ערקתא דמסאנא - שרוך הנעל, שאם דרך הנכרים לקשור כך ודרך ישראל בענין אחר, כגון שיש צד יהדות בדבר ודרך ישראל להיות צנועים אפילו שנוי זה שאין כאן מצוה אלא מנהג בעלמא יקדש את השם בפני חביריו ישראל, והאי פרהסיא מדבר בישראל.
אתיא תוך תוך - דעשרה בעינן וכולהו ישראל.
להלן - במרגלים.
והא אסתר פרהסיא הואי - ונבעלה לנכרי ולא מסרה נפשה לקטלא.
קרקע עולם היא - אינה עושה מעשה, הוא עושה בה מעשה.
הנאת עצמו - שאין הנכרי מתכוין להעבירו מיראתו אלא להנאת עצמו מתכוין - שאני ואין כאן חלול השם ליהרג על כך.
הני קוואקי ודימוניקי - כלי נחשת שנותנין בהם גחלים גבוהין הן ועומדין לפני שולחן מלכים להתחמם כנגדן.
היכי יהבינן להו - יום איד היה לפרסיים שנוטלין כומרי עבודה זרה אור מכל בית ובית ומעמידין בבית עבודה זרה שלהם ומתחממין העם כנגדן, והיו נוטלין אף מבית ישראל בעל כרחם, היכי יהבינן להו ולא מסרי נפשייהו אקדושת השם הלא חק עבודה זרה הוא.
אלא - הואיל והנכרי אינו מתכוין להעבירו אלא להנאת עצמו מתכוין שצריך לאותו הכלי - אין כאן קידוש השם ליהרג עליו, ואף על פי שהנכרי אינו צריך לו אלא לחוק עבודה זרה הנאת עצמו הוא, שצריך לאותו כלי ואינו אומר לי שאעבוד אני.
קטיל אספסתא - קצור עשב מאכל בהמה.
לקטול - האספסתא, ולא לקטליה הנכרי דכיון דאינו מתכוין להעבירו אלא לצורכי עצמו - אין כאן חילול השם.
שדי לנהרא - להעבירו הוא מתכוין, ואי פרהסיא הוא או שעת גזרת המלכות לקטליה ולא ליקטול אספסתא, בן נח מוזהר על עבודה זרה כדאמר בארבע מיתות /סנהדרין/
(נו, א), ואם אמר עבור ואל תהרג מצוה היא לקדש את השם או לא.
