קורע..>ש<..

בעזהי"ת.

במשך 2000 שנה האנשים התחלפו

וכל היהודים בעלי פרס נובל, למעט פרופ' אומן, לא פתחו גמרא מעולם...

אז לא נגלה להם שהם עשו פאשלה..

לומדים בשביל הנאה אינטלקטואלית??

לומדים-כי זה תורה!

תורה לומדים לשמה!

הדהים שגויים דווקא הבינו שהכל נובע מלימוד התורה..

ומה יהיה עלינו...

אבל אני מסכימה עם ביניי''ש..

לומדים תורה כי זה התורה..

ולא בשביל סיפורים או חוויה אינטלקטואלית...

זה היה ממש מוזר..

אנחנו לומדים תורה,כי לימוד תורה זה דבר חשוב מעצם היות התורה דבר ה'.כדי להופיע את דבר ה' בעולם.ה' גילה את עצמו בתוך התורה.

( בהקשר זה כדאי ללמוד אורות התורה,וגם כדאי מאוד ללמוד את "חיי עולם " של הרב אבינר..)

כמובן,שגם לימוד תורה זה חשוב כדי לבנות את עצמנו,כדי להוסיף לקומת הרוח של עמ"י ,להעלות את העולם ולהשפיע עליו טוב,

אבל בשביל מאמץ אינטלקטואלי??

לך תלמד מתמטיקה..

בינייש,

יש עניין אינטלקטואלי דווקא בלימוד "לשמה".

אין יותר קלאסי מהגדרתו של ה"נפש החיים":

"אבל האמת,

כי ענין 'לשמה', פירוש:

לשם התורה.

והענין כמו שפירש הרא''ש ז''ל על מאמר ר''א בר' צדוק:

עשה דברים לשם פעלן ודבר בהן לשמן.

זה לשונו: 

עשה דברים לשם פועלן - 

לשמו של הקב''ה, שפעל הכל למענהו.

ודבר בהן לשמן - 

כל דבורך ומשאך בד''ת, יהיה:

לשם התורה,

כגון: לידע ולהבין ולהוסיף לקח ופלפול,

ולא לקנטר ולהתגאות.

עד כאן לשונו."

 הַדָּבָר אֲשֶׁר חָזָה, יְשַׁעְיָהוּ בֶּן-אָמוֹץ, עַל-יְהוּדָה, וִירוּשָׁלִָם.

ב וְהָיָה בְּאַחֲרִית הַיָּמִים, נָכוֹן יִהְיֶה הַר בֵּית-יְהוָה בְּרֹאשׁ הֶהָרִים, וְנִשָּׂא, מִגְּבָעוֹת; וְנָהֲרוּ אֵלָיו, כָּל-הַגּוֹיִם.

ג וְהָלְכוּ עַמִּים רַבִּים, וְאָמְרוּ לְכוּ וְנַעֲלֶה אֶל-הַר-יְהוָה אֶל-בֵּית אֱלֹהֵי יַעֲקֹב, וְיֹרֵנוּ מִדְּרָכָיו, וְנֵלְכָה בְּאֹרְחֹתָיו: כִּי מִצִּיּוֹן תֵּצֵא תוֹרָה, וּדְבַר-יְהוָה מִירוּשָׁלִָם.

ד וְשָׁפַט בֵּין הַגּוֹיִם, וְהוֹכִיחַ לְעַמִּים רַבִּים; וְכִתְּתוּ חַרְבוֹתָם לְאִתִּים, וַחֲנִיתוֹתֵיהֶם לְמַזְמֵרוֹת--לֹא-יִשָּׂא גוֹי אֶל-גּוֹי חֶרֶב, וְלֹא-יִלְמְדוּ עוֹד מִלְחָמָה.

רחלקה- את בטוחה על הנתון ההוא?

או שהצלחת לשכוח את שי עגנון?

(שהרי הרבה התפקרו... אפשר לדפדף כאן.)

אבל זאת לא הסיבה לכך שזכו -

עדיין, הרוב הגדול הוא של יהודים שלא זכו ללמוד, כנראה.

יכול להיות שעצם לימוד הגמרא במהלך הדורות העשיר את הגניוס היהודי,

או משו?

