נראה לי פחות יכול להצליח..הבדלים מהותיים בנושאים..בוערים.

שנערת הגבעות תתאהב באיזה ממלכתי. או שנער גבעות יתאהב באיזו ממלכתית.

אני פשוט מתפלל על זה!

ר' צדוק אומר: חבל שאנשים מתחתנים כשהם ילדים והם לא מבינים את המשמעות הרוחנית העליונה של חתונה...

אז הוא אמר את זה בנוגע למדרגה הרוחנית של החתונה שכביכול 'מתפספסת' בזה שמתחתנים בגיל צעיר (אבל כמובן זה עדיף בגלל כל היתרונות שבזה,

ואני לוקח את דבריו לזה שחבל מתחתנים בגיל צעיר ואז לפעמים כל מיני דברים שבוערים בדם המתבגרים תופסים מקום יותר גדול ממה שראוי שיתפסו...

אחרי הכל על 99% מהדברים הם מסכימים (שמירת שבת, חינוך לתורה, לפנק אחד את השני, להעריך אחד את השני, להתנהג בדרך ארץ, לתקן עולם, להוליד ילדים מתוקים, להתפלל ועוד ועוד) ורק על 1% אחד, שהוא אמנם בנושאים בוערים יש מחלוקות, שגם הם לגמרי פתירות.

אני מכיר כמה וכמה זוגות 'מעורבים' כאלה, כלומר שבאו לחתונה מתוך 'הצהרת עמדות' פוליטיות-דתיות שונות זו מזו אבל עם הזמן הם התיישרו לסגנון הבית הנפלא המשותף שהם בנו. האמת, לרוב האשה מתיישרת אל הבעל, אבל אני לא ארחיב בסוגייא הזו כי כנראה בנוות הפורום לא מספיק בוגרות להבין את מקומן מבחינת שכל-רגש בבניין הבית והן נעלבות כשאומרים להם את זה...

מה שכן צריך להיות הערכה אחד לשני גם בהתחלה, ואם יש מישיהי שחושבת שמי שאין לו כיפה גדולה וציצית על גבי החולצה הוא לא ירא שמיים או מישהו שחושב שבחורה שלא לומדת במדרשה או לומדת אצל רבנים שהם לא לרוח הרבנים שלו היא לא ייראת שמיים זה לא ילך. חוצמיזה, מי שחושב ככה הוא סתם טמבל. ולהתחתן עם טמבל / טמבלית, בכל מקרה לא כדאי גם אם הוא 'שיא הממלכתי' ואת 'ממלכתית אש' ואפילו אם הוא 'יצהרניק בנשמה' ואת 'נערת גבעות פנאטית'.

שזה כן קורה

מספיק שנער הגבהות יגיע לעיר או שהנערה הממלכתית תצא לטייל 

ואם הם מספיק בוגרים להתחיל אחד עם השני, למרות השוני

שבעיניי אינינו מהותי לא מדובר פה בתפיסות דתיות שונות בחילוני וחרדיה וכן להפך...

זה יכול לצאת דווקא מעניין יותר ואולי אף מוצלח יותר

שוני והשלמה הרבה יותר מעניין מדמיון כמובן בתנאי שיש להם כמה נקו' למחשבה שזורמות באותו הכיוון..

זה ממש לא 99 ו1 אול 70 30 ואפילו יותר

זה לא מתבטא רק בזה זה מתבטא גם בדברים שונים

חוץ מזה שממלכתית יהיה לה קצת קשה לגור בגבעה (תלוי איזה)

ובטח שיהיה לה קשה שבעלה יקבל הרחקות כל הזמן (שזה כבר לא כזה נדיר)

זה ממש מנליטות שונה

מסוג הדברים שאני לא הייתי נכנסת אליהם מראש.

א"א להתחתן? קשה עד בלתי אפשרי? למה? כי לא תצליחו להתפשר אם לשלוח את הילדים לפנצ'ר תג'יפ של המח"ט או לא? קצת פרופורציות! בסופו של דבר כולם רוצים לעבוד את ה', והדרך לא כ"כ שונה! מה שצריך לבדוק זה שאין הבדלים בסגנון החיים אבל זה לא קשור לממלכתים וגבעונים! יש גם כאלה וגם כאלה מכל הסוגים!

וקחו עמכם-לך זה לא הצליח, האם הסיבה היחידה היתה בגלל שאחד ממלכתי ואחד לא? אם תמצאי מישהו כמוך (ממלכתי/לא ממלכתי) תתחתני עם הראשון שתראי?

אין פרמטר אחד ויחיד שעליו קם או נופל קשר.זה שילוב של כמה דברים ביחד.

עניין הממלכתי\לא בהחלט היווה חלק נכבד מהכישלון של הקשר הזה,מכיוון שזה לא רק "האם לשלוח את הילדים לפנצ'ר ג'יפ של מח"ט או לא" אלא מדובר היה בסגנון כללי של חיים והוויה שנבעה מהשקפת העולם הזו שפשוט לא התאימה לי.

