למה ספרדים מתחילים סליחות מוקדם?

-זה כי הם צריכים לכפר על זה שאוכלים חמץ בפסח..

עכשיו,סיפרתי את זה לאבא שלי (האשכנזיות בהתגלמותה..)והוא מסתכל עליי במבט רציני משהו ואומר לי- זה לא בדיחה (!!!!)

ופעם שמעתי ספרדי עונה על זה שהעניין הוא סליחות של אשכנזים זה כ''כ מייבש שהם לא יכולים לשמוע את עצמם חודש שלם...

למה הספרדים מתחילים סליחות מקדם ?

ת. כי בשלשת השבעות יש להם הקלות ( בשר בשבוע שחל בו  .....)

הספרדים לא אוכלים בשר בשבוע שחל בו, אבל בשאר ימי תשעת הימים הם כן אוכלים. ומאידך התימנים אוכלים בשר כל הימים עד סעודה מפסקת (כמו הדין שכתוב בגמ' הק').

בייניש באמצע הפגישה נתקל בחברו מהישיבה

+ .... שלא תחשוב משהו - זו בת דודה שלי

- אהא... לפני שבועיים היא הייתה בת דודה שלי

גרגיל חול אחד נפל,שאלו אותו:

כן מה,מי אתה?

אז הוא ענה:חול המועד

אני לא טובה בלחפש בפורומים..

ועד אז, אני יכולה למחזר ת'צמי:

למה הפאה והביכורים משחקים בחוץ? כי אין להם שיעור!!!

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t18187#245853

ראו איזה אחד מפזר מלח על היצר שלו,אז שאלו אותו:מה נראה לך שאתה עושה?

אז הוא ענה:אני כובש את יצרי

אחד הולך עם אחת מ"קולך" בדייט  בשקיעה,אז הוא אומר לה כזה:וואי..קלטי איזה שקיעה..

אז היא:אויי שכחתי תפילין!!!

כאילו... ת'אחד עם הבדודה...

בייניש החליט לשים סוף לחיי הרווקות שלו (זה נשמע כמו בדיחה בפני עצמה )

הלך לרב ושאל אותו (כמו שואלים כאן רבים בפורום)

+ כבוד הרב על מה מדברים בפגישה?

- תשמע, אם אתה נתקע בלי נושאים - תנסה לדבר על אוכל, משפחה או פילוסופיה - זה תמיד הולך

הלה מגיע לפגישה ותוך זמן קצר הם מגיעים לשתיקות רועמות שיש צורך עז לשבור

בייניש חושב לעצמו: טוב טוב, שלושה נושאים... ננסה אוכל:

+תגידי, את אוהבת פאסטה?

-לא

..."טוב דיברנו על אוכל... משפחה!"....

+תגידי, יש לך אחים?

-לא

..." טוב.... טוב דיברנו על אוכל, משפחה... פילוסופיא!..."

+תגידי, ואילו היה לך אחים, היית אוהבת פאסטה?

-???

(באדיבות - הרב שרקי)

2 גרגירי חול הולכים במדבר,אחד מסתובב אחורה ואומר:שומע?יש לי תחושה שעוקבים אחרינו..

וזה השרשור הקודםhttp://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t383871#4623521 

נוצרי מוסלמי ופילוסוף הולכים ברחוב,פתאום מגיע איזה כוזרי מתחיל לשגע אותם...

אריה ולביאה נהרגו.

הגיעו חוקרים ורצו לקחת את הגופות שלהם לשמור אותם,

אז אמרו להם לא,אין מצב,אין אפוטרופוס לאריות..

הרב טאו עולה לאוטובוס.

הנהג:יש לך רב קו?

הרב:אני רב קו

מה בייני"ש סופר לפני השינה?

שמונה קבצים...

תלמיד מגיע לרב ושואל אותו- הרב, קשה לי לשמור 3 שעות, מה לעשות?

עונה לו רבו- טוב, אז תשמור שעה וארבע...

והבדיחה השניה היא על הסדרניק..

לביינישים:

תנין מא"י פוגש תנין מבבל:

התנין מא"י:שלום,אני תנין.

התנין מבבל:אף אנא נמי תנינא

זה הרבה יותר חזק על בייני"ש רגיל שעושה בסוף חוק טל.

בעזהי"ת.

רקע:

תמיד כשאומרים לערבי משהו, והוא לא מבין, אז הוא שואל "שו ^$^$% ?".

נגיד אתה אומר לו "תביא ת'כוס" והוא לא יודע מה זה כוס, אז הוא שואל "שו כוס?".

אז תמיד החיילים, כשהם רוצים לצחוק, הם אומרים לערבי משהו עם "בידובי",

ואז הערבי שואל "שובידובי?"

אוף בע"פ זה נשמע יותר טוב...

ביניש יוצא לבית קפה בא המלצר שואל אותו מה תירצה לשתות ?

יש קפה הפוך, אספרסו, מקיאטה, מקיאטה לאטה, קפוצינו.

