5 בבוקר???
איך נראה לכם אני אגיע?
ב4 יש רק טרמפים של אנשים מוזרים.

http://mail.google.com/mail/?ui=1&realattid=f_fff6jmq0&attid=0.1&disp=vah&view=att&th=1197fb8f1f46a884

אולי זה פועל..

לקראת העלייה אל נקודות התיישבות חדשות- רכסי הרים בחג העצמאות המתקרב (רכס סלע, רכס מבשרת אדומים, רכס העיטם, רכס מעלות חלחול, רכס אורות ורכס מגרון),
נערוך סיור הכנה לרכס מגרון.
הסיור יתקיים בעזה"י ביום ראשון כ"ב ניסן (אסרו חג פסח).
התכנסות ב- 5:00 לפנות בוקר בתחנת הדלק פסגות,
סיום משוער ב- 12:00 בצהריים.
נא להצטייד ב- 2 ליטר מים, מזון, מפת האזור וכובע.
הסיור מיועד לבנות בלבד!

לפרטים: 052-8971670

לה"ו!

מישו צריך לעזור לסבתא להחזיר את כל הכלים של פסח למקום..

תהנו!

לכל המעונינות בבוקר יהיו משם הקפצות לתחנת דלק...

ואני חשבתי שמאז חנוכה לא התווספו לנו עוד חגים. נראה שהיחידים ש'חוגגים' ביום הזה אלו הדלי"ם ולהבדיל אנשי 'נטורי קרתא' שיוצאים לרחובות ומשתוללים, כאשר כל אחד חוגג 'בדרכו שלו', אלו עם דגלי ישראל ואלו עם דגלי אש"ף, אך המשותף לשניהם הוא ששתי הקבוצות הללו לא מחוברות למציאות המתהווה אלא ממשיכות בדרך שאבד עליה הכלח כבר מזמן. ואני גם תוהה, איזו 'עצמאות' היא זו, כאשר מרצח ערבי טובח בשמונה בחורים הי"ד, ובית המרצח נותר על כנו, ואין שום תגובה ושום כלום, וכך מדי יום כמעט בעזה ובכל הארץ. הזו 'עצמאות'?

מה שכתבת ולא חושש שהפריץ\ק.ג.ב\מלך\אינקוויזיציה\סולטן\נוגשים מיצריים יעצרו אותך מראה שאתה בהחלט בעצמאות.

ולא רק זאת, בארה"ב הוא יכול לכתוב מאמר הלכתי ולא להכנס לכלא.
במדינה המהוללת שלך, רב יהודי נכנס לכלא בגלל כתיבת מאמר הלכתי.

האם זה אומר שצריך לומר הלל ב-4 ביולי? ואת הקדיש לנגן במנגינת סטאר-ספרנדלד-באנר?

כי מלחמת אחים תשמיד את כל עם ישראל, וכבר למדנו ממש על בשרנו בימי בית שני, ולא נחזור שוב על טעויות בע"ה.

גם רב בארה"ב שיכתוב כנגד הסנאט, יושם בכלא.

כל פעם שאני רואה את החתימה של ואלאד בשרי נעשה חידודים חידודים..

א. מלחמת אחים הצילה את עם ישראל במקרים לא מעטים, למשל הרג החוטאים בעגל של הלויים, מלחמת החשמונאים במתיוונים וכו'.

ב. בארה"ב מותר לכתוב נגד שיטת משטר, נגד המשטר עצמו, נגד ראשי המשטר, נגד עמים וגזעים ונגד דתות. האיסור היחיד הוא על הסתה מפורשת לרצח.

במדינה הציונית מי שמצטט מחז"ל בעניין היחס לגויים בכלל ולערבים בפרט מסתכן בכתב אישום על הסתה לגזענות, והרב עידוא אלבה אף ישב בכלא מספר שנים בגלל מאמר הלכתי נטו שפרסם.

לכן אני מציע שתחגגו את יום העצמאות של ארה"ב, שם יש עצמאות אמיתית לפי ההגדרה ההזויה שלכם של המלה "עצמאות".

אז תהרוג אותי?

מלחמת אחים תחריב את עם ישראל. זה ברור. ואני לא שמעתי, וגם לא אשמע כי לא יהיה דבר כזה, גדול תורה שיאמר לצאת למלחמת אחים.
בעניין מה שציווה משה ללויים ומלחמת החשמונאים במתייונים - זו הייתה הוראת שעה. שוב, אין שום גדול דור שאומר לצאת למלחמת אחים.

יש הרבה דברים לתקן במדינה הזאת, אבל אינני כלל מבין - איך אפשר שלא להודות על מה שה' נתן לנו? על הדברים הטובים שיש! לא להתעלם מהדברים הדורשים תיקון, אבל להודות בוודאי שצריך!
ושוב, כדאי לעיין במזמור י"ט של רבנו הרב צבי יהודה זצ"ל.
מעניין שרוב גדולי התורה שהיו בא"י (דווקא! וראו את מעשי "הציונים הכופרים" מקרוב!) כתבו שמדינת ישראל היא אתחלתא דגאולה. ויש בזה אמת גדולה, אלא שצריך לברר אותה בשביל "להושיב אל לבבנו". שוב, מזמור י"ט, בעיני, הוא מפליא.

אדרבא, תעבוד אותה ואל תעבוד את הקב"ה, הלא לעבוד ע"ז גמורה עדיף מאשר ע"ז בשיתוף - שנ' "עד מתי תפסחו על שני הסעיפים...וגו' ואם הבעל לכו אחריו".

אתה, ממי"ר, מזכיר לי את זקן אחד באושוויץ שבלכתו למקלחות הגז אמר: "תשמע, אתה צריך להסתכל על הצד הטוב ולהודות לקב"ה שאין אנו צריכים לשלם לחברה קדישא על הקבורה".

