דוח מכנס ההתכנסות-בועז העצני
תחת הכותרת "אתגר ההתנחלויות" דנו אנשי שמאל קיצוני וגם כמה דתיים ב"דרכים ובהשלכות" של פינוי ישובי יו"ש* הדיבורים על השפעה כלכלית ומדיניות של המתנחלים הזכירו זמנים אפלים באירופה, אך לא הרתיעו את אחד הדוברים מלהאשים את בג"ץ(!) באפליה לרעה של הערבים* בין הרעיונות שהושמעו: נטישת המתנחלים, מתן פיצויים מתוך אמפטיה ועקירה בכוח* אנשי יוזמת ז'נבה מתכננים במימון אירופי את הגירוש הבא
בשנת 2003 הגיעו יוסי ביילין וחבורתו להסכם עם כמה אנשי פת"ח שבמסגרתו הם 'מסרו' את יו"ש, ירושלים כולל הר הבית ואף חלקים משטח הקו הירוק, והסכימו לקלוט עשרות אלפי פליטים כפיצוי על 'זכות השיבה'. ביילין לחם כארי ולא ויתר על מעלה אדומים, אך את אפרת ואריאל לא הצליח לשמור לעמ"י.
אלא שפרט קטן לא מסתדר לו. ההסכם המתוקשר היה וירטואלי, נחתם ללא סמכות וללא כיסוי. ובמציאות אפרת, אריאל ועוד מאות ישובים מהווים כיום את המכשול היחידי ליוזמות השונות; ומכשולים הרי יש לסלק.
לצורך זה התקיים ביום א' שעבר בת"א כנס של 'יוזמת ז'נבה', שנושאו היה "אתגר ההתנחלויות-פינוי אפשרי של מתנחלים והשלכותיו". אנשינו, נטולי כיפה היו שם ודיווחו לנו.
בכנס הופיע 'היזם', יוסי ביילין, ולצידו מובילי מסע השנאה והמטיפים הראשיים להשמדת ההתיישבות: עקיבא אלדר מ'הארץ', שחתום על ספר רצח האופי 'אדוני הארץ'. עו"ד טליה ששון, הנחשבת לאויבת המתנחלים הגדולה ביותר עלי אדמות, זו שהייתה ממונה על המחלקה "לתפקידים מיוחדים" במשרד המשפטים. בתקופתה באו לעולם "הנהלים המיוחדים"-מערכת חוקי אפליה סודיים נגד מתיישבי חברון בפרט והמתנחלים בכלל. ששון כתבה דו"ח רצוף שקרים נגד המאחזים לבקשת אריאל שרון, שבזמנו שנא אותה, אך מינה דווקא אותה כתוספת לנדוניה של ה'התנתקות', להשלמת סל הקורבנות שהעלה לשמאל, לווידוא המחילה בתיק האי היווני. כן הופיעו חגית עופרן מ'שלום עכשיו' הממלאת את תפקיד מלשינת הבנייה בשטח, וח"כ אבו וילן. לצד הדרג השונא, הופיעו "יועצים מקצועיים": יאיר שלג ועזרא סדן, מנכ"ל משרד האוצר בימי האינפלציה העליזים, ובנוסף אמונה אלון שלנו, שבצעה הופעת "מה יפית" מרהיבה.
בעיית היהודים
עקיבא אלדר, חגית עפרן וטליה ששון רטנו נגד הממשלות שאפשרו את הקמת ההתנחלויות. הם באו בטענות לפרס שאישר בזמנו את הקמת אריאל, ולרבין שהתעקש לא להצהיר באוסלו על הקפאה, דבר שהוביל לכך ש-58% מהמתנחלים התווספו אחרי אוסלו. דמעות רבות נשפכו על כמה שההתנחלויות הן מכשול לשלום ולשמירת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית. המאחזים זכו לתשומת לב מיוחדת כהתחלות של ישובי קבע, בשל "הבעיה הפלילית" בקיומם וכן בנוגע לאי מילוי התחייבות כלפי האמריקנים. כן נשמעו טענות על המחסומים וע"כ שצה"ל שולט על כל יו"ש.
ששון הזהירה שמו"מ עם המתנחלים פירושו הלבנת מאחזים ולמעשה הקמת ישובים חדשים. היא מודאגת מהעובדה שניתן כעת לבנות אלפי דירות את כל שלבי האישורים עוד מימי ממשלת שמיר, לתשומת לב זמביש.
הדובר הארסי ביותר היה אלדר, שתיאוריו נטו לסגנון אנטישמי על "ההם" המפעילים השפעה מדינית והשפעה כלכלית, שחלקם שודד אדמות פרטיות, והאחרים קיבלו קרקעות מדינה לצורך הגשמת חלומות משיחיים. ברצינות גמורה אמר כי מאיר שמגר , כיועץ משפטי ובבג"ץ, בנה מערכת מיוחדת כשפתח את בג"ץ לערבים, ומאז הם (הערבים) מפסידים שם פעם אחר פעם... דבריו זכו למחיאות כפיים סוערות.
היו גם הערות מחכימות מהקהל. למשל, שפעם היה מאבק בין ציונות מעשית למדינית, והיום יש מאבק בין פוסט ציונים באוניברסיטאיות לבין פוסט ציונם בהתנחלויות, שהם הפוסט ציונים האמיתיים. אלדר תיקן שהמתנחלים אינם פוסט ציונים אלא אנטי ציונים.
עד כאן הוגדרה "הבעיה", וניתן היה דווקא להנות מהדיון , בדומה ליהודים הקוראים עיתונות אנטישמית ומוחמאים מהידיעות על שליטתם בעולם. מכאן עברו ל"פתרונות".
הפתרון הלא סופי
ח"כ אבו וילן תיאר את תוכניתו לחוק 'פינוי פצוי' ליישובים ממזרח לגדר, כ-250000 $ למש', "פתרון" ללא צבא ואלימות. יש לציין כי למד משהו מאז התקופה שבה השתתף בזריעת הרס באפרת טרם איכלוסה, כשנחשב למנהיג האגף "המיליטנטי" של 'שלום עכשיו'. תשובתו לשאלה מהקהל "למה לא להוציא את צה",ל החל מתאריך מסוים", ש"לא כדי להשאיר את הקיצונים שלנו מול החמאס ולראות מה יקרה". נותנים לנו קרדיט בשמאל.
שני אחיטופלים הופיעו. ראשון, עזרא סדן, שהעיר כי אינו תומך ביוזמת ז'נבה, ",אך גם לא נבהל ממנה". הוא הואיל לתרום מנסיונו מההתקפלות מימית, המליץ על מתן "סל קליטה", תוך ציון הערכתו שמי שעוסק בפיצויים חייב להיות בעל "אמפטיה", אחרת המהלך לא יצליח. הוא הגדיר את הסכומים של וילן כגדולים מידי, וציין שהכל תלוי בכסף, כשהאידאולוגיה היא רק תירוץ.
