תראה, אני לא יודעת בן כמה אתה אבל יש כמה סיבות שאנשים שואלים מה אתה עושה בחיים.

1. מה שאתה עושה לעיתים קרובות קובע את הפרנסה שתביא הביתה. רוב האנשים בעולם לא מצליחים להתפרנס מתורה או מתפרנסים בקושי. יש בנות שרוצות להיות נשואות לאברך אבל יש גם הרבה שזה לא מתאים להן מכל מיני סיבות ואז, יש להן ציפיה שהבעל יעשה עם עצמו משהו.

אני חושבת שלכל הבנות חשוב שהבחור יהיה ירא שמים, תורני ובעל אמונה אבל זה חשוב בשביל הבנין הרוחני של הבית. יש גם בנין פיזי של בית ובשביל זה צריך כסף.

כשתצתרך לקנות לבת שלך חיתולים תלך למכוולת ותגיד: אבל מה עם התורה? האמונה התכלית שלנו ביקום??? לא! אתה תשלם לחיתולים בכסף שהרווחת מהדבר שאתה עוסק בו.

2. אפשר ללמוד הרבה על הבחור מהדברים שהוא עוסק בהם. אפשר ללמוד אם הבחור הוא יותר שכלי או רגשי, יצירתי או מחושב בעל ידע בכמה תחומים או בעל ידע מצומצם בתחום אחד וזה מענין.

לגבי הטענה "ריאנו מלא אנשים שיש להם תארים בכל מיני תחומים ולא מצאו מקום עבודה ". זה נכון שיש מקרים כאלה אבל בדרך כלל, ברגע שיש לך תואר, יש לך יותר אופציות מאשר מישהוא שאין. יש אנשים שמצליחים להתפרנס בכבוד בלי תואר אבל צריך בשביל זה המון תושיה ולא לכולם יש את זה. התואר לא מבטיח שיהיה לך עבודה אבל הוא בהחלט מגדיל את הסיכויים.

  לגבי הטענה שהפרנסה בידי שמים זה ברור שזה כך אבל יש אצלינו חובת השתדלות ואני חושבת שחלק מזה זה לקבל תואר או לפחות תעודה.

אבל זה לא מחייב  שיהיה לך ת'נתונים האלה- השאלה היא למה אין לך את הנתונים האלה וזה גם משהו שבנות בודקות לפעמים. האם אתה רק לומד תורה כל היום כי אתה באמת תלמיד חכם ורוצה לעסוק בזה כל החיים וברור שתוכל לתרום באופן משמעותי ככה או בגלל שלא הצלחת ללמוד מה שאתה רוצה או לא הצלחת לבחור או סתם לא בא לך?

אני בת 26 ויצא לי להכיר המון סוגים של בחורים מכל הגילאים ובין השאר יצאתי עם הרבה בינישים. הרבה מהם ממשיכים להיתקע בישיבה כי הם לא יודעים מה הם רוצים לעשות עם עצמם ואז זה לא נכון להשתמש בתירוץ של

מה עם התורה? האמונה? התכלית שלנו ביקום כי זה לא הסיבה שהאדם ממשיך בישיבה.

אני בן 22 לקראת סיום השירות..אני אישית יודע מה אני רוצה מעצמי וכו' וחושב על לימוד תואר שתוביל לפרנסה ברמה גבוהה וברצוני שאישתי תהיה מטופחת ותחיה בכבוד בצל בעלה,אבל סתם יש לי שאלה שצצה לי בהתבוננות יתר על המשך החיים ,השאלה היא כמה זמן תחזיק התורה מעמד אצל בנאדם שעכשיו טרוד בפרנסה?!,בציבור שלנו בניגוד לציבור החרדי מספר הלומדי תורה מועט ביחס אליהם..אומנם כתוב גדול הנהנה מיגיע כפו  ,אבל מניסיון של חברים שהם יותר גדולים ממני למרות שזה לא כולם,ברגע שהם עוזבים את ספסלי בית המדרש,ויוצאים לשוק העבודה הם כביכול פורקים עול..איך אפשר להגיע למצב שאפשר לשמר את שניהם,שהתורה שאלמד תהיה מרובה ואיכותית,וגם מבחינה השכלתית תהיה איכותית? שלא תביני אותי לא נכון,הפרנסה היא די חשובה..אבל גם התורה היא חשובה,וחשוב לי מאוד לנהל את שניהם באופן איכותי וכיפי..אשמח מאוד לשמוע עוד עמדות בנושא..

אני חושבת שאם זה מספיק חשוב לשני בני הזוג, יש אפשרות לשלב את שניהם!

ואני רואה את זה המון מסביבי.

אדם שמספיק חשוב לו לשלב את התורה ביום יום ולא רק בתפילות, כדי לצאת ידי חובה,

יעמוד בזה,

כי זה נכון שצריך ללמוד תורה, וכמה שרק אפשר!

אבל שלא יבוא על חשבון הפרנסה של הבית.

ואדם צריך לעשות חשבון נפש, בינו לבין עצמו,

איפה הוא מבחינת לימוד תורה.

האם גם כשהוא עבד עד הערב, והיה עם האישה והילדים והוא עייף,

הוא יקדיש את הזמן ללמוד, לחזור ולשנן, מתוך שמחה ואהבת לימוד התורה,

או שלאט לאט יזניח את הלימוד וישקע בעבודה,

ובכל מיני דברים אחרים.

ואז, חבל על התורה שלו, של המשפחה שלו...

אבל גם האישה, צריכה לקחת בחשבון,

שהרבה מעול הבית יישאר עליה, כי בעלה יקדיש עצמו ללימוד התורה ולפרנסה...

הכל אפשרי, השאלה מה סדר העדיפויות ובמה האדם מעוניין להשקיע...

שיהיה בהצלחה בכל אופו

בעז"ה כשתתחתן ותרצה לשלב בין השניים לא תמיד זה אפשרי,

רואים מספיק בתים בהם האבא עובד והוא לא פנוי כ"כ ללמוד והבית מנוהל בדרך של תורה...

זה גם דרך לשמור על איכות הלימוד, אולי בפועל זה לא קורה אבל עם ככה אתה מחנך, ואתה מתיחס לאשתך

כמו שהתורה מדריכה, הילדים יודעים שאתה כפוף לרבנים זה בהחלט בית של תורה...

 יש ישיבות שלא מאזנות את הבחורים בין לימוד תורה ועבודת ה' לבין חיי המעשה כך שיוצא שבחורים חיים בסרט כמה שנים עד שפתאום הם יוצאים מהישיבה, ואז מגיע המכה הקשה שפתאום הם כביכול פורקים את העול! אם בישיבות היו יותר מאוזנים זה לא היה קורה עובדה שיש ישיבות שמצליחות להוציא אנשים בריאים ברוחניות לחיי המעשה בלי לגרום להם לפרוק עול כביכול בחיי המעשה

לפי דעתי, השלב הזה של עזיבת הישיבה ורכישת מקצוע זה בידיוק השלב שקובע האם הבחור באמת בן תורה או לא.

קל להיות דוס כשאתה בישיבה סגורה ובודקים שתבוא לשיעורים כל היום.

קל לעסוק בתורה כשזה הדבר היחיד שנדרש ממך.

כשהבחורים עוזבים את הישיבה ומגיעים למצב שהם צריכים למצוא זמן ללמוד והם צריכים להתמודד עם העולם החיצוני, רואים עד כמה הלימוד שלהם היה טוב ומעמיק.

בחור שעזב את הישיבה ופרק עול, כנראה שלמכתחילה הייתה בעיה כלשהיא. בחור שהלימוד שלו היה טוב ורציני יכול להתמודד גם עם ההתמודדויות שיש בבר אילן רחמנא ליצלן.

הבנות עוברות את ההתמודדות הזאת כשהן עוזבות את האולפנא בסוף יב וחלקן עוברות אותו שוב אחרי שנת מדרשה. ראיתי בנות שאחרי שנת מדרשה אינטנסיבית  חזרו ללבוש מכנסיים ונסעו להודו וראיתי בנות שנשארו תורניות.

