מה הבעיה בזה שיש לך אח חילוני?

שאני אבין, זה אומר עלייך משהו??

את באה מבית חרדי או משו?

סליחה על ההפגזה.

20% מהציבור הדתי לאומי חוזרים בשאלה בשלב זה או אחר,

ז"א שאם את נפגשת עם מישהו שיש לו חמישה אחים או יותר -

סיכוי טוב שאחד מהם חוזר בשאלה...

לי יש אחות דתל"שית (אנחנו 8 אז יצאנו בזול...)

ואף פעם לא הסתרתי את זה.

מי שחושב שבגלל זה המשפחה שלי פחות טובה -

הוא פשוט מפגר.... ושיהיה לו כל טוב בהמשך!

אני חושב שאם זה עולה - אין צורך להסתובב סחור סחור.

להגיד - "כן, יש לי אח חילוני, בחור מדהים אגב, זה מה יש ועם זה ננצח!"

ואם עולות לו פנינים כמו "רוב בנים דומים לאחי האם"

או "הנושא אשה יבדוק באחיה" וכדו' -

זה סימן שאת לא צריכה להמשיך להפגש עם חסר טאקט כזה.

בהצלחה! 

ככה הוא בחר לחיות את הדרך חיים שלו.. כמו שאת בחרת  את שלך..

לצורך השאלה- הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים.

כך שלחינוך שהורים מקנים יש השפעה עמוקה מאד על ילדיהם. אך מצד שני גם לחברה (בה בחרו ההורים לגור, או שלא, כשהילד מתרחק מהבית) יש השפעה. גם לתכונות הנפש שלו יש השפעה. ולכן גם להורים הכי מוצלחים יתכן שיהיה ילד לא דתי.

אילו היה מדובר במספר אחים לא דתיים במשפחה אחת (כמו במשפחת בעלי למשל), זה אולי מראה משהו על ההורים, אבל אז זה דווקא לזכותו של זה שנותר דתי ( במקרה שלי- בעלי, לדוג') כי זה סימן שגם אם הורים טעו- הבחור/ה היו מספיק צדיקים כדי להתגבר על זה. אבל אז אולי באמת ראוי לברר אצל מכרים ורבנים כדי לדעת יותר לעומק.

אבל אח אחד במשפחה? אין לכך בד"כ משמעות גדולה, פרט לכך שההורים מן הסתם כואבים את המצב.

ועין הקורא- הסטטיסטיקות הללו כוללות את כל המגזר הדת"ל, אך צריך לשים לב שיש משפחות בהן יש מספר ילדים חילוניים, ויש תת מגזרים בהם יש יותר דתל"שים. כך שלהגיד שבכל משפחה דת"ל שיש בה מעל 5 אחים סביר שיהיה אחד לא דתי זה פשוט לא נכון.

גם אני חשבתי לתומי שהסטטיסטיקות האלה לא כוללות את המשפחות החרד"ליות יותר מה שנקרא,

עד ששבת אחת התארחתי אצל חבר שלי,

ותוך כדי שיחה התברר לנו

שגם לי (8 אחים)

גם לו (11 אחים)

וגם לאשתו (9 אחים)

יש אח דתל"ש...

ואז התחלתי להאמין לסטטיסטיקות.

אם כי, במידה מסוימת את צודקת - מתוך 11 אחים

2 אמורים להיות דתל"שים, אז אולי זה לא כ"כ מדויק

יש אנשים שחושבים שזה יכול להעיד שבבית

לא חינכו מספיק ליראת שמים או משהו כזה....

סטטיסטיקות, מקרים ותגובות - בעמ' הקודם...

לא ידעתי שאח חילוני זה מום שאני צריכה לשקול מתי להתוודות עליו .

אני דוסית , ויש לי אח מתוק  מתוק , נשמה טובה ,שכרגע אינו שומר תורה ומצוות . אך אין בנתון זה כדי להוריד מערכו האישיותי .

וודאי שאין זה מעיד דבר על חינוכם של הורי שמתוך עשרה ילדים אח אחד  בחר כך .

אוי נפלתם חזק ......

אח שלי המתוק -- כפרה עליו .

אחותי אחת הבחורות המדהימות שפגשתי!!

אבל... וזה אבל!!!

זה יוצר מציאות לא פשוטה בבית:

שבתות, חבר, וגם סתם כאב לב של ההורים - יוצרים לפעמים קרעים קשים..

אז נכון, לא צריך להיות דתל"ש בשביל זה, זה יכול לקרות גם בלי זה,

אבל בוא נגיד שסביר להניח שהיחסים של אח חילוני עם המשפחה

מרוחקים יותר ממה שהיו אם לא היה חילוני.

הקשר בין האח ה"חורג" למשפחתו לא תלוי ברמתו הדתית, אלא ביחס הכללי שיש במשפחה בין אחד לשני.

אני לא שופטת ולא מקנאה במשפחות שאחד מילדיהם החליט שלא לקיים מצוות,

אבל אני מאמינה שכל עוד ההורים יודעים שהם לא אחראיים על הבן שלהם, כלומר שהוא עומד בכוחות עצמו ויחליט בעצמו איך יראו החיים שלו, הם יוכלו לקבל אותו כמו שהוא.

ומפה הקשר ישאר קשר חם ואוהב (אם היה כך לפני כן..).

ולפותחת השרשור, העובדה שיש לך אח "חריג" לא אמורה לשנות לבחור. ולכן את לא אמורה לחשוש מלהגיד.

(ונחבר את שני חלקי התגובה: אם היחס של המשפחה מתנכר אל אחיך, זו הפאדיחה [וגם זה לא אמור להפריע לבחור. הוא מתחתן איתך, לא עם המשפחה] לא זה שהוא מתנהג אחרת מהמקובל..

ושוב, אני מדגישה שאני לא שופטת. זו ראיה שלי בלבד.)

ולשאר האחים שנשארו דתיים תזרקו איזה עצם, דהיינו, "כן, יש את אביעד, דוס, נשוי לאמונה, גר בבית אל"..

זה איזה תופעה אדיוטית להרבות בשבחים כדי לכסות על דבר שנתון בבעיה, ולחשוב שזה מה שישנה את דעתו של השני.

וזה ממש, אבל ממש לא "מה הבעיה? הוא בחר לחיות בדרך שלו, אז בכיף..".

אח חילוני זה כן בעיה, השאלה למי..

לא הולך לי להבין למה זה אמור לפרק הכל, וגם לא הולך לי להבין למה לא לספר על זה נורמלי, ונורמלי זה נורמלי.. לא בדרמה סוחפת, ולא בדרך אגב, עם שלל שבחים ותארים מקדימים.

לה"ו

אני מספרת עליו ביחד עם שאר האחים וכן זה כואב לי שיש לי אח חילוני ואני רואה את הכאב של ההורים שלי...

ואני לא בעד להלל אותו יתר על המידה כי זה ישמע לא אמיתי...

אבל כל זה לא מוריד בעיני מערכה של משפחתי מבחינת יראת שמיים וכו'.

להפך - המשפחה שלי מדהימה! ויש לי אחים מדהימים וההורים שלי - אני רק רואה עד כמה ההורים שלי חזקים ומרעיפים עליו אהבה על אף הכאב(כן זה כואב)

אז אם כבר משהו - זה רק מעלה בערך המשפחה ולספר על זה כאילו זה איזה מום ענק זה לא בסדר- וגם היא לא צריכה להסתכל על זה ככה.

