קורע..>ש<..

בעזהי"ת.

במשך 2000 שנה האנשים התחלפו

וכל היהודים בעלי פרס נובל, למעט פרופ' אומן, לא פתחו גמרא מעולם...

אז לא נגלה להם שהם עשו פאשלה..

לומדים בשביל הנאה אינטלקטואלית??

לומדים-כי זה תורה!

תורה לומדים לשמה!

הדהים שגויים דווקא הבינו שהכל נובע מלימוד התורה..

ומה יהיה עלינו...

אבל אני מסכימה עם ביניי''ש..

לומדים תורה כי זה התורה..

ולא בשביל סיפורים או חוויה אינטלקטואלית...

זה היה ממש מוזר..

אנחנו לומדים תורה,כי לימוד תורה זה דבר חשוב מעצם היות התורה דבר ה'.כדי להופיע את דבר ה' בעולם.ה' גילה את עצמו בתוך התורה.

( בהקשר זה כדאי ללמוד אורות התורה,וגם כדאי מאוד ללמוד את "חיי עולם " של הרב אבינר..)

כמובן,שגם לימוד תורה זה חשוב כדי לבנות את עצמנו,כדי להוסיף לקומת הרוח של עמ"י ,להעלות את העולם ולהשפיע עליו טוב,

אבל בשביל מאמץ אינטלקטואלי??

לך תלמד מתמטיקה..

בינייש,

יש עניין אינטלקטואלי דווקא בלימוד "לשמה".

אין יותר קלאסי מהגדרתו של ה"נפש החיים":

"אבל האמת,

כי ענין 'לשמה', פירוש:

לשם התורה.

והענין כמו שפירש הרא''ש ז''ל על מאמר ר''א בר' צדוק:

עשה דברים לשם פעלן ודבר בהן לשמן.

זה לשונו: 

עשה דברים לשם פועלן - 

לשמו של הקב''ה, שפעל הכל למענהו.

ודבר בהן לשמן - 

כל דבורך ומשאך בד''ת, יהיה:

לשם התורה,

כגון: לידע ולהבין ולהוסיף לקח ופלפול,

ולא לקנטר ולהתגאות.

עד כאן לשונו."

 הַדָּבָר אֲשֶׁר חָזָה, יְשַׁעְיָהוּ בֶּן-אָמוֹץ, עַל-יְהוּדָה, וִירוּשָׁלִָם.

ב וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית-יְהוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים, וְנִשָּׂא, מִגְּבָעוֹת; וְנָהֲרוּ אֵלָיו, כָּל-הַגּוֹיִם.

ג וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים, וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל-הַר-יְהוָה אֶל-בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו, וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו: כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר-יְהוָה מִירוּשָׁלִָם.

ד וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם, וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים; וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים, וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת--לֹא-יִשָּׂא גוֹי אֶל-גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא-יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה.

רחלקה- את בטוחה על הנתון ההוא?

או שהצלחת לשכוח את שי עגנון?

(שהרי הרבה התפקרו... אפשר לדפדף כאן.)

אבל זאת לא הסיבה לכך שזכו -

עדיין, הרוב הגדול הוא של יהודים שלא זכו ללמוד, כנראה.

יכול להיות שעצם לימוד הגמרא במהלך הדורות העשיר את הגניוס היהודי,

או משו?

יהודי המזרח התגוררו במדינות ערב ואסלם. ברוב המקומות הם התבלטו מעל לשכניהם בתרבות, השכלה ועסקים. גם יהודי אירופה והמערב התבלטו מעל לסביבתם בהצטיינות תרבותית ועסקית. רצה הגורל ויהודי המזרח התחרו בערבים, ואילו היהודים בגרמניה ובהולנד התחרו בגרמנים ובהולנדים. היהודים ניצחו בשני המגרשים, אבל האם ניתן להשוות את האוניברסיטה בקזבלנקה (שהוקמה רק ב-1975) ובחלאב (נוסדה ב-1960) לאוניברסיטת ברלין, קמברידג' וברקלי? לא היום ובוודאי שלא לפני תשעים שנים! האם ניתן להשוות את רמת הסביבה והשכנים בבגדד, בצנעה ובדמשק לשכני היהודים באמסטרדם, ורשה ובודפסט? לא אז ולא היום. הפערים אדירים בכל קריטריון של תרבות, השכלה, טכנולוגיה, כלכלה, סביבה ואפילו כדורגל. המזרח הערבי מפגר היום ופיגר הרבה יותר בעבר. יהודי המזרח עלו לישראל בשנות החמישים ורוב יהודי צפון אפריקה בשנות השישים – רובם נשאו בכליהם את פער נוף הולדתם. את הפער שבין 817 זוכי פרס נובל ילידי המערב ה"לבן", לבין 2 זוכי פרס נובל – ילידי האסלם ה"שחור". רק 2 ערבים זכו אי פעם בפרס נובל (אם נשמיט את זוכי פרס נובל ל"שלום").

http://www.kav.org.il/100994/b1235

אתה מדבר על יחס הזכיות בין אנשי ערב לאנשי המערב בכלליות.

