אם הסיפור הזה לא היה אמיתי, הוא היה מצחיק.
בפורים האחרון נסעתי באחד מהרחובות, ופתאום אני רואה ילדה בת 4, שוכבת על הרצפה.
איזה פחד! היא נושמת בכלל?! אוו - "אם יש בכי, סימן שכואב = סימן שיש חיים", אומר המשפט.
טוב, הזוי. עוד לא עיכלתי, עד שכבר עברתי אותה. אבל אז פתאום - בלמתי!
"לא יפה", אמרתי לעצמי, "יש מצב היא צריכה עזרה, תהיה בן תורה אמיתי".
נסעתי אחורה, פתחתי חלון ו - "ילדה, מה קרה?". אבל --- אין עונה. שתיקה.
עד שכבר יצאתי החוצה מהרכב, פתאום אני רואה...
ילדה. לא, לא אותה אחת, אלא אחרת. ווא ווא, איזה פרצוף היה לה, כועס חבל"ז.
- למה היא שוכבת על הרצפה? שאלתי את הנעמדת.
אי, עד היום אני מצטער שעשיתי את הצעד הזה. אי... =/
.
היא פשוט פתחה עלי ת'פה שלה כמו שאף אחד בחיים שלו לא עשה.
- "תעזוב אותה, תלך מפה מהר", היא הרימה גבות. "בא לה להיות פה, אז היא פה".
הייתם צריכים לראות את הפרצוף שלה. עיניים חודרות, בתחפושת של מלכה,
רק פחדתי שעוד רגע היא תכניס לי ת'שרביט שלה לתוך העין...
וואוו! איזו שפת דיבור. כמעט שזרקתי לה כמה היא חוצפנית, ושאני בן 19 עוד מעט אז תרגע, אבל...
אז, אז נזכרתי שזו ילדה בת 5. זהו, אין לי מה לעשות עוד בחיים חוץ מלריב עם ילדה בת 5...?!
אתם מכירים את זה ש...
אין אין, אתם עומדים פעורי פה, החום עולה לראש, ואתם מלאי בושה.
אבל מה זה בושה? הייתי צריך לדבר עם עצמי בשביל להרגע.
- "זה לא אשמתך", לחשתי לעצמי תוך כדי שאני מניע ת'רכב בשביל לטוס משם -
"אתה רק רצית לעזור, אתה לא באמת כ"כ רע"..
אי, אי, אי.
====
נו, מתחילים ת'חופש. שוב מלחמת היצר מתעוררת מחדש. ווא ווא איזו מלחמה.
טלויזיה, אינטרנט, מחשב, רחוב, סרטים, פייסבוק, ו...
מי כמונו יודעים כמה זה קשה. קודם כל להבין מה הרע פה, שהרי יצר הרע
פתאום נהיה לנו למדן חריף - 'אין שום דבר רע בעולם', ואנחנו מאמינים לו, במקום להאמין
לחז"ל שאמרו לנו לקיים את "הרחק מן העבירה". לא להכנס, לא להיות, לא להסתובב...
אבל מה שיותר קשה, זה להתנתק אחרי שכבר הבנו כמה לא טוב לחיות שם.
אז, איך בעצם עושים את זה?
את זה למדתי דווקא מאותה ילדה קטנה ו - 'חוצפנית', שקרקסה אותי לגמרי.
איך? ע"י החוצפה. איזה כוח חזק יש לחוצפה, לעזות. אמרו חז"ל -
אין בערך, אין 'לא נורא', אלא יש רק את החיי תורה שלנו, את הקדושה שלנו.
ונגד יצר הרע, אנחנו חייבים להשתמש בחוצפה. נגד ה - "מלך זקן וכסיל",
שמבוגר מאיתנו לפחות ב - 5000 שנה, אנחנו חייבים עזות. פשוט להגיד בקול -
יש לכוח הדיבור כח אדיר ביותר. "הוי עז כנמר". בלי בושה, בלי להוריד ראש.
סתם לדוגמא מקרה שהיה לי פעם. חברים שלי התקשרו אלי, שאלו אם אני רוצה
לבוא לבאולינג. עכשיו כולנו יודעים מה יש שם. חבר'ה - במילים עדינות -
לא עדינים, וחלקם אפילו שכחו להתלבש הערב...
יש לי אפשרות להגיד - "וואי, אני מזה לא מרגיש טוב". אבל יותר טוב ומה
שאמרתי - "שמע אחי, אני לא הולך לכאלה מקומות, משתדל להתחזק בעז"ה".
ברור שעדיף 'להתחמק' מאשר ללכת, אבל הכי עדיף זה להיות עם ראש למעלה,
לא לפחד להגיד, להיות עם עזות, של קדושה - "הוי עז כנמר".
שאנחנו ברורים - יצר הרע ממילא יפחד להתעסק איתנו. הוא יראה שאי אפשר עלינו,
אז שילך לחפש לעצמו פריירים אחרים בעולם, כי אנחנו לא...
אבל עוד משהו למדתי מהסיפור ההוא - שכאשר אתה לבד, מאוד קשה להתמודד.
שהיא צעקה עלי, הייתי צריך ליצור כמין 'כפיל' של עצמי, בשביל לשחנ"ש עם עצמי...
