אין נשי קריירה???

אני מכירה לא אחת ולא שתיים...

הבחור צנוע..

 ברור שזה לא התנאי היחיד,

אבל תכלס לא יצא לי לפגוש הרבה בחורות מהסגנון הזה...

רק בנות מסגנון מאד מסוים.

ראיתי רק את הכותרת. ואהבתי..

טען שזה לא רק מקצוע זה ממש תואר

ואחרי לידה אוטומטית מקבלים את התואר הנחשב ביותר A.M

מה כתבו? רק את הפואנטה..

לטובת אלה שאין להם עולם קטן אבל מסתקרנים..

(משלי, ל"א) 

תבדקו כמה פסוקים שם עוסקים בעבודות הבית.

וכמה עוסקים בקריירה. עסקים, חקלאות, אפילו מעבר לים...

סתם נק' למחשבה.

ההיפך, האיך אפרנס את הלומד?

פשוט לזכור שזה לא העיקר.. (בטוחני ש"אשת חיל" מהפיוט יודעת טוב מאוד מה העיקר..)

שתיהן חילוניות, אגב.

האחת- פסיכולוגית,

השניה- בנקאית שאחראית על המליינים של ת"א.

הן מרוויחות המון, מגיעות הביתה לא לפני 6 בערב, והילדים גדלים אצל המטפלות הובייביסטריות (כי גם בעליהן אנשי קריירה.)

הן מעדיפות לחיות ברווח ונוחות חומרית, ואין מה לעשות, זה בא על חשבון הבית.

לדעתי: א"א לשלב! אי אפשר!!!

והרב תיאר את זה יפה במאמרו- שאפשר לראות מה יותר חשוב לאמא- האם היא מתקתקת את ענייני העבודה כדי להגיע לבית ולילדים (וזה העיקר) או שהיא מתקתקת את ענייני הבית כדי להתפנות לעבודותיה (וזה העיקר)

כתבתי במילים שלי ^^^ את הפסקה השלישית במאמר, שמאוד אהבתי. הנה קישור לקובץ של העלון (אפשר לפנות למערכת עולם קטן והם ישלחו לכן על יום חמישי את העלון למייל)

http://www.olam-katan.co.il.dolphin.nethost.co.il/317/327m.pdf

בכולופן- אני אישית מוכנה לעבוד חצי משרה, ואין לי עניין בקריירה פורחת ומשגשגת. לא כי אני לא מעריכה את זה, פשוט כי אני מרגישה שליבי לא שם. אני יודעת שאני אישית לא אצליח להשקיע בבית ובילדים שלי יחד עם עבודה תובענית עד שעות הערב, ואני מוותרת על זה בלב שלם.

מישבכ"ז מרגישה החמצה, אפליה או שהיא מאמינה שהיא תסתדר עם חיי בית וקריירה- בהצלחה לה...

כתבות כאלה חוטאות לציבור בגלל הניסיון להכליל את כולן ב2 קטגוריות, או X או Y.

ובפועל, זאת לא המציאות כלל.

לכל אישה מתאים דבר אחר. נאהב את זה או לא, יש נשים שתחושת המימוש העצמי שלהן לא יכולה להתמלא מרק להיות בבית עם הילדים. וזה לא הופך אותן לנשים פחות טובות או מכילות או "אימהיות". זה פשוט אומר שהן מרגישות צורך לבטא את עצמן במישור נוסף בחיים וזה בסדר גמור. כמובן שגם אמא שמרגישה טוב בלהישאר בבית זה בסדר גמור באותה מידה ולא הופך אותה חלילה לפחות "שאפתנית" "אכפתית" או "מוכשרת".

בנוסף, אתם שוכחים שלא רק לגדל ילדים זו משימה קשה- אל גם לפרנס משפחה ולדאוג לצרכים החומריים זו משימה קשה. אני לא חושבת שהנשים שדובר עליהן בכתבה הן נשים ששואפות לרווחה חומרית בצורה קיצונית אלא הן מחפשות לגמור את החודש בצורה מכובדת מבלי לדאוג כל חודש מחדש איך ישלמו את כל החשבונות.

ילדים גם מרגישים לחץ של הורים שלא יכולים להרגיש בטוחים לגבי סוף החודש וכל החשבונות. מותר להורים להחליט לעבוד קשה כדי שיוכלו לשלוח את ילדיהם למיטב בתי הספר- שלצערינו עולים הון תועפות. מותר להורים להשקיע זמן בעבודה כדי לאפשר לילדים שלהם ללכחת לחוג אחד או שניים. כי כל אלה הם חלק מחינוך. בוודאי שזה לא צריך להיות במצב קיצוני ששני ההורים מגיעים הביתה כל יום אחרי 6 כשהילדים מגיעים מהלימודים משעה 2. אבל זאת לא בושה שילדים יהיו בצהרון אם צריך, עד השעה 4. אם אמא היא קרייריסטית כדי שהאבא יוכל לשבת וללמוד תורה, פתאום זה בסדר? עדיין אמא לא נמצאת כל יום בבית כדי לקבל את פני הילדים...

אין כאן בהכרח "צודק" או "לא צודק". זה לא עניין של נכון או לא נכון. א"א לקבוע עבור ציבור שלם מה טוב ומה רע- אלא כל משפחה תחליט לעצמה מה נכון עבורה וכיצד ראוי בעיניה להתנהל.

בתפילה שתרבנה דעות בריאות כאלו בקרב נשות עם ישראל!

וש"המלכות הרביעית" הזאת תפול במהרה כמו קודמותיה...

עכשיו אני אבין אולי על מה כולם מדברים חוץ מלנחש..

שהעניין הוא איפה הראש של האישה. לתקתק עבודה כדי להתפנות לילדים או להיפך.

חוץ מזה, אני לא מסכימה בכלום.

בתור בת לאשת קריירה שגידלה (בפירוש!!!) עשרה ילדים מוצלחים (אם אפשר להעיד על עצמי...) אני לא יכולה לקבל את החיתוך החד משמעי שכותב המאמר עושה. וכי אמא שנמצאת כל היום בבית בהכרח פנויה נפשית לילדיה כל הזמן? 

ושאלת כפירה- מי אמר שלהיות פנוי לילדים כל הזמן זה כזה מגדל אותם? אולי זה מרגיל אותם להיות קטנים ונסמכים כל הזמן במקום לפתח את היכולות שלהם? וכאן אני בפירוש מתייחסת לעצמי, שבתור בכורה שהרבה מעול הבית היה עליה- ברור לי שיצאתי מה שאני רק בזכות האמון הזה שאמא שלי נתנה בי, שאני מסוגלת להתמודד, ולהצליח לעשות הרבה דברים ולעשות טוב. זו נקודה שבכלל לא מתייחסים אליה. אנחנו מקבלים את הרוח המערבית שצריך לעטוף את הילדים בצמר גפן, לתת כל הזמן, לא לדרוש כלום- ובסוף יוצאים לנו ילדים מרגרינה שלא מסוגלים להתמודד אפילו עם בחינות בגרות, ובנוסף לכל גם כפויי טובה שמרגישים שלא נתנו להם מספיק. אם כבר מדברים על השפעת תרבות המערב....

וכמובן, אי אפשר לא לשאול את שאלת השאלות- מה יאכלו אותם אברכים שלא התחתנו עם אשת קריירה (אלא עם נערה צנועה שבסופו של דבר תעבוד במשמרות כקופאית כדי שיהיה להם מה לאכול...)???

ועוד שאלה: מי יחנך את הדור הבא? כי עבודה כמחנכת כיתה היא קריירה הרבה יותר מאשר אשת כספים שחוזרת בחמש והראש שלה בבית בלי לדאוג לשיעורים למחר, ושיחות עם הורים וזה... אז מי יעשה את העבודה החשובה הזו????

סה"כ אני מאד מבין ומסכים עם כותב המאמר.בעיקר בכל הנושא של הבלבול הגדול וההרגשה שיש היום לנשים שאם

רוצים שהו ישארו יותר בבית ופחות יפתחו קריירה זה כי רוצים "להדיר" אותם.

מתעקשות על שוויון ולא מבינות שאין מה לעשות-אנחנו לא שווים-אנחנו שונים-וכל אחד ותפקידו..

מצד שניה,חיים היום דורשים הרבה כסף כדי לקיים משפחה בכבוד-במיוחד משפחה גדולה כמו שרוב

האנשים פה היו רוצים.לכן להגיד לאשה להיות רק אמא יוצר מצב כמעט ודאי של מצוקה כלכלית..

