שוב אני נוסע לפגישה בפעם המי יודע כמה.
שוב צריך להצטחצח, לחייך להיות נחמד.
בפגישה הראשונה אני חייב לבוא אליה - להיות ג'נטלמן. אבל היא לא יודעת שלפניה היו יותר מ"גבורות" הצעות, ותמיד הייתי צריך להיות ג'נטלמן, ולבוא לפחות בפעם הראשונה (אם לא גם בפעמים הבאות) עד לעיר שלהן.מה זה משנה שאני גר בצפון ובדרך כלל זה כמעט יום של נסיעות?
אני מתקרב למלון (כן, אני נפגש במלונות בד"כ) ושואל את עצמי, "וואו, לכמה פגישות כבר הגעתי לפה?" את הלובי של המלון אני מכיר לאורכו ולרוחבו. לפעמים יש לי הרגשה שהמלצרים כבר מכירים אותי ואולי מתלחששים ביניהם - "הנה, הוא שוב כאן"
אני ניגש בהססנות ושואל "את .....?" והיא עונה בחיוך.
ריבונו של עולם, לפעמים כבר מהדקה הראשונה אני בטוח - זה ממש לא בשבילי. לא, לא בגלל החיצוניות, פשוט אני מזהה - הבן אדם (בת אדם) הזה לא בשבילי.
אבל אין לי לב לסיים אחרי חצי שעה. זה פשוט יעליב. מה, היא לא בת ישראל כשרה? אז צריך למלא שעה וחצי. אז משחזרים את כל מה שצריך לדבר: "מה את עושה?" משפחה, לימודים...
ולפעמים זה דווקא בא בחשבון ואז צריך לנסוע שוב ושוב..... עד שזה נעצר.
היו שלבים שכבר נישברתי. אבל גם מזה התעייפתי ואין לי כח להישבר יותר.
אבל עם יד על הלב, ריבונו של עולם. אני מאמין בכל לבבי כי אתה אב רחמן. הנסתרות לה' אלוקינו, אני יודע, כי כל זה רק לטובתי.
רק בקשה אחת: "אבינו מלכנו חננו ועננו כי אין בנו מעשים, עשה עמנו צדקה וחסד והושיענו"
אור ונחת!