מה הבעיה בזה שיש לך אח חילוני?

שאני אבין, זה אומר עלייך משהו??

את באה מבית חרדי או משו?

סליחה על ההפגזה.

20% מהציבור הדתי לאומי חוזרים בשאלה בשלב זה או אחר,

ז"א שאם את נפגשת עם מישהו שיש לו חמישה אחים או יותר -

סיכוי טוב שאחד מהם חוזר בשאלה...

לי יש אחות דתל"שית (אנחנו 8 אז יצאנו בזול...)

ואף פעם לא הסתרתי את זה.

מי שחושב שבגלל זה המשפחה שלי פחות טובה -

הוא פשוט מפגר.... ושיהיה לו כל טוב בהמשך!

אני חושב שאם זה עולה - אין צורך להסתובב סחור סחור.

להגיד - "כן, יש לי אח חילוני, בחור מדהים אגב, זה מה יש ועם זה ננצח!"

ואם עולות לו פנינים כמו "רוב בנים דומים לאחי האם"

או "הנושא אשה יבדוק באחיה" וכדו' -

זה סימן שאת לא צריכה להמשיך להפגש עם חסר טאקט כזה.

בהצלחה! 

ככה הוא בחר לחיות את הדרך חיים שלו.. כמו שאת בחרת  את שלך..

לצורך השאלה- הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים.

כך שלחינוך שהורים מקנים יש השפעה עמוקה מאד על ילדיהם. אך מצד שני גם לחברה (בה בחרו ההורים לגור, או שלא, כשהילד מתרחק מהבית) יש השפעה. גם לתכונות הנפש שלו יש השפעה. ולכן גם להורים הכי מוצלחים יתכן שיהיה ילד לא דתי.

אילו היה מדובר במספר אחים לא דתיים במשפחה אחת (כמו במשפחת בעלי למשל), זה אולי מראה משהו על ההורים, אבל אז זה דווקא לזכותו של זה שנותר דתי ( במקרה שלי- בעלי, לדוג') כי זה סימן שגם אם הורים טעו- הבחור/ה היו מספיק צדיקים כדי להתגבר על זה. אבל אז אולי באמת ראוי לברר אצל מכרים ורבנים כדי לדעת יותר לעומק.

אבל אח אחד במשפחה? אין לכך בד"כ משמעות גדולה, פרט לכך שההורים מן הסתם כואבים את המצב.

ועין הקורא- הסטטיסטיקות הללו כוללות את כל המגזר הדת"ל, אך צריך לשים לב שיש משפחות בהן יש מספר ילדים חילוניים, ויש תת מגזרים בהם יש יותר דתל"שים. כך שלהגיד שבכל משפחה דת"ל שיש בה מעל 5 אחים סביר שיהיה אחד לא דתי זה פשוט לא נכון.

גם אני חשבתי לתומי שהסטטיסטיקות האלה לא כוללות את המשפחות החרד"ליות יותר מה שנקרא,

עד ששבת אחת התארחתי אצל חבר שלי,

ותוך כדי שיחה התברר לנו

שגם לי (8 אחים)

גם לו (11 אחים)

וגם לאשתו (9 אחים)

יש אח דתל"ש...

ואז התחלתי להאמין לסטטיסטיקות.

אם כי, במידה מסוימת את צודקת - מתוך 11 אחים

2 אמורים להיות דתל"שים, אז אולי זה לא כ"כ מדויק

יש אנשים שחושבים שזה יכול להעיד שבבית

לא חינכו מספיק ליראת שמים או משהו כזה....

סטטיסטיקות, מקרים ותגובות - בעמ' הקודם...

לא ידעתי שאח חילוני זה מום שאני צריכה לשקול מתי להתוודות עליו .

אני דוסית , ויש לי אח מתוק  מתוק , נשמה טובה ,שכרגע אינו שומר תורה ומצוות . אך אין בנתון זה כדי להוריד מערכו האישיותי .

וודאי שאין זה מעיד דבר על חינוכם של הורי שמתוך עשרה ילדים אח אחד  בחר כך .

אוי נפלתם חזק ......

אח שלי המתוק -- כפרה עליו .

אחותי אחת הבחורות המדהימות שפגשתי!!

אבל... וזה אבל!!!

זה יוצר מציאות לא פשוטה בבית:

שבתות, חבר, וגם סתם כאב לב של ההורים - יוצרים לפעמים קרעים קשים..

אז נכון, לא צריך להיות דתל"ש בשביל זה, זה יכול לקרות גם בלי זה,

אבל בוא נגיד שסביר להניח שהיחסים של אח חילוני עם המשפחה

מרוחקים יותר ממה שהיו אם לא היה חילוני.

הקשר בין האח ה"חורג" למשפחתו לא תלוי ברמתו הדתית, אלא ביחס הכללי שיש במשפחה בין אחד לשני.

אני לא שופטת ולא מקנאה במשפחות שאחד מילדיהם החליט שלא לקיים מצוות,

אבל אני מאמינה שכל עוד ההורים יודעים שהם לא אחראיים על הבן שלהם, כלומר שהוא עומד בכוחות עצמו ויחליט בעצמו איך יראו החיים שלו, הם יוכלו לקבל אותו כמו שהוא.

ומפה הקשר ישאר קשר חם ואוהב (אם היה כך לפני כן..).