(והמסתעף מזה לעניין הפרש אינטלקטואלי, לדבריו, בין אשכנזים למזרחים)

אין כאן הסבר לעליונותם השכלית היחסית של יהודים על עמים אחרים -

גם קבוצות אתניות אירופאיות.

וכשזו נחותה - גם הם נחותים.

(יש שם גם המשך טענה שהשלטון האדום המשיך להשאיר אותם נחותים, אבל זה נושא אחר).

שאת סיבתה (בה היינריך לא עסק) אנו מנסים לברר.

יש הבדל בין ההשכלה והאקדמיה של אירופה- לאפריקה וערבו-אסיה (ככה קוראים לזה?)

אבל אצל היהודים- כל הת"ח ענקים באותה מידיה! בכל ארצות מוצאם!

האם נאמר שרש"י גדול מהרמב"ם רק בגלל שהוא היה מצרפת והוא- ממצרים?

האם נאמר שהרמ"א היה גדול מהשו"ע רק בגלל שהיה בפולין ?

האם נאמר שהרב הירש היה גדול מהבבא סאלי- רק בגלל שהוא היה בגרמניה והוא היה במרוקו? (? <זה אשכנזיה מתפדחת)

וגם בדור שלנו ממש- מי יגיד שהרב עובדיה יוסף שליט"א- הוא "נושא בכליו את עפרי נוף מוצאו" ???

הרי זה מגוכח!!

אשר על כן-

כנראה ליהודים יש משו אחר

וזה לא הידע- אלא החשיבות שנותנים לידע

וההרגלי חיים של הקניית למידה בכל הזדמנות

(ויש הרבה מה להרחיב על זה- בתאוריות של חינוך, הקניית קריאה טבעית, למידה טבעית מהסביבה, השתקפות ערכי החברה בתחומי ההתמחות ועוד)

א. גם הראשונים שהיו בספרד ובצפון אפריקה, נמצאו בחזית התרבותית-השכלתית העולמית דאז,

התכתבו עם גדולים אחרים מעבר לים (למשל: אגרות הרמב"ם), והיוו המשך ישיר מרב לתלמיד,

של בית המדרש והעתקת השמועה.

וזה נשאר נכון לגבי חובשי בית המדרש, גם כאשר ארצות אלה ירדו מגדולתן היחסית בכל הנוגע לתרבות,

השכלה, קשרי מסחר ונמלים.

אז כנראה שיש להפריד את התחום התורני, שהשתייך לאותה שכבה של תלמידי חכמים (ומאז ברוך ד',

שיוויון ההזדמנויות גדל, ורבו ספסלי בית המדרש עם הדורות) - לבין מה שנוגע למצבו של המון העם.

ב. בכל אופן - ברור שבמדינות שונות, הקהילות היהודיות פיתחו תחומים שונים בתורה.

הגישה ללימוד גמרא היתה אחרת (גם באירופה: בין בית המדרש הליטאי, החסידי, הפולני, הגרמני).

מסורות פסיקה, היחס בין נגלה ונסתר, מינון ודרכי הלימוד, וכן הלאה.

ממילא - לא שייך בכלל "למדוד" (וממילא גם לא כדאי) תלמידי חכמים ממרקש ומבגדד,

מול מקביליהם מבריסק, מגליציה, מקראקוב ומברלין.

מוטי היינריך השתדל להדגיש שהוא לא בא ממקום גזעני, אלא ענייני (ואולטרה-קפיטליסטי כמנהגו ).

עוד נקודה:

החשיבות שנותנים לידע היא עצמה התופעה בה עסקינן (שיעור זכיה גדול יחסית בפרסי נובל)...

השאלה היא: מהיכן תופעה זו צמחה דווקא בעם היהודי.

ממתי פרס נובל הוא המדד שלפיו אנחנו מעריכים את ערכנו כעם השם???

