הגמרא במסכת מגילה אומרת, שבשנה שיש שני אדרים, חוגגים את פורים באדר שני,
והסברה היא כדי לצרף גאולה לגאולה. כלומר, לצרף את גאולת פורים לגאולת מצרים.
בימינו יש צלע שלישית לגאולה והיא יום העצמאות ויום ירושלים.
מעניין לראות שבכל הגאולות הללו אנחנו חוגגים את תחילתה של הגאולה ולא בסיומה.
בפורים אנחנו מציינים את ההצלה מהמן וגזירת אחשורוש, אע"פ שעדין מצבו של עמ"י היה קשה. ביהמ"ק עדין לא בנוי, רוב מניינו ובניינו של עמ"י עדין בגלות, ללא שלטון יהודי עצמאי בארץ ישראל ובכ"ז על תחילתה של גאולה והצלה יש להודות הודאה לדורות.
גם בגאולת מצרים שהיא ודאי גאולת אמת, מצוה עלינו התורה לחגוג לדורות את רגע היציאה, למרות שעדין לא קיבלנו את התורה ואין את א"י ואפילו יש סכנה שעבדי פרעה יחזירו את עמ"י למצרים ואולי היהודים עצמם יתנו ראש לשוב למקום עבודתם.
גם בעת צרה ליעקב, בחודש אב כאשר אנו אבלים על חורבן בית מקדשנו, למרות שעיקר השריפה היתה בעשרה באב, בכ"ז האבלות היא בתשעה באב.
משום שתמיד הולכים אחר ההתחלה שהיא העיקר ולא עפ"י רוב המעשה.
וברור לכולם שחוגגים בעת שנולד ילד ולא מחכים ליום שהוא יביא את המשכורת הראשונה או שהוא יסיים את מבחני הבגרות.
מכאן צריך להבין את תוקף ההכרח לחגוג את יום עצמאותנו, שהרב צבי יהודה כהן קוק זצ"ל מדגיש את קדושת היום. שלמרות שעדין אין גאולה שלימה ואל לנו לנח עד שנגיע לשלמות הגאולה, מכ"מ חייב כל איש שיראת אלוקים בלבבו, להודות ולהלל על ההצלה ממות לחיים שהייתה בעת לידת המדינה ועל חזרת מצוות ישוב א"י לאפשרות לקיימה באופן הלאומי ע"י חזרת השלטון בא"י לידיו של עמ"י, להודות שאנו הדור הזוכה לראות בעינוי, את הסימן הברור של גלות הקץ עפ"י דברי הגמרא "הרי ישראל פורחים- אין לך קץ מגולה מזה".
להודות על שאנו יכולים לשאת את עינינו ולראות את קיבוץ הגלויות העצום, שבעת הקמת המדינה היו כמניין יוצאי מצרים ועתה הגענו לפי עשרה מהם. להורות על קידוש ה' הגדול בכך שהנצרות שטענה לברית החדשה משום חטאיו של עמ"י ושעמ"י הישן נגמר ועליו להיות מושפל ונרדף כל הימים, שלעולם לא יקום, והנה עמ"י כן שב לארצו, כן מקים את לאומיותו ועצמאותו וכן חוזר לתורתו.
האם מותר לנו לחשות ולא להודות בגלל שגאולה זו אינה מושלמת עדין, או שעלינו להבין את הקריאה האלוקית לעמו ישראל לקום כלביא ולהתנשא כארי.
מה טוב חלקנו להיות מהזוכים לחוות גאולה ולהבין את הדרישה האלוקית להיות שותפים עמו בתהליך ולא לחכות מהצד ולהמתין עד שהגאולה תהיה משולמת ורק אז להודות.
לא להיות מהמתלוננים והקובלים על חבלי הלידה של הגאולה אלא להיות מהבונים והמוסיפים בתורה, ברוח ובמעשה כדי שגאולה זו תגיע לשלמותה.
מבוסס על דבריו של הרב אלי פרידמן, רב ומחנך בישראל.
הרב מסתמך, בין השאר, על דברי הרב חיים שטיינר.