ועוד, שמא צריך לברך על הרעה כשם שמברכים על הטובה ולכן יש להודות לאתחלתא דגאולה ויסוד כסא ה' בעולם על כך שהיא המדינה היחידה מאז גרמניה שהחריבה באופן מסודר וצבאי בתי כנסיות ובתי מדרשות, גירשה יהודים באכזריות ובאלימות על בסיס גזעם, והשליכה רבנים לתא מצחין על כך שכתבו דברי הלכה.

וצ"ע ודו"ק היטב.

אני באמת מסוקרן, ואלאד, האם ישנו רב חשוב ומקובל שמכוון למלחמת אחים?

זו שאלה רטורית, הלא משה רבינו לא מספיק טוב בשבילך, החשמונאים לא מספיק טובים, אליהו התשבי ורבים אחרים אינם נחשבים. הם לא ברמה של הגה"צ המקובל האלוקי רשכבה"ג כ"ק אדמו"ר סולימאן אבו-נור שליט"א.

אבל לא אשאיר אותך בלי כלום:

"הערב רב הוא שונאנו הכי גדול, הוא המפריד בין שני המשיחין, קליפת הערב רב פועלת רק בדרך של אחיזת עינים ובעקיפין לכן המלחמה בערב רב היא המלחמה הכי קשה ומרה ועלינו להתגבר בכל שארית כוחנו במלחמה זו, וכל מי שאינו עוסק בפועל במלחמה נגד הערב רב נעשה ממילא שותף לקליפת הערב רב ויהי' מי שיהי', מוטב לו שלא נברא."
(מובא בקוה"ת פ"ב)

אם מדינת ישראל מלכתחילה היא אתחלתא דגאולה, גם אם היום יש סיבוכים בגאולה, היא אתחלתא דגאולה. אף אחד לא הבטיח שהגאולה תבוא בקלות, אבל אין אנו מתיאשים, עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה!

האם אתה מנסה לומר שכל גדולי התורה שהזכרתי הם עובדי עבודה זרה? שהישכיל עבדי הוא עובד עבודה זרה? שהרב חרל"פ, הרב צבי יהודה והרב הנזיר וכו' הם עובדי עבודה זרה? שהרב משאש הוא עובד עבודה זרה? שהרב ראטה הוא עובד עבודה זרה?

שוב, אמרתי כבר - כדאי מאוד לעיין במזמור י"ט, ועדיף לשמוע את קולו התקיף של הרב צבי יהודה, שמחדיר יראת שמיים חזקה כל כך.

קול התור אינו בא במקום טוש"ע.
ואני מניח שאם תשאל את הרב אבינר או את הרב מלמד הם יענו לך על קושיתך. אני פשוט לא מתמצא בקול התור.

שוב, עיין במה שמביא באם הבנים שמחה פרק ג', שיטת החת"ס ותלמידו מהר"ם שיק (או"ח סי' ע"א) ומה שהביא בשם הרבי הקדוש מקומארנא ובשם אחד מגדולי התורה שנפגש איתם שם.
וכנראה שרוב גדולי התורה שהיו פה בא"י וראו את "הציונים הכופרים", לא סברו שהם ערב רב.
וכנראה שגדולי הדור של עכשיו לא סוברים כמוך.

הצהרת העצמאות באה במקום הטוש"ע?
ואולי החוברות של אלי סדאם באות במקום הטוש"ע?

ואני לתומי חשבתי שענייני השקפה אינם ב-4 הטורים אלא בחמישי.

בסך הכל שלב אחד מיני שלבים רבים. הראי"ה הגדיר את קיבוץ הגלויות ומתן הפירות בארץ כאתחלתא דגאולה, וכך היה ראוי בהתחשב בדברי חז"ל. הקמת יישות מדינית כפרנית אין לה שום קשר לאתחלתא דגאולה, כמו שלכיבוש הבריטי המנדטורי שאף הוא הועיל במשהו ליישוב היהודי בארץ אין קשר לאתחלתא דגאולה.

ונכון - אנחנו לא מתייאשים. אתם - כן.

אנחנו רוצים מדינה לפי ההלכה היהודית, , אתם מסתפקים במדינה כפרנית המנוהלת על ידי חוקים שיש בהם ניאוץ כלפי שמיא.

אנחנו רוצים שלטון יהודי, אתם רוצים שלטון של פיוס לאומי בין אוהבי ה' לשונאיו, בין מגדפיו לעובדיו.

אנחנו רוצים למלא את מצוות ה' שהיא הורשת הארץ לפי כל כללי ההלכה, לא שילוב סכיזופרני בין יהדות לדמוקרטיה ליברלית מודרנית.

אנחנו רוצים לעלות להר הבית ולבנותו, ואתם סטמאר בנושא הר הבית, לפי הצהרת רבותיכם.

אתם רואים קדושה ב"התקוה", בעמידת דום בצפירה, במשטרה של המדינה הקדושה, בצבא של המדינה הקדושה, בעבודה הזרה שאין לה קשר ליהודים וליהדות.

ועוד לגבי תפיסתך בעניין "קדושה":

אני לא צריך להצדיע במועל יד בזמן ההמנון ולעמוד דום בזמן הצפירה כדי להרגיש הרגשה של קדושה.
אתה כן.

אני לא צריך לראות חיילים רוסים סלאבים גלוחי ראש צועדים בשורה כשסמל המדינה על כומתותיהם כדי להרגיש קדושה.
אתה כן.

אני לא צריך לומר הלל ביום בו הכופר בעיקר בן גוריון הכריז על הקמת מדינה נאורה ככל הגויים כדי להרגיש קדושה.
אתה כן.

אני לא צריך להתרפס בפני כל ציוני חילוני זב וצרוע, ובד בבד למסור לרשויות את כל מי שלא הולך בתלם הממלכתיות.
אתה כן.