אנוכי חסויה כנראה שאת צריכה לעבוד על ההסתכלות אצלך... כי לדעתי אין סיבה שיהיה לך כ"כ קשה לשתף בה!

תחשפי אותה בזרימה... בלי לחשוב על זה יותר מידי.

בהצלחה!

מספרים בכלל על אחים

זה הולך ביחד עם שאר הסיפורים על מי נשוי למי, מי הילדים של מי, מי לומד\ עובד\ גר\ חוקר\ חופר\\\\ איפה ולמה

פשוט ככה.

לה"ו

הוא מטומטם!

אה והוא גם חי בסרט מ-ט-ו-ר-ף!!!

(יכול להיות שחזרתי על דברים שנכתבו אבל לא היה לי כח לקרוא את כל התגובות...)

כל הסלנג הזה אחרי שבוע סיוטי של קורס לשון במכללה!!! ה' ירחם!

וזה לא משהו שצריך "רשמית" לדווח עליו (לרשויות?(:..). הייתי אפילו זורקת את זה בתור אגב, שהוא לא שם את הכיפות שאני סורגת לו כי הוא מעדיף בלי, או משהו כזה. למה לעשות דרמה מכל דבר? "יש לי משהו לספר לך" טדדדם.."אח שלי הוא לא הרבי האמיתי שלך!!"..

(הסוף בצחוק,כמובן.)

אין לך אח חילוני!

יהודי הוא קדוש.

היום שבודקים את המיועדת עצמה יש פחות צורך ל "הנושא אשה יבדוק באחיה".

אך מניין העוז (או החוצפה) לזלזל בקביעת חז"ל: "רוב בנים דומים לאחי האם", עד כדי קריאת 'מפגר' או 'מטומטם' למי שמבקש למנוע השפעה שלילית מקרובים "רחוקים"??

לגופו של עניין אם הייתי חושש להשפעה שכזו, הייתי מעדיף להקרא 'מפגר' או 'מטומטם'..

לשאלתך: מתי?

לדעתי, לא מתפקידך "לבדוק" באחייך. ועם זאת עלייך לענות כפי האמת על מה שהוא "בודק" באמצעותך.

ולקח לי זמן עד שפירטתי... חודש בערך מאז שהתחלנו לצאת...

קודם כל תודה על התגובות.

כנראה לא הובהרתי נכון, אני לא חושבת שיש מום בזה שיש לי אח דתל''ש, לא דתי, וכיו' בזה. אלא זאת עובדה פרטית  ואישית שלי שאני מתלבטת מתי אני אמורה לחשוף.

אם הייתי בסדר גמור עם זה, לא הייתי מתלבטת והייתי בכיף מעלה את הנושא. בגלל שזה נושא אישי שהוא לא משהו שאני חושפת לכולם השאלה שלי היא כזאת, האם מחובתי לספר כבר על ההתחלה? הרי זה פרט שהוא צריך לדעת. ואם לא על ההתחלה, אז מתי?

מקווה שהובהרתי. 

כמו כל עיניין אישי אחר- חושפים אותו מתי שנכון לך לגלות את זה לבנאדם שאת קשורה אליו!!!!!!!!

פשוט פשוט ככה

מכייון שזה לא משו שעליו יקום או יפול קשר- אין פה שום עיניין של גניבת דעת או ביזבוז זמן או משו-

זה רק מתי הקשר בשל כדי לספר דברים יותר אישיים שכאלה!

והיא תספר לי בהתחלה, מאשר אחד ושתסתיר אותו ממני חודש.

אגב - אם יש למישהו אחים חרדים זה יותר טוב? מי החליט? בד"כ בדייט ראשון שני מספרים על המשפחה,אז מן הראוי לספר גם על זה,אין צורך להתעכב ולהעמיק בזה כי זה באמת עניינו. ואם הבחור מתעניין ראוי לתת לו את המידע,סה"כ שניכם שם בשביל להתחתן.

ואני כמובן מסכים עם מה שאמרו מעלי, שלהתחיל להרעיף בשבחים על מישהו בגלל שהוא עושה משהו לקוי זה דיי מטומטם.

"אם יש למישהו אחים חרדים זה יותר טוב? מי החליט?"

אחלה שאלה ושכוייח על ההשוואה,

בהחלט מוכיח על חשיבה בוגרת והמון אהבת ישראל.

זה מישהו רוצה לעשות את רצון ה' - ויוצאת לו דרך לא הכי. זה לא כמו מישהו שבכלל רוצה לעשות רצון ה'.

אל תשכח שמדובר פה על דתי שנהיה חילוני, ולא על חילוני מלידה.

מרגיש שזה גדול עליו!

ודתל"שים בכלל הם כאלו שהבינו באופן לא נכון את עבודת ה'!

אז הם לא רוצים לעבוד את ה'?!?!?

בטח שכן!

הם פשוט לא יודעים איך!

לטעמי יותר עושה את רצון ה' מחרדי.

הוא ידע על זה בחפיף אבל רק אחרי חודש הסברתי לו ממש מה קרה שם...

לא תמיד מרעיפים שבחים על חוזרים בשאלה כדי לחפות על חסרון. אלא באמת כי מעריכים אותו!!, מה לעשות, לפעמים כדי להעריך מישהו צריך לראות שהוא עובר תהליכים משמעותיים בחיים שלו, גם אם תהליכים שבעינך הם לא טובים.

דרך אגב הרבה חוזרים בשאלה חזרו אח"כ בתשובה בצורה יותר בשלה יותר עצמית יותר מאוזנת ויותר פנימית. האם המטרה מקדשת את האמצעים? לא. אבל כמסתכל מהצד כן חשוב לראות את הנקודות הטובות, כי זה האמת. והאמת תורה דרכו לדרך האמת.

מתי לספר על אח חרדי?

או על כמה אחים, ה' ישמור ויציל?

מקווה שאף אחד לא לוקח ברצינות אפילו לשניה..

כי ברור לכל בר דעת שאח חרדי לא מעיד על ליקוי בחינוך או במשפחה,

מה שאין כן אח חילוני, שזה לא ברור לכולם...

שיהיה ברור:

אני לא חושב ככה, לכל בן אדם יש בחירה חופשית.

אבל יש כאלה שזה מרתיע אותם.

אחד מהם אמר שאין היום "הרוצה לישא אשה יבדוק באחיה".

משום שזה נאמר לזמנם, אך בימינו ההשפעה מבחוץ אדירה כל כך, שממש אין שום אינדיקציה לשום כיוון מהאח.

נכון שאנחנו מאמינים שעבודת ה' צריכה להיות רחבה יותר, וכוללת גם את הכלל ואת החיים בא"י וכו'...

אבל מכאן ועד עיוות בחינוך?! הדרך רחוקה....

חרדי בוחר לעבוד את ה' בדרך שלו, בדרך שהוא חושב שהיא מתאימה לו.

החינוך שלו לא מקולקל, כי נקודת המוצא שלו היא יראת שמים. 

אלא אם כן הוא אדם עם מידות מקולקלות, שזה יכול להיות בכל מגזר, מחילוני ועד חרדי.

