לפני שש שנים, כ"ח בניסן ה'תשס"ב, בשעת בוקר מוקדמת, היה אבינעם בדרכו לישיבת הר המור. מוג לב, רשע מבני ישמעאל פוצץ עצמו באוטובוס שאבינעם נסע בו, ואבינעם הי"ד עלה בסערת אש השמימה.
לזכרו של אבינעם הי"ד, יצא הספר "עין בעין יראו", עם שיחות ליום הזיכרון, יום העצמאות ויום ירושלים, מפי הרמי"ם וראשי ישיבת הר המור.
קצת על אבינעם, מתוך הספדו של הרב ציון טוויל -
... כשמדובר על אבינעם הי"ד אנו יודעים כי לא מדובר על חשבון פרטי של שכר ועונש, אלא על אותו החשבון האלוהי העליון, חשבון נוקב, עד כמה שהלקחה של נשמה מופלאה שכזו על קידוש השם, מכפרת ומרוממת את כולנו.
אני זוכר את אבינעם בישיבה מיומו הראשון, כיצד בנה את עצמו בעשר אצבעותיו. אותו החן והענוה, אותה ההקשבה המופלאה, ההתקדמות האיטית ממדרגה למדרגה. בכל שיעור להתבונן, לחשוב ולחתור לאמת על פי מה שנאמר בשיעור, לשאול לפעמים אולי אפשר גם להבין אחרת, וכל זאת בצניעות וביישנות.
אחד הזכרונות האחרונים שלי מאבינעם הוא מביקורו בפורים האחרון (ה'תשס"ב) בנצרים, בסך הכל חודש לפני התעלותו לגנזי מרומים. בנצרים חוגגים את פורים בי"ד באדר ואבינעם בא לבקר אותנו יחד עם קבוצת בחורים מירושלים. על מנת שלא להתחייב בפורים בי"ד חזרו הבחורים לירושלים בהסעה באמצע הלילה. רקדנו ושמחנו, וכשהחבר'ה עלו לאוטובוס שעמד לנסוע בחזרה, אבינעם טרח לחפש את אשתי ולהודות לה על שטרחה בשבילם. לא שהיא טרחה במיוחד, אך אבינעם באצילותו תמיד ידע להכיר טובה, בחיוך, בביישנות ובצניעות.
כל כך סמלי הוא שאבינעם נהרג בהשכמת הבוקר. אותה הזריזות לדבר מצוה, אותו הרצון ללמוד ולהתפלל בירושלים. ההכנה לתורה, למדונו רבותינו, חשובה לא פחות מלימוד תורה. היחס לתורה הוא כמו כבוד תורה הקודם ללימוד תורה, כדברי הגמרא במגילה (ב' ע"ב). אבינעם השכים בבוקר, כדוגמת אברהם אבינו - "וישכם אברהם בבוקר" (בראשית, כ"ב, ג') - כל כך מלא השתוקקות לתורה ולתפילה. זו הייתה דרכו ביומו האחרון, והיא החותמת של חייו.
אבינעם, תחסר לנו מאוד. סיכמנו כי בזמן אלול תגיע לנצרים, ללוות ולחזק את הקבוצה החדשה האמורה להגיע בעז"ה. הפעם האחרונה בה נפגשנו היתה בפסח בביתו של הרב עודד ולנסקי, ושם אמרת לי כי אין לך מה לתת לבחורים החדשים. אמרת:'מי אני ומה אני?', ואני עניתי לך, 'רק תבוא ותלמד, וכולם יראו וילמדו מאישיותך'! ידעתי עד כמה הוא מסוגל לתת לתלמידים הצעירים בני שיעור א', ידעתי למי לפנות להזמין לחזק אותנו.
גדולים צדיקים במותם יותר מבחייהם. בעולם-הזה יכולת פעולתם של הצדיקים מוגבלת, אך יכולת השפעתם הסגולית מן השמיים גדולה יותר. הגמרא בסוף ברכות (ס"ד ע"א) אומרת כי "תלמידי חכמים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא, שנאמר:' ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון' (תהלים פ"ד, ח')". אחד הפירושים הוא, שבזה הצדיקים נשארים בתוכיות נשמתינו, בזה שאנו למדים ממעשיהם, זה מרומם אותנו, וזה גם מרומם אותם, ומתוך כך מברכים ומרוממים אותנו. זכרונו של אבינעם ישאר בתוכנו ומתוך כך נלך ונתקדם עד ביאת מקיץ נרדמים, במהרה בימינו אמן.
**
הסתלקותו של אבינעם הייתה בסך הכל חצי שנה אחרי פטירתו של תלמיד הישיבה, נעם וינברגר ז"ל. ושבר על שבר הושברנו, וחודשיים לאחר הירצחו של אבינעם, נחרדנו לשמע הבשורה המרה על הירצחם של אברהם יצחק ואביטל ולנסקי הי"ד, בנו וכלתו של מו"ר הרב עודד ולנסקי שליט"א (ר"מ בישיבת הר המור), ע"י בני עוולה ליד עלי, כ"ז במנחם אב.
ובזעקה לבורא עולם, שברחמיו ירפא שברנו, ויחיש לגאלנו גאולה שלימה במהרה בימינו, אמן.