יהודי המזרח התגוררו במדינות ערב ואסלם. ברוב המקומות הם התבלטו מעל לשכניהם בתרבות, השכלה ועסקים. גם יהודי אירופה והמערב התבלטו מעל לסביבתם בהצטיינות תרבותית ועסקית. רצה הגורל ויהודי המזרח התחרו בערבים, ואילו היהודים בגרמניה ובהולנד התחרו בגרמנים ובהולנדים. היהודים ניצחו בשני המגרשים, אבל האם ניתן להשוות את האוניברסיטה בקזבלנקה (שהוקמה רק ב-1975) ובחלאב (נוסדה ב-1960) לאוניברסיטת ברלין, קמברידג' וברקלי? לא היום ובוודאי שלא לפני תשעים שנים! האם ניתן להשוות את רמת הסביבה והשכנים בבגדד, בצנעה ובדמשק לשכני היהודים באמסטרדם, ורשה ובודפסט? לא אז ולא היום. הפערים אדירים בכל קריטריון של תרבות, השכלה, טכנולוגיה, כלכלה, סביבה ואפילו כדורגל. המזרח הערבי מפגר היום ופיגר הרבה יותר בעבר. יהודי המזרח עלו לישראל בשנות החמישים ורוב יהודי צפון אפריקה בשנות השישים – רובם נשאו בכליהם את פער נוף הולדתם. את הפער שבין 817 זוכי פרס נובל ילידי המערב ה"לבן", לבין 2 זוכי פרס נובל – ילידי האסלם ה"שחור". רק 2 ערבים זכו אי פעם בפרס נובל (אם נשמיט את זוכי פרס נובל ל"שלום").

http://www.kav.org.il/100994/b1235

אתה מדבר על יחס הזכיות בין אנשי ערב לאנשי המערב בכלליות.

(והמסתעף מזה לעניין הפרש אינטלקטואלי, לדבריו, בין אשכנזים למזרחים)

אין כאן הסבר לעליונותם השכלית היחסית של יהודים על עמים אחרים -

גם קבוצות אתניות אירופאיות.

וכשזו נחותה - גם הם נחותים.

(יש שם גם המשך טענה שהשלטון האדום המשיך להשאיר אותם נחותים, אבל זה נושא אחר).

שאת סיבתה (בה היינריך לא עסק) אנו מנסים לברר.

יש הבדל בין ההשכלה והאקדמיה של אירופה- לאפריקה וערבו-אסיה (ככה קוראים לזה?)

אבל אצל היהודים- כל הת"ח ענקים באותה מידיה! בכל ארצות מוצאם!

האם נאמר שרש"י גדול מהרמב"ם רק בגלל שהוא היה מצרפת והוא- ממצרים?

האם נאמר שהרמ"א היה גדול מהשו"ע רק בגלל שהיה בפולין ?

האם נאמר שהרב הירש היה גדול מהבבא סאלי- רק בגלל שהוא היה בגרמניה והוא היה במרוקו? (? <זה אשכנזיה מתפדחת)

וגם בדור שלנו ממש- מי יגיד שהרב עובדיה יוסף שליט"א- הוא "נושא בכליו את עפרי נוף מוצאו" ???

הרי זה מגוכח!!

אשר על כן-

כנראה ליהודים יש משו אחר

וזה לא הידע- אלא החשיבות שנותנים לידע

וההרגלי חיים של הקניית למידה בכל הזדמנות

(ויש הרבה מה להרחיב על זה- בתאוריות של חינוך, הקניית קריאה טבעית, למידה טבעית מהסביבה, השתקפות ערכי החברה בתחומי ההתמחות ועוד)

א. גם הראשונים שהיו בספרד ובצפון אפריקה, נמצאו בחזית התרבותית-השכלתית העולמית דאז,

התכתבו עם גדולים אחרים מעבר לים (למשל: אגרות הרמב"ם), והיוו המשך ישיר מרב לתלמיד,

של בית המדרש והעתקת השמועה.

וזה נשאר נכון לגבי חובשי בית המדרש, גם כאשר ארצות אלה ירדו מגדולתן היחסית בכל הנוגע לתרבות,

השכלה, קשרי מסחר ונמלים.

אז כנראה שיש להפריד את התחום התורני, שהשתייך לאותה שכבה של תלמידי חכמים (ומאז ברוך ד',

שיוויון ההזדמנויות גדל, ורבו ספסלי בית המדרש עם הדורות) - לבין מה שנוגע למצבו של המון העם.

ב. בכל אופן - ברור שבמדינות שונות, הקהילות היהודיות פיתחו תחומים שונים בתורה.

הגישה ללימוד גמרא היתה אחרת (גם באירופה: בין בית המדרש הליטאי, החסידי, הפולני, הגרמני).

