ח"כ אריה אלדד הגיב על הרשימה "בראשית היה הפילוג".
שלום רב,
אכן המאמר כתוב בסגנון וברוח שאפיינו את מאמרי אבי ע"ה [ד"ר ישראל אלדד] לפני חמישים, שישים ושבעים שנה. ומייצגים גם את תפיסת היסוד של יאיר כפי שפירש אבא. השאלה היחידה העומדת בפנינו מול מאמר זה היא האם כל מה שהיה יפה לשעתו יפה גם לשעתנו. האם הפילוג שהיה הכרח בימי המנדט הבריטי כדי להתניע את מלחמת השחרור דרוש גם בימינו נוכח המדינה.
והויכוח הוא עוד קדמון אף יותר: האם מדינת ישראל היא אתחלתא דגאולה ולכן יש לקדשה לתמוך בה, ולתקנה ככל הניתן, או שהיא כדברי הסאטמר "מעשה שטן" ויש להיאבק בה, לשלול את זכותה להתקיים, או עד קיצוני הקיצונים שהפליגו למחוזות אחמדיניגאד והתחבקו אתו.
גם כתבי אבי ומאמריו עברו בחינה עצמית בלתי פוסקת,ושינוי דינמי מסוים,לא רק צורני. וייזכר לצורך זה מאמרו ב"נקודה": "תוכנית אלון על תנאי", שבגינו הותקף בחריפות בידי נציגים של "גוש אמונים" ששאלו אם לא נפל מן הסולם... גם הוא ידע שהחלטות עקרוניות שהיו נכונות לתקופה אחת לא היו נכונות לתקופה אחרת. והרי גם אתה ודאי אינך מטיף לפילוג בשם העיקרון אלא ככלי (אולי הכרחי בנסיבות מסויימות) ולא כשאיפה לאטומיזציה של הצבור האידיאולוגי לרסיסי רסיסים שכל אחד מהם אמיתו בידו.
אסור להבנתי להסיט את הויכוח לכיוון שלילת הדמוקרטיה. הרצל שאמר "אם תרצו" ידע שבלי העם היהודי לא יצליח לגאול את העם היהודי. ואולי משיח צדקנו האמיתי כשיבוא לא יפתח את פעולותיו במשאל דעת קהל, אבל עד בואו אנו מצווים להשתמש בכלים הקיימים. ומי שקורא היום לשימוש בכלים לא דמוקרטים בעליל, וכפיית רצונו על רוב העם-לא יצליח להגשים את חזונו, ויהיה עליו – בדומה לחרדים אנטי ציוניים, לשבת תחתיו ולהמתין לגאולה שתבוא מענני שמיא ועד אז להסתפק בתקציבי המדינה הציונית: ההגדרה שהעם הוא "מכשול" היא בדיוק ההבדל בין השמעת רעיונות פרובוקטיביים ובין ניסיון אמיתי לחולל שינוי.
יש לזכור כמובן כי גם אם מספרית הדבר נכון - המחצית הנמצאת בגלות בימנו היא זה שבוחרת לשבת בגלות. אין כמעט בעולם היום גלויות כפייה. ואינני בטוח מה דמות תהיה לה למדינת ישראל לו יצוייר שמיליוני יהודי הגלות היו נאלצים כולם לבוא ארצה מחר. להערכתי הכוחות הלאומיים האמיתיים הנמצאים היום במדינת ישראל היו מדוללים עוד יותר.
אני חולק כמובן מכל וכל על הפרוגנוזה שלך כי "אכן תהיה נסיגה מוחלטת מציון ומציונות". קיימת סכנה כזאת, בודאי, אך אין כל הכרח שכך יקרה, ואני מאמין כי ברגעי מבחן קיומים עם ישראל שבארץ ישראל יפעל נכונה. וגם כשאני שותף לכל פרטי כתב האשמה שלך נגד מנהיגי ישראל בדורות האחרונים אני יודע בדיוק להבחין (בצטוט מדברי אבי ע"ה) מה בין "עם נבל ולא חכם" כדברי משה ובין "מה טובו אוהליך יעקב" כדברי בלעם. זה נכתב על ידי המנהיג היושב בתוך עמו ורואה כל חטאת וכל רע מקרוב. וזה נכתב מפי מי שצופה בעם ישראל "מראש צורים" ממרחק, בפרספקטיבה.