זה לא המטרד של הפרנסה שגורע מלימוד התורה. זה חוסר יכולת של אנשים לשלב בין השניים.

אני ממליצה לך ללכת ללמוד במקום שמשלב תורה עם לימודים אקדמאים כגון מכון לב או אוניברסיטת בר אילן. בבר אילן יש את הכולל לבנים. ממה ששמעתי הוא ממש טוב. יש שם גם הרבה שיעורים בערב שאפשר ללכת עליהם עם רבים ממש טובים. ככה תוכל לשלב תורה ביחד עם לימודים. אני חושבת שמכון לב הוא דומה.

קשה מאד, וכך גם רואים בפועל- שיש בודדים, שהצליחו לשלב בצורה שלמה בין עבודה לבין תורה. כלומר גם בעלי מקצוע מסודר ו"מכניס" וגם לומדי תורה אינטנסיביים, אז מניין מגיעה היכולת לטעון בכזו קלות שמי שעזב את הישיבה ופרק עול, כנראה שמלכתחילה הייתה בעיה?

תמימות היא לחשוב שאנשים נעים בקו ישר. האם לדעתך הגיוני שכל המטען שאדם רכש במשך לימודו תמיד ישמש אותו לטובה, לא משנה איזו בחירה יעשה?! ישנה חשיבות גדולה, ותמידית- לרצון ולהתמדה, וכשזה כבר קיים (כך לפחות ניכר מהרושם של ההודעה הראשונית שנכתבה בראש השירשור) רק נאחל שבע"ה תימצא גם המתאימה

אני חושבת שיש קצת מרחב תנועה בין הדבר הזה שאריאל הגדיר "פריקת עול" לבין לימודי תורה אינטנסיבים.

ברור שאי אפשר גם ללמוד תורה בצורה אינטנסיבית וגם לעבוד מספיק כדי להכניס משהו שיפרנס.

אבל בהחלט אפשר לשלב לימודי תורה עם עבודה.

אפשר ללכת כמה פעמים בשבוע לשיעורי תורה, ללמוד דף יומי, להקשיב לשיעור באינטרנט.

זה אמנם לא אינטנסיבי אבל זה גם לא בגדר פריקת עול.

כשמתארים לי מצב של פריקת עול אצל בחור אני מדמיינת בחור שלגמרי זרק הכל ואני כן חושבת  שאם יש מצב שבחור רק יצא מהישיבה וכבר זרק הכל, יש כאן משהו בעייתי.

הנה מצה דומה: אני מורה מקצועית ויוצא לי ללמד ב11 כיתות מא-ה. יש כיתות שמתפקדים נפלא בלי המחנכת וכתות שמשתגעים כשהמחנכת לא שם וממש לא מתפקדים בלעדיה וכתות כאלה מוגדרות בעייתיות. בצורה דומה, בחור שלא יכול להמשיך ללמוד ברה כלשהיא בלי המסגרת של הישיבה וזורק הכל- זה מצב בעייתי.

היכולת להאהיב את התורה ולגרום לה להפוך לאיכותית וכמותית כאחד הוא תלוי אישה.

אישה שמעריכה את בעלה, ויודעת למצוא את עומק מידותיו ולהעריכן תדע גם ללבות את הגחלים וליצור אש יוקדת בעניין התורה. רחל, אשתו של רבי עקיבא ידעה לזהות בבעלה את הפנימיות הגדולה שבו וללבותה.

צריך לזכור שזה לאו דווקא שהבעל יושב ולומד 18 שעות אלא גם אם ילמד שעתיים, ואשתו תדע להעריך זאת והבעל יחוש שאלו שעות יקרות הוא יתחזק ויתעלה. התייחסות נאותה לכך מצד האישה היא שתצעיד את הבית כולו למקום טוב ונכון

שבע"ה תזכה למצוא את המתאימה לכך, בנחת, שמחה ובקלות!

קצת צורם לי...

כשהבחורה לומדת ומרחיבה אופקים, והבעל שלה נשאר "בוק"  ולא מתקדם לשום מקום, אי אפשר לנהל שיחה אינטלגנטית איתו, (אפילו ברמה הלשונית) כמו שהיא הייתה מצפה. ותקשורת ופיתוח חשיבה עם השני הם חלק מהקשר הזוגי. השכלה זה כן דבר חשוב. 

ברור שיש אנשים שלומדים לבד, קוראים וכו', אבל רוב האנשים לא. לכן יש מוסדות לימוד..

(זה לאליסף)

לא כתבתי על הקטע התורני, ברור שזה יותר חשוב, אבל השכלה זה אחד השיקולים.

ובעניין התואר- כמו שהרבה כתבו, זה לא מבטיח פרנסה אבל זה מגדיל את הסיכויים. בגדר השתדלות של אדם שרוצה לפרנס את ביתו .

אני נוטה לחשוב כמו השאר שההשכלה היא חשובה,אבל גם התורה היא חשובה,אתה באופן ספציפי חושב שבנאדם שכול היום ישקיע את מיטב  המרץ שלו ללימודים אקדמאים,יש באפשרותו להשקיע בתורה שהיא בעצם התכלית לפחות שעה ביום אחריי יום של השקעה..הרי המוח נרדם באיזשהו שלב? 

ימח שמם!

אבל יש גם לצערנו לא מעט כאלה ש"עברו ליד". לא תמיד אפשר לזלזל במה שהם למדו אבל הם לא אנשים חכמים יותר מאשר אחרים.

אגב, גם באוניברסיטה לא חסר כסילים מרובי תארים.

של יכולת או חוסר יכולת של בני זוג לתקשר.

במקרה הטוב זה מדד לאינטלגנציה שהייתה שם כבר קודם לכן. (וגם החתום מטה היה משתמש בזה כמדד, אבל לא יותר מזה)

כבר ראיתי אנשים ללא תואר שאפשר לדבר איתם, וכן "אקדמאיים" שאי אפשר לנהל איתם שיחה.

וכמו שאליסף כתב, גם בחורי ישיבה לא כאלה טפשים, וגם זה מדד.

בעזהי"ת.

אתם עשר!!!

הרשו לי לחדד מעט את השורה האחרונה בדבריו של nick:

בחורי ישיבה, שלומדים ברצינות מספר שנים לא מועט- הם ברמה של תואר ראשון ביהדות.

לו הישיבה היתה מוסד מוכר של המל"ג, היה להם כבר תואר ראשון, ולמתמידים תואר שני ושלישי...

אז תול, אולי זה לא מתאים *לך*...

אבל לא ביהדות!!! (געוואלד)

בעזהי"ת.

במקרא?

זה יותר טוב?

_____

פעם, דודים שלי (חילונים) ניסו להקניט אותנו על זה שאח שלי לומד שנים רבות בישיבה.

אז אמרנו להם שהוא עושה דוקטורט.

ותשקוט הארץ 40 שנה...

אנחנו עשר!!!!!!!

במה זה פחות חשוב וגם בגלל שהאישה רותה רשת ביטחון וגם בגלל שהיא חושבת שאם אתה מהנדס אז אתה עם איטילגנציה ריגשית גבוה מה שלא נכון בדר"כ אני יודע בגלל שגיסתי גאונת מחשבים אבל אין לה אינטילגנציה ריגשית כמעט אז זהוא אני מקווה שזה סיפק אותך !

אם אני שואלת מישהו במה אתה עוסק, זה ממש לא אומר שאני מצפה שיעסוק בעבודה עם צווארון לבן. זה כן מלמד אותי על האישיות של האדם (למשל, לי אישית יש רתיעה מכל המקצועות הקשורים למכירות למרות שזו בהחלט נחשבת כעבודה מכובדת).

ונכון, לפעמים קשה למצוא עבודה אבל זה בהחלט משנה אם זה בן אדם שמשתדל באותו הרגע למצוא עבודה (וב"ה המון פעמים זה מצב הפיך) לבין אחד שיושב ולא עושה כלום.

ומי שלומד בישיבה ויש עליו משטר של להיות בשיעורים ולא להתבטל - זה בהחלט דבר טוב, אבל לגיטימי בהחלט לברר אם הוא יוכל לפרנס את אשתו (אלא אם כן היא מוכנה לקבל על עצמה לפרנס אותו).

