וזה קצת חולה.

למרות שבטח יגידו לך שזה תלוי בך ובו על הרמת בגרות ועוד כל מיני כאלה.

אותי זה מגעיל.. :-/

ההפרש ביניהם הוא 17!!!!!!!!! שנה.

כשהוא הגיע לגיל נישואין היא הייתה בת שנה.

שני מקומות שונים לגמרי. ממש. יכול להיות, אבל לכתחילה כלכך לא.

צודקים שזה לא נשמע כ"כ טוב,

אבל:

א. אתם לא מכירים את הזוג.

ב. אתם לא פסיכאטרים.

ג. זה לא במקום ללכלך את הפורום בכינויי גנאי לאנשים שאתם לא מכירים.

מנהלים בבקשה מיחקו ועירכו פה קצת את התגובות.

א. "ואם היא היתה מבקשת לקפוץ מהגג" |בטון של מורה|

ב. הצורת שאלה שלה לא במקום,

לא שייך לשאול כמה זה חולה על תופעה שהיא לא פסולה גם אם ברוב המקרים לא רצויה.

ג. נשמע שהיא לא שאלה על עצמה,

אז איך זה שהיא שאלה מתיר לקרוא בשמות גנאי לאנשים אחרים?

לא, שאם היא היתה מבקשת כינויי גנאי על עצמה זה היה מתיר, אבל אז זה היה משהו אחר.

אני מכירה מישהי בת 17 שהחליטה להתחתן עם מישהו מליונר בן 90

כדי שמתי שהוא ימות היא תהיה עשירה ותתחתן עם בחיר ליבה

שאפשר לשדך לו????

אני מכירה באופן אישי כמה כאלה

וכמישי בת 19 אני בחיים לא הייתי יוצאת עם מישו בן 36 ממש לא

עד 120 (ואז היא תהיה אלמנה בת 47 אחרי שביזבזה את כל הכסף על התרופות של בעלה....)

אבל ברגע שאת מגיעה לרגע אין מצב שתעשי את זה.

אגב, יש אחד בן 84 שהתארס (???) השבוע עם אחת בת 24...

"מוגזם" זו לא דרך התבטאות פסולה,

מה ששניים אחרים אמרו פה דווקא כן.

הבהרה עד כמה הדבר בעייתי זה להבהיר מה בעייתי בזה.

אם רוצים להבהיר משהו רצוי להבהיר אותו,

בזה שאומרים מילים חזקות לא עושים את זה,

ובזה שאומרים מילים שליליות חזקות שבאות להביע במקור דברים אחרים, פועלים בצורה לא נכונה.

זה מפורש בגמא ובפוסקים:  "לא ישא בחור זקנה, ולא זקן ילדה, שדבר זה גורם ל..."

וחוצמזה צ'מע - כל מקצוע מכבד את בעליו, גם שופטים ותליינים. שהרי הם קיימים בדיוק למקרים כגון אלו. 

אכן, ודאי שהתופעה הזו מבורכת:

שהרי יצחק נשא את רבקה כשהוא בן 40 שנה והיא בת 3 שנים,

ויש אומרים שהיתה בת 14 שנה.

ועכשיו ברצינות,

הבאת מקור שלמיטב הבנתי לא קשור לענייננו,

במקרה ששאלו עליו פה למיטב ידיעתי שני בני הזוג כשירים מבחינת הגיל לפרייה ורבייה.

בקשר לכבודם של המקצועות לא אתווכח כעת,

אני רק התלוננתי לגבי חוסר בהפרדת רשויות .

לא צריך להיות בקיא גדול כדי להבין ש"זקן" זה יותר זקן, ושילדה זה יותר ילדה... זו שפת הגמרא.

אבל אם אתה לא בקיא - אתה מוזמן לעשות בדיקה.. אפילו חיפוש קצר של המילים הנ"ל באתר סנונית יביא אותך למסקנה ש"הכל יחסי" ...

טוב, אם אתה רוצה לדון בזה,

ע"פ מה שראיתי הבעייתיות שמתייחסים שאליה היא:

א. פרייה ורבייה.

ב. שמתוך שאינה מקבלתו מזנה תחתיו.

במקרה שלנו:

א. כבר סיכמנו שהגילאים שצויינו לא בעייתיים לזה.

ב. אני מעריך ומקווה שמדובר פה במקרה של "מיהו אם היא בעצמה מרוצה מותר".

ולא הבנתי איפה ומה רצית שאחפש באתר סנונית.

חברה שלי בגילי (19 ומשהו)

נשואה למישהו בן 32 בערך שכן שלי לשעבר

(הוזמנתי גם לחתונה אבל לא יכלתי לבוא)

אני חושבת שהם זוג מקסים וזה לא חולני לדעתי,

ראיתי אותם הרבה פעמים ביחד לפני שהם יתחתנו

וחברה שלי בוגרת מאוד

והם פשוט מתאימים.

אז נכון שההפרש הוא יותר מ10 שנים ולא הייתי ממליצה

אבל במקרה שלהם מדובר בזוג מקסים לדעתי.

ההפרש בין ההורים שלי דומה

היא אמרה שהיא מכירה זוג כזה מקרוב שהנערה בוגרת מאוד וזה מתאים,

-אך יש זוגות לעומת זאת שזה לא שייך..

שוב, כל מקרה לגופו, ויש כאלו שאצלם זו דווקא תהיה זוגיות טובה מאוד... ויש כאלו שלא.

ותהילה לשאלתך- לדעתי מומלץ לערב מישהו שמכיר ויודע שיגיד את דעתו...

ב"הצלחה, שבוע טוב ומבורך!

----

אני ובעלי גם איננו זוג 'מקובל'. את המקובלים והמקובלות תשאירי ללימודי קבלה.

