תראה, אני לא יודעת בן כמה אתה אבל יש כמה סיבות שאנשים שואלים מה אתה עושה בחיים.

1. מה שאתה עושה לעיתים קרובות קובע את הפרנסה שתביא הביתה. רוב האנשים בעולם לא מצליחים להתפרנס מתורה או מתפרנסים בקושי. יש בנות שרוצות להיות נשואות לאברך אבל יש גם הרבה שזה לא מתאים להן מכל מיני סיבות ואז, יש להן ציפיה שהבעל יעשה עם עצמו משהו.

אני חושבת שלכל הבנות חשוב שהבחור יהיה ירא שמים, תורני ובעל אמונה אבל זה חשוב בשביל הבנין הרוחני של הבית. יש גם בנין פיזי של בית ובשביל זה צריך כסף.

כשתצתרך לקנות לבת שלך חיתולים תלך למכוולת ותגיד: אבל מה עם התורה? האמונה התכלית שלנו ביקום??? לא! אתה תשלם לחיתולים בכסף שהרווחת מהדבר שאתה עוסק בו.

2. אפשר ללמוד הרבה על הבחור מהדברים שהוא עוסק בהם. אפשר ללמוד אם הבחור הוא יותר שכלי או רגשי, יצירתי או מחושב בעל ידע בכמה תחומים או בעל ידע מצומצם בתחום אחד וזה מענין.

לגבי הטענה "ריאנו מלא אנשים שיש להם תארים בכל מיני תחומים ולא מצאו מקום עבודה ". זה נכון שיש מקרים כאלה אבל בדרך כלל, ברגע שיש לך תואר, יש לך יותר אופציות מאשר מישהוא שאין. יש אנשים שמצליחים להתפרנס בכבוד בלי תואר אבל צריך בשביל זה המון תושיה ולא לכולם יש את זה. התואר לא מבטיח שיהיה לך עבודה אבל הוא בהחלט מגדיל את הסיכויים.

  לגבי הטענה שהפרנסה בידי שמים זה ברור שזה כך אבל יש אצלינו חובת השתדלות ואני חושבת שחלק מזה זה לקבל תואר או לפחות תעודה.

אבל זה לא מחייב  שיהיה לך ת'נתונים האלה- השאלה היא למה אין לך את הנתונים האלה וזה גם משהו שבנות בודקות לפעמים. האם אתה רק לומד תורה כל היום כי אתה באמת תלמיד חכם ורוצה לעסוק בזה כל החיים וברור שתוכל לתרום באופן משמעותי ככה או בגלל שלא הצלחת ללמוד מה שאתה רוצה או לא הצלחת לבחור או סתם לא בא לך?

אני בת 26 ויצא לי להכיר המון סוגים של בחורים מכל הגילאים ובין השאר יצאתי עם הרבה בינישים. הרבה מהם ממשיכים להיתקע בישיבה כי הם לא יודעים מה הם רוצים לעשות עם עצמם ואז זה לא נכון להשתמש בתירוץ של

מה עם התורה? האמונה? התכלית שלנו ביקום כי זה לא הסיבה שהאדם ממשיך בישיבה.

אני בן 22 לקראת סיום השירות..אני אישית יודע מה אני רוצה מעצמי וכו' וחושב על לימוד תואר שתוביל לפרנסה ברמה גבוהה וברצוני שאישתי תהיה מטופחת ותחיה בכבוד בצל בעלה,אבל סתם יש לי שאלה שצצה לי בהתבוננות יתר על המשך החיים ,השאלה היא כמה זמן תחזיק התורה מעמד אצל בנאדם שעכשיו טרוד בפרנסה?!,בציבור שלנו בניגוד לציבור החרדי מספר הלומדי תורה מועט ביחס אליהם..אומנם כתוב גדול הנהנה מיגיע כפו  ,אבל מניסיון של חברים שהם יותר גדולים ממני למרות שזה לא כולם,ברגע שהם עוזבים את ספסלי בית המדרש,ויוצאים לשוק העבודה הם כביכול פורקים עול..איך אפשר להגיע למצב שאפשר לשמר את שניהם,שהתורה שאלמד תהיה מרובה ואיכותית,וגם מבחינה השכלתית תהיה איכותית? שלא תביני אותי לא נכון,הפרנסה היא די חשובה..אבל גם התורה היא חשובה,וחשוב לי מאוד לנהל את שניהם באופן איכותי וכיפי..אשמח מאוד לשמוע עוד עמדות בנושא..

אני חושבת שאם זה מספיק חשוב לשני בני הזוג, יש אפשרות לשלב את שניהם!

ואני רואה את זה המון מסביבי.

אדם שמספיק חשוב לו לשלב את התורה ביום יום ולא רק בתפילות, כדי לצאת ידי חובה,

יעמוד בזה,

כי זה נכון שצריך ללמוד תורה, וכמה שרק אפשר!

אבל שלא יבוא על חשבון הפרנסה של הבית.

ואדם צריך לעשות חשבון נפש, בינו לבין עצמו,

איפה הוא מבחינת לימוד תורה.

האם גם כשהוא עבד עד הערב, והיה עם האישה והילדים והוא עייף,

הוא יקדיש את הזמן ללמוד, לחזור ולשנן, מתוך שמחה ואהבת לימוד התורה,

או שלאט לאט יזניח את הלימוד וישקע בעבודה,

ובכל מיני דברים אחרים.

ואז, חבל על התורה שלו, של המשפחה שלו...

אבל גם האישה, צריכה לקחת בחשבון,

שהרבה מעול הבית יישאר עליה, כי בעלה יקדיש עצמו ללימוד התורה ולפרנסה...

הכל אפשרי, השאלה מה סדר העדיפויות ובמה האדם מעוניין להשקיע...

שיהיה בהצלחה בכל אופו

בעז"ה כשתתחתן ותרצה לשלב בין השניים לא תמיד זה אפשרי,

רואים מספיק בתים בהם האבא עובד והוא לא פנוי כ"כ ללמוד והבית מנוהל בדרך של תורה...

זה גם דרך לשמור על איכות הלימוד, אולי בפועל זה לא קורה אבל עם ככה אתה מחנך, ואתה מתיחס לאשתך

כמו שהתורה מדריכה, הילדים יודעים שאתה כפוף לרבנים זה בהחלט בית של תורה...

 יש ישיבות שלא מאזנות את הבחורים בין לימוד תורה ועבודת ה' לבין חיי המעשה כך שיוצא שבחורים חיים בסרט כמה שנים עד שפתאום הם יוצאים מהישיבה, ואז מגיע המכה הקשה שפתאום הם כביכול פורקים את העול! אם בישיבות היו יותר מאוזנים זה לא היה קורה עובדה שיש ישיבות שמצליחות להוציא אנשים בריאים ברוחניות לחיי המעשה בלי לגרום להם לפרוק עול כביכול בחיי המעשה

לפי דעתי, השלב הזה של עזיבת הישיבה ורכישת מקצוע זה בידיוק השלב שקובע האם הבחור באמת בן תורה או לא.

