אין נשי קריירה???

אני מכירה לא אחת ולא שתיים...

הבחור צנוע..

 ברור שזה לא התנאי היחיד,

אבל תכלס לא יצא לי לפגוש הרבה בחורות מהסגנון הזה...

רק בנות מסגנון מאד מסוים.

ראיתי רק את הכותרת. ואהבתי..

טען שזה לא רק מקצוע זה ממש תואר

ואחרי לידה אוטומטית מקבלים את התואר הנחשב ביותר A.M

מה כתבו? רק את הפואנטה..

לטובת אלה שאין להם עולם קטן אבל מסתקרנים..

(משלי, ל"א) 

תבדקו כמה פסוקים שם עוסקים בעבודות הבית.

וכמה עוסקים בקריירה. עסקים, חקלאות, אפילו מעבר לים...

סתם נק' למחשבה.

ההיפך, האיך אפרנס את הלומד?

פשוט לזכור שזה לא העיקר.. (בטוחני ש"אשת חיל" מהפיוט יודעת טוב מאוד מה העיקר..)

שתיהן חילוניות, אגב.

האחת- פסיכולוגית,

השניה- בנקאית שאחראית על המליינים של ת"א.

הן מרוויחות המון, מגיעות הביתה לא לפני 6 בערב, והילדים גדלים אצל המטפלות הובייביסטריות (כי גם בעליהן אנשי קריירה.)

הן מעדיפות לחיות ברווח ונוחות חומרית, ואין מה לעשות, זה בא על חשבון הבית.

לדעתי: א"א לשלב! אי אפשר!!!

והרב תיאר את זה יפה במאמרו- שאפשר לראות מה יותר חשוב לאמא- האם היא מתקתקת את ענייני העבודה כדי להגיע לבית ולילדים (וזה העיקר) או שהיא מתקתקת את ענייני הבית כדי להתפנות לעבודותיה (וזה העיקר)

כתבתי במילים שלי ^^^ את הפסקה השלישית במאמר, שמאוד אהבתי. הנה קישור לקובץ של העלון (אפשר לפנות למערכת עולם קטן והם ישלחו לכן על יום חמישי את העלון למייל)

http://www.olam-katan.co.il.dolphin.nethost.co.il/317/327m.pdf

בכולופן- אני אישית מוכנה לעבוד חצי משרה, ואין לי עניין בקריירה פורחת ומשגשגת. לא כי אני לא מעריכה את זה, פשוט כי אני מרגישה שליבי לא שם. אני יודעת שאני אישית לא אצליח להשקיע בבית ובילדים שלי יחד עם עבודה תובענית עד שעות הערב, ואני מוותרת על זה בלב שלם.

מישבכ"ז מרגישה החמצה, אפליה או שהיא מאמינה שהיא תסתדר עם חיי בית וקריירה- בהצלחה לה...

כתבות כאלה חוטאות לציבור בגלל הניסיון להכליל את כולן ב2 קטגוריות, או X או Y.

ובפועל, זאת לא המציאות כלל.

לכל אישה מתאים דבר אחר. נאהב את זה או לא, יש נשים שתחושת המימוש העצמי שלהן לא יכולה להתמלא מרק להיות בבית עם הילדים. וזה לא הופך אותן לנשים פחות טובות או מכילות או "אימהיות". זה פשוט אומר שהן מרגישות צורך לבטא את עצמן במישור נוסף בחיים וזה בסדר גמור. כמובן שגם אמא שמרגישה טוב בלהישאר בבית זה בסדר גמור באותה מידה ולא הופך אותה חלילה לפחות "שאפתנית" "אכפתית" או "מוכשרת".

בנוסף, אתם שוכחים שלא רק לגדל ילדים זו משימה קשה- אל גם לפרנס משפחה ולדאוג לצרכים החומריים זו משימה קשה. אני לא חושבת שהנשים שדובר עליהן בכתבה הן נשים ששואפות לרווחה חומרית בצורה קיצונית אלא הן מחפשות לגמור את החודש בצורה מכובדת מבלי לדאוג כל חודש מחדש איך ישלמו את כל החשבונות.