לא הגויים שיושבים בוועדת הפרס- יחליטו מה הוא הישג ראוי לציון,

מי הוא אדם ראוי לזיכרון-עולם

או מה נחשב הישג חשוב לאנושות

עם כל הכבוד לידע וכושר אנליטי-

אחרי 120 לא יאלו אותך בשמיים על אינטילגנציה שלך- לא על היראת שמיים

אבל יש בזה מן החביבות.

ואגב - ישאלו גם: "פלפלת בחכמה? הבנת דבר מתוך דבר?"

תהנה, זה פורום ציבורי.

מה הכוונה להיות נשוי למלבנים דיגיטלים?

זה נורא ואיום

לא שורד ככה

[12 הצעדים... אחי, תהיה חזק אתה בכיוון]

כמובן הכל ברוח טובה

ומוגבים..

אני חושב שמה שגורם לאנשים הרבה לכתוב (אא"כ זה ברו"מ או אנשים מיוחדים) זה שאנשים מגיבים ועונים לך, ואז אתה לא מרגיש שאתה משתף לאוויר..

ההצעה שלי: לא לעבור אליו ישר בבלעדיות

אלא להחזיק גם וגם

לשימוש השוטף תשתמש במוגן (במיוחד אם אתה נוסע לאנשהו וכיו"ב) ואם אתה צריך משהו תשתמש בראשון

בסוף גם לא תצטרך את הראשון

ומניסיון הוא יצטרך לסמן שהוא לא רובוט ולסמן ריבועים עם רמזור.

לא בטוחה שיהיה לו ככ קל להסכים לחתונה. 

אבל תמיד אפשר לנסות את הPC. את המחשב הגדול.

פשוט חילוני חוגג כמו שצריך בצורה אותנטית ודתי מלמל מילים ומשחק אותה שמח

כה "רענן" כה כן כה אמיתי?

החילוניות שאני מכיר אינה נוגעת אלה בקצה השטחי ביותר של הדברים

וכל נגיעה שלה במשהו עמוק מכך נובעת מנטייה דתית, גם אם לא ממש מפורשת.

אצלנו הכל מודרך ברחל בתך הקטנה.

כל אחד מחליט יפה מאוד מה לעשות לכל אדם ניתנה הבחירה במלוא מובן המילה.

אחריי אף־אחד לא רודף אני מחליט בדיוק איך להתייחש לכל סוגיה ועניין

צר לי אמנם שאיני מתחבר לאווירת המנגל ולהתעטף בדגלים

אבל זה לא מוריד מהאותנטיות של הלל בכוונה למי שאומרו בכוונה

או מהחיוך של הרב החרדי־ספרדי שלי בדברו על מעלת ארץ ישראל ביום העצמאות

או מהפסים הכחולים של הטלית שלי.

וגם לא יודע איזו קדושה מיוחדת יש בעמית לעבודה החילוני שבחר להכין פלאפל שני צבעים ביום העצמאות הזה. שכוייח, בטח טעים נורא. קדוש? אולי. לא מרגיש רגשות נחיתות ביחס לזה.

אני לא מתפלל כי אני חייב אני מתפלל כי אני רוצה.

לגבי תפילות החובה הרש"ר הירש כבר דן בשאלה הזאת בכמה מקומות והמסקנה הברורה היא שמטרת תפילות החובה אינה ביטוי רגשות אישיים (לשם כך צריך להתאסף במניין, לומר את אותה תפילה, בזמנים קבועים ביום?) אלא למקד אותנו סביב הרעיונות החשובים של החיים.

אותנטי זה לא רק מה שפרוע וחסר רסן.

ללבוש חולצה עם משבצות זה גם אותנטי.

מעולם לא הרגשתי איזו קדושה ביום העצמאות. אולי אתם מתכוונים לריגוש?

@כְּקֶדֶם 

https://www.inn.co.il/news/695303

המשתתפים בחידון התנך כבר שנים רבות דתיים לאומיים בלבד, החילוני האחרון למיטב ידיעתי שהשתתף בחידון התנך היה אבנר נתניהו.

עוד משהו שפיספסתי?

בדיוק כמו החילונים שעליהם אתה מדבר

אחרת היית יודע - שמראש עולים לחידון שניים מהחינוך הדתי ושניים מהחינוך הממלכתי. ממש ככה הוא מוגדר

אני לא מצליח לזהות חילונים.