ולפותחת השרשור, העובדה שיש לך אח "חריג" לא אמורה לשנות לבחור. ולכן את לא אמורה לחשוש מלהגיד.

(ונחבר את שני חלקי התגובה: אם היחס של המשפחה מתנכר אל אחיך, זו הפאדיחה [וגם זה לא אמור להפריע לבחור. הוא מתחתן איתך, לא עם המשפחה] לא זה שהוא מתנהג אחרת מהמקובל..

ושוב, אני מדגישה שאני לא שופטת. זו ראיה שלי בלבד.)

ולשאר האחים שנשארו דתיים תזרקו איזה עצם, דהיינו, "כן, יש את אביעד, דוס, נשוי לאמונה, גר בבית אל"..

זה איזה תופעה אדיוטית להרבות בשבחים כדי לכסות על דבר שנתון בבעיה, ולחשוב שזה מה שישנה את דעתו של השני.

וזה ממש, אבל ממש לא "מה הבעיה? הוא בחר לחיות בדרך שלו, אז בכיף..".

אח חילוני זה כן בעיה, השאלה למי..

לא הולך לי להבין למה זה אמור לפרק הכל, וגם לא הולך לי להבין למה לא לספר על זה נורמלי, ונורמלי זה נורמלי.. לא בדרמה סוחפת, ולא בדרך אגב, עם שלל שבחים ותארים מקדימים.

לה"ו

אני מספרת עליו ביחד עם שאר האחים וכן זה כואב לי שיש לי אח חילוני ואני רואה את הכאב של ההורים שלי...

ואני לא בעד להלל אותו יתר על המידה כי זה ישמע לא אמיתי...

אבל כל זה לא מוריד בעיני מערכה של משפחתי מבחינת יראת שמיים וכו'.

להפך - המשפחה שלי מדהימה! ויש לי אחים מדהימים וההורים שלי - אני רק רואה עד כמה ההורים שלי חזקים ומרעיפים עליו אהבה על אף הכאב(כן זה כואב)

אז אם כבר משהו - זה רק מעלה בערך המשפחה ולספר על זה כאילו זה איזה מום ענק זה לא בסדר- וגם היא לא צריכה להסתכל על זה ככה.

אנוכי חסויה כנראה שאת צריכה לעבוד על ההסתכלות אצלך... כי לדעתי אין סיבה שיהיה לך כ"כ קשה לשתף בה!

תחשפי אותה בזרימה... בלי לחשוב על זה יותר מידי.

בהצלחה!

מספרים בכלל על אחים

זה הולך ביחד עם שאר הסיפורים על מי נשוי למי, מי הילדים של מי, מי לומד\ עובד\ גר\ חוקר\ חופר\\\\ איפה ולמה

פשוט ככה.

לה"ו

הוא מטומטם!

אה והוא גם חי בסרט מ-ט-ו-ר-ף!!!

(יכול להיות שחזרתי על דברים שנכתבו אבל לא היה לי כח לקרוא את כל התגובות...)

כל הסלנג הזה אחרי שבוע סיוטי של קורס לשון במכללה!!! ה' ירחם!

וזה לא משהו שצריך "רשמית" לדווח עליו (לרשויות?(:..). הייתי אפילו זורקת את זה בתור אגב, שהוא לא שם את הכיפות שאני סורגת לו כי הוא מעדיף בלי, או משהו כזה. למה לעשות דרמה מכל דבר? "יש לי משהו לספר לך" טדדדם.."אח שלי הוא לא הרבי האמיתי שלך!!"..

(הסוף בצחוק,כמובן.)

אין לך אח חילוני!

יהודי הוא קדוש.

היום שבודקים את המיועדת עצמה יש פחות צורך ל "הנושא אשה יבדוק באחיה".

אך מניין העוז (או החוצפה) לזלזל בקביעת חז"ל: "רוב בנים דומים לאחי האם", עד כדי קריאת 'מפגר' או 'מטומטם' למי שמבקש למנוע השפעה שלילית מקרובים "רחוקים"??

לגופו של עניין אם הייתי חושש להשפעה שכזו, הייתי מעדיף להקרא 'מפגר' או 'מטומטם'..

לשאלתך: מתי?

לדעתי, לא מתפקידך "לבדוק" באחייך. ועם זאת עלייך לענות כפי האמת על מה שהוא "בודק" באמצעותך.

ולקח לי זמן עד שפירטתי... חודש בערך מאז שהתחלנו לצאת...

קודם כל תודה על התגובות.

כנראה לא הובהרתי נכון, אני לא חושבת שיש מום בזה שיש לי אח דתל''ש, לא דתי, וכיו' בזה. אלא זאת עובדה פרטית  ואישית שלי שאני מתלבטת מתי אני אמורה לחשוף.

אם הייתי בסדר גמור עם זה, לא הייתי מתלבטת והייתי בכיף מעלה את הנושא. בגלל שזה נושא אישי שהוא לא משהו שאני חושפת לכולם השאלה שלי היא כזאת, האם מחובתי לספר כבר על ההתחלה? הרי זה פרט שהוא צריך לדעת. ואם לא על ההתחלה, אז מתי?

מקווה שהובהרתי. 

כמו כל עיניין אישי אחר- חושפים אותו מתי שנכון לך לגלות את זה לבנאדם שאת קשורה אליו!!!!!!!!