אם מישהי בת 40 והגבר בן 30 והם מתאימים - שילכו על זה.

אם מישהו בן 36 והיא בת 19 - והם מתאימים והקשר  עושה להם טוב - שילכו על זה.

אם מישהו בן 20 והיא בת 20 כמותו והם לא סובלים אחד את השני - אז שיפרדו, כי הגיל איננו קריטריון כלל.

שמעתי על בחורה שהתחתנה בגיל 20 עם בחור בן 32 (קרוב משפחה, כך שזה לא התחיל בדייט). הסיבה היתה שהיא בעצם חיפשה דמות אב, כי המשפחה שלה היתה רחוקה משלימות. נולדו להם כמה ילדים וכעת, הם בהליכי גירושין, כאשר הוא לא מוכן ללכת ליעוץ (היא הלכה להמן יעוץ והשתנתה מכל הבחינות). הוא באמת מתפקד כמו אב (מוציא זבל, עורך קניות, ועוד), אבל ממש לא כבעל (יש לי הרגשה שגם אלימות כלפי האשה, כי הוא ממש משפיל אחד הילדים שיש לו בעיות למידה, כנראה על רקע המצב בבית).

רחמנות על האשה שמחכה שהחוזה של הדירה יסתיים והיא תוכל לעבור לגור ליד ההורים שלה, ובינתיים עליה לסבול את השותף הלא רצוי שלא מוכן לעזוב.

בקיצור- פער כזה, ממש לא מומלץ!!!

הבעיה שאת מעלה אינה נשמעת חריגה ולא קשורה לגיל. היא נובעת מההבדל בין גבר לאשה.

האבחון הקליני שחברתך חיפשה "דמות אב" היא שלך, אני מניחה? דווקא מתיאורך את דווקא מבקרת אותו כילדותי ולא כאבהי.

משונה מאוד שאת מסיקה שיש אלימות בבית רק בגלל שהאבא צועק על בנו. חוצמזה - מה זאת אלימות בבית? אם הבעל והאשה צועקים זה על זה את מגדירה זאת כאלימות? ואפילו אם האשה דוחפת אותו קלות פעם בחצי שנה כשהוא חוזר עם מצרכים שהיא לא ביקשה - זו אלימות? צאי מיורו-דיסני יקירתי, כאן העולם האמיתי.

רוב הבעלים מוציאים זבל ועורכים קניות והאשה נותרת עם הנקיונות והבישולים והכביסה והטיפול הפיזי בקטנטנים. ככה זה אצל הרוב, גם אצלי. אני לא בוכה על זה, אמא היא התומכת והמטפחת ואבא הוא הצייד שמביא לחם הביתה. אז הוא גבר ולא רגשני ומטפח, וואלה. בשביל זה יש חברות ואחיות.

לדעתי כדאי לחברה שלך לעבוד על נישואיה קצת יותר במקום לוותר. אין הרבה גברים בחוץ שמחפשים גרושה + כמה ילדים, זו עובדה שחייבים לדעת אותה. הוא אולי קצת ילדותי (ולא אבהי, אחרת הוא היה מטפח אותה כאבא והיא היתה שמחה כמו ילדה קטנה) אבל גם פירוק נישואין בגלל ההבדל בין המינים הוא ילדותי גם כן. גברים הם גברים, הם לא כמונו, ובחיים יש אתגרים. אולי מכך היא תלמד להיות אשה אמיתית, שלא תלויה בחיזוקים תמידיים מגבר כדי להמשיך ולהיות נשואה אליו.

למה זה טוב?!

לא נראה ולא נשמע בריא ותקין. ובנאדם עם קצת שכל בראשו ידע שדבר כזה לא יחזיק תקופה ארוכה...

אני חושבת שממש לא צריכים להתעלם מהגיל, וזה בכלל לא שיטחי!!!

וב"ה הם חיים בשמחה...

יש כאלה שזה מתאים להם

בכלל לא חולני

הכוונה ביוזמה- החברים המהממים האלו שמתקשרים או מציעים להיפגש באופן יחסית תדיר. יש לי חברה שיש לה רשימה וכל שישי עושה סבב, כמה שמספיקה, וממשיכה בשישי הבא מאיפה שהפסיקה.

זה לא רק קומץ החברות הכי טובות (למרות שגם זה משמח)

שלוקחים דברים בקלילות. שאם משהו התחרבש, אז OK אופס לא נורא. מאוד קשה לי עם אנשים בלי התכונה הזאת.

שליטה עצמית, נימוס גם must.

אופק רחב בונוס גדול.

(סתם)

אני מעריכה עין טובה, אכפתיות ואומץ, ואני לא יכולה עם אנשים לחוצים

מעריך חכמה, כנות ומודעות אישית וסביבתית.

בכותרת זה הערכה שהיא הכרחית, בתוך ההודעה זה דברים שאני מתחבר אליהם במיוחד. על גב הדברים הבסיסיים.

כמובן "תנא ושייר"

1. אנשים שמניעים את החיים שלהם ולא החיים מנהלים אותם

(עושים קריירה/ כסף/ עבודה אישית/ תהליכים/ פרויקטים)

2. אנשים שמתקשרים בפתיחות כנות וקלילות

3. אנשים עם תכונות מרשימות:

שליטה עצמית/ רוגע/ מודעות עצמית וכללית/ אכפתיות ואנושיות/ בטחון ואהבה עצמית

לשני הכיוונים 

שלהם זה טוב.

ואנשים ש"חיים" את החיים שלהם באמת. (לא דווקא אנשים קלילים שרק מחפשים כיף, אלא אנשים שלא נופלים לייאוש, דיכאון ויודעים ליהנות מהרגע...

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.