ולגבי רבנים כאלה או אחרים שאמרו דברים כאלה או אחרים, אני מציע שלא נעשה תחרות "רב של מי גדול יותר" ונתחיל לבדוק אילו רבנים חזרו בהם וכדומה. אנחנו דנים על מהות העניין ואמיתותו, וזריקת שמות של רבנים זו טכניקה ידועה של הטעיה ושיבוש דמגוגי. יען, אתה רוצה לשים כרית מגן של רבנים מאחוריך כדי שתוכל אחרי זה להאשים אותי בביזוי ת"ח כהרגלך בקודש. מה שמעצמו מהווה ביזוי ת"ח, הלא נאמר שאין להזכיר אדם במקום בו הזכרתו עלולה להביא לידי גנאי.

א'. הרב אלי סדן בשבילך, והרב אבינר בשבילך. תתחיל לשמור על הפה!
ב'. שוב, עובדה גמורה היא שרוב גדולי התורה שראו את המצב טוב טוב בא"י, סברו שמדינת ישראל היא אתחלתא דגאולה. משמע שלא כדבריך.
ג'. אנחנו אף פעם לא הסתפקנו במערכת המשפט שיש היום. כנראה לא קראת את מה שאמר הרב צבי יהודה במזמור י"ט. אין מה לחזור על הדברים, פשוט עיין שם. אם אתה רוצה אעתיק את זה שוב בע"ה.
ד'. כמעט כל גדולי התורה, "הדתיים לאומיים" וה"חרדיים", כתבו שאסור לעלות להר הבית.

תתמודד עם הטענות כמו שצריך.

כפי שכתבתי, אתה יודע להתחבא מאחורי גבם של רבנים, בדיוק מהסיבה שאינך יודע "להתמודד על טענות כמו שצריך". הפוסל במומו פוסל.

אם רוב גדולי הדור היו בעד פירוק המדינה, היית מסכים? רוב גדולי הדור גם היום נגד אינם רואים קדושה במדינה. האם זה אומר שאתה מפסיק לראות במדינה יסוד כסא ה' בעולם? נו באמת.

גם הרבנים שהורו שצריך לחשוף את האמת על אבינר לפתע לא כל כך נחשבים עבורך.

בקיצור, הרבנים הם כרית ההתרסקות שלך, אתה משתמש בהם כשצריך וזורק אותם כשצריך. צביעות מזרחניקית טיפוסית. עלי זה לא עובד.

כי עם כל המגרעות (ויש הרבה....) מדינת ישראל היא קידום עצום ביחס לתק' שלפני הקמתה (אלא אם כן אתה מחשיב את זה שאז לפחות יכלו להרוג את השליטים...) היו אז רדיפות הרבה יותר גרועות,חוצמזה שעצם זה שיש שלטון יהודי בארץ זה עניין גדול!!! אז תודה על מה שיש ותנסה לתקן את מה שאין! ב"הצלחה לכולנו.

תודו שהמילה "ממלוק" נשמע ממש חמוד? (חוץ מהעובדה שזה אומר עבד)

ובואו נהיה רציניים, המדינה הזאת מתקיימת רק מהאנטרסים האישיים של המנהיגים... כמו שכבר ציינתי כאן, ביום העצמאות אני אומר רק משפט אחד מההלל והוא "אנא ה' הושיעה נא" (צחוק)

התקדמות ושיפור במצב, אין משמעו שיש לסגוד ולייחס קדושה למוסדות המדינה.

היו הרבה התקדמויות במאה השנים האחרונות. עליית תלמידי הגר"א היתה שיפור, חקלאות יהודית היתה שיפור, פריחת עולם התורה בארץ ישראל זהו קידום, מליוני יהודים בא"י זהו שיפור, הכיבוש הבריטי היה בגדר קידום עצום לעומת העותמנים, הצהרת בלפור היתה שיפור וכן הלאה. גם אליבא דמי שסובר שעצם הקמת המדינה זהו דבר טוב, אין זה אומר שצריך לסגוד לעגל המדינה ולסתום את הגולל על כל התקדמות נוספת (הרי אם המדינה היא קדושה הכיצד נעז להחליף אותה במשהו טוב יותר?).

ועוד דיוק קטן: אין "שלטון יהודי" בארץ. יש שלטון המנוהל לפי שיטה זרה ליהדות, בידי אנשים שחלקם בנים לאם יהודיה. גם באוסטרליה ובצרפת היו כאלה בדרגות שלטוניות, אין זה אומר שאוסטרליה וצרפת הינן מדינות יהודיות.

"חג העצמאות" זה בטעות..

וכבר פתחתם אלף שירשורים על יום העצמאות הזה.. תחגגו על נפילת כל האוייבים במלחמת השחרור, במקום לחגוג על קום המדינה.. מסתדר לכם בראש? אם לא, אז תלבשו שק ואפר.. לא אכפת לנו אם אדם ספציפי כזה או אחר יחגוג או לא, והוויכוח ביניכם [בעיקר "ואלאד" ו"מ.מ.י.ר"] - לא יסתיים לעולם, לא על גבי דפי הפורום הזה.

אף מדינה בעולם לא מחזקת את אויביה חוץ ממדינת 'ישראל'. ואני תוהה: הזו המדינה שלנו? מדינה שיום יום מחזקת ומסייעת למרצחים הערביים ימ"ש?
(ע"י מתן דלק, תרופות וכמובן גם נשק: רובים, שריוניות וכו' וכו').

אני אסביר את עצמי בע"ה, ואשתדל להבהיר כמה נקודות שעלו.