ילדים גם מרגישים לחץ של הורים שלא יכולים להרגיש בטוחים לגבי סוף החודש וכל החשבונות. מותר להורים להחליט לעבוד קשה כדי שיוכלו לשלוח את ילדיהם למיטב בתי הספר- שלצערינו עולים הון תועפות. מותר להורים להשקיע זמן בעבודה כדי לאפשר לילדים שלהם ללכחת לחוג אחד או שניים. כי כל אלה הם חלק מחינוך. בוודאי שזה לא צריך להיות במצב קיצוני ששני ההורים מגיעים הביתה כל יום אחרי 6 כשהילדים מגיעים מהלימודים משעה 2. אבל זאת לא בושה שילדים יהיו בצהרון אם צריך, עד השעה 4. אם אמא היא קרייריסטית כדי שהאבא יוכל לשבת וללמוד תורה, פתאום זה בסדר? עדיין אמא לא נמצאת כל יום בבית כדי לקבל את פני הילדים...

אין כאן בהכרח "צודק" או "לא צודק". זה לא עניין של נכון או לא נכון. א"א לקבוע עבור ציבור שלם מה טוב ומה רע- אלא כל משפחה תחליט לעצמה מה נכון עבורה וכיצד ראוי בעיניה להתנהל.

בתפילה שתרבנה דעות בריאות כאלו בקרב נשות עם ישראל!

וש"המלכות הרביעית" הזאת תפול במהרה כמו קודמותיה...

עכשיו אני אבין אולי על מה כולם מדברים חוץ מלנחש..

שהעניין הוא איפה הראש של האישה. לתקתק עבודה כדי להתפנות לילדים או להיפך.

חוץ מזה, אני לא מסכימה בכלום.

בתור בת לאשת קריירה שגידלה (בפירוש!!!) עשרה ילדים מוצלחים (אם אפשר להעיד על עצמי...) אני לא יכולה לקבל את החיתוך החד משמעי שכותב המאמר עושה. וכי אמא שנמצאת כל היום בבית בהכרח פנויה נפשית לילדיה כל הזמן? 

ושאלת כפירה- מי אמר שלהיות פנוי לילדים כל הזמן זה כזה מגדל אותם? אולי זה מרגיל אותם להיות קטנים ונסמכים כל הזמן במקום לפתח את היכולות שלהם? וכאן אני בפירוש מתייחסת לעצמי, שבתור בכורה שהרבה מעול הבית היה עליה- ברור לי שיצאתי מה שאני רק בזכות האמון הזה שאמא שלי נתנה בי, שאני מסוגלת להתמודד, ולהצליח לעשות הרבה דברים ולעשות טוב. זו נקודה שבכלל לא מתייחסים אליה. אנחנו מקבלים את הרוח המערבית שצריך לעטוף את הילדים בצמר גפן, לתת כל הזמן, לא לדרוש כלום- ובסוף יוצאים לנו ילדים מרגרינה שלא מסוגלים להתמודד אפילו עם בחינות בגרות, ובנוסף לכל גם כפויי טובה שמרגישים שלא נתנו להם מספיק. אם כבר מדברים על השפעת תרבות המערב....

וכמובן, אי אפשר לא לשאול את שאלת השאלות- מה יאכלו אותם אברכים שלא התחתנו עם אשת קריירה (אלא עם נערה צנועה שבסופו של דבר תעבוד במשמרות כקופאית כדי שיהיה להם מה לאכול...)???

ועוד שאלה: מי יחנך את הדור הבא? כי עבודה כמחנכת כיתה היא קריירה הרבה יותר מאשר אשת כספים שחוזרת בחמש והראש שלה בבית בלי לדאוג לשיעורים למחר, ושיחות עם הורים וזה... אז מי יעשה את העבודה החשובה הזו????

סה"כ אני מאד מבין ומסכים עם כותב המאמר.בעיקר בכל הנושא של הבלבול הגדול וההרגשה שיש היום לנשים שאם

רוצים שהו ישארו יותר בבית ופחות יפתחו קריירה זה כי רוצים "להדיר" אותם.

מתעקשות על שוויון ולא מבינות שאין מה לעשות-אנחנו לא שווים-אנחנו שונים-וכל אחד ותפקידו..