לכן לשאלך,אני לא אתחתן עם האדם הראשון בהשקפתי שאראה.

מצטערת אם פגעתי! השאלה נועדה כדי להעביר מסר (שיש עוד פרמטרים) לא כדי לפגוע ח"ו! זה סוג של שאלה רטורית...

ד"א - קחו עמכם דברים של ירמיהו זה שיר אדיר!

שאלת שאלה בסה"כ.

סדרה דוקומנטרית,
שו"ת שרשורים בהמשכים...
 
(ה+++++++++++++++)

אם באמת צריך לעשות כדברכם -ולפצל את הפורום פה לשלוש-

לנ"ו

לנ"ו חברתי

לנ"ו אר"מ

כרגע כל האמצעים כשרים בשביל שהיא תהפוך להיות "נערת גבעות רדומה"....

(אני לא יודע אם בסוף בשמיים אני אקבל נקודות על ההחזרה בתשובה או על הרומנטיקה )

ועכשיו (יותר) ברצינות -

האם "נערת גבעות" לא יכולה לגור במקום שהוא חוקי או לפחות מוסדר ועדיין להרגיש קשר לאדמה, עבודת אדמה אפילו, חשיבות לנק' ההתיישבות ואממ... נקרא לזה "חלוציות"?

[ואני לא מדבר רק על יו"ש].

-----אני יודע שזה אינדיווידואלי, אבל אם כל נערי הגבעות יענו על עצמם, זה ייתן איזשהו מדד-------

הכל חוקי. לא הייתי מוכן לגור במקום שמוסדר עם המדינה....

כי לדעתי, להפוך אתה לנערת גבעות "רדומה" - זה גם לגזול ממנה את מקור החיות שלה.

וכל עוד אינך כזה, לעולם לא תבין את זה!!

ב. לחלק ה"יותר" רציני שלך...

[אני באמת מצטערת על הטון התוקפני שלי..

אבל בדיוק בגלל זה אני מתעבת ציניות..

מפני שהיא פוגעת בחוסר רגישות, בנקודות עמוקות אצל בני אדם!]

זה לא העניין של מקום חוקי ומוסדר..

זה ייעוד לחיים.

וודאי שאפשר לגור במקום יחסית "בורגני", בשנה הראשונה, השניה..

[במידה והבחור החליט להשתקע בישיבה, גם שלוש וארבע]

אבל הייעוד לחיים הוא להתיישב בכל מקום - חוקי! על פי התורה!!

להלחם על זה כדרך חיים!

וגם, לא אכחיש.. הבידוד הזה.. הוא גם צורך..

שלי לפחות..

אני יכול להגיד לך שלא הייתי מסתדר עם ממלכתית זה לא שיייך

כמו שאני חושב שדתי וחילונית לא ילך זה שני עולמות שונים

יש לה דת- טאואיזם. (ע' ויקיפדיה)

כשיש פער מאוד גדול בהשקפה ובהתנהלות בחיים זה ממש ממש קשה...

למרות שכשזה ממלכת לייט וגבעונית לייט זה יכול ללכת 

(מכירה זוג וכו'...)

עתידין ישראל שישא עלם מהר המור עלמה שפיזזה וחוללה על גבעת הלבונה. (כמובן בכלי לבן...ביו"כ...)
 

ואותו העלם הינו אותו העלם המוזכר בפיוט המושר ע"י בני קהילות תימן בשעת החופה 'אהוב מהר המור שלמד במורשה'.

נ.ב. 'כל האומר דבר בשם אומרו...' - 'חידוש זה הינו פרי מקלדתה של הרבנית מרים* (לשעבר ממרים), תשואות חן חן לה.

המעניינים..

נראה לי שזה קריטריון ברור לפסול,

אבל אם הם הכירו איכשהו באופן אחר,

זה יכול לעבוד.

אני אתן לכם משפט ששמעתי מהרב חיים נבון:

כשלמדתי בישיבה חשבתי ששני הקצוות בעולם הם הר עציון והר המור.

כשיצאתי,הבנתי שהם נמצאים באותו צד ובקצה השני נמצאת דנה

אינטרנשיונל.  כל הניפוח הזה של מחלוקות בנושא הזה נובע מבועתיות מסויימת.

באמת- אתם שניכם דתיים לאומיים. שניכם מסכימים בנושא מצוות יישוב ארץ ישראל.

רק יש לכם מחלוקת מה הגישה הנכונה במקרה של גירוש חס ושלום, האם יש רק להתחמק

מביצוע או לא, על זה מפרקים קשר? שניכם מאמינים בחשיבותה של מדינת ישראל

ושהיא ראשית צמיחת גאולתנו. רק הוא חושב שלהחלטות המדינה יש יותר משמעות ואת

חושבת שיש להם קצת פחות ויש להתנגד יותר אקטיבית. אלו באמת מחלוקות קטנות מאוד

אם רואים את התמונה הכוללת. לא על זה מפרקים קשר

>זה בכלל מה לפעול,ומה המטרות שלנו כאן בחים.....שעל זה בנוים רוב חיי הכלל שאלו החים האמתים

>הרבה פעמים זה מראה גם על סוג אופי שונה(לא תמיד אבל צריך לבדוק את זה לפני,אני חושב שבימיוחד אצל בנות)

בקיצר זה דברים ממש עמוקים,אזמה אם לשננו נתנו את אותו שם"דתים לאומים" זה עולם אחר.