(ובמיוחד-מי שרוצה שהבעל יישב ללמוד -ושבאשה תהיה רק אמא...צריך לגדל עץ דולרים או משהו..)

אז איפה העניים כן יכול לבוא לידי ביטוי-בעיקר בראש.לזכור תמיד שהעיקר של האשה זה הבית שלה,

ולהשתדל לפנות את כל הנפש בשביל לבנות אותו טוב.

בנוסף על הבעל לקחת על עצמו את עול הפרנסה העיקרי ולפמות זמן לאשתו כמה שניתן לבנות את יסודות הבית..

נ.ב  :מה העניין עם ה "כיפה קטנה"?גם עולם קטן כבר לא טוב??

ולרבות מהנשים אלו הם גם חיים של שעמום ותסכול.

לא כל אחת מוכנה כל חייה לכבס, לבשל, לנקות, למרק, להאכיל, לשטוף, לנגב ושאר טרחות משק הבית.

זה אמנם לא קל לשלב עבודה מספקת עם טיפול בבית ובילדים אבל אם יש חלוקת עבודה נכונה ושתוף פעולה בין בני הזוג אז לא צריכה להיות שום בעיה מיוחדת.

ואגב, יש פסקה מדהימה ברב שמדברת בול על זה:

שמונה קבצים, קובץ ה', רפ',

'בעולם קטן, כל מה שנמצא בו קטן הוא, ומי שיש לו תביעות של גדלות בעומק האמת, לא יוכל להתפייס בכל המתואר מתוך העולם הקטן, אפילו אם תהיה ההתארה מרובה בעושר צבעים, ובריבוי מינים ותכנים שונים, אבל חוט הקטנות מקיף את הכל. קוצר רוח ירגיש הצופה לתכנים גדולים תמיד, בהשתקעותו בתוך המצרים של הקטנות, ואין לו עצה, כשהוא סוף כל סוף נזקק לאותם הענינים, מצד המצב הגשמי והרוחני המעיק עליו, כי אם להסתכל גם כן בשורש המציאות של כל היצירות הקטנות, ואז יראה אותם בגדלם.'

הרי הם עצמם (המערכת) קוקיסטים לא קטנים...

ממש נראה לי קשה לשלב קריירה וילדים..ועיקר תפקידה של האם הוא לגדל אותם,עקב עבודת הבעל.

הבעיה היא כשהוא לא עובד..יעני אברך,ואז האשה כן צריכה לעבוד,וגם להרוויח די טוב,אם הוא רוצה להישאר כך למשך פולטה שנים,מה שמצריך אותה די לעשות קריירה,ואז זה יותר מתוסבך..

ואז שיחליטו מה הם מעדיפים,אשה קרייריסטית,או בעל לומד..או שמצליחים לשלב ביניהם,בס"ד גדולה,וחיים בדוחק גדול..

קיצר,ברעיון הכללי-מסכים לגמרי.

ולא היה לי איפה לפרוק את זה.

זה אותם רבנים שאני מכבדת מאד מאד תמיד תמיד.

אבל אני לא מצליחה להבין, הם מדריכים את הבנים :

א. להתחתן מוקדם ככל הניתן.

ב. להתגייס מאוחר ככל הניתן

ג. להישאר כמה שיותר בין כותלי הישיבה גם אחרי הצבא

ד. להביא כמה שיותר ילדים ברצף.

ושלא תחשבו, אני מסכימה עם כל אחד מהסעיפים הללו,

אבל מה שיוצא בסוף הוא שגם העול התפעולי של הילדים והבית וגם עול הפרנסה נופלים בשורה התחתונה על האישה, במיוחד שאחר כך הבעל צריך ללמוד מקצוע, (וגם בזה אני תומכת). וכמובן שתוך כדי זה האישה היא שסוחבת (ברוך ה' אין תלונות) את ההריונות וגם זה לא קל.

בקיצור, אני מהנדסת, אמא לארבעה, בעלי סטודנט, נשארו לו עוד שנתיים,

וכן, עול הפרנסה הוא על כתפי, כדי שהוא יסיים את התואר בציונים טובים וימצא עבודה לאחר מכן.

אני לא מצטערת על כלום וברוך ה' ה' דואג לנו לכל מחסורנו,

אבל אני לא מבינה איך אפשר לצייר תמונה כל כך חד צדדית ומנותקת מהמציאות של אישה שכל היום בבית (מעבר לתסכול שאני הייתי חווה לו הייתי צריכה להיות בבית כל היום, כל יום)- אז מי מפרנס?

אני יודעת שיש משפחות מבוססות היטב בציבור שלנו שקונות דירות לילדים ועוזרות גם בתשלומים השוטפים, אבל זאת ממש לא המציאות של רוב הזוגות במגזר שלנו.

כואב לי מאד שהרב המליץ לבחורים לא לצאת עם "נשות קרירה", הוא פסל אותנו חד משמעית באופן גורף באופן דיכוטומי- שחור/לבן.

הייתי שמחה אם היה מתייחס גם לעניין של הפרנסה- משום מה הנושא הזה הוא מתחת לשולחן בציבור שלנו, יהיה בסדר.... אם הרבנים מדריכים להישאר בישיבה וכו' שיתנו גם הדרכה בענייני פרנסה...

עול הפרנסה הוא על הבעל, לא על אשתו.

התחתנת? צא לעבוד, וקיים את מה שחתמת עליו בכתובה.

היא רוצה? עושה לה טוב? זקוקים לעוד משכורת? זה כבר משהו אחר...

בעזהי"ת.

אבל נראה לי צריך לחלק בין 2 סוגים של "נשות קריירה":

1. בנות בעלות יכולת שכלית ומוטיבציה שרוצות לממש את עצמן בגבולות שהמצב המשפחתי מציב.

2. וורקהוליסטיות.

אני מניחה שהרבנים התכוונו לסוג השני שציינתי, ולא לסוג הראשון, שלפי הבנתי את משתייכת אליו.

אני כן חושבת שזה קילקול גדול שעול הפרנסה לכתחילה נופל על האישה.. ובזה אני מסכימה איתך. גם אם הבעל רוצה להיות אברך, ולהשקיע עמלו בתורה, הוא מחויב לעבוד וזה לא מפחית מלימוד התורה שלו. אפשר לחיות תוך הסתפקות במועט, במה שצריך ולהתגדל בתורה.

נשות קריירה, אם הבנתי נכון הן נשים שמשקיעות את מרבית כוחן החוצה.. ולא נשים שעובדות מסיבות כאלה או אחרות..

ראי:

"הרי ברור שנסדר את הבית.. כדי שלא יחשבו שהקריירה באה על חשבון הבית.., אבל האם הדבר הזה נעשה כדי להסיר מאתנו את הטרדה הגדולה הזו כדי שנוכל סוף סוף.. לטפל בעניין העיקרי: הקריירה, או שמא נסיים מהר את העבודה, כדי שנוכל להתפנות לטפל בעניינו העיקרי- הילדים, הבית".

מלגה של 1500 ש"ח כשדירה עולה יותר?

בלי אוכל, בלי הוצאות שוטפות הכי מועטות שאפשר?

אני מצטרפת לשושנה בתהיה הגדולה.

אני מאמינה שהרב יוצא נגד נשים שהופכות קריירה לעיקר ולמטרה וילדים למשניים.

אחרת אני לא מבינה איך הוא לוקח על עצמו אחריות כזאת.

כתבתי שהוא צריך לעבוד, ועם זאת- להסתפק במועט, כי רצונו זה להתגדל בתורה ולהשקיע את עיקר עמלו בה

אני ממש לא בעד מלגות.

ולא מבינה איך הבנת את זה מדבריי..

בהצלחה לכולם!

מעשית, כלכלית- זה כמעט בלתי אפשרי.

אז להרצות נגד קריירה ולהיות בעד שהגבר ישאר ללמוד- זה בלתי אפשרי (מה שהרב אמר, לא מה שאת/ה)

אפשר כן להקשות על קריירה על חשבון הבית- ועל איך עושים איזון. לא ככה.

ובמלגה- התכוונתי למלגת הכולל.

ועובדה- זה אפשרי..

ע"ס מה את טוענת שלא אפשרי? 

בעלי עובד, ועם זאת לומד תורה, וזה עיקר עמלו. ואני לא עובדת..