שורה תחתונה - אם שואלים אותך במה אתה עוסק - ממש, אבל ממש לא נובע מזה שהולכים לפסול אותך במידה ויש לך השכלה גבוהה...

לפני דור או שניים אחוז המשכילים היה נמוך יותר וממילא היכולת שלהם להתפרנס בכבוד הייתה גבוהה יותר משל הלא משכילים (הרוב המוחלט).

יש לזכור שבמהלך חלק השנים מי שסיים כיתה ח' היה נחשב משהו, ול"תג"ת" (תעודת גמר תיכון) היה ערך שהיום ניתן בקושי למי שיש בגרות ובחלק מהמקומות גם תואר ראשוןן.

כל זה גרם לכך שגם מי שההורים שלו לא היו משכילים, ההורים דחפו את הילדים להיות משכילים וללמוד משהו אקדמאי, גם אם זה אומר שהם יהיו העורך דין ה-50,000 במדינה (יש הצפה אדירה במקצוע הזה) או משהו אחר שלא מתאים לאישיות של הילד.

כשמסתכלים על העולם המודרני, הדברים נראים (בעיניי) קצת אחרת, ועדיין למי שבחר ללמוד מקצוע שמתאים לאישיותו ויש בו עבודה, יש סיכוי למצוא עבודה.

אבל הסיכוי יהיה גדול גם אם הוא ילמד מקצוע כמו רתך (יש חוסר בבעלי מקצוע בתחום הזה) או חשמלאי רכב. זה נכון שזו לא עבודת צווארון לבן אבל מסתבר שהיעדר בעלי מקצוע מתאימים העלה את השכר בתחום הראשון פלאים.

פרנסה בידי שמים זה נכון, אבל צריך גם כישורים וידע ונסיון שאפשר לצבור בבית מול המחשב, בנגרייה שבאזור התעשייה או בקורס מקצועי מתאים, איש איש ומקצועו.

בידי שמים.. אבל אנחנו נעשה תהשתדלות שלנו, לפי דעתי זה חשוב מקצוע

השאלה הזו מזכירה לי את הסטריוטיפ של ההורים היהודים בעיקר מניו יורק, שכאשר בתם מספרת להם שיא החליטה להתחתן, השאלה הראשונה שלהם הינה, במה הוא עובד? כמה כסף הוא מרוויח?

1. קבעת כאן קביעה: " אצלנו בציבור יותר מייחסים חשיבות לבנאדם עם רמה השכלה גבוהה", אני לא יודע על מה אתה מסתמך בקביעה הזו, אך אני חולק עליה לחלוטין, אולם עם סייג קטן. אני גדלתי בתוך עולם הישיבות, ומי לא מכיר את המציאות שכל שבוע יש 2-3 מתארסים בישיבה.

ומשום שנהוג במחוזותנו להתחתן בגיל צעיר, ובנוסף, יש לסיים את התקופה בישיבה, לפני שבכלל מתחילים ללמוד להשכלה גבוהה, יוצא שהביינישים שלנו, חסרי השכלה גבוהה אף באופק. 

ולכן הסייג שלי, הינו מעולם הישיבות. ואולם לא חסרים בחורים רבים שאינם מעולם הישיבות, וחלקם הגדול אף אינו ממהר להתחתן בגיל צעיר, כך שכאשר הוא ניגש לחתונה, פעמים רבות הוא מסודר מבחינה כלכלית, ואף עם דיפלומות. ואומנם, אני מצהיר שמדובר בהכללות, ויש להתייחס אליהם ככאלו, ועניינם רק להבהרת המציאות שרציתי לתאר.

המקום המעניין הוא דווקא אצל הבחורות, הרי הבחורות צריכות לבחור בין בחור בישיבה, לבין בחור עם עתיד כלכלי או סטטוס אקדמי (שיוביל לכלכלי). אלו שהלכו למדרשות (בד"כ מסויימות), מקבלות שזה מהות חייהן להתחתן עם בייניש (ועוד מישיבה ספציפית), ולפעמים אף לפרנס אותו ולימודו. והחלק הקיצוני האחר מעשיות, ודורשות מצב כלכלי או אקדמי, בכדי שהם יוכלו להתקיים ולחיות שלא בדוחק.  

ולי נדמה שהרוב נמצא באמצע, ויותר מאשר הן מתלבטות בין ביינישים (בהווה) ועוקפי מסלול הישיבות, הן מחפשות אדם ששני העולמות כלולים בו.

2. אז מה כן לשאול? זו טעות איומה להורות לאנשים לשאול שאלות "צודקות", אלא יש להשאיר את השאלות לתחום הכנה ואמיתי של האדם עצמו. אין כאן נכון וצודק וראוי, אלא אך ורק מתאים! בחורה צריכה לשאול את השאלות שקשורות אליה, שאותם היא חיה, ולא דמיונות או רצונות, או שאלות של אדם אחר. למי שחשוב חיי תורה שישאל על חיי תורה (וכמובן שיגדיר מה זה חיי תורה בלקסיקון שלו), אחרת הוא יקבל את המ שביקש, אך זה יהיה טרגדיה, כי זה לא מתאים לו.

ככל שרוצים להשיג יותר דרך חיי הנישואין יש צורך בכנות גדולה יותר, והתעלמות מנורמות חברתיות. זוג שיתחתן מסיבות שאינן מהות חייהם, והם עצמם, יביאו לקיום מצווה שאינה בהכרח רצויה לכתחילה.

3. לגבי הקשר בין מקצוע והשכלה. הסוגיה הזו לוקחת בחשבון 3 אלמנטים עיקריים:

א. היצע וביקוש.

ב. האישיות, ותכונות האדם.

ג. קשרים אישיים

ואומנם, אנו יודעים שזהו עולמו של הקב"ה, אך חלילה לנו לנסות ולהביט דרך עיניו, ובשם כך לפעול.

ולאלו אשר עשו זאת, העניקו הגמרא ולאחר מכן הרמב"ם את הכינוי "חסיד שוטה". 

וברור מאליו, שאדם צריך להתפלל, ולעבוד את ה'. 

4. ישנם מעטים בתוך עולם הישיבות, אשר אינם בהכרח מתכוונים להמשיך לתפקידי רבנות או דיינות, ובכל זאת רוצים להמשיך ללמוד, לשם הלימוד, בדומה למנהג החרדי. ואם לחרדים דמו, אז על האישה יהיה לפרנס, אחרת יצטרכו להחליט על תוואי אחר, מהדחוק ועד לנוחות. כנגד האידיאולוגיה הזו, ישנה אידיאולוגיה שרואה בעבודה ערך עליון גם כן (וזה כולל גם מקצועות או תחומים מסויימים, למשל עו"ד בחננו).

5. חלק גדול מהשאלה אינו רק כלכלי, אלא גם שאלה של סטטוס וכבוד. ובעולם חברתי שבו יש בני אנוש, זה בהחלט שיקול קיים.

6. היו שכתבו שניתן ללמוד על האישיות של האדם מהמקצוע שבחר, בהצלחה!

    לאלו שבעלי אינטלגניציה רגשית גבוהה או אינסטינקטים, תנסו לאשש את זה עם הצלבת מידע.

7. התורה כחכמה או התורה כחיים, ודי לחכימא.

ובהמשך לאותו נושא, איך אמר ראש הישיבה, בישיבה אין יצר הרע, זו בועה שמנותקת מהעולם הזה, ומה יקרה כאשר יוצאים?  

8. כתבו פה ובצדק, שיש בחורות שרוצות בחור משכיל, אם משום שהן כאלו, או מסיבות אחרות. 

לסיכום: תשב עם עצמך, תחליט מי ומה אתה, ובמה אתה רוצה לעסוק, ומה אתה רוצה שירכיב ויתפוס חלק בחיים שלך, ואת "האני" הזה תביא למוסד הנישואין, לבחורה שדווקא את זה מחפשת ,מעריכה ורוצה. 

שיהיה בהצלחה!