תמיד האמת עדיפה

אז זהו אם שמת לב יש מילכוד בשאלה

א) כי הוא לא _אמר_ לאפחד שהו בן 25 הוא רמז על זה לא חשוב בדיוק איך 

ב) למה? אפשר להבין את זה לא? זה בולט בשטח ומעלה שאלות.. ואנשים לא אוהבים לבלוט בשטח

א. אז שיתקן את הטעות, קצת פדיחה, לא נורא

ב.לא צריך לפחד מלבלוט בשטח, אנשים בסוף מתרגלים להכל ,עדיף לא לתת לזה להשפיע על החלטות בחיים שלנו.

אני חושבת שזה לא בריא לנפש, בין היתר, להציג מצג שווא, הגיל שלו יכול להיות אפילו יתרון, חבל.

תהיה אותנטי אתה עם הנתונים שלך ומי שאתה

אני בן 25 לא ממני להיות האדם המגניב בעולם מבלי לשנות שום פרט לגבי עצמי

ניקח את ג'פטו ונבקש ממנו להציג טענות בעד ונציב מולו ג'פטו נוסף שיציג טענות שכנגד

כך הם יוכלו ללעוס את אותם טיעונים שחוזרים על עצמם כל הזמן

ובינתיים אנחנו נהיה פנויים ללכת ללמוד תורה

ואז היא תעשה את הדיונים האלה במקומנו

בלי חרדיות מבוהלות שחייבות לצופף שורות,

או לחילופין פשןו עם חרדיות לא מבוהלות, זה גם יהיה בסדר

ממש מרתק אותי לחקור את התופעה הזו..

לא שנאה. כעס. - צעירים מעל עשרים

כי כשאתה התחלת שם את הדיון אני הייתי יסודי והתייחסתי לעצם הטיעונים, ואף טרחתי להביא ציטוטים של ממש ונימוקים של תורה.
 

אגב, אם כבר מורשה לי להעיר, פוסט הפתיחה שלך בעצמו היה רעיל ולעגני: "מישהו יודע אם הנופלים עומדים בשעת הצפירה ומצדיעים.. האם הם צופים בזרי פרחים לרוב?".

ואתה לא מתבייש להגיד לי "קשוט עצמך"? יקח אדוני מראה גדולה כדי שיוכל ליטול קיסם מבין שיניו וקורה מבין עיניו.

רבים כמו שתי תרנגולי הודו מרוטי נוצות

אני נהנה

תמשיכו

אמנם לא אני היא שהתחילה ראשונה את הויכוח כאן (אלא מישהו שרמז על חרדים אגואיסטים, באותו הקשר)

אבל אני קפצתי...וכל השאר, ידוע.

באמת נקדימון לא אשם כי אפשר לאמר שהתגרינו בו, בהשקפה שלו, ובבית שלו.  סליחה!

וצריכה באמת לבקש סליחה מהשם; כל יום אני מבקשת "אל תביאנו לידי מחלוקת", וכמתחילה כזו

אני מייד מוצאת את עצמי שם....

בטוחה שלקב"ה לא משנה, ואף אחד לא יתבע אם עמד או לא בצפירה, אם הניף או לא דגל, ואפילו אולי

אם אמר (או לא) הלל ביום העצמאות.

העיקר שכולם משתדלים לשמור מצוות, בין אדם למקום ובין אדם לחברו (שזה יותר קשה, לי , בכל אופן)..

אולי, חס וחלילה, אתבע על הונאת דברים, ליבון מחלוקת, לגלוג, חוצפה...

כל היתר ממש לא חשוב.

כל טוב.

אפשר לדון אם אותו הדבר

"והשיר יהיה לכם כליל התקדש חג"

כך שלא רואה איך כאן זה נתון לפרשנות אחרת

גם מתוכננים לנשיא ארגנטינה פגישות גם עם גדולי הדור הליטאים, הרב דב לנדו והרב משה הלל הירש.

למיטב ידיעתי, הציונות הדתית אינה חזקה בארגנטינה.

ייתכן שהוא נחשף יותר ליהדות החרדית, כמו שרבים חוזרים בתשובה נמשכים ליהדות החרדים מכל־מיני סיבות.

ההתבדלות החרדית היא לא רק מהמדינה באופן ספציפי, אלא קו כללי.

ייתכן שלעיני הגוי, אוסטיודן מעניינים יותר מאשר בחורים בפולו.

שהיו הולכים במעילים ארוכים ושטריימלים

בניגוד ליהדות מערב אירופה שנראתה יותר מודרנית

פולו זה סוג של חולצה לא?

