רציתי לשתף אתכם במה שקרה לי בימים האחרונים.
יום אחרי מה שהלך בחטמ"ר אפרים אני שמחתי. אמרתי שזה דחה את הפינוי ולכן זה היה שווה, שמגיע להם, שהם הביאו את זה על עצמם.
עבר יום והחלו להגיע כל התגובות השליליות מהמשתמשים שפתחו ניק חדש רק בשביל לומר כמה הם לא מסכימים איתנו. וכמובן- הייתי בין המתנגדים הראשונים. התווכחתי. אמרתי כמה החשיבה שלהם מוטעית- כי "אם היו מפנים לך את הבית אשכרה היית יושב ולא עושה כלום חוץ מלנסות לדבר עם החיילים??"
כל זה עד אתמול. אתמול הייתי בי"ט כסלו בבנייני האומה. איזו התרוממות! היה פשוט מדהים. ואז, כמה דקות לפני הסוף, התחילו לשיר איזה ניגון ישן והתחלתי לחשוב על כל הארועים בימים האחרונים.
הבנתי כמה דברים.
אני לא אפרט אותם עכשיו, אולי אח"כ. אני רק מבקש מכל אחד ואחד מכם לחשוב רגע, באמת. לעזוב את המקלדת, לשים את המצח על השולחן ולחשוב. דקה, שתיים. בלי ציניות, לחשוב באמת- הארועים שקרו בשבוע שחלף היו טובים? הועילו? הסיפור עם מצודת זאב עזר למישהו? לחתוך את הגדר של הגבול בין ישראל לירדן מקדם אותנו?
אשמח לתגובות אמיתיות שלכם.
החברה לפיתוח גבעות ארץ ישראל