(עריכה: תיקון לינק)

הכתבה הופיע בגלובס:

 http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000633078

אנשים שפיתחו קריירה משמעותית בחיי הנישואין, כשכירים או כעצמאים, עלולים להיקלע למצב בו הם נאלצים לחלק את נכס הקריירה במסגרת הליך גירושין.

נכסי קריירה הם נכסים לא נראים לעין. אין להם קיום פיזי ממשי וערכם לא נמדד באמצעות מונחים כספיים רגילים. הם רלוונטיים בעיקר כשדברים אמורים בהשבחת השכלה, שיפור יכולת אישית, פיתוח קריירה משגשגת, צבירת מומחיות בתחום, שם ומוניטין.

בעבר, כישורים שנצברו במהלך הנישואין, לא היו ניתנים לחלוקה. לאחרונה, המגמה השתנתה. נקבע כי במקרים מסוימים, בהם צד אחד צבר נכס קריירה במהלך הנישואין, בשעה שבת זוגו (או בן הזוג, לפי העניין) לא פיתחה כל קריירה, תהא לבת הזוג אפשרות לקבל, במסגרת חלוקת הרכוש בגירושין, למעלה ממחצית הרכוש המשותף, כפיצוי על ההפרש בין השתכרותה לבין כושר ההשתכרות של בן זוגה, שנצבר, בין היתר, על ידי תמיכתה ותרומתה של בת הזוג לתא המשפחתי.

מדובר במקרים בהם בת הזוג טיפחה את התא המשפחתי, גידלה ילדים ולא צברה קריירה משלה. אי לקיחת נתון זה בחשבון במסגרת חלוקת רכוש בגירושין, יוצר מצב של חלוקה רכושית לא צודקת.

חוק יחסי ממון עבר כמה תיקונים שמטרתם, בין היתר, ליצור איזון רכושי הוגן בין צדדים שמתגרשים. לדוגמא, סעיף 8 לחוק קובע שאם יש לבית המשפט נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, הוא רשאי, לבקשת אחד מבני הזוג, לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה מחצה על מחצה, אלא לפי יחס אחר שיקבע בהתחשב בנכסים עתידיים, לרבות כושר ההשתכרות של כל אחד מבני הזוג.

נקודת זינוק שווה אל החיים

באחד המקרים שהובאו לפתחו של בית המשפט העליון, נקבע כי חלוקת תפקידים שבה האישה מגדלת ילדים ומשחררת את הבעל מדאגות הבית לטובת טיפוח קריירה, הופכת את נכסי הקריירה לנכס משותף, שיש לחלקו בגירושין באופן שוויוני, שיאפשר לבני הזוג נקודת זינוק שווה אל החיים.

יובהר כי נכסי הקריירה, ככל הנראה, ייפסקו במקרים של פערים מובהקים המעידים על פער השתכרות משמעותי, ועונים לקריטריונים שנקבעו בפסיקה (בין היתר, כשנמנע מצד אחד לפתח קריירה לטובת בן זוגו) - ולא בכל מקרה.

מה הנתונים שיובאו בחשבון בנוגע לנכסי קריירה בגירושין? משך תקופת הנישואין, תרומתו של כל צד לתא המשפחתי, רמת החיים שהייתה נהוגה במהלך הנישואין, כושר ההשתכרות של כל אחד מהצדדים לפני הנישואין, האם מדובר בכישרון מולד, הרכוש שהביא כל צד לנישואים, יכולת השתכרות עתידית של כל צד, ההשכלה שנצברה, צבירת השם והמוניטין.

תשלום לאישה, גם לאחר הגירושים

באחד המקרים שהגיעו לפתחו של בית המשפט, נקבע כי יש לאזן את כושר ההשתכרות העתידי של הבעל אל מול כושר ההשתכרות של האישה, באמצעות חיוב הבעל בתשלומים לאישה. נקבע, כי האיזון יבוצע בתשלומים חודשיים לאישה, גם לאחר הגירושין, בסכום של 4,500 שקל. בדרך זו, איזן בית המשפט את פער ההכנסות העתידי בין הצדדים. בערעור, ביטל בית המשפט את התשלום החודשי, ופסק תשלום חד פעמי בסך 250 אלף שקל, שישולם בשלושה תשלומים.

אופן תשלום נכס הקריירה

התשלום הוא תלוי נסיבות, ומשתנה ממקרה למקרה. בית משפט ישקול כל מקרה לגופו ויחליט על אופן התשלום לשם איזון ראוי.

האפשרויות לצורך איזון נכסי הקריירה והרכוש המשותף, בין היתר, הן ביצוע תשלום חד פעמי או תשלומים עיתיים (תשלומים חודשיים). לכל אפשרות יתרונות וחסרונות. היתרון הבולט בתשלום חד פעמי, הוא הפרידה הנקייה והסופית בין בני הזוג (Clean break). היתרון הבולט בתשלומים עיתיים, הוא שניתן להתאים את התשלומים לשינויים בחייו המקצועיים של המשלם, שכן אם לדוגמא יכולת השתכרותו נפגעת, יהיה לכך ביטוי בתשלומים.

בית המשפט העליון קבע שככלל, ראוי לבצע את האיזון בתשלום חד פעמי. אך כאמור, כל מקרה לגופו ונסיבותיו, ועל בית המשפט לבחון את היתרונות והחסרונות בכל מקרה.

בעבר כתבתי פה ניתוח שמסביר למה בנים הולכים לישיבה.

הנה הוא:

/Forum/Forum.aspx/t50673#634607

גם תשובה של: "עוסק בתורה" קבילה,

אני פשוט רוצה לדעת מה אתה עושה בזמן שאלוקים חנן אותך..

אולי הבעיה היא אצל מי שלא חושב שהוא יכול לענות ככה, ושזה לא נקרא עיסוק

חלק מהתחומים שלומדים במוסדות אקדמאים הם כלי להבנת מחשבת התורה ולא נכון להתייחס להשכלה הגבוהה רק ככלי לפרנסה.

ברור שבעיניים של תורה - מידות טובות, יראת שמיים ותורה חשובים בהרבה מתארים באוניברסיטה.

השאלה אילו 'משקפיים' אנו מרכיבים.

גם השכלה חשובה, אך אינה בראש סדר העדיפויות (לדעתי).

תורה ומשפחה ועל כולם לב טוב - חשובים יותר.

חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?

אבל.

א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.

ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.

הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).

תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר

נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.

השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה. 

אין אמת אחת

יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?

אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין

אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ 

יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..

זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות

תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח

זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל

הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..

לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד

ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .

אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות

שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה

היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים

בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים

זה גורם לבחורה להיפתח

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

לדבר על הפילה שבחדר? או שזה אסור?

ואם תמצי לומר מותר, אפשר לעשות לה רשימה גם?

למי פונים בשביל כל הדבר החשוב הזה?

איזה דבר מבורך, אודה להתייחסות בהקדם תודה לכם🙏

בדרך כלשהי להעלות את זה בפניו?

הלוואי הייתי שומע את זה אז

בשיחה עם בחורה? בחברותא? בשולחן שבת כשאתה מדבר עם אחותך? סתם בהליכה ברחוב? 

אני אמנם לא מיישיר מבט

אבל אני שם לב שאני חריג בזה..

שאר הגברים שאני מכיר נורמלים בהיבט הזה.

לכן הפנייה לגברים כאילו שאת תופעה הפתיעה אותי..

"מוטב שתסתכל עליה ולא תחשוב עליה, מאשר שלא תסתכל עליה ותחשוב עליה בלי הרף"

זו שאלה שכדאי להרחיב יותר מה מטרתה.

בינתיים זה נשמע מהחלל הפנוי..

למי אתה מכוון את השאלה?

לחרדים?

לחרד"לים?

למי שנפגשים בשידוך, ואחרי מספר בודד של פגישות מתחתנים?

למי שהכירו בלימודים בצורה ספונטנית, והקשר הגיע לאהבה ונישואים?