הביניש מסתכל עליו מסוחרר אבל האספרסו נשמע לו מרשים במיוחד והוא מחליט ללכת על אספרסו.

טוב המלצרהולך להביא את הקפה וחוזר אם סיפלון אספרסו מהביל. הביניש לוקח את הסיפלון וגומר אותו

בלגימה אחת מישיר מבט מרוצה אל המלצר ואומר לו כן כזה אני רוצה 

זו מציאות

לדוגמא: ג'יב לי אעווייה == תביא לי תעודה.

המשפטים הם: ג'יב לי בידובי

הערבי עונה: שובידובי?

הקהל: (צחוק נבוך)

וכן הלאה..

ג'יב לי ווארמה.

וכן על זה הדרך.

יש לי הקלטה שעשינו לערבי עם שובידובי

אנתיה ווארמה........"שו"וארמה
אנתיה קו וניל ......."שו"קו וניל
אניתה לנית אלוני......"שו"למית אלוני

וכו' על אותה הדרך.

חבר שלי עשה את זה במחסום ריחן והצליח לו.

ה' ישמור. רמה מוסרית ירודה ביותר,מתפלא על לומדי התורה שבין הכותבים..

בעזהי"ת.

יאללה יפי נפש!

תרגיעו!

זה ידוע שש.ג תמיד משועממים ועושים דאחקות על חשבון הציבור שם....

בין אם זה יהודים ובין אם זה ערבים, ללא הבדלי דת, גזע ומין

שנים שהיה ידוע שמכניסים מכות לערבים במחסומים בבקעה-זה הופך את זה לבסדר?

עושים דאחקות על חשבון הציבור שם..איפה אנחנו חיים??אתה משועמם?תספור רכבים,אל תעשה צחוק מאנשים

,מעצמך ומכל צבא הגנה לישראל.

אני יעצור כאן רק כי זה לא פורום צבא וביטחון..

ד"א אין שום קשר בין המתואר בסיפורים לבין ש.ג...

בעזהי"ת.

אז כשנגמרים הצחוקים בין השומרים, מתחילות הדאחקות ע"ח דברים מזדמנים...

לא באתי להצדיק פה התעללות בבני מיעוטים. ממש לא.

אבל צריך לקחת כל דבר בפרופורציות...

לא יודע,לא מתחבר לסגנון.אפשר לטעון טענות בלי לרדת לציניות ולנסות להגחיך.

תאמיני לי שאת לא צריכה להסביר לי מה זה שמירה ועד כמה היא משעממת...(14 שעות רצוף בעמדה

סטטית-שיא עולמי חדש

כמו שאני לא ארשה לעצמי להתחיל לרכל עם השומר שאיתי כי משעמם,ככה לא ארשה לעצמי להתנהג בחוסר

כבוד ומוסריות נמוכה.

היה לא מזמן מאמר בעולם קטן (אני אנסה למצוא) שדיבר על זה שצריך לעשות כל דבר ביסודיות,עד

הסוף,לא לוותר לעצמך. לא להגיד "בקטנה".אני חושב שאנחנו צריכים לעבוד על העניין הזה חזק.

באנו לעולם הזה כדי להתגבר על אתגרים..להתמודד בכבוד.ואם קשה-עוד יותר טוב..

מוסלמי נוצרי ויהודי עומדים על מגדל ומחליטים שהם יקפצו מהמגדל,  ומי שיסיעו לו מהשמים וינצל הוא בעל הדת האמיתית.

הנוצרי קופץ צולל למטה נוחת ומת.

היהודי קופץ, יוצאת יד מהשמים ומניחה אותו בעדינות על הקרקע.

המוסלמי קופץ ,יוצאת יד מהשמים תופסת אותו וזורקת אותו בעוצמה אל הקרקע

המלצר שואל אותו: מי אתה?

תנין: "תנין נניי ניי ניי ניי הופ תנין נניי (על משקל תנינניי של ע"י ניגונים)

המלצר: ומה תרצה לאכול?

תנין: "אותך אותך כי אני תנין.." (על משקל "אודך אודך כי עניתני")

דיברו פה על תנינים... אז זה הזכיר לי

בעזהי"ת.

אח"כ המלצר שואל את התנין: "אותי? למה?!" או משהו כזה,

ואז התנין עונה: "יישמח התנין..." [יישמח חתני... ]

ככה:

המלצר: מי אתה?

התנין: ישמח התנין [ישמח חתני]

המלצר: וומה אתה רוצה לאכול?

התנין: אותך אותך כי אני תנין [אודך אודך כי עניתני]

בשבת שבע ברכות של קרוב משפחה שלי החברים שרים ישמח חתני וזה..

פתאום אחד החברים קם ואומר לאחד החברים: אני אף פעם לא מבין מי זה התנין הזה...

הוא גמר עלי!!!! כאילו.. איזה 20 שנה הבנאדם שר שיר ולא טורח לברר או לפחות להבין שאין קשר!!

תנין אחד אומר פוגש תנין ושואל אותו מי אתה אומר לו "תנין" אומר לו השני "אף הני נמי תנינא"

כשמת אדם אחד-מחזיקים אותו בשני מקלות.