א'. בקשר למה שהבאת מקול התור - קודם כל, אני עדיין לא בטוח על מהימנות הספר (וכבר אמרתי מה ששמעתי בשם הגר"ש פישר שליט"א), ולא ראיתי עדיין אפילו פעם אחת שהרב צבי יהודה מזכיר את קול התור (אשמח אם תראה לי). אם תראה לי מה שכתב הגאון בביאורו על השו"ע או על הש"ס, אז נדון. אבל בוא נאמר שהדברים נאמרו ע"י הגר"א - אתה יכול לשאול את ת"ח שמבין בזה, ואולי יוכל לענות לך. אולי גם אפשר להסביר את זה ע"פ מה שהביא האם הבנים השמחה בפרק שלישי בשם הרבי הקדוש מקומארנא. ובכל אופן, הרי שם הוא הביא את שיטת החת"ס ותלמידו מהר"ם שיק ז"ל, שלגמרי ההפך מקול התור הנ"ל, ואפילו להתחבר במובן מסויים. ואני יודע גם מ כתב מרן הרב זצ"ל, וזה לא מה שכתוב בקול התור. וכן, כן, אני לא מתעלם ממה שכתוב בשמונה קבצים (ח, רכ"ח), ומי שטוען משם צריך לעיין שוב במושג "אהבת ישראל".

ב'. ל"מעוז אסתר" - אם היה לי את ספר "אוצר המכתבים" של הגר"י משאש זצ"ל (מגדולי רבני מרוקו) הייתי מצטט משם את המ שהוא כתב. אבל ממה שאני זוכר - שאלו אותו שהם רואים אנשים שביום העצמאות אומרים תחנון וסליחות, ומה הוא צריך לעשות? ענה לו הרב משאש זצ"ל - אתה ספרדי חרד, ועשה כמו שאנחנו עושים - יום טוב בהלל ובהודאה.
וגם קרוב משפחתו, הגר"ש משאש זצ"ל (ראש אבות בתי הדין של ירושלים וראב"ד מרוקו), כתב לשואל אחד - "ודאי יום העצמאות הוא יום גדול".

ג'. אתה לא הבנת את כוונתי במה שאמרתי שרוב גדולי התורה שהיו בא"י בקום המדינה סברו שמדינת ישראל היא אתחלתא דגאולה.
אני הולך אחרי הרב צבי יהודה זצ"ל, ואחרי אחד מתלמידיו המובהקים - הרב צבי טאו שליט"א.
התכוונתי לנסות להדגיש שאם אז כשהייתה כל כך הרבה התרגשות ושמחה בהקמת המדינה, בדיוק כמה שנים אחרי השואה האיומה, והקמת צה"ל ומשטרה, וכולם כל כך שמחו, ושים לב - שממש רוב גדולי התורה אז, גם מהרבה חסידויות (כמו גור למשל), כתבו שמדינת ישראל היא אתחלתא דגאולה - אז מדינת ישראל היא אתחלתא דגאולה. אפילו שהיום יש סיבוכים בגאולה, גירוש גוש קטיף וכהנה וכהנה. אבל התכוונתי להדגיש - שאם מדינת ישראל הייתה אז אתחלתא דגאולה, ופסקו את זה הרבה פוסקים כפסק הלכתי ממש! אז מדינת ישראל היא אתחלתא דגאולה, ואין על זה ספק. ואפילו אם יש סיבוכים כל כך כואבים בגאולה.
את זה ניסיתי להדגיש, ואני מקווה שהצלחתי להסביר את עצמי. אני עצמי, הולך ע"פ הרב צבי יהודה, ואני לא משתמש ברבנים כ"כריות אוויר".
ובקשר לרב אבינר שליט"א, יש מהצד השני הרבה גדולי תורה שכתבו שהוא תלמיד חכם לכל דבר. וגדולי תורה לא פחות. ובעיקר, מו"ר הרב צבי ישראל טאו שליט"א.

ד'. איך אפשר להגיד "צביעות מזרוחניקית טיפוסית"? האם זה לא קצת הוצאת שם רע על ציבור שלם? חבל. אבל מילא זה, כבר ראיתי "קנאים לשם ה'" שהגדילו לעשות וכתבו "מסרוחניקים".

בקשר למה שכתבתי בסעיף א' - עיין במה שכתב מרן הרב זצ"ל באורות, אורות התחיה, י"ז (לא רק מה שמופיע בחתימה שלי, אלא בעיקר את מה שכתוב בסוף הפסקה).

ושוב אני כותב את מה שכתבתי בשרשור הקודם שפתח הכהניסט הנודד -
הכל חשוב שם, אבל יש שם כמה פסקאות שהם מאוד חשובות.
***

יש שיעור ידוע שאמר הרב צבי יהודה, בשנת תשכ"ז, הנקרא מזמור י"ט.

העתקתי אותו לפה, אפשר לשמוע הקלטה (!!) של הרב צבי יהודה באתר ישיבה -
http://www.yeshiva.org.il/midrash/video/?aid=2022
עדיף לשמוע את ההקלטה תוך כדי התבוננות במה שכתוב פה (כך יותר קל להבין, כי זאת הקלטה משנת תשכ"ז..). אם תשמעו, תראו שזה קצת שונה ממה שכתוב פה, כיוון שפה השיעור נערך.

*******

מרן הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל

תשע-עשרה שנה. מפעם לפעם אנו רגילים, וצריכים להתרגל יותר, לזכות ולקיים את הפסוקים האחרונים במזמור ק"ז, שאנו אומרים בליל חג-עצמאותנו כתקנת רבנותינו: "המה ראו מעשי ד'... יראו ישרים וישמחו... מי חכם וישמר אלה ויתבוננו חסדי ד'". ישרים רואים מעשי ד'. ולוואי שנזכה יותר ויותר להיכלל בכלל הישרים, ואולי מוטב להזכיר - "הצדיקים הישרים", כדברי קדשו של הנצי"ב בפתיחה לספר בראשית. ובמידה שחסרה ישרות בצדיקים - חסרה הראיה וההכרה במעשי ד'. הרבה הרבה יש להתבונן במעשי ד' בהנהגתו ובהשגחתו, הכללית והפרטית, בחשבון הנפש ובחשבון החיים של כלל ישראל. צריך להתרגל לפקוח את העיניים ולגלות אין קץ נפלאות מתורת ד' ונפלאות ממעשי ד'.

