בס"ד
עשרות מנהלי בתי ספר ומוסדות חינוך הגיעו ביום שלישי לשומרון ולבנימין כדי לנסות להבין איך נולד נער גבעות. ד"ר אמנון אלדר ומנהלי בית הספר שלו ברשת אמי"ת, הגדולה שברשתות החינוך של הציונות הדתית, שוברים את הראש ביום-יום שלהם בשאלה כיצד להטמיע בתלמידיהם את ערכי הממלכתיות, הפלורליזם והדמוקרטיה. תג מחיר הוא בוודאי לא "כוס התה" של אמי"ת, ורחוק מאוד מהכרוניקה הביתספרית המוכרת להם. אבל גם בסלונים החינוכיים התחומים ב"ישראל הקטנה" שבתוך הקו הירוק, מוטרדת הציונות הדתית מהבן החורג שגדל בערוגותיה, ועתה שורף מסגדים ופוגע בחיילי צה"ל.
בסיום יום הלימודים שאירגנו לעצמם, מצאו אנשי החינוך את עצמם באולפנת עפרה, מול שתי דמויות שונות בתכלית: "הכהן הגדול" של הממלכתיות בציונות הדתית, הרב אלי סדן, ראש המכינה הקדםצבאית בעלי, ומולו נער נבוך וגלוי לב שהנחית אותם ממרומי המילים הגבוהות למציאות הפרטית שלו.
"אני נער גבעות," גולל בפניהם גלעד (שם בדוי), שגדל דווקא בקיבוץ שעלבים, את סיפורו. "היה לי רע בבית. ההורים לא הבינו אותי. התגלגלתי בין מוסדות לימוד שונים. לפרק זמן מסוים התנדבתי לעבוד עם אוטיסטים, אבל המורים לא היו רגישים מספיק לצרכים שלי. היום אני יודע שהייתי זקוק פשוט לחיבוק ולמילים אוהבות. רציתי להיות בטוח שאוהבים אותי ושמקבלים אותי ואת הקשיים שלי."
גלעד סיפר לאנשי החינוך כי הוא, כמו חבריו, "אוהב את ארץ ישראל ורוצה לבנות אותה. אבל הנפש שלנו לא היתה מסוגלת להכיל את הפינויים החוזרים ונשנים של המאחזים, של הרס הבתים במאחזים על ידי צה"ל. אף אחד לא מבין כמה אנרגיה נפשית אנחנו משקיעים בבנייה של המקומות הללו. מנקודת המבט של מה שמכונה נוער הגבעות, וגם של אנשי תג מחיר, שזה לרוב שני דברים שונים - תג מחיר נועד למנוע את הפינוי הבא. אני עצמי," הודה הנער, "פגעתי בחיילי צה"ל, זה כאב להם וכאב לי. אחר כך בכיתי מרוב כאב, גם על הפינוי וההרס של הבתים וגם על זה שפגעתי בהם." "שלב אחד לפני הגבעות"
הסיפור מנקודת מבטו של אבינועם אלמגור, ראש הישיבה התיכונית "חברותא" של רשת אמי"ת ברעננה, מורכב מעט יותר. המוסד שלו קולט מדי שנה 150 נערים שנפלטו ממסגרות חינוך רגילות בכל הארץ. "המוסד שלנו הוא שלב אחד לפני הגבעות," אומר אלמגור, "אלינו מגיעים ילדים שנמצאים בשוליים שנים רבות, גם בבית ההורים, גם ליד שולחן השבת וגם בבתי הספר הרגילים. אלה נערים שחלשים בלימודים, אבל לכל אחד מהם יש ניצוץ וכישרון בתחום אחר, ואותו אנחנו מפתחים, בין שזה בתחום המוסיקה ובין שזה בתחום הטיולים וידיעת הארץ. העיקרון הראשון אצלנו הוא לא לשפוט אותם. העיקרון השני: המון אהבה. אנחנו קיימים כבר 17 שנה, וזה עובד. כל חברי צוות ההדרכה הם בוגרי המקום."