בחתונה יש 4 מקלות כי שני אנשים מתים..

נשאלת השאלה,איזה מוות עדיף?

לכאו',עדיף מוות רגיל וחד פעמי,כי חתונה זה מוות מתמשך..

גם במיתה יש שבוע חודש,שנה,

ובחתונה יש שבוע,ושנה.

גם בבית האבל לא אומרים תחנון,וגם כשיש חתן.

גם בהלוויה יש אנשים לא קשורים,וגם בחתונה.

גם בהלוויה בוכים,וגם כשהחתן מכסה את הכלה. 

מספיק סימנים?

בעזהי"ת.

אז זו השביזות של הנשואים?

או שזה הרווקים שמנסים לשכנע ת'צמם שחתונה זה לא דבר כיף?

לא כ"כ גרועים כמו שהנשואים מספרים...

אבל הם גם לא כ"כ טובים כמו שהרווקים חושבים...

איך מרכזניק מציע נישואין? (לא יודעת למה מרכזניק, ככה שמעתי את זה...)

הוא לוקח את הבחורה לבית הקברות ואומר:

סבא שלי קבור כאן, וסבתא שלי כאן.

כאן אבא שלי יהיה קבור וכאן אמא שלי.

כאן אני אהיה קבור.

רוצה להקבר כאן?

מאשר למרכזניקים עדיני הנפש והרוח

הסדרניק ומדוייטתו יושבים על החוף. הבחורה אומרת: יו! שקיעה! איזה יופי! מסתכל ההסדרניק על השעון ואומר: לא, עוד 5 דקות. 

בייניש ופגושתו יושבים על החוף. הבייניש מסתכל בשעון ואומר: יו! שקיעה של רבנו תם! איזה יופי! 

מכיניסט יושב עם חברה שלו על החוף. הבחורה: יו! שקיעה! איזה יופי! המכיניסט: אוי, לא! תפילין! 

רפורמית יושבת עם חבר שלה על החוף. הבחור: יו! שקיעה! איזה יופי! הרפורמית: אוי, לא! תפילין! 

זוג חילוני יושב על החוף. הבחורה: יו! שקיעה! איזה יופי! הבחור: אוף, מלא פה דוסים. בואי נעבור מקום. 

למה ביום כיפור אומרים "אנו מתירין להתפלל עם העבריינים"?

כי בראש השנה כולם היו באומן

מרכזניק לוקח את הרכב של אבא לקראת פגישה.

האב: אורות! אורות!

הבן: לקחתי, לקחתי...

בעיסוק והזמינות של הבעל, בדינמיקה הזוגית, בעומס החיים והמשפחה (גילאי הילדים, כמה ילדים). 

אם הבעל הוא זה שאחראי על ארגון הילדים בבוקר, להעיר, להלביש, אוכל, לפזר למוסדות חינוך - פחות זמינות ופנאי לפנק בבוקר במיטה עם אלפחורס את האישה האהובה…

זה עניין של סדרי עדיפויות

לשים אלפחורס ליד הכרית עם פתק זו פעולה של פחות מ5 דק

זה דברים קטנים שעושים שינוי גדול בדינמיקה הזוגית

וההפך אם מכינים ארוחת בוקר לילדים אפשר להכין צלחת נוספת לאישה/ להזמין ארוחת בוקר עם שליח

זה עניין של מה חשוב

אם נהיה אובייקטיבים לאדם שאין זמן גם לא יהיה לו זמן להיות בפון או להתכתב עם אנשים או לעשות דברים שהוא אוהב ורובנו עושים את הדברים הנ"ל

אז שזוגיות זה דבר מספיק חשוב אפשר למצוא זמן למחוות יום יומיות של 5 דק

והקב"ה ידאג שתקבלי מישהו כזה.

את מתחתנת עם אדם, פרטנר, שרוצה לעשות לך טוב ואת לו.
 

להתחתן עם האחד המושלם שבדיוק נותן לך את החיזור המדויק שאת רוצה - אין כזה כנראה.

הסוד הוא תקשורת.

ולא רק בחיזור, בכל ציפיה מסוימת שיש לכם מבן/בת הזוג.

המטרה היא לא חיפוש אחרי שלמות, וגם לא מה שהכי קרוב לשלמות.

המטרה היא אדם שאפשר לתקשר איתו בצורה בריאה, שהוא קולט, שהוא רוצה שיהיה לכם טוב וששניכם מוכנים לעבוד על זה.

רוצה פרחים כל שישי? אפשר להגיד.

גם מתנה, אפילו איזו מתנה ספציפית.

זה לא גורע מאפקט החיזור.

וללמוד עוד לפני החתונה - לא לצפות מאף אחד להבין ללא מילים, בן/בת זוג לא אמור לקרוא מחשבות ולא הבעות פנים עמומות.
 

וזה לא קשור למידות טובות, מכירה אנשים מהממים שלא קולטים את הצורך המדויק של האישה ולא את שפת האהבה שלה.