קל להיות דוס כשאתה בישיבה סגורה ובודקים שתבוא לשיעורים כל היום.

קל לעסוק בתורה כשזה הדבר היחיד שנדרש ממך.

כשהבחורים עוזבים את הישיבה ומגיעים למצב שהם צריכים למצוא זמן ללמוד והם צריכים להתמודד עם העולם החיצוני, רואים עד כמה הלימוד שלהם היה טוב ומעמיק.

בחור שעזב את הישיבה ופרק עול, כנראה שלמכתחילה הייתה בעיה כלשהיא. בחור שהלימוד שלו היה טוב ורציני יכול להתמודד גם עם ההתמודדויות שיש בבר אילן רחמנא ליצלן.

הבנות עוברות את ההתמודדות הזאת כשהן עוזבות את האולפנא בסוף יב וחלקן עוברות אותו שוב אחרי שנת מדרשה. ראיתי בנות שאחרי שנת מדרשה אינטנסיבית  חזרו ללבוש מכנסיים ונסעו להודו וראיתי בנות שנשארו תורניות.

זה לא המטרד של הפרנסה שגורע מלימוד התורה. זה חוסר יכולת של אנשים לשלב בין השניים.

אני ממליצה לך ללכת ללמוד במקום שמשלב תורה עם לימודים אקדמאים כגון מכון לב או אוניברסיטת בר אילן. בבר אילן יש את הכולל לבנים. ממה ששמעתי הוא ממש טוב. יש שם גם הרבה שיעורים בערב שאפשר ללכת עליהם עם רבים ממש טובים. ככה תוכל לשלב תורה ביחד עם לימודים. אני חושבת שמכון לב הוא דומה.

קשה מאד, וכך גם רואים בפועל- שיש בודדים, שהצליחו לשלב בצורה שלמה בין עבודה לבין תורה. כלומר גם בעלי מקצוע מסודר ו"מכניס" וגם לומדי תורה אינטנסיביים, אז מניין מגיעה היכולת לטעון בכזו קלות שמי שעזב את הישיבה ופרק עול, כנראה שמלכתחילה הייתה בעיה?

תמימות היא לחשוב שאנשים נעים בקו ישר. האם לדעתך הגיוני שכל המטען שאדם רכש במשך לימודו תמיד ישמש אותו לטובה, לא משנה איזו בחירה יעשה?! ישנה חשיבות גדולה, ותמידית- לרצון ולהתמדה, וכשזה כבר קיים (כך לפחות ניכר מהרושם של ההודעה הראשונית שנכתבה בראש השירשור) רק נאחל שבע"ה תימצא גם המתאימה

אני חושבת שיש קצת מרחב תנועה בין הדבר הזה שאריאל הגדיר "פריקת עול" לבין לימודי תורה אינטנסיבים.

ברור שאי אפשר גם ללמוד תורה בצורה אינטנסיבית וגם לעבוד מספיק כדי להכניס משהו שיפרנס.

אבל בהחלט אפשר לשלב לימודי תורה עם עבודה.

אפשר ללכת כמה פעמים בשבוע לשיעורי תורה, ללמוד דף יומי, להקשיב לשיעור באינטרנט.

זה אמנם לא אינטנסיבי אבל זה גם לא בגדר פריקת עול.

כשמתארים לי מצב של פריקת עול אצל בחור אני מדמיינת בחור שלגמרי זרק הכל ואני כן חושבת  שאם יש מצב שבחור רק יצא מהישיבה וכבר זרק הכל, יש כאן משהו בעייתי.

הנה מצה דומה: אני מורה מקצועית ויוצא לי ללמד ב11 כיתות מא-ה. יש כיתות שמתפקדים נפלא בלי המחנכת וכתות שמשתגעים כשהמחנכת לא שם וממש לא מתפקדים בלעדיה וכתות כאלה מוגדרות בעייתיות. בצורה דומה, בחור שלא יכול להמשיך ללמוד ברה כלשהיא בלי המסגרת של הישיבה וזורק הכל- זה מצב בעייתי.

היכולת להאהיב את התורה ולגרום לה להפוך לאיכותית וכמותית כאחד הוא תלוי אישה.

אישה שמעריכה את בעלה, ויודעת למצוא את עומק מידותיו ולהעריכן תדע גם ללבות את הגחלים וליצור אש יוקדת בעניין התורה. רחל, אשתו של רבי עקיבא ידעה לזהות בבעלה את הפנימיות הגדולה שבו וללבותה.

צריך לזכור שזה לאו דווקא שהבעל יושב ולומד 18 שעות אלא גם אם ילמד שעתיים, ואשתו תדע להעריך זאת והבעל יחוש שאלו שעות יקרות הוא יתחזק ויתעלה. התייחסות נאותה לכך מצד האישה היא שתצעיד את הבית כולו למקום טוב ונכון

שבע"ה תזכה למצוא את המתאימה לכך, בנחת, שמחה ובקלות!

קצת צורם לי...

כשהבחורה לומדת ומרחיבה אופקים, והבעל שלה נשאר "בוק"  ולא מתקדם לשום מקום, אי אפשר לנהל שיחה אינטלגנטית איתו, (אפילו ברמה הלשונית) כמו שהיא הייתה מצפה. ותקשורת ופיתוח חשיבה עם השני הם חלק מהקשר הזוגי. השכלה זה כן דבר חשוב. 

ברור שיש אנשים שלומדים לבד, קוראים וכו', אבל רוב האנשים לא. לכן יש מוסדות לימוד..

(זה לאליסף)

לא כתבתי על הקטע התורני, ברור שזה יותר חשוב, אבל השכלה זה אחד השיקולים.

ובעניין התואר- כמו שהרבה כתבו, זה לא מבטיח פרנסה אבל זה מגדיל את הסיכויים. בגדר השתדלות של אדם שרוצה לפרנס את ביתו .

אני נוטה לחשוב כמו השאר שההשכלה היא חשובה,אבל גם התורה היא חשובה,אתה באופן ספציפי חושב שבנאדם שכול היום ישקיע את מיטב  המרץ שלו ללימודים אקדמאים,יש באפשרותו להשקיע בתורה שהיא בעצם התכלית לפחות שעה ביום אחריי יום של השקעה..הרי המוח נרדם באיזשהו שלב? 

ימח שמם!

אבל יש גם לצערנו לא מעט כאלה ש"עברו ליד". לא תמיד אפשר לזלזל במה שהם למדו אבל הם לא אנשים חכמים יותר מאשר אחרים.

אגב, גם באוניברסיטה לא חסר כסילים מרובי תארים.

של יכולת או חוסר יכולת של בני זוג לתקשר.

במקרה הטוב זה מדד לאינטלגנציה שהייתה שם כבר קודם לכן. (וגם החתום מטה היה משתמש בזה כמדד, אבל לא יותר מזה)

כבר ראיתי אנשים ללא תואר שאפשר לדבר איתם, וכן "אקדמאיים" שאי אפשר לנהל איתם שיחה.