(הערת אגב, זה מצחיק [לשון סגי נהור] אותי להוסיף את המילה 'תורני', משום שזה אמור להיות בסיסי אבל זו המציאות)

אז בציבור הנ"ל, ממה שאני מכיר ולמדתי (במשפט זה נחלצתי מכל ביקורת על דבריי), לא מקובל להחמיא על חיצוניות בהתחלה [תגדיר 'התחלה' - לכל אחד יש התחלה משלו שאורכת זמן אחר] משום שזה יוצר קרבה אינטימית שאנחנו לא רוצים בדייטים הראשונים, בשלב יותר מתקדם (כגון לאחר האירוסין) אפשר להחמיא באופן כללי על הלבוש ושוב לא בצורה בוטה. 

משפטים כמו "אני אוהב אותך" ו"חיים שלי" וכו' טוב שיש רצון לומר אותם ואם לבחורה קצת קשה עם זה שהם לא נאמרים יש מקום כן לומר, אבל יש פיתרון יפה ששמעתי והוא להגיד משהו בסגנון של: יש הרבה דברים שאני רוצה לומר לך אבל אני רוצה לשמור את זה לאחרי החתונה (כמובן לסגנן את זה שלא יישמע שזה דברים שאתה מסתיר או משהו חחח אלא דברים טובים) ואז הרווחת את שני הדברים.  

על חכמה ומידות אני לא חושב שיש בעיה בכלל.

משפט אחד לפני האחרון, כל מה שכתבתי הוא לא הלכה פסוקה אלא דברים שראוי ולא ראוי לעשות, וכמובן יהיו שיחלקו ויחשבו שאלו שטויות ושזוג צריך להביע אהבה ורגשות בצורה פתוחה וכו' וכו' (הסביבות היותר פתוחות). 

לשאלות ספציפיות והרחבות בפרטי ;) סתם כי אין לי כח לפרוס את כל משנתי בנושא

זה אחרת וזה מקובל.

@נחלת ברור לי, לכן סיימתי בכך שזו לא הלכה פסוקה ושיש שיחלקו וכו' 

גם אחרי החתונה ;)

מממ חיצוניות לקראת אירוסין

פנימיות כשהולך טוב

זה ממש תלוי לא חושב שיש חוקים היו לי פגישות שמהפעם הראשונה היו מחמאות, זה ממש תלוי מה שניהם מרגישים ואם יש כיוון חיובי וטוב וכו וכו

חיצוניות אחרי החתונה , פנימיות כשמתקדם, אפילו בהתחלה האמת

האם אתה מרגיש שזה משפיע היום לטוב או למוטב?

נשמח אם תשתף

יש לי חברה שהתארסה עכשיו והיא רחוקה מלהיות בשלה אבל ה' עוזר ויעזור.

אחרת באמת חבל בשביל שניכם.

להגיד "תצא" מהצד זה הכי קל וזה ממש שיטחי.

אפילו שמעתי ת"ח שאומר ש"דייטים מיותרים" זה בין הגורמים המשמעותיים לרווקות מאוחרת.

ככה אנשים נשחקים ואז שמגיע דייט עם בחורה מתאימה הם באים פחות בטוב.

לכל אחד יש את הכלים שלו שהוא בוחן בהם הצעות אם היא ההצעה מתאימה או לא.

כדאי מאוד לשכלל את הארגז כלים הזה שבוחן הצעות. זה מאוד משמעותי כדי לצלוח את הדרך.

נשמע שגם הכל מתערבב לך.. זה טבעי ונורמלי אבל כדאי לעשות סדר.

מצב רוחני לא טוב? יכול להיות. פעם ת"ח רציני (אחר) כתב לי שצדיקות היא לא תנאי לחתונה. הקב"ה לא התנה את העניין של הקמת משפחה ברמה רוחנית כזו אחרת. אבל אם באמת אתה לא מרוצה מהמצב הרוחני שלך - תגדל מזה. תעבוד על זה. קודם כל בשבילך. ממילא שתהיה יותר שלם עם עצמך זה בודאי ישפיע גם על מערכות יחסים ופיתוח קשר זוגי בע"ה.

צריך הרבה חיבור לרגש והרבה שכל כדי לבצע התבוננות עצמית ולראות מה כדאי.

ולא רק מה הכדאי לתווך הקרוב, אלא מה כדאי לפתח בתור שיטת עבודה עם העולם הזה של הפגישות.

אומר בתור אחד שדחה כמה שנים עד שיצא לדייטים

ופנית לטיפול ועדיין לא עזר, אני מקווה שאתה לפחות מבין למה אתה לא רוצה וכדאי לשקול לחפש טיפול שיעזור.

נשמע קצת קיצוני שאין רצון בגיל 30

פחד שחולף ברגע שקופצים

כתבתי שאני נמצא במקום רוחני לא טוב ונשמע שזאת הסיבה המרכזית בגינה אני לא יוצא. ובגללה אני מרגיש לא בנח מהבחורה.

אבל יותר התכונתי לומר שעל אף שאני לא צדיק בכל מיני תחומים, כאן ספציפית אני כן מרגיש שמתעורר בי הצד המוסרי/הצדיק שאומר אל תצא כדי לנסות/לחוות כי זה לא דרך ארץ לעשות זאת על חשבון הבחורה/הבחורות שתפגש איתם..

(וכאמור מאידך יש הרבה קולות שאומרים לי אין בזה משהו לא מוסרי... כפי שכתבי בהודעה המקורית..). 

כל אדם שתפגוש יוביל אותך למשהו שתסיק שתלמד ותהפוך את עצמך לטוה יותר

בין אם זה פגישה עם בחורה או או עובר אורח ברחוב

לפעמים יש שיעורים שאתנ צריך ללמוד וזה שאתה מנסה להתחמק מהם לא פותר את זה...

אתה לא יידע מה בורא עולם מנסה ללמד אותך בזה עד שאתה עובר את זה

מה שאני מתכוינת זה שנו אז מה אם כרגע אתנה לא חזק כמו שדמיינת

מי אמר שהיא בככל גם כזאת

אני גם מצטיירת לאנשים כדוסית ואני לא

אבל אני נותנת להם את הזכות לגלות את זה

אולי גם הם כאלה יש להם מין עטיפה מבויימת ובסוף הם כמוני?? ויש כאלה

וחטץ מזה בכללי

מלא מחפשים לאו דווקא מישהו כמוהם בדיוק באותה רמה רוחנית בול

יש שיעדיפו חזק יותר חזק פחות

וגם לכל אחד והיצרים/ נסיונות שלו

אז בכלל אין לך מה לשפוט את עצמך

לעבוד על עצמך תמיד צריך אם זה בא ממקום של הבנה ורצון להתקדמות

אם זה בא רק כי זה לא דייך ומה יגידו זה לא יחזיק

ועוד דבר אל תתן לפחדים שלך לנהל אותך

נכון אתה אומר יש םה משהו שהוא לא ואהבת לרעך וכו

אבל אתה צריך לצאת וזה חלק מהתטכנית שבורא עולם תכנן לך אז תבקש מננו לפני כל דייט

בורא עולם שלא יצא חס וחלילה  שפגעתי בה בכלל זה

וגם אם זה רצון ה' ורין מה לעשות לא כל מי שכנחנו יוצאים איתו תואם לנו או בא ממקום נקי

מה תגיד על אלה דיוצאים שניה אחרי שנפרדו רק כדי לעזור לעצמם לשכוח את אותו אחד אחת??

מקווה שאני הבנתי אותך ולא סטיתי מן הנושא...

אם זה לא קשור אז מחילה...

שבזכות זה שאתה בוחר לצאת מהמעגל ולעשות צעד שונה ולעבור דרך הלא נודע, בזכות זה בע''ה ימשך התהליך שיביא בסופו של דבר אל אשתך.

אז אולי בדרך יפגעו כמה, אולי גם לא, וגם אם כן הם יזכו לפגוש נשמה מיוחדת שאכפת לה כל כך.

(היום שמעתי שחלק אינטגרלי מזוגיות זאת פגיעות, יש כל כך הרבה מצבים שזה יכול לקרות, למשל - אם אני יוצאת אם בחור שהתמונה שלו לא מספיק מדויקת לי זה אומר שאני פוגעת בו? ברצון שלי להיות פתוחה ולנסות?, למשל - אם אני יוצאת ואני בתקופה עייפה ולא רעננה ועוד...)