תקשורת טובה זה הנתון הכי חשוב להצלחה בזוגיות. 

רוצה לענות לך על כמה דברים

חשוב שתביני לא היינו נשואים דקה וחצי

זו זוגיות שנבנתה במשך שנים..כלומר לא התחתנו וישר הכל היה מושלם התחתנו עם הרבה אהבה ורצון להטיב אחד לשניה אבל כמו כל זוג עבדנו על הזוגיות דיברנו הרבה למדנו אחד את השני הסברתי לו בדיוק מה משמח אותי ומה פחות מדבר אלי ולאט לאט הוא הבין איך אני מרגישה אהובה ומחוזרת ומתוך זה שגבר אוהב אישה והוא רוצה לעשות אותה מאושרת אז הוא יעשה את הדברים שהיא הסבירה לו שמשמחים אותה

.אני חושבת כמו שרשמו לך מידות טובות זה הבסיס להכל..זה דבר שאני יכולה להעיד עליו היה לו מידות של בנאדם 1 לדור היינו נשואים כמעט עשור ואני יכולה לספור על יד אחת את מספר הפעמים שראיתי אותו כועס אז תחפשי גבר עם מידות טובות ורגוע

לגבי דייטים אני באמת מאמינה בתחושה פנימית אני יכולה לומר לך שבשניה שראיתי את בעלי ידעתי שהוא יהיה בעלי לא חושבת שכשתרגישי מחוזרת תרגישי שזה גובל באובסיסיביות ההיפך את תרגישי אהובה ושמישהו דואג ואוהב אותך

וגם בדייטים בעיני אפשר לראות הרבה..הוא דואג לבדוק אם הגעת הביתה. מציע לך לשתות/ מביא איתו משהו לפגישה/ יוזם/ בפגישות מתקדמות מביא פרחים או פינוק קטן

אבל זה דברים שעם אדם טוב ניתן גם לבנות יחד

מאחלת לך מכל הלב שתמצאי את שאהבה נפשך

לא מרגש אותי כל המחמאות שטויות

תן לי כנות עדינות יציבות זהו

עדיף צעד צעד מאשר שחור לבן מוגזם

בנוגע ליציבות, זה שונה. גבר יכול להיות אחלה בכללי גם אם הוא לא הכי משרה יציבות, וכמובן זו תכונה, לא מעשה ספציפי. אבל גבר שעושה גוסטינג זה מעשה נלוז. (גם אישה כמובן.)

תדבר איתה על זה על החששות שלך ועל הרצונות שלך ברגע שהכל יהיה על השולחן אז אפשר יהיה ליצצור קשר בינכן שהוא עמוק יותר גם בתקופה הזו

היא כן ואת לא ?

לשמוח בשבילה ולבקש את אותו אור שימלא את החיים שלך.  התחושה שאת מרגישה עכשיו זה בערך משהו כמו "לה יש ולי אין ואני מקנאת בה" (ואז גם עושה עבודה שכלית של לא רוצה לקנא בה)

ואני מציע משהו אחר

איזה כיף להם, אני רוצה גם. יש כזה בעולם, ואם יש כזה בעולם אז גם אני יכול/ה להשיג אותו.

פחות קרוב. לשמוח בשביל חברה שלך אפילו שזה לא קל לך.

אין על מה להתבייש. הרגשות שלך לא אומרות שאת לא שמחה בשביל החברה שלך.

להיפך, דווקא בגלל שאת כל כך שמחה בשבילה זה לוחץ לך על כפתור ה"מה איתי?". זרה לא היתה גורמת לך להרגיש כך.

שאתה מרגיש שאתה יותר מדי משקיע וזה לא הדדי. אני טועה?

לא יצא לצאת עם בחורה שאחרי דייט שני שלישי הבחורה מעצמה שלחה הודעה בלי ששלחתי לה.

אולי אני המוזר?

אבל בזמנו, בטח שהיה תקשורת דו כיוונית גם מבחינת יוזמה. וכשאין, זה לגמרי חשוד בתור היא לא מתלהבת אבל "עושה מה שצריך".

יש הבדל ממש גדול בין התרבות כיום של הודעות וואטסאפ

לבין הודעות בש.א בפורום או סמס

אני יוצא כמה שנים ב"ה ולא יודע איך זה אצל בנות..

אחרי 3-4 דייטים, אז אפשר לעשות סוג של שיחת חתך (לא כמו בצבא, אבל יש קווים מקבילים ;) ) שבה בהם עושים תיאום ציפיות.

קודם כל אתה משתף איך אתה מרגיש ביחס לקשר ואז - 

איך את מרגישה ביחס לקשר?

במידה והכל טוב, אז שואל -

איך מפה ממשיכים?

ולאו דווקא שהיא תענה תשובות ברורות, אלא שניכם בונים את זה ביחד.

בגלל שבכל זאת מדובר במישהי מסוג בת, ובקשר קשר שמכוון להקמת בית בישראל, זה קצת שונה מתיאום ציפיות במערכות יחסים אחרות, וגם על זה כדאי לתת את הדעת. 