תשע-עשרה שנה. בכל יום יהיו הדברים בעינינו כחדשים. צריכים להתרגל להרגיש את זה. נדמה כי התקדמנו והתרגלנו בינינו למסיבה של בני תורה ושל תלמידי חכמים, למסיבת קבלת קדושת עול מלכות שמים, המופיעה בכוננות מלכות ישראל. אולם, היו זמנים, בשנותיה הראשונות של המדינה, כשהמסיבה בישיבה עוד לא נתקנה, שהייתי רגיל להסתובב באותן שעות בחוצות ירושלים, להיות עם שמחת עמנו ונחלתנו, עם ההמון, הבנים והבנות, עם "עמך". לדאבוננו, קיימת השאלה שיש בה מן הגובל בחילול השם: היכן הזקנים, עיני העדה, גדולי התורה ותופשיה בחוצות ירושלים, בשמחת עמנו ונחלתנו?!

לפני י"ט שנה, באותו לילה מפורסם, בהגיע ארצה החלטתם החיובית של מושלי אומות-העולם לתקומת מדינת ישראל, כשכל העם נהר לחוצות לחוג ברבים את רגשי שמחתו לא יכולתי לצאת ולהצטרף לשמחה. ישבתי בדד ואדום כי נטל עלי. באותן שעות ראשונות לא יכולתי להשלים עם הנעשה, עם אותה בשורה נוראה, כי אכן נתקיים דבר ד' בנבואה בתרי-עשר - "ואת ארצי חילקו"! איפה חברון שלנו - אנחנו שוכחים את זה?! ואיפה שכם שלנו - אנחנו שוכחים את זה?! ואיפה יריחו שלנו - אנחנו שוכחים את זה?! ואיפה עבר הירדן שלנו?! איפה כל רגב ורגב? כל חלק וחלק, של ארבע אמות של ארץ ד'?! הבידינו לוותר על איזה מילימטר מהן? חלילה וחס ושלום!

באותו מצב מזועזע בכל גופי, פצוע כולי וחתוך לגזרים - לא יכולתי אז לשמוח. כך היה המצב לפני י"ט שנים, באותו לילה ובאותן שעות. למחרת בא אל ביתנו איש ברית קדשנו, הגאון רבי יעקב משה חרל"פ זצ"ל - היה לו צורך לבוא וכלום יתכן שלא היה בא?! התייחדנו אז שנינו, רגעים אחדים, באותו חדר קטן ומקודש שב"בית הרב" - ולאן יבוא אז אם לא לשם?! מזועזעים ישבנו ודמומים. לבסוף התאוששנו ואמרנו שנינו כאחד: "מאת ד' הייתה זאת, היא נפלאת בעינינו". נקבעה החותמת!

ועתה, עם המשך השתלשלות שלשלת הקודש בכל גווניה, מערכת דבר ד' המתגלה בכל מדרגותיה הרוחניות והמעשיות במאורעות מדיניים והיסתוריים, הגענו לשכלול פלא זה, ליום קדשנו זה - ובלי ה"מחותנים" הגויים, ברוך ד'! כל השנים הננו מבקשים מאת ריבונו של עולם: "ושבור עולנו מעל צווארנו ותוליכנו קוממיות לארצנו". זכינו השנה במידה מסוימת מעשית וסמלית זו לשברון עול הגויים מעל צווארנו - אשרינו!

כדאי להזכיר כאן גם זה: באחרית ימיו של הרב מאיר בר-אילן זצ"ל, בנו של הנצי"ב, נערכה מסיבה חשובה מטעם "המזרחי" בה היה הוא היו"ר. במסיבה השתתף גם יו"ר הסוכנות אז, מר ברל לוקר, ונתכבד לשאת את דבריו. באותו פרק זמן נערך באו"ם הדיון לגבי בינאום ירושלים, וברל לוקר הזכיר בדבריו את ענין ירושלים בהגדירו אותה כבעיה עדינה, הטעונה הרבה טקט וטיפול זהיר וכו' וכו'. לעומת דבריו אלה התפרץ אז ר' מאיר ב"מאמע-לשון" וקרא מכסאו בקול רועם מאחורי גביו: "ווער הערט זיי?!" - מי מאזין לדבריהם? מי מתחשב בדעתם? הם יקבעו לנו מה נעשה בירושלים?! כזאת הייתה תגובתו של הרב בר-אילן, המלא גדלות של מדות, גדולה של קדושה, מתוך אמונה, מתוך תורה, מתוך קדושה, מתוך יראת שמים, מתוך ודאיות ולא מתוך ספקות.

אשר לעִצומו של יום, עלינו לברר לעצמנו כמה דברים:
בערב שבת קודם יום-העצמאות פנה אלי אדם חשוב אחד ושאלני, מדוע לא יתירו לנו רבותינו לברך על ההלל ביום-העצמאות? השיבותי לו, כי הוראת הרבנות הראשית שקולה וצודקת היא. תקנות הרבנות הראשית באות לכל הציבור כולו וכיוון שלצערנו ולחרפתנו חלק גדול מהציבור שלנו איננו מאמין בגודל מעשה ד' המתגלה לנו בכוננות מלכות ישראל, ובהיותו מחוסר אמונה הריהו מחוסר שמחה, ואי אפשר לחייבו בברכה. דוגמת הרואה את חברו ושמח בראייתו החייב לברך, שאם הוא שמח - מברך, ואם איננו שמח - אינו מברך.

