בס"ד
דבר תורה לפרשת כי תבא
מבוסס על "מה שתשיב הפרשה" של הרבה זאב קרוב שליט"א
בפרשתנו מופיעה פרשת הקללות. הקללות הקשות והנוראות האלו כבר התקיימו בהיסטוריה שלנו: הרמב"ן מסביר שרובן ככולן התקיימו בבית שני, וגם בהיסטוריה הלא רחוקה שלנו, הרבה מהצרות יכולות להתאים למה שכתוב בקללות. לצערנו, אמונתם של רבים מאיתנו נחלשה מפאת הצרות, ותמיד נשאלת את אותה השאלה: כיצד ייתכן שיש בורא ומנהיג לעולם והוא אינו מונע רע שכזה? אפשר עוד לחזק את השאלה בזה שהקב"ה הוא רחמן: “ורחמיו על כל מעשיו” (תהלים קמה ,ט). איך ייתכן שיש מציאות של רע בעולם?
ראשית לכל דבר, חשוב להבין שהרע אינו מקרה. הרמב"ם בהלכות תעניות כותב: “אבל אם לא יזעקו ולא יריעו אלא יאמרו דבר זה ממנהג העולם אירע לנו וצרה זו נקרה נקרית. הרי זו דרך אכזריות וגורמת להם להידבק במעשיהם הרעים. ותוסיף הצרה צרות אחרות. ” (הלכות תעניות א, ג). זוהי דרך אכזריות, לחשוב שהאדם מושלם ושהאדם זך לצרות הנופלות עליו.
שנית, הקב"ה ברא ומנהיג את עולמו, וזה גם כולל בריאת הרע: “יוצר אור ובורא חושך, עושה שלום ובורא רע, אני ה’ עושה כל אלה” (ישעיהו מה,ז). ואכן, אנחנו רואים שבתורה קיימת מציאות כזאת: בימי נח כל העולם נחרב פרט למשפחה אחת, במכת חושך ארבע מחמישה של עם ישראל נהרגו...
ולכן איש אמונה לא צריך להיות מופתע ממציאות הרע ומהצרות, אלא הוא צריך לדעת איך להגיב עליהן.
ולכן, מכיוון שמקורו של הרע מהקב"ה, זה ברור שהוא אינו מקרי. הקב"ה ברא את העולם לשם תכלית אחת, ויש לרע מקום בתכלית הזאת. הרבה פעמים ייסורים באים לכוון אותנו לדרך נכונה: “כי כאשר ייסר איש את בנו, ה’ מיסרך” (דברים ח,ה). העולם בנוי כזה, שהטוב צומח מהקשיים, שהאור מופיע אחרי החושך. בדרך כלל דברים שהאדם מתקשה לבנות מחזיקים מעמד זמן רב, כי הקשיים, והרע הם חלק מבנייתו. הקב"ה הוא טוב, ולכן כל הרע שהקב"ה מפיל עלינו מטרתו להטיב את הבן אדם. ועל זה אנחנו מצווים לברך: “חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטוב” (ברכות פ"ט מ"ה).
מציאות הרע אינה באה רק כתוצאה של חטאים, אלא היא יותר עמוקה מזה. הרע קיים כדי להשלים את האדם ואת העולם. הן כי הוא חטא, והן כי האדם או העולם יכולים להגיע למדרגה יותר גבוהה מהמדרגה בהם הם עכשיו. במסכת יבמות (סד ע”א), הגמרא שואלת למה אבותינו היו עקורים ועונה כי הקב"ה מתאווה לתפילה של צדיקים. היה צורך של תפילה שאפשר לספק רק בזכות תפילתם של צדיקים.
נחזור לפרשתנו: כתוב שהקללות תבאנה עלינו “תחת אשר לא עבדת את ה’ בשמחה ובטוב לבב מרב כל” (דברים כח, מז). יש לשמחה מקום עיקרי בעבודת ה’. בניגוד למה שיכולים לחשוב, שמחה אינה מין הרגשה חיצונית אלא פנימית ביותר: השמחה נובעת מהביטחון בה’, מהידיעה ש"טוב ה’ לכל", שכל מה קורה הוא לטובה. שיש מטרה לכל רע ושבזכותו אנחנו לומדים, משתפרים ובונים את העתיד.
חז"ל אמרו על תקופת בואו המשיח שהיא מלאה קשיים וייסורים. “חבלי משיח” מתארים מצב של סבל לא רק פיזי אלא גם רוחני. במאה השנים האחרונות, חווינו שואה שבה נהרגו שש מאוד ריבוא מאחינו. בניסי נסים חזרנו לארצנו, וכל יום אנחנו פוגשים חילול ה’. לא תמיד מבינים למה כל זה קורה, אלא צריכים להאמין שגם לזה היה חלק בבנית הטוב ובביאת המשיח. יום אחד הכל יהיה ברור, נבין את מקומן שכל המאורעות האלה.
שנזכה בקרוב,
שבת שלום!