אני מאמינה שהבסיס לזוגיות תקינה זה תקשורת תקינה.

מפריע לך שהיא לא יוזמת?

תגיד לה את זה.

מצפה שגם היא תתקשר\תשלח הודעה מיוזמתה - תגיד לה את זה.

סביר להניח שיש לכם ציפיות שונות, עמדות שונות על המקום בקשר.

צריך לנהל את השיחה הזאת בחכמה, לא כביקורת על איך שהיא היתה עד כה, אלא -

עד כה היה לי טוב וחיובי, ואני רוצה לקדם את הקשר הזה עוד קצת - ומתוך המקום הזה לדבר. לבדוק אם גם היא נמצאת במקום הזה בכלל, אם גם היא רוצה להצמיח את הקשר, ולבדוק איך כל אחד מכם יכול לעשות את זה.

בהצלחה!

זה לא בהכרח מה שיקרה בפועל כמובן.

אם 5-6 פגישות, אז אם זה לא עולה בראשונה, גג בשניה- לא הייתי ממשיכה.

אם 3-4 חודשים- הייתי מחכה שבועיים- שלושה, עם 2-3 פגישות בשבוע

אם שנה- הייתי מחכה חודש-חודשיים.

תחשוב על עצמך איך אתה מרגיש כשאתה חושב על להיפגש איתה. משהו מעיק לך? טוב לך?

אם היית צריך להיות איתה עכשיו יום שלם. כמה מהר היית ממצה את העניין?

אתה מסוגל להיפתח איתה ולשתף אותה בדברים אישיים? רוצה בזה?

הייתי מעביר איתה יום שלם כי היא מעניינת, יש לה אנרגיות, ונחמד איתה סה"כ. מה שבטוח לא מעיק.

לגבי פתיחות אני פתוח עם הרבה אנשים, אז לא מרגיש שזה משהו מיוחד לספר לה דברים אישיים

אם תוך כמה מפגשים לא מתפתח משהו אחר, ביי.

מבחינת מראה, אתה מתחבר אליה? משהו מפריע?

יש משיכה כלשהי גם אם קטנה? 

דברתם על איפה עומד הקשר? אתה יודע איך היא מרגישה?

לנסות להגיע לקומה הבאה..

יותר לשתף לעומק וברגש.. לספר גם על חולשות, התלבטויות בעבר ובהווה..

וגם להביא אנרגיה אחרת ביניכם..

לאסוף אותה. /ללוות לתחנה

לשאול  אותה מה יעשה לה טוב ויפתח אותה יותר..

להחמיא (ברמה המתאימה)

לארגן פקל/מבשלים יחד משהו שאוהבת. וכו'

דבר זה יכול לאט לאט לפתח את הרגש.

בנוסף, ליצור מפגשים חוויתיים יחד ולא רק ישיבה וכד', אלא ממש דייטים חווייתיים,

לשוחח על חלומות, שאיפות,

וגם על קשיים או כאבים,

זה יכול יותר לחבר.

ובתוך הפגישה עצמה - להיות רק בה.

לא לנסות לחשוב ולנתח תוך כדי הפגישה,

אלא לשהות

להיות ברגע

בנוכחות

ולאחר ובין לבין הפגישה אפשר לחשוב על כך בצורה תחומה ומסודרת.

וגם לא למהר ולרוץ לשום מקום מחד

ומאידך לא סתם "למרוח" אם מבינים בוודאות שלמה שזה לא זה (באופן כללי, לא כהתבטאות לכאן או לכאן על המקרה הספציפי כמובן).

אבל כן, נתינת הזמן גם היא חשובה

והמקום ללב להיפתח

בטח אם יש לו או היו לו מחסומים או כוויות מהעבר

בטח אם הוא נפגע ורוצה לשמור על עצמו חזק

וגם אם לא - עצם הזמן, ההיכרות, העמקת ההיכרות, היצירה של התנאים להשביל להרגיש יציבות בתוך הקשר, רגש בתוך הקשר, ביטחון בתוך הקשר, שייכות בתוך הקשר - אלו דברים שבונים ונבנים ולא באים ב"פוף".

וכמובן הרבה תפילה לקב"ה שיכוון אותך גם תוך כדי וגם בכלל להחלטות הכי נכונות וטובות.

המון ברכה והצלחה ב"ה

דיברתי על נושאים יותר אישיים?

התקדמתם קצת בשיח?

אבל אצלי במבחן התוצאה זה לא עבד כך..

היו בנות שפגשתי והתפתח רגש מהר..

אבל כשפגשתי את אשתי, במשך חודש וחצי זה היה כמו שתיארת.

נעים, נחמד, מעניין וכו', אבל ללא התפתחות של רגשות.

בשלב הזה שנינו המשכנו, רק מפני שלא מצאנו סיבה מספיק טובה להפסיק.

אחרי חודש וחצי החלטנו שאנחנו הולכים לסדנא אצל מישהי שתעזור לנו לפתח את הרגשות.

