"ואם לא תורישו את יושבי הארץ מפניכם"
והיה אשר תותירו מהם לשיכים בעיניכם ולצנינים בצידיכם וצררו אתכם על הארץ אשר אתם יושבים בה
והיה כאשר דימיתי לעשות להם אעשה לכם"."
השורות הבאות נכתבות אחרי הארוע הנורא בישיבת מרכז הרב, מרכז תורה שמגדל דורות של לומדי תורה, שכתליו ספוגים כ"כ הרבה קודש וטוהר.
יחד עם ההשתאות והתשוקה אל מול ארוע כזה, 'וידום אהרון' יש גם שינויים, התייחסויות אחרות, הפנמה. וכאשר אנחנו מתייחסים אל הארוע-הרי שצריך לתת את הדעת לפוגעים, לאויב הערבי שפגע בנו ללא רחם, באכזריות נוראה,מניין ידע המחבל לאן להגיע, היכן יש מרכז שוקק אדם, צאן קדושים, בו הדלת פתוחה ומזמינה כל דורש אלוקים?
מן הסתם הוא או חביריו הסתובבו ובדקו את העניין. כי אנחנו רגילים שהם מסתובבים ברחובותינו, אמנם לא עולה על הדעת לראות יהודי מסתובב ברחובות ערים או שכונות ערביות-אבל הם אצלינו למה לא? הרי רבים מהם עובדים אצלינו מתפרנסים מאיתנו, הם ערבים 'ישראלים' , 'יהודים'.
אולי היה לרוצחים קל יותר: הם פשוט שאלו את אחד הערבים שאנו מעסיקים כאן-את זה מהמכולת,או מהבניין החדש, או מהשיפוצים- והוא הסביר להן היטב היכן ואיך להגיע. ועכשיו הוא חוגג בביתו על ה'יהוד' ש'איטבחו', ומחר הוא יגיע בחיוך מתחנף ומתחסד (ישמעאל הוא מקליפת החסד כנודע, ויאמר שאני לא אוהב בלאגן ובעיות, אנו רוצים סוףסוף שלום כאן...
גם אם לא הייתה מסירת מידע מדויקת כזו ע"י הערבים שמתפרנסים מאיתנו-הרי שהם מהוים את הרקע והמצע שמגדל את הרוצחים; הם האוכלוסיה התומכת ברצח. אנו במו ידינו מעודדים אוכלוסיה הרוקדת על דמנו.