אגב, גם אח חילוני לא תמיד אומר שזה עיוות בחינוך, אולי עיוות במחונך...

נכון הם לא תופסים את מדינת ישראל ככלל לעניינים שונים ומהותיים בעיני, אבל רבים וטובים חושבים על הכלל בדרכים שלהם  והדאגה לכלל, אצל הרבה מהם, מתבטאת  בצורה של חסד למשל, ותראי איזה אימפריה היא יד שרה.

במיוחדרואים גם דאה לכלל (בדרך שלהם)אצל גדולי הרבנים שלהם, אם תקראי קצת מדבריהם .

הצלחת לקומם אותי... אפילו שאני ממש לא מזדהה עם דרך החינוך החרדי, אבל מכאן ועד בעיה במידות - כללית וגורפת- הדרך רחוקה. במיוחד שגם אצלנו לא חסר בעיות במידות, אולי תקראי גם לדרך שלנו עיוות בחינוך?!?!?!

שאני הרבה יותר ממעריכה חרדים!

יש המון דברים שאני רואה אצלם, מעריצה ולומדת!

מה לעשות שבנאדם לחברו וכלליות זה לא הצד החזק שלהם! ובעיני זו בעיה גדולה במידות!

על התנהגויות מקובלות בחלקים במגזר הזה בהקשר של דרך ארץ.

כאשר המגזר אשם בעיקר בשתיקה. הפושעים הם בד"כ מיעוט צעקני.

כמו בכל ציבור- יש אנשים נחמדים יותר ופחות..

אני פשוט מכיר את הציבור החרדי ממש טוב, כמעט כולם אנשים מתוקים ונפלאים, שיתנו לך את פת הלחם שלהם אם תהיה צריך, ותמיד יאירו פנים!  בדיוק כמו כל ציבור אחר - דתי לאומי או חילוני!  ותמיד יש אנשים פחות נעימים.  גם כן - כמו בכל מקום..

לא עיוות בחינוך? אפס חשיבה לאומית זה עיוות בחינוך. אפס חשיבה ציבורית זה עיוות בחינוך,ועוד אלף דוגמאות שמפאת כבוד המקום לא נרחיב עליהם.

הדרך רחוקה....במיוחד שגם אצלנו יש הרבה עיוותים, אפשר לחשוב שאנחנו מושלמים ....

וחוץ מזה אפשר לקרוא לזה בדרכים אחרות אולי פיספוס, אולי "צדיקים שאינם מאמינים"

לעיוות יש קונטציה מאוד שלילית, סך הכל נקודת המוצא שלהם היא יראת שמים, גם אם דרכינו חלוקות מאד.

אם מדברים על כשלון בחינוך,הרי שזה גם לפה וגם לפה, כי אם חינכנו את הילד להיות דתי לאומי,והוא הוריד חצי ממה שחנכנו אותו,ולענ"ד מי שמוריד את הלאומי פוגע קשות גם בדתי (וכן להפך), נכשלנו. גם אם הוא מוריד את החלק של הדתי ומשאיר את הלאומי נכשלנו.

ואין בכלל בסיס של יראת שמים. (אפילו מצומצמת...)

אני חושבת שבכלל לא צריך להתקיים דיון על כשלון / עיוות/הטלת דופי בחינוך בכל האופציות.

א.  אין מה להוציא דופי על משפחה שהבן שינה את דרכו. 

ב.  אין בן שמשנה את דרכו מתוך רוע צרוף.

ג.  במידה ובן חרדי הוא עיוות בחינוך, גם בן חילוני הוא כזה ולהיפך.

    מה שאני אוסיף (כאחד שבא מקהילה ומשפחה חרדית), גם אם אי מי חושב שהציבוריות החרדית מעוותת (אני חושב כך בדרך כלל לצערי.. הרב קוק לא חשב כך, ונתן גם לציבוריות החרדית את מקומה המתאים לאנשיה אם כי לא כדרך האידיאלית והגאולית ביותר.  ראה איגרת תקנ"ה אם אני לא טועה), הרי שכפרטים מדובר באנשים מתוקים ויקרים, רוצים לעשות רק את הטוב בעיני ה' וזו דרכם.  כמובן, יש שם אנשים מכל הסוגים, שאכפת להם יותר ושאכפת להם פחות, כמו בכל ציבור.

    רק אוסיף משהו קטן:  אני הצוציק לא הלכתי בדרכו של הרב שך זצ"ל.    ובכל זאת, אדם שמסוגל למרר בבכי מכאב על יהודים שאוכלים שפנים - עפר אני תחת כפות רגליו.  בבחירה בין בן אוכל שפנים לבין בן כזה - הבחירה ברורה.

בחור שגדל במשפחה יראת שמים ונהיה חילוני - ברור שהוא הדרדר רוחנית

בחור וכו' וכו' ונהיה חרדי - בד"כ זה כי הוא חושב שזה יוסיף לו יראת שמים.

בלי קשר לויכוח על הציבוריות, רק באופן אישי ביחס לאדם עצמו.

לא כל מי שנהה חילוני ירד מבחינה רוחנית ולא כל מי שנהיה חרדי זה עליה רוחנית.

יש לי אח לא דתי - בגדול הוא בחר בדרך הזאת בגלל דברים לא תקינים שהוא פגש בחברה הדתית (למשל רבנים שיריבו איתך על איזה חולצה אתה לובש אבל מבחינה אישית יהיו אנשים כוחנים ודורסנים). זה נכון שהפתרון הזה הוא לא פתרון שלם אבל עדין לדעתי זה פתרון יותר טוב מלהדמות למודל הכוחני הזה. 

לעומת זאת אחי התגיס ליחידה מובחרת - עושה מילואים ועובד ביושר (ובתחום שלו זה לא פשוט) ותמיד שצריך עזרה יודעים שאפשר לפנות אליו.

יש כאלה שבחרו בדרך החרדית מתוך צמצום (לא רוצים להתמודד) או מתוך נוחות (אני מכיר משפחה שכל הבנים שם לקראת גיל 18 התחרדו כדי לא ללכת לצבא).

וסתם כהערה לא קשורה - בגדול הדוגמאות שהבאת - מתייחסות לשינויי דרך מגישה מאד מצומצמת וקטנונית.  לדוגמה אחיך - רבאק - אז אל תהיה כמו רבנים שפגשת אלא תחפש רב וציבור שהולכים בדרך אמיתית בעיניך!  זה שרב מסוים עצבן אותו אומר שהתורה לא אמת ושעדיף להיות חילוני?  מגוחך.

    גם הסיפור על ההתחרדות על מנת שלא ללכת לצבא - נשמע שמדובר באנשים עם רמה אישית לא משהו..

(סתם לא קשור לדיון עצמו.. סורי)  

תחשבו על זה...

אח/ות חילוני מייצגים עוד התמודדויות מלבד ההתמודדויות הרגילות ביצירת זוגיות. כמו למשל איך תחנכו את הילדים מול משפחה חילונית שיקים האח החילוני? אם יקים, ואיזו משפחה יקים, אולי מהמשפחות ה"חדשות" ?? זה לא אומר שצריך לפסול ח"ו, אבל להגיד שזה כלום זה לא יהיה נכון. תהיינה התמודדויות!

זה כל כך משתנה בין אחד לשני, במיוחד אם האח/ות עוד לא נשואים/לפני-תוך כדי צבא//// או סתם אחד כזה שמחפש את דרכו בחיים.