מצד שניה,חיים היום דורשים הרבה כסף כדי לקיים משפחה בכבוד-במיוחד משפחה גדולה כמו שרוב

האנשים פה היו רוצים.לכן להגיד לאשה להיות רק אמא יוצר מצב כמעט ודאי של מצוקה כלכלית..

(ובמיוחד-מי שרוצה שהבעל יישב ללמוד -ושבאשה תהיה רק אמא...צריך לגדל עץ דולרים או משהו..)

אז איפה העניים כן יכול לבוא לידי ביטוי-בעיקר בראש.לזכור תמיד שהעיקר של האשה זה הבית שלה,

ולהשתדל לפנות את כל הנפש בשביל לבנות אותו טוב.

בנוסף על הבעל לקחת על עצמו את עול הפרנסה העיקרי ולפמות זמן לאשתו כמה שניתן לבנות את יסודות הבית..

נ.ב  :מה העניין עם ה "כיפה קטנה"?גם עולם קטן כבר לא טוב??

ולרבות מהנשים אלו הם גם חיים של שעמום ותסכול.

לא כל אחת מוכנה כל חייה לכבס, לבשל, לנקות, למרק, להאכיל, לשטוף, לנגב ושאר טרחות משק הבית.

זה אמנם לא קל לשלב עבודה מספקת עם טיפול בבית ובילדים אבל אם יש חלוקת עבודה נכונה ושתוף פעולה בין בני הזוג אז לא צריכה להיות שום בעיה מיוחדת.

ואגב, יש פסקה מדהימה ברב שמדברת בול על זה:

שמונה קבצים, קובץ ה', רפ',

'בעולם קטן, כל מה שנמצא בו קטן הוא, ומי שיש לו תביעות של גדלות בעומק האמת, לא יוכל להתפייס בכל המתואר מתוך העולם הקטן, אפילו אם תהיה ההתארה מרובה בעושר צבעים, ובריבוי מינים ותכנים שונים, אבל חוט הקטנות מקיף את הכל. קוצר רוח ירגיש הצופה לתכנים גדולים תמיד, בהשתקעותו בתוך המצרים של הקטנות, ואין לו עצה, כשהוא סוף כל סוף נזקק לאותם הענינים, מצד המצב הגשמי והרוחני המעיק עליו, כי אם להסתכל גם כן בשורש המציאות של כל היצירות הקטנות, ואז יראה אותם בגדלם.'

הרי הם עצמם (המערכת) קוקיסטים לא קטנים...

ממש נראה לי קשה לשלב קריירה וילדים..ועיקר תפקידה של האם הוא לגדל אותם,עקב עבודת הבעל.

הבעיה היא כשהוא לא עובד..יעני אברך,ואז האשה כן צריכה לעבוד,וגם להרוויח די טוב,אם הוא רוצה להישאר כך למשך פולטה שנים,מה שמצריך אותה די לעשות קריירה,ואז זה יותר מתוסבך..

ואז שיחליטו מה הם מעדיפים,אשה קרייריסטית,או בעל לומד..או שמצליחים לשלב ביניהם,בס"ד גדולה,וחיים בדוחק גדול..

קיצר,ברעיון הכללי-מסכים לגמרי.

ולא היה לי איפה לפרוק את זה.

זה אותם רבנים שאני מכבדת מאד מאד תמיד תמיד.

אבל אני לא מצליחה להבין, הם מדריכים את הבנים :

א. להתחתן מוקדם ככל הניתן.

ב. להתגייס מאוחר ככל הניתן

ג. להישאר כמה שיותר בין כותלי הישיבה גם אחרי הצבא

ד. להביא כמה שיותר ילדים ברצף.

ושלא תחשבו, אני מסכימה עם כל אחד מהסעיפים הללו,

אבל מה שיוצא בסוף הוא שגם העול התפעולי של הילדים והבית וגם עול הפרנסה נופלים בשורה התחתונה על האישה, במיוחד שאחר כך הבעל צריך ללמוד מקצוע, (וגם בזה אני תומכת). וכמובן שתוך כדי זה האישה היא שסוחבת (ברוך ה' אין תלונות) את ההריונות וגם זה לא קל.

בקיצור, אני מהנדסת, אמא לארבעה, בעלי סטודנט, נשארו לו עוד שנתיים,

וכן, עול הפרנסה הוא על כתפי, כדי שהוא יסיים את התואר בציונים טובים וימצא עבודה לאחר מכן.