אלא, שבאמת, יש לנו פתרון הרבה יותר טוב. "שויתי ה' לנגדי תמיד",
הוא נקרא. כלומר, ה' איתנו בכל מקום. חוץ מזה שאם נרגיש כל הזמן בהרגשה
הזו שה' איתנו בכל מצב, אז ממילא לא נעשה עבירות, אבל עוד משהו חשוב -
שלא נרגיש לבד. שלא נרגיש איזה 'משוגעים' שלא עושים עבירות, אלא שנדע שיש
איתנו את הקב"ה, תמיד, מולנו. איתנו. הגמרא אומרת - "אלמלא הקב"ה עוזרו - אין יכול לו",
כלומר, אם ה' לא יעזור לנו להתגבר על יצר הרע - אין מצב, אנחנו אבודים.
לכן, חייבים לזכור בכל מצב - ה' איתנו, "שויתי ה' לנגדי תמיד".
ו - איך לא? הדבר הכי חשוב שאסור לוותר עליו אף פעם.
זהו, אין בגרויות. הגיע הזמן להכנס לתורה יותר ברצינות עם רצון אישי. גם אם עשינו טיול מעייף עם החבר'ה,
לא לוותר בשום פנים ואופן על "לימוד יומי". כדאי לקחת פרויקט לחיים שיתחיל החופש. כהמלצה,
ספר "מסילת ישרים". ספר בסיסי, מדהים ונוגע בפנים. לקרוא לאט, להתעמק, כל יום קצת.
מה גם, שחוץ מהחובה שלנו ללמוד, כי הרי בלי ללמוד נהיה עמי ארצות בלי ידיעה בתורה, בנוסף -
אומרים חז"ל - "אם פגע בך מנוול זה (יצר הרע) מושכהו לבית המדרש". לפעמים, בית המדרש בבית,
לפעמים בית המדרש ברחוב, אבל תמיד חובה 'ליצור' בית מדרש בכל מקום, שלא ניפול לעבירה...
טיפ קטן: תקנו ספר מהכסף שלכם - אפילו אם יש כבר בבית - ותלמדו אותו. כך תקשרו אליו אישית.
"חכם לא נכנס למקום שפקח יודע איך לצאת ממנו",
בקליק אחד, אנחנו יכולים לטמא לעצמינו את כל החיים. ולעומת זאת,
במחשבה אחת, בהתגברות שאני לא נכנס אפילו לא ליד דברי טומאה,
ההחלטה הזו יכולה להציל לנו את החיים הרוחניים, מאיתנו עד סוף הדורות.
ו - נסיים ב:
"שבע יפול, צדיק וקם". גם אם נפלנו, אסור לנו להתייאש.
מהנופלים - מהם יקומו בעז"ה הגיבורים. כמובן שלא ליפול בכוונה,
אבל אם שמא אולי נפלנו, אז לדעת, שתמיד ה' מחכה לתשובה שלנו.
נסכם ----
ב) שויתי.
ג) לימוד.
ד) חוכמה.
ה) קימה.
סימנך: קלע ש"ח. (שקל חדש..?)
ו....
אם בא לכם, מומלץ להכנס בחופש, לבחור ----
[המסומנים בכוונה מסומנים, כהכנה כנגד יצר הרע למי שרוצה...]
הרימל, אוווווווווווווווווווור, הרימל...
אין על הבנות הדוסיות, פשוט אין!
ה-ד-ק-ו-ת שבנשמה.
אלו-הי הפרטים הקטנים. (על חברות - בנים בנות - בגיל ההתבגרות. מסביר בהרחבה, מבפנים)
אשששששששששששששששששששששש,
18 פלוס בלבד...?!
אנחנו ק--י--צ--ו--נ--י--י--ם--!
בנות - תגידו לה שיש,
כן, אני יודע שעד -*- יום העצמאות -*- יש...
אינטרנט בלי חסימה טובה?! לא בבית שלנו.
'חופשי', זו המילה שהכי "משחקת" אצלנו בפסח... (על לימוד תורה)
מה קורה מאמי?
ב-ר-ו-ר שזה בסדר. ב-ר-ו-ר.
אם בן 18 לחופה, אז אני כבר...
אל תשאלו אותי מה אני כותב בכלל קטע הערב, (על הפיגוע באיתמר)
מבוגר חרדי נגש לבחורה לא צנועה בתחנה,
ו - גוווווווווווווווווווווווווווווווווווווול...!
אוווו. שולם עליכם 'אדון שכל'...
תרים ת'אצבע, כן - ב-ד-י-ו-ק, פה.
תכירו: ספיר, תלמידת תיכון חילוני, כיתה יב'.
ציצות בחוץ - בקניון?! מה אתה שרוט?!...
'יצאתי בשאלה - תכף אשוב'...
אוף, חייב משהו. לאאאא! אסור שיעבור שוב בלי כלום!..
מתיקות במצוות גוברת על מתיקות העבירות...
ההרהור שאחרי ההרהור!
תלחצו כאן.
חופש מלא שמחה בעז"ה,
מנוצל, מהנה, מרומם, א-מ-ן-!