יש לי שתי דודים חילוניים ואנחנו גדלים איתם סבבה בחיים לא היו פיתויים לצד השני או משהוא כזה..

וגם לענות על שאלות של הילדים או של המתמרדים (לפני/ אחרי/ באמצע צבא) זה סוג התמודדות..

אבל מכאן ועד לחשש מבניית בית יחד- הדרך א  ר  ו  כ  ה.......................................................

היא אמרה שזה מביא עוד התמדדויות שאצל זוג עם אחים דתיים נטו, אין אותן.

בסדר. גם נכון.

יש התמודדויות והשפעות שעלולות לפגוע אח"כ בילדים בשל הקירבה המשפחתית - לא חסרות דוגמאות...

הורים יצטרכו להתמודד עם זה- אם זה לא מכיוון של אח- אז מכיוון של סתם איש יהודי שנוסע באוטו בשבת מתחת לבית שלהם...

העולם לא כ-ז-ה סטרילי...

חוצמזה- אם ככה-

אז צריך לשאול-

מתי בקשר מספרים על דודים חילונים?

מתי בקשר מספרים על סבים לא דתיים?

מתי בקשר מספרים על חבר מהצבא שהוא- מה לעשות- לא שומר כל המצוות?

אנשים- נסחפתם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אבל למה להכניס עוד התלבטויות לסל ההתלבטויות, בדרך כלל בני זוג בריאים בנפשם מצליחים להתמודד עם סוגיות כאלו... למה להוסיף עוד לבטים בבחירת בן זוג? כאילו שחסר על מה. אלא אם כן במשפחה המסוימת הזו האח החילוני משפיע ברמה כזו שיכולה לעורר קשיים. 

מי שלא מתאים לו - שלא יצא איתי בכלל! יש לי 2 אחים לא דתיים ובעלי ואני מאמינים שיש בחירה ויש מקום לתפילות ולהשתדלות והחינוך שלנו כהורים. חוץ מזה, עד שהבנים שלי יגדלו אחים שלי יחזרו בתשובה שלמה יחד עם אחיך ויחד עם כל עם ישראל. מה יש לך לדאוג? הסירי דאגה מליבך! לכי לפגישות בלב שמח ובוטח וה' ישלח לך תלמיד חכם הראוי לך

מה??ברור שעל ההתחלה...הוא אחיך...ולמה לעזאזל את מתביישת בו גם לי יש אח דתל"ש זה אומר שהוא  כבר לא חלק מהמשפחה...על ההתחלה אומרים דבר  שכזה..שהיה לך בהצלחה חמודה.

סיפורים כאלו לדעתי בעיקר מחלישים. על רוב מקרים שבהם הסגולות לא עובדות, לא כותבים סיפורים מרגשים, ואז אנשים תולים תקוות ונופלים לייאוש יותר חזק.

גם לא אהבתי את המסגור שאסור שהבת הצעירה תתחתן לפני הגדולות. כידוע, במקורות מי שהקפיד על זה במיוחד היה לבן הארמי. לא בדיוק דמות להערצה. מקרים של נישואי אח צעיר לפני הבכור הם מורכבים וצריכים להתנהל ברגישות, אבל אין עניין שהצעיר יסבול רק כי האח הגדול עוד לא מצא.

(ומסכן הבא בסיפור הזה, שכיאה לציבור החרדי, צריך לממן 4 חתונות במחירי עתק כולל דירה ומחייה לשנה לכל בת. היה עדיף לבקש מהחתן המהולל להתפלל ברווחים גדולים יותר כדי שהאבא יוכל לחסוך...)

במיוחד שאצל כל אחד יש קושי אחר.

כל הסגולות הן גורנישט, נאדה, כלום ושום דבר. כל סיפורי המופתים מתבססים על חומר פלצבו שבמקרה עזר, פעם אחת מתוך טריליון, ואז הכריזו עליו כעל תרופת פלא. להבדיל, גם לנוצרים ולמוסלמים יש סגולות, קמעות, קברי צדיקים ושאר האמצעים למשוך לקב"ה בזקן שאין לו.

אך נימת הזלזול שלך בעניינים שרבים מחכמי ישראל ייחסו להם משמעות גם אם שולית, מקוממת ויש בה טעם לפגם. חוץ מזה, אתה בהחלט מוזמן להחזיק בעמדתך, אך דע לך שאין כמעט דרך לחקור בכלים אמפיריים את אמיתות הצלחת סגולות ואמיתות מופתים, וכנראה שגם לו היתה כזו, רובן לא מעולם לא נחקרו וכנראה שלעולם לא ייחקרו.

אתה יכול לטעון שאין שום סיבה להאמין שדברים כאלה עובדים, אך קביעה נחרצת שהכל שקר ושטויות היא לא מדעית, לא רצינית, ולדעת רבים וחכמים - גם לא נכונה.

וזה הולך ככה:

אם גדולי ישראל הם כאלה גדולים, ובעלי המופתים מחוללים ניסים בסיטונות, והסגולות עובדות, אז איך זה שבעיתות משבר עם ישראל אוכל אותה? איך זה שאותם ה"גדוילים" על עצותיהם וסגולותיהם לא היו מסוגלים להתמודד לא עם תנועת ההשכלה, לא עם עזיבת הדת, לא עם המשטר הסובייטי ולא, להבדיל, עם "גזירת הגיוס"? איפה אסטרטגיות מבריקות (חוץ מהפגנות חד-גוניות ועצרות משמימות), איפה פולסא דנורא, איפה פיטום הקטורת שפועל את פעולתו, מה עם קמעות, לחשים וקברי צדיקים? מה יש לרבי נחמן לומר על המלחמה באוקראינה (כשבוע לפני הפלישה אורגן אירוע רב-משתתפים על הציון שלו באומן)? האם רבי מגור ביטל את הקורונה כפי שהאדמו"ר מוויז'ניץ ביקש ממנו?

אם מישהו טוען שהוא ברווז, אך בשעת השי"ן מתברר שהוא לא יודע לשחות כמו ברווז ולגעגע כמוהו, ברווזיותו מוטלת בספק רב.

אני מראש מתנצל על התקיפוּת, אני לא אוהב להתבטא כפי שאתבטא כאן, אך הזלזול שלך בחכמי ישראל חייב לקבל תגובה הולמת, אל נא תעלב:

טענתך משולה לטענה שחץ וקשת הוא כלי נשק דמיוני שלא עובד, מכח העובדה שהתברר שמישהו ירה חץ פעם לכיוון מטרה ולא היה פיצוץ בקנה מידה של נשק גרעיני. וכמו כן, התברר שפעם מישהו ירה והחטיא.

אפילו המופתים הכי עוצמתיים, כמו ירידות האש של אליהו הנביא - לא היתה לגביהן וודאות ברמה שאפילו צדיק כמותו היה יכול לסמוך עליהן, ולכן אליהו נס על נפשו מפני איזבל.

