כי תצא למלחמה על אויבך - בבית אין אויבים!

style="padding-bottom: 2px; padding-left: 2px; padding-right: 2px; padding-top: 2px" width="190" />

בפרשת כי תצא יש מצווה קטנה, לכאורה, מצוות מעקה. נדמה לי שבמצווה זו יש דברים נפלאים! היום, בתקופה זו, אין מצווה יותר גדולה מזו. "ולא תשים דמים בביתך, כי יפול הנופל ממנו" (דברים כב:ח) העניין של מצוות מעקה הוא שיהודי חייב לדאוג שיהודי שני לא ימות, וזו מצווה מדאורייתא. על אחת כמה וכמה שממשלה חייבת לשים מעקה על הבית של המדינה. אבל הממשלה נותנת לגויים רוצחים ומרצחים ללכת חופשי. "ולא תשים דמים בביתך". המעקה הוא המצווה של היום.

יש ללמוד מזה מושג עצום - שבבית לא יהיו דמים! אנו התחלנו ב"כי תצא למלחמה על אויבך" (דברים כא:י). כמה גדלות יש בזה: "כי תצא על אויבך" - משמע שבבית אף פעם אין אויבים. במצב טבעי, תמיד האויבים בחוץ, אבל בבית אף פעם אין אויבים. ובמדינה שלנו רוצחים מסתובבים חפשי! צריך לשים מעקה! אין שום מצווה שהיא קטנה, וממצווה זו אפשר ללמוד דברים עצומים. וזה יסוד היום.

וכתב הרמב"ן: "מצות המעקה מחודשת או מבוארת מ'לא תעמד על דם רעך' (ויקרא יט:טז)...". נ"ל שכוונתו בזה היא, שלא נחשוב שהמצוה של "לא תעמוד..." היא רק כאשר אירע מאורע ויהודי כבר נמצא בסכנה, שאז מתחילה המצוה של "לא תעמוד" וצריכים להצילו. אלא האמת היא שאדם חייב לצפות ולהתבונן מראש מה עלול להיות, ולמנוע  את הבעיה. וכן אדם צריך להתבונן מראש ולעזור ליהודי שנמצא במצוקה לפני שהוא מבקש ממנו עזרה.