אני לא מרבה להגיב פה. אבל דווקא מנקודת המבט של בוגר צבא וכאחד שגם עושה מילואים אני רוצה לענות לך.
את החייל הפשוט והרגיל שבא מבית חילוני לא מעניין איזה משימה מטילים עליו. הוא לא נמצא שם בשביל לשמור עלינו והוא לא נמצא שם בשביל לפנות אותנו. הוא חונך כרובוט לעשות מה שאומרים לו נקודה.
מעבר לזה, כל חייל אוהב כשיש אקשן. זה מרענן את השירות הצבאי וטוב לו שיש לו שגרה קצת שונה. לא משנה לו אם האקשן הוא כלפי מפגיני שמאל, ערבים או מתנחלים.
כאשר הוא צריך לגרש מתנחלים הזעם שלו מופנה כלפיהם בגלל שמההסתכלות שלו הוא כביכול שומר עליהם והם כפויי טובה שמתפרעים ובונים בניגוד לחוק. (משום מה הזעם לא מופנה כלפי המפקדים ששולחים אותו למשימות כאלו...)
עד כאן נקודת הראיה של החייל הפשוט בשטח שמה שיש לנו כלפיו זה בעיקר רחמים עצומים עליו.
הצבא כמערכת -
קודם כל, תפישת הבטחון היא שגויה מעיקרה. כל בר דעת יודע שההגנה הטובה ביותר הא התקפה ואילו הצבא עסוק כל היום בעיקר בלהגן על עצמו. כך שלהגיד שהצבא שומר על המתנחלים זו אמירה קצת יומרנית. הצבא אכן שומר על גבולות המדינה והוא עוסק רבות בבט"ש גם ביו"ש אבל הוא לא שומר על המתנחלים. עובדה שעדיין יש פגיעות רבות בגופם וברכושם של היהודים הגרים ביו"ש.
ישנה בעיה חמורה במטרות שהצבא מציב לעצמו ובהגדרתו את תפקידו כאשר הוא בעצמו לא יודע להגדיר מי האוייב ומי הידיד. רגע אחד הוא "שומר" על המתנחלים ובמשנהו פוגע בהם. רגע אחד הוא משתף פעולה עם מחבלי הרש"פ ובמשנהו הוא נאלץ ללחום בהם.
על הצבא כמערכת בהחלט יש לנו ביקורת רבה ולא נפסיק להגיד אותה גם אם היא לא נעימה לאוזניים.
לצערי האמירה של להשפיע מבפנים לא הוכיחה את עצמה. יש לנו בקרב הקצונה הזוטרה אחוז גבוה בהרבה מחלקנו באוכלוסיה אבל לצערי מי שרוצה להתקדם חייב ליישר את עצמו עם המערכת הקלוקלת ובעצם כך היא שומרת על עצמה מפני שינויים.
