כבר הרצל הבין שאין משמעות למחזרה למולדת (א"י) בלי השיבה המחייבת ליהדות, לזהות, לתכנים הפנימיים הרוחניים.
הבה נעמיק את המשמעות והשייכות ליהודי ולמולדת כמאמרם של הרצל, רב אלוף יצחק רבין ועוד מנהיגים והוגים ץ
הרצל שלא ידע אות עברית ויהדות מה היא, שחונך בסביבה מתבוללת, שראה את ירושלים כפריס מעודנת יותר, ואת בית המקדש כגרסה משוכללת של בתי -הכנסת של הבורגנים באירופה, אמר: בנאום הפתיחה בקונגרס הראשון בבאזל ב-29/8/1897: "הציונות היא שיבה אל היהדות עוד לפני השיבה אל ארץ היהודים". אף הרצל מדגיש שיבה ליהדות לרוח אך גם צריך בעת ובעונה אחת שיבה לארץ היהודים. רוח וכוח חד הם. זהו חוק העולם. הרצל ממשיך ואומר בספר מדינת היהודים: "האמונה תלכדנו", אך מיד הוא כותב: "נחזיק את הצבא המגן". שוב הדגשת חוק העולם של כוח ורוח או בלשונו אמונה וצבא.
אף הרמטכ"ל רב אלוף יצחק רבין ז"ל, אמר מעל פסגת הר הצופים כשקיבל את הד"ר כבוד לפילוסופיה מהאוניברסיטה העברית בתום מלחמת ששת הימים: "העמידה מעטים מול רבים בכל גזרות הקרב וציודו הנחות של צ.ה.ל. במקרים רבים מול ציודו העדיף של האויב לא הוו מכשול בפני רוחו של הצבא, אותה רוח שהיא ייחודו, וביטוי ליחודו של עם ישראל כולו.... לא בכוח כי אם ברוח במובן שהרוח מקור הכל והכוח פועל יוצא". כפי שנאמר בזכריה. הרמטכ"ל אומר לנו: ניצחנו במלחמת ששת הימים למרות שהיינו מעטים מול רבים, ניצחנו במלחמת ששת הימים למרות ציודו העדיף של האויב על ציודנו, אז מדוע ניצחנו במלחמת ששת הימים? בגלל כוח רוח חיילי צבא ההגנה לישראל, כי הרוח היא ייחודו, וביטוי ליחודו של עם ישראל, זהו הכוח המניע של חיילי צבא ההגנה לישראל.
בראיון לאחר מלחמת ששת הימים אמר הרמטכ"ל רב אלוף יצחק רבין: "אני מאמין שהטנקיסט שלנו ידהר בשדה טוב יותר מהטנקיסט הערבי. משום שהוא ידהר לא בתוקף טיבו של המנוע כי אם אף בתוקף טיבו של המניע הפנימי - זה הנשק הסודי והטוב ביותר של חיילי צ.ה.ל..
אף הרמב"ם - רבי משה בן מימון, גדול הפילוסופים העבריים שבכל הארצות והתקופות וגדול הקודופיקטורים של ההלכה התלמודית, מגדלור של דעת ואמונה ומורה נבוכים לאומה לזמנו ולכל הזמנים, שמתוך הערצה ללא גבול קראה עליו: "ממשה עד משה לא קם כמשה", כותב בהלכות מלכים הלכה טו: "המונע חרבו מדם ]במלחמת מצווה[ עובר בלא תעשה, שופך דמי כל, ארור ולא זוכה לעולם הבא"..."על מנת לקדש ה' מתוך נפשו ורוחו...". אף הרמב"ם מצדד בחוק עולם שכל עם.... רוח וכוח חייבים לבוא יחד אחרת אחריתו של העם היהודי התנוונות ושפל.
ואולם במאה ה-17 יצאו היהודים מהגטאות ובקשו לבטא את חוק העולם ההוצאה מהכוח אל הפועל. לבטא את הכוח והרוח. היהודים עזבו את הגטו ובקשו את הפועל של הרוח היהודית, וחשבנו לרגע שהם למדו את הלקח מגזרת ההשמד ב-356 לפנה"ס הנוצרית, ואולם פועל זה היה זר לרוח היהודית. הם צידדו בסיסמא הנבובה: "היה יהודי באוהלך ואדם בצאתך". האם אפשר להקים מדינה בד' אמות?! האם אפשר לדבר עברית בד' אמות?! - הייתכן לחיות ברוח יהודית אך הפועל של רוח זאת באה לידי ביטוי במדינה גרמנית פולנית ובשפה הונגרית גרמנית? הגוי צחק לנו, גיחך לנו ובז לנו על האמת החצויה הדו פרצופי המזויפת בעיניו היינו לתדמית נמוכה ולהעדר זקיפות קומה, נאיבים,נתפלים,חסרי חוט שידרה אסימון שחוק. בפנימיותם נעשו היהודים לבעלי מום, בחיצוניותם מזויפים ולפיכך היו תמיד מגוחכים. בקרב בני אדם אצילי רוח וייפה נפש עוררו גועל, כמו כל דבר כוזב, זה מחליא, זה בחינת אבק אדם, הם בחינת אסימון שחוק, והטרגי שהם התפרנסו מהביזוי העצמי שלהם, זה קורע לב וחותך קרביים. עובדה זו של פיצול הכוח מהרוח הכשירה את הגושפנקה המוסרי לעשות בנו ככל העולה על רוחם. כי חוק עולם הוא זה.... . היהודי היה מוכה סנורין אחרי המילה אמנציפציה ובלעז אימציפציון - כתב זכויות לשויון הזדמנויות ללא הבדל צבע,דת,מין. נשאלת השאלה מה זו האמנציפציה? ובכן, האויפים זהו קלף פלסתר, לא מתוך רגש אחווה ניתן, אלא מפני שההגיון דרש הדבר, מתוך חיקוי של אופנה פוליטית ניתן, לא ניתן כיד מושטת הומנית לעם נרדף ונרמס, אלא ניתן כפרי קו הנדסי ישר כי הרציונאליזם בקש זאת, כדי לבטא את חוק הטבע שכל בני אדם ראויים לחירות היהודים הם בני אדם לכן ינתן להם חירות. אמיל זולה , עיתונאי זועק בדפי העיתון על בעיטה במאזני הצדק, כי צרפת זו של המהפכה הגדולה, צרפת זו שעמה לראשונה זעק צדק לאנושות, צרפת זו שעמה לראשונה הכיר באלוהים כאלוהי הצדק והמשפט עמדה מנגד על מלחמת על הצדק וצעדה בראש התנועה האנטישמית כי הקורבן היה קרבן יהודי שעל שפיכת דמו אין משלמים מס! ודי להזכיר את משפט דרייפוס. יהודי מצטיין כקצין בצבא הצרפתי נאמן לצרפת ולוחם למענה מואשם שהעביר סודות ביטחוניים לגרמניה. קולונל פקר ראש הביון הצרפתי מגלה את הבוגד האמיתי. הנשיא חונן את דרייפוס, אך הקול מוות ליהודים המשיך להדהד בחוצות צרפת לא כי דריפוס בגד אלא כי הוא יהודי שדם פסול זורם בעורקיו ובזה כל חטאו.
אסוננו שעל מילת האהבה הראשונה של האמנציפאציה עקרנו את הפועל של הרוח בדמות ארץ יהודית שפה עברית את עצמותנו, מהותנו עצמיותנו ועצמאותנו וזהותנו. באשר לזהות, מסופר בהומור על בת בעיר גרמנית המטלפנת לאמה כדי להודיע לה שהיא עומדת להנשא לגוי. האם מגיבה למראית-עין בשויון נפש מפתיע, גם כשהבת מוסיפה כי בעלה לעתיד מחוסר עבודה וכי יהיה עליה להתגורר עמו בבית-המשפחה. האם אף מרחיקה לכת ומציעה את מיטתה שלה.
krouz zadok




