מסורות פסיקה, היחס בין נגלה ונסתר, מינון ודרכי הלימוד, וכן הלאה.

ממילא - לא שייך בכלל "למדוד" (וממילא גם לא כדאי) תלמידי חכמים ממרקש ומבגדד,

מול מקביליהם מבריסק, מגליציה, מקראקוב ומברלין.

מוטי היינריך השתדל להדגיש שהוא לא בא ממקום גזעני, אלא ענייני (ואולטרה-קפיטליסטי כמנהגו ).

עוד נקודה:

החשיבות שנותנים לידע היא עצמה התופעה בה עסקינן (שיעור זכיה גדול יחסית בפרסי נובל)...

השאלה היא: מהיכן תופעה זו צמחה דווקא בעם היהודי.

ממתי פרס נובל הוא המדד שלפיו אנחנו מעריכים את ערכנו כעם השם???

לא הגויים שיושבים בוועדת הפרס- יחליטו מה הוא הישג ראוי לציון,

מי הוא אדם ראוי לזיכרון-עולם

או מה נחשב הישג חשוב לאנושות

עם כל הכבוד לידע וכושר אנליטי-

אחרי 120 לא יאלו אותך בשמיים על אינטילגנציה שלך- לא על היראת שמיים

אבל יש בזה מן החביבות.

ואגב - ישאלו גם: "פלפלת בחכמה? הבנת דבר מתוך דבר?"

עם נטפרי יותר קל אם את יודעת?

1. כנראה קשור לסינון כמו שאמרו ובהצלחה עם זה!!

2. לאחרונה אני אוהבת לקרוא ספרות בעברית ופחות מתורגמת. תלוי בסיגנון שלך גם על העלילה אם את אוהבת משהו יותר עם קשר מקומי אלייך או סיפור דימיוני זר יפה או מרגש במיוחד. וברור שהולכים לספריה מאיפה עוד תביאי ספרים? אם יש באיזור מגורייך ספריה ציבורית טובה יהיו שם גם ספרים ישנים שלא מוצאים בחנות וגם חדשים וטובים וזה נחמד, ובכלופן אפשר לבקש מהם (אני בכוונה לא ממליצה ספציפית כי אני גם לא כזאת תועלת ספרים. היום יש לי יותר פנאי לקרוא ספרות יפה אבל אין לי ידע רחב בזה 🤷‍♀️ אני מכירה אחד גיק של ספרים אבל) ממליצה בכולופן לבקש המלצות או לקרוא ביקורות לפני שאת בוחרת כי באסה להתחיל ולהישבר אחרי 3 עמודים חחחח

בס"ד

תודה על התשובה! אני דווקא קראתי הרבה ויכולה להמליץ על ספרים איכותיים (לענ"ד).

דווקא ספרות עברית, פחות מכירה כי פחות אוהבת. יש את אהרן אפלפלד שהוא מצויין

אבל...מדכא קצת. סביב השואה.

אם את רוצה לקרוא ספר נחמד ולא ארוך, נסי את "זאת הפעם....." , תמר  וייזר.  למרות שמדובר

על קשר שלדעתי אינו מומלץ. אבל היא כותבת נחמד, זורם וכיף לקרוא את הספר.

זה אגב סיפור אמיתי.

"משחקת באש", טובה מורדו. מתורגם מאנגלית. מרתק.  

א. תמיד ראיתי את הביטוי הזה כאמירה נוסטלגית שמתרפקת על העבר, ולדעתי זו אכן הייתה כוונת המשורר. (בניגוד כמובן למה שאמר שלמה המלך: "אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה, כי לא מחכמה שאלת על זה").

האם מישהו בכלל משתמש בביטוי הזה, או מקשיב לשירים הישנים האלה? אני מאמין שאני מהבודדים הצעירים שעדיין נהנים ממוזיקה כזו.

ב. הדברים שלך מאוד הזכירו לי את מה נעשה לביטוי "להיות עם חופשי" שיש לנו בהמנון. המשורר התכוון ליציאה מהגלות ולזכות להיות אדונים לעצמנו, אבל כוחות שונים (גם חרדיים וגם חילוניים, ולדעתי החרדים עשו את זה קודם) עיוותו את הביטוי ל"חופשי" מהמצוות וכראיה לכך שמדינת ישראל קמה אך ירק כדי שכולם יתפקרו.

אבל לי צורם שמשתמשים בביטוי הזה בדור שלנו. זה מזכיר לי קצת, למרות ההבדל הברור, את הגעגועים לגלויות השונות במקום להודות על המצב שזכינו לו.