ואני מכירה לפחות 3 סיפורים דומים לזה.. + 3 ילדים

חוץ מזה- שלא העקרון הוא שהאישה לא תעבוד, אלא יש פה עניין לעורר את הלבבות והמעשים בהתאם לכך שהקריירה הופכת לעיקר והמשפחה נדחקת לצד. ואולי הקיצוניות הזו חשובה כדי להחזיר דברים לפרופרציה הנכונה

- לגבי מלגה: לא משנה איזה מלגה. בכלל לא ציינתי שאני בעד סוג של מלגה כלשהי. גם לא זו..

אז לא יודעת איך הנתון הזה נכנס ככזה שתקף לדבריי..

איך אתם מסתדרים מבחינת פרנסה.

אולי ניתן ללמוד מזה משהו

בעלך גם לומד, אני מניחה שרוב היום או חלק משמעותי הוא עובד- אחרת- תסבירי לי את איך אפשר לשלם את כל התשלומים בלי משכורת מינימום.

(ותאמיני לי שאני מכירה הסתפקות במועט)

מעבר לזה- ככל שהילדים גדלים הצרכים וגדלים איתם, והכספים שנדרשים מרובים בהרבה מאשר שלושה תינוקות. גם אז, כמובן, אפשר להצטמצם ולחיות ממעט מאוד, אבל אני עדיין בספק כמה אפשר ללמוד במצבים כאלו בלי שהאשה תעבוד.

ולגבי מה העניין בדברי הרב- אם תסתכלי שוב, זה בדיוק מה שכתבתי.

למה כ"כ קשה לקבל את זה? 

וכתבתי שאישה לא צריכה לעבוד?? 

פרשתי

בלי מלגה

עם משכורת מאוד מצומצמת מן הסתם

אתם חיים בדירה של הישיבה?

ההורים עוזרים?

את לא חייבת לפרט כמובן, אבל אני אמשיך להאמין שקשה עד כמעט בלתי אפשרי לחיות בלי שאחד מבני הזוג מרוויח משכורת מינימלית (אם לא ההורים וכאלה)

יש הרבה דברים שנראים על פניו בלתי אפשריים, אבל הם מצליחים.

ושוב- אם באמת קשה כלכלית, אישה יכולה לצאת לעבוד, כל עוד הבית נשאר עיקר ואת מרבית כוחותיה היא משקיעה בו ופחות החוצה..

ולגבי כל שאר השאלות: לא, ב"ה..

איך בדיוק אתם מסתדרים וכמה בעלך מרוויח וכו', ובלי הנתונים האלו להתווכח על ריק זה נראה לי מגוחך.

אבל תאמיני לי שאני מדברת מהכרה של מציאות מורכבת כלכלית ושל זוגות במצב דומה, לא מהאוויר ובטח לא מהתנגדות עקרונית לבעל שלומד.

ולא השתכנעתי.

בס"ד

אני חושבת שרב מוחלט מהנשים שהיינו שואלים אותן כיום מה שאיפתן הו יגידו שהמרכז יהיה בבית גידול ילדים והשקעה בזוגיות.

מצד שני רב הנשים היום יחנקו בבית אם הן יהיו בו כל היום ויכבסו, יבשלו וכו'....

אישה צריכה להיות בחברה של אנשים בגילה.

בנוסף, רב הנשים כמו גם האנשים היו רוצות לעסוק בתחומים שונים.

הזכירו לפני את אשת-חיל, האשה שמתוארת היא אשה פעילה מאד שעסקה כמעט בכל התחומים שהיו קיימים באותה תקופה.

האשה שמתוארת דאגה לכל מה שצריך לאוכל, חינוך, ביגוד וכו'... 

האשה פעם נכנסה לבית רק כשהלכה לישון הכל נעשה בחוץ. (אני מדברת על תקופות די קדומות)

מי שהלך לראות עתיקות בארץ בטח שם לב שהבית היה מקום אך ורק לשינה.

האשה עבדה כל היום, יום כביסה, בוקר בישול וכו'...

היום המציאות השתנתה.

בשביל לדאוג לצרכי הבית צריך להביא כסף בשביל לשלם על אוכל, חשמל למכונת כביסה, חומרי ניקוי, בי"ס, ביגוד ותופרת וכו'... (ניסיתי להקביל לעבודות הבית...)

היום המציאות יותר מורכבת בשביל לעזור לבית אישה צריכה לעבוד וכך היא תדאג בדיוק למה שדאגה מקודם רק בצורה עקיפה.

אישה פעם התעסקה כמעט בכל תחומי החיים שהיו פעם.

אני יכולה להגיד בתור אמא לילד שהייתי נגמרת כל היום בבית ולעשות אותם 5 דברים כל היום.

לי ולרב אנשים יש תחומי עניין נוספים ויכולות לעסוק בדברים נוספים, לא סתאם הקב"ה הביא לנשים יכולות שלא באות לידי ביטוי בבית ותחומי עניין נוספים.

יש מטרה ליכולות שנתנו ע"י הקב"ה ולא כולן באות לידי ביטוי בבית, במיוחד היום שלעומת פעם מדובר בערך ב-3-4 פעולות שכל הזמן חוזרות על עצמן.....

הרב המוחלט של הנשים שנשאל היום (מכל המגזרים) ירצו לעבוד חצי משרה זה מבחינתם האידיאל!!!!

אבל, המציאות היא אחרת!!! 

כמה חצאי משרות יש היום וכמה נשים יש????

דרך- אגב הוראה לא נחשב חצי משרה כי עובדים אולי 4 שעות באותו יום בביה"ס אבל עוד 8 שעות בבית אח"כ.

בנוסף לא לכל אחת מתאים לעבוד בכל דבר...

דבר נוסף, משהו באמת חושב שרב הנשים כ"כ נהנות לעבוד כ"כ הרבה שעות? הם עושות את זה בשביל עצמן???

אשה שמעניין אותה תחום מסוים היא יכולה ללמוד אותו ולעסוק בו בקצב שלה ומתי שבא לה. אם היא עובדת זה בשביל המשפחה ולא בשביל עצמה!!!!!

אשה כ"כ נהנית לבוא ליום עבודה ארוך אחרי שלא ישנה כל הלילה כי התינוק לא הרגיש טוב?

אישה (סטודנטית) כ"כ נהנית  כמה ימים אחרי לידה שהיא מותשת לגמרי להתחיל ללמוד במלא המרץ ולהשלים חומר?!?

אישה כ"כ נהנית למצוא על הבוקר ביביסיטר לילד חולה וכמובן במהירות כדי שלא תאחר לעבודה?!?

אישה נהנית מכל הלחץ שיש עליה, גם העבודה וגם הבית?!?

אישה נהנית  ב-3 חודשי ההריון הראשונים עם כל הבחילות וההקאות גם לעבוד 8 שעות בעבודה לפחות ועוד כמה שעות בבית?!? ושלא נשכח גם הנסיעות.....

מישהו חושב שאישה באמת נהנית מזה שהיא צריכה לעבוד כ"כ הרבה שעות ולספור דקות כמו אנורקסית שסופרת קלוריות?!?

מישהו חושב שאישה לא היתה רוצה להיות בבית שלה עם היעדים יותר זמן?!?

אבל אין מה לעשות זאת המציאות!!!!

כמעט כל הנשים היו רוצות לעבוד בנחת חצי משרה להתעסק בתחום נוסף ושיהיה גם זמן לבית, ילדים, בעל וכו'...

אבל הנשים שעובדות היום כ"כ הרבה שעות הן עושות את זה בשביל הבית. אם תחום היה מעניין אותן ולא היה לחץ כספי הן היו הולכות אולי לשיעורים נחמדים בנושא ולא למרתון של האקדמיה.

נשים גם מקדישות את עצמן לבית רב חייהן ואח"כ עוד מגיעים אליהן בטענות....

(דברתי על רב הנשים שכוללות אותי, חברותי ונשים מגן- שעשועים כולל חילוניות וחרדיות...)

היציאה מהבית לא מתחילה ממקום של כסף, אלא ממקום של סדרי עדיפויות.(הייתי אומרת תרבות יון המנשבת..)

שנותנת תחושה שרק הגבר ויעודו הם המוצלחים.. ואישה זה פסה.. ואנחנו כביכול מקשיבים להם וכמו עדר אומרים : מה כן? תראו גם אנחנו יכולות.

אפשר קצת יותר להעמיק ולעשות סוויצ'.

ללמוד על הכוח של האישה על העוצמות ועל הנשיות שלנו . לא להקשיב לכח המשפיל של תרבות יון .. אלא לכח הכ"כ מחזיק מאיתנו ולמי שכ"כ סומך עלינו והעמיד אותנו בלב בתי ישראל.. 

