 |
| כלי המקדש במשתה אחשוורוש |
על שום מה? : על שנהנו מסעודתו של אותו רשע "וכל מי שנהנה מאותה סעודה הוא יורה שהוא שמח על חורבן המקדש" (רי"ף) | ואנחנו? האם אנו עושים מספיק לבניין המקדש?
שמחה על חורבן הבית
הרי"ף והמנות-הלוי בעין-יעקב, מפרשים כי חטאם של בני ישראל שהשתתפו בסעודת אחשוורוש אינו קשור לכשרות המאכלים, אלא לעצם בואם לסעודה.
על הפסוק "בימים ההם כשבת המלך אחשוורוש" דורשת הגמרא (מגילה יא,ב) – "לאחר שנתיישבה דעתו" ["שמתחילה היה דואג שיצאו ישראל מתחת ידו, כשנשלמו שבעים שנה לגלות בבל, ועכשיו נתיישבה דעתו", רש"י].
ומסבירה הגמרא שאחשוורוש טעה בדרך חישוב שבעים השנים שעליהם התנבא ירמיהו באומרו, "כה אמר ה', כי לפי מלאות שבעים שנה אפקוד אתכם וגו'", וכן דניאל, "למלאות לחורבות ירושלים שבעים שנה". ומצד טעות זו אמר אחשוורוש לעצמו, "מדלא איפרוק, השתא ודאי תו לא מיפרקי" (מכיוון שחלפו שבעים שנה ועדיין לא נגאלו, בוודאי לא ייגאלו עוד); "אפיק ואייתי מניא דבי מקדשא ואשתמש בהון" (יצא והביא את כלי המקדש והשתמש בהם בסעודתו).
ולפיכך, עצם ההשתתפות בסעודה הייתה כעין הסכמה שבשתיקה למעשה החמור של השימוש בכלי המקדש וביזויָם. הרי"ף (בעין יעקב) אף מבטא זאת ביתר חריפות ואומר: "וכל מי שנהנה מאותה סעודה הוא יורה שהוא שמח על חורבן המקדש".
ובמדרש רבה (אסתר א' ט"ו) "בשנת שלש למלכו, ר' נחמיה אמר כיון שגמר לביטול מלאכת בית המקדש שלש שנים עשה משתה"
ואנחנו? האם עשיינו די למען בניין המקדש?. הר הבית פתוח ליהודים זה 40 שנה. מאז חורבן המקדש לא היה כדבר הזה. באפשרותנו לעלות להר הבית ולגאול את המקום מידי אומות העולם.
כלי המקדש במשתה אחשוורוש
החברה לפיתוח גבעות ארץ ישראל