כתבה על הדור החדש, ועל גבעת האור בעיקר...
http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=542146&sid=126
ולגולשים מהפלאפון או עם איזה אינטרנט רימון או משו כזה:
הדור החדש של המתנחלים לוקח את המושכות
האכזבה מדור ההורים שלא מנע את הפינוי בהתנתקות ותחושת הביזיון והעלבון שהוא גרר הביאה את הדור הצעיר בהתנחלויות לעמוד בחוד החנית של מאבק ההתיישבות, כמו גם בבנייה ובהקמת המאחזים • הקרבת עתידם לשם הגשמת האידאלים והעימותים האלימים עם כוחות הביטחון שברו את הטאבו על השירות הצבאי, שהיה בעבר מובן מאליו. מעבר לקווים
12:38 09.03.2008
הממלכתיות של הפינוי בהתנתקות והתחושה המחלחלת של אוזלת ידה של הנהגת המתנחלים מול החרב שמניפה בגלוי ממשלת ישראל על ההתיישבות ביהודה ושומרון גורמת לדור הצעיר שם לקחת את גורלו בידיו.
מי שייטיב לבחון את תמונות פינוי המאחזים המשודרות מדי פעם בכלי התקשורת ישים לב כי רבים מבין המקימים והפעילים הם צעירים ובני נוער, שקוראים תגר על דור ההורים הממלכתי שמבחינתם, קבל ציון בלתי מספיק בקיץ 2005, אז קידם את פני החיילים שבאו לפנותם מבתיהם בחיבוקים ובדמעות ועזבו את המקום בבושת פנים.
דוגמה טובה לרוח הנחישות החדשה היא המאחז "גבעת האור". אל המקום הגיעה בחג החנוכה האחרון קבוצת צעירים מבית אל והיישובים הסמוכים, שהחליטו לפעול להרחבה של המקום. על הגבעה מוצבים כמה מבנים נטושים מהתקופה הירדנית, והצעירים בקשו להפוך את אחד מהם לבית כנסת ואת היתר – לבתי מגורים. מאז ועד ממש ליל אמש מגיעים מדי פעם ופעם כוחות של מג"ב וצבא כדי לפנות את הצעירים – אולם אלה אינם נשברים ושבים למקום בכל פעם, גם במחיר של מעצר.
מוסה כהן, מורה בחטיבת הביניים של בית אל ופעיל ימין, סבור כי השתלטות הנוער במאבק על ארץ ישראל השלמה הוא עניין טבעי. "ציבור רחב מאוד הבין שצריך לפעול באופן אקטיבי ולא לשבת בבית ולבכות על מר גורלנו. החבר'ה ב"גבעת האור" ויתר המאחזים שקמו בחודשים האחרונים הם צעירים, אך מונהגים בידי מבוגרים מחשובי ההתיישבות - כמו דניאלה וייס וכמו הרב לוינגר. אני מאמין שאותם צעירים יכולים להשיב עטרה ליושנה", הוא אומר.
גם כהן, מ"דור ההורים", לא יכול להסתיר את מורת רוחו מהתנהלות הנהגת המתנחלים בעת האחרונה. "אני מאוכזב מאותם גורמים ואישים שהובילו את הציבור שלנו לגירוש ולא יצרו מאבק. הגירוש הזה כבר בקלות נוראה ובזלזול גדול והביזיון של אז לא יחזור על עצמו, כי הרמנו את הכפפה".
המתנחל החדש: נחוש יותר, ממלכתי פחות
אם בעבר היה נוער המתנחלים הראשון להתגייס לשירות קרבי ובעל המוטיבציה הגבוהה ביותר לגיוס ליחידות המובחרות, הרי שהעימותים הבלתי פוסקים עם כוחות הביטחון ותחושת העלבון העמוקה מהפינוי בהתנתקות הצליחה לכרסם גם בנכונות הרבה של הצעירים שם לפעול בצבא.