נשמע מראייה חיצונית, שהסיבה הזאת של לצאת לא בסדר לצאת עם מישהי במצב כזה, זה גם עוד דרך של המוח הרציונלי ''לעזור'' להישאר באותו מצב ולא להתמודד עם החסימות.

אם יש בך רצון לנסות להתחיל לצעוד, ולעשות מעשה מעבר ללחשוב על הדברים. מציעה להגיד לעצמך, שהכל נכון, אולי זה לא בסדר ככה וככה, זה אולי לא יועיל וכו' וכו' ועם כל זה אני בוחר לצאת לדייט, כי זה הצעד שבו אני רוצה לצעוד על מנת להתקדם.

וכל פעם שמחשבה כזאת עולה, להזכיר לעצמך מה המטרה הקטנה שלך - שעכשיו היא הדבר הגדול - לצאת לדייט

וזה אפילו יכול להיות נחמד, במיוחד שזאת המטרה, מבלי לחשוב על חתונה..ותראה שבורא עולם יהיה בעזרך

אני חושב שנשתל לכולנו במח שבשביל לצאת צריך להיות "ראוי" או כל מיני שטויות והבלים כאלו, וגם אם נניח שהם נכונים ואמיתיים וצודקים, מי קובע מתי אני ראוי או מה הופך אותי לראוי? אגב אני מדבר על ראוי בכל גווניו(נפשית, פיזית, רוחנית, כלכלית).

זה קצת כמו מחסום מנטלי כזה שצריך לשבור, לא כמו שאמרו לך "פשוט תצא ויהיה בסדר" , אלא תבין שאין ראוי או לא ראוי יש מציאות והיא x y z, למה אתה מצמצם את בורא עולם לרמת ה"כרגע אני לא מרגיש ראוי" ? בלי לזלזל ברגש שלך חלילה, אבל אין איתנו יודע עד מה..

בזה שאתה בוחר לא לבזבז לבחורה את הזמן כי אתה מרגיש לא ראוי או לא במקום הנכון, אתה מבזבז לאשתך את הזמן, היא מחכה לך שתבוא לקחת אותה למה הזמן שלה לא חשוב ושל אחרות שעלולות להסתכל עליך עקום כן? כי אתה החלטת? כי מישהו אמר לך? יש בורא עולם שמנהל הכל, הוא לא ציווה עליך להיות מוכן הוא ציווה עליך להשתדל לנסות ולפעול..נפלת או התרסקת? נו נו..תקום ותמשיך הלאה, עצת היצר היא להתמרמר בייאוש ובדיכאון של "איך אני מתקדם אחרי שאני כזה גרוע" המחשבה הזאת שחרוטה לך בראש לגבי "אני מפחד לבזבז לה את הזמן" היא שקר וכזב והיא היא עצמה הסטרא אחרא בכבודו ובעצמו, אנחנו עושים את שמוטל עלינו..אם הצלחנו או לא זה לא משנה, משנה שפעלנו ואני מבין את המקום שממנו אתה מדבר פשוט אני מנסה שתבין שאין לו חשיבות והוא לא נצרך..לא כי מה שאתה מרגיש לא חשוב אלא אני חושב שאתה *חי* את מה שאתה מרגיש וזה מה שתוקע אותך ויש הבדל עצום.

לא סתם נאמר על צדיקים שליבם ברשותם-הכוונה שהרגש שמתבטא בלב, נמצא בידיים שלהם, כלומר גם אם חלילה הוא מרגיש עצבות, הוא לא "חי" אותה, הוא פשוט נמצא לידה, ומביט מלמעלה, זה מאוד עמוק אבל יש בזה המון אמת.

בטוח שמעת על המון סיפורי צדיקים שפגעו בהם וחס ושלום ביזו אותם והם היו בשלוות נפש, איך? כי ליבם ברשותם, ברגע שאתה נותן לרגש לנהל אותך כלומר "אני מרגיש לא נעים לבזבז לה את הזמן" זה עצת היצר גמורה. לדוגמא-אני מרגיש לא נעים להניח תפילין כי אני חוטא בחטאים חמורים-לאף אחד לא אכפת, קום תניח תפילין. אותו כנ"ל פה..אתה לא רוצה לבזבז לה את הזמן-לאף אחד לא אכפת, קום תתחתן.

מחילה על התקיפות בתשובה היא לא כלפיך חלילה היא כלפי התפיסה.

ובנימה אופטימית זו, לי נשמע באופן אישי שזה יושב על משהו אחר, והטיעון של "אני לא רוצה לבזבז לה את הזמן כי אני לא במקום רוחני טוב" הוא לא מה שמפריע, וגם אם כלפי חוץ נראה שכן, ממליץ בחום לבצע בירור פנימי עמוק למה ועל מה זה יושב אולי תופתע לגלות המון על עצמך וזה רק יקדם אותך

מלא בהצלחה דוד🙏

איזה פיל זה בחדר, איך אפשר להתקדם ככה?

נפגשים כדי להכיר בת ישראל נחמדה, ששמעת עליה דברים טובים ובאמת מסקרן אותך להכיר את הדמות המיוחדת הזו.

זו לענ"ד גם התועלת הכי גדולה בבירורים. לשמוע עליה פרטים טכניים וקצת על האישיות זה נחמד. אל תעצור! תן לחברה שלה לשפוך עליה שבחים, כמה היא טובה, נדיבת לב, שמחה לעזור ואידאליסטית באמת!  תן לה לספר על ההשקעה שלה במהלך שהיא מאמינה בו, על המאמץ שלה לעזור לחברה שזקוקה לכך, על האווירה הטובה שהיא משרה סביבה.

אם לא קיבלת מספיק חשק להכיר, תבקש מספר של חברה אחרת.

לא נפגשים בלי רצון להכיר. אבל רק להכיר. חתונה זה רחוק, זה לא צריך להיות ברקע בפגישה ראשונה.

אתה לא מבזבז לאף אחת את הזמן. כל אחת שיוצאת לפגישה, יוצאת לנסות ליצור קשר. זה לא לבדוק אם. הקשר קיים, אלא ליצור אותו (בעומק זה לזהות אם זו הנשמה שיועדה לי 40 יום קודם יצירת הוולד, אבל הדרך לבדוק את זה היא לראות אם נוצר קשר).

בקיצור, אני מציע לקפוץ למים. גם לי זה לקח זמן. זה לא פשוט, היו הרבה פחדים, אבל אחרי בירור ודיוק הפחדים ובניית תוכנית עבודה (בסיסית מאד) התחלתי ונרגעתי (אם כתבתי על זה פה בפורום. תוכל לקרוא כאן: דייט ראשון בחיים, חייב קצת עזרה, בעיקר בנות... | ערוץ 7 )

ה' יברך אותך. בהצלחה גדולה!

אתה לא במצב רוחני טוב, סבבה

מי שאתה לא תתאים לה אז לא תתאים לה

מן הסתם יש מישהי שאתה כן תתאים לה

אם לא תחפש אתה לא תמצא אותה

אתה מחפש מישהי שכן במצב רוחני "טוב"?

אם כן לא חושב שמה שרלוונטי זה הלא נעים

אלא פשוט להצליח למצוא מישהי כזאת שתרצה להמשיך איתך למרות המצב

אם אתה מחפש מישהי שבאותו מצב כמוך, שהבפועל קשה אבל כן יש רצון לתיקון ושיפור

אז מה הבעייה?

חוץ מזה שזה קשה למצוא הצעות כאלה

איך אתה בכללי עם אנשים?

אתה בכללי מפחד להרגיש עול או להפריע לאנשים?

יכול להיות שזה בעיה כללית שלא קשורה לדיירים בכלל

יש לי כמה מחשבות קצת יותר עמוקות על מה שאתה מתאר

אבל זה לא לפורום

אם זה מעניין אותך שלח מסר

לדעתי, אם אתה מרגיש שזה נטו בשביל לעבור טיפול פסיכולוגי על חשבוני לא כדאי.

