בימים האחרונים התפרסם שאת החוק הראשון לטובת המגורשים יזם ח"כ מקדימה (אלקין).
כשראיתי את זה ניסיתי להיזכר מתי פעם אחרונה ששמעתי משהו מ"נציגינו" בכנסת, והרי התוצאות לפניכם:
לעומת שנלר (שגם הוא מקדימה) שיזם שינויים בחוק תרומת אברים, נושא רגיש וחשוב מאוד, הפעם האחרונה ששמעתי על מישהו מהאיחוד לאומי-מפד"ל הייתה כאשר בגלל זבולון אורלב נמנעה כניסתו של איתמר בן-גביר לכנסת.
אני ממש לא תומך בקדימה, אבל מה "נציגינו" בכנסת עושים?
איפה חה"כ שאם לא אנחנו, אז שכנינו, מכרינו, משפחתינו וחברינו שלחו לכנסת?
למה הפעמים היחידות שהם משמיעים את קולם זה רק כדי לגנות את "הקיצוניים והפנאטים (אנחנו)"? למה לא נשמע קולם נגד פינויים? בעד פולארד? מתי מישהו מהם יזם משהו כדי להקל על המגורשים? מתי הם קראו לתגובה הולמת לפיגוע? מתי הם יזמו חוק חשוב וחיובי? מתי הם נלחמו נגד פינויים? רדיפות משפטיות?
למה לא נשמע קולם כנגד השילוב המאוד לא ראוי של בנות בצבא? נגד קיצוצים בתקציב בני הישיבות? נגד חילולי שבת נוראיים?
בקיצור, לאן הם נעלמים בכל פעם שצריך אותם??
ועוד שאלה- למה הם תמיד צצים איכשהו דווקא כשהכי לא צריך אותם??
למה הם תמיד שם כדי לגנות "טרור יהודי (ולא טרור ערבי)? כדי לקטרג על "השוליים הקיצוניים של הציבור הדתי"? כדי להכחיד כל ניסיון ממשי להתנגדות למהלכי השלטון, למה???
ושאלה אחרונה- למה, אבל למה, אנחנו, שכנינו, חברינו ומשפחותינו ממשיכים לתמוך בהם ולהצביע להם????
ואני לא מדבר רק על פוליטיקאים, אני מדבר גם על ההתרפסות של לא מעט מהרבנים ושאר אנשי ציבור.
למה אנחנו עדיין מצביעים להם ונותנים להם לגיטימציה וכוח, למה?????