פשוט פשוט ככה

מכייון שזה לא משו שעליו יקום או יפול קשר- אין פה שום עיניין של גניבת דעת או ביזבוז זמן או משו-

זה רק מתי הקשר בשל כדי לספר דברים יותר אישיים שכאלה!

והיא תספר לי בהתחלה, מאשר אחד ושתסתיר אותו ממני חודש.

אגב - אם יש למישהו אחים חרדים זה יותר טוב? מי החליט? בד"כ בדייט ראשון שני מספרים על המשפחה,אז מן הראוי לספר גם על זה,אין צורך להתעכב ולהעמיק בזה כי זה באמת עניינו. ואם הבחור מתעניין ראוי לתת לו את המידע,סה"כ שניכם שם בשביל להתחתן.

ואני כמובן מסכים עם מה שאמרו מעלי, שלהתחיל להרעיף בשבחים על מישהו בגלל שהוא עושה משהו לקוי זה דיי מטומטם.

"אם יש למישהו אחים חרדים זה יותר טוב? מי החליט?"

אחלה שאלה ושכוייח על ההשוואה,

בהחלט מוכיח על חשיבה בוגרת והמון אהבת ישראל.

זה מישהו רוצה לעשות את רצון ה' - ויוצאת לו דרך לא הכי. זה לא כמו מישהו שבכלל רוצה לעשות רצון ה'.

אל תשכח שמדובר פה על דתי שנהיה חילוני, ולא על חילוני מלידה.

מרגיש שזה גדול עליו!

ודתל"שים בכלל הם כאלו שהבינו באופן לא נכון את עבודת ה'!

אז הם לא רוצים לעבוד את ה'?!?!?

בטח שכן!

הם פשוט לא יודעים איך!

לטעמי יותר עושה את רצון ה' מחרדי.

הוא ידע על זה בחפיף אבל רק אחרי חודש הסברתי לו ממש מה קרה שם...

לא תמיד מרעיפים שבחים על חוזרים בשאלה כדי לחפות על חסרון. אלא באמת כי מעריכים אותו!!, מה לעשות, לפעמים כדי להעריך מישהו צריך לראות שהוא עובר תהליכים משמעותיים בחיים שלו, גם אם תהליכים שבעינך הם לא טובים.

דרך אגב הרבה חוזרים בשאלה חזרו אח"כ בתשובה בצורה יותר בשלה יותר עצמית יותר מאוזנת ויותר פנימית. האם המטרה מקדשת את האמצעים? לא. אבל כמסתכל מהצד כן חשוב לראות את הנקודות הטובות, כי זה האמת. והאמת תורה דרכו לדרך האמת.

מתי לספר על אח חרדי?

או על כמה אחים, ה' ישמור ויציל?

מקווה שאף אחד לא לוקח ברצינות אפילו לשניה..

כי ברור לכל בר דעת שאח חרדי לא מעיד על ליקוי בחינוך או במשפחה,

מה שאין כן אח חילוני, שזה לא ברור לכולם...

שיהיה ברור:

אני לא חושב ככה, לכל בן אדם יש בחירה חופשית.

אבל יש כאלה שזה מרתיע אותם.

אחד מהם אמר שאין היום "הרוצה לישא אשה יבדוק באחיה".

משום שזה נאמר לזמנם, אך בימינו ההשפעה מבחוץ אדירה כל כך, שממש אין שום אינדיקציה לשום כיוון מהאח.

נכון שאנחנו מאמינים שעבודת ה' צריכה להיות רחבה יותר, וכוללת גם את הכלל ואת החיים בא"י וכו'...

אבל מכאן ועד עיוות בחינוך?! הדרך רחוקה....

חרדי בוחר לעבוד את ה' בדרך שלו, בדרך שהוא חושב שהיא מתאימה לו.

החינוך שלו לא מקולקל, כי נקודת המוצא שלו היא יראת שמים. 

אלא אם כן הוא אדם עם מידות מקולקלות, שזה יכול להיות בכל מגזר, מחילוני ועד חרדי.

אגב, גם אח חילוני לא תמיד אומר שזה עיוות בחינוך, אולי עיוות במחונך...

נכון הם לא תופסים את מדינת ישראל ככלל לעניינים שונים ומהותיים בעיני, אבל רבים וטובים חושבים על הכלל בדרכים שלהם  והדאגה לכלל, אצל הרבה מהם, מתבטאת  בצורה של חסד למשל, ותראי איזה אימפריה היא יד שרה.

במיוחדרואים גם דאה לכלל (בדרך שלהם)אצל גדולי הרבנים שלהם, אם תקראי קצת מדבריהם .

הצלחת לקומם אותי... אפילו שאני ממש לא מזדהה עם דרך החינוך החרדי, אבל מכאן ועד בעיה במידות - כללית וגורפת- הדרך רחוקה. במיוחד שגם אצלנו לא חסר בעיות במידות, אולי תקראי גם לדרך שלנו עיוות בחינוך?!?!?!

שאני הרבה יותר ממעריכה חרדים!

יש המון דברים שאני רואה אצלם, מעריצה ולומדת!

מה לעשות שבנאדם לחברו וכלליות זה לא הצד החזק שלהם! ובעיני זו בעיה גדולה במידות!

על התנהגויות מקובלות בחלקים במגזר הזה בהקשר של דרך ארץ.

כאשר המגזר אשם בעיקר בשתיקה. הפושעים הם בד"כ מיעוט צעקני.

כמו בכל ציבור- יש אנשים נחמדים יותר ופחות..