את הכאב ומראות הפינוי וההרס שנערים כגלעד, אחד מבוגרי חברותא, אינם מסוגלים להכיל, אלמגור מנסה לאזן באמצעות "מנות יתר" של ממלכתיות. לחברותא באים מדי חודש גמלאים של המוסד, אנשי מופת, עם סיפורי הקרבה וגבורה, שלוקחים את הנערים למחוזות אחרים ונותנים להם כבוד ואהבה. בתוכנית שבנה עבורם אלמגור יש גם סיורים עם גמלאי המוסד למוזיאונים של צה"ל, לכנסת ולבסיסי חיל האוויר, וגם סדנאות בכישורי חיים ויזמות עסקית. אחרי מנות הממלכתיות הגדושות האלה זז משהו אצל הנערים והפרספקטיבה משתנה. שלושה מבוגרי חברותא שהגיעו ביום שלישי לעפרה, יתגייסו בשבועות הקרובים ליחידות מובחרות. יותר 90-מ אחוזים מבוגרי המוסד משתלבים במכינות, בישיבות ההסדר או במסלול צבאי רגיל.
לא כולם מאמינים
גם דוד חטואל, מנהל ישיבת אמי"ת בבאר שבע - המוכר יותר בשל הפיגוע שבו איבד את אשתו טלי ואת ארבע בנותיו בציר כיסופים - האזין לרב סדן ולגלעד, נער הגבעות. גם חטואל סבור כי "את הילדים הבעייתיים צריך לחבק. כשהילד הזה, גלעד, דיבר על כך שלא חיבקו אותו - כמעט בכיתי." חטואל זוכר שגם בגוש קטיף היו נערים אבודים, "נוער ערכי, שלעיתים הידרדר לסמים ולאלכהול, אבל לא היה תג מחיר, כי היתה הכוונה, דבר שהיום חסר."
אחד החלקים המרתקים ב"יום הלימודים" שאלדר אירגן למנהליו היה המפגש עם מח"ט בנימין, אל"מ סער צור. המפגש נסגר לתקשורת, אבל היה מי שרשם את עיקרי הדברים. צור מודע למקום שממנו מגיע תג מחיר. לצד טיפול במפירי חוק הוא מבקש לקדם פרויקט משותף עם היישוב בית אל, שבמסגרתו יועסק נוער בעייתי במשך חצי יום בסדנאות החימוש של צה"ל ובחצי היום השני - ילמד.
אל"מ צור מאמין שזה יחזיר את הנערים לתלם. "הנוער המנותק," הוא מעריך, "מונה בין עשרות למאתיים נערים. הם קיצונים מאוד. יש כמה אלפים שמגבים במעגלים שונים את הקיצונים... גרעין הנוער המנותק מתחלק לשתי קבוצות: כאלו שלא מאמינים להורים ולמשפחה ואין להם אלוהים - הם הולכים לכיכר ציון ושותים. יש כאלו שלא מאמינים להורים ולמשפחה ויש להם אלוהים - אלה הולכים לגבעות."