הרב מימון, שכל כולו היה קודש לבנין עמו ונחלתו של הקב"ה - הוא היה מלא שמחה של אמונה ולכן קבע שבבית הכנסת שלו יאמרו הלל בברכה. הוא הדין למקומות דומים נוספים - צבא ישראל והקיבוצים הדתיים. אולם הרבנות הכוללת והראשית אינה יכולה לתקן ברכה כהוראה כוללת לכל הציבור, כשזה איננו מוכן לה. בישיבתנו-המרכזית נהגנו כפסק הרבנות, כי אין אנו "קלויז" של חוג מיוחד - שייכים אנו לענינו של כלל ישראל המרוכז בירושלים, ומכיון שבכללו של הציבור יש לעת עתה, לצערנו, ולבשתנו, עכובים בשלמות האמונה והשמחה, ומתוך כך - בחיוב הברכה, נכון הוא שננהג אף אנו כהוראת הרבנות לכלל כולו.

אותו אדם טען לפני טענה נוספת: מדוע לא תאסור הרבנות ללכת לחזות במצעד צה"ל, הרי יש בזה משום "כחי ועוצם ידי". אולם, אדרבה, אין כל פסול בראיית המצעד, כי כשזוכרים אנו שד' נותן לנו את הכוח הזה לעשות חיל אין זה "כחי ועוצם ידי" במובנו השלילי, כי אם למוד וקיום של תורה: לומדים אנו שעלינו לעשות את המצוה המוטלת עלינו בכוח הזה - כיבושה של הארץ. לא כולם מקיימים את המצוה בייחוד הכוונה האמיתית, לא כולם אומרים "לשם ייחוד". לא תמיד מקיימים מצוה בשלמות הכוונה, אבל בסופו של דבר מתקיימת המצוה. זוהי מצוה, מצותם של כלל ישראל ומוטלת על כולנו, ומשום כך, כל השייך אליה, כל כלי הנשק למיניהם, מתוצרתנו ומתוצרתם של גויים, כל מה ששייך ליום הזה של קימום מלכות ישראל - הכל הוא קודש!

יש גדולים הרואים את ערך יום מדינתנו מצד התשועה וההצלה שבו, ולעומת זאת, ערכו כ"אתחלתא דגאולה" הוא בגדר "כבשי דרחמנא" ו"הנסתרות לד' אלהינו". לעומת זה יש להזכיר ולברר שלא כן הוא: ענייני הגאולה של יום מדינתנו אינם בגדר "נסתר" כלל, אלא נגלים ומפורשים הם. גמרא ערוכה היא במסכת סנהדרין (צ"ז-צ"ח). ר' יהושע הסיק שם כי תשובה שלמה איננה מעכבת את הגאולה, ור' אליעזר, החולק עליו שתק. (ובירושלמי - "אסתלק ר' אליעזר"). ההסבר פשוט: שתיקה כהודאה, אין חולק בזה. ואכן, זהו פסוק מפורש: "שובה ישראל כי גאלתיך" - התשובה תהיה אחרי הגאולה. בהמשך דברי הגמ' מובאים דברי ר' אבא: "ואמר ר' אבא: אין לך קץ מגולה מזה שנאמר: ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא" (יחזקאל ל"ו) - ישוב א"י וקיבוץ גלויות. נדקדק כאן מעט: מהו וא"ו החיבור של "ואמר ר' אבא...", הרי ר' אליעזר ור' יהושע היו מראשוני התנאים ואילו ר' אבא היה באמצע תקופת האמוראים ומהו הקשר שבין שני המאמרים? צריכים אנו לומר איפוא שהקשר הוא ענייני: ומכיוון שהקץ אינו תלוי בתשובה - זוהי מסקנת התנאים שם - כיצד, איפוא, נוכל להכירו? - בזה שארץ ישראל עושה פירותיה בעין יפה. וב"ה, היבולים בארצנו עולים יפה מאד...

בהסבר זה בגמרא זכיתי לכוון לדברי ר' זונדל סלנטר, רבו של ר' ישראל סלנטר, אבי תנועת המוסר, כפי שהובאו בספרו של ר' נתן פרידלנד, המזכיר את ר' זונדל כ"מו"ר" - בהיותו תלמידו ומקורבו. והוא היה יחד עם הגאונים ר' צבי קלישר ור' אלי' גוטמכר, ביסוד ההתעוררות לישוב א"י ולחיבת ציון.

וכהמשך בירור הדברים ממקור דברי חז"ל בסנהדרין, מבררים ומחייבים דברי הרמב"ן ב"ספר המצוות" (הוספות למצוות עשה, מצוה ד'): "שנצטוינו לרשת הארץ אשר נתן ד' יתעלה לאבותינו, לאברהם, ליצחק וליעקב, ולא נעזבה ביד זולתנו מן האומות או לשממה... אבל הארץ לא נניח אותה בידם (של ז' העממים), ולא ביד זולתם מן האומות בדור מן הדורות" - דברי הלכה מפורשים.

ועוד ממשיך הרמב"ן: "ואומר אני כי המצוה שהחכמים מפליגים בה, והיא: דירת ארץ ישראל... הכל הוא ממצות עשה - הוא שנצטוינו לרשת הארץ לשבת בה...", כלומר: עיקר המצוה היא הכיבוש הממלכתי, השלטון הלאומי הכלל-ישראלי בטריטוריה קדושה זו, ומתוך המצוה הכללית ישנה המצוה הפרטית, המוטלת על כל יהודי ויהודי לדור ולשבת בארץ הקודש. על נקודה זו עמדו הגאונים בעל "אבני נזר" ובעל "ישועות מלכו", המגדירים את מצות ישוב א"י ככיבוש וישוב ולא כישיבה בלבד.

