אדם שהגדרתו ההלכתית היא "מין" או "אפיקורס" (=הגדרתו הקבלית היא ערב רב) יצא מכלל ישראל.הוא לא נראה אח. ר' מאיר ור' יהודה, שחלקו אם קרויים בנים או לא - לא דיברו בכלל עליהם, אלא על ה"רשעים הרגילים", החוטאים. יתרה מכך: מותר ואף מצווה להרוג אותם, כפי שכתב הרמב"ם:
"מי שאינו מאמין בתורה שבעל פה, אינו זקן ממרא האמור בתורה, אלא הרי הוא בכלל המינים, ומיתתו ביד כל אדם. [ב] מאחר שנתפרסם שהוא כופר בתורה שבעל פה--מורידין ולא מעלין, כשאר המינים והאפיקורוסין והאומרין אין תורה מן השמיים והמוסרים והמשומדים: כל אלו אינן בכלל ישראל, ואינן צריכין לא עדים ולא התראה ולא דיינין; אלא כל ההורג אחד מהן, עשה מצוה גדולה והסיר מכשול." (הלכות ממרים תחילת פרק ג')
וכן:
"המוסרין, והאפיקורוסין, והמינים, והמשומדים--לא הוצרכו חכמים למנות אותן בכלל פסולי העדות, שלא מנו אלא רשעי ישראל. אבל אלו המורדין הכופרין, פחותין הן מן הגויים: שהגויים--לא מעלין ולא מורידין, ויש לחסידיהן חלק לעולם הבא; ואלו--מורידין ולא מעלין, ואין להן חלק לעולם הבא." (הלכות עדות, סוף פרק יא)
וכן:
"המינים, והם עובדי עבודה זרה מישראל, או העושה עבירות להכעיס, אפילו אכל נבילה או לבש שעטנז להכעיס, הרי זה מין, והאפיקורוסין, והן שכופרין בתורה ובנבואה מישראל--מצוה להורגן: אם יש בידו כוח להורגן בסיף בפרהסיה, הורג; ואם לאו, יבוא עליהן בעלילות עד שיסבב הריגתן.
כיצד: ראה אחד מהן שנפל לבאר, והסולם בבאר--קודם ומסלק הסולם, ואומר לו הריני טרוד להוריד בני מן הגג ואחזירנו לך. וכיוצא בדברים אלו." (הלכות רוצח ושמירת הנפש, פרק ד)
צריך להבין: מאיפה צץ הדין הזה, מורידין ואין מעלין? מצווה להרוג יהודים, בלי דין ובלי דיין? איפה זה כתוב בתורה? האם חז"ל יכולים לחדש מעצמם דבר כ"כ מרחיק לכת??
תשובה: דין מורידין ואין מעלין נלמד מדיני מלחמה. חז"ל הבינו שאותם רשעים פוגעים בעמ"י. הם אוייבים. ולכן כל אחד יכול להרוג אותם, וזה אפילו מצווה.
אמנם אין חולק על כך שלא שייך בימינו לבצע את הדין הזה, בין אם בגלל שהוא בא לתקן והיום הוא רק יקלקל (החזון איש) בין אם בגלל שהוא לא שייך פרקטית במציאות של ימינו, שאין ידינו תקיפה. בכל מקרה, אנחנו לומדים ממנו עיקרון מוסרי חשוב. אמנם אני לא בא להרוד אף אחד, אבל אני מבין שהוא אוייב שלי. אני לא "אסבב לו מיתה" אבל אני אגיד עליו "ימח שמו" ו"שר"י" ואקלל אותו בליבי ואשנא אותו. זה מוסר התורה. זה רצון ה'. זה המוסר שלימדנו דוד המלך עליו השלום, "הֲלוֹא מְשַׂנְאֶיךָ יְהוָה אֶשְׂנָא וּבִתְקוֹמְמֶיךָ אֶתְקוֹטָט. תַּכְלִית שִׂנְאָה שְׂנֵאתִים לְאוֹיְבִים הָיוּ לִי." זה גם היגיון בריא: אהבת הטוב כוללת בהכרח את שנאת הרע. תגידי לי את: אדם שאוהב את ה' אבל גם עבודה זרה, מה שווה אהבת ה' שלו? אוהב ה' אמיתי שונא עבודה זרה "אשר שנא ה' אלוקיך", והוא שונא גם את אויבי ה' - הערב רב.