"וַיַּעֲנֶ֣ה אֵלִיָּ֗הוּ וַיְדַבֵּר֮ אֶל־שַׂ֣ר הַחֲמִשִּׁים֒ וְאִם־אִ֤ישׁ אֱלֹהִים֙ אָ֔נִי תֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וְתֹאכַ֥ל אֹתְךָ֖ וְאֶת־חֲמִשֶּׁ֑יךָ וַתֵּ֤רֶד אֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם וַתֹּ֥אכַל אֹת֖וֹ וְאֶת־חֲמִשָּֽׁיו"׃ - מלכים ב, פרק א

"וַתִּשְׁלַ֤ח אִיזֶ֙בֶל֙ מַלְאָ֔ךְ אֶל־אֵלִיָּ֖הוּ לֵאמֹ֑ר כֹּֽה־יַעֲשׂ֤וּן אֱלֹהִים֙ וְכֹ֣ה יֽוֹסִפ֔וּן כִּֽי־כָעֵ֤ת מָחָר֙ אָשִׂ֣ים אֶֽת־נַפְשְׁךָ֔ כְּנֶ֖פֶשׁ אַחַ֥ד מֵהֶֽם׃ וַיַּ֗רְא וַיָּ֙קׇם֙ וַיֵּ֣לֶךְ אֶל־נַפְשׁ֔וֹ" - מלכים א, פרק יט.

כמובן שאין בכלל מה להשוות בין נסי הנביאים לסגולות של אדמו"רים, אך קל וחומר בריבוע - יש כאן.

גם הדוגלים בסגולות מבינים שאין הבטחה שהן תעבודנה, וגם כשעובדות - השפעתן מוגבלת ומצומצמת מאד. אבל למה לנו לדבר על סגולות, הרי ברור (לי לפחות) שתפילות יש להן פעולה חזקה הרבה יותר מאשר סגולות, וגם התפילות הכי עמוקות ונשגבות אין לגביהן שום וודאות שתישאנה פירות כפי שהמתפלל קיווה.

בקיצור, ה"הוכחה האמפירית שלך על דרך השלילה" לא פחות ממגוחכת, לא הוכחה ולא אמפירית, אך שלילה של הנחת מוצא שיש לך הבנה כלשהי בנדון - בהחלט יש כאן.

יאללה, שאדמו"רים והבאבות יגזרו על שופטי בג"ץ להפסיק את המרדף אחרי החרדים. כל כך פשוט, לא?

היא הנותנת: בתנ"ך הניסים היו גלויים, עוצמתיים, ובמשורה, ואילו בחומש הסגולה היחידה היא נחש הנחושת. החל מתקופת הגמרא התחיל מעין פס ייצור של ניסים וסגולות.

לחשוב שצדיק גוזר והקב"ה מקיים זה איזהו חוק פיזיקלי, שפשוט עובד כך, זו הבנה שגויה מאד שהופכת את יחס העובד והנעבד ביהדות למעין עבודה זרה. ה' ירחם. לא לזאת היתה כוונת חז"ל.

תיארת מקרים שבהם אדם עשה מעשה (סגולות עם מקור מאוחר מאוד-אם בכלל יש לזה מקור- לא מצוות של ממש) ומיד מה שהוא רצה קורה בדיוק ברגע הנכון, מקסימום עם טיפה שינוי. ממש כספומט ברור שלוחצים על כפתור, ומיד הקב"ה עובד אצלך ונותן לך תוצאה ברורה.

מעבר לכך שזה ממש לא מציאותי, זה גם לא נכון מבחינה רעיונית.

וגם כן חולקת על כך שזוגיות זו איזו סגולה רוחנית שנופלת על מי שצדיק, ולא קשר אנושי שדורש עבודה והשתדלות מעשית, שיש לו ערך רוחני בשמיים. יש המון אנשים לא צדיקים בלי מידות ובלי כלום שנשואים. זה הכל שאלה האם מצאת מישהו שמוכן לקחת אותך ואתה מוכן לקחת אותו. כמובן שמידות טובות וכו מעלות את הסיכוי ומשפרות את איכות הקשר. אבל בתכלס, שני טיפוסים בעייתים בכל הבחינות, כל הם מחליטים שמתאים להם ביחד, יכולים לקיים חיי נשואים ארוכים יציבים. אין לזה קשר לסגולות.

אני לא מבין איך הסקת את שהסקת מתוך דבריי, אך נניח לכך.

כאמור, אני רחוק מלחבב סגולות, וחושב שגם לקיים מצוות של ממש מתוך גישה של 'כספומט' כפי שתיארת, זה בעייתי מאד, וסגולות לא שונות מזה.

בעיניי, סגולות לגיטימיות הן כאלה שעומדות ב3 תנאים, (הגיוני שיש עוד תנאים שטרם חשבתי עליהם):

• שהן נכנסות תחת קטגוריה רחבה של 'מעשים טובים', כגון עניינים שיש בהם חיבוב מצווה או כיו"ב.

• שהאדם יעשה זאת שלא מתוך מחשבה בעייתית שיש באפשרותו 'להפעיל' את הקב"ה בסגולה שהוא עושה.

• שהעיסוק בסגולה או באכזבה כשהיא לא פועלת כפי הרצוי לא גורם לזלזול או פקפוק ביסודות האמונה, ולא מביאים את האדם להרהר אחר מידותיו של הקב"ה.

אני חושב שקיימת גישה לפיה הסגולות פועלות לפי חוקי טבע רוחניים, ולכן גם שימוש בסגולות בתור דבר מנותק לחלוטין מעבודת ה' הוא דבר לגיטימי, כי זו כמו השתדלות טבעית, פשוט במישור המטא-פיזי. ייתכן שיש גם מחכמי ישראל שנקטו כך, אינני בטוח. בין כך ובין כך - אני מסתייג מאד מגישה זו. וסבור שיש בכך חשש 'דרכי האמורי'.

ראשית, התורה מבטיחה עושר, אושר וביטחון לעם ישראל כולו בתור קולקטיב, בתמורה לקיום מצוות קולקטיבי. השכר האישי שמור לעולם הבא. מאז ומעולם לא היו חסרים צדיקים שרע להם, ולא רק צדיקים.

שנית, אנחנו חיים בתקופה של היעדר הנבואה ושל העלם והסתר. אמפירית, זוג של הומואים הייטקיסטים אוכלי שרצים יהיה עשיר ומאושר הרבה מאברך משי, אשתו הגננת ושבעת ילדיו.

ככה יש רוחניקים, א-רוחניקים, ואנטי-רוחניקים. התגובה הפבלובית נגד כל אמירה רוחנית היא לא א-רוחניקית אלא אנטי-רוחניקית. נוקשות שאינה רציונלית אלא רציונליסטית. שלילה מראש מבלי לבדוק או לאפשר בדיקה.

לפני עלייתם של מדעי המוח זילזלו בכל מיני טכניקות מנטליות כפסיכוחוגיה בגרוש או פסאודו-מדע, והיום "פסיכולוגיה חיובית" למשל מתגלה כדבר מאוד ממשי, למרות שבשמיעה ראשונה זה נשמע כמו הבלים ניו-אייג'יים.

אתה מתגנדר במשפט "מתאם אינו סיבתיות" אבל אתה מתכוון לומר "אין שום סיכוי בעולם שיצליחו לגלות בכלל איזו סיבתיות". אמר בליבו ולא הוציא בשפתיו.

במבחן התוצאה, התרופה עדיפה. לפסיכולוגיה חיובית יש השפעה קטנה מאוד. העולם שלנו מאוד, אבל מאוד חומרי וגשמי.