וכמו שאליסף כתב, גם בחורי ישיבה לא כאלה טפשים, וגם זה מדד.

בעזהי"ת.

אתם עשר!!!

הרשו לי לחדד מעט את השורה האחרונה בדבריו של nick:

בחורי ישיבה, שלומדים ברצינות מספר שנים לא מועט- הם ברמה של תואר ראשון ביהדות.

לו הישיבה היתה מוסד מוכר של המל"ג, היה להם כבר תואר ראשון, ולמתמידים תואר שני ושלישי...

אז תול, אולי זה לא מתאים *לך*...

אבל לא ביהדות!!! (געוואלד)

בעזהי"ת.

במקרא?

זה יותר טוב?

_____

פעם, דודים שלי (חילונים) ניסו להקניט אותנו על זה שאח שלי לומד שנים רבות בישיבה.

אז אמרנו להם שהוא עושה דוקטורט.

ותשקוט הארץ 40 שנה...

אנחנו עשר!!!!!!!

במה זה פחות חשוב וגם בגלל שהאישה רותה רשת ביטחון וגם בגלל שהיא חושבת שאם אתה מהנדס אז אתה עם איטילגנציה ריגשית גבוה מה שלא נכון בדר"כ אני יודע בגלל שגיסתי גאונת מחשבים אבל אין לה אינטילגנציה ריגשית כמעט אז זהוא אני מקווה שזה סיפק אותך !

אם אני שואלת מישהו במה אתה עוסק, זה ממש לא אומר שאני מצפה שיעסוק בעבודה עם צווארון לבן. זה כן מלמד אותי על האישיות של האדם (למשל, לי אישית יש רתיעה מכל המקצועות הקשורים למכירות למרות שזו בהחלט נחשבת כעבודה מכובדת).

ונכון, לפעמים קשה למצוא עבודה אבל זה בהחלט משנה אם זה בן אדם שמשתדל באותו הרגע למצוא עבודה (וב"ה המון פעמים זה מצב הפיך) לבין אחד שיושב ולא עושה כלום.

ומי שלומד בישיבה ויש עליו משטר של להיות בשיעורים ולא להתבטל - זה בהחלט דבר טוב, אבל לגיטימי בהחלט לברר אם הוא יוכל לפרנס את אשתו (אלא אם כן היא מוכנה לקבל על עצמה לפרנס אותו).

שורה תחתונה - אם שואלים אותך במה אתה עוסק - ממש, אבל ממש לא נובע מזה שהולכים לפסול אותך במידה ויש לך השכלה גבוהה...

לפני דור או שניים אחוז המשכילים היה נמוך יותר וממילא היכולת שלהם להתפרנס בכבוד הייתה גבוהה יותר משל הלא משכילים (הרוב המוחלט).

יש לזכור שבמהלך חלק השנים מי שסיים כיתה ח' היה נחשב משהו, ול"תג"ת" (תעודת גמר תיכון) היה ערך שהיום ניתן בקושי למי שיש בגרות ובחלק מהמקומות גם תואר ראשוןן.

כל זה גרם לכך שגם מי שההורים שלו לא היו משכילים, ההורים דחפו את הילדים להיות משכילים וללמוד משהו אקדמאי, גם אם זה אומר שהם יהיו העורך דין ה-50,000 במדינה (יש הצפה אדירה במקצוע הזה) או משהו אחר שלא מתאים לאישיות של הילד.

כשמסתכלים על העולם המודרני, הדברים נראים (בעיניי) קצת אחרת, ועדיין למי שבחר ללמוד מקצוע שמתאים לאישיותו ויש בו עבודה, יש סיכוי למצוא עבודה.

אבל הסיכוי יהיה גדול גם אם הוא ילמד מקצוע כמו רתך (יש חוסר בבעלי מקצוע בתחום הזה) או חשמלאי רכב. זה נכון שזו לא עבודת צווארון לבן אבל מסתבר שהיעדר בעלי מקצוע מתאימים העלה את השכר בתחום הראשון פלאים.

פרנסה בידי שמים זה נכון, אבל צריך גם כישורים וידע ונסיון שאפשר לצבור בבית מול המחשב, בנגרייה שבאזור התעשייה או בקורס מקצועי מתאים, איש איש ומקצועו.

בידי שמים.. אבל אנחנו נעשה תהשתדלות שלנו, לפי דעתי זה חשוב מקצוע

השאלה הזו מזכירה לי את הסטריוטיפ של ההורים היהודים בעיקר מניו יורק, שכאשר בתם מספרת להם שיא החליטה להתחתן, השאלה הראשונה שלהם הינה, במה הוא עובד? כמה כסף הוא מרוויח?

1. קבעת כאן קביעה: " אצלנו בציבור יותר מייחסים חשיבות לבנאדם עם רמה השכלה גבוהה", אני לא יודע על מה אתה מסתמך בקביעה הזו, אך אני חולק עליה לחלוטין, אולם עם סייג קטן. אני גדלתי בתוך עולם הישיבות, ומי לא מכיר את המציאות שכל שבוע יש 2-3 מתארסים בישיבה.

ומשום שנהוג במחוזותנו להתחתן בגיל צעיר, ובנוסף, יש לסיים את התקופה בישיבה, לפני שבכלל מתחילים ללמוד להשכלה גבוהה, יוצא שהביינישים שלנו, חסרי השכלה גבוהה אף באופק. 

ולכן הסייג שלי, הינו מעולם הישיבות. ואולם לא חסרים בחורים רבים שאינם מעולם הישיבות, וחלקם הגדול אף אינו ממהר להתחתן בגיל צעיר, כך שכאשר הוא ניגש לחתונה, פעמים רבות הוא מסודר מבחינה כלכלית, ואף עם דיפלומות. ואומנם, אני מצהיר שמדובר בהכללות, ויש להתייחס אליהם ככאלו, ועניינם רק להבהרת המציאות שרציתי לתאר.

המקום המעניין הוא דווקא אצל הבחורות, הרי הבחורות צריכות לבחור בין בחור בישיבה, לבין בחור עם עתיד כלכלי או סטטוס אקדמי (שיוביל לכלכלי). אלו שהלכו למדרשות (בד"כ מסויימות), מקבלות שזה מהות חייהן להתחתן עם בייניש (ועוד מישיבה ספציפית), ולפעמים אף לפרנס אותו ולימודו. והחלק הקיצוני האחר מעשיות, ודורשות מצב כלכלי או אקדמי, בכדי שהם יוכלו להתקיים ולחיות שלא בדוחק.  

ולי נדמה שהרוב נמצא באמצע, ויותר מאשר הן מתלבטות בין ביינישים (בהווה) ועוקפי מסלול הישיבות, הן מחפשות אדם ששני העולמות כלולים בו.

