תהיתם איך קרה שכוחות הגירוש סילקו יהודים מבלי להניד עפעף אל מול התחנונים והאיומים? אתם חייבים לקרוא את המאמר הזה, כדי לדעת כיצד עבדו פסיכולוגית על המוחות והלבבות (אם היו כאלה) של חיילי הגירוש * מרתק
ד"ר גדי אשל*
לפני ה"התנתקות", וכדי לבצע אותה, עבר צה"ל "הכנה מנטלית". זה היה פרויקט שטיפת מוח כלל צה"לי, שגנז כל פעילות אחרת בצה"ל ב-18 החודשים שלפני הגירוש, ובו תוכנתו כ-60,000 חיילים וקצינים לבצע את פקודת הגירוש באופן רובוטי, בלי לשאול שאלות ותוך "ניתוק רגשי".
צה"ל כולו עבר אז הסבה להיות כוח שיטור שמשימתו גירוש יהודים, ו"רוח צה"ל" והניצחון על האויב הוכנסו להקפאה. הפסיכולוגים שעשו את שטיפת המוח אמנם הבטיחו שהקפאת "רוח צה"ל" וייעודו יהיו זמניים ויתפוגגו בגמר ביצוע "המשימה", אך להקפאות מומנטום משלהן, והן לא ממהרות לחלוף. "פצל"מ" – "פעולות צבאיות לא מלחמתיות" קראו אז לאותה הסבה, וכידוע, שברו של אותו פצל"מ הוא מלחמת לבנון השנייה.
אמנם מאז הגירוש הגדול, עברה מלאכת ההחרבה של בתי מגורים ובתי כנסת שבונים היהודים ביהודה ושומרון למגרשים מקצועיים – פלוגות מג"ב ויס"מ מסוימות, אך שאלת התגובה כלפיהם נותרה כשהייתה. והתגובה, עיקרה, היה והווה – להוותנו – משני סוגים: (א) מחאה, ו-(ב) ניסיון להשפיע על המגרשים.
אין ולא היה ניסיון למנוע את המעשה ממש. כפר-מימון הסתיים, כידוע, בהקפות בתוך הגדרות, תחת עינם הפקוחה של מאות סדרנים, ואת מקום הצעדה ′לעזרת אחינו הגיבורים′ תפסה שירה אדירה: "חייל, שוטר, אוהבים אותך יותר". נקודת המוצא, גם במחאה וגם בהשתדלות לשכנע אותם לסרב לפקודת הגירוש (ציות ערכי) הייתה שבתודעה של החיילים שנצטוו לגרש, קודמת יהודיוּתם לחיילותם, ורק צריך לעורר אותה. יומן התנתקות שכתב לאחרונה רון פרסלר, קצין "מפנה" מחיל האוויר, ב′הארץ′, שופך אור על ראיית החיילים שאינם מגרשים-מקצועיים את המחאה ואת הניסיונות לדבר על לבם. להלן מספר הבהקים מראייה זו:
***
מבחינת ביצוע המשימה – גירוש או החרבה, צה"ל "לא סופר" את המוחים. לכן הוא יכול להציב מולם חיילי שירותים, ג′ובניקים או מתכנתים. יתרה מזאת, מעבר לכך שהוצאת קיטור במחאה מעקרת את ההתנגדות האמיתית, חלק ניכר מ"ההכנה המנטלית" דווקא תיכנת את החיילים לספוג מחאות בלי להתעצבן: "זה לא אישי". לספוג תוך "ניתוק רגשי". באטימות. כפי שזה נקרא בציניות בקוד המכובס של "ההכנה המנטלית": "בנחישות וברגישות".
זאת כל עוד מדובר בהוצאת קיטור עקרה – מילים, או היצמדות פסיבית לקרקע, ובניגוד למחאה מאיימת. מהי מחאה מאיימת? כזכור, הנפת השלט "שמשון לא מפנה בחומש" בהשבעה בחטיבת כפיר הכניסה את המערכת לתזזית, אך תזזית זו לא באה עקב המחאה, אלא עקב האיום שזו הקרינה על הציות הרובוטי.
שיא הבוז שמור, איך לא, לשירי אהבה למְגַרְשִים. השיר "חייל, שוטר, אוהבים אותך יותר" שפרץ בעת פיאסקו ההקפות בתוך הגדר בכפר-מימון, חותם אצל חייל שעבר את ה"הכנה המנטלית" את הראייה שחנופה מזויפת זו מעידה על כך שהכול זיוף.
***
ברור שחובה על כל נאמני ישראל ושיבת ציון לדעת את הראש של מפקד וחייל שנמצאים במסגרת צבאית, ושמקבלים פקודה לבצע גירוש. גירוש, החרבה או כל פקודת מירור חיי מתיישבים אחרת, בכל מעגל שהוא. קודם כל יש לדעת. "דע את האויב" כדי לטַכֵּס את המעשה הנכון. ואשר למעשה הנכון, על כך יורחב בהמשך, אם כי אין לכך מטה קסם ממדף.
* ד"ר גדי אשל הוא חבר בצוות חקר "ההכנה המנטלית"
http://www.sos-israel.com/index.asp?catID=39413&siteLang=3
החברה לפיתוח גבעות ארץ ישראל