זאת בדיוק הנקודה. הבעיה מתחילה מניתוח מציאות רדוד

של אנשים מסוימים, שגורם להמון בעיות: הוצאת שם רע ופלגנות בציבור.

סליחה על ההכללה הגסה אבל על פי רוב זה עובד ככה:

מגיע ה'לא ממלכתי' ואומר: התורה אומרת שצריך לסרב פקודה. אין פה מקום לוויכוח-לא הלכתית ולא הנהגתית.

אם כך-כיצד יש אנשים שחושבים שלא צריך לסרב?

הם לא ירא שמיים כנראה. הם חסרי עמוד  שדרה, מנסים להתחנף לצבא\תקשורת

וחושבים שהמדינה יותר קדושה מהתורה וכן הלאה.

האם ישנם אנשים כאלה בציבור "שלנו" בוודאי. האם כולם כאלו? בוודאי שלא.

למען הסר ספק- עמדתי בנושא היא איפשהו באמצע.  ואני ממש לא מחסידי הרב טאו.

אבל עדיין- מישהו כאן מדמה בנפשו שהוא יותר צדיק מהרב טאו?

יותר מאמין בחשיבות התורה מהרב אבינר? יותר ירא שמיים מהרב ויצמן?  מהרב ליכטנשטיין?וכן,כן אפילו מהרב שרלו.  זאת גאווה קטנונית יחד עם חשיבה ירודה ודי מעליבה שמובילה אנשים לתפוס את המציאות באופן מצומצם ולחשוב שאפשר לסכם נושא כל כך מורכב (וכן הוא מאוד מורכב אפילו קשה להגיד שהמחלוקת פה היא הלכתית יותר הצהרתית,הנהגתית) במשוואה קטנה- תורה נגד המדינה.

מי שבעד התורה=לא ממלכתי ; מי שבעד המדינה=ממלכתי. 

העולם קצת יותר מורכב, מה לעשות. מה שעצוב שאתה שומע את זה לא רק מנערים מתלהמים בני 16

(מהם אני לא מצפה לכלום ,ככה זה בגיל הזה הכל שחור לבן) אלא גם מאנשים מבוגרים ורציניים

ותלמידי חכמים.

וברגע שמבינים  שזו מחלוקת לשם שמיים במלוא מובן המילה. לומדים לכבד את הצד השני.

ואז אפשר להתחתן אפילו עם ה"צד השני"- כמו שבית שמאי ובית הילל לא נמנעו מלתחתן זה עם זה.

ושם המחלוקת היתה הרבה הרבה הרבה יותר חריפה מאשר בין מרכז הרב להר המור.

וברגע שזה המצב וזו תפיסת העולם אז בוודאי- מי שחושבת שיש משהו שיותר חשוב

מהקב"ה מי שלא מאמינה ש-ה' הוא המלך, באמת ברור שזה לא יילך בינינו.

רק זה ממש לא קשור לממלכתי ולא ממלכתי, זה קשור לירא שמיים ולא ירא שמיים

1.אני מצטער אם אני יפגע,וגם אם זה לא אתה לפחות ככה זה נשמע אז תסלח לי מראש.

ממש נשמע ממך שעד עכשיו אתה היתה בצד "הקטנוני" הזה,ככה אני מרגיש,כי אני אף פעם לא ראיתי את זה ככה.נכון ש"אלו ואלו דברי אלוקים חיים"(לא כל הרשימה שך,אבל נעזוב את זה בצד..)אבל עדין הם דברים הפוכים לגמרי והרבה יותר גרוע מחילוני ודתי(מוקדש למחפש את האור....מקווה שתמצא אותו מהר-רמז אר"מ)כי כאן לשניהם יש אידיאלם הפוכים וכל תוכן החיים שלהם הפוכים,מה שבדרך כלל במקרא של החילוני ו... זה שהם "לייט" ואין להם אידיאלים כללים בדיוק ולכן זה פחות משנה אבל כאן זה הרבה יותר קיצוני.

ועוד קמצ בקשר "לאלו ואלו דברי אלוקים חיים"-אז כידוע לנו שעמ"י זה גוף שלם וכ"א וכל מפלגה שיש בעם זה החלק השונה של הגוף(פועלי א"י הם הראש..)אפילו ששניהם זה גוף אחד הם שונים לגמרי.

תחשוב בשכל רגיל איך אני יכול להתחתן אם "הר המורנקית" היא תרצה שאני ילמד 50 שנה ואני ירצה לפעול למען א"י איך זה הסתדר?