אבל אם במקום מסויים בליבך אתה פתוח לאופציה שזה יתפתח, תעצים את המקום הזה ולך לפגישה.

מה שכתבת שאתה רחוק שנות אור...

אתה נשמע אדם עם לב טוב. זה מה שחשוב.

אם אתה איש טוב ממילא תעשה טוב לאנשים ובסוף זה יגיע גם לרוחניות.

עבר עריכה על ידי Shandy בתאריך ט"ו בסיוון תשפ"ו 13:44

אני אענה לך ממבט של רווקה שחברות טובות שלה נשואות פלוס ילדה כל אחת

שתדעי שאני המקום הבטוח שלהן איתי הן מדברות על כל נושא כן גם על הזוגיות והילדה שלהן

זה כמה את באה פתוחה לשיחה איתן

זה שהיא אישה נשואה לא משנה אותה למישהי אחרת

היא אוהבת עדיין את אותו אוכל אותה מוזיקה ואותם בגדים

ושתדעי כן אולי בהתחלה היא תהיה עסוקה בבניה של הבית שלה אז פחות תהיה פנויה אבל היא רוצה אותך בחייה היא אוהבת אותך ותאהב תמיד תמיד יהיה לכן על מה לדבר תשתפו אחת את השניה בכל מני דברים לא חייב רק בחורים שנפגשת איתם או שיחות על הבעל יש מלא נושאים

תצאו לדייטים גם אתן

אל תשכחי שגם לה חדש הכל ואת העוגן השפוי והמוכר שלה

אם תעזבי אותה אז בכלל היא תהיה אבודה

נכון שיש כאלה שנעלמות לפעמים אבל הן חוזרות כי בעל הוא לא תחליף לחברה

וכמה שהוא אוהב אותה

הוא לא יבין כמוך ויקשיב 100 אחוז כמוך הוא לא אישה הוא בנוי אחרת

יש לו חסרונות שהם יתרונות גם

חח

קיצר אל תלחצי תשארי את

תתענייני בה אל תתרחקי מדי אבל גם אל תתאמצי יותר מדי גם

היא לא תוותר עלייך

אני אומרת לך מנסיון.

כל אישה צריכה חברה טובה בכל זמן

אם את תלכי ותעלמי ברור שהיא תמצא אחרת אבל זה מחוסר בררה כי ויתרת עליה

קיצר תנשמי עמוק תשמחי בחתונה שלה תחגגי כי את באמת שמחה בשבילה

ותמיד תשארי לצידה

תשלחי לה הודעות מדי פעם תגיבי על פוסטים שלה או משהו

אפילו תתקשרי אחרי השבע ברכות או מתי שנח לכן

אני נגיד חגגתי לה שבע ברכות ראשון יחד עם עוד חברה וכן אני רווקה והיינו בקשר כל הזמן כאילו אנחנו כדיין רווקות חח

ויאפ אני איתה בקשר מצויין ואני כמו דודה לבת שלה ( של כל אחת מהן יש לי 3 נשואות פלוס ילד.ה) ואני יוצאת איתן לאכול ולטייל ובאה אליהן חופשי שמסתדר לשנינו... או ישנתי אצלה שבעלה במילואים כי פחדה לישון לבד.

תמיד בחיים יהיה זמן שמתרחקים ומתקרבים

זה לא חייב להיות חתונה זה יכול להיות מעבר דירה או לימודים או מציאת עבודה

תמיד יש משהו משתנה זה שאתן לא באותו סטטוס לא משנה את האופי והחיבור שלכן

ונ.ב הזאת שהכי קרובה אלי  כמו אחותי (טוב נו 8 שנים זה כבר יותר מחברה חח )אפילו התקשרה אליי שהיחתה בחדר לידה לעדכן אותי שהיא הולכת ללדת

 כי זה היה חשוב לי.

שמשהו חשוב לך ואת אוהבת את לא מוותרת😊

ותמיד תמצאי דרך להיות בסביבה.

וכנל גם עליהם

אני לא היחידה שמבקשת את הקשר

הן שואולות אם אפשר לצאת להליכה

לקפוץ אליהן לארוחת ערב כי הבעל באירוע או בעבודה

שאת פתוחה ונגישה אז גם הן מחזירות ככה בחזרה

תודה לה' עליהן

ושתדעי שהקשר הכי טוב וחזק שלי זה עם החברות הטובות שהתחתנו כי הוא נשאר כמעט אותו דבר כמעט.

הרווקות  כמוני זה סבבה והכל אבל גם הן בעולם שלהן של הלימודים השירות או מה שזה לא יהיה

כמו שכבר אמרתי לא רק חתונה מנתקת קשרים חח

זה כל דבר בחיים השאלה כמה את נלחמת ורוצה בקשר

תודה על התשובה שלך,

כן אשמח לשמוע איך עברת את התקופה שמבחינתי הכי מאתגרת -החודש הראשון אחרי החתונה.

אני יודעת שבסוף נתרגל לחברות קצת שונה

אבל איך עוברים את ההר הזה?

אני צריכה כלים.

כן היה לי מוזר בשבוע הראשון טיפה

למרות שהן הפתיעו והתקשרו בעצמן שהבעל היה בתפילה - את יודעת להיות לבד בבית לא תמיד נעים וגם הן עדיין נבוכות מכל הקטע וצריכות לפכמים תמיכה ..

אל תצפי שלא תתאכזבי אבל לי זה קרה

הן אפילו שלחו תמונות מהנסיעה לשבע ברכות שלהן ביחד.

אז זה עזר לי מעט

הייתה אחת שנעלמה לי לתקופה של חודש חודש וחצי כזה אבל אני כתבתי לה הודעות בוואצפ

שאלתי לשלומם

התעניינתי בכללי איפה היא עושה שבת

וגם מה היא הכינה לו חח ואיך היא מסתדרת בכללי במטבח כביסה וכו ( נגיד אני טובה בכביסה אז אחת מהן שיודעת את זה הרגישה בנח לשאול אותי במקום את אמא שלה)

מה עוד ?

יצאתי עם אחרות גם לא תליתי את כל הקשר החברתי בה.ן אני שמרתי על קשר גם עם רווקות / נשואות אחרות אז בזמן הזה שרציתי לדבר/ אוזן קשבת או לצאת למסעדה, הליכה היה לי עם מי

וגם זה ביה זמן לעצמי כי פתאום מיום שאת עוזרת לה בקניות/ בפלאפון איתה/ עוזרת לה בדירה לארגן נביה לך יום ריק

אז חזרתי לקרוא מלא

לטייל לבדי בים

לעשות איפוס בחדר

להשקיע בדברים שטיפה נדחקו הצידה כי החברות הייתה ממש במרכז

ותמיד תמיד תשנני ותדמייני אותה חוזרת

אל תוותרתי

אם תוותרי היא תרגיש והקשר לא יחזור כמו קודם או יחזור בכלל

באמת תקחי לכצמך את הזמן הזה

תפתחי את עצמך תעשי דברים שאת בעצמך אוהבת לשם שינוי

העולן שלך ענק ומלא בדברים שלא קשורים רק אליה

והיא תחזור והקשר יהיה יותר מעניין כי יהיה לכן על מה לספר ותאמיני לי שהיא תספר

ותאמר שהיית חסרה לה

אגב הן מקבלות בהדרכה שהבעל במקום הראשון

וזה נכון אז לא נח להן לחייג למרות שרוצות

) לא מכבד חדבר עם חברה לפחות בהתחלה שהבעל בבית. כאילו זה התעלמות ממנו😅... איר כך זה עובר מעט אבל כן נשאר כי אחרי הכל זה הזמן הזוגי שלהם והזמן לבנות את הבית אבל אל תדאגי תמיד יהיה דרך אם לא שיחה אז הודעות או םגישה באיזה בוקר)

אני כן יגיד שהמינון יורד וזה לא שיחה כל יום

אבל הקשר נמשך ומתחזק ודווקא עם יותר אמון

יש עוד שאלה או משהו

לא יודעת אם נגעתי בהכל

אבלזה בערך

וכן גם אני פחדתי ואפילו בכיתי

אבל לא וויתקתי אמרתי לעצמי אין סיכוי שהן נעלמות לי

אז השארתי עקבות וסימנים שאני פה והן חזרו ובגדול🥰

וכן תדברי איתה על זה שחשוב לך שהיא תחזור ותגידי לה שאת תמיד בשבילה בכל נושא ובכל זמן שמתאםשר גם אותה זה ירגיע

ותאמיני לי שהיא תודה בזה בעצמה

ומצטרפת לכל מילה שאמרת

דווקא מהצד של הנשואה עם החברה הרווקה

יש לי חברה ואנחנו בקשר מצויין

ממש כמו שתיארת 

וזו מתנה ענקית

כן יש תקופות שפחות בקשר אבל לא רק בגללי

גם לה יש תקופות עמוסות ואין זמן

אבל בגדול בעל לא מספק את הצורך בחברה

תני לה את הזמן שלה, תנסי לשקוע בינתיים בדברים אחרים. היא עוד תחזור בענק.