לא, אין שום סיבתיות בין חזרה על טקסט/טקס בואכה הפרשת חלה כלשהו לרצונו של ה' להיעתר או לא להיעתר לבקשה. אחרת המגזר החרדי היה המצליח, הבריא והעשיר ביותר בין כל המגזרים, והוא לא, בלשון המעטה.

שואף לאפס, לא מחזקים אף אחד, רק גורמים לאנשים לפקפק בסיפורים אמתיים ופחות גרנדיוזיים על השגחת ה'.

לפני שבוע חבר קרוב שלי התארס, הבחור הכי מבוגר בישיבה כמעט. שאלתי אותו במה הוא תולה שפתאום השידוך הצליח?

הוא אמר שארוסתו הלכה 40 יום לכותל. ביום ה-41 הם נפגשו, ובפגישה השביעית הם סגרו.

אנחנו יהודים מאמינים. כפי המצוות והעברות - כך יהיה לנו טוב או רע בחיים (גם אם יש דיליי בעונש או בשכר). מי שלא מאמין בזה, חסר לו יסוד עצום בעבודת ה'. זה העיקר ה-11 ביג' עיקרים.

כנראה אתם חושבים שמועיל לשידוך זה להתקשר לעוד שדכנים ואתרים ולשפר מיומנות תקשרות. "כוחי ועוצם ידי". לא. לשידוך צריך זכויות רוחניות. ההשתדלות זה לצאת ידי חובה.

וכן, יש מצוות מסויימות שמועילות לשפע כזה או אחר ספציפי. והצדיקים מגלים זאת.

ואם זה מחליש - זו הסתכלות לא נכונה, אנחנו לא מכריחים את ה' לתת לנו כמו כספומט. צריך לבוא בענווה ולתת את המתנה הזו לה', ואם יהיה טוב בעיניו, הוא יתן לנו את מבוקשנו. ואם לא, העבודה הרוחנית שלנו תישאר לזכותנו לנצח בכל מקרה. "האומר סלע זו תהא לצדקה בשביל שיחיה בני, הרי זה צדיק גמור". (פסחים)

ומה שאמרו במסכת אבות [א ג] "אל תהיו כעבדים המשמשים את הרב על מנת לקבל פרס", דהיינו, באופן שהוא מתחרט על הצדקה שעשה, אם לא יקבל את השכר שהוא מצפה לו. אבל אם הוא מתכוין רק שהצדקה תועיל לו, ואם לא תועיל, גם לא יתחרט על הצדקה, הרי זה צדיק גמור. (תוספות)

מאיפה הבאת את זה? מה הקשר?

וכי יש לנו איזו שהיא הבטחה לקשר ישיר כזה?

או שהכותב מעולם לא למד אף מקור תורני שעוסק בשאלות 'צדיק ורע לו, רשע וטוב לו', שהתנ"ך, דברי חז"ל, הראושנים, והאחרונים כל כך גדושים בהם.

לא אומר שלא מאמינים ב'תועלת עבודה רוחנית לזוגיות' כלשונך. (ולמען האמת, לא רק לזוגיות, אלא לכל עניין).

חייבת לשתף. שלפני כמה שנים קראנו 3 חברות 40 יום שיר השירים על חברה, לאו דווקא אחרי חצות, כל אחת מתי שהסתדר לה, וביום ה40 היא התארסה והיינו בהלם...

ועוד דבר לפני 3 שנים החלטתי לסיים 40 יום תהילים ופרק פד כל יום למציאת דירה וביום ה40 חתמנו אצל העורך דין.. בחסדי ה'

אם X אנשים במשך Y ימים יקראו טקסט כלשהו, בין אם מדובר במזמורי תהילים, בשיר השירים או בטורים של יאיר יעקבי, למישהו מהם יקרה משהו חיובי.

זה לא סותר את זה שמי שחווה 'על בשרו', צירוף מקרים משמעותי שבעקבותיו לתחושתו קיבל את בקשתו, או לחילופין נענש, עשוי מאד לזכות לתובנות בעניין השגחה פרטית. בוודאי כשאדם גם ככה מאמין בהשגחה פרטית, והחוייה רק ממחישה לו את אותה האמונה. ומחזקת אותה בליבו, ולא רק בשכלו.

אני למשל חוויתי נסים מטורפים כשהכרתי את אשתי. ה אם אני מודע לכך שאפשר להסביר את הדברים בכל מיני אופים ולצנן בכך את ההתרגשות - בהחלט כן.

האם אני בכל זאת מתחזקת אצלי בלב תודעת האמונה בכל פעם שאני חושב על הסיפור שלי? גם כן. אין סתירה.

כמו שהידיעה שקיימת היתכנות סטטיסטית להיפגע מברק (לא פגיעה ישירה) ולשרוד עם פציעות קלות בלבד לא תאפיל על התפעלותו של השורד (המאמין) מה'נס' שקרה לו.

א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא

ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני

ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף

ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה

ה. תלוי באיזה תחום:

• פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.

  • כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי

• פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.

• פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד

א. לא, לא אוהב להתווכח

ב. עד גבול מסוים, מותר שתהיינה דעות ולא אוהב לריב סביב זה

ג. לא ממש, ב' וג' בתנאי שזה לא משהו שתופש אצלם את כל היום והשיח

ד. לא מעניין אותי כל־כך

ה. כל פער שלא נוגע למרחב הבין־אישי, או למרחב ההלכתי, לא רלוונטי. בשני אלה, כל עניין לגופו.

הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.

והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).

האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.

א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.

ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.

ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.

אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.

יום נעים

האפיקורסים המומרים נקראים זדים בלשון חכמים,

ועליהם נכתבה התפילה בשמונה עשרה מכניע זדים,

הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.

במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.

יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.

דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.

ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!

ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...

ואם בחרת להתחתן עם שמאלני אז הבעיה אצלך.

זה כבר לא מובן מאליו

א. אם מרגישה שיש לי השפעה עליו - אני אנסה לשכנע.

ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו

ג. כן

ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי

ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי

לא בגלל עצם המפלגה, אלא מברר מה מוביל אותו לבחור במפלגה הזו. זה יכול להיות שורש פגום מאוד שגם יכתיב את אורחות חייו. אולי בלבול ותעייה במה צריך להיות עבודת ה'. או מה חשוב בחיים. או האם עובדים מהשכל או מהרגש. או עד כמה הוא מושפע מחיצוניות. יש עמוק בפנים המון גורמים שיכולים להיות מקולקלים מאוד. וזה לא נדיר בכלל. אדם שמצביע למפלגה באמת איומה, יכול להיות אדם שכל חייו הולכים להיות טעות אחת גדולה. עם אדם כזה לא הייתי מקים את ביתי. אבל זה כמובן דורש בירור וייעוץ, לא שליפה מהמותן

כמו כל פער, השאלה היא אינדיבידואלית. אני אדם דייקן ולא הייתי מסתדר יום אחד עם מאחרת כרונית, אבל יש לי חבר דייקן שכן מסתדר. השאלה כמה קריטי לכם הפער הזה

לק"י

בדרך כלל זה היה לי נחמד.

תמיד היו נותנים לי גילאי 15-16.