ועוד שכל התורות שלי הם ממש שונות מהתורה שלה?(שוב זה אחד אבל לכ"א יש נשמה אחרת 70 לשונות לתורה)

בקיצר זה ממש סימן שהם לא מתאמים א"כ הוא לא ממש מהקיצונים והיא גם לאמהקיצונים....צריך ששניהם יהוא אם ראש לפשרות וראש פתוח!!!

למה זה דברים הפוכים לגמרי יותר מחילוני ודתי?

קודם כל יש נקודה משמעותית שחשוב לדון לדון בה:

העיקר זה המחשבה-אדם נמדד קודם כל על פי ערכיו

ולא על פי הדרך בהם הוא מיישם אותם

המחשבה היא העיקר והיא השורש לכל המעשים(עניין שעסקו בו הרבה ראשונים

ואחרונים- רמב"ם,חובות הלבבות,ר"ן,בעל התניא ועוד)

אחרי שמבינים את זה מבינים שהקשר בין שני סוגי דתיים=כלומר

כאלו שמקבלים על עצמם שיש אלוקים ושמשה אמת ותורתו אמת

ומחוייבים להלכה וכו'  הם כבר הרבה יותר קרובים מדתי וחילוני.

אפילו חילוני תומך א"י. מעבר לזה גם מבחינה מעשית הרבה יותר קל

לחיות עם דתי מאשר עם חילוני. אז שוב, אני משמ לא מבין את מה שאמרת.

מה זה אידיאל? אידיאל זה לא יישום מעשי

המילה אידיאל=רעיון(ideal)

דוגמה לרעיון שהבאת: יישוב ארץ ישראל. שניכם מסכימים לרעיון של יישוב ארץ

ישראל אאז יש לכם את אותו אידיאל. אתם חלוקים לגבי איך לממש אותו. היא יותר מאמינה

בדרך של החינוך ואתה יותר בדרך של פעולה מעשית-הקמת מאחזים,הפגנות וכו'.

וודאי ששניהם נצרכים ווודאי ששניהם חשובים לצורך אותו אידיאל. ולא חלוק זה על זה

ששניהם חשובים. נו,אז כבר אתה רואה שאין ביניכם פערים גדולים. אמנם למעשה במקרה הזה

אני מסכים איתך-אם אתה לא אחד שיישב ויילמד תורה והיא חייבת דווקא אחד כזה-זה באמת לא יילך מבחינה מעשית(לא בגלל הבדלי אידיאלים)  אבל זה לא קשור להר המורניקית מול בית אל או יצהר או לא יודע מאיפה אתה. יש הרבה אנשים בעלי השקפה דומה לשלך שכן רוצים ללמוד וללמד תורה כעיסוק מרכזי ויש רבים מהשקפת הר המור שהם יותר אנשי מעשה וגם עוסקים בהתיישבות,. מה שתיארת זה פשוט מקרה נקודתי של חוסר התאמה שקורה לא רק להר המורניקים ויצהרניקים(אמר זה שהוא לא הר המורניק ולא יצהרניק ועדיין היו הצעות שלא יצאו לפועל בגלל נושא דומה לזה שתיארת)

בואנ'ה, אולי אתה שתום עין, אבל אתה גבר-גבר...

קבל ח"ח.

והמשפט של הרב נבון חזק ביותר.

ונחזור על זה שוב ושוב ושוב...

יצאתי עם בחור שאפילו סבור כמוני בענייני א"י..

אלא מה?

שהוא - כל ייעודו הוא קירוב לבבות.

ואני - כל ייעודי הוא בניין א"י.

אלו ערכים לא סותרים בכלל!!

ואפילו משלימים!

נכון!

שנינו חיילים בצבא של ה' יתברך. ומוכנים להקריב הכל!

המטרה הגדולה של שנינו - להקים פה ממלכת כהנים וגוי קדוש!

אבל לכל אחד מאיתנו ייעוד אחר.

הוא בטיס 

ואני בשריון

וצריך את שנינו!! כל אחד באופן הכי מלא בתחומו.

(עזוב את ההבדלים התהומיים במבנה הנפש של כל אחד מאיתנו, לא רק כגבר ואישה, אלא אלה שהציבו כל אחד מאיתנו דווקא בתחום בו הוא עוסק)

אם נתחתן -  והבית ילך לכיוון אחד..

[כמובן, כי הוא יגור בעיר, בגרעין תורני וביתינו יהיה פתוח לכל עובר ושב ולהפצות!

ואין מצב לגור גם בגבעה בו זמנית]

אז הפסדנו לוחם לאחד הצדדים.

במקום להקים שני בתים אידאליסטיים וביצועיים - ברצינות!

אי אפשר

יש - לא רוצים..

אם מתאמצים ורוצים,אפשר כל דבר.. השאלה כמה תסכימי להתאמץ בשביל זה.

מה יותר חשוב לך,הבנאדם..הקמת משפחה איתו,או א''י (במקרה שלך..)

איזה מקום את נותנת לכל אחד מהם..

כי אם מתאמצים-אפשר כל דבר.. לא סותר את זה שזה קשה,אבל אפשרי,תמיד.

זו דעתי..

