(וסליחה מראש שאני פותח שרשור חדש, פשוט נראה לי מיותר לסבך את הקוראים בשרשור עם ה-150 תגובות, זה סתם מסורבל).
אחת התגובות שם, של אחת המראויינות, היתה:
'ושוב, עדיף שזה מה שיצא, מאשר שיוציאו אותנו הזויים, משועממים וחסרי אחריות'.
לענ"ד, מדובר במשפט שמעיד על חוסר אמונה בצדקת הדרך, ואסביר:
מדברים אחרים של אותה כותבת, עולה כי היא כן תומכת ב'ערבות הדדית' וכיו"ב.
מצד שני, דברים שהיא עצמה חושבת לנכונים - היא מפחדת להסביר, שמא הקוראים יראו בה 'הזוייה' ו'חסרת אחריות' וכו' וכו'.
והשאלה זועקת לשמיים:
אם את מאמינה במשהו - מדוע אינך מסוגלת להסביר את הדבר שאת מאמינה בו לציבור הרחב?
ממה פה יש לפחד?
אם אמירת האמת תתפרש כדברים 'הזויים' - אז את מודה שאת הזויה? - ואם לא - למה החשש מלהתפס ככזו?
אין זה אלא סימפטום שמעיד על תופעה עמוקה יותר, שבה אנשים עושים דברים או תומכים בדברים - שהם עצמם מסופקים במידת נכונותם ואמיתותם.
הם עצמם לא תמיד או לא ממש מאמינים במה שהם עושים-חושבים-אומרים, והם אפילו לא מודעים לזה.
אדם שבטוח בדעותיו ובאמונתו - אין שום סיבה שתהיה לו בעיה לפרוש את משנתו על בנושאים עליהם יתבקש לדבר - ואין שום סיבה שיחשוש לומר את דעתו האמיתית (אא"כ הוא משוכנע שיכולתו ההסברתית/רטורית וכו' היא לא מן המעולות - אבל אם כך הוא ממילא גם לא יחפוץ להתראיין - ואין זה המצב פה, כידוע).
ולכן:
לענ"ד - אם אתה כבר עושה משהו, או אפילו רואה בדבר מסויים כחיובי ונכון - תהיה שלם עם עצמך, ואל תעשה דברים שאתה עצמך לא שלם איתם.
ברגע שנעשה את מה שאנו מאמינים בו - ונאמין במה שאנו עושים - נהיה הרבה יותר אמיתיים - וממילא בעלי סיכוי גבוה הרבה יותר להצליח.
ועוד משהו:
לדעתי האישית והלא קובעת, אין כמעט שום ערך לתג מחיר - אם הוא לא מלווה בהסברה נכונה.
כל טקטיקן מתחיל יודע, שאם אתה עושה משהו, במיוחד שנוי במחלוקת - ומתחמק ממתן הסבר נאות לעניין - ערכו של המעשה יורד פלאים.
ומעבר לכך, אין כמעט מי שמוכן לעשות משהו - אם הוא לא יודע שרבים רבים עומדים מאחוריו ותומכים בו ובמעשהו.
אם לא תהיה לגיטמיציה ציבורית אפילו מצד אנשי הגבעות לדברים הללו - סביר להניח שהם ילכו ויתמעטו בהדרגה.
רק 'תג מחיר' עם גב ציבורי חזק - בכוחו להועיל.
