חגיי פרק א
א בשנת שתים, לדריוש המלך, בחדש הששי, ביום אחד לחדש--היה דבר-האל ביד-חגי הנביא, אל-זרבבל בן-שאלתיאל פחת יהודה, ואל-יהושע בן-יהוצדק הכהן הגדול, לאמר. ב כה אמר האל צבאות, לאמר: העם הזה אמרו, לא עת-בא עת-בית האל להבנות. {פ}
ג ויהי, דבר-האל, ביד-חגי הנביא, לאמר. ד העת לכם אתם, לשבת בבתיכם ספונים--והבית הזה, חרב. ה ועתה, כה אמר האל צבאות: שימו לבבכם, על-דרכיכם. ו זרעתם הרבה והבא מעט, אכול ואין-לשבעה שתו ואין-לשכרה, לבוש, ואין-לחם לו; והמשתכר--משתכר, אל-צרור נקוב. {פ}
ז כה אמר, האל צבאות: שימו לבבכם, על-דרכיכם. ח עלו ההר והבאתם עץ, ובנו הבית; וארצה-בו ואכבד (ואכבדה), אמר האל. ט פנה אל-הרבה והנה למעט, והבאתם הבית ונפחתי בו: יען מה, נאם האל צבאות--יען ביתי אשר-הוא חרב, ואתם רצים איש לביתו. י על-כן עליכם, כלאו שמים מטל; והארץ, כלאה יבולה. יא ואקרא חרב על-הארץ ועל-ההרים, ועל-הדגן ועל-התירוש ועל-היצהר, ועל אשר תוציא, האדמה; ועל-האדם, ועל-הבהמה, ועל, כל-יגיע כפים. {ס}
החברה לפיתוח גבעות ארץ ישראל