2. אז מה כן לשאול? זו טעות איומה להורות לאנשים לשאול שאלות "צודקות", אלא יש להשאיר את השאלות לתחום הכנה ואמיתי של האדם עצמו. אין כאן נכון וצודק וראוי, אלא אך ורק מתאים! בחורה צריכה לשאול את השאלות שקשורות אליה, שאותם היא חיה, ולא דמיונות או רצונות, או שאלות של אדם אחר. למי שחשוב חיי תורה שישאל על חיי תורה (וכמובן שיגדיר מה זה חיי תורה בלקסיקון שלו), אחרת הוא יקבל את המ שביקש, אך זה יהיה טרגדיה, כי זה לא מתאים לו.

ככל שרוצים להשיג יותר דרך חיי הנישואין יש צורך בכנות גדולה יותר, והתעלמות מנורמות חברתיות. זוג שיתחתן מסיבות שאינן מהות חייהם, והם עצמם, יביאו לקיום מצווה שאינה בהכרח רצויה לכתחילה.

3. לגבי הקשר בין מקצוע והשכלה. הסוגיה הזו לוקחת בחשבון 3 אלמנטים עיקריים:

א. היצע וביקוש.

ב. האישיות, ותכונות האדם.

ג. קשרים אישיים

ואומנם, אנו יודעים שזהו עולמו של הקב"ה, אך חלילה לנו לנסות ולהביט דרך עיניו, ובשם כך לפעול.

ולאלו אשר עשו זאת, העניקו הגמרא ולאחר מכן הרמב"ם את הכינוי "חסיד שוטה". 

וברור מאליו, שאדם צריך להתפלל, ולעבוד את ה'. 

4. ישנם מעטים בתוך עולם הישיבות, אשר אינם בהכרח מתכוונים להמשיך לתפקידי רבנות או דיינות, ובכל זאת רוצים להמשיך ללמוד, לשם הלימוד, בדומה למנהג החרדי. ואם לחרדים דמו, אז על האישה יהיה לפרנס, אחרת יצטרכו להחליט על תוואי אחר, מהדחוק ועד לנוחות. כנגד האידיאולוגיה הזו, ישנה אידיאולוגיה שרואה בעבודה ערך עליון גם כן (וזה כולל גם מקצועות או תחומים מסויימים, למשל עו"ד בחננו).

5. חלק גדול מהשאלה אינו רק כלכלי, אלא גם שאלה של סטטוס וכבוד. ובעולם חברתי שבו יש בני אנוש, זה בהחלט שיקול קיים.

6. היו שכתבו שניתן ללמוד על האישיות של האדם מהמקצוע שבחר, בהצלחה!

    לאלו שבעלי אינטלגניציה רגשית גבוהה או אינסטינקטים, תנסו לאשש את זה עם הצלבת מידע.

7. התורה כחכמה או התורה כחיים, ודי לחכימא.

ובהמשך לאותו נושא, איך אמר ראש הישיבה, בישיבה אין יצר הרע, זו בועה שמנותקת מהעולם הזה, ומה יקרה כאשר יוצאים?  

8. כתבו פה ובצדק, שיש בחורות שרוצות בחור משכיל, אם משום שהן כאלו, או מסיבות אחרות. 

לסיכום: תשב עם עצמך, תחליט מי ומה אתה, ובמה אתה רוצה לעסוק, ומה אתה רוצה שירכיב ויתפוס חלק בחיים שלך, ואת "האני" הזה תביא למוסד הנישואין, לבחורה שדווקא את זה מחפשת ,מעריכה ורוצה. 

שיהיה בהצלחה!

(עריכה: תיקון לינק)

הכתבה הופיע בגלובס:

 http://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1000633078

אנשים שפיתחו קריירה משמעותית בחיי הנישואין, כשכירים או כעצמאים, עלולים להיקלע למצב בו הם נאלצים לחלק את נכס הקריירה במסגרת הליך גירושין.

נכסי קריירה הם נכסים לא נראים לעין. אין להם קיום פיזי ממשי וערכם לא נמדד באמצעות מונחים כספיים רגילים. הם רלוונטיים בעיקר כשדברים אמורים בהשבחת השכלה, שיפור יכולת אישית, פיתוח קריירה משגשגת, צבירת מומחיות בתחום, שם ומוניטין.

בעבר, כישורים שנצברו במהלך הנישואין, לא היו ניתנים לחלוקה. לאחרונה, המגמה השתנתה. נקבע כי במקרים מסוימים, בהם צד אחד צבר נכס קריירה במהלך הנישואין, בשעה שבת זוגו (או בן הזוג, לפי העניין) לא פיתחה כל קריירה, תהא לבת הזוג אפשרות לקבל, במסגרת חלוקת הרכוש בגירושין, למעלה ממחצית הרכוש המשותף, כפיצוי על ההפרש בין השתכרותה לבין כושר ההשתכרות של בן זוגה, שנצבר, בין היתר, על ידי תמיכתה ותרומתה של בת הזוג לתא המשפחתי.

מדובר במקרים בהם בת הזוג טיפחה את התא המשפחתי, גידלה ילדים ולא צברה קריירה משלה. אי לקיחת נתון זה בחשבון במסגרת חלוקת רכוש בגירושין, יוצר מצב של חלוקה רכושית לא צודקת.

חוק יחסי ממון עבר כמה תיקונים שמטרתם, בין היתר, ליצור איזון רכושי הוגן בין צדדים שמתגרשים. לדוגמא, סעיף 8 לחוק קובע שאם יש לבית המשפט נסיבות מיוחדות המצדיקות זאת, הוא רשאי, לבקשת אחד מבני הזוג, לקבוע שאיזון שווי הנכסים, כולם או מקצתם, לא יהיה מחצה על מחצה, אלא לפי יחס אחר שיקבע בהתחשב בנכסים עתידיים, לרבות כושר ההשתכרות של כל אחד מבני הזוג.

נקודת זינוק שווה אל החיים

באחד המקרים שהובאו לפתחו של בית המשפט העליון, נקבע כי חלוקת תפקידים שבה האישה מגדלת ילדים ומשחררת את הבעל מדאגות הבית לטובת טיפוח קריירה, הופכת את נכסי הקריירה לנכס משותף, שיש לחלקו בגירושין באופן שוויוני, שיאפשר לבני הזוג נקודת זינוק שווה אל החיים.

יובהר כי נכסי הקריירה, ככל הנראה, ייפסקו במקרים של פערים מובהקים המעידים על פער השתכרות משמעותי, ועונים לקריטריונים שנקבעו בפסיקה (בין היתר, כשנמנע מצד אחד לפתח קריירה לטובת בן זוגו) - ולא בכל מקרה.

מה הנתונים שיובאו בחשבון בנוגע לנכסי קריירה בגירושין? משך תקופת הנישואין, תרומתו של כל צד לתא המשפחתי, רמת החיים שהייתה נהוגה במהלך הנישואין, כושר ההשתכרות של כל אחד מהצדדים לפני הנישואין, האם מדובר בכישרון מולד, הרכוש שהביא כל צד לנישואים, יכולת השתכרות עתידית של כל צד, ההשכלה שנצברה, צבירת השם והמוניטין.