או את ההערצה לדור החלוצי הישן כאילו הם מלאכים ואנחנו בני אדם, או הם בני אדם ואנחנו כחמורים (ולא כחמורו של ז'בוטינסקי).

גם אני מאוד אוהב את הזמר העברי הזה של פעם, אבל דוקא את היצירות הערכיות שלו, בעיקר סביב בניין הארץ והשליחות. זה שהמילים גבוהות והלחנים תמימים זה לא עושה אותן ערכיות, ולא נותן חותמת לכלל השירים שיש מהם גם שירי כפירה ועגבים ברורים.

ב. "להיות עם חופשי"- אני מעריך שזו באמת לא כוונת המשורר, אבל כשחרדי רואה את ההתנהלות הנפשעת, דורסנות ובוז שהיו כלפי היישוב הישן ואנשי התורה, ורואה במגילת העצמאות את המושג העמום "צור ישראל", הוא גם ממליץ את זה על המנון המדינה. זאת אומרת לא המילים הם מה שגרמו לאותו חרדי לחשוב ככה, אלא המציאות בשטח...

ואני מניח שחרדי סטנדרטי בכלל לא מכיר את ההיסטוריה סביב הביטוי "צור ישראל" כך שדווקא זה אמור להיות בעל רושם חיובי עליו. צריך להיות מאוד מפולפל כדי לחשוב שצור ישראל זה העם. אין אוקימתות כאלה.

וכשאני מסתכל על התורה והמצווה במדינת ישראל, אני רואה ברכה שלא נראה כמוה מימי קדם ומשנים קדמוניות. עשרות אלפי אברכים? תקציבים מהמדינה? גוף רשמי ממלכתי-דתי וממלכתי-חרדי? חזרה בתשובה גדולה? מימון של הילולות? ערוץ טלוויזיה ששם את המסורת על ראש שמחתו (אני מדבר על 14)? ראש ממשלה שמברך שהחיינו במליאת הכנסת על כך שבס"ד התחלנו להחזיר גם את רן גווילי הי"ד? ראש ממשלה שמצטלם אחרי מלחמת "עם כלביא" ואומר בקולו שהיה גם סיעתא דשמייא גדולה? שבתות וחגים בעלי מעמד ומשמעות חוקית? כמות לא נורמלית של ישיבות ואברכים? צבא שבו אפשר להיכנס ולצאת דתי עם רבנות צבאית די טובה (לאבא שלי לא היה שבריר מהטוב שיש היום לחייל הדתי)?

בקיצור, הבנת.

לצערנו, הרבה מהצאצאים של הדור הזה כבר לא מחוברים לארץ.

גם הפורום כיום אינו מה שהיה לפני שנה,

די דעך.

הרבה ניקים ותיקים התחלפו בניקים אחרים.  כנראה הרוב לא יזהו את הניק הותיק, גם אם היית יודע אותו.   

אפשר לעשות חיפוש בפורום ולנסות למצוא אותו

(או לשאול כאן האם מישהי זוכרת את השרשור ויכולה לקשר אליו)

חיפוש בפורומים

ופתחתי חדש

בעו"ס, היינו לימוד תורה.

עד אז אגבש דעה עם בעלי, בטח נשקיע בלחיות היטב בכדי למות היטב

חשוב לא להתרגש

כשמאה מיליון דולר נופלים אל כיסי.

בנוסף לא מצאתי עדיין מי שילמד אותי את הדברים מפיו, ועליי ללמוד לפני שאצא לשדה.

הרבה יותר חשוב להרים מיזמים שיעשו את העבודה ויכניסו כסף אחר כך

מלתרום אותו ובעצם לאבד אותו.

בכללי אני מעדיף לתת דגים ולא חכות.

לא? 

היה לי פעם סיפור עם עבודה משרדית קטנה שהייתה לי וחברה במצב כלכלי לא פשוט. בקיצור נתתי לה את זה נטו כצדקה וגם שילמתי קצת קדימה על עוד חודש כדי לעזור עם חוב ספציפי.

מפה לשם.

בחודש הראשון היה מעצבן והיא עשתה את זה לא כל כך טוב. בחודש השני עשתה את זה טוב. בחודש השלישי עשתה מעולה ממש.

החוב נגמר מזמן. היא עבדה שם עוד שנה והייתי מרוצה מהעבודה שלה. התבאסתי ושמחתי כשהיא עזבה.