אני פשוט מכיר את הציבור החרדי ממש טוב, כמעט כולם אנשים מתוקים ונפלאים, שיתנו לך את פת הלחם שלהם אם תהיה צריך, ותמיד יאירו פנים!  בדיוק כמו כל ציבור אחר - דתי לאומי או חילוני!  ותמיד יש אנשים פחות נעימים.  גם כן - כמו בכל מקום..

לא עיוות בחינוך? אפס חשיבה לאומית זה עיוות בחינוך. אפס חשיבה ציבורית זה עיוות בחינוך,ועוד אלף דוגמאות שמפאת כבוד המקום לא נרחיב עליהם.

הדרך רחוקה....במיוחד שגם אצלנו יש הרבה עיוותים, אפשר לחשוב שאנחנו מושלמים ....

וחוץ מזה אפשר לקרוא לזה בדרכים אחרות אולי פיספוס, אולי "צדיקים שאינם מאמינים"

לעיוות יש קונטציה מאוד שלילית, סך הכל נקודת המוצא שלהם היא יראת שמים, גם אם דרכינו חלוקות מאד.

אם מדברים על כשלון בחינוך,הרי שזה גם לפה וגם לפה, כי אם חינכנו את הילד להיות דתי לאומי,והוא הוריד חצי ממה שחנכנו אותו,ולענ"ד מי שמוריד את הלאומי פוגע קשות גם בדתי (וכן להפך), נכשלנו. גם אם הוא מוריד את החלק של הדתי ומשאיר את הלאומי נכשלנו.

ואין בכלל בסיס של יראת שמים. (אפילו מצומצמת...)

אני חושבת שבכלל לא צריך להתקיים דיון על כשלון / עיוות/הטלת דופי בחינוך בכל האופציות.

א.  אין מה להוציא דופי על משפחה שהבן שינה את דרכו. 

ב.  אין בן שמשנה את דרכו מתוך רוע צרוף.

ג.  במידה ובן חרדי הוא עיוות בחינוך, גם בן חילוני הוא כזה ולהיפך.

    מה שאני אוסיף (כאחד שבא מקהילה ומשפחה חרדית), גם אם אי מי חושב שהציבוריות החרדית מעוותת (אני חושב כך בדרך כלל לצערי.. הרב קוק לא חשב כך, ונתן גם לציבוריות החרדית את מקומה המתאים לאנשיה אם כי לא כדרך האידיאלית והגאולית ביותר.  ראה איגרת תקנ"ה אם אני לא טועה), הרי שכפרטים מדובר באנשים מתוקים ויקרים, רוצים לעשות רק את הטוב בעיני ה' וזו דרכם.  כמובן, יש שם אנשים מכל הסוגים, שאכפת להם יותר ושאכפת להם פחות, כמו בכל ציבור.

    רק אוסיף משהו קטן:  אני הצוציק לא הלכתי בדרכו של הרב שך זצ"ל.    ובכל זאת, אדם שמסוגל למרר בבכי מכאב על יהודים שאוכלים שפנים - עפר אני תחת כפות רגליו.  בבחירה בין בן אוכל שפנים לבין בן כזה - הבחירה ברורה.

בחור שגדל במשפחה יראת שמים ונהיה חילוני - ברור שהוא הדרדר רוחנית

בחור וכו' וכו' ונהיה חרדי - בד"כ זה כי הוא חושב שזה יוסיף לו יראת שמים.

בלי קשר לויכוח על הציבוריות, רק באופן אישי ביחס לאדם עצמו.

לא כל מי שנהה חילוני ירד מבחינה רוחנית ולא כל מי שנהיה חרדי זה עליה רוחנית.

יש לי אח לא דתי - בגדול הוא בחר בדרך הזאת בגלל דברים לא תקינים שהוא פגש בחברה הדתית (למשל רבנים שיריבו איתך על איזה חולצה אתה לובש אבל מבחינה אישית יהיו אנשים כוחנים ודורסנים). זה נכון שהפתרון הזה הוא לא פתרון שלם אבל עדין לדעתי זה פתרון יותר טוב מלהדמות למודל הכוחני הזה. 

לעומת זאת אחי התגיס ליחידה מובחרת - עושה מילואים ועובד ביושר (ובתחום שלו זה לא פשוט) ותמיד שצריך עזרה יודעים שאפשר לפנות אליו.

יש כאלה שבחרו בדרך החרדית מתוך צמצום (לא רוצים להתמודד) או מתוך נוחות (אני מכיר משפחה שכל הבנים שם לקראת גיל 18 התחרדו כדי לא ללכת לצבא).

וסתם כהערה לא קשורה - בגדול הדוגמאות שהבאת - מתייחסות לשינויי דרך מגישה מאד מצומצמת וקטנונית.  לדוגמה אחיך - רבאק - אז אל תהיה כמו רבנים שפגשת אלא תחפש רב וציבור שהולכים בדרך אמיתית בעיניך!  זה שרב מסוים עצבן אותו אומר שהתורה לא אמת ושעדיף להיות חילוני?  מגוחך.

    גם הסיפור על ההתחרדות על מנת שלא ללכת לצבא - נשמע שמדובר באנשים עם רמה אישית לא משהו..

(סתם לא קשור לדיון עצמו.. סורי)  

תחשבו על זה...

