בגלל זה אנחנו חייבים לדבר, אומר פקודו ירון לוי. סיכנו אותנו, את החיים של כולנו, אנשים נהרגו, ואנחנו מהצד השני מקבלים פקודות לא לירות, ואנחנו רואים בדיוק מאיפה יוצאת כל קטיושה, מכוונים, ומקבלים פקודת ביטול, כי זה קרוב מדי לאיזה מסגד, או איזה בית, שיורים עליך ממנו. משהו כמו שמונים אחוז מהמטרות בוטלו בגלל סיבות כאלו.
רוני צויגנבום מחטיבת אלכסנדרוני מספר "ראיתי תצפיתן של חיזבאללה בצריח של מסגד, ואתה מדווח, אנחנו חוטפים יריות, הכל, ואני יושב וצועק איפה חיל האויר? איפה התותחנים? ורק עכשיו אני מבין שהם לא אשמים. אני כל כך קיללתי אתכם, אני מבקש מכם סליחה. אתה מרגיש שם שאתה לבד, ורק עכשיו אני מבין שמישהו עצר אתכם. שהמשיכו לירות עלינו כי מישהו אמר שלא יורים על מסגדים. אותו דבר קרה בכל מקום אומר לו איזנשטרק, גם ביחידות אחרות, גם בחיל האויר.
בכתבה אחרת מאז במוסף "הארץ" כותב אמיר אורן "היתה גם אימת הפרקליט הצבאי הראשי. כל מטרה שאינה צבאית מובהקת חייבה את אישור הפצ"ר, עוזריו לדין הבינלאומי, או פרקליטי חיל האוויר ופיקוד הצפון." ומוסיף "השיטה הישנה של מבצעי דין וחשבון וענבי זעם ... נאסרה כמסוכנת מדי. לא לאזרחים אלא לחיילים, ולא בלחימה אלא בהאג."










החברה לפיתוח גבעות ארץ ישראל