"אם היית שואל אותי לפני שלוש שנים על גיוס לצבא זו לא הייתה שאלה, אבל היום אני מעדיף פשוט לחכות ולראות מה יהיה", אומר אמיתי, רק בן 16, תושב בית אל וכבר פעיל חשוב מאוד בהקמת "גבעת האור". את העימותים עם שוטרי משמר הגבול הוא נוהג לתעד, ומפנה את האצבע המאשימה לדרג המדיני – שלדבריו, מכשיר את הקרקע לפינוי נוסף באמצעות התשה וניסיון לפגוע בנחישותם של אותם צעירים שעליהם הוא נמנה.
"ברור לי שהם מנסים לשבור את הרוח שלנו, אבל הם לא יצליחו. הם יכולים לשלוח לגבעה מתי שהם רק רוצים את המג"בניקים, שיכו, יקללו ואולי גם יעצרו אותי. אני לא אלך משם ואמשיך להאבק", הוא מצהיר – ושולח מסר לדרג המדיני: "אני מציע לראש הממשלה להפעיל את הכוח הצבאי של המדינה נגד הפלסטינים בעזה או הערבים במזרח ירושלים שאחראיים לטרור, לא נגדנו. אנו פועלים לטובת כלל עם ישראל".
פעיל מרכזי נוסף בהקמת "גבעת האור" הוא יעקב, בן 20, תושב בית אל ותלמיד הישיבה שם. "הממשלה מנסה לחנוק את התיישבות והמאבק שלנו הוא מתוך אינסטינקט – הם יכולים לדבר על החרבה – אנחנו נמשיך לפעול להרחבה", הוא מבטיח.
יעקב מקדיש זמן רב לפעילות במאחז, הדורשת ממנו להסתגל לתנאים קשים – מלבד אלו שמערימים עליו כוחות הביטחון: מלינה בשקי שינה בגבעה ועד לשתייה של מים מג'ריקנים "שעמדו שבוע במחסן", דרך עבודה פיזית קשה בשעות לא-שעות ובאישון לילה. עם האלמנט הלא-חוקי של פעילותו הוא לא מוצא כל בעיה. "אנחנו מונעים מאידיאלים אמיתיים. אנחנו לא אותם בני נוער שמסתובבים ברחובות ודוקרים בפאבים, אלא עולים לאותן גבעות מתוך אמונה בצדקת הדרך שלנו תוך כדי נכונות להקריב את העתיד לשם כך", הוא אומר.
ואכן, מחיר ההקרבה גדול. גם למי שאינו תומך באותם רעיונות קשה שלא להתפעל מאותה נכונות של אותו "נוער גבעות" לבלות שעות ארוכות (ולעיתים גם חודשים) במעצרים וחקירות, תוך כדי אילוץ להתמודד עם פתיחת תיקים פליליים בגין אותה פעילות ועם הפסד גדול של לימודים לטובת הגשמת החזון.
את המסר לראש הממשלה הוא מעביר בצורה ברורה מאוד. "חשוב שהדברים יאמרו עוד לפני יום פקודה, אם חס וחלילה נצטרך להגיע לכזה; לא נקבל כאן אף אחד בחיבוק ונשיקה ונפעל בגבולות שנציב לעצמנו, עד שנרגיש שזה מוגזם מדי", הוא אומר ומדגיש: "אנחנו מונעים מאהבת ישראל ולא נגלוש לפסים אלימים, כפי שכוחות הביטחון נוהגים בנו פעם אחר פעם – אבל נאבק עד לכוחותינו האחרונים".
למרות ההצהרות הלוחמניות נראה שבקרב בני נוער בהתנחלויות וחרף פעילותם העיקשת והכרסום האולי בלתי נמנע בממלכתיות, מתחילה לחלחל התחושה כי יישום של מבצע דומה להתנתקות במחוזותיהם אינו דבר דמיוני והזוי. הדרכים השונות שבהן בחרו מתנחלי רצועת עזה לקבל את פני כוחות הביטחון ביום הפקודה – מהאלימות בכפר דרום ועד לבכי עם החיילים בנווה דקלים – הסתיימו בשורה התחתונה בפינויים מבתיהם. נראה שדווקא בסוגיה החשובה ביותר, של שימור מפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון בכל מחיר, עדיין לא הצליחו המתנחלים לקבוע תג מחיר שאותו יהיו מוכנים לשלם למען המשך קיומם בשטחים.
(פורסם בתאריך ב' באדר ב' תשס"ח בנענע 10)