אח/ות חילוני מייצגים עוד התמודדויות מלבד ההתמודדויות הרגילות ביצירת זוגיות. כמו למשל איך תחנכו את הילדים מול משפחה חילונית שיקים האח החילוני? אם יקים, ואיזו משפחה יקים, אולי מהמשפחות ה"חדשות" ?? זה לא אומר שצריך לפסול ח"ו, אבל להגיד שזה כלום זה לא יהיה נכון. תהיינה התמודדויות!

זה כל כך משתנה בין אחד לשני, במיוחד אם האח/ות עוד לא נשואים/לפני-תוך כדי צבא//// או סתם אחד כזה שמחפש את דרכו בחיים.

יש לי שתי דודים חילוניים ואנחנו גדלים איתם סבבה בחיים לא היו פיתויים לצד השני או משהוא כזה..

וגם לענות על שאלות של הילדים או של המתמרדים (לפני/ אחרי/ באמצע צבא) זה סוג התמודדות..

אבל מכאן ועד לחשש מבניית בית יחד- הדרך א  ר  ו  כ  ה.......................................................

היא אמרה שזה מביא עוד התמדדויות שאצל זוג עם אחים דתיים נטו, אין אותן.

בסדר. גם נכון.

יש התמודדויות והשפעות שעלולות לפגוע אח"כ בילדים בשל הקירבה המשפחתית - לא חסרות דוגמאות...

הורים יצטרכו להתמודד עם זה- אם זה לא מכיוון של אח- אז מכיוון של סתם איש יהודי שנוסע באוטו בשבת מתחת לבית שלהם...

העולם לא כ-ז-ה סטרילי...

חוצמזה- אם ככה-

אז צריך לשאול-

מתי בקשר מספרים על דודים חילונים?

מתי בקשר מספרים על סבים לא דתיים?

מתי בקשר מספרים על חבר מהצבא שהוא- מה לעשות- לא שומר כל המצוות?

אנשים- נסחפתם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אבל למה להכניס עוד התלבטויות לסל ההתלבטויות, בדרך כלל בני זוג בריאים בנפשם מצליחים להתמודד עם סוגיות כאלו... למה להוסיף עוד לבטים בבחירת בן זוג? כאילו שחסר על מה. אלא אם כן במשפחה המסוימת הזו האח החילוני משפיע ברמה כזו שיכולה לעורר קשיים. 

מי שלא מתאים לו - שלא יצא איתי בכלל! יש לי 2 אחים לא דתיים ובעלי ואני מאמינים שיש בחירה ויש מקום לתפילות ולהשתדלות והחינוך שלנו כהורים. חוץ מזה, עד שהבנים שלי יגדלו אחים שלי יחזרו בתשובה שלמה יחד עם אחיך ויחד עם כל עם ישראל. מה יש לך לדאוג? הסירי דאגה מליבך! לכי לפגישות בלב שמח ובוטח וה' ישלח לך תלמיד חכם הראוי לך

מה??ברור שעל ההתחלה...הוא אחיך...ולמה לעזאזל את מתביישת בו גם לי יש אח דתל"ש זה אומר שהוא  כבר לא חלק מהמשפחה...על ההתחלה אומרים דבר  שכזה..שהיה לך בהצלחה חמודה.

תראי אני מניח לעצמי שכל־אחד נמשך ומתחבר למשהו אחר.

לכן אין טעם להביא מישהי שהיא לא את.

אין טעם לזייף התלהבות אם את לא מתלהבת.

מה בכל זאת מדליק אותי, זה נחמד כשבחורה באה עם חיוך ומביאה הרבה מעצמה, מדברת מספרת אבל האמת גם זה לא חובה. אפשר גם לשתוק קצת בוייב רגוע ונחמד. להיות בתחושה של ביטחון, לא שבאנו להרשים או משהו. כמו חברים שנפגשים לדבר לשחנ"ש ולבלות.

לנתב את הפגישה למקום שטוב לך ונחמד לך נניח הוא בייניש שוקיסט ומזמין אותך לפלאפל סעדון ולא בא לך. תגידי האמת פחות זורם לי אוכל שומני וזה אולי נלך למקום אחר. לא להיגרר למצב שהאווירה נעשית מאולצת או משהו.

מה אוניברסלית גרוע לדעתי (האובייקטיבית): לשחק בטלפון בזמן הפגישה, לא "לנכוח" בפגישה (איך להסביר את זה... כאילו את מנותקת ומשדרת שהדבר שהיית הכי רוצה זה להתחפף... אבל אם זה באמת ככה, אז עדיף כבר לשדר את זה...),

המדינה ברשות גברים והנשים מושלות בגבריהם - שריטות ליליות

1. להשקיע גם בקשר, יכול להיות בהבעת עניין בהודעות בין הפגישות, בהגעה בחלק מהדייטים לאזור שלו, בחלק מהתשלום,  הצעת רעיונות, ויכול להיות באופן אחר.

מקובל שהגבר מגיע בהתחלה אל האישה, אבל כדי שהקשר יעבוד לדעתי, צריך עבודה משותפת, תדאגי שהוא לא ירגיש שרק הוא דוחף בקשר.

2. לא לצפות שהוא יבין רמזים בהתחלה, אם משהו עולה שמפריע לך או את רוצה משהו תשתפי, אתם בונים יחד קשר, הוא עדיין לא מכיר אותך וממילא יהיה לו קשה להבין אותך ברמיזות.

3. דברים שהיית רוצה שהוא ישתף, תשתפי גם.