אני לא מצטערת על כלום וברוך ה' ה' דואג לנו לכל מחסורנו,

אבל אני לא מבינה איך אפשר לצייר תמונה כל כך חד צדדית ומנותקת מהמציאות של אישה שכל היום בבית (מעבר לתסכול שאני הייתי חווה לו הייתי צריכה להיות בבית כל היום, כל יום)- אז מי מפרנס?

אני יודעת שיש משפחות מבוססות היטב בציבור שלנו שקונות דירות לילדים ועוזרות גם בתשלומים השוטפים, אבל זאת ממש לא המציאות של רוב הזוגות במגזר שלנו.

כואב לי מאד שהרב המליץ לבחורים לא לצאת עם "נשות קרירה", הוא פסל אותנו חד משמעית באופן גורף באופן דיכוטומי- שחור/לבן.

הייתי שמחה אם היה מתייחס גם לעניין של הפרנסה- משום מה הנושא הזה הוא מתחת לשולחן בציבור שלנו, יהיה בסדר.... אם הרבנים מדריכים להישאר בישיבה וכו' שיתנו גם הדרכה בענייני פרנסה...

עול הפרנסה הוא על הבעל, לא על אשתו.

התחתנת? צא לעבוד, וקיים את מה שחתמת עליו בכתובה.

היא רוצה? עושה לה טוב? זקוקים לעוד משכורת? זה כבר משהו אחר...

בעזהי"ת.

אבל נראה לי צריך לחלק בין 2 סוגים של "נשות קריירה":

1. בנות בעלות יכולת שכלית ומוטיבציה שרוצות לממש את עצמן בגבולות שהמצב המשפחתי מציב.

2. וורקהוליסטיות.

אני מניחה שהרבנים התכוונו לסוג השני שציינתי, ולא לסוג הראשון, שלפי הבנתי את משתייכת אליו.

אני כן חושבת שזה קילקול גדול שעול הפרנסה לכתחילה נופל על האישה.. ובזה אני מסכימה איתך. גם אם הבעל רוצה להיות אברך, ולהשקיע עמלו בתורה, הוא מחויב לעבוד וזה לא מפחית מלימוד התורה שלו. אפשר לחיות תוך הסתפקות במועט, במה שצריך ולהתגדל בתורה.

נשות קריירה, אם הבנתי נכון הן נשים שמשקיעות את מרבית כוחן החוצה.. ולא נשים שעובדות מסיבות כאלה או אחרות..

ראי:

"הרי ברור שנסדר את הבית.. כדי שלא יחשבו שהקריירה באה על חשבון הבית.., אבל האם הדבר הזה נעשה כדי להסיר מאתנו את הטרדה הגדולה הזו כדי שנוכל סוף סוף.. לטפל בעניין העיקרי: הקריירה, או שמא נסיים מהר את העבודה, כדי שנוכל להתפנות לטפל בעניינו העיקרי- הילדים, הבית".

מלגה של 1500 ש"ח כשדירה עולה יותר?

בלי אוכל, בלי הוצאות שוטפות הכי מועטות שאפשר?

אני מצטרפת לשושנה בתהיה הגדולה.

אני מאמינה שהרב יוצא נגד נשים שהופכות קריירה לעיקר ולמטרה וילדים למשניים.

אחרת אני לא מבינה איך הוא לוקח על עצמו אחריות כזאת.

כתבתי שהוא צריך לעבוד, ועם זאת- להסתפק במועט, כי רצונו זה להתגדל בתורה ולהשקיע את עיקר עמלו בה

אני ממש לא בעד מלגות.

ולא מבינה איך הבנת את זה מדבריי..

בהצלחה לכולם!

מעשית, כלכלית- זה כמעט בלתי אפשרי.

אז להרצות נגד קריירה ולהיות בעד שהגבר ישאר ללמוד- זה בלתי אפשרי (מה שהרב אמר, לא מה שאת/ה)

אפשר כן להקשות על קריירה על חשבון הבית- ועל איך עושים איזון. לא ככה.

ובמלגה- התכוונתי למלגת הכולל.