ובפרספרקטיבה היסטורית אסור לנו להתעלם ממה שנוצר ונאסף בארץ ישראל במאה השנים האחרונות: רוב העם היהודי, עצמה צבאית וכלכלית בלא תקדים מאז מלכות דוד ושלמה, וגם אם מדינת ישראל מדברת ונוהגת ככובשת ביו"ש: הרי יושבים שם היום למעלה מ 600,000 יהודים ביו"ש במזרח ירושלים. וזה ההבדל בין חרפת הקפאת הבניה, למה שהושג וקיים למרות הגמגום הממשלתי. והוא כיום כבר בגדר עובדות בלתי הפיכות. ודאי שצריך כבר היום להכריז על כל יו"ש כעל חלק בלתי נפרד ממדינת ישראל ואפשר שנזכה לראות בכך בקרוב. ורק מטעמי היותה ארצו של עם ישראל ולא משום נימוק תועלתי אחר. וגם אם לאסוננו איננו שוללים הקמת "מדינה פלשתינאית" ממערב לירדן מטעמים עקרוניים (שאנו מתנגדים לכל כיבוש זר במולדתנו), אפשר ונצליח מהטעמים הלא נכונים למנוע הקמת מדינה ערבית ממערב לירדן.
ודאי וודאי שאני שולל לחלוטין הצעתך ש"אם מדינת ישראל רואה עצמה כשלטון זר ביהודה ובשומרון-אף אנו נראה אותה כך". בכך אתה מצטרף ממש לאותם חסידי סאטמר החוברים לאחמדיניגאד ,ולא יהי חלקי עמך ועימהם. הרי גם הם טוענים , כדבריך, כי "יש חוק עליון שאינו מתבטל בפני חוקי אדם". ואם אתה קורא ל"קנאים לפרוק עול שלטון המתכחש לחוק עליון" למה לא תחבור אליהם באמת, ותסתייע באויבי ישראל כדי להפיל את המלכות הרשעה? האם אינך מבחין בקו המפריד בין "טוב" ל"רע"? ואם הזכרת את יאיר פעם ושנייה, הרי הטעות ההיסטורת הקשה שלו הייתה שניסה לחבור אל נציגי גרמניה או איטליה כדי להילחם בבריטניה (ולא חלילה במדינת ישראל). לעניין זה יפה הגדרתו העצמית "מוכי שיגעון המלכות".
ובאשר להצעתך כי נקים את מלכות יהודה, ולאחר "ההתנתקות" הבאה נישאר בשטח בכוח הנשק, זוהי הצעה שגם אם אתה מתכחש לכך, באה מתהומות ייאוש. אינני מיואש ולכן אני מסרב לדון בכך. ודאי שכל יהודי צריך להילחם על ארץ ישראל, אבל אם אתה מבצע הערכת מצב של סיטואציה כזו תיאלץ להגיע למסקנה כי תוכל להתגונן ימים אחדים במחיר דמים איום עד ש... מדינת ישראל תבוא להציל אותך, או גרוע מזה, עד שיבואו הגויים מהאו"מ להפסיק את רצח העם שיתחולל בשטח.
וכדין מהפכן בולשביקי הגורס ש"עד שלא יהיה יותר רע,לא יהיה טוב יותר" אתה מייחל ממש לכך ש"מדינת ישראל תאבד את חזותה היהודית... זה יהיה רע ליהודים אבל טוב ליהודה." העולה מתוך דבריך הוא שאתה חושש שמא "המצב" אולי אינו גרוע כפי שאתה מתאר ולפיכך אתה מברך על פגיעה בדמותה היהודית של המדינה.
וגם אם הקמת "מדינת יהודה" בעיניך היא מצווה מן המובחר הרי אין ספק שלשיטתך זוהי בבחינת "מצווה הבאה בעברה" ולא בעבירה אחת אלא בעבירות הרבה, כשהתכלית שאליה אתה חותר נטולת משפט קיום.
בברכה,
ח"כ פרופ' אריה אלדד
ח"כ פרופ' אריה אלדד שלום רב,
האם מדינת ישראל היא אתחלתא דגאולה או משיח-שקר? גם וגם. מאביך למדתי שהאימנסיפציה הולידה את מדינת ישראל, אך גם את אושוויץ. הנה כי כן, שלב בסולם מקדם אל הגאולה אם נעזרים בו על מנת לטפס מעלה, אך אם מתחצפים לומר "דיינו" ומתמהמהים – מסתכנים בחורבן. יהודי האימנסיפציה זימרו בנחת: "אילו נתן לנו את ממונם ולא קרע לנו את הים, דיינו". כלומר, די היה להם בשוויון זכויות והצלחה חומרית, והם לא רצו בציון, ועל כן הם בערו בכבשנים במקום שחילות פרעה יטבעו במצולות. היום אנו מזמרים את אותו השיר ורק הבית שונה: "אילו הכניסנו לארץ ישראל ולא בנה לנו את בית הבחירה, דיינו"; מזמרים ומתמהמהים, ומסתכנים בחורבן.