תשלום לאישה, גם לאחר הגירושים

באחד המקרים שהגיעו לפתחו של בית המשפט, נקבע כי יש לאזן את כושר ההשתכרות העתידי של הבעל אל מול כושר ההשתכרות של האישה, באמצעות חיוב הבעל בתשלומים לאישה. נקבע, כי האיזון יבוצע בתשלומים חודשיים לאישה, גם לאחר הגירושין, בסכום של 4,500 שקל. בדרך זו, איזן בית המשפט את פער ההכנסות העתידי בין הצדדים. בערעור, ביטל בית המשפט את התשלום החודשי, ופסק תשלום חד פעמי בסך 250 אלף שקל, שישולם בשלושה תשלומים.

אופן תשלום נכס הקריירה

התשלום הוא תלוי נסיבות, ומשתנה ממקרה למקרה. בית משפט ישקול כל מקרה לגופו ויחליט על אופן התשלום לשם איזון ראוי.

האפשרויות לצורך איזון נכסי הקריירה והרכוש המשותף, בין היתר, הן ביצוע תשלום חד פעמי או תשלומים עיתיים (תשלומים חודשיים). לכל אפשרות יתרונות וחסרונות. היתרון הבולט בתשלום חד פעמי, הוא הפרידה הנקייה והסופית בין בני הזוג (Clean break). היתרון הבולט בתשלומים עיתיים, הוא שניתן להתאים את התשלומים לשינויים בחייו המקצועיים של המשלם, שכן אם לדוגמא יכולת השתכרותו נפגעת, יהיה לכך ביטוי בתשלומים.

בית המשפט העליון קבע שככלל, ראוי לבצע את האיזון בתשלום חד פעמי. אך כאמור, כל מקרה לגופו ונסיבותיו, ועל בית המשפט לבחון את היתרונות והחסרונות בכל מקרה.

בעבר כתבתי פה ניתוח שמסביר למה בנים הולכים לישיבה.

הנה הוא:

/Forum/Forum.aspx/t50673#634607

גם תשובה של: "עוסק בתורה" קבילה,

אני פשוט רוצה לדעת מה אתה עושה בזמן שאלוקים חנן אותך..

אולי הבעיה היא אצל מי שלא חושב שהוא יכול לענות ככה, ושזה לא נקרא עיסוק

חלק מהתחומים שלומדים במוסדות אקדמאים הם כלי להבנת מחשבת התורה ולא נכון להתייחס להשכלה הגבוהה רק ככלי לפרנסה.

ברור שבעיניים של תורה - מידות טובות, יראת שמיים ותורה חשובים בהרבה מתארים באוניברסיטה.

השאלה אילו 'משקפיים' אנו מרכיבים.

גם השכלה חשובה, אך אינה בראש סדר העדיפויות (לדעתי).

תורה ומשפחה ועל כולם לב טוב - חשובים יותר.

בהחלט חשוב תמונה מושקעת שמציגה אותנו בטוב, וגם אני מביא כזאת.

אבל חייב גם שתהיה משקפת ומציאותית.. לא פילטרים ומשחקים עם זוויות וכאלה.

זה עלול לגרום הרבה תסכול מדייטים ראשונים מביכים בו סתם מחכים לברוח ברגע שמנומס מספיק. (לא שזה מעלה גדולה לגבר כזה, אבל כך עובד העולם)

הצד השני מצפה לרחל כמו בתמונה ואז מגיעה לאה..

שידכתי לחבר של בעלי מישי ובפגישה הגיעה מישהי מאוד מאוד מלאה

ממש לא ראו את זה בתמונה שהעבירה

החבר הזה נסע שעה נסיעה כדי להפגש איתה ובסוף זה היה ברור שהפגישה הלכה לפח כי זה נפל כבר על זה

הוא כמובן כיבד ונשאר עד סוף הפגישה

אבל חייב להעביר תמונה תואמת מציאות..חבל על שניכם

כל הקטע הזה של תמונות יכול להיות מורכב ומסובך.

לא כולם מרגישים שיש להם בכלל תמונה וואו.

לא כולם רוצים בכלל לשתף תמונה שלהם.

בכנות, את חושבת שיש מישהי שמשתפת תמונה ואומרת - הנה אני ביודעין ומתוך כוונה ברורה משתפת תמונה מכוערת שלי?

האם נראה לך שמי שבוחרת תמונה, אומרת לא אכפת לי מהתמונה, זאת פשוט התמונה האחרונה שלי?

האם נכון לשתף דווקא תמונה מאירוע, או אולי יש שיקולים אחרים שבעקבותיהם בוחרים דווקא תמונה מחיי היום יום?

האם את, כשדכנית, מסוגלת לכבד בחירה כזאת?

כמו כל אדם שמכירים ואפשר ללמוד ממנו

בטח אם יש הרבה חוויות משותפות ושיחות עומק

לשינוי בתפיסות ובעמדות שלי לגבי כל מיני דברים.

פחות בדברים פוליטיים...

מאז ששמעתי על הטבח הנורא אני בוכה. ב'מעוז צור' שרתי בבכי ובכלל פרצתי בבכי ב'נקום נקמת דם עבדיך' והוספתי לאומה הרשעה את ישמעאל.

אבל ב"בִּבְכִי יָבֹאוּ וּבְתַחֲנוּנִים אוֹבִילֵם אוֹלִיכֵם אֶל נַחֲלֵי מַיִם בְּדֶרֶךְ יָשָׁר לֹא יִכָּשְׁלוּ בָּהּ כִּי הָיִיתִי לְיִשְׂרָאֵל לְאָב וְאֶפְרַיִם בְּכֹרִי הוּא".

הבכי מטהר את ה'יסוד' להכל, ומביא מהר לידי זיווג, כדברי החתם סופר.

הבכי הוא כמו מקווה לרצון, ומעלה את הרצון למקום גבוה וטהור, וכמו שמאריך הרב קוק באורות הקודש חלק ג' על עליית הרצון כמטהרת את מידת ה'יסוד'.

כשרצון נפגש עם רצון נוצר זיווג.

כל עם ישראל קדושים וטהורים, כפך השמן הטהור של הכהן הגדול, כמו שכתוב בעין אי"ה שבת.

ה' תרחם על כולנו! אנחנו ראויים!

גם הטוב הוא פה אצלנו , אצל כל אחד

רק נותר לנו למשוך אותו

מבין? 

אני מגיב במקומו הוא לא נמצא פה הרבה

חנוכה שמח🥰

א. מתחנתים גם עם המשפחה. בין אם אנחנו רוצים, ובין אם לא - כולנו באים ממשפחה ומרקע מסוים. ברוב המקרים, זה גם אומר שתהיה אינטראקציה בין המשפחה שתקים למשפחת המוצא, ברמה ובתדירות כזאת או אחרת.