ו"כמעט בלתי אפשרי"...

במובן ש"נערת גבעות" [ולא מתנחלת אידאליסטית בעלת אורח חיים רגיל עם זיקה לא"י] היא פעילה הרבה מעבר.. והדברים נמצאים אצלה בראש סדר העדיפויות. גם בכיוון של בניית בית.

ומהתגובות שלך זה היה נראה שלדעתך זה לא אפשרי (גם אם כתבת כמעט..)

=)

אבל אולי לא הבנתי אותך נכון..

עם גישה כזאתי אין לי כ"כ בעיה.

אבל מסתבר שיש גישות שרואות בא"י את הטיס, השריון וכל השאר... ובשאר הדברים את... מקסימום אכ"א.

(חחח לא נורא.. יש הרבה דגות בים )

אבל גם בקשר לעצם הדברים שכתבת - האם כל זה שווה באמת הקרבה של - ונקצין את זה - "אהבה"?

כי הרי בית אחד מלא באהבה יכול לעשות ב- א"י\הפצות\גרעין\לימוד תורה\(חיי מעשה\חינוך), יותר משני בודדים כל אחד בתחומו.

או במילים אחרות - ברור שיכול להיות שזה מצביע על אופי שונה. ועדיין, ברור שתמיד יש סוגי אופי שונים, וזה לאו דווקא מונע אהבה וזוגיות בריאה. לו יוצוייר שהיום הייתי צריך להחליט - להתחתן עם "גבעונית" (-איזה כינוי מעליב...) כשאנו אוהבים זא"ז, או להמשיך לחפש אחת שתתאים יותר לדרך חיים שלי ולאידיאולוגיה שלי -ושאף אחד לא מבטיח לי שאני אמצא אותה ואוהב אותה - ברור שהייתי הולך על אופציה א'.

ולכן אני בכל זאת לא מסכים איתך.

יש הרבה הבדלים בהרבה תחומים - על דבר כזה לא בטוח שצריך מיד לפסול.

אבל עדיין- מישהו כאן מדמה בנפשו שהוא יותר צדיק מהרב טאו?

יותר מאמין בחשיבות התורה מהרב אבינר? יותר ירא שמיים מהרב ויצמן?  מהרב ליכטנשטיין?וכן,כן אפילו מהרב שרלו.  

או דתייה וחילוני - הולך?

תגידו מה שתגידו, על כל היתרונות ועל כל החסרונות - אנחנו רואים זוגות כאלו בתכל'ס.

אז אם דתי-חילוני, זה הולך, על כל ההבדלים שעם כל הכבוד להבדלים בין ממלכתיים ל"גבעונים" (אוף, אני שונא תארים...זה כל כך מצמצם!) - ההבדלים בין דתיים לחילוניים הם עדיין גדולים - אם זה הולך, מובטחני שגם קשר בין ממלכתי לגבעונית וההיפך, יכול להצליח. אם רק יש אהבה.

הבעייה היא שלא רוצים אפילו לנסות, נרתעים מראש.

ובניגוד לקשר בין דתי לחילוניה/דתייה לחילוני - ששם הרוב ימליצו גם בכלל לא לנסות ולהעדיף לא להתקרב בגלל הבעייתיות - בניגוד לשם, אין סיבה דווקא להמליץ לגבעונית וממלכתי לא להיפגש או לא להתחתן. מה, פתאום נהיינו לשני מחנות שלא יכולים להתחתן? הרי עם כל הכבוד להבדל בהשקפה, בבסיס עדיין יש לנו אותו בסיס (שלא כמו דתי-חילונית), וזה אומר אמת אחת, שעם הרבה עבודה והבנה, וקבלת האחר 0 יכולה לפרוח ממנה משפחה נפלאה. אפילו אם האבא מצביע ליכוד/הבית היהודי, והאמא מצביעה איחוד לאומי...אפילו.

ולא צריך להזכיר את הדברים הידועים על כך שלמרות כל המחלוקות (לשם שמיים!) בין בית הילל לבית שמאי (שכיום אני רוצה להמשיל את זה לגבעוני/ממלכתי - תגידו מה שתגידו, מדובר בחילוקי דעת הלכתיים, כמו אז...) לא נמנעו מלהתחתן זה עם זה...

אז אם הם יכלו, אנחנו לא יכולים?

ערב טוב!

מראש? להכנס לזה? החסרי תסבוכות אנו?

אלא הבאתי הוכחה שזהקיים...

ותקראי שוב מה שכתבתי: "ובניגוד לקשר בין דתי לחילוניה/דתייה לחילוני - ששם הרוב ימליצו גם בכלל לא לנסות ולהעדיף לא להתקרב בגלל הבעייתיות -" שזה בדיוק מה שאמרת...

ואני באופן אישי גם מסכים עם זה.

רק אורמ שזה בקטע הזה לא דומה לגבעונית וממלכתי...

לדעתי ממש לא..

ומי שהכניס את הראש שלו לזוגיות עם מישהו שאין לו יראת שמיים

לדעתי - דפוק בשכל!!!! קשות!!

