ג' שאלות מרכזיות היו ועדיין הנם על הפרק.
א. שאלת פיקוח נפש, עד כמה ואם בכלל צריך למסור את הנפש ולהסתכן אל מול גלי הטרור שפקדו את הארץ ובפרט בשטחים שמחוץ לקו הירוק.
ב. שאלת ההתגרות באומות. כיוון שאומות העולם החלו ללחוץ מדיני ובטחוני על מדינת ישראל למסור שטחים למען השלום ובהמשך ביקשו אף מדינה פלסטינית ממש.
ג. האם למצוות יישוב הארץ ישנם משמעויות פרקטיות שהאיש הפרטי אמור להתעסק בהם ולפעול ע"פ הערכים הללו, או שמא מאחר והמצב הקיים מספק די והותר [כביכול מקיימים את מצוות יישוב הארץ בשלימותה גם בבני ברק] אין לעשות ולהתעניין מעבר לכך ולא כלום.
החברה החרדית המרכזית (להוציא שיטת סאטמר וגרורותיה) מאמינה בעיקרון במצוות יישוב הארץ (ומכירה במדינה כאחראית לטפל בכל העניינים הנדרשים, כל עוד אינן זה סותר להלכה היהודית העומדת מעל לכל) אך לא מכירה ואף מתנגדת בחריפות לראות בה כערך לאומי בפני עצמו.
מה שחשוב לענייננו שעל פי אופייה המובנה של החברה החרדית המתעניינת בהקפדה ושמה לה במרכז החיים את קיום התורה והמצוות בלבד, הרי שהיא אמורה לכאורה לאחוז בחוזקה ובהקפדה יתירה על יישוב הארץ בשלמותה. והמציאות מוכיחה לא כך, משום שהיא צריכה להשתכנע בג' עניינים מרכזיים:
א' שזה אפשרי מבחינה ביטחונית ואיננו נוגד את הלכות פיקוח נפש.
ב' שזה אפשרי מבחינת אומות העולם ואיננו סותר להדיא את דעתם. או שאין בעיה בהתגרות באומות.
ג' שישנה משמעות פרקטית כלפי האדם הפרטי כמו לימוד הנושא והעמקת התודעה ויישומו בפועל בהבעת דעה, פוליטיקה וכו'.
ג'' נושאים הללו נדרשים למערכת הסברה ברורה בכדי להשפיע ולהוכיח את התשובות הקיימות בנושאים הללו. כמו הכרת השטח והאפשרויות הצבאיות.
מסקנה: להבנתי חלמיש היו פועלים הרבה יותר בנושא, כיון שאפשר לפעול הרי ללא סוף [חוברות עלונים מודעות] לכן לדעתי צריך לחזק ולסייע להם שעוסקים רבות בנושא.
החברה לפיתוח גבעות ארץ ישראל