על קירות שכונות מסוימות מודבקים דברי נבלה, המאשימים את "הציונים הכופרים" שרוצים לעשות אותנו ל"עם לוחם". וכי בתורה אין מצות עשה של מלחמת מצוה?! וכי לא מפי הרמב"ן, "אביהם של ישראל", שמענו על מצות הכיבוש והמלחמה?! ב"ה, זכינו וזוכים אנו אף עתה, לקיים דבר ד' זה ע"י תפארת גבורת צבאנו. נסכם בקצרה: השלטון היהודי בארץ הקודש, קרי: מדינת ישראל וצבאה, יחד עם היותו בבחינת "קץ מגולה", הריהו מצוה מפורשת וחשובה, מצוה כלל-ישראלית.

תוך כדי ברורי דברים של הלכה, אמר לי גדול אחד, כי יום-העצמאות, עם כל חשיבותו מצד התשועה וההצלה, קדושה - אין בו. אולם, כשאנו מאמינים בדבר ד' ביד נביאיו: "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו" וכו' ובהמשך דבר ד' המתגלה אלינו בדברי הרמב"ן, באותה מצות עשה של חיוב מלחמה לכיבוש הארץ, החלה עלינו בכל הדורות - מכאן כל תוקף הברור של מציאות הקדושה המתגלה בקיום המצוה "אשר קדשנו במצוותיו"! קדושה היא מציאות ממשית-ריאלית ולא פראזה רגשית-אנושית. מציאות הקדושה איננה נקבעת על ידינו; הקב"ה קבע שאנו הננו עם קדוש, מציאות עובדתית של נשמות קדושות בגופות קדושים, המתפרטים מתוך נשמה כלל ישראלית שכולה קודש. קיימת מציאות של ארץ קדושה, חבל ארץ בו בחר ד', "כי בחר ד' בציון", זוהי ארץ אשר "פירותיה קדושים" ואשר עבודת אדמתה שקולה כמצות הנחת תפילין - כך כתב החת"ם סופר בחידושיו למסכת סוכה. וכמה מופלאים ומפליאים דבריו של הב"ח (או"ח סי' ר"ח), המדגיש את ענין הקדושה של פירות הארץ! כן נקבעו הדברים: זוהי הארץ הקדושה וזהו העם הקדוש!

הרבי מצ'ורטקוב אמר לי פעם בוינה, כי הוא מבין היטב את דרך ה"אורות" שלנו, שכל גשמיות של ישראל הינה קדושה. ברור, כל השייך לכלל ישראל הוא קודש. ככל שממעטים לעסוק וללמוד ב"אורות" למיניהם, בכוזרי ובמהר"ל, שוכחים יותר את יסודות האמונה: כל פושע בישראל הוא קדוש - ובעל כרחו! עיקרי תורה הם: זוהי מציאות של "עם זו יצרתי לי". מאחר שכן, ברור הוא שקדושה מרובה קיימת ביום בו הוקמה מדינתם של עם הקודש על אדמת הקודש.

ולעומת מה שנאמר: "האם זו המדינה שאותה חזו נביאנו?" אומר אני: זוהי המדינה שחזו הנביאים. כמובן, אין המדינה בתכלית השלמות, אולם נביאינו ורבותינו, ממשיכיהם, אמרו שהמדינה תהיה כזו: זרע אברהם, יצחק ויעקב, ישובו ויקימו בה תקומה יישובית ושלטון מדיני עצמאי; לא נאמר לנו אם יהיו הם צדיקים או שאינם צדיקים. אומר הנביא: "בקבצי את בית ישראל... וישבו על אדמתם... וישבו עליה לבטח ובנו בתים ונטעו כרמים..." (יחזקאל כ"ח כ"ה-כ"ו) - נטיעת כרמים נאמרה, הקמת ישיבות לא נאמרה... אמנם, מתוך חזרת ישראל אל אדמתם נביא לידי הגדלת התורה והאדרתה, אולם הצעד הראשון - ישראל על אדמתם! כביטויו של ר' אלי' גוטמכר: "ואצלי כבר ברור שאם יקיימו ישראל שיתחילו לעבוד אדמת הקודש בסך ק"ל משפחות - שתהיה התחלת הגאולה, גם כשלא יהיו ישראל ראויים לכך" (נדפס בראש ס' "נפש חיה"). בודאי, רוצה היה אותו צדיק בהגדלת התורה ויראת השמים, אבל סדרי הגאולה כאלו הם: ישוב חקלאי, קימום המדינה ומתוך כך - להמשך, להעלאה בקודש, להרבצת התורה, להגדלתה ולהאדרתה.

כבר למעלה ציינו, כי לחרפתנו ולצערנו, חלק ניכר מהציבור שלנו איננו מאמין במעשי ד' הנגלים לנו. כן, כדאי לומר פעם אחת דברים ברורים ולא להיות פוסחים על שתי הסעיפים: חוסר אמונה יש כאן, כפירה המתלבשת בלבוש של חרדיות וצדקות, כופרים הקוראים לאחרים בשם זה, וכל הפוסל - במומו פוסל! זוהי כפירה בתורה שבכתב, בדברי נביאינו ובתורה שבע"פ, אשר בארו לנו מהו הקץ המגולה: בשעה שארץ ישראל נותנת פריה בעין יפה ובשפע. כיצד מעיזים הם פניהם ומתחצפים כנגד גדולי ישראל; האם היה ר' אלי' גוטמכר רמאי ח"ו?! אמר מי שאמר כי טיפש הוא מי שחושב שזוהי אתחלתא דגאולה; האם ר' יהושע מקוטנא ("ישועות מלכו" יורה-דעה סי' ס"ו) היה טיפש?! כפירה זו במעשי ד' ובחסדיו עמנו, המתלבשת בלבוש של צדקות מרושעת - היא היא המעכבת את דבר ד' מלבוא ומלהתגלות בעולם. גם בחוגים שלנו ישנם כאלו המהססים, החוששים מליפול בספקות. אך עלינו לזכור: אמונה איננה ספיקות - "הוודאי שמו כן תהלתו". כשישראל משעבדים את לבם לאביהם שבשמים - ישנה גאולה שלמה.