שבועיים לאחר הסדנא כבר התארסנו (עם הרבה רגש אחד אל השניה).

מה עוזר לייצר רגש מאפס?

לי זה תמיד היה נראה שזה או שיש רגש או שאין. אי אפשר לייצר רגש.

נפגשתי עם אחת 10 פעמים, ועדיין לא היה שום רגש, למרות ששאר הדברים התאימו. שאלתי איזו יועצת בתחום מה לעשות, היא אמרה שאם רגש לא התפתח אחרי זמן כזה, כנראה גם שלא יתפתח ואין טעם להמשיך.

אם אין רגש, כנראה שגם אין משיכה, לא?

נניח שפיתחת רגש כלפיה, מה עם המשיכה? זה גם יכול להתפתח?

ובכלל, כמה זמן מחזיק הרגש שפיתחתם בסדנא? זו מניפולציה שצריך לתחזק כל כמה זמן?

כרגע מה שעולה לי לראש:

עשיית מעשים למען האחר,

חשיפה של נושאים רגישים,

צבירת חווייות משותפות

ויש כמובן עוד..

הסדנא מתחילה בהיכרות,

היא מנסה לאתר את חסם הרגש בקשר, ולתת כלים לזוג להתגבר על החסם.

כשהיא מזהה דפוסים לא טובים, היא גם יכולה לעזור לזוג להיפרד.

אני הגעתי אליה עם 2 בנות.

עם הראשונה הרגש היה לא הדדי (היא הייתה עם רגשות ואני לא).

היא הצליחה לשבור לי מחסום, התפתח לי רגש אבל הוא לא היה יציב.

בהמשך,יחד איתה הבנתי שבת-הזוג 'חונקת' אותי, והיא עזרה לי להיפרד ממנה (כי בת הזוג לחצה עליי להמשיך וזה לא היה לי פשוט).

עם אשתי,

היא נתנה לנו כלים שעזרו לנו להיחשף יותר זה בפני זו.

וגם המליצה לנו לצאת לטייל, להצטלם יחד ולצבור חוויות משותפות.

לגבי אי התפתחות רגש לאחר כ-10 פגישות.

אני מסכים שזה כנראה לא יקרה מעצמו, אבל מניסיון אישי זה יכול לקרות עם עזרה (כפי שהיה אצלנו).

לגבי משיכה, אם אין משהו שממש גורם לדחיה, אז זה יכול לקרות.

אצלנו המשיכה התפתחה יחד עם הרגש.

לגבי כמה זמן זה מחזיק מעמד..

עם הראשונה, זה אכן לא היה יציב.

עם אשתי זה מחזיק כבר כמה שנים ללא צורך בעזרה מאז.

רגש לא מחזיק אם יש שגרה יומיומית שוחקת, אז מדי פעם יוצאים לדייטים, טיולים, חופשות וכד'.

(כל זוג עם מה שטוב לו והתדירות שהוא צריך) 

מה שעולה מכאן שעבדתם על חסימה רגשית. זאת אומרת, הרגש הפוטנציאלי קיים רק שהוא חסום ולכן לא מופיע בפועל.

אבל ייתכן שבאמת אין שום רגש וזה לא עניין של חסימה. צריך פשוט לעבוד בהנחה שיש חסימה רגשית, ואם זה לא עזר אז כנראה שאין שום רגש פוטנציאלי.

הבנתי נכון?

רק אחדד שאם יש התאמה שכלית, *הערכה הדדית, דיבור נעים ואין דחיה מבחינת הנראות.

אז הסבירות לחסם רגשי היא מאד מאד גבוהה.

*לגבי הראשונה שהזכרתי לעיל, לקראת סוף הקשר היא אמרה לי שהיא מרגישה שאני לא מספיק מעריך אותה, עד אז לא שמתי-לב לזה, אבל כשהיא אמרה את זה פתאום הבנתי שזה נכון..

שווה להתייעץ עם איש מקצוע.

זה נשמע לי שאלה שיא הטריוויאלית.

ואולי איש מקצוע זה יהיה מאמן לחתונה.. איזה אנשי מקצוע עוסקים בזה?

@איזו

ויש מגוון עצום של אנשי מקצוע.

וצריך למצוא את הסוג והאדם המתאים לאירוע.

באופן אישי, נעזרתי באנשי מקצוע שונים לדברים שונים. לי חשוב ניסיון החיים של האדם, וגם סוג ההכשרה.

לא דומה בעיניי אדם שעשה קורס של חודשיים אצל מאמן אחר ומגדיר את עצמו כמאמן לחתונה ועוסק בזה שנה, לבין אחרים שלמדו טיפול בצורה רצינית יותר במסגרות אחרות, ועוסקים בזה מספר דו ספרתי של שנים.

יש היום המון גישות טיפוליות. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע, להשקיע זמן וכסף, ולא התאים לי. יצא לי ללכת לאנשי מקצוע אחרים, שמאוד עזרו לי. מצאתי שהגישה של האחרים דיברה אליי הרבה יותר מהראשונים, שלא היתה לי מועילה. 

