לשבת..
בס"ד
פעולה על קבלת האחר
מסר: כל אחד שונה מן השני, לכל אחד יש דברים המייחדים אותו מן השאר, ואנחנו צריכים לדעת להסתדר (לאו דווקא להתחבר) גם למי ששונה מאיתנו
מהלך הפעולה:
1) המדריך אומר משפט, וכל מי שזה מתאים לו צריך להרים את היד/לעמוד וכו'. בהתחלה עושים דברים טכניים- גרה ב-, גיל וכדומה, אח"כ דברים יותר רגשיים- תכונות, תחביבים..
משפטים:
כל מי שיש לה/ו שני אחים
כל מי שגר/ה ב..
כל מי שלומד/ת בבית ספר..
כל מי שאוהב/ת צבע כחול
כל מי שאוהב/ת לשחק כדורגל
כל מי שיודע/ת להכין חביתה
כל מי שמפחד/ת מכלבים
כל מי שחולה על כלבים
וכו'
2) המשחק אף פעם לא..
בשני המשחקים האלו הבנו שכל אחד שונה מן האחר, ולכל אחד יש דברים מיוחדים.
3) סיפור- אפשר לגזור לחלקים וככה לשתף אותם גם, או לצלם להם גם את הסיפור
החלון בבית המלון
בחדר אחד בבית מלון ישבו שני אנשים רציניים ונחמדים מאד.
הערב בא, רוח קיץ נשבה, ושני האנשים הלכו לישון.
הם שכבו במיטה, כיבו את האור שליד הראש,אמרו לילה טוב,והיה שקט.
אחרי רגע אמר אחד מהם: "סליחה, אבל אני לא יכול לישון ככה,
אני חייב לפתוח את החלון" הוא הלך ופתח את החלון, וחזר לישון...
לישון הוא לא הצליח. אחרי שעה אמר השני:
"נעשה יותר מדי קר, צריך לסגור את החלון" והוא קם וסגר אותו.
עוד רבע שעה עברה, והראשון אמר: "אוף, איזה חום, חייבים לפתוח"
והוא קם וניגש לחלון ופתח אותו לרווחה, ובדרכו חזרה למיטתו הוסיף:
"עכשיו הרבה יותר טוב, לילה טוב". השקט היה זמני ומתוח.
עברה רבע שעה כאשר נשמע קול עצבני וחסר סבלנות:
"עם כל הכבוד, אני לא מסוגל לישון כשהחלון פתוח, אני קופא מקור!"
והאיש קם, העיף את שמיכותיו לצדדים, וסגר את החלון
וגם נעל אותו שלוש פעמים במנעול.
עברו כמה דקות וללא כל מילה קם הראשון, ניגש לחלון ופתח אותו,
נושם לרווחה, ואומר: "אח, סוף-סוף קצת אוויר".
והוא חזר למיטה, עיניו פקוחות בחושך, מחכה מתוח למה שיקרה הלאה.
היה שקט, שהופרע רק על ידי שיעולים של השני, ומשפטים כגון:
"ברר, קר..." שהוא אמר בלחש עצבני.
אחרי עוד רבע שעה הוא אמר בקול רם:
"לכל דבר יש גבול, אני לא חייב לקום חולה בבוקר
בגלל טיפש אחד שישן איתי במקרה בחדר"
והוא רץ וזינק אל החלון וסגר אותו. עוד לפני שחזר אל מיטתו
אמר הראשון לעצמו בקול ברור, מדגיש כל מילה:
"אם הייתי ישן בחדר עם בן - אדם, הכול היה בסדר,
אבל יש טיפוסים שאי-אפשר לדבר איתם.."
והוא קיפל את אצבעות רגליו במיטתו והתהפך מצד אל צד
עד שלא יכול היה לסבול עוד והוא קם ופתח את החלון.
ככה עברה עוד רבע שעה ועוד רבע שעה,
וככל שהלילה התקדם הפכו שני האנשים לאויבים בנפש.
אף אחד מהם לא ישן אפילו דקה, עד שהגיע הבוקר.
... ובבוקר אור, כשהם ניגשו שוב אל החלון, עייפים ועצבניים,
הם ראו משהו מעניין ומעורר מחשבה:
בחלון לא הייתה זגוגית...!
בסיפור ראינו שלא היתה להם באמת סיבה להתווכח. שאלה לדיון- למה הם בכל זאת קמו? האם היה להם קר?
4) מבקשים מהם לספר על מקרים שהם חשבו על משהו אחד, ואנשים התנגדו לגמרי לדעה שלהם.
לדוגמא, פעם אחת אני וחברה שלי אירגנו יום הולדת הפתעה לחברה שלנו. אני רציתי שכשהיא תגיע אנחנו נחכה לה בחוץ עם בלונים, וחברה שלי רצתה שנכבה את האור ונחכה בתוך הבית. אני חושבת שאני צדקתי, ולא הסכמתי עם חברה שלי בכלל. זה היה מעצבן.
עוד דוגמא, הלכנו כל המשפחה למסעדה וההורים שלי אמרו לי ולאח שלי לבחור ביחד משהו אחד להזמין. אני ממש רציתי תפוחי אדמה מוקרמים, ואח שלי רצה צ'יפס. אבל אני יותר אוהבת תפוחי אדמה!!! בסוף הזמנו תפוחי אדמה כמו שאני רציתי.
(הסיפורים אינם מבוססים כלל על מקרה אמיתי..)
לסיכום, אנחנו רואים שאנחנו בני אדם שונים אחד מן השני. כל אחד אוהב דברים אחרים, שונא דברים מסויימים, נהנה ממשהו אחר וכולי. כדי להצליח להסתדר, אנחנו צריכים להתפשר, לנסות להגיע למשהו ששנינו מסכימים עליו, או להבין שהאחר לא טועה, אלא חושב אחרת.
זה בסדר, אבל למרות השוני, אנחנו צריכים לחיות יחד. בשבט יש בנות שונות. כל אחת היא מיוחדת. יש בנות שקצת קשה להן להתחבר לבנות אחרות- ואנחנו שבט אחד!! לכן, אם כל אחת תעשה את המאמץ שלה, יהיה לנו, לכל אחת מאיתנו, הרבה יותר טוב בשבט.
שבת שלום!! (:
: פעולות , ערבים , צ'ופרים ! - בני עקיבא)
] להכין)
אוהבים המדריכים