וכשאת תבני את ביתך - בכלל הקשר ייתעצם לרמות שלא היו לפני זה.

את תראי שהנתק יהיה לטובה.

השייכות שאתם מוצאות אחת בשניה לא ייעלמו.

רק משהו חשוב מאוד:

בשבילך, בשביל שכשהיא תרצה לחזור את תהיי שם, מוכנה לקבל אותה ולא צריכה להתחיל תהליך שלם של חזרה, פיוס, מחיקת כאבים ומחשבות בלי סוף של נטישה, ואכזבות - תנסי כמה שפחות להתחרבש עם המקום הזה של 'אנחנו חברות/לא/' היא חושבת עליי/היא שכחה ממני...

תנסי כמה שיותר להתנתק [לפעמים זה מה שצריך] ולחכות בסבלנות.

אבל וואו, זה קשה קשה קשה קשה...

אבל בסוף היא חוזרת, בגדול.

וגם זה קשה,

לסלוח

לאהוב מחדש

לפתוח את הלב שוב

לתת אמון מחדש.

אני נזכר איך זה היה אצלי, אני רוצה לחזור בי ממה שכתבתי לך להתנתק.

זה לא יצליח

הולכת לעבור עלייך תקופה קשה

מאתגרת.

וואו

שהשם יעזור לך לעבור אותה בשלום...

אוח, כמה שזה קשה

שורף את הלב...

עד היום לא התאוששתי מזה.

וואו,

תהיי חזקה

ממה שאני חוותי (רווקה כרגע) זה תלןי בשתיכן.

לרוב הקשר חוזר אחרי תקופה

ואם זה יברןת ממש טובוצ אז הגיוני שימשיך ישר ולא תהיה את ההפסקה הזו.

אגב כמו כל דבר גם על זה אפשר לדבר..

לדעתי חבל לוותר מראש.

לרוב הצורך הוא הדדי. 

זה לא כיף, 

תזכרי שחברות אמיתית היא כזו שיכולה לשרוד שינויים. 

בחיים יש כל מיני שינויים 

החברות לא נשארת אותה חברות כמו שהיה בימי התיכון למשל. 

תזכרי שהאיש שלה יהיה במקום הראשון. 

זה ממש לא סותר שהיא צריכה ותשמח גם בחברות שלה. 

רק שני הצדדים צריכים לזכור שהקשר מקבל גוון אחר.. 

ממליצה לך למצוא עוגנים שיעזרו לך קצת להרגיע את התקופה

ובעזרת ה' היא תשמח בשמחתך גם בקרוב 

אם יש משהו שאמא שלי לימדה אותי לשמוח באמת בשמחת האחר .. ותאמיני לי שה' ניסה אותי

תשמחי במה שיש לך

את בריאה? תודי על זה

את רווקה? נכון כואב לך במקום מסויים אבל תודי גם על זה .

גם אם הלב לא מרגיש שצריך להודות על זה תודי על זה

את יכולה לתת מקום לכל רגש אבל לקנאה.. לא אחותי זה רגש שקרן

כמובן הכל זה המלצה .. כותבת לך כאילו את חברה 

זה לא שאני מקנאה,

תאמת שאני הכי שמחה בשבילה, וגאה בה שהגיע לשלב הזה

העניין שמאתגר לי זה פתאום הלבד פתאום לא בטוחה בקשר,אני מרגישה שזה רועד

פתאום אני לא בטוחה שהיא רוצה אותי ,לא בטוחה עד כמה אני חשובה ,מאתגר שאני לא יכולה להתקשר או לצאת איתה סתם (כי היא צריכה להיות עם בעלה)

הבנת?

ואני לא באמת יעזוב 

רק השאלה איך להתמודד

הגיוני שאם היא התארסה אז יהיה לה יותר מאתגר למצוא זמן אבל גם שם.. דווקא חברות שלי היו צריכות יותר עזרה ועידוד הזמן הזה של חתונה לא פשוט בכלל.. מה שכן את צריכה לשים לב לא להיות בזה מאה אחוז מושקעת יש גם את החיים שלך .. תעשי לעצמך טוב .

נניח קניתי לחברה מתנה האירוסין קניתי גם לי מתנה (: חח 

דווקא שם הקשר שלנו התחזק והם העריכו את הקשר שלנו יותר

..

תראי יש בנות שלוקחות את זה למאה אחוז עם הבעל .. ולא משאירות זמן לקשר עם שאר העולם ..

להגיד לך שזה בריא בכלל לא אבל זה שלהן..

עם בנות כאלה את לא רוצה להיות בקשר

האם זה מאכזב? כן 

האם זה אומר שהיא תהיה כזו?? ממש לא

לי זה קרה כשהחברה הכי טובה ואחות קרובה התחתנו באותו חודש..

זה לגמרי מייצר ריק בלב וחוסר ביטחון בקשר,

אבל קודם כל טוב שאת מודעת..

מה שלי עזר-לחזק קשרים אחרים,להיות בעשייה,כן להמשיך להשקיע בקשר ולהראות שהיא חשובה לך.

וגם להתבאס אבל להבין שהקשר לא נעלם פשוט השתנה,ואחרי כמה זמן יווצר יותר איזון והיא תצליח לתת ולהשקיע גם היא בקשר בע"ה.

בהצלחה!

נראה לך שיש ביניכם קשר שמאפשר לדבר על הנושא?

נשמע שאת חוששת בעיקר על הקשר, פחות הראת בהודעה מוטיב של קנאה (שגם הוא הכי לגיטימי שבעולם).. זה העניין?

כן, זה באמת פחות הקנאה

זה יותר שמאתגר לי שמשתנה קשר שהיה מאווד חלק מחיי היום יום שלי וחלק גדול בחיים שלי ושאני לא יודעת איך הוא ישתנה

ברור שדיברתי איתה על זה . אבל תכלס זה לא עוזר כי תכלס המציאות מאתגרת...

אין יותר מדי מה להגיד לך..

בתחילת הדרך בגיל 20 היה לי חבר טוב שהתחתן וזה היה משבר מאוד חזק אצלי.

מיישרים קו למציאות הלא נעימה וממשיכים הלאה. נראה לי העיקר לפתח תקווה שיהיו עוד מערכות יחסים משמעותיות. להכנס לקבוצת שווים אם אפשר, זה מאוד חשוב.

.. יש לך שם יפהה🥰

ונדיר. אני לא נתקלת בו כמעט  ואני עובדת עם קהל גדול של בנות בטווח גילאים גדול מ6 עד 60

יכולה לספור על כף יד אחת את האיילת השחר שאני מכירה.

 חינוך.

אני עובדת עם מורות וילדות אז זה הטווח

חשבתי על זה רגע

ולא חסר

יכול להיות רפואה. שירות לקוחות. ביגוד. פסיכולוגיה.

תודה על הפרגון, זה באמת שם נדיר ביופיו.

בחרתי בו בעצמי כשהחלפתי את שם הניק הראשון שהיה לי פה לפני אי אלו שנים...

נדירים האנשים שבוחרים כניק לפורום אנונימי את שמם הפרטי.

אני לא מהנדירים האלו (: