אחינו בני גזע גיבורים הפכו בגולה להיות חסרי חוט שדרה נאיבים, נרמסים ונטפלים. זה קורע לב וחותך קרביים. הכן בני גזע גיבורים?! שהרי כשאני מפליג לאחור בנבכי ההיסטוריה היהודית אני מגלה פרספקטיבה גבורתית עילאית בארץ ישראל! ב א ר ץ י ש ר א ל.
תאור היהודים בגולה ודברי פינסקר אינם אמרי שפר נלעגים מלל דיבור מופקרים, אלא פינסקר מדבר על מציאות כואבת שיש לעקרה משורש, על מציאות של חיים ומוות, כי הגלות הולידה את המגפה השחורה שהדם היהודי הוא דם מופקר שעל שפיכתו אין משלמים מס.
שישה המיליונים שקידשו את האלוהים בדמם הקדוש שהאדים את נהרות אירופה מן הריין ועד הדנובה ומן הבוג ועד הוולגה, היה אך ורק מפני שנולדו יהודים, מפני שלא היתה להם ארץ משלהם לחיות בה והעיקר מפני שלא היה להם צבא יהודי חזק להגן עליהם למרות שזעקו הצילו.
רגע לפני שהלגיון הירדני כבש את המוצב בגוש עציון במלחמת השחרור שהיה אף הרגע להתאבדותם של הבחורים המגינים כדי לא ליפול חיים בידי ה,
כתב שלום קרניאל ממיסדי כפר עציון בעצבהו שותתת הדם על ריצפת הבטון הקרה:
"אנו בארץ אבותינו בצד מליוני אחינו המשוועים לגאולה על מולדת זו לא נוותר בשום אופן ובשום תנאי אף שנשלם עבורם כופר רב.
יש ערכים אשר יקרים מכל ולמענם כדאים החיים ובלעדיים אין חיינו אלא התנוונות ושפל".
כבר לפני אלפי בשנים ידע עמינו גבורה מהי:
*על אברהם נאמר במסכת סופרים [המסכת הקדומה למסכתות בתלמוד שנערכו ע,י רב אשי בבומבדיתא]: אברהם היה גיבור יותר מענק שבענקים, אברהם אבינו היה טומנו את עוג מלך הבשן בכף ידו .
*בבראשית מ"ט: יעקב כלל את ברכת הגבורה לבניו.
*בילקוט איוב רמ"ז: קוראים על משה שמעצים כוח וגבורה.
*בפרק ל"ג בתהילים: לומדים על דוד מלך ישראל, ועל מעשה דוד וגולית.
*ביהושוע א' אנו קוראים: יהושוע גיבור ישראל היה. יהושוע מנהל מלחמה בעמלק הולך וכובש את הארץ. יהושוע נתברך בברכת הגבורה רק חזק ואמץ כי אתה תנחיל את העם הזה את הארץ.
*ובמדרש רבא: שני גיבורים עמדו בעולם גוליד מאומות העולם ושמשון מישראל.
*בשופטים לומדים על הקריאה אחרי, לאמור: וירד ברק בן אבינועם מהר תבור ועשרת אלפים איש אחריו.
*ובחשמונאים הספר החיצוני נאמר על יהודה בקרב נגד טמיטיוס: ויעבור הוא ראשונה וכל העם אחריו.
*מצדה, בתר, ובטרם המדינה: שמליבם שתת דם הגבורה ומנפשם בקעה שירת דרור הגבורה - להיות עם חופשי בארצנו. כולם שרו חיילי הארגון הלאומי, לוחמי החירות, המורדים, עולי הגרדום. ושירה עולה במעלות הגרדום ומשתפכת על היקום כולו - עוד לא אבדה תקותינו. תא המוות שר, עכו שרה, הבסטיליה והגרדום עומדים בלהב השירה - כלום אפשר לשעבד אומה אשר כך שרים בניה במותם וכך מתים בשירתם?! אין אחרית לעבדות - החרות תנצח!!!
שבעים דורות כופפנו גב הרכנו ראש, עבדים היינו: אך בא היום ומרדנו. קם דור חדש שנתן מדמו ללא חשבון, שיור, וללא תלונה. על שזכה ישראל לבנים גיבורים וקדושים אלה, התקדש והתגדל שמיה רבא. צעירים אלה הפעם הגשימו את חוק העולם שכל עם יבטא את האמת האנושית שבו, את האמת המוסרית שבו, את הגושפנקה לקיומו אך ורק מתוך ארצו שלו, דתו שלו ושפתו שלו וצבאו שלו, חוק עולם הוא זה אין בו פלפולים אין בו משא ומתן אין בו בעד ונגד כי די לו לאדם..... כי אחרת אחריתו התנונות ושפל.
כותב אורי צבי גרינברג לזכרם של גיבורי ישראל שידעו להגשים את חוק העולם.
הם היו בחירים, רוננים... קולם נדם.
בני גזע דוד שנפלו וחרבם בידם.
ופשוטים וחמודים כדוד הנער ממשפחת הרועים...
והם יודוך עפר אלוהים!
עפר גוללם אינו עפר מות...
ממין זה עפר יצרת קדם אדם,
ממין זה הר הבית, העפר והסלע.
הם יודוך עפר ממין זה... הם אלמות!
אין אמת זולתם ואין הוד מלבדם.
ואנחנו ביקום - זולתם - אינם אלא
חיים בזכותם, בזיום גם נזבד.
המביט לקברם חדל להיות עבד.