זה י"ט שנה ועד עתה ישנה התפתחות. יום ליום יביע אומר. זוכים אנו לחזות בנפלאות ד' ובסודותיו - בבנין, בחקלאות, במדיניות, בבטחון, בגשמיות וברוחניות. אמיתיות הענין האלקי הזה איננה משתנית ומתערערת, בין אם העוסקים בכך מכירים בזה בהכרה שלמה של אמונה, ובין אם אינם מכירים בזה. ישראל קדמו לעולם, עומדים הם באמצע הרקיע ומכריזים "ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד"; זכו ישראל לתורה שהיא "חמידה גנוזה", שהוריד משה אלינו - רב הרושם אשר מטביעים ישראל בכל העולמות. ישראל האמיתי הוא ישראל הנגאל, מלכות ישראל וצבא ישראל, עם בשלמותו ולא תפוצות גלותיות. משום כך, כשגלו ישראל חל זעזוע בכל העולמות. הוא הדין בבוא הגאולה, הזעזוע עבר בכל העולמות, שלב אחר שלב, עד הגיעו אלינו, כהשתלשלות התורה עד הגיעה אלינו. השתלשלות זו היא הדרגתית ומתמשכת, כל שנה ושנה היא מזמור נוסף, מזמור אלקי מפואר, המתוסף כחוליה לשרשרת. בשנה זו מזמרים אנו את המזמור הי"ט.

מזמור י"ט בתהלים כולל בתוכו שני חלקים: בחלקו הראשון רואים אנו את נפלאות ד' בטבע והתגלותו בבריאה "השמים מספרים כבוד אל ומעשה ידיו מגיד הרקיע" וכו'. ואילו בחלקו השני מתוארים תורת ד', מצות ד' ויראת ד' המאירים והטהורים. ב"כוזרי" ובמהר"ל נתבארה הקבלה זו: כוחו של ד' מתגלה בעולם הטבע האדיר, אולם, מעלים בקודש, גדולה מידת עוצם התגלותו בתורה וביראה שניתנה לישראל, "ישראל אשר בך אתפאר". כזה הוא אף מזמור שנת הי"ט: מתוך הטבע הארצי נבוא אל הרוחני והשמימי - בונים בחול ואחר-כך מקדישים. מצווים אנו לעסוק בגילוי הקודש מתוך היסוד הארצי, לסייע להקב"ה במעשה בראשית, "תנו עוז לאלהים", "גדלו לד' אתי ונרוממה שמו יחדיו".

אין אנו מחניפים לאפיקורסים ח"ו. יש במדינת ישראל דברים מכאיבים שיש בהם חילול השם מרובה. בייחוד שתי הצרות הנוראות: מערכת המשפט במדינה המשתמשת בחוק הרומאי, העותומני והבריטי - ויהא אפילו ההוטנטוטי - ואילו במשפט ישראל האמיתי ב"חושן המשפט", לא נסמכו ולא מסכימים; והחולשה הרוחנית ואזלת היד כלפי אותם ציידי נפשות ימ"ש וזכרם, ממשיכיו של אותו "פושע ישראל שעשאוהו גויים ע"ז" (אגרות הראי"ה), הנלחמים בנו בתוכנו. אולם, עם כל הנוראות צד חילול השם, הרי ערך קידוש השם הגדול לא יסולק בשום אופן מכל ענין המדינה ויום-עצמאותה.

בפרק ל"ו ביחזקאל ניתנת תכנית הגאולה: "וקידשתי את שמי" מתוך "ולקחתי אתכם מן הגויים וקבצתי אתכם מכל הארצות והבאתי אתכם אל אדמתכם". רק אחר-כך "וזרקתי עליכם מים טהורים וטהרתם מכל טומאותיכם... ועשיתי את אשר בחוקי תלכו" - תשובה שלימה של העם תבוא רק אחרי קיבוץ הגלויות. הסבר זה ביחזקאל ל"ו כתב גם ר' שלמה אלישיב זצ"ל ב"הקדמות ושערים" שלו.

לכאורה אפשר לדון: קידוש השם בבנין מלכות ישראל, מחד גיסא, וחילול השם - מאידך גיסא. על זה הורו חז"ל בתלמוד ירושלמי (קידושין) כי "קידוש השם גדול מחילול השם". כמובן אין ענינו של מאמר חז"ל ללמדנו, כי קידוש השם גדול יותר מחילול השם, אלא באוּרו שכשהם נמצאים יחד, כשבאותו ענין יש צד קידוש השם וצד חילול השם, אין אומרים ספיקא ושב ואל תעשה. אלא שצד קידוש השם הוא הגדול, המכריע והמחייב. ועל אחת כמה וכמה בקידוש השם הגדול-האלקי הזה של כלל ישראל ותקומתו.

ככל שתגדל בתוכנו יותר ויותר התקיימות מצות ישוב א"י, בקיבוץ רבבות ישראל לתוכה, מתוך שלמות אמונה וגדלות אמונה בהתקיימות מעשה ד' הגדול אתנו - נזכה יותר ויותר שחילולי השם למיניהם יתבטלו ויעלמו. "והיה העקוב למישור והרכסים לבקעה, ונגלה כבוד ד', וראו כל בשר יחדיו כי פי ד' דבר!".

באו הרבה בנות, התרשמנו מהרכס ומהיישוב, וקבענו מקום להקמת מאחז בעז"ה.

יש שם ישיבה 24/7..

עליות מאורגנות המוניות, זה בדר"כ רק כשיש איזו סכנה גדולה שמסתמנת...