בעיני שווה להשקיע זמן ומאמץ למצוא אדם שיוכל לעזור לך, במיוחד אם מדובר במשהו שיש בו דפוס חוזר. אפשר לפתח מיומנויות וכלים, שלענ"ד יסייעו גם בחלק הבא של המסע הזה.

אורך ההכשרה ושנות הניסיון לאו דווקא מעידים על התאמה ואיכות,

וזה נכון לכל דבר ועניין..

לגבי טיפול, הפרמטרים החשובים הם התאמה בהשקפת עולם וחיבור בין-אישי.

לא הייתי ממליץ להכליל

האם אתה יכול להכיר בחורות נוספות בקלות ? כאלה שסיכוי סביר שתהיה התלהבות כמו שהיתה לך כבר.

אם כן, אז כנראה עדיף לך להמשיך הלאה.

אם לא, אז שווה לבדוק לעומק אם יש משהו לעשות כדי להתניע את הקליק. ברוב המקרים יש מה להתניע.

הרי אם זו היתה הבחורה היחידה בעולם, היית מתנהג אחרת. זה על אותו סרגל.

החלק הקריטי הוא שאין לך משהו שאתה לא אוהב אצלה וזה רק נייטרלי כזה. כל עוד נייטרלי אז הכל פתוח ולפעמים גם משתלם יותר,

כמו תבשיל טוב על אש נמוכה.

בהצלחה.

כשמגיעים הכי למטה -משם אפשר רק לעלות...  

אחי היקר!

לכל אחד יש סיכוי! 

חזק ואחוז עצמך!

כוון עצמך אל מי שאמר - והיה העולם!
בסך הכל הוא יכול והוא בטוח דאג לך כבר...

רק עוד קצת סבלנות...

הישועה כבר מעבר לפינה...

אתה יודע כמה פעמים גיליתי שיש תחתית יותר עמוקה ממה שהייתי?

וברצינות:

התחתית היא לא מציאות אובייקטיבית, של נקודה ספציפית שממנה אפשר רק לעלות.

לרוב בן-אדם יתחיל לעלות, בנקודה שהוא יבין ויפנים שהוא האחראי הבלעדי על האושר שלו ולא לתלות את האושר שלו בגורמים אחרים (כמו מציאת בת-זוג).

בונוס, כשזה יקרה הוא גם ימצא מישהי שמתאימה לאדם מאושר ולא מישהי שמתאימה לאדם מיואש.

תראה, כל כך הרבה שמרימים את ידיהם, עד שזה נראה כמו מוראלים בסניף😉

תהיה חזק בויה. שוק השידוכים קשוח מאוד אבל היעד הנכסף שווה את כל הסבל בדרך.

עוד כמה הרמות והורדות ידיים ותזכה להרים למישהי יד ולהשחיל בה טבעת

אני לא מחפש עזרה, תמיכה או עצה כאן. אני פשוט רוצה להבין איך אפשר להשתיק את הקול הקטן והמכאיב שעדיין מנסה וללמוד להמשיך בחיים בלי תקווה בכלל.

לא יודע למה אלוהים ברא ככה את העולם ולמה כל כך כואב, אבל עד שלא תפצח את זה אתה תגלה שאי אפשר להשתיק את הקול הזה, חרף הבזיונות והכאב. עד שלא תעז ללמוד את חוקי המשחק - החוקיות האכזרית של העולם תמשיך לטגן אותך.

"ודווקא כשרואים את האופק הלב נשבר מן המרחק

כאן לומדים איך לאהוב את זה

ואני עובד בזה

עד שהפחד בי יצחק"

כתב את זה רותם בר אור, אדם שהחיים כנראה פירקו לו את הצורה והוא לומד מחדש את חוקי המשחק

Short קצר ויפה שלו בנושא:

בהצלחה!

אם הציפיות מעמיסות מדי עדיף לוותר עליהן. 

וזה סוג של אתחול. אח"כ מפתחים תקווה טובה עם איזון נכון.

גם לקוות וגם לאזן את זה עם עומסים

ציפיות למשו גבוה יכולים להפריע, אבל זה לא חייב להעסיק אותנו 

אין מצב שאתה מרים ידיים אחי!!

אם אין לך דאודורנט טוב..

אתה לא מרים ידיים, אחי!!

בגללכם הייתי צריך לכתוב את הבדיחה המטופשת הזו.

הכרת הטוב.
להעריך את הקיים.
לא לקחת אותו כמובן מאליו.

עכשיו, יש לך 2 דרכים.
הדרך הארוכה 
תצטרך להגיע לכזו תחתית,
שגם אם תראה פרח ברחוב או תעשה הליכה קצרה בפארק ביום עם שמש טובה,
 הדופמין שלך, התחושה הנעימה, הריגוש,  יעלה כמו שחקן כדורגל שמבקיע גול בדקה 90 מול 50,000 צופים.