מדינת ישראל היא הישג עצום: מאז ימי קדם לא היינו כה קרובים לגאולה. בה בעת, היא כלי בלבד, ואם נקדש את הכלי על חשבון המטרה, דווקא ממרום מושבנו נִצנח אל תהומות הנשיה, וכלי הגאולה יהפך לכלי שמד; משום שמדינת ישראל על כל יתרונותיה היא בכל זאת ביטוי הציונות השלילית המתכחשת לייעוד ולייחוד, הציונות המתבוללת שפסגת שאיפותיה: "מלך יהיה עלינו, והיינו גם אנחנו ככל הגויים" – או בז'רגון הציוני: נורמליות. ביסודותיה של מדינת ישראל נוצקו אלמנטים של התיוונות, ועל כן היא מנימליסטית במהותה, ולא סתם מתוקף ממשלה פלונית כזו או אחרת. ועל שום זאת חלקיותה הכואבת והמבישה של גאולתנו: במדינתנו ה"חופשית" טעות בניווט עלולה להסתיים בלינץ'; בארצנו ה"משוחררת" משפחות נשחטות בשנתן. במקום לצאת את הגולה, אנו מייבאים אותה ארצה, על ידי זה שאנו מתמהמהים במקומנו.
תהליך הגאולה אינו סובל אי-תזוזה. אם לא מטפסים למעלה, מתדרדרים למטה. ואילו אנו חרטנו על דגלנו את הסטאטיוּת. במקום לעמול למען מלכות ישראל, אנו מכלים את כוחותינו במניעת מדינת פלסטין. במקום לאחוז במושכות, אנו רק מנסים לתקוע מקלות בגלגלים. רק לעכב ולהשהות ולהכשיל... עד מתי? עד בוא המשיח? עד בוא הגאולה הכפויה? מיהו, אפוא, המיסטיקן? מיהו, אפוא, הפסיבי? מיהו, אפוא, שהתייאש למעשה מהגאולה השלמה?
מדינת יהודה איננה מסר של יאוש, לא בפי. טרם נולדתי בעת חורבן ימית, לא גורשתי מגוש קטיף ולא שברו את ידי בעמונה. שירתתי בצבא כלוחם וקצין וככלל נהניתי מהחוויה. מעולם לא נעשה לי עוול מידי שופט או שוטר. השקפתי איננה תוצר של טראומה או מרמור, אלא של חקירה קרה, בלתי משוחדת, של דברי ימי עמנו. ובפי, מדינת יהודה איננה נשק תעמולתי לסיכול פלסטין או תוכנית מגירה לאחרית הימים נוסח התבצרות קנאים לקראת התאבדות המונית, אלא השלב הבא, ההכרחי והחיובי, אל הגאולה.
להבדיל, לדוגמא, מדוברי יהודה בהווה ובעבר, אינני מסייג את דבריי כמותם, לאמור שברגע שמדינת ישראל תבחר לספח את יהודה ושומרון יתבטל איום הפרישה. ראשית, אינני מאמין שמדינת ישראל אי פעם תבחר בסיפוח, אך מה שחשוב יותר – אינני רוצה בכך. משום שכאמור, אינני מקדם מסר שלילי של התנגדות, אלא מסר חיובי של כמיהה. אינני אומר דיינו בסיפוח: וכי בכך יבוא הקץ לתלאותינו? הנה ירושלים מסופחת ומאוחדת, והר הבית "בידינו", וראה מה רבה שם החרפה... האמנם רק בגבולות עסקינן? מיום ליום מדינת ישראל הולכת ונהפכת למדינת הלאום ה"ישראלי", ובין אם ישראל הא-יהודית תהיה צרת-מותניים או תשתרע מן הירדן עד לים, כך או כך האסון יהיה זהה. המחלוקת איננה על גבולות, אלא על מהות הציונות, ועל מהות זהותנו ויעודנו בארץ זו. במדינת ישראל בהכרח ינצחו המתיוונים, יהיה אשר יהיה חלקם היחסי בעם: זה ברור הן מתוך בחינה עיונית של היסודות הרעיוניים של המדינה, והן מתוך בחינה אמפירית של תולדותיה ומגמותיה. אך ביהודה נקים מדינה מתוקנת על יסודות אידיאיים איתנים, והיא תהיה אור ליהודים כדי שיהיו אור לגויים, צל של מלכות וסימן לבאות.
וזה בידינו. כי נכול נוכל לערבים. ואם יתערבו הגויים, זה לא יהיה כי היהודים יזדקקו להגנה... ואם יתערבו הגויים, נתמודד אף איתם. ונגאל את מולדתנו כפי שמדינת ישראל, הכבולה באלפי כבלי מוסר-גויים, לעולם לא תוכל, על כל כוחה ועוצמתה.
לא, לא יתגשם חזון רבולוציוני באמצעים אבולוציוניים. לא נתנחל בלבבות "דונם אחר דונם". לא תוגשם ממלכת כוהנים וגוי קדוש על דרך תשדירי בחירות וטורי דעה. רק בדם ובאש. כך היה וכך יהיה.
בכבוד רב,
דני בן-ישי
מתוך הבלוג של דני בן ישי
החברה לפיתוח גבעות ארץ ישראל