קודם כל, רוב רובן של הנשים שאני מכירה יוצאות לעבוד בלי קשר ל"תרבות יון".

סיבה אחת חשובה מאד- כלכלית. היום קשה מאד מאד להחזיק בית על משכורת אחת. במיוחד כשבד"כ הזוג מתחתן כשלאישה יש תואר/כמעט מסיימת והבעל רק מתחיל ללמוד.

וגם אח"כ- ככל שהזמן עובר והבית ב"ה גדל- הצורך הכלכלי גדל.

ועוד סיבה לא פחות חשובה- נשים צריכות גם עשיה, מרחב, לצאת קצת ולהוציא עוד כוחות אל הפועל. יש מעט נשים שיכולות להרגיש סיפוק רק מהבית, אבל הרוב צריכות עשיה מעבר. יש לנו כישרונות שהקב"ה נתן לנו- ואנחנו לא רוצות לתת להם להרקב ולשבת לבד בחושך בקור. 

תסתכלו על אישה בסוף חופשת לידה- רובן עדיין עייפות ומותשות, אבל מתות כבר לחזור לעבודה! נמאס להן חוסר היכולת לצאת מהבית. לראות כל היום 4 קירות..

ועוד משהו, בעיני, גם אם אישה רוצה לפתח את עצמה, לבנות לעצמה קריירה, וגם אם היא עושה את זה על חשבון הבית שלה- זאת בחירה שלה. וביננו, אם "נכריח" אותה  להישאר בבית, הילדים שלה יקבלו אמא ממורמרת, שמרגישה שהבית כובל אותה.

לכל אישה יש ייעוד משלה על הסקאלה הזו- בין ה"עקרת בית" שיוצאת אולי לקניות לבין אשת הקרירה שאין לה זמן אפילו להתחתן. וכל אחת צריכה למצוא מה המקום שהכי נכון לה והכי עוזר לה בעבודת ה' מתוך שמחה וסיפוק.

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t396674#4743884

תשמעו סיפורון:

ישבנו ערב אחד כמה שכנות על כוס קפה.

לאט לאט פרשו הנשים.

נשארנו 3 נשים עקרות-בית ואשת-קריירה.

אשת הקריירה קמה ללכת וניסתה להסביר את לכתה בסיבה הרווחת: יש לי עבודה מחר בבוקר.

אוטומטית שלשתנו ענינו יחד: גם לי.

אני אישית פרשתי מהוראה לטובתי האישית. יש גבול לכוחות שלי ואני לא מוכנה להתמוטט מלחיות בשני עולמות ולהצליח בשניהם.

להיות אמא זה קשה,

ולא רק העבודות הפיזיות ומטלות הבית שדורשות זמן וכוח.

הילדים צריכים לבריאת נפשם (וגם אני גיליתי עולם חדש) קצב חיים סביר.

העולם מטורף, אנו רודפים אחרי הזמן ושוכחים לחיות.

להיות עם הילדים כשהם בבית קל יותר כששעות הבוקר מנוצלות לאירגון וסידור, בישול וכו',

ולא להתמודד בו זמנית עם עבודות הבית והילדים.

זו לא חוכמה לומר הצלחתי לנקות עם הילדים כשבעצם ניקיתי והילדים הסתדרו בלי אמא וכדומה.

יש לי חברות קרייריסטיות שלפני נישואין דיברו על קריירה כאידיאל וצורך וכעת מה שחשוב להן זה העניין הכלכלי והיו שמחות לוותר על הקריירה.

אני יודע שזו לא מחלה, וברור שצריך אכן לבדוק מחלות גנטיות. אבל זה מטריד אותי. הלוואי שלא. 

אבא שלי נמוך, אמא שלי ממוצעת על גבול הנמוך,
וכולם אצלינו די נמוכים במשפחה. (אני נמוך)
אני חושב שאם זה פער, אז זה אמור להתאזן, אבל אין לי באמת ידע מקצועי...
אבל בסוף אם תתרגל לזה, אז הגיוני שגם התפיסה שלך תשתנה.

כל תודה רבה על התגובה נשמה טהורה, מקווה שהשאלה שלי בסדר!

דברי שני, זה ברור שעל רוב פשעים תכסה אהבה..אבל עד שהאהבה תגיע....

וזה גם מובן מאוד למה זה מפריע לך.

ואני מניח שאתה שואל על הילדים שבעז"ה תאהב אותם איך שהם יהיו...

כנ"ל לאבא שלי, ואימי עוד יותר נמוכה. לגבר זה לא קל מבחינת הביטחון האישי, לנשים אין בעיה (הן אכן נתפסות כ"מיניאטוריות ומתוקות"). ילדיי נמוכים כמוני, הבן עדיין קטן ולא מוטרד במיוחד, לבת הגובה שלה כלל לא מפריעה.
 

אבל רוב הסיכויים שילדיך יגיעו לגובה ממוצע של 175 ס"מ ואף הרבה מעבר. אז אין מה לחשוש. שאל את הבינה המלאכותית והיא תיתן לך תחזית על סמך סטטיסטיקה קיימת.

על בסיס מה את/ה אומר את זה? באמת כבר שבוע שאני מנסה להסתכל מסביב על משפחות ולא מצאתי משהו עקבי מדי..חוץ משאם יש גנים נמוכים אז זה עובר הלאה..

מה שלא נכון זה המחשבה שגן גבוה פלוס גן נמוך יוצר גן ממוצע. אם אתיופי יתחתן עם אשכנזיה אז הילד יצא מוקה? זה לא ביולוגיה.

אם חכם יתחתן עם טיפשה אז הילד יצא ממוצע הציונים שלהם? זה לא ביולוגיה.

אחד מהגנים יבוא לידי ביטוי וזו הגרלה שאין לנו איך לשלוט עליה, ומה שכן יכול להיות זה עוצמה משתנה של הגן המסוים - אבל הנטייה תהיה גבוהה או נמוכה, וממש לא נטיה לממוצע.

זה דבר שיש לדעת.

עכשיו השאלה היא מה הטעם שלך בנושא, אם בכלל אכפת לך/חשוב לך, וכדומה.

ברור לי שאין פה נוסחה מדויקת (אע"פ שיש מחשבון באמת כמו ששלחו למעלה חחח..) אבל רוצה לשמוע מנסיון החיים פה של האנשים מה רואים/שומעים מסביב. לדעת האם אני לבד בהתלבוטות הזו והאם יש לה מקום או שזה יצר הרע? 

זה מציק לך בעין?

מרגיש לך מוזר להסתובב עם מישהי יותר נמוכה בהרבה ולא ממוצעת?

איך הצל/ השתקפות שלכם ברחוב או מול חלונות ראווה מרגישה לך??

כי לגובה כמה שתרצה זה מה שה' קובע

אני באה כמיך ממשפחה של גבוהים

אבא שלי 185 אמא 175 ויש לי אחים 192 188 אחיות 176 175 שזה גובה ממש גבוה לבנות

אבל גם אחים בנים יותר נמוכים - ממוצעים 176

(שזה הממוצע בערך לגברים- 177)

ואני שאני 170 זה גם גבוה לבנות

(הממוצע הוא 163)

זה תלוי ילד מה הוא אוכל כמה ישן אם עושה ספורט

אני מכירה זוגות שהם הפוכים שניהם מגרדים את ה170 ויצא להם בחור 185

זה משפיע אבל לא מחייב בכלל

אז תתיחס יותר להרגשה שלך איך זה נראה בעינך

כמה  זה מפריע לך שהאישה שלך שהיא נמוכה

לא הילדים שלך

כי לי זה מפריע🙂

מודה

נסיתי  עם כמה וכמה בחורים אבל אני לא נמשכת לכאלה שפחות מ178-180

אני צריכה לראות שיש הבדל גובה בנינו

האם שאני שואל את עצמי את זה גם. כי זה פרדוקס כזה. ככל שאני מפחד יותר מאיך זה ישפיע על דור העתיד אוטמטית זה משפיע על איך אני מסתכל עליה. 
ובדיוק כמו שכתבת, יצא לי להתסכל על הצל ברחוב וזה, וזה מרגיש לי קצת 'מוזר', כמו אחות קטנה. אבל אמרתי לעצמי שזה אולי סתם קול בראש שצריך לנפץ..מבולבל כבר. 

שמחה שזה לא הפריע לבעלי...

יש לנו ילדים גבוהים, ילדים ממוצעים וילדים נמוכים. מגוון נחמד

אגב, ההורים של בעלי גם נמוכים, רק הוא ואחיו גבוהים...