4. תהיי עצמך, אל תנסי ליצור תדמית שונה ממי שאת.

5. לתת תחושה טובה, חשוב שיהיה כיף.

6. טעויות יהיו לכל אדם מדי פעם, אם זה דברים לא משמעותיים תקבלי את הטעויות בהבנה ורוגע.

בהצלחה רבה

@הפי 

1. להשקיע מאיזה פגישה? על מנת עדיין לשמור על דינמיקה נכונה.

והוא לא מוגזם, ולא תובעני, ולא בשמיים. רק דבר אחד בלבד:

א ד י ב ו ת.

זה כל כך קל וכל כך נשי וכל כך מרים לגבר כשהאישה אדיבה.

אדיבות פירושה: ההפך מסנוביות. כשגבר מרגיש שאישה היא חתולה משועממת שמולה הוא צריך ללהטט בלי לקבל רמז האם היא נהנית או מתעניינת או אותנטית - זו חוויה מסרסת ומתישה שמוציאה את הנשמה.

גם ככה אתן משקיעות שמונה שעות בבחירת שמלה והתאפרות והסתרקות, תקדישו עוד חצי שעה להתכוננות איך לבוא ולהיות נעימה, נוכחת ומביאה את עצמי במפגש.

בחורה סנובית, מאופקת, לא הדדית, לא מרימה, אדישה להתלהבות גברית, מגיבה בסיוג, עונה באיחור להודעות, מבליטה ספקות ולבטים, משתעממת, חותכת מוקדם - כל הדברים האלה הם פשוט מעפנים ומוציאים את המיץ מהחשק לצאת לדייטים, והופך אנשים לשחוקים ומשועממים ומסוייגים...

סיוגים:

*זו החוויה האישית הרעה שלי מבנות משועממות ולא אדיבות שחותכות מוקדם, לא חייבים/חייבות להסכים

**הגיוני שזה משתנה פר מגזר ופר סגנון יציאה לדייטים (חרדי / דת"ל / לייטי)

***להיות אדיבה אין פירושו להיות "מחוייבת" - אפשר להיות אדיבה ועדיין לחתוך אחרי דייט ראשון

****להיות אדיבה אין פירושו להיות "מזוייפת" - לא צריך לצחוק מבדיחה לא מצחיקה ולא צריך לזייף התעניינות בסיפור לא מעניין. אדיבות היא פשוט ההפך מאטימות, היא רפלקטיביות והדדיות והנכחה עצמית.

לוקחת כמה דברים לתשומת ליבי..

זה מעניין..אבל זה באמת ככה?

אני מרגישה שבנות יודעות יותר להציף קשיים ופערים ובנים יודעים יותר לטאטא ולהסתכל בעיקר.

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.  

אם זה חסר טאקט זה שלה אבל כנראה היא רצתה ממש לשתף... 

היא כותבת לכן את זה דווקא בתור בנות שמבינות את הכאב ואת גודל הנס!!

אני בטוחה שהיא מתפללת עליכן!! ואולי היא חושבת שזה שקרה לה כזה נס יכול לעודד אתכן שבקרוב גם לכן זה יקרה!

זה לא טוב המבט הזה ששם במרכז את הכאבים של עצמו, לכולם יש כאבים... אז נשתף רק בדברים עצובים?? 

אומרים שיותר מלהשתתף בצער הזולת קשה להשתתף בשמחתו...  

מובן שיש קושי ומותר קצת להתמסכן אבל זה לא צריך להיות הלך הרוח שלנו אנחנו צריכים לחזק אחד את השני! 

אני לא שופטת אותך באופן אישי בטוחה שהיה כואב לקרוא דבר כזה... אבל זה ציבורי ואני חייבת להביע את התנגדותי כלפי המגמה והאוירה הזאת אצל רווקים... זה משגע אותי😟

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.

גם קראתי פעם שעשיית חסד (התנדבויות וכד') מסייעים לזה. זה הצד השני של חסד = מים. אם אני לא טועה. כדאי ל ברר.

יש ספר שאולי יכול להועיל: על חטא ותשובה - מאיר גרוזמן.

מאמינה שהרב ארז דורון, הרב פנגר ורבנים ברסלבים 

ועוד, מדברים על כך. אתה לא היחיד.

ולבקש על זה מהשם. קודם כל. אלא מה?!

"כל עוד האדם חי, אפשר לתקן!"

הכלב שבך לא שב על קיאו. יש שם חוסר וזו הדרך למלא אותו. במקום מלחמה ריקה כדאי לחפש מה מביא אותך לשם.

מה הצורך שלא מתמלא?

איפה בלו''ז?

לך תעשה ספורט בגינת כושר, לך לעשות יוגה (יתן לך זמן גוף חיובי!). אל תתעסק בכלל בדבר הזה. גם לא כשאתה נחשף אליו. פשוט לעסוק בחיובי.

סליחה על הפלישה כאישה שאנוכי (שמן הסתם לא חוותה את האתגר הזה).

אם לא הייתה הלכה, נניח אם תקח גוי, האם מעשה כזה הופך אותו לאדם רע ומלוכלך? חלילה.

כמובן אנחנו כיהודים יש לנו הלכה ותורה, שאוסרת עלינו. ויש לשמור על המצוות וכו'. אבל אני מרגישה שבמצווה הזו, עושים לה יח"צ של גועל נפש ולכלוך, כשבפועל זה איסור. כמו שאסור להתניע את הרכב ולנסוע לים בשבת.

