*
תמיד היו 2 חלקי פסוקים שהיו מקושרים ליעבראש האחד עם חבירו: 'השומר אחי אנוכי' ו'החסר משוגעים אנוכי', ועכשיו אני מבין, שמלבד היותם דומים, הם גם נפגשים במקום מסויים, והמקום הזה אצל אח שלי, אהוד ברק, שהשתגע.
כן, אהוד אחי איננו עוד אהוד שהכרתי.
בשבילי יש '2 אהוד':
אהוד של משמר השרון, בקיבוץ, חבירו לספסל הלימודים של הרב דב ביגון, אהוד הילד הטוב של בית הספר.
אהוד של הפיקוד על סיירת מטכ"ל.
אהוד של מבצע הסאוונה.
אהוד הרמטכ"ל (ונעזוב כרגע את סיפור צאלים).
ויש את אהוד האחר:
אהוד של המהפיכה החילונית.
אהוד של פינוי בית השלום באלימות רצחנית.
אהוד של פוגרום בזוי בתושבי חוות גלעד, אזרחי מדינת ישראל.
אהוד של הפקרת המתנחלים, הקפאת הבנייה, הסרת המחסומים, וסיכון חיי יהודים.
ואני שואל: אהוד אחי, אחי היקר, מה קרה לך?
נפלת על השכל?
השתגעת?
אתה מדבר על 'פוסט ציונות' ו'פוסט מודרניות' ומכוון לחבריך לשעבר במפלגת העבודה, אבל איפה אתה עצמך בכל זה?
מהי ציונות בעיניך?
לירות על יהודים, מתיישבים, זוהי ציונות?
לתת לטרור הערבי הרצחני לגדול ולהתפתח, זוהי ציונות?
לגרש יהודים מאדמתם, הזאת ציונות תיקרא, או פוסט פוסט ציונות?
אהוד אחי, אהוד אחי היקר לי, תחזור לעצמך.
תחזור למה שהיית פעם, למסירות הנפש שלך לעם ישראל, לאהבה שלך, לימיך הטובים.
איך אתה רוצה להזכר בעוד שנים רבות?
כמי שנלחם בעם היהודי, או כמי שמסר את נפשו למענו?
אהוד, לטובתך ולטובת כולנו, תשתנה, תחזור להיות אהוד הישן והטוב, קודם כל - בשבילך, וכן: כן בשבילנו.
מאחיך האוהב אותך, אבינועם.
*פורסם ב'ישראל היום'.
