרי מי שמחפש קייטנה רק בשביל לכייף כל היום, יכול
למצוא אותה בקלות".
אופנת גווארה גם בטירה
את השירים והקריאות מובילים המדריכים
והמדריכות, כולם חברי ברית הנוער הקומוניסטי הישראלי, שנמצאים בקייטנה
בהתנדבות מלאה ומתוך תחושת שליחות. "כילדה בת 4 התחלתי ללכת לקייטנה הזו עד
שבגרתי", אומרת בחיוך מבויש יאנה, 16, אחת המדריכות. "מרוב שנהניתי החלטתי
שאני חייבת להיות מדריכה ולהעביר לילדים את כל מה שאני קיבלתי כילדה".
על החולצות האדומות שהמדריכים לובשים מופיעה
דמותו של המהפכן הדרום-אמריקאי צ'ה גווארה. "בתחילת הקייטנה הילדים שאלו
אותנו מי זה", היא אומרת. "חלק מהם שמעו על צ'ה גווארה מההורים שלהם וחלק
שמע עליו במהלך הקייטנה מאיתנו". רכזת המדריכים, לין בת ה-19, מוסיפה:
"אפילו אם הוא לא היה מופיע על החולצה שלנו, היינו מסבירים שזה המנהיג של
המפלגה שלנו ושהוא המהפכן של קובה. לא רק עליו אנחנו מדברים. גם על נאג'י
עלי, על תאופיק זיאד. לא רק הכיף חשוב פה. חשוב שילמדו גם דברים".
במרחק של חצי קילומטר משם, בחטיבת הביניים
המקומית, יושבים שמונים ילדי קייטנת "חנדלה", מציירים, מפסלים ועושים
יצירות אומנות. בניגוד לקייטנה של חד"ש, זו אינה קייטנה שמדברת בגלוי על
זיהויה המפלגתי, אבל אי אפשר שלא להבחין ברוח הבל"דית המרחפת מעל כל התכנים
בקייטנה. המילה "לאומי", למי שתהה, היא שם הקוד במקרה זה לבל"ד. "אנחנו
מעבירים מסרים לאומיים לילדים", מספר מוחמד, אחד המדריכים. "הקייטנה אמנם
שייכת לעמותה, אבל יש לנו בהחלט קו לאומי שבו אנחנו הולכים".
לאומיות כן, איסלמיות לא
בדומה לחבריהם המשתוללים באותו זמן בבריכה
בטירה, גם חניכי קייטנת "חנדלה" מחולקים לקבוצות עם שמות אפילו עוד יותר
מפוצצים: נאג'י עלי, צ'ה גווארה, והמשוררים הפלסטינים מחמוד דרוויש, רסאן
כנפאני ואיברהים טוקאן. "אנחנו מספרים להם על האנשים האלה, הם מאד
מתעניינים ושואלים הרבה שאלות. בסוף היום הם חוזרים הביתה ומספרים להורים
על כך", אומר מוחמד.
מדריכי שתי הקייטנות מתפארים
בפנינו במחירים הנמוכים שמשלמים הילדים, שעומדים על כ-550 ש"ח לחניך, ללא
סבסוד של העירייה. "אנחנו מורידים את המחיר לילדים שבאים מבתים יותר
עניים", הם מוסיפים בלחש. "אין בהכרח גם קשר בין השתייכותם הפוליטית של
הורי הילדים לבין הקייטנה שאליה הם הולכים. בשתי הקייטנות יש ילדים שהוריהם
משתייכים לבל"ד וחד"ש". ומה עם הורים שמזוהים עם התנועה האיסלמית, אנחנו
שואלים. "אין בקייטנות תנועה איסלמית", הם פוסקים פה-אחד.
ביציאה מטירה, בכיכר הראשית, ממשיך הילד בן
העשר לנסות ולמכור קצת סברס. עם כל הכבוד לסוציאליזם ולאומיות, קודם כל
צריך להתפרנס.
החברה לפיתוח גבעות ארץ ישראל