הבאתי את הדוגמא הספציפית הזאת אך ורק כדי להוכיח שכן יתכן מצב שבו שני בני זוג עם השקפות שונות מאוד ביסודן והבדלי שמיים וארץ, התחתנו, ויותר מזה - אף הקימו משפחה אוהבת ממש, והם חיים באושר ואושר ממש (ואני מכיר זוגות כאלו). לא אמרתי שזה חיובי או שזה כדאי, רק הוכחתי מכאן שהאפשרות קיימת.

אבל זה ממש לא דומה למקרה שלנו, כי כאן זה אפילו עוד יותר קל - לשני האנשים יראת שמיים, ורק מחלוקת בנושאים מסויימים (ליתר דיוק, בדרך הגישה לנושאים מסויימים). ואם את אומרת שלממלכתים אין יראת שמיים, אז באמת אני לעולם לא ארצה להתחתן איתך ועם מי שמדברת ככה. ואם את לא אומרת ככה - הרי שאומנם יש הבדלים, אבל על הבדלים ניתן לגשר - וזה הדוגמא של הדתיים-חילוניים - ועוד שההבדלים כאן לא תהומיים כמו דתיים-חילוניים.

עוד שנייה תתחילו להגיד שגם ברסלבית לא יכולה בחיים להתחתן עם חבדניק, ושחרדי ספרדי לא יכול להתחתן עם מזרוחניקית. לכאן אתם רוצים להגיע? 

להבדיל, בעבר גם לא התחתנו בין עדות וזה היה ממש פיקוח נפש, וכיום זה כמעט שלא קיים. אנשים התפקחו. נקווה שזה יקרה גם כאן. (וביננו, בין מרוקאית עם כל התרבות שלה, המנהגים וההלכות על פי הרב עובדיה, ובין האשכנזי שהתחתן איתה, שגם לו תרבות שונה לגמרי, מנהגים שונים תהומית, וההלכות האשכנזיות - יש ה-ר-ב-ה מה לגשר, וזה מצליח, ראי ערך אבא שלי ואמא שלי - ואני בטוח שגם בין ממלכתי לגבעונית זה יכול להצליח. רק צריך להשתחרר מהפחד מהאחר. זה הכל)

היה לי פעם קטע שדוד של אמא שלי הגיע לביקור מחו"ל והוא אמר משהו על זה שלא כך משנה אם היא דתיה הוא לא (דיברנו על זה שאני מתכנןן להתחתן בגיל צעיר)

עשיתי שם כזה פרצוף שכולם שם נשפכו מצחוק

כשאני מתחתןו עם מישהי אני לוקח בחשבון שאני מגדל איתה את הילדים שלי ולי הדברים האלה מאד חשובים (כן חשוב מאד שהילד ידע לפנצ'ר את הרכב של המח"ט כתבתי את זה בגלל זה)

זה יתכן זה לא אומר שהייתי הולך על מלכתחילה

אני (הייתי) גבעוניסטית במלוא מובן המילה,

בשנה שלפני החתונה גרתי בגבעה באופן מלא.

ובעלי היקר והצדיק- ממלכתי במ' דגושה

ודיברנו, הרבה דיברנו....

ועד היום אנחנו מדברים

וגאוועלד כמה אמת וכמה קדושה בדבר!!

הוא בא איתי לשבתות בגבעה שלי

אני באה איתו לשיעורים של הרב טאו...

אני חייבת לציין שהיום אני הרבה יותר מתונה בגבעוניסטיות,

אבל דבקה בחבורה הזו של הצדיקים והישרים.

ואם היו מספרים לי עליו יותר בפירוט -- בחיים לא הייתי יוצאת איתו.

               רבות מחשבות בלב איש  - ועצת הק היא תקום

שיצא משידוך כזה משהו...

את הרי רואה שזה מצליח? את רק לא רוצה להאמין בזה ולקבל את זה.

כמו שכתבתי בהודעה הקודמת - בדיוק מה שאת אומרת עכשיו, אמרו לפני 40+ שנים על חתונה בין מרוקאית לאשכנזי, ועוד כל מיני זיווגים מזיווגים שונים - וראי את המצב היום. אז לא רצו להאמין. ברגע שהאמינו ביכולת, ראו כי טוב.

זה לא סותר את שיש מקרים שזה כן הולך בהם

אני ובעלי היקר שיחי'  מזה כמעט שנתיים, מגיעים מקטבים שונים מאוד של השקפות וסגנון (ישיבת קו מאוד קווניקית ואני למדתי גמרא וכד').

אני לא אגיד לך שתמיד זה קל, אבל זה בהחלט דורש מאיתנו לברר ולהעמיק, להפנים ולקבל את השוני ואת הדומה- שהוא יותר גדול ורחב משנדמה, בכל זאת, זאת אותה תורה.

העיקר בעיניי הוא המידות והרצון והנכונות להקשיב, להתקרב, לקבל.