או הדרך הקצרה
זה שתתחיל ממחר בבוקר, שינוי בסיסי, סיבוב פרסה, בעזרת צעדים קטנים מאוד,
על מנת שתהיה מאושר ושמח בחלקך, גם במצב הקיים. וברור שזה אפשרי כי מיליונים בעולם עוברים ועושים את זה.

עכשיו למשהו יותר מעשי.
תעשה ניסוי.
נניח אתה בתקופה שאתה לא שולט במחשבות ומרגיש ריקנות. אין לך חשק לכלום. 
תתקין אפלקציה עם מד צעדים.

תתחיל לשים לב כמה אתה זז כל יום.
אם למשל אתה  זז 5000 צעדים ביום ועדיין רצות מחשבות לא נעימות,
אז תנסה לזוז 10,000.
ואם זה לא מספיק אז 25,000 צעדים ביום. פשוט תתחיל ללכת עם מוסיקה נעימה או פודקאסט שמדבר על נושא קליל מאוד.

דבר אחד בטוח :
כשעייפים  ממאמץ בריא במהלך היום, אז  בסוף היום, אין זמן לחשוב על הרמת ידיים נפשית,
פשוט רוצים לנוח בכיף והכל רגוע מאוד.  זה מדע בסיסי ופשוט. 
לאנשים עסוקים אין זמן למחשבות האלה.
אין לך במה להתעסק ? תמצא משימות קטנות ופשוטות שלא דורשות מאמץ מחשבתי ותסיים אותם.

למה חשוב שתעשה השתדלות ללמוד את הדרך הקצרה ?
כי גם אחרי  שתמצא זוגיות יש אתגרים חדשים שגורמים לבן אדם להתעייף וצריך ללמוד איך להתמודד טוב יותר בתקופות האלה.
עדיף כמה שיותר מוקדם.

בהצלחה.

גם רעב נובע מפעילות מוחית בעקבות מחסור באוכל. אחרת היינו שוכחים לאכול...

זה לא מוריד מחשיבות וחווית האכילה

התאהבות היא טובה וחשובה, בלעדיה היינו בודדים ומרוחקים.. זה מוסיף רגש וחיבור לאדם שאליו אנו רוצים להתקרב. 

התאהבות אבל היא דינמית, שיכולה להתעורר בשלבים שונים בקשר והיכרות.

 כנראה שלרוב היא לא תתעורר בדייט ראשון בו אנו יותר לחוצים ובוחנים אחד את השני. לכן כדאי לתת לזה קצת זמן ולראות אם מתפתח משהו 

כי בהקשר הזה העולם מתווך לנו דרך הפרשנות שלנו. אין פה עניין אובייקטיבי של אמת או שקר. יש מישהו שיהיה לך חיבור טבעי אליו ולמישהי אחרת לא יהיה, ולהיפך.

בנוסף לכך, המצע שעליו אנחנו מתנהלים זה המוח שלנו, נרצה או לא. אם למישהו יש לדוג' חסימה כלשהי, הוא לא יכול להגיד לעצמו "תתעלם ממנה, זו רק פרשנות שלך למציאות" וזה יפתר, כי המוח שלו מתנהל לפי החסימה גם בלי שירצה. ואפילו אם הוא כל הזמן יקדיש תשומת לב ויבדוק אם הוא מתנהל לפי החסימה או לפי מה שנכון, זה עדיין לא ישנה את המבנה הפיזיולגי שנוצר במוח שלו שיוצר את החסימה, וזה ישפיע על הרצון שלו. צריך "לחווט" מחדש את המוח.. ועם עבודה זה אפשרי. רק צריך קצת ללמוד איך המוח עובד כדי לעשות את זה בצורה הכי מהירה יעילה.

ולעצם העניין- חיבור יכול להיות טבעי ומיידי אבל גם יכול להיבנות עם הזמן. אם חושבים שזה חייב להיות כבר בהתחלה יכולה להיווצר במוח חסימה שתמנע מהחיבור לקרות גם בקשר שהוא כן היה יכול לקרות בו.

וגם יאוש יוצר דפוסים לא טובים במוח.. אז כדאי נסות לחשוב טוב

אהבה אמיתית זה דבר שנבנה עם הזמן והנתינה והקבלה וכל מה שזוג חווים

אבל את כל זה אין מספיק בהתחלה

וזה קשה או אפילו בלתי אפשרי לעבור את כל הדרך הזאת עד לשם בלי שיש לך כלום שמניע אותך

אז לכן הקב"ה ברא לנו את ההורמונים...שיתנו לנו את הכוחות בדרך להגיע לאהבה אמיתית

לגבי התהיה - אפשר לדמות את זה למצת ברכב. 

כדי שהרכב יתניע זה ניצוץ קטן שידלק ויפעיל את כל המערכת.

הניצוץ הזה הוא ההתאהבות.

זאת אולי תחושה שיטחית בתחילת קשר

אך בקשר יציב, וק"ו קשר ממוסד, התאבהות יכולה להיות ביטוי לאהבת אמת כלפי בן/בת הזוג.