גם לדעתי - פחות תחשוב על הילדים העתידיים, אלא על איך זה מרגיש לך מולה, אם מפריע לך להיות בפער כזה מולה. זה עניין של העדפות מראה ולא של גנטיקה...

זה לא חוסר נשיות ולא חוסר טיפוח

זה סגנון שאוהב את הטבעי והפשוט

(גם אני לא מתאפרת/ לק/ ביגוד פשוט/ לא עוקבת אחרי כל שערה בפנים)

לא חושבת שזה בר שינוי משמעותי

וגם אם היא תעשה שינוי

זה כנראה יהיה עם מחיר אישי גבוה

כמובן לא חייבים להתחבר לסגנון הזה

עניין של טעם 

מידי.  

משיכה ואסתטיקה הן חלק בלתי נפרד ממערכת יחסים, ובטח כשהמטרה היא קשר רציני ("שאישתי תהיה מטופחת").

בהמשך, כאשר הקשר יתהדק מאוד, ויהיו שיחות נפש עמוקות ושיתוף דברים מאוד אישיים, גם על דברים לא נעימים וכשלונות שהיו לכל אחד באופן טבעי בחיים, תוכל להעלות את הרצון שלך ליותר טיפוח מצידה. 
 

לא שזה יכול לשנות אופי, אבל לנסות אפשר - גם אשתי לא מתאפרת, וציפורניים עושה רק עם לק רגיל (שמחזיק בקושי יומיים…) ולא ג'ל, באירועים מיוחדים.

סגנון לבוש זה גם עניין של אופי, אבל גם עניין של מודעות.  ליתר דיוק - ייתכן ומדובר בחוסר מודעות. בגלל המקום והסביבה בו היא גדלה והתבגרה, סביבה מאוד שונה מזו שלך.  

כאן אני יכול להעיד על עצמי, שנישואים הביאו לשינוי ושיפור בסגנון הלבוש שלי, בזכות אשתי.  באנו כל אחד מסביבה שונה מאוד - היא עירונית, אני מהמושב, בן להורים פשוטים, אבא חקלאי, אמא מורה, באתי מבית מאוד מאוד פשוט . 

זה נושא רגיש בעיניי, לא כדאי לגעת, רק אחרי נישואים\ קרוב לחתונה

אם זה חשוב לך.

ההרגשה שלך לגיטימית.

אבל אם אתה רוצה לסדר את המחשבות שלת בנושא, כדאי שתחשוב על הנקודות הבאות:

איך נראות הנשים במשפחה שלך וככה תופס כנורמלי?

מה זה בשבילך "נשיות"?

עד כמה זה תחום רחב, או שאתה מצפה למראה מאוד ספציפי כל השאר בקטוגריית "מוזנח"?

אתה מודע לצדדים השלילים בהתעסקות במראה חיצוני ותחזוק מראה קבוע של בגדים מעוצבים, לק ג'ל ואיפור? (כמות הזמן, הכסף והאנרגיה המוחית זה דורש בהחלט יכולה להתבטא באופי ובסדר העדיפויות של בנות מסוימות.)

קראת לזה "פער" בינכם, אתה בעצמך משקיע בנראות שלך ברמה דומה למה שאתה מצפה ממנה?

בסופו של דבר, זה נושא שבהחלט יכול לפגוע בקשר עד פרדה.

אם תציף את זה מולה יכולות לקרות שתי תגובות קצה: א- היא תרגיש חוסר ביטחון עצמי ורצון לרצות אותך שלא טבעי לה ולא באמת יחזיק הרבה בטווח הרחוק. ב- היא תיעלב ותיפגע מעצם ההערה כי זה נושא מאוד אישי.

אתה מכיר אותה ויודע לאיזה צד היא עלולה לנטות. לפני שאתה פונה אליה כדאי שתברר את הנושא אצלך.

מבין את כל מה שאמרתם כאן. באמת.

אבל הנקודה שמדברים על דברים כאלה רק לפני או אחרי נישואין לא באמת תעזור לי. כי כשאני רואה שיער בפנים של מי שאני יוצא איתה לא גורם לי להמשיך שוב ולהיפגש.

וברור לי שיש בעיסוק בחיצוניות דברים שליליים, ואני אפילו מעריך אותה שזה לא מעניין אותה ברמה הזו, אבל עם זאת מאוד חשוב לי שיהיה טיפוח ברמה מסוימת, שיהיה לי נעים להיות איתה וללכת איתה ברחוב (אני קצת מקצין, יודע.)

נכתבות באופן אישי, מתוך אורח החיים וההשקפה הדתית של הכותבים.  

מכיוון שיש כאן מגוון גדול של אורחות חיים, דרגות שונות של השקפה דתית, נורמלי שהתגובות יהיו במנעד מגוון מבחינת באיזה שלב של קרבה אפשר לדבר על רצונות שלך בטיפוח הגופני והלבוש של בת הזוג - כולל דעות שיש מקום לדבר על זה רק אחרי הנישואים.  

בפגישה בצורה כללית ואישית שאתה אדם שחשוב לו מאוד טיפוח וחוסר טיפוח יכול להפריע לך(תבליע את זה בשיחה) ונראה מה היא תעשה עם זה..

פער שכדאי לברר אותו כבר עכשיו

בצורה כנה נעימה ומכבדת

לא רק בשביל שהיא אולי תעשה שינוי

אלא בעיקר שהיא תדע על הפער

וגם היא תחליט אם זה מתאים לה או לא

מתאים גם בתחילת הקשר, אפילו משפטים סתמיים על זה שאתה אוהב יופי וטיפוח, וסדר וניקיון זה משהו שממש חשוב לך (ללכת סחור סחור) וככה היא תוכל להבין מעצמה, ואם יתאים לה היא תתאים את עצמה ותטפח את עצמה טיפה יותר.

ואם זה הסגנון שלה, הפשוט והטבעי יותר, אז קח בחשבון שזה מה יש...

יש לי חברה בסגנון ספורטיבי יותר, וכשיצאה עם בעלה הוא אמר לה בתחילת הקשר שהוא אחד שאוהב אלגנטיות באופן כללי, ומאז היא התלבשה בסגנון יותר אלגנטי.

הרבה אושר בריאות נחת ושה' יאיר לכם את הדרך יום יום בקלות ובאהבה

לכל עם ישראל בעז"ה

איזה מרגש

שמחה בשבילך על המסע הקצר שעברת (לפחות ממה ששיתפת)

מאחלת לך אושר ועושר עד בלי די🥂

אבל עם הבחור הנכון זה יתקלף ..

בעייני במינוס של רווקות מאוחרת זה שאתה יכול להיות הכי טהור בעולם

ואנרגיה או בחירות של אנשים אחרים .  תרצה או לא הם גורמות לך למגננות... במודע לא מודע

ולכאב /פחד .

ואני אשתמש במילה גרנדיוזית למרות שזה גם יכול להיות קטן מיני טראומה .

הראש זוכר הרגש זוכר .. וכל בחור משאיר איתו רגש / חוויה .

אני רק מחכה לרגע הזה שהוא יגיע ויקח ממני דאגות ופחדים שלא שלי.

זה כמובן דורש גם ממני לאפשר בקיצור זה באמת מסע / קריעת ים סוף .

אני חושב שגם לצעירים זה יהיה טוב שיהיה הגנות.

הגנות שומרות עלינו. לפעמים שאין לאנשים הגנות אז הם נפגעים ואין בזה שום אידיאל.

בשורות טובות אמן!

בתחילת ההיכרות הציפיות לרוב גם כך לא בשמיים, אז אני לא מפחד מנפילה מגובה.

אם נוצר קשר, הנפילה )אם תבוא) תהיה כנראה כואבת יותר, אבל כבר נוצר משהו, יש סיכוי, ולכן שווה לנסות להסיר מגננות כמה שאפשר, כדי לאפשר לקשר הזה להתפתח.

כמובן, צריך להיות איזשהו דירוג. לא להתחיל מיד לבדוק לאיזה בית ר כדאי לשלוח את הבן שלנו המתוק, אבל בהחלט יש מקום לבנות תמונה בראש שהיא-היא, מה שגם יחזק בעצמו את הקשר.

האם אני יודע לעשות את זה נכון?

שאלה גדולה.

נראה לי שבאמת עיקר העניין הוא להתחלת קשר, אבל גם אחרי שקשר מתקדם זה עדיין העיסוק.

