וזה יצר אצלי מן בלבול פנימי ..כי אי אפשר לשתוק או לשדר משהו סגור ושלילי כלפי מישהו שמטפל בך ואתה נתון ל'חסדיו'..וקשר טוב ביננו הכרחי להצלחת הטיפול.
והאמת היא שבמובן אנושי פשוט,טוב לי איתה ועם הדיבור והיחס וההתנהגות שלה..
אז שואלת אתכם מה אתם חושבים שצריך להיות היחס לערבים במפגש אישי-אנושי..?
בודאי לא מתכוונת לליצור חברויות נפש או לשבת איתה במאהל בכפר לקפה טורקי..
מתכוונת במובן פשוט..בדיבור,ביחס,במה שמשדרים..
מה היתם עושים במקומי?
נ.ב ושוב מדגישה כי המפגש איתה הוא לא מבחירה ואין לי דרך להמנע ממנו.










החברה לפיתוח גבעות ארץ ישראל