האם ייתכן שיהודי יירה על צה"ל? נשאל המח"ט. צור משיב: "איני רואה מצב כזה - לא שיהודי יירה על חיילי צה"ל ולא שחיילים יירו על יהודי."מדוע לא תופסים את מציתי המסגדים? שואל אחד המנהלים, וצור משיב: "אני לא אוסף מידע על יהודים. זה התפקיד של המשטרה והשב"כ - והם במשבר גדול. 1,600 עצים הורעלו. על כל אחד היה צוות מז"פ ולא נפתח אף תיק. ארבעה מסגדים נשרפו ואין אשמים. אם מסגד גדול יישרף, יהיה פיצוץ. פיצוץ יהיה גם אם כוחות המשמר האזרחי הפלשתיני יתפסו יהודי שורף מסגד." "פתח-לנד יהודי"
אבל ההתמודדות האזרחית עם תג מחיר ומקורותיו, היא שמעניינת יותר את אנשי החינוך. מהרב הצבאי הראשי לשעבר, הרב אביחי רונצקי, הם למדו השבוע משהו על הדימוי של יישובי גב ההר. "ליישובים הללו," אמר להם רונצקי, "יש דימוי של פתח-לנד יהודי. כשדן חלוץ מינה אותי לתפקיד הרב הראשי של צה"ל הוא רמז לי בעדינות, אולי אני יכול לעבור מאיתמר למקום אחר, 'כדי לא להכתים את הרבנות ."'הצבאית רונצקי זועם על הדימוי "הבלתי מוצדק הזה." לדבריו, "יש לנו קרוב 100-ל אחוזי גיוס לצה"ל בקרב הנוער. אפילו ביצהר שנתפסת כמקום הכי מיליטנטי - הקבוצה הבעייתית שם היא רק זו שמתרכזת סביב הרב יצחק שפירא. יש להם ישיבה קטנה ותלמוד תורה קטן וגם בתוך יצהר עצמה הם במחלוקת לא פשוטה.
"שיפטו בעצמכם," אמר רונצקי, "איתמר הוא יישוב ששכל 20 מתושביו בפיגועים. רוב המפגעים יצאו מכפר אחד ואיש באיתמר לא פגע בתושבי הכפר. זה המאפיין. זה החינוך. לא רק שתג מחיר לא מאפיין - זה מוקצה מחמת מיאוס. גם בישיבה שלי, שממנה הולכים החבר'ה ליחידות מובחרות. אני נשבע לכם שעד היום איני יודע מי הם אנשי תג מחיר. מי שנעצר - שוחרר. את מי אני אגנה? גם הישיבה באלון מורה היא ממלכתית. אני מכיר את המציאות שם. אין שם תמיכה בתג מחיר."
שמואל בורקש, לשעבר המפקח על החינוך הממלכתי-דתי התיכוני וכיום יועץ חינוכי לבתי ספר באמי"ת, בתגובה: "אנו יודעים מהמקורות שרבן יוחנן בן זכאי התלונן על הבריונים שלא הניחו לו לעשות שלום עם הרומאים. הבריונים של דורנו הם נזק קשה לציבור הדתי בכלל ולהתיישבות בפרט."
הרב רונצקי: "אתה צודק. יש חינוך ממלכתי, אך לצידו יש לא פעם ','אבל והוא משתמע לשתי פנים, ומבלבל, בעיקר את הנוער. יש לחנך בלי."'אבל'
על דברים אלה הגיב בועז גלעדי, מנהל התיכון בעפולה. "עם כל הכבוד לרב," אמר גלעדי, "המנגינה שאני שומע היא: מה רוצים מאיתנו? אנחנו עושים כך וכך. אולי הבעיה היא - מה אנחנו לא עושים? היעדר של אמירה"? ד"ר אלדר חידד: "מה שחסר לי באמירה שלכם הוא אמירה ברורה, שהדמוקרטיה היא חלק מהסיפור שלנו כאן. עד שלא שומעים זאת מכם, זה לא מובן מאליו. ביקרנו הבוקר בחוות ישוב הדעת אצל נתי רום, אדם חיובי, עם הרבה מעש למען הנוער ולמען עם ישראל, אבל מבחינתו הדמוקרטיה היא לא דבר מובן מאליו. אני לא דמוקרט, הוא אומר.""המדינה כמצוות עשה"
את שביקשו לשמוע על הדמוקרטיה, קיבלו אלדר ואנשי הצוות שלו באולפנת עפרה מהרב סדן. לסדן יש משנה סדורה: "מדינת ישראל היא הדבר הגדול ביותר שאירע לעם היהודי 2,000-ב השנים האחרונות. המדינה היא לא רק פריבילגיה אזרחית, אלא מצוות עשה מן התורה. מכיוון שכך - המדינה קדושה. מצוות קידוש הארץ דוחה פיקוח נפש פרטי, ואין יכולת לקיימה בלי לחרף את הנפש. אבל למדינה יש הרבה בעיות ששוברות את ליבנו. ידענו שיהיה קשה ובכל זאת בכל הדורות התפללנו שתגיע התקופה הזאת. עכשיו כשהגיעה - לא נתמודד עימה"?