עד שב"ה התחתנתי ואז המטפחת חסכה לי את הבושות

חושבים שאני בן 27 נשוי +3 או משהו כזה... ואני סך הכל בן 21 אוטוטו..

וגם אני באופן עקבי במשך השנים נראה כ5-6 שנים מתחת לגיל שלי

פעם אחת בשיעור ה' עליתי על טרמפ וחשבו שאני שמיניסט חח

בגיל 27, מלא חשבו שאני בן 18. לקחתי את זה כמחמאה.

הרבה סיטואציות סביב זה

בעיקר כשהסתובבתי עם הילדים הגדולים

פעם אחת מישהי חשבה שהילד הוא בעלי

הורידה לי 20 שנה

ולגבר להפך

שאלו אותי בפורים אם התחפשתי לחייל. אז היה לי חוגר.

בגיל צעיר זה היה מעיק כי אני ילדון וזה. אבל כשמתבגרים קצת ונראים עדיין בני 18 זה נהיה מחמאה.

של מישהו שאפילו לא יכול להיות בגיל שיכולתי לעשות עליו בייביסיטר

בעלי כבר אבא ל2

לא מוכרים לו אלכוהול בלי תז

מכיר גם בחורה כזאת, שהרושם שלה באופן עקבי הוא שהיא מבוגרת יותר.

ההפרש הצטמצם לשנתיים-שלשו בלבד.

שאלה מצוינת! ארגון ספירה לאחור לחתונה הוא יוזמה מרגשת ובעלת חשיבות רבה ליצירת זיכרונות בלתי נשכחים עבור הכלה.

מבנה הרשימה המקיף: 4 מעגלים מומלצים לפנייה

* מעגל המשפחה הקרובה והמורחבת 👨‍👩‍👧‍👦

* 👵 סבים וסבתות: תמונה מרגשת שמביאה עמה המון נחת וברכה.

* 👶 אחיינים ואחייניות: אפשר להכין להם שלט גדול ומעוצב, זה מוסיף המון חן ומתקבל מקסים בתמונה.

* 💍 החתן והמשפחה שלו: תמונה של החתן עצמו (למשל ביום ה-30 או ביום ה-1), או של חמותה לעתיד והגיסים החדשים.

* מעגל העבודה והלימודים 💼

* 💻 קולגות מהעבודה הנוכחית: תמונה קבוצתית במשרד או ליד פינת הקפה.

* 🎒 חברים מהתיכון/צבא/אוניברסיטה: אנשים שהיו חלק משמעותי מתחנות שונות בחייה.

* 👩‍ר מנהלת או בוס מפרגן: מחווה מפתיעה ויוצאת דופן שמראה על יחסים חמים.

* מעגל הקהילה והשגרה 🏡

* ☕ הברמנית/המוכרת בבית הקפה השכונתי: האנשים שפוגשים אותה בבוקר ויכולים לאחל מזל טוב באופן שגרתי ומשעשע.

* 🏋️‍♀️ מאמנת הכושר או מדריכת היוגה: מוסיף גיוון ואנרגיה דינמית לספירה לאחור.

* 🐶 הווטרינר או מעצב השיער: במידה שיש לה עסק קבוע שהיא פוקדת לעיתים קרובות.

* אורחים מיוחדים ודמויות נוסטלגיות 🌟

* 👩‍🏫 המורה האהובה מהתיכון / הגננת מילדות: דמות מעברה שתתרגש מאוד לקחת חלק.

* ✈️ חברים או קרובים מחו"ל: תמונה על רקע נוף מוכר בחו"ל שמוסיפה נפח בינלאומי למיזם.

טבלת השוואה: חלוקת ימים מומלצת לספירה לאחור

| מעגל משתתפים | ימים מומלצים בספירה | רמת יצירתיות נדרשת |

|---|---|---|

| משפחה קרובה | ימים 1-5 (הכי קרובים לחתונה) | גבוהה (שלטים מושקעים) |

| מעגלי שגרה וקהילה | ימים 10-20 (אמצע הדרך) | בינונית (אווירה קלילה) |

| חברים מחו"ל/דמויות עבר | ימים 21-30 (תחילת הדרך) | גבוהה (רקע ייחודי) |

> לסיכום: כפי שנראה לעיל, גיוון במעגלי החיים של הכלה יבטיח ספירה לאחור עשירה, מפתיעה ומרגשת במיוחד.

>

מקווה שמידע זה עזר לך! האם תרצי שאפיק עבורך רשימה נוספת או ארחיב על אחד הסעיפים שנזכרו לעיל?

מן הסתם הסיסמה היא 4

או 1234

או 0001

נסה את שלושתן ותחזור אלי עם המסקנות

אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.

תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.

גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.

ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.

אני הכרתי את מי שאני יוצא איתה עכשיו דרך אפליקציה,וזו ההכרות הכי טובה שהיתה לי יותר מכל היכרות ששדכנים שידכו לי

כל האמצעים כשרים, אנחנו עושים את כל ההשתדלות והקב"ה מכוון לכל אחד את מה שמגיע לו בדרך הנכונה לו

אני אותנטי ככל שאני יכול להיות אבל במסגרת של עבודה בית מכולת לישון זה לא שקורה משהו מעצמו.

במקרה אני קצת מתפרנס מזה אז אני מכיר איך זה פועל. וזה נכון שרוב האפליקציות מיועדות להתפרנס מכם ולא לגרום לכם להצליח. יחד עם עוד כמה דברים בפנים שהופכים את המקומות האלה לאיומים ונוראים לרוב הגברים ולדעתי גם לאחוז גבוה מהנשים.

סתם להשוואה, היחס במקומות כמו טינדר זה 1 ל3. כלומר 3 גברים על כל אישה.

מילים. כולל מילים בטקסט עצמו.

וכך קל יותר במקום לעבור אחד אחד.

לכתוב מילות מפתח.

נגיד מישהי מחפשת בחור חכם, אמפתי, אסרטיבי ומסודר.

אז היא יכולה לכתוב את זה וזה יתן לה את אלו שזה מופיע אצלם, במקום לעבור על קריאה של אלף בחורים.

אולי גם ב7 ברכות יש, לא זוכר

לא הייתי נתפסת לתכונות אותו בנאדם ניסח בכרטיס של עצמו..לרוב הניסוחים הם חזרתיים ולא מעידים על משהוא

אני לא מדבר על : "בחור מקסים, תורני, ואכפתי" או כל תיאור נדוש.

אלא תיאורים ספציפים שמדברים על סוג האופי הספציפי.

אני מקפיד לכתוב על עצמי את האופי הספציפי שלי בצורה קצרה וממצה ופחות ל"שווק" את עצמי.

כי רק ככה מי שבאמת מחפשת אופי כמו שלי תמצא אותי ולא סתם אהיה מוצף בהצעות לא רלוונטיות, וכן ההפך. וגם בשביל להקל על הצד השני וגם ליידע אם אני הוא המציע.

והאמת ככה מצאתי את מי שאני יוצא איתה כרגע, כתבתי מילות חיפוש על אופי ספציפי וזה נתן לי, ואכן יש לה את האופי הזה, ויש לנו קשר מעולה כרגע (בין השאר כי שנינו באופי הזה וזה מה שחיפשנו בצד השני) במקום לעבור ולקרוא אלף בנות ולהיות מותש מקריאה (שחלקה באמת "שיווקית" ורק בפנים בין השורות מובלע תיאור האופי הייחודי).

