ב"ה

הגמ' בסנהדרין(עד ע"ב) אומרת שבשעת השמד, שהמלכות גוזרת שלא לקיים מצווה מסויימת, אפילו על "ערקתא דמסאנא" (הכוונה, שהמלכות גוזרת לבטל אפ' מנהג- של קשירת שרוך בצורה מסוימת) אז מחויבים יהרג ואל יעבור.

אצטט קצת מדברי הרצי"ה זצ"ל שמובאים בפניני הלכה העם והארץ עמ' 282:

- "ביחס לכפיה, מצד מי שהוא להעבירנו על חוקי הבוחר בעמו ונחלתו ברוך הוא, הננו מצווים כולנו במסירות נפש של 'ייהרג   ואל יעבור, "ונקדשתי בתוך בני ישראל", אפילו על "ערקתא דמסאנא", וקל וחומר על המצווה של תורה של יישוב ארץ ישראל השקולה בדברי חז"ל ככל מצוותיה של התורה" 

 - "מסירות נפשנו הברורה והמוחלטת על כל חלק של ארץ-חיינו-קודשנו, נחלת אבותינו נבואתנו ממלכתנו שכינתנו, המחויבת עלינו ב"יהרג ואל יעבור", לעומת כל כפייה שהיא, היא יסוד ושורש לכל התורה כולה, ש'מצוות ישיבת הארץ היא מצווה הכוללת את כל התורה', ..."

אני חושב שדעת הרצי"ה די ברורה

בהמשך מובאים עוד דברים של הרב גורן והרב שפירא זצ"ל .

שווה לפתוח ולהסתכל.

הוא עניין המלחמה.  לא נאסרה מלחמת מצווה או רשות מחמת פיקוח נפש, וזאת משום שכך היא צורת המלחמה, שמסתכנים בה.

קצת קשה לי להבין את סברת הערקתא דמסאני בהקשר הזה, כי הסיבה לגזירות כאן בפשטות אינה העברה על הדת (אם כי הגזירות נובעות מריחוק מהדת).

נקודה בצד, לפעמים לא נמנעים מסיכון עצמי אך נמנעים מסיכון ממוני..  "אדם חס על ממונו יותר מעל גופו" (יש מקור למישהו?)  אני אישית, לא חושש ללכת במקומות מסוכנים בירושלים שבהם אני יכול לחטוף, אך חושש יותר ליסוע שם באופניים שמא ישדדו לי אותם.. זאת אומרת שבפועל אני חס על ממוני יותר מעל גופי..    

מסירות נפש על ממון קשה יותר!  קשה יותר לבנות בית במיטב כספך ולהסתכן בהריסה מאשר ליסוע באיזה ציר חשוך נידח ומסוכן..   

לפי דבריו היו צריכים לההרג כולם ולא לצאת מהארץ

פינוי המאחזים נעשה לא משום שהם לא חוקיים אלא יש כאן מלחמת דת

http://www.rabbibrand.022.co.il/BRPortal/br/P102.jsp?arc=24691

שטח אדמה שלו מותר לי לחתום לו על השטר בשבת!!!

מותר לומר לגוי של שבת לחתום על השטר.  זה כן.

הוא עצמו יכול לחתום!!!!!!!

אגב, הקרקע של שכונת מאה שערים נקנתה על ידי מייסדי השכונה בשבת באופן זה של אמירה לגוי, משום מצוות יישוב ארץ ישראל. 

והרב לבנון חתם על החוזה.

כמובן שזה היה מקרה חריג. אם הוא לא היה חותם בשבת, המתווך הערבי היה עוזב ולא היה מתאפשר אח"כ לקנות את הבית/ בתים.

יהודי שבא עליו גוי עם סכין (מטבח חדה) ואומר לו: "או שאתה ממיר את דתך או שאני הורג אותך", והיהודי יכול לברוח, שיברח. אין מצווה למות על קידוש ה' אם אתה לא חייב.

לעומת זאת, אם אתה נמצא בחו"ל וישנה מלחמה בארץ- מצווה עליך לעלות לארץ ולעזור במלחמה. למרות שזה מסוכן ועלולים למות. א"י חשובה עד כדי כך..

קיום המצוות בחו"ל חסר. אין בו את הקדושה של ארץ הקודש.

אני חושבת שזה יכול לענות במקצת על השאלה של "אחת מהשומרון".

אשמח להביא מקורות, אם תרצי/ תרצו.

תוכלי לתת דוגמאות למצוות שאת חושבת שסותרות את מצוות א"י?

לא נראה לי...

בס"ד

את החברה שלי זה כבר ישכנע..

אבל עכשיו נשאר להסביר את זה לאמא שלי.. גם אתה התווכחתי על זה..

אוקיי. על השאלה של מסירות נפש - עניתם. מעולה.

אבל השאלה הבאה שלי היתה שאלה אחרת. כשזה מתנגש בערכים אחרים, ולאו דווקא ערך החיים. בערכים שגם עליהם ראוי למסור את הנפש [גם אם לא בצורה פיזית דווקא].

האם זה באמת נמצא בראש סדר העדיפויות?..

עובדה שיהודים יצאו פעמיים לגלות. אם היה יהרג ואל יעבור הם היו צריכים לההרג ולא לתת לבבלים ורומאים להוציא אותנו מהארץ.

הסיבה שמותר להקריב חיים למען א"י היא שבמצוות כיבוש הארץ בדרך מלחמה אין עניין של ונשמרתם כי בדרך טבע במלחמה נהרגים אנשים. אבל זה לא קשור ליהרג ואל יעבור!

חלק מהירידה לגלות היא היא המאיסה בארץ כבר מדור המדבר "וימאסו בארץ חמדה". זה עצמו העניין שלא נלחמו כמו שצריך על הארץ ולא חזרו כשיכלו

כולל הנביא יחזקאל? כולל נביאים אחרים? כולם בבחינת וימאסו בארץ חמדה?

יהרג ואל יעבור זה לא "להלחם". זה אשכרה למסור את עצמך למיתה אחרי שכבר הפסדת במלחמה ויש לך שתי אפשרויות: או לצאת לגלות או לההרג. לפי דברי הרצי"ה כולם היו צריכים לההרג.

כלומר- יכול להיות שבדור שלהם אכן היה עדיף שיעברו ולא יהרגו- כי אחרת לא יישאר זכר לעם היהודי..

אבל בדורנו, כשהמצב הוא שונה, זה כן יהרג ובל יעבור.

לכתובת: chalaphagvaot@gmail.com

והעשבים גדלים. זה אחד הדברים היפים בחורף.

אפילו הטחב הירוק שגדל בין המדרכות אחרי הגשמים יפה בחורף.  (אגב רואים שהנבטים בתמונה העליונה הם דו פסיגיים)

יש שם ישיבה 24/7..

עליות מאורגנות המוניות, זה בדר"כ רק כשיש איזו סכנה גדולה שמסתמנת...