לשאלה שנשאלה. השאלה היתה - האם הרבנים של היום בציבור הדתי-לאומי מייצגים באמת וממשיכי דרכם באמת של הרבנים שבזמנו עיצבו את רעיון הציונות הדתית. זו לפחות אחת השאלות המרכזיות שהועלו.
אני דוקא יכול להבין ולנסות להסביר למה המגיבים פה סוטים מהנושא, ובמקום, מתווכחים על מי יותר ת"ח ומי יותר גרועים - החרדים או המזרחיסטים וכן הלאה.. ההסבר שלי הוא כך:
לאף אחד אין שום ספק שהרב קוק זצ"ל לא הי'ה מסתכל לכיוון בתי קולנוע סרטי הוליווד ודומיהם.
לאף אחד אין שום ספק שהרבנים ה"לאומיים" כיום מאד מבולבלים מבחינת זהותם הדתית מול הנהירה הקיימת לצרוך את העולם והמוצרים החילונייים שמוצעים בו. (הווי אומר - סרטים וקולנוע, בגדים, אקדמיה, פאבים סגנון דיבור ועוד ועוד...)
כולם יודעים שרמת ההתחייבות להלכה בציבור הדתי-לאומי, מצד עצמה, באופן טבעי, יורדת עם הזמן, בגלל ההשפעות שיש להתחייבות ה"לאומיות" וה"חברתיות", המגיעות מקשר ומגע כל כך הדוקים עם העולם החילוני והחומרי, שלהתערבב בו, (ולאו דוקא באמת בתור משפיע) - הפך להיות ערך מקודש, יותר מכל הדורות הקודמים.
ועל כך תעיד, לו רק העובדה, שהפך כיום מנהג נפוץ וקיים לרוב, שאפילו בישיבות המובילות ונחשבות לטובות ויראות-שמים הקיימות, שרידי הרבנים שעדיין לבושים בגדים יהודיים מובהקים (חליפה, זקן וכו') - דורשים ומלמדים את תלמידיהם, שאינם מרגישים צורך, להיראות דומים אליהם. לבושים ממש בערך כמו בני גילם האחרים בארץ, שאינם דתיים. ובעיקר הראיה היא מצד הרבנים עצמם, שאינם אפילו מעיזים לנסות על תלמידיהם לשנות את צורת ואופן לבושם...
אלא מה, העניין הוא לא להרחיב לדבר על המצב הקיים. אלא להבין קודם כל לאן רוצים להגיע. הרבנים דאז (כגון הרב קוק) רצו בהגדלת תפארת התורה ארץ ישראל ועם ישראל - כאחד, ולצורך כך חשבו, שהעניין של הארץ והעם כ"כ חשוב, שלשמו יש להשקיע ביישוב הארץ, משא ומתן והתעסקות בענייני העולם ה"גדול".. אך כל זה היה בסופו של דבר כחלק מהעולם התורני, כשלוחה שלו, ולא ח"ו, כדבר נפרד לעצמו. פרנסה לשם פרנסה. לימוד מדע לשם מדע. לא - היה פה רעיון תורני ממשי אצלם (בלי להיכנס לשאלה אם צדקו או לא בכל שיטתם).
משא"כ היום, הרבנים של הציבור הדתי-לאומי היום, שנולדו כבר במצב שנמצאים ומעורים בתוך ענייני העולם, לאו דוקא זוכרים ומכירים בכלל את החיבור הרוחני וההתחייבות הראשונית המתחייבת לתורה ולעבוד את ה' בנפשם ובכל התעסקותם.
ופה צריכה להיות ההכרעה - לא פסיקה פרטית כזו או אחרת לגבי סרטים וקולנוע - אלא ההכרעה הכללית של מנהיגי ורבני הדור הזה - האם השיקול העיקרי ואבן הבוחן להחלטותיהם היא ראיית השכל, חכמתם, מעמדת כמשפיעים בחברה וכו - או רצון השם הפשוט, קבלת עול, והתעסקות עם ענייני העולם המותרים, כן משא ומתן, כן מגע רציף עם כל העם, אך ללא שום נטיה מהשולחן ערוך וההלכה אפילו כקוצו של יוד.
החברה לפיתוח גבעות ארץ ישראל