האם זה אומר שהיא עצמה לא תורנית? איפה רבקה גדלה? רחל ולאה? וכו' וכו'

ב. מורכבות אפשר למצוא בכל מקום. אף אחד לא מבטיח לנו חיים קלים.

ג. יכול להיות שיכלת לבנות איתה בית תורני נהדר - אבל זה ממש לא אומר שלא תוכל לבנות משהו דומה עם מישהי אחרת. ב"ה יש בנות תורניות רבות, ותוכל עם לא מעט מהם לבנות משהו טוב, ואפילו יותר מזה. הכל פוטנציאלי כל עוד זה לא נעשה...

מה זה אומר מתחתנים עם המשפחה? 

בנאדם לא מנהל זוגיות עם המשפחה.

כן מנהל מערכת יחסים מסיומת שצריך לתת עליה את הדעת, אך היא בשום מקרה לא חתונה.

גם אין יותר מדי כלים להעריך את מידת המורכבות ביחס למשפחת המוצא.

לפעמים יכול להיות פערים מאוד גדולים אבל שמסתדרים מעולה, לפעמים להיפך.

תמיד כיף שדברים משותפים, זה פשוט.

בתור מישהו חדש בעולם הדייטים, הוא אולי מדמיין לעצמו שיפגוש בקרוב את הנסיכה שלו, והם יחיו באושר ובעושר עד עצם היום הזה.

כלומר,

אני חוששת שיש כאן דברים שהוא לא לוקח בחשבון:

לאיזה סוג של קשר אני מצפה עם חמי וחמותי? עם הגיסים והגיסות?

האם נוסעים אליהם לשבתות וחגים? איך זה נראה?

האם יהיו מפגשים משפחתיים? מה התוכן שלהם?

האם הדודים וסבא וסבתא שותפים פעילים בגידול הילדים? (בייביסיטר וכו')?

האם הנ"ל הם גם משענת כלכלית?

כמובן שאפשר להמשיך לדבר על מערכות יחסים לא בריאות - כמו התערבות בזוגיות וכו'. אנחנו לא חיים במציאות סטרילית, ואני בטוחה שאם תלך לפורומים המקבילים תמצא שרשורים על בעיות בתוך המשפחה.

בעיני יש מחירים לשני הכיוונים - בין אם נמצאים בקשר (וצריך להגדיר משהו), ובין אם נמצאים בניתוק (מה המסר שזה מעביר לילדים?)

מסכימה איתך שאין דרך להעריך את המורכבות, ובטח כשאין לנו מושג מה צופן העתיד.

אבל זה טעות בעיני לחיות בתודעה שאנחנו נחיה בבועה שזה רק שנינו והילדים שיבואו...

את כל ההלכות שנוגעות לכולם כמו שבת כשרות וכו' נוהגים לפי בעלי, שחלק מהדברים עושה כמו המשפחה שלו בחלק מחמיר יותר. מה שנוגע רק אלי כמו צניעות זה עניין שלי.

ברור שהמקום התורני שלה משנה, אבל נשמע שהיא החזקה. המקום התורני של המשפחה לא משנה בכלל בעיני.

תהיה מודע לזה שמה שחשוב זה האדם העצמו, והסביבה שלו זה בנוסף. גם האבות והאמהות לא תמיד היו עם משפחה 100 אחוז...

תחשוב על ההורים והאחים של אברהם. אח של יצחק... אח של יעקב... המשפחה של רבקה... ושל רחל ולאה..

לאו דווקא רק בפן התורני.

לאחרונה עלו לי מחשבות, שמבחינה מסויימת

בפרט אצל אשה, יותר חשוב לי המשפחה שלה

מאשר היא.

אין לי כוחות סוס להסביר את עצמי

אבל לפי מה ששמתי לב אשה זה המון

עניין של הרגלים, והיא רוצה להמשיך את מה

שהיה בבית שממנו באה.

אולי זה רק מהניסיון מהזוית הצרה שדרכה

אני רואה את המציאות, סה"כ הייתי נשוי לאשה אחת.

אבל גם לפי המקורות,

כתוב בשולחן ערוך לישא

בת תלמיד חכם, ולא ישא בת עם הארץ.

המיקוד לא עליה, אלא על הבית ממנו הגיעה.

וגם אם החליטה לשנות כיוון

מי יודע כמה שנים, וכשהיא תתעייף

תזכר במנהגי הוריה.

אני יודע רציתם לשמוע שהכל אפשרי

וכל מה שאתם צופים בסטטוסים של מוטיבציה

אבל בתכלס האנשים לא כאלה גמישים

ולא כאלה חזקים.

מה דעתכם?

תאמת אני לא יודע כל כך למה זה ככה.

תקח דף ועט ותרשום לעצמך את כל החששות שעולים ותראה אם אתה יכול להתמודד איתם.

המטרה של המשימה הזאת ליצור אצלך יותר בהירות ופחות להתבחבש ולהתבלבל בגלל חוסר הבהירות

יכול להיות שכבר כתבו בדומה

תמיד יש שונו בין אנשים ומורכבות ויתרונות וחסרונות לכל אחד בעיניו לפי ענייניו.

החשש מאוד מובן אבל עם חששות צריך להיפגש ולא לברוח כדי לראות במה האם יש ממה לחשוש.

תפגוש את הבחורה תשמע ממנה על המשפחה שלה על היחס שלהם למקום שלה...

גם לא הייתי מעלב את זה בכלל בהתחלה.

תראה שיש ביניכם התאמה וכו'

אולי זו אשתך?

ומשם כבר תגיע לנקודב הזאת...

האם מדובר באנשים קשים שיש להם רק את הדרך שלהם זו בעיה והאמת שזה לא משנה אם הם דתיים מאוד או לא בכלל.

אנשים קשים זו התמודדות

וגם בזה כשיש זוגיות טובה ונכונה אפשר לדעת איך לנהל את הדבקים בצורה ישרה וחכמה

בהצלחה וה יתן לך עצה טובה

אשלח לך הצעה ביום ראשון, ביום רביעי שלחה לי את הפרטים, וזה כבר לא היה רלוונטי..

כאילו זה נשמע לי הכי הגיוני לחכות קצת, אבל בגלל שהפלטפורמה של הוואטסאפ היא כל כך מהירה הקצב מתאים בהתאם.

קלטתי שמבחינתה זה כנראה לגיטימי לכתוב "אשלח לך הצעה" ואז לשלוח עוד 3 ימים.. ומבחינתי זה לא. לא בגלל איזו תפיסת עולם, אלא פשוט כי השוק מאוד מהיר.

אין לי שום סיבה לחכות להצעה 3 ימים ואני יודע שגם היא יכולה להגיד לי "אה היא בדיוק נתפסה" או סתם אגלה שאני לא חושב שאנחנו מתאימים.

העניין הוא שאנשים נתפסים ונפרדים בצורה מהירה מאוד ולכן גם ככה המהירות שאנשים מפגינים.