קצת כמו לראות ציורים של ציירים לא יהודים..

אתה רואה שכולם מבינים שיש סוג של מראה יהודי נצחי עם זקן ופאות...

לא אומר שחייב, זה סוג של אותנתיות.

תכל'ס, אין על נערי גבעות בעולם!!!

איך בדיוק נשיא ארגנטינאי שמתעניין ביהדות אמור להיחשף לנערי גבעות?

אני מניח לעצמי שמה שהוא חשוף אליו הוא:

– הקהילה בארגנטינה (שאינם נערי גבעות למיטב ידיעתי)

– שיעורי תורה בספרדית

– שיעורי תורה באנגלית

מכירני כמה גרים (וגויים מארצות שונות שמתעניינים או התעניינו ביהדות)

באופן גורף הם חשופים או לחב"ד (כי הם בכל מקום), או לנישה של אותה שפה (למשל: רוסים וחב"ד/יהדות בוכרה, גרמנים לרבנים בגרמניה)

ובאופן כללי, גרים נוטים להיות מאוד אינדיבידואליסטיים

מה שפחות מתחבר לכל ה"כלל ישראל"

(מזכיר שיש הלכה שגרים פסולים לדיינות ולמשרות ציבוריות)

זאת פשוט תוצאה סבירה של הנסיבות.

וגם "לדון לכף זכות" שביקר בישיבה חרדית ולא בישיבה דתית־לאומית... יש ביותר מתנשא

מה אתה מתכוון לשאול בשאלה?

אתה מציף תאים רדומים...

ומה הנפק"מ העצומה.

באמת סרק מבחינתי, והיה טוב אילו התעלמתי מזה מלכתחילה

זהו.

מיליי מתלהב מיהודים ומיהדות, מי שטפסו טרמפ ראשונים, זכו בביקור.

באותה מידה יכולת להגיד שלכולן יש שיער בצבע מסוים או משקל מסוים או מידת נעליים מסוימת או עדה מסוימת או גננת גן חובה עם אותו השם.

כל דבר מקרי הוא מקרי, גם אם זה נראה וואו ממבט ראשון.

כמו לנסות להסביר למה אוכלים צ'ולנט בשבת, ואז לחפש איך צ'ולנט בגימטריא מזכיר משהו שקשור לשבת.

הזכות שעמדה להן היא לא של מקים האולפנה אלא של המאמץ האדיר שלהן, הזיכרון שלהן, החוכמה שלהן וכיוצ''ב.

וזה שכולן בנות כהן - מקרי לחלוטין.

קראתי על הרב בהר"ן עכשיו בויק', נשמע דמות מיוחדת

על רקע פרישה מטעמים אידיאולוגיים.

יודע מאמא שלי שלמדה באולפנת כפר פינס, בתקופת הרב בהר"ן שם.

פרש מראשות האולפנה על רקע חילוקי דעות אידאולוגים מול מרכז ישיבות בני עקיבא על אופי האולפנה.

(אולפנת כפר פינס היא אם האולפנות)  

ת'אמת אני רוצה להזכיר את צאלה ורביד חיים גז הי"ד.

זה נגע לי בלב כמו לכל יהודי. כשהודיעו שגם התינוק נפטר [אחרי כמה ימים, מי שזוכר] הרגשתי שאני חייב להיות בלוויה.

להפתעתי היו שם לא יותר מ50 איש סה"כ. הרגשתי שנותנים לי רגע אינטימי להתייחד עם התינוק הקדוש הזה.

היה מצמרר.

רק לראות חבילה לבנה קטנה, עטופה. סבתות, דודות, מחבקות. חיבוק אחרון. ובוכות...

התפרקתי.

זה היה למעלה מיכולת ההכלה שלי. ולא הייתי היחיד.

אבל היה רגע שבו כמעט לא נשמתי. כשפתחו את הקבר הטרי של צאלה, כשאילו קיבלה בזרועות פתוחות את בנה, ממנו נפרדה במותה לפני כמה ימים.

והנה שוב הם מחובקים ביחד. בשמים.

גם עכשיו אני בוכה.

איזה נשמות קדושות.

הנחמה היחידה היא שאנחנו לא מסוגלים להבין בכלל מה הסיפור של הנשמות הקדושות האלו.

סיפורו המרגש של דוד יהודה יצחק ז"ל - והמחברות שנמצאו בחדרו - ערוץ 14 | C14

אתר יזכור כותב עליו יותר טוב ממה שאני יכול לכתוב.

מרגיש אצל החרדים..