אם יש רצון אמיתי משני הצדדים, ולא רצון "למסיון" ולשכנוע וכפיית הדעות, ואם זאת אמונה בדרך שלך, זה יתכן ואפשרי.

בהצלחה!

אבינועם בחור כארז
הדודאים
מילים ולחן: עממי רוסי

על הגבעה הסמוכה
קרה מקרה בלתי נעים
בן האיכר הוא בן המוכתר
התאהב בחלוצה.

על הגבעה הנעלה
שם תגור פלוגת הגדוד
שם תגור גם רחל היפה
בת אוקראינה הגאה.

מדי ערב יבקרנה
אבינועם הצעיר
וביחד יטיילו
גם בחוּרשה גם בניר.

אבינועם בחור כארז
יש לו כרם וגם פרדס,
יש לו דודה באמריקה -
כסף תשלח כל עת ועת.

ומה יפה כשולמית -
תלתליה שחורים משחור,
אך הצרה שהיא חלוצה
חלוצה מגדוד העבודה.

זה בודאי לא סיבה לפסול.

"רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום" ניתן לו יתברך להוליך אותנו גם אם חשבנו אחרת.

כן כדאי (אפילו מאד) שיהיה רב (מורה הוראה) משותף המקובל על שני בני הזוג (בכל התחומים..).

תחשבו על זה כך-האם בעוד 110 שנים עדיין זו תהיה ההגדרה שלהם "גבעות", "ממלכתי"?החיים האמיתיים בזוגיות בדרך כלל  קשורים לערכים אחרים-אם יש כבוד אחד לשני-אלה בהחלט הבדלים שאפשר ורצוי לחיות איתם-מוסיפים קצת פלפל...

האלו. גם אם המחסום הוא בשלב הראשון, עד שמתברגנים (או נרגעים, או תופסים פרופרציות), צריך שיהיה אפשר לעבור אותו.

ב. ישנם אנשים שגם אחרי 110 שנים זו תהיה ההגדרה שלהם. (למשל, הממלכתיות תופסת מקום חשוב אצל הרב טאו, למרות שאת גיל 20 הוא עבר מזמן, וזה לא צפוי להשתנות)

נכון מאד

תסבירו לי איך אישה שלא באמת מאניניה במה שבעלה עושה יכולה להסתדר אם זה שכל כמה זמן בעלה מקבל הרחקה לכמה חודשים (ואפילו לשנה)

היא שנים חיכתה ליום בו הם יצאו מהשטחים הכבושים....

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

זה לא חוסר נשיות ולא חוסר טיפוח

זה סגנון שאוהב את הטבעי והפשוט

(גם אני לא מתאפרת/ לק/ ביגוד פשוט/ לא עוקבת אחרי כל שערה בפנים)

לא חושבת שזה בר שינוי משמעותי

וגם אם היא תעשה שינוי

זה כנראה יהיה עם מחיר אישי גבוה

כמובן לא חייבים להתחבר לסגנון הזה

עניין של טעם 

מידי.  

משיכה ואסתטיקה הן חלק בלתי נפרד ממערכת יחסים, ובטח כשהמטרה היא קשר רציני ("שאישתי תהיה מטופחת").

בהמשך, כאשר הקשר יתהדק מאוד, ויהיו שיחות נפש עמוקות ושיתוף דברים מאוד אישיים, גם על דברים לא נעימים וכשלונות שהיו לכל אחד באופן טבעי בחיים, תוכל להעלות את הרצון שלך ליותר טיפוח מצידה. 
 

לא שזה יכול לשנות אופי, אבל לנסות אפשר - גם אשתי לא מתאפרת, וציפורניים עושה רק עם לק רגיל (שמחזיק בקושי יומיים…) ולא ג'ל, באירועים מיוחדים.

סגנון לבוש זה גם עניין של אופי, אבל גם עניין של מודעות.  ליתר דיוק - ייתכן ומדובר בחוסר מודעות. בגלל המקום והסביבה בו היא גדלה והתבגרה, סביבה מאוד שונה מזו שלך.  

כאן אני יכול להעיד על עצמי, שנישואים הביאו לשינוי ושיפור בסגנון הלבוש שלי, בזכות אשתי.  באנו כל אחד מסביבה שונה מאוד - היא עירונית, אני מהמושב, בן להורים פשוטים, אבא חקלאי, אמא מורה, באתי מבית מאוד מאוד פשוט . 

זה נושא רגיש בעיניי, לא כדאי לגעת, רק אחרי נישואים\ קרוב לחתונה

אם זה חשוב לך.

ההרגשה שלך לגיטימית.

אבל אם אתה רוצה לסדר את המחשבות שלת בנושא, כדאי שתחשוב על הנקודות הבאות:

איך נראות הנשים במשפחה שלך וככה תופס כנורמלי?

מה זה בשבילך "נשיות"?

עד כמה זה תחום רחב, או שאתה מצפה למראה מאוד ספציפי כל השאר בקטוגריית "מוזנח"?