ברור לי שלפני הפלטפורמה של הוואטסאפ הדברים זזו הרבה יותר לאט ולאנשים היה גם יותר סבלנות

אולי זה יותר הצורה.

מי שהציעה לך - ידעה שהבחורה בכלל פנויה ביום ראשון? יכול להיות שמלכתחילה היא לא ביררה את זה איתה?

ממה שאני יודעת אין נוהל מסודר. נכון שמקובל יותר שקודם הוא אומר "כן" לפני שהיא מודעת לעניין בכלל, אבל זה ממש לא תמיד ככה. יש בנות שמעדיפות להישאל קודם. הרבה פעמים אם משדכים מכרים, את הצד שמכירים שואלים קודם.

באופן אישי אומר שאני לא מרגישה יותר מידי ככה. לא זכור לי שקרה לי מה שאתה מתאר.

לפעמים קורה שפתאום יש מבול של הצעות, ואז אני אומרת - שאני בדיוק מבררת, או בדיוק בתחילת קשר, ואולי בעתיד הקרוב זה יהיה רלוונטי.

ואני קצת נרתעת מה"שוק". המילה הזאת לא באה לי בטוב בהקשר הזה..

אני אומר שזאת הפלטפורמה, בגלל שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית.

ובלי קשר לאם היא ידעה או לא ידעה (במקרה הזאת אני מניח שהבחורה לא קיבלה פרטים שלי אבל נעשה בירור אם היא פנויה) - הקצב שפרטים עוברים דרך מיזמים, קבוצות וואטסאפ, שדכנים הוא קצב מסחרר. יש לי חבר שהתחתן לפי כמה שנים משידוך שנעשה ע"י 4 שדכניות וואטסאפ שונות שכל אחת שלחה לחברה שלה. וואטסאפ זאת תקשורת מאוד מהירה, תקשורת איטית כמעט ולא היתה מאפשרת לדבר כזה לקרות.

ובאמת, בדרך כלל אני מעדיף שלא יבררו אם הבחורה פנויה, כי אם היא לא פנויה יהיה לי דרך לדעת אם אני רוצה לחזור לי שהציע שינסה לאחר זמן שוב לבדוק לי אם התפנתה. וגם, זה לוקח זמן ואין לי סבלנות לזה. מעדיף לגלות שהיא תפוסה, מאשר לחכות עוד את הזמן הזה שיכול לקחת יומיים גם.

אולי את חווה את זה אחרת כי יש לך יותר סבלנות ממני, גם יכול להיות. אולי כי לפעמים מציעים לך אחרי שהבחור אישר, מה שכמעט בחיים לא קרה לי. לכן הניסיון במקרה כזה הוא לא הסבלנות, כי הבחור כבר אישר.

אסביר את ההקשר בו אני אומר את המילה "שוק". 

אני לא מתייחס לשידוכי וואטסאפ בתור דבר עמוק ולכן אני מרשה לעצמי להביא ביטוי מאוד שיטחי שלדעתי די תואם את השיטה הזאת.

כן, אני חושב שזה כלי, שברגע שיודעים את היתרונות והחסרונות שלו, אין סיבה שבעולם לא להשתמש בו בעת הצורך.

לרגע לא התכוונתי חלילה לדמות את כל מחפשי הזוגיות למיניהם כמוצרים בשוק. מה לעשות שבשיטה של כרטיסים זה חלק מהעניין וכמובן, חלילה אסור להשליך את זה על האנשים עצמם. 

השימוש בכלי הזה לא גורם לזלזל באנשים, הוא כן בעיני מבטא מגבלה אינטגרלית בשימוש בו.

"שלעשות "העבר" בוואטסאפ זה לוקח חצי שנייה ולהתקשר בטלפון זה לוקח יותר זמן, אנשים צריכים להתפנות לזה ריגשית."


יש לי קצביה, שכל פעם שהיה צריך לעשות הזמנה, זה נעשה  דרך הטלפון.
אני רק מהמחשבה שאני מפריע למישהו באמצע עבודה מסויימת או שהוא עם לקוח בחנות.
זה כבר גורם לי לחשוב 3 פעמים לפני שאני מזמין.

מרגע שאפשר להזמין דרך אפלקציה,
אני מזמין הרבה יותר, הזמנות קטנות במקום אחת מרוכזת (חנות קרובה מאוד).

אבל לא הבנתי משהו.
מה הבעיה שלך להמתין 3 ימים ?
אני מנסה להבין אם אתה מכוון למשהו כללי או שזה רק משהו נקודתי שמפריע -לך-.

יכול להסביר ?
אם יגידו לי "תקשיב, נכיר לך מישהי שאנחנו חושבים שהיא מתאימה לך, אבל תמתין שבועיים"
אז אני לא מבין באיזה מקרה אני אגיד "לא, לא, שבועיים אני לא ממתין". מה אכפת לי "להמתין" ?
יכול להסביר. לצרכי מחקר כמובן.

אני יכול להשיג הצעות בצורה יחסית מהירה ולכן אם אדם חושב שאחכה להצעה שלו אז כנראה שהוא טועה.

זה שה"שוק" עובד בצורה מאוד מהירה גורם לי לחוסר סבלנות, לפעמים מוצדק ולפעמים שלא, ביחס לעיכוב בהצעות.

אין בעיה שישלח לי הצעה עוד שבועיים, שלא יחשוב שאני אחכה. יום יומיים כנראה שאחכה אם זה מישהו שאני סומך עליו.

אבל שואל כדי להיות בטוח.
כי באמת נושא השידוכים זה דבר מרתק וגם חשוב.
כרגע לא בשימוש אישי שלי, אבל זה יכול להשתנות ביום אחד.

כשאתה אומר "שלא יחשוב שאני אחכה",
זה אומר שאם אתה כן מסכים "לחכות" שבועיים,
אז אתה למעשה מתחייב לא לצאת לדייטים אחרים, להמתין להצעה ואז להחליט אם אתה נפגש או לא עם אותה הצעה ?

הבנתי נכון ?

אני לא חושב שאף אחד לא יסכים סתם לעצור שבועיים אז זה זמן יחסית מוגזם אבל כן הבנת.

ישר כוח!

באמת נראה שגברים ונשים חווים את זה אחרת.

אני באמת כמעט תמיד מקבלת (ומבקשת..) רק אחרי שהצד השני אישר. [בהנחה שזה פנייה דרך צד ג]

וזה בעצם אומר שהצד השני פנוי ומעוניין. אבל זה גם אומר שיש מצב שאני לא פנויה, או לא מעוניינת. וגם שמבחינתי יכולות לעבור תקופות שבהם אין לי שום הצעה, כאשר בפועל יכול להיות שהיו כאלה שביררו והחליטו שלא...

תודה על ההסבר על השוק.

נתקלתי בשדכני וואטסאפ שפשוט מעבירים כרטיסים, בלי לקרוא יותר מידי. אבל מסתבר שגם להם יש הצלחות - אבל אף אחד מאלו שאני קיבלתי בדרך הזאת לא היו רלוונטיים.