אסור? כן.

לא מוסרי ומלוכלך? לא. 

אני גם לפעמים מנסה להתבונן בזה כך. אובייקטיבית וגלובלית כל אדם רוחני מרגיש בבירור כמה הנפילה היא שפלה, גסה, מכוערת וחייתית. הרצון להשוות אותה לעבירה סתמית ושגרתית על רצון ה' היא מלאכותית. הכאב והבושה הם אינהרנטיים לנפילה ועצמיים לה, וכל אדם עדין מרגיש את זה.

זה מעשה לא מוסרי נקודה.
 

האדם שעושה אותו כמובן לא רע. זה לא כמו גנב או רוצח. אבל המעשה של צפיה בתכנים ברשת מאוד לא מוסרי ומלוכלך מאוד מוסרית.

הדור שלנו מושפע בטעות מהתרבות.החילונית בה "כל דבר שאני רוצה מותר כל עוד זה לא פוגע באחר" וזה לא נכון גם מוסרית לא רק הלכתית

מדובר בתעשייה נוראית.

אפשר מהדמיון והתחושה. מדברת על פיזית מה קורה.

בעבר אגב, התחתנו בערך כשהגיעו לבגרות מינית. וגם גברים נשאו יותר מאישה אחת אז אפילו נידה פחות השפיעה על הגבר.

המעשה הפיזי, אסור הלכתית כמובן. אבל אני לא רואה בו מלוכלך או לא מוסרי.

אגב, על נשים יש פסיקות שונות החל מאסור לגמרי ועד מותר לגמרי

רק הלכתית.

זה פוגם באהבה המוקדשת רק לאדם אחד.

ופגימה בערך האהבה היא מעשה לא מוסרי.

כשהוא במסגרת נישואין הוא קדוש וטהור כמובן.

כרגע.

האם זה פוגם?

גם האם זה אהבה כשזה עם עצמו? לא חושבת.

וכמובן שאם זה הופך למשהו שמנהל לאדם את החיים, ספק התמכרות, אז גם בעייתי.

אבל באמת לא חושבת שזה לא מוסרי. 

זה גורם לאדם להפנות את כוח האהבה שלו לעצמו במקום לזולת. גם לפני מתן תורה ער ואונן היו רעים בעיני ה'.

לעניין גישה חינוכית זו כבר שאלה אחרת

ממה שאת מניחה שהוא מדמיין, ולכן את חושבת שאין בזה בעיה מוסרית

(עקרונית אני חושב שבכל דמיון בעניינים האלו יש בעיה מוסרית ברמה מסויימת, זה מנעד)

בחידושי הרי"ם "אמר לחתן ביום חפתו כדברים האלה: אויב עס איז איידיל איז נישט דא קיין איידעלערס, און אויב עס איז גראב איז נישט דא קיין גרעבערס".

ובגרמנית מודרנית אם זה באופן אצילי אין אצילי מזה ואם זה באופן גס אין גס מזה.

איסורי עריות לא סתם נקראים תועבה, לא הקפיד על עבודה זרה והקפיד על גילוי עריות", "אלהיהם של אלה שונא זימה" כו'.

הסיבה לזה, למיטב הבנתי, היא ש"במקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע". העולם בנוי מניגודים ובמקום שבו נמצאים העניינים הכי גדולים (אהבה חברוּת הדדיוּת כו') נמצאים גם הניגודים הכי גדולים (תאווה אנוכיות זימה כו').

ההרגשה הפנימית שהעיוות הוא בזוי ומאוס מעיד על אנינות הדעת (במובן החיובי) ואצילות הנפש, זאת דעתי האובייקטיבית.

המחשבה שמעשה כזה מוסרי רק אסור הלכתית, נובעת מהשפעת הדור שלנו מהפוסטמודרניזם החילוני.

גם זימה לגויים נחשבת מעשה רע בתנך.

ואין הבדל בין גבר לאשה פה

אינו דומה x ל־y

יש כאלה שעושים את זה (לא ראיות אסורות) נטו בשביל לפרוק לחץ או להירדם מהר אפילו בלי התאווה שבדבר

ביסודו של דבר האיסור כשלעצמו בעיקר קשור לעניין של טומאה יש פשוט עניין מהתורה לא להיטמא בטומאה הספציפית הזאת כמו שלכהנים אסור להיכנס לבית קברות (וזה די מקביל כי את הכהנים זה מגביל ממחנה שכינה ואילו טומאת קרי מגבילה מכל הר הבית)

הצד המוסרי הוא קשור באופן הדוק אך לא לגמרי חופף

פגם הברית ובאיזה מצבים. ואין כאן המקום להאריך. לכן אמרתי שאני לא מדבר מהבחינה החינוכית פה.

אין קשר לטומאה. הרי טומאה הלכתית נוצרת גם אחרי קשר פיסי בין איש לאשה. ואין איסור להטמא לישראל למת וכדומה.   הצד המוסרי לא קשור כי ער ואונן היו לפני מתן תורה.  הבעיה המוסרית פה היא שאדם מפנה את כוח האהבה וכוחות החיים לעצמו במקום לזולתו, וזה יוצר פגם בנפש (שניתן לתקן כמובן) , כי יצר העיריות עומד בבסיס נפש האדם, לטוב ולמוטב 

יש מגנט שמושך אותך להרגיש אישה. בגלל שאין לך את זה באופן הנורמלי, זה מתבטא בצורה לא טובה. בפרט שהקושי הרגשי של הבדידות מתערבב עם זה.