אתה מודע לצדדים השלילים בהתעסקות במראה חיצוני ותחזוק מראה קבוע של בגדים מעוצבים, לק ג'ל ואיפור? (כמות הזמן, הכסף והאנרגיה המוחית זה דורש בהחלט יכולה להתבטא באופי ובסדר העדיפויות של בנות מסוימות.)

קראת לזה "פער" בינכם, אתה בעצמך משקיע בנראות שלך ברמה דומה למה שאתה מצפה ממנה?

בסופו של דבר, זה נושא שבהחלט יכול לפגוע בקשר עד פרדה.

אם תציף את זה מולה יכולות לקרות שתי תגובות קצה: א- היא תרגיש חוסר ביטחון עצמי ורצון לרצות אותך שלא טבעי לה ולא באמת יחזיק הרבה בטווח הרחוק. ב- היא תיעלב ותיפגע מעצם ההערה כי זה נושא מאוד אישי.

אתה מכיר אותה ויודע לאיזה צד היא עלולה לנטות. לפני שאתה פונה אליה כדאי שתברר את הנושא אצלך.

מבין את כל מה שאמרתם כאן. באמת.

אבל הנקודה שמדברים על דברים כאלה רק לפני או אחרי נישואין לא באמת תעזור לי. כי כשאני רואה שיער בפנים של מי שאני יוצא איתה לא גורם לי להמשיך שוב ולהיפגש.

וברור לי שיש בעיסוק בחיצוניות דברים שליליים, ואני אפילו מעריך אותה שזה לא מעניין אותה ברמה הזו, אבל עם זאת מאוד חשוב לי שיהיה טיפוח ברמה מסוימת, שיהיה לי נעים להיות איתה וללכת איתה ברחוב (אני קצת מקצין, יודע.)

נכתבות באופן אישי, מתוך אורח החיים וההשקפה הדתית של הכותבים.  

מכיוון שיש כאן מגוון גדול של אורחות חיים, דרגות שונות של השקפה דתית, נורמלי שהתגובות יהיו במנעד מגוון מבחינת באיזה שלב של קרבה אפשר לדבר על רצונות שלך בטיפוח הגופני והלבוש של בת הזוג - כולל דעות שיש מקום לדבר על זה רק אחרי הנישואים.  

בפגישה בצורה כללית ואישית שאתה אדם שחשוב לו מאוד טיפוח וחוסר טיפוח יכול להפריע לך(תבליע את זה בשיחה) ונראה מה היא תעשה עם זה..

פער שכדאי לברר אותו כבר עכשיו

בצורה כנה נעימה ומכבדת

לא רק בשביל שהיא אולי תעשה שינוי

אלא בעיקר שהיא תדע על הפער

וגם היא תחליט אם זה מתאים לה או לא

מתאים גם בתחילת הקשר, אפילו משפטים סתמיים על זה שאתה אוהב יופי וטיפוח, וסדר וניקיון זה משהו שממש חשוב לך (ללכת סחור סחור) וככה היא תוכל להבין מעצמה, ואם יתאים לה היא תתאים את עצמה ותטפח את עצמה טיפה יותר.

ואם זה הסגנון שלה, הפשוט והטבעי יותר, אז קח בחשבון שזה מה יש...

יש לי חברה בסגנון ספורטיבי יותר, וכשיצאה עם בעלה הוא אמר לה בתחילת הקשר שהוא אחד שאוהב אלגנטיות באופן כללי, ומאז היא התלבשה בסגנון יותר אלגנטי.

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

הרמב"ם שם רק אומר שהתורה ציוותה את עם ישראל לעלות עוד דרגה ולהתקדש (תרתי משמע), ולא לבטא צרכים גופניים בלי להתקדש ולהינשא גם כשהם פנויים ואין בגידה.

(גם איתו אני לא מסכים כי אמנם הגויים לא חייבים בגדרי צניעות הלכתיים כמונו אבל זה לא אומר שזו גזירת מלך. זו קריאת כיוון, ומי שחכם יקח אותה).

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

כמעט כל התגובות הם או ברור שכן או ברור שלא..

אין קשר לדעתי.

יש זוגות שלא שומרים צניעות ואהבה משגשגת שם

ויש הפוך לגמרי

אני כן חושב שיש קשר בין צניעות ושמירת ההלכה לבגידות וכו'

לדעתי זה מפחית משמעותית את זה

ובסוף.

לא בגלל זה ולא בגלל זה שומרים צניעות

אלא בגלל שזאת ההלכה.

חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?

אבל.

א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.

ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.

הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).

תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר

נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.

השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה. 

אין אמת אחת

יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?

אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין

אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ 

יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..

זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות

תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח

זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל

הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..

לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד

ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .

אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות

שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה

היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים

בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים

זה גורם לבחורה להיפתח

תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.

בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה

אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.

עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

קשר שמבוסס על כנות, הוא קשר מושלם!

כך האהבה תתפתח, לאט לאט והכי בטוח שיש.

בהצלחה רבה!!

מזל טוב!!!

היית ממליצה לבוא מנקודת מבט כזאת גם לבת 20?