חלק מעניין ההדרגה זה לא רק לא לקפוץ שלבים בטיל, אלא גם לדעת להתקדם ולא לעצור לגמרי, ולפעמים בקשר רציני יכולים להיות פנטזיות כאשר יש תקיעות בקשר. מתישהו תקיעות כזאת יכולה ליצור פנטזיות כאילו הכל טוב. אבל לא, צריך להתקדםםם

לפעמים הלב מרגיש משהו אחד והשכל מנמיך ציפיות כדי לא להתאכזב.

משתדלת לא לפתח ציפיות בתחילת כל קשר גם אם נראה שזה זה, אבל בסוף בתור בת אנוש כן מתאכזבת אם יש קשר משמעותי שנחתך מאיזושהי סיבה.

ואם כבר הזכרת את מסי, אני מחזיקה ממנו שלמרות שהוא אחד האנשים המפורסמים בתבל, הוא נשוי לחברת ילדות שלו כבר 18 שנה ולא מחליף בת זוג כמו גרביים.

זה פחות עניין של להוריד ציפיות או להגביר ציפיות.

אלא -

להתאים את הציפיות למציאות. המציאות שכרגע אני לא מכירה את הבחור ויש בו עוד צדדים שהוא יפתיע אותי בהם אם אני יכיר אותו.

כי אנשים הם עולם ומלואו, ואנשים הם מפתיעים, לטוב ולרע.

לכן הרבה פעמים פנטזיות שמנותקות מהמציאות עלולות לסתום את הסקרנות, וסקרנות זה בין הדברים הכי חשובים בהיכרות!

לכן, הצורך היחידי הוא להיות מציאותי. ובסדר אנחנו בני אדם אז כדאי לא להיות קשים לגבינו ביחס לכך.

מילא אם זה יבוא מרווקה שתרגיש ככה ותגיד.. אני לא לוקחת בעלות על זה, אבל לא התחברתי שהיא לוקחת את ה'קושי' הזה וצובעת אותו בצבעי גאולה. אפילו שמצידי אני יכולה להרגיש את זה. ויש בי אמונה, שכל 'עיכוב'/ המתנה יש בתוכו ובתוכה דבר שיכול להצמיח ולבנות, כמו שמשבר זה גם מבשר וכו וכו'. אז מבינה מה היא רוצה להגיד, 

ואפשר להגיד על זה על הרבה דברים אחרים כאלו של נסיונות. 

עם זאת, גם בתוך זוגיות אפשר לבנות קומה ועוד קומה, 

וכשאני רוצה להתחתן ומרגישה את המציאות טופחת על פניי אין לי מילים, ולי באופן אישי אין רצון לקרוא את המלים האלו. 

אבל בתכלס

זה הרבה בגלל שהיום כל אחד עף על עצמו והמבחר עצום וככה גם הפומו. 

אני חושב שצריך שינוי חשיבה כללי. תרתי משמע. זה נכון לכולם אבל חשוב במיוחד לרווקים בוגרים יותר שכבר עברו דברים ועבדו המון עם עצמם.

היא כותבת- "כדי להבין מה קורה בעולם הזוגיות, צריך להבין מה קורה בתהליך הגאולה... הגאולה היא תהליך של מעבר מההסתרה לקשר גלוי של פנים אל פנים".

ההשוואה עולה מאליה-  אין יש רווקות מאוחרת ובתים לא נבנים, אולי זה לא בגלל שהקשר הזוגי הוא לא מספיק פנים אל פנים, אלא בגלל שאנחנו לא מספיק מתאמצים לבנות את בית ה' ולהתקדם בתהליך הגאולה. זה פשוט שיקוף. בניית בית זה לא עניין פרטי לא רק לחיוב אל גם ל"שלילה". אם כל בית בונה עוד חורבה, אז כשאנחנו לא מתאמצים לבנות את המקדש (ואנחנו כבר לא בגדר אנוסים כמו בגלות)- אז ממילא עוד בית מתפרק או כלל לא נבנה. אם כשהיינו יכולים לעלות לא"י לא עלינו בהמונינו, בא משהו רע וקשה ודחף אותנו לעלות.

מתעסקים בסימפטום ולא בשורש. ברגע שהציבור יפעל יותר לבניין המקדש, דברים ישתנו גם בתחום הזוגי (גם מבחינה פסיכולוגית זה הגיוני, כי אם נהיה מאוחדים סביב מטרה גדולה יהיה קל יותר להתחבר ולהתחתן). הרווקים והרווקות (בעיקר אלו מביניהם שיש להם מידות מתוקנות והם אנשים טובים עם תפיסה בריאה, ובולט שהעיכוב לא באשמתם), נושאים על גבם את גלות השכינה, שמרחפת כיונה ורוצה כבר לנחות כי היא בבית אבל אנחנו לא בונים לה את הקן.

כמובן שצריך את מה שהיא כותבת (בנוסף לעבודה בסיסית על מידות ודמיונות חוסמים וכו'). אבל צריך להיזהר מתפיסה שאומרת שצריך להעמיק עוד ועוד את ההכנה לפנים אל פנים אם דברים לא מסתדרים וזה הפתרון. מה שצריך זה לגלות את הפנים, אנחנו כבר מול ורק יש כיסוי שמסתיר את הפנים וצריך להוריד אותו, להסתכל סביב ולפעול מתוך תפילה ונוכחות עם ה' (זה גם שיקוף של היחס הלא נכון למקדש. מחסום תודעתי עמוק. רק בדיעבד נבין את עומק הקונספציה הדתית).

מה תגיד על החילונים? כי זה קיים גם שם.

ובכלל, מה תגיד על הגוים בכל העולם..? אירופה גוועת מבחינה דמוגרפית בגלל העניין הזה.

פשוט המציאות השתנתה

ואישה מסובבת גבר.פעם המצב היה הפוך

היום כל אחת חושבת שהיא מינימום מיס תבל. ואז מבלי ששמה לב היא הגיעה ל35 וכבר חייבים להתחתן אז מתפשרים על מה שיש ומהר

הבעיה העיקרית היום זה שאנשים שקועים בעצמם.
 

זה יכול להיות הרסני שאדם שלא עבד עם עצמו מבחינת תיקון מידות ילך לאימון שיחבר אותו עוד יותר אל עצמו..

אבל גם אם אנחנו יכולים להחליט שעם לבדד ישכון ולעשות כרצוננו במקום המקדש- אני בכלל לא בטוח שההחלטה להימנע מזה לא נחשבת אונס. מצינו הגדרת אונס גם למניעות חזקות מצד קושי טכני או קושי נפשי, ואפילו ליצר הרע..

אני מסכים שמטרה משותפת עוזרת פסיכולוגית- ואני חושב שזה קרה בתחילת המלחמה, ועוד נשאר ברמה מסוימת. אז זה בתכלס לא חייב להיות התאחדות סביב מקום מהמקדש, ודוקא יותר הגיוני לומר שבשביל לדאוג למקום המקדש צריך להגיע לאחדות גדולה, ובלעדי זה לא נוכל להשיג שום דבר. 

גם מפשט מאמר חז"ל אפשר להבין לפעול בעיקר הפוך- שתיקון של ענייני הזוגיות מקדם אותנו לבניין המקדש (זה כמובן לא מחליף את החובה, הזכות והאחריות הלאומית שלנו למקום המקדש).

לעמ"י היו הרבה סיבות טובות לא לעלות לא"י, ובאה השואה והחדירה את המסר הנורא והכווינה מחדש.

זה גם לא עניין של לקום בבוקר ולעשות כרצוננו, אלא לפעול מעשית להשגת אישור לבניין המקדש. אפשר גם להתחיל בדיונים רחבים הלכה למעשה על העניינים הדורשים ליבון.

לגבי הסוף- אבל זו בדיוק הטענה, שתיקון ענייני הזוגיות לא הולך מספיק טוב גם אחרי כל האימונים וכו'. ומעבר לזה, בא"י אתה מתחיל מהכלל ועובר לפרט כי מורגש יותר החיבור של הפרט לשורשו. וזו גם המהות של המקדש, הכהנים עובדים ונמשך שפע לעמ"י. אנחנו פשוט חיים בתודעה אחרת וזו הבעיה.

יש בעיה מהותית כשמעתיקים את הר הבית למקום אחר, וד"ל, ולשם שמיים.

הרעיה, נשמת האומה הכללית שגם נמצאת בכל אחד, אומרת:

על משכבי בלילות בקשתי את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

בלילה, בשקט ובלבד, הרגשתי משהו עליון, וביקשתי להשיג אותו, אבל לא מצאתי.

אקומה נא ואסובבה בעיר בשוקים וברחבות אבקשה את שאהבה נפשי בקשתיו ולא מצאתיו.

קמתי וחיפשתי אותו בחיים, בעולם, אבל עדיין לא מצאתי. לא הצלחתי להרגיש את נוכחותו שם בצורה מספקת.

מצאוני השמרים הסבבים בעיר את שאהבה נפשי ראיתם.

במקום שאמצא אותו מצאו אותי השומרים, שומרי התורה, ושאלתי אותם. הם ענו את התשובות הרגילות שלהם, תלמד תורה, תתפלל מהלב, שם ה' נמצא.

כמעט שעברתי מהם עד שמצאתי את שאהבה נפשי אחזתיו ולא ארפנו עד שהביאתיו אל בית אמי ואל חדר הורתי.

ידעתי שהם טועים והם לא מבינים שכל אלו רק לבושים, אז מייד עזבתי אותם. ואחרי שניסיתי הכל- מצאתי. הבנתי. רק שם אגיע אליו באמת, אגיע להתגלות ולחיבור של האהבה. ולכן לא ארפה עד שאביאנו לשכון בבית אמי- שזה הר בית ה' מקום השראת השכינה, ובחדר הורתי- שמשם נברא העולם.

השבעתי אתכם בנות ירושלם בצבאות או באילות השדה אם תעירו ואם תעוררו את האהבה עד שתחפץ.

ועכשיו אני משביעה אתכם בנות ירושלים, אל תוותרו אלא תעירו ותעוררו את האהבה עד שתחפץ, ורק שמה האהבה באמת נחפצת. ואל תדאגו, אתם תצליחו. רק תבינו, תרצו, תתאמצו ותתמסרו, כמו שאתם עושים בשביל שאר א"י.

יותר מהסיבה שאנחנו מחפשים להתאהב ואז להתחתן

ולא להתחתן ואז להתאהב כמו בדורות הקודמים,

ואם כבר להתאהב אז בבן/ בת הזוג המושלמים בתבל מכל בחינה שהיא.

יש מבחר גדול יחסית, לא כמו יהודי העיירות שהתחתנו עם בני המשפחה היהודית הנוספת באותה העיירה/ משהו בסגנון

וכל ההקשר לגאולה בעייני ווארט חסידי נחמד ולא מעבר.

יש פער בין דורי מובהק

לטוב ולמוטב

גם יש הקרנה, מבלי שנרצה, מהעולם החילוני והגויי; הכל מותר, אפשר להתחתן אפשר גם שלא,

נכון שזה נשמע לא טוב, אבל אין ספק שיש הקרנה והשלכות גם עלינו.

שמה לב, שהבחורים במיוחד חוששים להתחתן. אולי פחד מאחריות, מהעול - היום יש כל

כך הרבה דברים שיכולים "למלא"; מה שפעם לא היה. אפשר לגור לבד ולחוות חיים

מלאים ומספקים.  איני יודעת אם יש תודעה של להוליד ילדים, יהודים, שימשיכו

את עבודת השם.

אצל הבחורות, זה טבעי יותר, מתבקש י ותר. הרי הגברים מצווים, לא הנשים

ואולי יש להם יותר י צר הרע בכיוון של לא למהר להינשא.

וגם יש הרבה בנות. חלקן דעתניות; למדו, חושבות, מעורות.

אולי זה גם מרתיע את הבחור הממוצע.

יש אולי סיבות נוספות. שכל אחד יחשוב פנימה לעצמו ואפילו

יכתוב לעצמו. בכנות; למה אני לא ממהר/ת להתחתן? להתיישב?

היא גזירת מלך. 

ה' הטוב לא ימנע להולכים בתמים

לא נובע מגזרת מלך, אלא מאיך שה' ברא את עולמו

כי זה מעבר למוסר טבעי

הרמב"ם שם רק אומר שהתורה ציוותה את עם ישראל לעלות עוד דרגה ולהתקדש (תרתי משמע), ולא לבטא צרכים גופניים בלי להתקדש ולהינשא גם כשהם פנויים ואין בגידה.

(גם איתו אני לא מסכים כי אמנם הגויים לא חייבים בגדרי צניעות הלכתיים כמונו אבל זה לא אומר שזו גזירת מלך. זו קריאת כיוון, ומי שחכם יקח אותה).

לא הפרוץ. אלא שגם בזה יש הרבה רמות.

ואני שואל: האם לדעתכם יש לרמת השמירה השפעה על איכות הזוגיות [גם לא מדבר על הקיצוניות, שלא מאפשרת לך לחיות אפילו עם עצמך..]

למה שיהיה קשר בין הקפדה יתרה על צניעות הלבוש, הדיבור. ההתנהלות בפרהסיה - ובין איכות החיים הזוגיים והקשר הרגשי בין בני הזוג?
 

זוגיות טובה מאופיינת בתכונות טובות של תקשורת פתוחה, של יכולת ניהול קונפליקטים, הכלה והתאמה של הבדלים באופי, של לתת מקום להגשתה עצמית ופיתוח אישי, ביטחון ואמון עמוק, אינטימיות טובה

אפשר להיות מלאך כלפי חוץ ושטן בבית 🥲 

מצד כל צד מבני הזוג, אם לא מצליחים לבנות קשר זוגי הממלא את התנאים לעיל

אבל לא מבטיח שום דבר להמשך, זה תלוי בעוד הרבה גורמים כמו תקשורת, פתיחות, שיתוף, מוכנות לבקש עזרה ולמידה אחד של השנייה

שמירת השבת במהלך לימודיי באוניברסיטה כנראה פגעה בציונים, אבל עושים את מה שנכון עדיין כי יש מחויבות למה שה' ציווה.

כמעט כל התגובות הם או ברור שכן או ברור שלא..

אין קשר לדעתי.

יש זוגות שלא שומרים צניעות ואהבה משגשגת שם

ויש הפוך לגמרי

אני כן חושב שיש קשר בין צניעות ושמירת ההלכה לבגידות וכו'

לדעתי זה מפחית משמעותית את זה

ובסוף.

לא בגלל זה ולא בגלל זה שומרים צניעות

אלא בגלל שזאת ההלכה.

חוויה שתיצור סיטואציות לדבר ולשתף?

אבל.

א. זו יכולת תקשורתית שלדעתי היא די בסיסית, והייתי רוצה לרכוש אותה.

ב. כבר מדייט שני? מרגיש לי שהתקדמות כלשהי ברמת השיח (לא רק זרימה בקשקושים, אלא שיח גבוה/עמוק יותר, להגדרתך, ברמה מסויימת) מתבקשת כבר שם.

הבאתי פעם כרטיסים לדייט שני. כרטיסים שרובם מעלים נושאים לפטפוט ולא לשיח אמיתי, כי זה לא היה כדי להעלות את רמת השיח אלא כדי לאפשר שיח בסיסי, כי היה מפגש רווי שתיקות, לא התחבר לשנינו לפטפט ונושאים מוצו במהירות. הוצאתי את זה באמצע והיה די מביך (וגם נגמר אחרי הפגישה הזו, אבל כנראה שזה היה למרות ולא בגלל הכרטיסים...).

תסתכל על ההצעות שלי כגשר זמני ולא כפלסטר

נראה לי ש'מקפצות' כאלו (מסכים עם הגדרתך 'גשרים') לא שייך להתחיל בשלב מאד מוקדם, הבעיה היא שקשה להתקדם מאותו מצב מאד מוקדם אם לא נוצרת התקדמות כלשהי בקשר.

השאלה כללית, אבל ספיציפית הקשר שגרם לי לכתוב את הדברים נגמר, להבנתי על הרקע הזה. 

אין אמת אחת

יתכן שאחרי תרגיש בנוח אחרי הפטפוטים לאט לאט זה יעלה?

אפשר לשים בראש איזה נושא אחד שבא לך לברר בדייט הנוכחי, לשים עבורו כוונה בתוכך וככה ברגע המתאים להעלות אותו ולנסות להקיף אותו לעומק. אבל רק נושא אחד בנחת.. להנכיח אותו בעדינות. לא בגלל שחייב שיהיה קשר, אלא כי אתה רוצה לברר את הנושא הזה וזה מעניין

אני מרגישה שככה זה אצלי, כשאני כותבת אחרי הדייט דברים שהייתי רוצה להכיר לעומק יותר, עצם הכוונה והמחשבה 'מזמנים' את הרגע הזה... זה אחרי שאני מגיעה מתוך מקום יותר פתוח ופחות לחוץ 

יכולה להגיד לך אמיתי שמאוד קל לי לדבר עם כל העולם.. אבל בפועל בדייט לא באלי וזה מפחיד כבר להיפתח סתם ..

זו התחושה שאין ברירה שצריך לנסות

תחושה לעיתים פיכסית כאילו לפעמים בכוח

זה לא פשוט לבחורה בכלל להיפתח לבחור שהיא לא בטוחה לגביו / לא יודעת אם הוא מעוניין בכלל

הרבה יותר קל לי להיפתח לבחור שאומר לי שהוא בעניין/זה מקל על התהליך אם אתה סקרן לגביה אמיתי תבהיר לה זה מקל ..

לי לפעמים עובר בראש מזה למה קשה לי להיפתח והלב עונה :למה שתבזבזי אנרגיה על בחור ותפתחי שאת לא יודעת .. אם הוא יהיה פה דייט הבא? מפחיד

ועוד אני כותבת לך את זה בתור בחורה שאוהבת לדבר וזה קל לה .

אחד מהדייטים האחרונים שלי זה היה רגע של כנות

שהוא אמר לי באמת שהוא ישמח להכיר אותי והכי סקרן לשמוע ולהיות פה בשבילי .. והוא צריך אותי בשביל זה

היה דייטים ממש מוצלחים ונעימים

בכל מקרה תהיו גברים עדינים אבל עם ביטחון נעים

זה גורם לבחורה להיפתח

תנסה להרגיש אם יש בך את הוייב הזה כלפיה (זה יכול להתבטא בכמה אופנים בהתאם למה שהיא משדרת בטבעי), ואז אתה תתחבר אליה קצת והיא תרגיש את זה ותיפתח לשתף.

בנים אולי שכליים, אבל בבסיס הם מתחברים קודם כל דרך הילד והנער שבהם ולא דרך השכל כנראה

אחרי שאתה חושף את עצמך קצת אולי היא תרגיש יותר בטחון לשתף.

עוד דבר, התעניינות בדברים קטנים שמעסיקים אותה. לא דברים על העבר, על ההווה.

המון מזל טוב אם הבנתי נכון

ודי עם השכל..לפעמים צריך לזרוק אותו מהחלון ופשוט להיזרק על השם בלי אנשי מקצוע ובלי מטפלים, אנחנו המטפלים הכי טובים של עצמנו.

קצת קשה לי שאם לא ה"תהליך" הזה אז יש מצב שזה היה מתפספס ושוב זה חוזר לעניין של השכל, לא צריך תהליכים זה מן חידוש של הדור שלנו-לא אומר לאף אחד איך לחיות, נותן עצה טובה לחיים. לפעמים כדאי לחיות בלי שכל.

תראי איזה דבר שגם הודעה כזאת משמחת שברוך השם זהו נגמר המרדף והצלחת להגיע לרגע המיוחל-במקום התרגשות וכיף ושמחה(שאני בטוח שאלו גם נמצאים אבל משום מה בחרת להאיר את הצד של היישוב הדעת והכל מחושב) יש מלא שכל ועצות ותהליכים. השכל הוא קר מאוד.

מזל טוב🎉🎊

תזרוק אתה את השכל מהחלון

ויהיו כאלה שישתמשו בשכל

מותר שזה יגרום לך לסלידה אבל אנשים שונים אחד מהשני ;)

ככה הקב"ה ברא בעולמו

למה? 

תזרוק ת'שכל ;)

אתה לא מתיר לי או אוסר עליי, שכחת את מקומך קצת אל תתבלבל.

השכל הוא מקום קר ויבש, שמנתק אותנו מאמונה, השכל מבורך כאשר הוא מקרב אותנו להשם, אבל כל הניתוחים והעצות והיועצים והעוזרות-כל אלו רק מרחיקים אותנו מהשם ומגבירים את כוחי ועוצם ידי והניסיון להבין הכל בשכל מדוקדק בצורה מדויקת ולדעת שהכל מסתדר לי בראש ןאם לא מסתדר לי בשכל המצומצם שלי אז אני לא פועל-וזו טעות חמורה שמקורה בגאווה ובאמונה שאני צריך לדעת ולהבין הכל ושהכל יסתדר לי כי אם משהו לא מסתדר לי קרוץ חומר שכמותי אז זה לא הגיוני, ואת זה השם לא אוהב.

גם אתה צריך לזרוק את השכל מהחלון ולדבוק בהשם ורצוי בהקדם.

ובנימה אופטימית זו

וכו'

לך מותר לאסור עלי להשתמש בשכל ולחייב אותי לקבל את דבריך הבלתי מעורערים, סליחה.

תודה רבה על מה שכתבת וששיתפת. כיף לקורא שזה לא מה השמיים וזה נעשה בדרך הטבע. באמת חשוב לזכור מה נכון לשתף פה ואיך.

בהחלט הוספת הרבה לפורום, ותודה על כך. מוזמנת להמשיך כמובן ;)

הרבה הצלחה שפע וברכת שמיים!!

מזל טוב גדול

שתזכו להקים בית נאמן בישראל

מלא באהבה שעבדו עליה קשה ומתוך זה היא יציבה ועמוקה

מזל טוב, הרבה שנים יחד בבריאות, שמחה, אהבה, רוגע ואושר, שהדרך שלכם יחד יהיה נעים, טוב ומלא בשמחה ואהבה

בהערכה גדולה!

התגובות שלך כאן הוסיפו נופך מלמד פה, תודה

ממש משמח!! ואני גם שותף להערכה על כל העצות ומה ששיתפת מאז שהצטרפת לפורום..

האמת שזה מסוג השיתופים שמציף לי הרבה שאלות אבל כפי שכתבת הוא כאן ... אז נראלי לא שייך לשאול..

אז נשארו רק השטויות.

משהו שולי - חח אי אפשר היה לנסח בהודעה את ההחלטה להתארס בצורה קצת יותר ברורה ומפורשת.. זה היה כתוב בכזאת רצינות...

משהו שולי × 2

אם הוא מהפורום לא תגלו לנו במי מדובר? ( זה לא אמור לחשוף אותו לא? הוא ישאר אנונימי גם כך)

בכל מקרה אם אתה פה אז מזל טוב גם לך..😃😀😁

מזל טוב ענקי!

שתזכו לבנות בניין עדי עד בשמחה ובאהבת עולם ❤️

איזה טוב ה' ❤️🏠🩷

תודה על השיתוף הכנה

מלמד דברים חשובים..

שתזכו לבנין עדי עד!

הוספת לפורום בתובנות שלך. נשמח לשמוע עוד..

אהבתי את מה שכתבת מאוד. משהו מאוד טבעי, שבטבע הטבע- לא מושלם. (וכמובן שגם מה שאינו מושלם, עדיין יכול להיות שלם)

ואהבתי שכתבת בצורה הזו כשאת יודעת שהוא כאן.

איזו כנות יש ביניכם! כמה אמת.

ואיזה כיף שאפשר להגיד דברים כאלו בלי לפקפק בהחלטה המשותפת להינשא. מדהימים.

ולא כתבת באופן ישיר אז גם לא אשאל, רק אביע משאלה שאת גם *שמחה* בבחירתך ושלמה איתה.

שיהא בניין עדי עד. בית של אמת, צמיחה ואמונה.

מזל טוב 

נשמע ששניכם מיוחדים.

איזה יופי

יש למה שכתבת רוח נעימה.

של יישוב הדעת.

מסדר את הראש

זה יכול לעזור לך הרבה.

האתגרים המשמעותיים של החיים עוד לפנייך,

ופה את יכולה למצוא פינה חמה לפרוק

הרבה אושר ועושר!

לך מתאים לשאר

כל אחד צריך לקרוא את מה שכתבת ולשאול את עצמו איפה זה פגש אותו

ולא אז אולי אני צריך ללכת על זה .

זו לא המסקנה הנכונה עבור כולם וגם את זה צריך להגיד בקול .

אני חושבת שאפשר ללמוד מהתהליך הזה שלכל אחד יש את התהליך המאפיין אותו .

ישר כוח על הניסיון והרצון ללמידה העמקה ורצון להבין מה הכי נכון לי ..מבלי לאבד את עצמך

בלי קשר לתוצאה

תודה על השיתוף 

קשר שמבוסס על כנות, הוא קשר מושלם!

כך האהבה תתפתח, לאט לאט והכי בטוח שיש.

בהצלחה רבה!!

מזל טוב!!!

היית ממליצה לבוא מנקודת מבט כזאת גם לבת 20?