ועובדה- זה אפשרי..

ע"ס מה את טוענת שלא אפשרי? 

בעלי עובד, ועם זאת לומד תורה, וזה עיקר עמלו. ואני לא עובדת..

ואני מכירה לפחות 3 סיפורים דומים לזה.. + 3 ילדים

חוץ מזה- שלא העקרון הוא שהאישה לא תעבוד, אלא יש פה עניין לעורר את הלבבות והמעשים בהתאם לכך שהקריירה הופכת לעיקר והמשפחה נדחקת לצד. ואולי הקיצוניות הזו חשובה כדי להחזיר דברים לפרופרציה הנכונה

- לגבי מלגה: לא משנה איזה מלגה. בכלל לא ציינתי שאני בעד סוג של מלגה כלשהי. גם לא זו..

אז לא יודעת איך הנתון הזה נכנס ככזה שתקף לדבריי..

איך אתם מסתדרים מבחינת פרנסה.

אולי ניתן ללמוד מזה משהו

בעלך גם לומד, אני מניחה שרוב היום או חלק משמעותי הוא עובד- אחרת- תסבירי לי את איך אפשר לשלם את כל התשלומים בלי משכורת מינימום.

(ותאמיני לי שאני מכירה הסתפקות במועט)

מעבר לזה- ככל שהילדים גדלים הצרכים וגדלים איתם, והכספים שנדרשים מרובים בהרבה מאשר שלושה תינוקות. גם אז, כמובן, אפשר להצטמצם ולחיות ממעט מאוד, אבל אני עדיין בספק כמה אפשר ללמוד במצבים כאלו בלי שהאשה תעבוד.

ולגבי מה העניין בדברי הרב- אם תסתכלי שוב, זה בדיוק מה שכתבתי.

למה כ"כ קשה לקבל את זה? 

וכתבתי שאישה לא צריכה לעבוד?? 

פרשתי

בלי מלגה

עם משכורת מאוד מצומצמת מן הסתם

אתם חיים בדירה של הישיבה?

ההורים עוזרים?

את לא חייבת לפרט כמובן, אבל אני אמשיך להאמין שקשה עד כמעט בלתי אפשרי לחיות בלי שאחד מבני הזוג מרוויח משכורת מינימלית (אם לא ההורים וכאלה)

יש הרבה דברים שנראים על פניו בלתי אפשריים, אבל הם מצליחים.

ושוב- אם באמת קשה כלכלית, אישה יכולה לצאת לעבוד, כל עוד הבית נשאר עיקר ואת מרבית כוחותיה היא משקיעה בו ופחות החוצה..

ולגבי כל שאר השאלות: לא, ב"ה..

איך בדיוק אתם מסתדרים וכמה בעלך מרוויח וכו', ובלי הנתונים האלו להתווכח על ריק זה נראה לי מגוחך.

אבל תאמיני לי שאני מדברת מהכרה של מציאות מורכבת כלכלית ושל זוגות במצב דומה, לא מהאוויר ובטח לא מהתנגדות עקרונית לבעל שלומד.

ולא השתכנעתי.

בס"ד

אני חושבת שרב מוחלט מהנשים שהיינו שואלים אותן כיום מה שאיפתן הו יגידו שהמרכז יהיה בבית גידול ילדים והשקעה בזוגיות.

מצד שני רב הנשים היום יחנקו בבית אם הן יהיו בו כל היום ויכבסו, יבשלו וכו'....

אישה צריכה להיות בחברה של אנשים בגילה.

בנוסף, רב הנשים כמו גם האנשים היו רוצות לעסוק בתחומים שונים.

הזכירו לפני את אשת-חיל, האשה שמתוארת היא אשה פעילה מאד שעסקה כמעט בכל התחומים שהיו קיימים באותה תקופה.

האשה שמתוארת דאגה לכל מה שצריך לאוכל, חינוך, ביגוד וכו'... 

האשה פעם נכנסה לבית רק כשהלכה לישון הכל נעשה בחוץ. (אני מדברת על תקופות די קדומות)

מי שהלך לראות עתיקות בארץ בטח שם לב שהבית היה מקום אך ורק לשינה.

האשה עבדה כל היום, יום כביסה, בוקר בישול וכו'...