בכל מקרה גם אם לא מסתמכים על זה, זה כלי להתחיל דרכו.

אבל לא כולם כמוך, ויכול להיות שככה מישהוא יפספס דווקא את בחירת ליבו

אבל זה מסוג הדברים שפשוט בודקים בפגישות עצמן, לא הייתי מסתמכת על מה שכתוב/לא כתוב.

יש אנשים שהבעה בכתב זה לא הצד החזק שלהם או סתם לא משקיעים בכרטיסים שלהם

אבל יש אנשים שנרשמים לאתרי היכרויות בלי להשקיע הרבה בכרטיס..שוב, או אנשים שלא מתחברים לכתיבה של הדברים ומעדיפים לפרט בפרטי או בשיחה.

אני אפספס אותם. מסכים, זה פספוס של שני הצדדים.

אבל לפחות ארוויח את אלה שידעו לכתוב טוב

אפשר יותר להנות ממנה.

מי שזה לא מתאים לא אז לא מתאים אבל לא מבין את הצורך למה את זה בצורה כוללת

למשל, אני לא כמוך. אני פחות מצליח בהיכרות טבעית ויותר מצליח בהיכרות מלאכותית דרך אפליקציות או שדכנים. זה לא דבר רע בכלל. זה גם לא טוב. זה ניטרלי.

בהצלחה לכולם ולכל אחד בדרך שלו

נפגשנו דרך אתר היכרויות (של הידברות) אחרי 10 שנות דייטים, התחתנו ואנחנו עם 4 ילדים ב"ה.

אחרי שנפגשנו מהאתר גילינו שכבר הציעו את ההצעה בעבר שני שדכנים

לבחור או לבחורה שלא נפגשים ביום-יום שלהם עם בנו המין השני ובנוסף לזה הם גם ביישניים ולא כאלה שהאופי שלהם מודגש לעיני כול?

בעלי ואני הכרנו בעזרת ארגון שדכנות (שכינה ביניהם, מעניין אם זה עדיין קיים). בדרך אחרת לא היינו יכולים להכיר.

אחי ואשתו הכירו באפליקציית היכרויות (לא זוכרת את שמה כרגע). הם אולי יכלו להכיר בעוד דרכים, אבל למה לא לנסות גם את הדרך הזו?

בקיצור, זה אישי מאוד. לכל אחד מתאים משהו אחר...

..

וזה לא ממש מתחשב שאתה כותב בצורה כזו בפורום של רווקים לדפוק על הלב שלהם.

אז למה זה יפגע בו?

הרי זה הוא בעצמו עשה את זה.

אני מאמין שכולנו קיבלנו הצעות טובות מאוד,

אפילו בנות שמוכנות לעשות שינוי גדול בחייהן,

וויתרנו מהר מדיי.

בגלל כל מיני סיבות (משתנות): משפחה וקהילה, יופי חיצוני, משקל, אישיות, דעות וכו'.

ומיד אחרי חתונה תמיד מתחיל השינוי,

ללמוד לחיות מחדש ולהתרגל למציאות חדשה.

ועוד הרבה שינויים.

לפסול מראש זה דבר טבעי לחלוטין...

אבל אם כבר לוקחים את הדברים ברצינות אז צריך ללכת על זה עד הסוף ולא להתחרט באמצע,

ואז להישאר עם בילבולים וחרטות אם עשיתי טוב או טעיתי.

לא כולנו מקבלים הצעות מעולות. לא כולנו מקבלים מספיק הצעות.

נכון, יש גם הרבה שמקבלים הרבה הצעות ואולי מרגישים בזכות השפע שהם צריכים לחפש תמיד משהו "טוב יותר", אבל יש הרבה אנשים שלא מקבלים את מה שהם ראויים לו וצריכים להיפך - ללמוד לומר "לא" ולהאמין שיהיה טוב יותר אפילו שעל פניו בשטח לא ברור מאיפה יגיע טוב יותר.

זה כמו "אין לי פירות במקרר כי לא רציתי את הפירות שהיה ורציתי פירות שלא היה".

זה תמיד תמיד נכון.

גם אם ארצה את כ-ו-ל-ן, יכול להיות שכ-ו-ל-ן לא ירצו אותי.

וגם אם כולן ירצו אותי יכול להיות שלא ארצה אף אחת.

אבל יש גם אחרות, כמו חוסר מוכנות רגשית / כלכלית / אחר, היעדר טוטלי של הצעות ועוד

שלא הולכים לאימון לזוגיות, ונשארים מקובעים בדפוסים שטותיים

פעם הבאה אעדכן את הבחורה, שכדאי לה להתפשר!

האחד בא לעיר וישפוט שפוט.

שנשמה אחת שהתפצלה לשניים זה רק לשון ציורית ומשלית, ושבאמת לכל אחד ולכל אחת יכולים להתאים יותר מאדם ספציפי אחד אז ייקל עליהם לחפש מה מתאים.

אדם צריך למצוא את מי שמתאימה לו וזה יכול להיות אלף אפשרויות. אחר כך בדיעבד כשיתחתן הוא יגלה שה' זימן לו את החצי השני כפשוטו. אבל זה מיסטיקה, ולא מערבים מיסטיקה בפסיכולוגיה.

פסיכולוגית -שאדם ידע שיש הרבה אפשרויות, כמו דבריך שכתבת, וכך באמת צריך לתנהל המציאות היומיומית (ובאמת לא לנסות לחפש את ה"אחת" מתוך מליון, אלא את מי שהוא רוצה להתחתן איתה פשוט)

לפני שיכולתי לומר מילה על זה, הרגשתי שצריך לקרוא במקור ולהבין את ההקשר. אז הלכתי לקרוא את כל הסיפור כולו, מתחילה ועד סוף, וגם את אחד הפירושים עליו, והאמת, שראיתי שם משהו אחר.

השמטתי מכאן את ההרחבה בעיון, כי עולות לי מחשבות לפרסם את זה במקום אחר.

אם יעניין מישהו/י, תשלחו בקשה באישי ואשתף בשמחה.

השורה התחתונה-

אם אני לומדת ממכלול הסיפור שצריך להתפשר?

לא בטוחה.

לבקש רפואה, כן.

לעשות עבודה של דיוק פנימי, כן.

ללכת עם אמונה בלתי מתפשרת שהאבידה תמצא בבוא היום, ושתהיה הרגשת שייכות וחיבור אמיתי, כן.

לק"י

אולי אולי יש בודדות.

סיבת מחיקה: קעלימבאר חמוד מדיי

תתחיל בלשאול במתנ"ס המקומי אילו פעילויות יש.

לא בטוח שתמצא בת זוג, אבל בוודאי תמצא אנשים ונשים סביב הגיל שלך. חיי חברה זה משמעותי מאוד.

ואם יש חוגים קבועים זה מעולה להכניס לשגרה שלך.

לצאת מהבית ולהכיר ולפגוש חברים.

בהצלחה!

(ואכן, כאן בפורום אין, או כמעט ואין, נשים בגילאים האלו)

לק"י

אבל לא הייתי בונה על זה. זה לא פורום היכרויות מלכתחילה.

אשמח להכיר אישה דתיה מעל גיל 40.

אני בן 48 גרוש.

על השאר אפשר להתכתב