כמו שצריך לדעת איך לקום, צריך גם לדעת איך ליפול.

כשאתה לא מצליח להתגבר, לפחות תיפול חכם. אל תיפול על מראות ודמיונות של יצר בלי אהבה כי זו נפילה שמעוותת את המוח ואת החשיבה, ויכולה לדרדר אותך למטה.

תיפול לדברים שמדמים את המציאות האמיתית.

אמרו חזל שאין אפוטרופוס לעריות.
 

וזה לא אומר שאתה אדם לא רגיש.

זה יצר חיובי מאוד שפשוט מופנה למקומות טמאים. אבל היצר הזה שלך חיובי מאוד ומעיד על אדם צדיק שרוצה אהבה אמיתית.

קשר כזה בין איש ואשתו נשואים, מאהבה, הוא קדוש וטהור.

פשוט כשהוא מופנה למקומות שהם לא כאלה זה הרס היצר הקדוש הזה ולכן טומאה.

אתה לא צריך להלקות את עצמך. נפילה באינטרנט היא תופעה מאוד נפוצה לצערינו גם אצל דתיים. 

זה סתם פחד לא מוצדק ,שזה יביא אותך למקומות יותר רחוקים מנפילה באינטרנט. באינטרנט היד קלה על המקלדת ומאוד קל להגחע למקומות כאלו ודו התמודדות לא פשוטה.

צריך אינטרנט מסונן וייעוץ אצל איש מקצוע במקרה של התמכרות קשה.

הכוונה ביוזמה- החברים המהממים האלו שמתקשרים או מציעים להיפגש באופן יחסית תדיר. יש לי חברה שיש לה רשימה וכל שישי עושה סבב, כמה שמספיקה, וממשיכה בשישי הבא מאיפה שהפסיקה.

זה לא רק קומץ החברות הכי טובות (למרות שגם זה משמח)

שלוקחים דברים בקלילות. שאם משהו התחרבש, אז OK אופס לא נורא. מאוד קשה לי עם אנשים בלי התכונה הזאת.

שליטה עצמית, נימוס גם must.

אופק רחב בונוס גדול.

ובכן א' זה מהסיבה שאני ככה. אני לא יכול לחיות כל הזמן ליד בן־אדם שחי בתדר רגשי אחר, כלומר מגיב באופן מאוד דרמטי / קטסטרופלי לכל עניין בעוצמות רגשיות גבוהות, כי איני מספיק דרמטי כדי להיכנס איתו לחוויה "עמו אנכי בצרה" אבל גם לא סטואי מספיק כדי לא להיות מושפע כלל. מתח רגשי גבוה מתיש אותי, קשור לסף גירוי רגשי או משהו כזה.

שליטה עצמית כנ"ל אני מצפה מאנשים את מה שאני מצפה מעצמי.

נימוס כי אני מחזיק מזה ערך רוחני גדול אולי הייתי ייקי בגלגול כלשהו.

אופק רחב בונוס כי אני מתעניין בכל־מיני נושאים שבעולם ונחמד אם אפשר למצוא עניינים להפוך גם אם זמנית למצע משותף לשיחה וכיו"ב, אבל זה לא ממש ממש מהותי.

(סתם)

אני מעריכה עין טובה, אכפתיות ואומץ, ואני לא יכולה עם אנשים לחוצים

מעריך חכמה, כנות ומודעות אישית וסביבתית.

בכותרת זה הערכה שהיא הכרחית, בתוך ההודעה זה דברים שאני מתחבר אליהם במיוחד. על גב הדברים הבסיסיים.

כמובן "תנא ושייר"

1. אנשים שמניעים את החיים שלהם ולא החיים מנהלים אותם

(עושים קריירה/ כסף/ עבודה אישית/ תהליכים/ פרויקטים)

2. אנשים שמתקשרים בפתיחות כנות וקלילות

3. אנשים עם תכונות מרשימות:

שליטה עצמית/ רוגע/ מודעות עצמית וכללית/ אכפתיות ואנושיות/ בטחון ואהבה עצמית

לשני הכיוונים 

שלהם זה טוב.

ואנשים ש"חיים" את החיים שלהם באמת. (לא דווקא אנשים קלילים שרק מחפשים כיף, אלא אנשים שלא נופלים לייאוש, דיכאון ויודעים ליהנות מהרגע...

חחח חלאס לרדת עלי

לא מעריכה יופי כתכונה כמו שלא מעריכה עושר כתכונה.

ויופי יכול להיות סימן לטיפוח גם קומה זקופה סימן לביטחון

גוף מחוטב סימן לאחריות והערכת הגוף שהקב"ה נתן לנו

ולבוש נאה סימן לנימוס ואצילות אם נובע ממקורות טהורים

בונוס גם שלך קשה עדיין למצוא את הזמן להכיל את השני

נחישות

ויציבות

ביחד עם עדינות

חיוך מתוק וקסם אישי

יש למעלה שרשור נעוץ בשם "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו", תפתחי אותי ותלחצי על "רשימת שדכנים מתעדכנת"

קישור לשרשור עליה דיברה הרמוניה:

מדריך עדכני לפורום שלנ"ו - לקראת נישואין וזוגיות

אקרא, תודה !