היום המציאות השתנתה.

בשביל לדאוג לצרכי הבית צריך להביא כסף בשביל לשלם על אוכל, חשמל למכונת כביסה, חומרי ניקוי, בי"ס, ביגוד ותופרת וכו'... (ניסיתי להקביל לעבודות הבית...)

היום המציאות יותר מורכבת בשביל לעזור לבית אישה צריכה לעבוד וכך היא תדאג בדיוק למה שדאגה מקודם רק בצורה עקיפה.

אישה פעם התעסקה כמעט בכל תחומי החיים שהיו פעם.

אני יכולה להגיד בתור אמא לילד שהייתי נגמרת כל היום בבית ולעשות אותם 5 דברים כל היום.

לי ולרב אנשים יש תחומי עניין נוספים ויכולות לעסוק בדברים נוספים, לא סתאם הקב"ה הביא לנשים יכולות שלא באות לידי ביטוי בבית ותחומי עניין נוספים.

יש מטרה ליכולות שנתנו ע"י הקב"ה ולא כולן באות לידי ביטוי בבית, במיוחד היום שלעומת פעם מדובר בערך ב-3-4 פעולות שכל הזמן חוזרות על עצמן.....

הרב המוחלט של הנשים שנשאל היום (מכל המגזרים) ירצו לעבוד חצי משרה זה מבחינתם האידיאל!!!!

אבל, המציאות היא אחרת!!! 

כמה חצאי משרות יש היום וכמה נשים יש????

דרך- אגב הוראה לא נחשב חצי משרה כי עובדים אולי 4 שעות באותו יום בביה"ס אבל עוד 8 שעות בבית אח"כ.

בנוסף לא לכל אחת מתאים לעבוד בכל דבר...

דבר נוסף, משהו באמת חושב שרב הנשים כ"כ נהנות לעבוד כ"כ הרבה שעות? הם עושות את זה בשביל עצמן???

אשה שמעניין אותה תחום מסוים היא יכולה ללמוד אותו ולעסוק בו בקצב שלה ומתי שבא לה. אם היא עובדת זה בשביל המשפחה ולא בשביל עצמה!!!!!

אשה כ"כ נהנית לבוא ליום עבודה ארוך אחרי שלא ישנה כל הלילה כי התינוק לא הרגיש טוב?

אישה (סטודנטית) כ"כ נהנית  כמה ימים אחרי לידה שהיא מותשת לגמרי להתחיל ללמוד במלא המרץ ולהשלים חומר?!?

אישה כ"כ נהנית למצוא על הבוקר ביביסיטר לילד חולה וכמובן במהירות כדי שלא תאחר לעבודה?!?

אישה נהנית מכל הלחץ שיש עליה, גם העבודה וגם הבית?!?

אישה נהנית  ב-3 חודשי ההריון הראשונים עם כל הבחילות וההקאות גם לעבוד 8 שעות בעבודה לפחות ועוד כמה שעות בבית?!? ושלא נשכח גם הנסיעות.....

מישהו חושב שאישה באמת נהנית מזה שהיא צריכה לעבוד כ"כ הרבה שעות ולספור דקות כמו אנורקסית שסופרת קלוריות?!?

מישהו חושב שאישה לא היתה רוצה להיות בבית שלה עם היעדים יותר זמן?!?

אבל אין מה לעשות זאת המציאות!!!!

כמעט כל הנשים היו רוצות לעבוד בנחת חצי משרה להתעסק בתחום נוסף ושיהיה גם זמן לבית, ילדים, בעל וכו'...

אבל הנשים שעובדות היום כ"כ הרבה שעות הן עושות את זה בשביל הבית. אם תחום היה מעניין אותן ולא היה לחץ כספי הן היו הולכות אולי לשיעורים נחמדים בנושא ולא למרתון של האקדמיה.

נשים גם מקדישות את עצמן לבית רב חייהן ואח"כ עוד מגיעים אליהן בטענות....

(דברתי על רב הנשים שכוללות אותי, חברותי ונשים מגן- שעשועים כולל חילוניות וחרדיות...)

היציאה מהבית לא מתחילה ממקום של כסף, אלא ממקום של סדרי עדיפויות.(הייתי אומרת תרבות יון המנשבת..)