זה עדיין צורם לי המילה הזאת, וזה לא שיש לי פתרון קסם לאיך אפשר לעשות את זה יותר טוב..

שיש כרטיסים, שהם מנסים לשווק משהו, וברור שיש מאוחריהם אדם עם סיפור שלם, אבל הכרטיס עצמו הוא לא הבנאדם. לכן אני אולי מרגיש בנוח עם המונח שוק. למרות שגם יכול להיות שאצלי השימוש הזה יכול ליצור חוסר נוחות בהקשרים כאלה ואחרים.

נראה לי גם חשוב לומר שעצם הפלטפורמה של הכרטיסים (גם בוואטסאפ, אבל גם במיזמים שונים) היא פלטפורמה מאוד מוגבלת ולכן גם אם השדכן הוא מעולה ומקסים עדיין יהיה בזה מימד פחות "אנושי" וממילא מאוד מוגבל. ובודאי, התחושה האישית היא גם חשובה שמתעסקים עם שדכנים וחשוב מצד אחד לדעת לצאת מאיזור הנוחות או להרחיב אותו כדי שיהיה עוד אופציות להצעות, מצד שני חשוב גם להיות במודעות ריגשית ולשים גבולות גזרה ביחס ליציאה מאיזור הנוחות

שבזמן הזה קיבלת כבר הצעה אחרת? כי אם כן לגיטימי לקבל אותה .

אבל אם לא קיבלת הצעה ואתה סתם מעניש את מי שהציע כי שלח שבוע אחרי זה מיותר

אני שואל את עצמי מה הוא התכוון שהוא שלח לי את זה תוך שלושה ימים

מן הסתם אנשים עסוקים ולא תמיד פנויים אבל בדרך כלל נראה לי הכיוון זה להציע ישר

אצלי אני לא מרגישה ככה

הכל איטי מאוד, ותמיד לוקח כמה ימים..

וגם אחרי קשר לוקח לי מלא זמן עד שמתחילה משהו חדש

אני לא חושב,

אנשים לא רוצים לחכות ימים כי ההנחה שזה עוד כמה ימים עד שייפגשו, ומן הסתם יהיו הרבה נסיונות כך שזמן רב לברר יקח עוד זמן.

בגלל שהפלטפורמה הזאת מאוד מהירה אז הציפייה שזה לא יקח כמה ימים אלא יהיה באותו יום.

על עצם ההצעה.

אני אשלח לך הצעה ואז לוקח כמה ימים עד ששולח את ההצעה.

תאמת היה ממש לאחרונה שרשור על זה.

אני גם לא מלין על כך... אני תוהה על כך.

ולכן הכל נהיה מהר מאוד מאוד.. ולכן גם קיימת ציפייה שדברים יעברו מהר.

מאמין שלפני הוואטסאפ היתה ציפייה לזמן יותר ממושך, דהיינו היתה יותר סבלנות כי זה לקח יותר זמן.

לפני הפלאפונים בכלל מן הסתם היתה ציפייה לזמן עוד יותר ממושך.

ככה מסתבר לי

מקווה שהפעם זה מובן חח

הלבד קשה ולהיות בזוג זה הרצון האולטימטיבי.

לכן בגלל שמדובר בדחף, אז יש גם סבלנות יכולה להוות טריגר.

כי היא לא תראה כמו אחת כזאת בסוף החג

אופס ימי החנוכה😂

ותודה על התזכורת שיש לי כל מיני העדפות קטנטנות כאלו שאסור לשכוח בתוך כל ההתרכזות בערכים החושבים והגדולים, 

כי הדברים המשותפים הקטנים הם הרבה פעמים הבסיס לקשר טוב 

נראה לי כדאי למקד קצת יותר לפחות לעצמך.

מה זה אומר ראש פתוח?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע גם רבנים מהר המור וגם ממרכז?

האם זה אומר שאתה מוכן לשמוע רבנים חרדים ו/או דמויות מהשמאל?

האם זה אומר שאתה לומד ספרים של הרב בני לאו?

האם זה אומר שאתה רואה סרטים? איזה סגנון?

מה זה אומר מתייעץ עם רבנים?

האם ההתייעצות אומרת שאתה מחפש הסכמה שלהם לאופי הכלה שתבחר או שתצטרך אישור שלהם בטרם תצא?

או שזה רק בשאלות ערכיות כגון ענייני פוליטיקה/השקעות? או שאולי גם ביחס לעבודה וחיי חברה?

כל תשובה פה לגיטימית, אבל לפחות לעצמך ורצוי גם לטובת מי שתחפש שתצא איתך כדאי לדעת מה הכותרות שאמרת אומרות

המון בהצלחה

זה אומר שאני דתי בראש פתוח לעולם תרבות מערב מתערבב בין אנשים\קהילות אם זה חילוניים אז לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל תרבות)  אם זה דתיים לוקח מהם את הדברים הטובים (למשל אהבת חינם וחיבור בין אנשים) ומהחרדים לקחתי את ללכת לפי הלכה לא דתי לפי דעתי ולעשות מה שבראש שלי בלי להייעץ אם אני נמצא בבעיה או שיש לי בעיה אני פונה לרב שייעץ לי ויעזור לי אני לא ישר הולך לבעל מקצוע רק כי יש לו תואר בדבר הזה למשל פסיכולוג

מקווה שדי הגדרתי את עצמי טוב

ולכן חשוב לי משהי מאמינה בדרך הזאת בחיבור בין העולמות

אבל לפחות לי עדיין לא ברור איפה אתה נמצא.

התרבות החילונית טובה לדעתך? רק לדתיים יש אהבת חינם וחיבור בין אנשים? רק חרדים הולכים לפי ההלכה?

בדברים שאינם הלכתיים, למשל מצב נפשי, תפנה לרב לפני שתפנה לפסיכולוג?

אולי יהיה יותר נח להגדיר לאיזה רבנים אתה הולך? איזה ישיבות מתאימות לתפסית עולמך? עם מי אתה מתייעץ? לפי איזו השקפת עולם הלכתית אתה הולך?

איך אתה מחליט מה מהתרבות החילונית אתה לוקח ומה לא?

במה מתבטאת הפתיחות שלך?

בעיני לא צריך לענות על זה כאן, רק שמדברך אין לי מושג איפה אתה נמצא על הציר הדתי.

יש כאלו שיותר מכוונים לסגנון מסוים.

אבל מעבר לזה, 

הייתי ממליצה לפנות לכמה שדכנים,

אבל לא רק.

להירשם לכמה מיזמים\אתרים\אפליקציות\קבוצות וואטסאפ,

ככל שיש לך כח להתמודד..

אתה צריך לדעתי להודיע לעולם (כולל חברים ומשפחה), שאתה פנוי ומחפש - ומה אתה מחפש.

מחזק מאוד! במיוחד המשפט "בית ה' נחנך בימי החנוכה, את הבית שלכם אבנה מהרה" נגע בי.

תודה!