"השבר הגדול," לפי הרב סדן, "הוא בשאלות היסוד של הזהות היהודית, ולמרות זאת שום דבר מתפיסתנו הממלכתית לא משתנה משום שיש בעיות. ,1897-ב בקונגרס הציוני בבאזל, רוב העם היהודי שמר תורה ומצוות, ולמרות זאת, בקונגרס, הרוב החילוני הוביל וקיבלנו זאת. גם היום, ישראל לא תוכל להתקיים בלי שכולנו יחד נהיה שותפים במאבק לקיומה ולפיתוחה. עם כל הכבוד לרב מלמד שמודיע שאם תהיה שירת נשים לא נתגייס - אני רואה זאת כאמירה של 'גם לי גם לך, לא יהיה .'כלום אם הוא חושב שהצבא ייכנע ולא יוותר עלינו הוא חי בבועה, ואחרי שהצבא יוותר, מה יקרה? הצבא ייחלש. האם זה אינו שיקול"?
"כוח מוליד כוח," סבור הרב סדן, "אלימות מולידה אלימות, ומי שלא מבין זאת חי בסרט. ראו את עמונה, הנוער שם נשבע לא לוותר, גם המדינה לא ויתרה. ומה התוצאה? בנס לא היו הרוגים. לפני כמה שנים צה"ל ריכז כוחות באריאל כדי לפנות את גבעת הרא"ה - מאחז ששרון דחף להקים. זמביש ניסה לעצור אותו, והסביר לו שמדובר באדמות סקר, אבל שרון דחף, משום שהערבים עמדו לתפוס שטחים סמוכים. כשהכוחות התרכזו באריאל, הגעתי לפיקוד מרכז, דפקתי על דלת החדר שבו שהה שר הביטחון וביקשתי שיעצרו את זה. דרשו ממני הוכחות שהיוזמה היתה של שרון ושל הצבא. הפינוי הוקפא לשלושה ימים. הבאתי הוכחות - הפינוי נמנע. זה הרבה יותר חכם מאשר להתעמת בכל מחיר.
"ולפעמים," אומר הרב סדן לאנשי החינוך, "לא מצליחים למנוע את הרעה. ככה זה בדמוקרטיה. האידיוט שרצה להקים את מדינת יהודה לא הבין שאין שום דרך להקים מדינה יהודית אלא מתוך הסכמה. בדמוקרטיה תמיד יש אנשים שלא מרוצים. זאת השיטה, ואין שיטה אחרת לקיים את מדינת ישראל. מי שחושב אחרת הוא הוזה שבורח מהתמודדות עם המציאות. אחרי הגירוש מגוש קטיף היו אנשים שקראו לפרק את השותפות. אני סבור שזה משפט שלמה, זה לחתוך את הילד. גם אנשי הגוש הבינו זאת, ובראש מורכן ובדמע פינו אותו. צה"ל היה בהלם. הם הכינו 600 מיטות להרוגים ולפצועים בסורוקה. הימ"מ הקיף בצלפים את הגוש."
בלילה שבו מנהלי בתי הספר לירושלים. לכל אחד מהם יש "גבעה" משלו לטפח ולהשקות. הם ינסו לעצור את הסדקים שנבעים בממלכתיות בציבור שלהם. ביום שלישי הם קיבלו כמה עצות טובות
החברה לפיתוח גבעות ארץ ישראל