שנותנת תחושה שרק הגבר ויעודו הם המוצלחים.. ואישה זה פסה.. ואנחנו כביכול מקשיבים להם וכמו עדר אומרים : מה כן? תראו גם אנחנו יכולות.

אפשר קצת יותר להעמיק ולעשות סוויצ'.

ללמוד על הכוח של האישה על העוצמות ועל הנשיות שלנו . לא להקשיב לכח המשפיל של תרבות יון .. אלא לכח הכ"כ מחזיק מאיתנו ולמי שכ"כ סומך עלינו והעמיד אותנו בלב בתי ישראל.. 

קודם כל, רוב רובן של הנשים שאני מכירה יוצאות לעבוד בלי קשר ל"תרבות יון".

סיבה אחת חשובה מאד- כלכלית. היום קשה מאד מאד להחזיק בית על משכורת אחת. במיוחד כשבד"כ הזוג מתחתן כשלאישה יש תואר/כמעט מסיימת והבעל רק מתחיל ללמוד.

וגם אח"כ- ככל שהזמן עובר והבית ב"ה גדל- הצורך הכלכלי גדל.

ועוד סיבה לא פחות חשובה- נשים צריכות גם עשיה, מרחב, לצאת קצת ולהוציא עוד כוחות אל הפועל. יש מעט נשים שיכולות להרגיש סיפוק רק מהבית, אבל הרוב צריכות עשיה מעבר. יש לנו כישרונות שהקב"ה נתן לנו- ואנחנו לא רוצות לתת להם להרקב ולשבת לבד בחושך בקור. 

תסתכלו על אישה בסוף חופשת לידה- רובן עדיין עייפות ומותשות, אבל מתות כבר לחזור לעבודה! נמאס להן חוסר היכולת לצאת מהבית. לראות כל היום 4 קירות..

ועוד משהו, בעיני, גם אם אישה רוצה לפתח את עצמה, לבנות לעצמה קריירה, וגם אם היא עושה את זה על חשבון הבית שלה- זאת בחירה שלה. וביננו, אם "נכריח" אותה  להישאר בבית, הילדים שלה יקבלו אמא ממורמרת, שמרגישה שהבית כובל אותה.

לכל אישה יש ייעוד משלה על הסקאלה הזו- בין ה"עקרת בית" שיוצאת אולי לקניות לבין אשת הקרירה שאין לה זמן אפילו להתחתן. וכל אחת צריכה למצוא מה המקום שהכי נכון לה והכי עוזר לה בעבודת ה' מתוך שמחה וסיפוק.

http://www.inn.co.il/Forum/Forum.aspx/t396674#4743884

תשמעו סיפורון:

ישבנו ערב אחד כמה שכנות על כוס קפה.

לאט לאט פרשו הנשים.

נשארנו 3 נשים עקרות-בית ואשת-קריירה.

אשת הקריירה קמה ללכת וניסתה להסביר את לכתה בסיבה הרווחת: יש לי עבודה מחר בבוקר.

אוטומטית שלשתנו ענינו יחד: גם לי.

אני אישית פרשתי מהוראה לטובתי האישית. יש גבול לכוחות שלי ואני לא מוכנה להתמוטט מלחיות בשני עולמות ולהצליח בשניהם.

להיות אמא זה קשה,

ולא רק העבודות הפיזיות ומטלות הבית שדורשות זמן וכוח.

הילדים צריכים לבריאת נפשם (וגם אני גיליתי עולם חדש) קצב חיים סביר.

העולם מטורף, אנו רודפים אחרי הזמן ושוכחים לחיות.

להיות עם הילדים כשהם בבית קל יותר כששעות הבוקר מנוצלות לאירגון וסידור, בישול וכו',

ולא להתמודד בו זמנית עם עבודות הבית והילדים.

זו לא חוכמה לומר הצלחתי לנקות עם הילדים כשבעצם ניקיתי והילדים הסתדרו בלי אמא וכדומה.

יש לי חברות קרייריסטיות שלפני נישואין דיברו על קריירה כאידיאל וצורך וכעת מה שחשוב להן זה העניין הכלכלי והיו שמחות לוותר על הקריירה.

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

ומאושרים. ואשרי השדכן!

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי